סירוב לשלם על סחורה פגומה

להלן פסק דין בנושא סירוב לשלם על סחורה פגומה:

     

התביעה



בפניי מונחת תביעה כספית ע"ס 29,677 ₪ (להלן: "החוב") בגין סחורה שסיפקו התובעים (להלן: "התובעים" או "המוכר") לנתבעת מס' 2, מסוג אשכולית אדומה מזן ריו-רד (להלן: "הסחורה"), ללא שולמה, כך נטען, מלוא תמורתה. התובענה הועמדה על יתרת החוב כאמור, בתוספת הוצאות משפט בסך 300 ₪. התביעה הוגשה נגד הקונה, ירוק בריא בע"מ (להלן: "הקונה" או "חברת ירוק בריא") וכן נגד בית האריזה, כפי שיפורט להלן.


טענות הצדדים



עיון בכתבי הטענות מעלה, כי בין הצדדים נכרתו שני הסכמים, בגדרם התחייבו התובעים למכור לחברת ירוק בריא, אשכולית אדומה מזן ריו-רד, בתאריכים 11.10.09 ו- 23.10.09. תנאי העסקה, לרבות האחריות המוטלת על הצדדים לחוזה, פורטה בגוף ההסכמים הנ"ל.




למקרא כתב התביעה, עולה כי התובעים עתרו לחיוב הנתבעות, בתשלום יתרת החוב שלא שולמה להם, חרף אספקת הסחורה, כמפורט להלן: קטיף בתאריכים 15,16,17,20,21 לחודש אוקטובר 2009, על-פי שקילות הקונה (כמפורט בכתב התביעה) בסך 51,205 ₪. קטיף בתאריכים 23 ו- 24 לחודש אוקטובר 2009 בסך 25,241 ₪. הנתבעות שילמו תשלום חלקי בלבד בסך 46,769 ₪, אם כי באיחור של חודשיים. אי-לכך, נותרו הנתבעות חייבות לתובעים, כך נטען, בגין הסחורה שסופקה סך של 29,677 ₪. עוד נטען, כי בין הצדדים לא הייתה היכרות קודמת טרם כריתת העסקה דנן, ולכן ההתקשרות בוצעה לפי ק"ג בשער המטע וללא קשר לתוצאות המיון והאריזה. התובעים הוסיפו וטענו, כי הקונה קיבל פרי לבדיקות הבשלה לפני מועדי הקטיף וכי הקטיף התבצע רק אחרי שמצא הקונה, כי הפרי מתאים לצרכיו ואף שלח מיכלים מטעמו לביצוע הקטיף.
בכתב ההגנה של הנתבעת מס' 1 (להלן: "בית האריזה"), נטען להעדר יריבות בינה לבין התובעים, באשר הנתבעת מס' 2 היא זו אשר רכשה את הסחורה מאת התובעים. עוד נטען, כי בית האריזה אכן קיבל לידיו את הפירות נשוא התביעה דנן, מסוג אשכולית אדומה מזן ריו-רד, מן הנתבעת מס' 2, וזאת לצורכי יצוא.




ברם, טרם ביצוע האריזה עבר הפרי תהליך הבחלה, שמשמעו "תהליך שינוי צבע הקליפה". בית האריזה טען, כי במהלך האריזה התגלו פגמים בקליפה והיא הפרישה חומר לבן. לימים, התברר כי מדובר בבעיה ארצית בזן מסוג זה (ריו-רד) אשר כתוצאה ממנו נפגם הליך ההבשלה. במצב שנוצר, ועל מנת לצמצם בהפסדים, נארז הפרי ונשלח ברובו (כ-75%) לתעשייה, במקום לייצוא. נטען, כי החלק שנשלח לייצוא נכשל לאחר שהלקוחות סירבו לקבלו והוא הושמד. גם הפרי שנשלח לתעשייה הושמד ורק חלקו הקטן אושר למכירה בתעריפים זולים. כתוצאה מאיכות הפרי הירודה, כך נטען, נחל בית האריזה הפסדים כספיים בסך של 80,000 ₪.




חברת ירוק בריא (הקונה), הודתה כתב הגנתה ברכישת הפרי מן התובעים, לפי הסכמים שצירפה ואף טענה, כי בין התובעים לבין בית האריזה, לא קיימת יריבות כלל ועיקר. עוד נטען, כי בהסכמים שבין הצדדים צוין במפורש, כי הפרי נרכש לצורך יצוא והתובעים אף הצהירו, כי הפרי מתאים למטרה זו. חברת ירוק בריא הוסיפה וטענה, כי הפרי עבר תהליך הבחלה לפני האריזה, כמקובל. במהלך האריזה, התגלו פגמים בפרי, כאשר נמצא כי הקליפה מפרישה חומר לבן. נטען, כי בדיקות רגילות אינן מסוגלות לאתר את הבעיה בפרי, והיא מתגלה בשלב מאוחר יחסית במהלך האריזה. חברת ירוק בריא ציינה, בכתב הגנתה, כי היא תמציא חוות דעת מומחה בעניין דנן בהמשך ההליך (סעיף 10 לכתב ההגנה).




עוד טענה חברת ירוק בריא, כי הפרי נמכר לבית האריזה, כאשר הפגם האמור התגלה בשלבי האריזה לאחר תהליך של הבחלה שנמשך מספר ימים. בנוסף לאמור, חזרה חברת ירוק בריא על הטענות שהעלתה בית האריזה בכתב הגנתה, שעניינן אופן שיווק הפרי לאחר גילוי הפגם וסירוב הלקוחות לקבל לידיהם את הסחורה. כן טענה, כי רוב הפרי נמכר בהפסד בסך של 17,000 ₪.




לאור כל האמור, נטען, כי במעשיהם של התובעים דלעיל, הם הפרו את הוראת סעיף 11 (3) לחוק המכר, לפיו נקבע כי מוכר לא קיים את חיוביו באם מסר "נכס שאין בו האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי או למטרה מיוחדת המשתמעת מן ההסכם", זאת שעה שמכרו התובעים לנתבעות פרי פסול שלא ניתן לעשות בו שימוש מסחרי סביר ובוודאי שלא לצורכי ייצוא. מכאן, הסכום ששולם על ידם לתובעים, ע"ס 46,769 ₪ הינו סכום העולה על שווי הפרי שנמכר על ידם, ושניתן לעשות בו שימוש כלשהו.
בנוסף, חלקה חברת ירוק בריא על שיטת החישוב של התובעים באשר לגובה יתרת החוב וטענה, כי החישוב הנכון של שווי הסחורה הינו סך 72,723 ₪, מתוכו שולם סך של 46,729 ₪, ומכאן ההפרש הוא 25,954 ₪.




שתי הנתבעות, כאחת, טענו לפגיעה במוניטין ולהפסדים, אך נמנעו מלהגיש תביעה שכנגד בגין נזקים אלו, וטענו כי הן שומרות על זכותן לתבוע בעתיד פיצוי מן התובעים בגין הנזקים שנגרמו להן, לטענתן, כתוצאה מאספקת סחורה פגומה.


דיון ומסקנות



בדיון שנערך בפניי העידו התובעים בעצמם. מטעם בית האריזה העיד מר בן יוסף מרדכי, ומטעם חברת ירוק בריא העיד מר בלומברג עקיבא (להלן: "עקיבא").




לראשית אציין, כי לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים, האזנתי היטב לעדויות והתרשמתי מהן באופן בלתי אמצעי, ולאחר שעיינתי בחומר הראיות שהוגש לעיוני, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל, במלואה. שוכנעתי, כי התובעים הרימו את נטל ההוכחה המוטל עליהם להוכיח את יסודות תביעתם; ולפיה הם סיפקו לנתבעת מס' 2 את הסחורה ללא ששולמה להם תמורתה, במלואה. מנגד, לא עלה בידי הנתבעת מס' 2 להוכיח את טענת הגנתה, ולפיה נפל פגם בסחורה שסופקה ע"י התובעים באופן שהיסב לה נזק, ושבשלו היא פטורה מתשלום התמורה לתובעים.




ראשית אדון בשאלת חבותה של הנתבעת מס' 1 לאור טענתה בדבר העדר היריבות בינה לבין התובעים. הצדדים אינם חלוקים בשאלת כמות הפרי שסופקה על ידי התובעים לנתבעות (עמ' 5, ש' 7-8). כן, לא נשמעה מפי הצדדים מחלוקת אמיתית, באשר לעובדה כי ההסכמים נשוא התביעה נכרתו בין התובעים, מצד אחד, לבין חברת ירוק בריא, מצד שני. מעורבותה של בית האריזה בעסקה נשוא התובענה הסתכמה בכך, שהפעולות בהן נקטה חברת ירוק בריא אל מול התובעים, בשלבי העסקה השונים, נעשו בתיאום עם בית האריזה, אליה הועברה הסחורה ובמפעלה בוצעה פעולת ההבחלה (ראו : עדותו של גדעון בקל בעמ' 2, ש' 15-19, וכן שני ההסכמים שצורפו לכתב התביעה). לאור האמור לעיל, אני סבורה כי דין התביעה כנגד הנתבעת מס' 1, פירות המושב (בן יוסף) בע"מ, להידחות וזאת בהעדרה של יריבות ישירה בינה לבין התובעים.




טענת ההגנה העיקרית שבפיה של חברת ירוק בריא, היא כי חריג אי-ההתאמה חל על המקרה שנדון בפנינו. לפיכך, טוענת חברת ירוק בריא שיש לפטור אותה מתשלום יתרת התמורה בגין הסחורה שסופקה לה.




כיוון שכך, חלים על היחסים בין הצדדים הוראות חוק המכר, תשכ"ח-1968 (להלן: "החוק"). החוק מכיר בסיטואציה בה קיימת אי-התאמה (סעיף 11 לחוק), בין אם גלויה היא ובין אם סמויה (סעיף 15), בין הסחורה שהוזמנה לבין הסחורה שסופקה בפועל (סעיפים 11-17) ומעניק זכות "ניכוי מהמחיר" לטובת הקונה במידה והוכחה אי-התאמה זו (סעיף 28 לחוק).




סעיף 14 לחוק קובע חובת הודעה מטעם הקונה למוכר על אי-ההתאמה מיד לאחר ביצוע הבדיקה, כאמור בסעיפים 13 (א) ו- (ב) לחוק, או מייד לאחר שגילה אותה, במידה והייתה אי ההתאמה, נסתרת. סעיף 14 (ב) לחוק קובע בהאי לישנא: "לא הודיע הקונה על אי ההתאמה כאמור בסעיף קטן (א), אין הוא זכאי להסתמך עליה". כאשר הוא צריך לפרט אותה פירוט סביר ולתת הזדמנות נאותה למוכר לבדוק את הממכר (סעיפים 14 ו-17 לחוק). עוד נזכיר, כי הנטל להוכחת אי-התאמת הממכר מוטל על הצד הטוען לה, ובמקרה שלפנינו על כתפי הנתבעות.




הוראות סעיף 13 ו- 14 לחוק מחייבות את הקונה (חברת ירוק בריא בענייננו) לבדוק את הממכר ולהודיע על פגם בו מיד לאחר קבלתו (או עם גילויו למקרה ומדובר בפגם נסתר). הוראות אלו נועדו לשוות יתר יציבות ליחסי המסחר ולצמצם את הנזקים העלולים להתפתח משהייה ארוכה מדי של מתן ההודעה. משמעות הדבר, שהתובע (הספק) יכול למצוא עצמו משוחרר מחבות לפגמים בפרי שסיפק, מכיוון שהלקוח, הנתבעת, לא עמדה בחובות הרובצות עליה, לרבות חובת ההודעה, מכוח הוראות חוק המכר.




לעניין הפגם באשכוליות, לרבות הצעדים שבהם נקטה הנתבעת מס' 2 עקב גילויו, טען עד ההגנה עקיבא בעדותו בפניי, כי הפגם בסחורה שסופקה מקורו בעודף חנקן שהיה במי ההשקיה. בעמוד 4 לפרוטוקול (ש' 14-17) העיד עקיבא, כי :


"התופעה הכללית הידועה של הסנרייס שמפסיקים את הדישון החנקן כדי שלא תיפגע בעיית ההבחלה בשלב מוקדם של העונה כי זה מונע את ההבחלה. בעמק ארעה תקלה, במאגרים שקשורים לשריד ונהלל, שנקרא "סוללים ב" התגלתה תופעת חנקן, יש לי את המסמך של הסוללים ב'".

המשיך עקיבא והעיד, כי:

"לעניין הנושא של ההבשלות, התופעה בארץ היתה שאת הריאו רייד לא הצליחו להבחיל בשום בית אריזה בצורה נורמלית עד כדי כך שבצורה קיצונית יותר בקטיפים של חודש מרץ, היה צריך עדיין לעשות הבחלות. בד"כ שלב ההבחלות מסתיים בחודש נובמבר-דצמבר. בחודש ינואר כבר לא עושים הבחלות. במקרה הספציפי הזה עודף החנקן במים שלא היה בשליטה גרם לכך שאי אפשר היה להבחיל את הפרי ואנו לא יודעים חיצונית מה יש במים, יש הוראות של משרד החקלאות שאומר כי בנקודת זמן אסור להוסיף חנקן בכלל לדשן, התובעים השתמשו במים הטבעיים בסוללים ובמאגר המים שלהם אם הם היו עושים בדיקת מים רגילה פשוטה, הם היו מגלים שיש עודף חנקן" (עמ' 4, ש' 28-32; ועמ' 5, ש' 1-2).



הווה אומר, עקיבא אינו מעלה כל טענה בדבר חוסר תום לב מצד התובעים לעניין אספקת סחורה פגומה, אך טוען, כי מקור הפגם נעוץ בהשקיית המטע במים עם ריכוז חנקן גבוהה מן הרגיל, באופן שגרם לפגיעה בזן הספציפי של האשכולית נשוא התיק דנן. עקיבא הוסיף וטען (עמ' 5, ש' 10-15), כי בעיה זו התגלתה גם במטעים אחרים, שם הפסיקו את הקטיף כתוצאה מהעודף בחנקן במי ההשקיה :


"התובעים עשו קטיף בצורה מקצועית שאין ערעור עליו ואני גם לא מערער על תום הלב שמישהו סידר אותנו אבל עובדתית התובעים לא ידעו כמה כמות החנקן שיש במים הזה, אבל כעובדה שבית האריזה גלבוע עצר את כל הקטיפים של הזן הספציפי הזה בשריד ולמיטב ידיעתי, הזן הספציפי הזה גם במקורות אחרים עצרו את הקטיפים ובבדיקה שעשיתי את המדריך הארצי של האשכולות, גם הוא אמר לי כך. אנו והם התמודדנו עם התוצאות של הפרי והתוצאה היתה קטסטרופה מאוד".



סבורתני, כי הנתבעת 2 לא השכילה להרים את נטל השכנוע המוטל עליה להוכיח קיומו של הפגם הנטען בסחורה. הטענה לקיומו של פגם בסחורה הועלתה בכתב ההגנה, אך נטענה שם באופן כללי וסתמי. רק במהלך הדיון שנערך בפניי העלתה הנתבעת 2 לראשונה את סוגיית ריכוז החנקן במי השקיית המטע, כסיבה בשלה נגרם הפגם הנטען בסחורה, ואשר התגלה, לטענתה, בעקבות ביצוע תהליך ההבחלה.






יתרה מכך, לא הוכח בפניי, כי הייתה פניה ספציפית בנושא זה ע"י הנתבעת מס' 2 אל התובעים טרם הגשתה של התביעה הנדונה. כזכור, מדובר בחוב בגין אספקת סחורה לנתבעות בחודש 10/2009 (לפי תנאי תשלום שוטף 30). התביעה הוגשה בחודש 04/2010. עד למועד הנ"ל לא נטען, וממילא לא הוכח, כי מי הנתבעות התלוננה בפני התובעים על פגם כלשהו בסחורה, לא כל שכן על בעיה בריכוז מי החנקן, כגורם לפגם בסחורה. בנוסף, לא הונח בפניי כל הסבר, לא כל שכן הסבר המניח את הדעת, מדוע נמנעה מי מהנתבעות מלטעון לקיומו של פגם בסחורה שסופקה לה ע"י התובעים, משך חודשים ספורים ממועד האספקה, או למצער ממועד גילוי הפגם, ועד למועד הגשת התביעה הנדונה. עוד לא השכילה הנתבעת 2 להוכיח, כי נעשתה כל פניה במועד סביר לאחר שהוברר לה, כי הסחורה פגומה וכי ביקשה להשיב את הסחורה לתובעים. בפועל, הוכח, כי הנתבעת מס' 2 נקטה מדיניות "שב ואל תעשה" ונמנעה מתשלום מלוא התמורה בגין הסחורה ורק לאחר שנדרשה לשלם בעבורה הועלו על ידה טענות מטענות שונות באשר לטיב הסחורה.




אף לא שוכנעתי, כי היא הרימה את הנטל המוטל על שכמה להוכחת הפגם הנטען, ואבהיר. להוכחת טענת הפגם בסחורה נסמכה הנתבעת 2 על שני מסמכים: האחד - בדיקות פלגי מים מאגרי העמק (מוצג נ/1); והשני - מסמך שנושא את הכותרת "אשכולית אדומה מזן ריו-רד" מתאריך 10.06.2010 (מוצג נ/2), אליו ביקשה הנתבעת להתייחס כאל חוות דעת. עיון במוצג נ/1 מעלה, כי בבדיקת דיגום שבוצעה למאגר "הסוללים ב' " בתאריך 29.06.2009, נמצא ריכוז חנקן בשיעור 56.3. כאמור, הנתבעת 2 טענה כי ממצאים אלה מעידים על קיומו של ריכוז חנקן מעבר לממוצע. מנגד, הכחישו התובעים, כי הם משקים את המטעים שבבעלותם מהסוללים ב'. במענה לשאלת ביהמ"ש מהיכן מקור הנתונים הללו, השיב עקיבא, כי המסמך נ/1 הורד מאתר האינטרנט של ארגון "פלגי מים" המבצעים בדיקות מסוג זה (עמ' 5, ש' 3-5).




עינינו הרואות, כי הנתבעת 2 טענה, למעשה, כי סיבת הפגם בפירות נשוא הדיון נעוצה במי ההשקיה אשר הכילו, לגרסתה, עודף בחנקן, כי הפגם התגלה אך ורק בשלב ההבחלה וכי במים אשר שימשו את התובעים להשקיית המטעים שבבעלותם נמצא ריכוז גבוה של חנקן באופן שגרם לנזק באשכולית שסופקה לנתבעת 2. מדובר בעניינים שבמומחיות אשר לצורך הוכחתם היה על הנתבעת 2 להידרש לחוות דעת של מומחה. חוות דעת ,כאמור, לא הוגשה ע"י הנתבעת 2, ובכך נכשלה זו האחרונה בהוכחת שני היסודות האמורים לעיל.




אמנם, צירפה הנתבעת 2 את מוצג נ/2, אך מסמך זה אינו מהווה חוות דעת של מומחה. עיון במסמך האמור מעלה, כי מדובר ב-"סיכום שיחה" עם אדם בשם בועז דננבאום. דיננבאום לא ביקר במקום, לא ראה, לא בחן ולא בדק את הפרי נשוא הדיון ואף לא בדק את מקור מי ההשקיה ששימשו את המטע של התובעים (מאגר הסוללים ב' או כל מאגר אחר) בתקופה הרלוונטית. זאת אף זאת, לא הובאו בפניי ראיות לעניין הקשר הסיבתי בין סוג ההשקיה של הפרי לבין הפגם הנטען. יודגש, כי דיננבאום אף לא זומן למתן עדות בביהמ"ש ע"י מי מהנתבעות. אי-לכך, אין בידי לייחס למוצג נ/2 כל משקל ראייתי שהוא ואין לקבוע על סמך מסמך זה ממצא כלשהו. כאמור, אף שטענת ההגנה של הנתבעת הינה בבחינת עניין שבמומחיות, לא הוגשה חוות דעת מומחה בנדון, שהינה "דרך המלך" בנסיבות בהן עסקינן להוכחת טענות הנתבעות לעניין הפגם בסחורה נשוא הדיון. גם אם הייתי נוקטת בגישה מקלה כלפי הנתבעת 2 בדרך של הגמשת דיני הראיות, בשים לב לכך שעסקינן בהליך של תביעה קטנה, עדיין אין בכך כדי לשנות מן התוצאה שאליה הגעתי וזאת בשל הצורה והאופן שבהם נערך המסמך נ/2, כאמור, ולנוכח מחדלה של הנתבעת 2 הנעוץ באי-הזמנתו של האגרונום למתן עדות בביהמ"ש.




אני דוחה, מכל וכל, את טענת הנתבעים, לפיה יועדו הפירות שנרכשו לצורכי ייצוא. בהסכם לא ניתן למצוא תימוכין לטענה זו, באשר שם לא צוין במפורש, כי הפרי נרכש מן התובעים לצורך יצוא ולא נמצאה כל הצהרה מצד המוכר כי הפרי מתאים למטרה זו. מעיון בהסכמים עולה, כי בהסכם מתאריך 11.10.09 נרשם, כי "דרישת קטיף: כללי" ובהסכם מתאריך 23.10.09 נרשם "דרישות קטיף: קטיף סלקטיבי, מעל 95 מ"מ". בהסכמים אלה לא נמצא כל אזכור לגבי מטרת רכישת האשכולית או התחייבות מצד התובעים (המוכרים) להתאמת הממכר לסוג מסוים של שימוש על ידי הקונים (תעשייה, ייצוא וכדומה).




כאמור, הנתבעת טענה כי עקב הפגם בסחורה נגרמו לה הפסדים כספים כבירים, שכן היא נאלצה לשווק את הסחורה הנדונה בענף התעשייה ולא לצורכי ייצוא. יצוין, כי טענה זו נטענה בעלמא ללא כל תימוכין. הנתבעת 2 לא הביאה ראיות כלשהן לעניין צורת השיווק של הסחורה, בפועל, כן לא הביאה אסמכתאות להוכחת ההפסד הנטען על ידה.




לאור כל המקובץ לעיל, שוכנעתי כי הנתבעת 2 לא הצליחה להרים את העול ולהוכיח קיומו של פגם בסחורה שסופקה לה על ידי התובעים, ומשכך היא חייבת בתשלום מלוא התמורה בגינה. משלא חלקה הנתבעת 2 בדיון בפניי על צורת ואופן החישוב של יתרת החוב, אני מורה על קבלת התביעה במלואה.


סוף דבר



לשיטה אחרונה, התביעה נגד הנתבעת מס' 1 נדחית.




אני מחייבת את התובעים, יחד ולחוד, לשלם לנתבעת 1 הוצאות משפט בסך של 300 ₪.




דין התביעה כנגד הנתבעת מס' 2 להתקבל במלואה.




אני מחייבת את הנתבעת מס' 2 לשלם לתובעים, סך של 29,677 ₪ בגין יתרת התמורה עבור הסחורה שסופקה. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה (21.04.2010) ועד מועד התשלום המלא בפועל. עוד אני מחייבת את הנתבעת מס' 2 לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 300 ₪.




הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסה"ד, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום בפועל.




ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת תוך 15 יום מהיום.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. צבע פגום

  2. חוק המוצרים הפגומים

  3. אספקת חומרים פגומים

  4. פיצוי על ריצוף פגום

  5. מכירת נעליים מזויפות

  6. תביעה נגד מכון התקנים

  7. ביטול קניית מוצר פגום

  8. פגמים ברצפת פרקט בדירה

  9. סירוב לשלם על סחורה פגומה

  10. קניית רכב פגום לא ניתן לתיקון

  11. התיישנות אחריות למוצרים פגומים

  12. פגם סמוי מהעין - מוצרים פגומים

  13. אחריות לנזקי גוף בגין מוצר פגום

  14. תביעה כספית לפיצוי בגין מוצר פגום

  15. תביעה לפי חוק האחריות למוצרים פגומים

  16. תביעה נגד חברה בחו''ל בגין פגם במוצר

  17. תביעה לפיצוי בגין פגם במוצר ועוגמת נפש

  18. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון