להלן פסק דין בנושא נפילה של עץ על רכב: ביום 2.12.09, בשעות לפני הצהריים, ביום שהיה גשום וסוער, חנתה משאיתו של התובע ברחוב חניתה 40 בנווה שאנן בחיפה. לפתע, עץ פיקוס שהיה נטוע על המדרכה הציבורית שלצידה חנתה המשאית, נעקר ממקומו, נפל על משאית התובע וגרם לה לנזקים. התובע פנה אל הנתבע בדרישה כי תפצה אותו בגין נזקיו כאשר, לטענתו, הנתבעת התרשלה בטיפולה בעץ שנפל. הנתבעת לא חלקה על העובדה כי העץ אכן נעקר ממקומו ונפל על מכונית התובע, תוך שהינו גורם לה לנזקים, אך סירבה לדרישתו של התובע לפיצוי בטענה כי לא התרשלה כלל וכלל בטיפולה בעץ וכי זה נפל כתוצאה מתנאי מזג אוויר חריגים של סופה, שהינם בבחינת "כוח עליון". מטעם הנתבעת העיד בבית המשפט מר נבו, היערן של הנתבעת, והסביר כי העצים מתוחזקים באופן שוטף על ידי העיריה, כאשר הינם עוברים לפחות פעם בשנה גיזום, שהינו בבחינת טיפול מונע, ומיועד להוריד משקל מן העץ ומן הענפים הכבדים. כן טען כי העיריה עורכת סקרים כדי לאתר עצים מסוכנים, אך בפועל מסתבר כי בדיקות העצים הינן חיצוניות בלבד ומתמקדות בגיזום הענפים הכבדים. מטעם העיריה העיד אף מר דרור לזרוביץ, מי שמועסק על ידי העיריה בגיזום העצים. לדבריו, כחודשיים לפני האירוע, נגזמו כל העצים וזאת כדי למנוע קריסות של ענפים וכדי לשמור על בריאות העץ. לטעמו, בעניינו, נפל העץ מחמת שפשה ריקבון בשורשיו וכי תופעה שכזו, של ריקבון בבית השורשים של העץ, אינה ניתנת לאיתור. משנשאל כיצד הינו יודע מהי סיבת נפילתו של העץ, העיד כי: "ראינו את העץ לאחר שהוא קרס. ראיתי את העץ ביום שהוא קרס. יש על כך רישום בעיריה." (עמ' 4, שורה 21 לפרוטוקול). לבית המשפט לא הוגש כל רישום המאמת את דברי העד לעניין זה, ואף הטענה כי כאילו העץ פונה על ידי מי מעובדי העיריה לא הוכחה. נהפוך הוא; התובע טען במפורש כי הוא עצמו ושכנים פינו את העץ לאחר שנפל והעיריה הגיעה רק בשלב מאוחר הרבה יותר, לאחר שהמשטרה כבר הייתה במקום ורשמה דו"ח. לעניין סמכויותיה של העיריה לנטוע עצים בתחומה, נקבע בסעיף 249 (9) לפקודת העיריות {נוסח חדש} כי לעיריה סמכות: "לנטוע עצים בכל רחוב או בכל מקום ציבורי ולהקים סוככי עצים ובלבד שהרחוב או המקום לא ייפגעו על ידי כך יותר מן הראוי". בס"ק (29), נקבע: "לעשות בדרך כלל כל מעשה הדרוש לשם שמירה על תחום העיריה, בריאות הציבור והביטחון בו. לעניין חובות העיריה בכל המתייחס לטיפול בעצים שבתחום הרשות, מצויה בסעיף 235 לפקודת העיריות קביעה כללית כי: " בעניין רחובות תעשה העיריה פעולות אלה: (2) תדאג לתיקונו, ניקויו ... של רחוב שאינו רכוש הפרט. (3) תדאג ותסיר מכשולים להסגת גבול ברחוב". משמע, לא רק להסיר מכשולים לאחר היווצרותם אלא גם למונעם. בחוק עזר לחיפה (עצים מסוכנים) תשכ"ה -1965 הוסמכה העיריה לנקוט בפעולות למניעת סכנה מעץ שבבעלות פרטית על ידי דרישה מבעל הנכס לגדוע את העץ או לגוזמו. יש בקביעותיו של חוק זה כדי להצביע עד כמה שכיחה סכנתו של עץ לציבור, אף לעמדת הנתבעת. מטענות העיריה ניתן להסיק כי, לדעתה, בנסיבות המקרה לא קמה חובת זהירות קונקרטית שלה לנזקי התובע, הואיל ולא הייתה יכולה ולא הייתה צריכה לצפות את קרות הנזק. כל זאת כאשר לא הייתה יכולה לגלות ולמנוע באמצעים סבירים את קריסת העץ. יש לציין בהקשר זה וכבר בשלב זה כי הטענה בדבר "כוח עליון" נדחית על ידי. מזג אוויר סוער וגם אם נושבות במהלכו רוחות עזות - אינו בבחינת "כוח עליון". לקביעתי, בעניינו, העיריה יכולה הייתה לצפות את האירוע ואת הנזק, כאשר על פי מבחן הצפיות, די בצפייה כללית של התהליך ולא נדרשת צפייה ספציפית. מעבר לנדרש, העיד נציג העיריה כי התופעה של עקירת עצים מחמת מזג אוויר קשה קיימת, כך שמתקיימת אף צפייה ספציפית בדבר היעקרות העץ ממקומו. מן הנתונים שבאו בפני בית המשפט , ועל בסיס העקרונות שנקבעו בפסיקה, כפי שיפורט, יש להטיל על הנתבעת את האחריות לנפילת העץ, כאשר בנסיבות ענייננו קיימות חובת זהירות ואחריות מוגברות, בהיות העיריה המחזיקה והבעלים של העץ. נקודת המוצא היא של "חזקת חובה" ויש בה כדי להטיל על המזיק - העיריה, את הנטל להראות שיקולים מיוחדים המצדיקים את שלילת האחריות. לקביעתי, מטעם העיריה הייתה צריכה להיעשות סריקה יזומה של שכונות או רחובות המועדים לפורענות וכן היה עליה לעשות להבטחת עמידותם של העצים בתנאי החורף. לא הועסק אגרונום מייעץ בנושא עמידותם של העצים, לא עוצבה מדיניות באשר לסוגי העצים המתאימים לנטיעה ולמצער - סוגי העצים הדורשים בדיקה או פיקוח יתר. העיריה לא נמנעה מנטיעת עצים מסיביים במקומות שבהם תנועת אנשים וכלי רכב מרובה, כאשר סכנת נפילתם של עצים כאלה וסכנת גרימת נזקים של עצים כאלה הינן גדולות. העיריה, למרות שידעה על קיומה של תופעה כדוגמת המקרה שבענייננו , לא עשתה לגידור העצים ו/או לקשירתם בדרך אחרת כלשהיא. כל זאת כדי למנוע אפשרות של נפילת העצים ופגיעתם במשתמשים בדרך. בפסיקה נקבעה חובת פיצוי של הרשות במקרים דומים , כדלקמן: בפסק הדין הממצה שניתן בת"א (חי) 1108/01, נפומניאשיץ נ' עירית חיפה ואח', שעניינו היה נפילת עץ במזג אוויר סוער, נקבע על ידי כב' השופט י.עמית כי אין חולק שקיימת חובה מושגית של העיריה כלפי עוברי אורח. לעניין הקשר הסיבתי, קשר עובדתי וקשר משפטי, נקבע כי בעוולת הרשלנות, כבענייננו , יש להשתמש במבחן הציפיות על שני פניו: "הצורך" לצפות או הצפיות הנורמטיבית ו"היכולת" לצפות או הצפיות הפיזית הטכנית. היכולת לצפות, בהקשר של קשר סיבתי לאירוע נזק, עניינה בצפיות הממשית. כדברי כב' השופט: "הצורך לצפות הוא המסננת הנורמטיבית המשמשת את בית המשפט בשיקולי המדיניות המשפטית, אם ראוי או לא ראוי להטיל אחריות ... שיחרורה של הרשות מאחריות יותיר את הנזק על כתפי התובעת, הניזוקה, למרות שהרשות היא מפזרת הנזק הטובה ביותר ובדרך כלל מי שיכולה לשקול טוב יותר את אופי הסיכון. סיכוני הפעילות של העיריה במקרה שלפנינו: נטיעת עצים ותחזוקתם - הם סיכונים שנוצרו לתועלת הציבור ולרווחתו ועקב כך צודק הוא שהציבור ישא בנזקי התרשלותה ולא הפרט שנפגע באופן מקרי. מטעמים אלו, תהא זו מדיניות משפטית ראויה להעניק את מרכז הכובד משאלת קיומה של חובת זהירות לשאלת ההתרשלות" בהלכת גורדון (ע"א 243/83, עירית ירושלים נ' גורדון, פד"י ל"ט (1) (113, 123), נקבעה "חזקת חובה" המניחה קיום אחריות בכל מקרה של התרשלות, אלא אם כן יש שיקולים מיוחדים המצדיקים את שלילתם. דהיינו, די בקיומה של צפיות פיזית אצל המזיק, כדי ליצור חזקה של חובת אחריות, חזקה שעל העיריה מוטל הנטל לסותרה. בת"א 12377/00 (שלום ירושלים) מנורה בע"מ נ' עירית ירושלים, עקב קריסת עץ בעת סערה קבע בית המשפט כי היה על העיריה לנקוט בצעדים למניעת סכנות, אם על ידי הימנעות מראש מנטיעת עצים מסיביים בסביבת מגורים ואם על ידי פעולה לאיתור סכנות. בת"ק (ירושלים), 2922/06 ברקון אלכסנדר נ' עירית ירושלים, נקבע שגם אם מדובר בחולי פנימי של העץ וגם אם יש צורך בהקצאת משאבים לטיפול בעץ ובדיקתו - יש מקום לעשות כן כדי למנוע נזקים. כל זאת כחלק מחובת הזהירות של הנתבעת בגין העץ הנמצא באחריותה. בת"ק 24778-04-10 כהן נ' עירית חדרה, נקבע על ידי כב' השופט קפלן בפס"ד מיום 15.3.11, כי מוטלת אחריות על העיריה בגין נפילת עץ בתחומה וזאת מכוח חובתה המוגברת על פי פקודת העיריות ומכוח היותה הבעלים על פי סעיף 41 לפקודת העיריות. אשר על כן, הנני קובעת כי הוכחה כדבעי אחריות הנתבעת לנפילת העץ וחזקת אחריותה - לא הוסרה. בנסיבות אלה, תהא הנתבעת אחראית לפיצוי התובע בגין נזקיו. התובע הוכיח כי ברכבו נגרמו נזקים בסך של 9,959 ₪ וסך של 351 ₪, בהתאם לדו"ח השמאי. כן נגרמה לרכבו ירידת ערך בסך של 1,470 ₪. התובע אף נשא בתשלום שכר טרחת השמאי בסך של 1,105 ₪. בסה"כ: סך של 12,881 ₪. יתר נזקי התובע, כמפורט בכתב תביעתו, לא הוכחו. אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעת, לשלם לתובע את הסך של 12,881 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.10 ועד התשלום המלא בפועל. כן הנני מחייבת את הנתבעת, לשלם לתובע את הסך של 1,200 ₪ בגין הוצאות המשפט, לרבות אגרת הגשת התביעה. אף סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. יש זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה וזאת תוך 15 יום ממועד המצאת פסק דין זה. רכבנפילת עץנפילת עץ על רכבנפילהנזק לרכב