להלן פסק דין בנושא נפילת עץ על רכב בזמן נסיעה: פסק דין 1. בפני תביעה לפיצוי בגין נזק רכוש שנגרם לרכב התובעים כתוצאה מנפילת עץ על הרכב בעת נסיעה ברח' הרצל בכ"ס. רקע 2. ביום 10.2.09 בשעות הצהריים המוקדמות נהגה התובעת 1 (להלן- התובעת) ברכב מאזדה 323 שנת ייצור 94' מ.ר. 96-775-09 (להלן: הרכב). במהלך נסיעתה ברחוב הנ"ל, נפל לפתע עץ פיקוס גבוה על הרכב. לדברי התובעת , הרכב נעצר מעוצמת הנפילה והיא נותרה לכודה בתוכו עד להגעת כוחות חילוץ והצלה. התובעים, בעלי הרכב, פנו לנתבעת בבקשה לקבלת פיצוי בגין הנזק שנגרם לרכב אולם הנתבעת דחתה את בקשתם בטענתה להעדר אחריות . 3. כבר בדיון במעמד הצדדים צמצמה התובעת שנפגעה פגיעות גוף, את התביעה לנזק הרכוש בלבד. התובעים עותרים לקבלת פיצוי בגין הנזק הישיר שנגרם לרכב שהוערך על ידי שמאי, מר שלום ראובן מטעמם בסך של - 7,196 ₪, שכ"ט שמאי - 1,212 ₪, עלות רכב חלופי 2,160 ₪, הפסד ימי עבודה 8,500 ₪, שכ"ט עו"ד 1,500 ₪, עוגמת נפש - 10,000 ₪ והחזר הוצאות משפט 400 ₪. טענות הצדדים 4. לטענת התובעים יש להטיל על הנתבעת אחריות לנפילת העץ מכוח חובתה לתחזק ולשמר את העצים המצויים בתחום שיפוטה. קל וחומר, טוענים התובעים, יש לטפל ביתר שאת בעצים העתיקים אשר מועדים לפורענות בהיותם חלשים ופחות יציבים, כדוגמת עץ הפיקוס נשוא התביעה. בנוסף טוענים התובעים כי נפילת עצים בשטחה של הנתבעת היא חזון נפרץ וכי הנתבעת מודעת לבעיה זו מזה זמן רב. 5. לטענת הנתבעת מנגד היא ביצעה ומבצעת את הפעולות הנדרשות ממנה כרשות מקומית לתחזוקה וטיפול בעצים. ביחס לעץ נשוא התביעה, טוענת הנתבעת כי התבצעו פעולות גיזום ברחוב הרצל כחודש עובר לאירוע. עוד נטען כי שנה וחצי עובר לאירוע הנזק ביצעה הנתבעת בעצים שברחוב זה טיפול יסודי לרבות סניטציה, ניקוי ריקבונות, הפחתת משקל ועוד. לטענת הנתבעת נפילת העץ הייתה אירוע בלתי צפוי ונגרמה כתוצאה מאירוע מזג אויר חריג אשר שרר באותו יום לרבות רוחות עזות אשר נשבו באזור. מכאן, כי הקריסה הפתאומית של העץ הייתה בגדר כוח עליון אשר אינו משכלל חבות ולמעשה מנתק קשר סיבתי בינה ובין הנזק. דיון 6. בבואנו לבחון התקיימותה של עוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין עלינו לבחון מספר תנאים: קיומה של חובת זהירות, התרשלות ונזק שנגרם כתוצאה מההתרשלות . (ראה בעניין זה ע"א 243/83, עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט(1), 113). סעיף 249 לפקודת העיריות [נוסח חדש] אשר כותרתו "סמכויותיה של עירייה" קובע בסעיף קטן (9) כדלקמן: "לנטוע עצים בכל רחוב או בכל מקום ציבורי, ולהקים סוככי עצים, ובלבד שהרחוב או המקום לא ייפגעו על ידי כך יותר מן הראוי". בנוסף, סעיף 235 לפקודה הנ"ל אשר כותרתו "חובותיה של עירייה" קובע בסעיף קטן (3) כי: "בענין רחובות תעשה העיריה פעולות אלה: ... (3) תמנע ותסיר מכשולים והסגת גבול ברחוב..". יוצא איפוא כי ככלל, קיימת לנתבעת חובה חוקית למנוע מכשולים המצויים ברחובות שבתחום שיפוטה. בנוסף, נתונה לה הסמכות לטעת עצים בכל רחוב או מקום ציבורי ובלבד שלא יהיה בכך לגרום לפגיעה או נזק. 7. הלכה היא כי חובה שמקורה בהוראה סטטוטורית יכולה לשכלל חובת זהירות מושגית בדיני הנזיקין וכנאמר: "הסמכות הסטטוטורית והכוח הסטטוטורי מהווים נתונים עובדתיים בעלי חשיבות רבה בגיבושה של חובת הזהירות. הם משפיעים - בצד שיקולים נוספים - על השאלה, אם בעל הסמכות צריך היה לצפות, כי התרשלות מצדו תגרום נזק. הם משפיעים על צפיותיהם של הניזוק ושאר בני הציבור. מערך הסמכויות הסטטוטוריות יוצר מציאות עובדתית של תפקוד, הסתמכות וציפיות, אשר משפיעה על הכרעה בשאלה המשפטית, אם מוטלת חובת זהירות אם לאו". (ראה ע"א 862/80, עיריית חדרה נ' אהרון זוהר, פ"ד לז(3), 757 , 763) בית המשפט מצביע על כך כי אין המדובר בשוויון מתמטי בין קיומה של סמכות בחוק ובין כינונה של חובת זהירות אולם, בהחלט ניתן לומר שקיומה של הסמכות מהווה שיקול נכבד בגיבוש המדיניות המשפטית המקימה חובת זהירות. על המתח שבין רצון העיריה לשמר חזות ירוקה ונעימה בתחומ? ובין חובת? למנוע קיומם של מפגעים בדמות עצים קורסים עמד בית המשפט המחוזי בת.א. (חי') 1108/01, נפומניאשיץ ורה נ' עיריית חיפה,: "..הטלת רף גבוה ביחס לעצים, עלול להביא למדיניות של 'הבה נעקור נטוע ונקצץ בנטיעות' מחשש של תשלום פיצויים. כך, נמצאנו מעדיפים "הר טרשים קרח" על פני "גן השקמים" בעיבורה של עיר. והרי ידוע לכל שעץ ישמח לבב אנוש, ולא בכדי, הזהירה התורה שלא לשחת עץ באשר "האדם עץ השדה" (דברים כ, יט)". 8. בנסיבות המקרה לא היה חולק, כי העץ היה מצוי בשטח ציבורי בבעלות הנתבעת ובחזקתה, על שפת רחוב, אני מוצאת כי קיימת חובת זהירות מושגת של הנתבעת כלפי התובעים וכלפי כל עוברי האורח בתחומה. נדמה שאין מחלוקת על עובדה זו גם מצד הנתבעת עצמה. מהאמור לעיל עד כה נראה כי הוראות סעיפים 249(9) ו - 235(3) לפקודה מקימים חובת זהירות מושגית החלה, בין היתר, על נזקי רכוש אשר הינם תוצאת הפרת חובותיה של הנתבעת. באשר לחובת הזהירות הקונקרטית, יש לבחון האם יש להחיל חובת זהירות בנסיבות המקרה ובאחריות הנתבעת לעץ הספציפי נשוא התביעה. כלל הוא כי שאלת הצפיות טומנת בחובה שתי שאלות משנה: האחת, שאלה עובדתית - האם ניתן היה לצפות את הנזק, והשניה - שאלה משפטית - האם צריך היה לצפות את הנזק. בפס"ד נפומניאשיץ הנ"ל דן בית המשפט המחוזי באחריותה של עירייה לנזקי גוף אשר נגרמו לעוברת אורח מנפילת ענף עץ אקליפטוס. בית המשפט קבע באופן חד משמעי כי (פסקה 32): "לאור המסקנה העובדתית אליה הגענו, כי הענף הפוגע נפל מאחד העצים בשדרת האקליפטוס, על העירייה מוטלת אחריות גם כבעלים וגם כמחזיקה במקרקעין...". בענייננו, נפילת העץ ללא שהוכח קיומו של אירוע מזג אויר קיצוני וחריג אשר יכול היה להשפיע על נפילת העץ - כפי שאתייחס לכך בהמשך - ולאור העובדה כי מצוי הוא בשטחה של הנתבעת ותחת אחריותה, מעביר את הנטל לכתפי הנתבעת להוכיח כי לא התרשלה בהתאם ללשונו של סעיף 41 לפקודת הנזיקין הקובע כי: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה — על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה". קיומה של התרשלות וניתוק הקשר הסיבתי 9. לטענת התובעים היה העץ נשוא התובענה עתיק וגזעו חלש ורקוב בדומה לעצים נוספים שנפלו בתחומי הרשות המקומית כפי שעולה מכתבות עיתונאיות שהציגו. הנתבעת טענה מנגד, כי אף אם נכון הדבר למרות שהוכחש ,הרי שלא ניתן היה לדעת זאת מראש מבדיקת העץ וכי בכל מקרה העץ נפל כתוצאה ממזג האוויר הסוער - עובדה המנתקת את הקשר הסיבתי לרשלנות המוכחשת. יצוין, כי לא התובעים ולא הנתבעת הוכיחו טענתם לסיבה לקריסת העץ ואף לא אחד מהם צירף חוות דעת מומחה אשר הצביעה על הגורם לכך. היות ונטל ההוכחה על הנתבעת להוכיח כי לא התרשלה, סבורני כי ממכלול הראיות והמסמכים שהובאו בפני לא עלה בידיה לעמוד בנטל זה. כל שצירפה הנתבעת להוכחת טענתה הוא דו"ח גיזום וטיפול בעצים לפיו אכן נגזם העץ נשוא התביעה זמן לא רב טרם קריסתו. בנוסף צירפה מכתב מאת נציג מחלקת גנים ונוף בה אשר טען כי מעבר לתחזוקה השוטפת ביצעה הנתבעת טיפול מקיף באזור הנזק שנה וחצי קודם לאירוע. במהלך הדיון שהתקיים בפני ביום 23.3.11 ציין נציג הנתבעת כי העירייה עושה כל שביכולתה ולא חוסכת במשאבים כספיים, הגם שהודה כי ישנם פגמים שאינם ניתנים לזיהוי חיצוני מחד, ולא נערכת בדיקה שיטתית של אגרונום לכל עץ. אולם, משעסקינן בעץ עתיק או עץ המתנשא לגובה רב כדוגמת העץ נשוא התביעה, שומה על הנתבעת לבצע את הבדיקות והטיפולים הנדרשים על מנת למנוע מצבים כאמור. ברי, כי החלטתה של רשות מקומית להותיר בשטח שיפוטה עצים מסוג זה, מצריכה מנגד הקצאת משאבים המתאימים לטיפול בהם ובדיקתם על מנת למנוע הישנות מקרים כאמור. חובת העירייה ליתן על כך את הדעת ולהתאים את פעולותיה כנדרש לרבות עריכת בדיקות אשר יכולות לאתר מחלות של העץ או כל חולשה אחרת הפוגמת ביציבותו. מיותר לציין כי הותרת עצים כאמור בתחום שיפוטה של הנתבעת מחד ואי נקיטת פעולות מתאימות מנגד משכללת צפיות לגרימת נזק. ודוק, מדובר בנזק שיכול לגרום אף לנטילת חיי אדם. בפס"ד עיריית חדרה קבע בית המשפט, כי אם הייתה מוצגת בפניו תוכנית עבודה מסודרת ניתן היה לבחון האם התרשלה העירייה אם לאו. מאחר ולא נעשה כן קבע בית המשפט כי העירייה התרשלה וכי ניתן היה לצפות את הנזק שנגרם. מסקנה זו נכונה גם בעובדות המקרה שלפנינו. לדאבוני, לא הוצגה בפני תוכנית עבודה ראויה אשר לנקיטת הפעולות הנדרשות לאיתור עצים המועדים לקריסה. ממסמכי ההגנה עולה כי ככל הנראה לא קיימת תוכנית עבודה כזו. 10. משלא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי לא התרשלה בתחזוקת העץ, שומה עליי לבדוק האם נותק הקשר הסיבתי בין התרשלותה ובין הנזק. כמצויין לעיל, טענתה השניה של הנתבעת הייתה אודות התרחשותו של אירוע מזג אויר נדיר אשר נתק את הקשר הסיבתי הנ"ל. בעניין זה כבר נאמר כי : "כדי לקבוע אם קיים קשר סיבתי משפטי בין הפרת חובת זהירות מצד נתבע לבין נזק, תיבחנה חובתו ויכולתו של המזיק לצפות את תוצאות התנהגותו...כשעולה טענה, כי נשלל הקשר הסיבתי בעטיו של אירוע טבע חריג בעוצמתו, תשמש כאבן הבוחן לקבלת הטענה מידת ה"חריגות" של אותו אירוע, דהיינו, האם האירוע היה כה חריג עד כי לא ניתן היה לצפותו...מובן כי מידת הנדירות של תופעת טבע שעל אדם לצפות נגזרת משיקולים משפטיים באשר לגבול האחריות הרצוי...". (ראה ע"א 2757/93, לאה שרון ואח' נ' או.אר.אס כוח אדם בע"מ, ואח' פ"ד מט(2), 781 בעמ'789 ) מכאן, כי לצורך הכרה באירוע מזג אויר כחריג דיו עד כדי שמונע השתכללותה של חובת זהירות קונקרטית או המנתק קשר סיבתי עובדתי בין הרשלנות לנזק, על האירוע להיות חריג במידה רבה עד כדי נדיר. 11. סבורני כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח קיומו של אירוע מזג אויר חריג. הנתבעת נמנעה מהגשת חוות דעת מטאורולוגית באשר למזג האוויר ששרר ביום התרחשות הנזק. הנתבעת תמכה טענתה בכתבה מאתר האינטרנט "YNET" בלבד. אין צורך להכביר במילים באשר למעמדה הראייתי של כתבה זו ובכל מקרה גם אם אתייחס לאמור בה לגופו של עניין הרי כל שעולה ממנה הוא כי היה יום גשום וחורפי ולא צוין כי מדובר באירוע חריג ונדיר. וודאי כי חובת הנתבעת לדאוג כי העצים שבתחומה יעמדו במזג אויר חורפי כזה. ודוק, מדובר בנפילת העץ מן השורש, בסיס הגזע. על מנת לטעון שאירוע מזג אויר הוא שגרם לנפילה כה חמורה של עץ ולמעשה לכריתתו של העץ מבסיסו היה על הנתבעת להוכיח התרחשותו של אירוע מזג אויר יוצא דופן, חריג ונדיר במיוחד. ברי כי לא עשתה כן וממילא לא נותק הקשר הסיבתי בין התרשלותה לבין הנזק שנגרם לתובעים. לאור כל האמור הנני קובעת כי הנתבעת התרשלה והפרה את חובתה לתחזק ולשמר את העצים המצויים בתחום שיפוטה. התרשלות זו גרמה לנזק הרכוש שנגרם לתובעים ועליה לפצותם. שיעור הנזק 12. הקביעה בחוות דעת השמאי מטעם התובעים בדבר גובה הנזק הישיר שנגרם לרכב בסך של 7,196 ₪ לא נסתרה . בנוסף עתרו התובעים לקבלת פיצוי בגין שכ"ט השמאי בסך של 1,212 ₪ ועלות רכב חלופי בסך של 2,160 ₪. בגין נזקים אלו הוגשו קבלות תשלום כראיה . כן מנו התובעים נזקים נוספים שנגיעתם קרובה יותר לנזקי הגוף. הנתבעת הכחישה באופן גורף את כל הנזקים. בין היתר טענה כי יש למחוק נזקים בגין כאב וסבל ואובדן ימי עבודה כיוון שאלו יידונו במסגרת תביעה לנזקי גוף שתגיש התובעת . ואכן כאמור, התביעה צומצמה לנזק הרכוש בלבד. לגופו של עניין, הואיל והנתבעת לא סתרה את היקף הנזקים הרכושיים של התובעים הנני מורה כי הנתבעת תשלם לתובעים סך של 10,568 ₪ בצירוף הוצאות בסך 1,500 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום, שאחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. רכבנפילת עץנפילת עץ על רכבנפילהנזק לרכב