להלן פסק דין בנושא תביעת פיצויים בגין נזקים מהשורשים של עץ: פסק דין 1. התובעים הינם הבעלים של דירה בקומה ראשונה של בניין משותף והנתבעים 1, 2 (שייקראו להלן ביחד: "הנתבעים") מתגוררים אף הם באותו בנין ודירתם נמצאת בקומת הקרקע. הנתבעת 3 הינה חברה בנציגות הבית המשותף (להלן: "הנציגות"). בתביעה זו תובעים התובעים מכל הנתבעים פיצוי של 30,000 ₪ עבור נזקים שנגרמו להם משורשי עצי פיקוס שהיו שייכים לנתבעים ואשר סירבו לעקרם ובסכום זה לחייב גם את הנציגות בשל חוסר טיפול בזמן אמת - הכל כפי שיפורט, בין היתר, להלן: א. למעלה מ-8 שנים סובלים התובעים מהצפות של מי ביוב החודרים לביתם ומציפים את דירתם עקב סתימות חוזרות ונשנות של קו הראשי של הביוב של הבניין ועקב טיפול ופתיחת הסתימה כל פעם מחדש. לאור זאת, פנו התובעים אל הנציגות בבקשה לטפל לאלתר בעניין הסתימות. ב. כתוצאה מהצפות אלה, נהרסו ונגרמו לתובעים נזקים כבדים ביותר הן לרכוש והן לציוד שבבית, שכלל, בין היתר, החלפת שטיחים מקיר לקיר בפרקט שאף הוא נהרס בינתיים וצריך להחליפו. כמו כן, נהרסו 2 ארוניות כיור אמבט בשני חדרי אמבטיה אשר ספגו מים, צחנה והתנפחו. כמו כן, נרטבו ונרקבו 4 דלתות ומשקופים בחלקם התחתון וגם אותם צריך להחליף. ג. א) המצב בבית הפך לבלתי נסבל לתובעים ונאלצו כל פעם לנקות את הבית מהרטיבות ומהריח - דבר שהסב להם גם עוגמת נפש. כתוצאה מאי טיפול בעניין, החליטו התובעים להפסיק לשלם דמי וועד הבית - זאת כמחאה על חוסר המעש של הנציגות. רק לאחר מחאה זאת, התעורר ועד הבית וביקש את התערבותה של האגודה לתרבות הדיור (להלן: "תרבות הדיור"), אשר שלחה מהנדס מטעמה וקבע שהסתימות נובעות משורשי עצי הפיקוס שנטועים בחצרם של הנתבעים והמהנדס ביקש מהם לעקור את העצים. בקשה זו גם הופנתה לנתבעים גם על ידי הנציגות, אך הנתבעים לא נענו לדרישות אלו - דבר אשר גרם להמשך ההצפות של מי הביוב ולפגוע באיכות חייהם של התובעים. ב) מאחר ולא נעשה דבר בעניין, פנו שוב התובעים בשנת 2009 אל המהנדס מתרבות הדיור וגם הפעם קבע המהנדס, שמקור ההצפות ייפתר רק לאחר שייעקרו עצי הפיקוס. רק בשנת 2010 ולאחר התערבות תרבות הדיור, נעקרו העצים על ידי הנתבעים ומאז חדלו ההצפות. 2. הנתבעים הגישו כתב הגנה, בו העלו, בין היתר, את הטענות הבאות: א. התובעים לא הוכיחו את נזקיהם והסכומים הנטענים מבוססים על הצעות מחיר בלבד ולא על פי הערכות שמאי. בנוסף לכך, נטען, שהתקופה בה אירעו הסתימות הייתה בין סוף 2006 לבין סוף 2009 ולא במשך 8 שנים, כפי שציינו התובעים. ב. לא הייתה שום סיבה לעקור את העצים לפני שמקבלים הוראה מגורם מוסמך, שיודע ובודק ושיש לו הסמכות ליתן הוראה כזאת, אך לאחר שהתקבלה ההוראה, בוצעה העקירה. העקירה בוצעה בפועל בשנת 2009 מיד לאחר קבלת הדרישה מתרבות הדיור. ג. התובעים גם לא הוכיחו את ריבוי הסתימות, כנטען על ידם והנתבעים משערים שמדובר ב-15 סתימות בערך ולא יותר ואם העבודה בוצעה באופן מיידי לאחר שניתנה הוראה לעשות כן, לא ברור לנתבעים כיצד נגרם לתובעים נזק כבד כל כך. 3. נציגות הבית, אף היא הגישה כתב הגנה ויחד עם זאת גם הגישה תביעה נגדית נגד התובעים לשלם את דמי הוועד שבפיגור. נציגות הבית מבקשת לדחות את תביעת התובעים נגדה ולחייבם לשלם הסכום שנתבע מהם בתביעה הנגדית ולהצדקת דרישות אלו, מעלה נציגות הבית, בין היתר, את טענות הבאות: א. נציגות הבית טיפלה מפעם בפעם בפתיחת הסתימות: לפעמים, היו עושים את העבודה נציגי הנציגות עצמם, דאגו להביא בעלי מלאכה, מהנדסי ביוב, פניות לתרבות הדיור וכולם קבעו שהסתימות מקורן בשורשי העצים שהיו בחצר דירת הנתבעים. נציגות הבית גם ניסו לשכנע את הנתבעים לעקור את העצים ואף קיימו אסיפות בעניין זה, אך הנתבעים סירבו לעקור העצים. ב. לחצה של נציגות הבית, הן על הנתבעים והן על תרבות דיור, גרמה לכך שבסופו של יום נעקרו העצים. ג. למרות הפעולות שנקטה נציגות הבית, החליטו התובעים, מיוזמתם, להפסיק את התשלומים החודשיים לנציגות הבית וכיום עומד סכום החוב ע"ס 4,800 ₪ ועל כך הוגשה התביעה שכנגד. 4. לאחר עיון בכתבי הטענות שהוגשו על ידי כל צד במשפט זה, לאחר עיון בחומר הראיות ובעדויות הצדדים, אני מחליט לחלק את פסק הדין לשניים: תחילה יינתן פסק הדין בין התובעים ובין נציגות הבית - לה מייחסים התובעים טענות נפרדות מאלו המיוחסים לנתבעים- ופסק דין זה בין צדדים אלה, יתייחס הן לתביעתם של התובעים נגד נציגות הבית והן בתביעה הנגדית של נציגות הבית נגד התובעים. 5. באשר לתביעת התובעים נגד נציגות הבית וכפי שהתרשם בית המשפט מהעובדות שהובאו על ידי התובעים מחד ועל ידי נציגות הבית מאידך - מחליט בית המשפט, שיש לדחות את תביעת התובעים נגד נציגות הבית ושיש לקבל את התביעה הנגדית של נציגות הבית נגד התובעים - זאת מן הנימוקים הבאים: א. א) אין חולק בין הצדדים, שהתובעים סבלו מהצפות מי ביוב ואין גם חולק, שהקביעה היא שהצפות אלו נגרמו כתוצאה משורשי עצי הפיקוס שהיו שייכים לנתבעים. עם זאת, לא הוכיחו התובעים את אחריות נציגות הבית לנזקים שאירעו בביתו, אלא שמדברי התובעים אף עולה, שנציגות הבית לא הזניחה את הטיפול וכל פעם שהתובעים הלינו על סתימת הביוב, עשתה נציגות הבית מעשה - אם כי התוצאה של ביצוע הניקוי שבוצע ביוזמת נציגות הבית לא החזיקה מעמד זמן רב וזאת בשל אותו גורם להמשך הסתימה - שורשי עצי הפיקוס. ב) התובעים טוענים, בכתב התביעה, שהם פנו את נציגות הבית בבקשה לטפל בעניין הסתימות, אך אין הוכחה כלשהי מתי הייתה פנייתם לראשונה בעניין זה. התובעים טוענים, שרק לאחר שהפסיקו לשלם מסי וועד הבית, רק אז התעורר ועד הבית וביקש התערבותה של תרבות הדיור. כפי שעולה מהעובדות שהוצגו לבית המשפט, אכן טיפלה נציגות הבית בתלונותיו של התובע ואף פנו לתרבות הדיור, אשר גם שלחה - כתוצאה מטיפול זה - מהנדס לבדוק את מקור הסתימות. כפי שעולה מטענות התובעים, לא רק שנציגות הבית טיפלה בנושא הסתימות עצמו, אלא גם פנתה לנתבעים בדרישה לעקור העצים - בהמלצת המהנדס. מדו"ח פגישת גישור מיום 27/4/2010, בה השתתפו גם התובע, הנתבע ונציג וועד הבית עולה, שבכל פעם שהייתה סתימת ביוב, וועד הבניין התערב במיידית והביא אנשי מקצוע על חשבונו לפתור נקודתית את הבעיה (ראה דו"ח זה אשר צורף הן על ידי התובעים לתביעתם והן על ידי נציגות הבית לכתב ההגנה). עוד מציינים התובעים בתביעתם, שלמרות פנייה זו, היו אלה הנתבעים שלא רצו לקבל דרישת עקירת העצים ולכן, אין לומר שנציגות הבית נקטה בשיטת ה"שב ואל תעשה", אלא טיפלה בתלונותיהם של התובעים כל זמן שאלה הועלו בפני נציגות הבית. ג) לכן, בנסיבות אלה וגם מטענות התובעים לא עולה שנציגת הבית התרשלה בטיפול בתלונותיהם של התובעים ובוודאי שאין לקבוע שנציגות הבית היא הגורם לנזקים שנגרמו לתובעים. ב. א) באשר לתביעה שכנגד שהגישה נציגות הבית נגד התובעים, הרי שהעובדות אכן מצביעות על כך שהתובעים עשו דין לעצמם והפסיקו לשלם את מסי וועד הבית, למרות שעלה מהעובדות שנציגות הבית טיפלה - גם אם היא לא הצליחה לפתור את הבעיה- אך הבעיה שלא נפתרה, לא נפתרה בשל חוסר מעשה מצד נציגות הבית, אלא שהבעיה לא נפתרה כתוצאה מגורם אחר - עצי הפיקוס - שלא היה בשליטת נציגות הבית. ב) התובעים מודים בכך, שכאות מחאה לא שילמו מסי וועד הבית והם, למעשה מודים בקיום החוב (ראה כתב ההגנה לתביעה שכנגד שהגישו התובעים). לכן, אני קובע שיש לחייב את התובעים לשלם לנציגות הבית את החוב שהצטבר. 6. באשר לתביעת הנזקים הנתבעים על ידי התובעים מהנתבעים בסכום של 30,000 ₪, אני מחליט שיש לקבל תביעה זו בחלקה בלבד, הן משום שתביעת הסכום הנ"ל היא תביעה מוגזמת והן משום שסכום תביעה זה נכתב על דרך הסתם, מבלי להוכיח ולו לכאורה את כל הסכום הנתבע והן לאור הנימוקים שעוד יובאו להלן: א. הוכח בפני, שמקור הסתימות של הביוב נבע משורשי עצי הפיקוס השייכים לנתבעים ואין לי ספק שסתימות אלו נגרמו כתוצאה מכך, שהנתבעים לא נענו לדרישות ולהוראות לעקור את העצים (ראה גם דו"ח ביקורת בבניין - ייעוץ הנדסי מיום 30/10/2009 אשר צורף לכתב ההגנה של נציגות הבית). עם זאת, מסכים אנוכי לטענת הנתבעים, שהם רצו לעקור העצים, אך המתינו להוראת אדם מוסמך ומשהוראה זו הגיעה - החליטו לעקור את עצי הפיקוס. אין גם חולק, שמאז עקירת העצים - פסקו הסתימות בביוב. ב. לשם ההצדקה להגדיל את סכום התביעה עד כדי 30,000 ₪, מגזימים התובעים הן בציון משך הסבל מההצפות והן בציון מספר ההצפות. בסעיף 4 לכתב התביעה טוענים התובעים, שהם סובלים מהצפות למעלה מ-8 שנים ובכתב ההגנה לתביעה שכנגד מציינים התובעים כ- 50 עד 60 סתימות. לא רק שטענות אלו לא הוכחו, אלא מהמשך טענותיהם של התובעים עולה, שטענות אלו גם לא נכונות, שכן בכתב ההגנה לכתב התביעה שכנגד מציינים התובעים כי: "במשך 5 שנים נסתם הביוב בתדירות של פעם ב-3 חודשים ומחישוב שעשיתי עולה כי מדובר בכ-20 סתימות ואולם בפועל מדובר ב-12 סתימות המגובות במסמכים בסתימות נוספות שנפתחו... ובסה"כ בכ-50- 60 סתימות". אין בדעתי להיכנס כלל למספר הסתימות שהיו בפועל, אך ציינתי הבדלי טענות אלו על מנת להציג בפני הקורא הנכבד את ההגזמות בתיאורים שתיארו התובעים - הגזמות ללא אסמכתאות וללא ראיות. התובעים גם טוענים, שברישומי נציגות הבית רשומות כ-12 סתימות בלבד (ראה בכתב התגובה שהגישו התובעים לכתב ההגנה של הנתבעים). היכן אותם מסמכים, שהתובעים טוענים שניתן לגבות את מספר הסתימות במסמכים? טענה זו לא הוכחה ומעבר לכך, אם אותן סתימות נגרמו כתוצאה מהעצים השייכים לנתבעים, הרי מהמשך כתב התביעה עולה שהנתבעים טרם הגיעו למקום לפני 8 שנים, אלא שהתובעים עצמם כותבים שהסתימות היו במשך 5 שנים - ולא 8 שנים. הנתבעים אף מכחישים קיומן של סתימות במשך 5 שנים וטוענים, שהתקופה בה אירעו הסתימות הייתה בין סוף 2006 לבין סוף 2009, קרי תקופה בת כשלוש שנים. עם זאת, מאשרת נציגות הבית, שאכן הסתימות נמשכו מזה כ-5 שנים (ראה סעיף 1 לכתב ההגנה שלה). ג. א) התובעים מתארים בהגזמת יתר נזקים שנגרמו להם בדירה וכפועל היוצא מכך עולה, שגם הגזימו בדרישת סכום הפיצוי, כאשר חלק הארי מטענות הנזק לא הוכחו ולא רק זאת, אלא שהתובעים נקבו את הפיצוי בסך של 30,000 ₪ על דרך הסתם מבלי לפרט כל נזק בנפרד ועלות תיקון הנזקים המגיעים לסכום הנתבע (ראה תאור הנזקים בסעיף 6 לכתב התביעה). ב) התובעים טוענים, שהם סובלים מההצפות למעלה משמונה שנים, אך לא הוכיחו מתי לראשונה נגרמו להם נזקים ושאלה אחרת היא, מדוע לא דאגו במשך כל השנים האלה לתקן את הנזקים. אי תיקון הנזקים אף הביא להגדלת הנזקים עצמם, כאשר מחובתו של הניזוק לדאוג להקטנת הנזק ולא להגדלתו. בכתב התביעה שהוגש בחודש נובמבר 2010, עדיין הגישו התובעים רק הצעות מחיר ומכאן עולה, שבעצם, עד היום עדיין לא תיקנו התובעים את הנזקים הנטענים. ד. מכל מקום, גם אם אקבל את טענות הנתבעים, שהסתימות אירוע בתקופה של 3 שנים, אין בכך לאיין את אחריותם לסתימות אלו - סתימות, אשר אין לי ספק שטענות התובעים על כי נגרמו להם נזקים כתוצאה מכך הן טענות צודקות והיות והמניע לסתימות אלו בא ממקור שהיה שייך לנתבעים - על הנתבעים לפצות את התובעים. בתקופה בה נוצרו הסתימות, הודע לנתבעים ששורשי העצים הם מקור הסתימות ולכן היה על הנתבעים לעשות מעשה ולא להסתמך על הטענה, שאין הם רשאים לעקור ללא הוראת גורם מוסמך. הנתבעים לא הוכיחו, שהם פנו, התעניינו או פעלו בצורה זו או אחרת על מנת לבדוק כיצד אפשר לפתור את הבעיה על ידי עקירת העצים ורק לאחר שמהנדס מתרבות הדיור הגיע פעמיים לשטח וערך דו"חות והעמיד את הצדדים על מקור גרימת הסתימות - רק אז הועילו בטובם הנתבעים לעקור העצים. 7. ועתה, לאחר שקבעתי, שעל התובעים לשלם לנציגות הבית את החוב בפיגור ולאחר שקבעתי שעל הנתבעים לפצות את התובע בגין נזקיו, עולה השאלה - מה סכום שיש לקבוע לנציגות הבית ומה סכום שיש לקבוע לתובע - לאור ההוכחות שהוצגו על ידי כל אחד מהתובעים הנ"ל: א. א) בתביעה שכנגד שהגישה נציגות הבית נגד התובעים, תבעה נציגות הבית לחייב התובעים בסך של 5,500 ₪, אך סכום זה נרשם כך סתם, ללא פירוט. מכתב ההגנה, שהגישה נציגות הבית, לתביעתם של התובעים ציינה נציגות הבית שהם חייבים סך של 4,800 ₪, שכן לטענתם פיגרו התובעים ב-12 תשלומים של 400 ₪ כ"א. הסכום של 5,500 ₪ כמו גם הסכום של 4,800 ₪ לא הוכח. להוכחת סכום החוב, צרפה נציגות הבית לכתב התביעה שכנגד פירוט תשלומים מיום 1/1/2009 - 31/12/2010 ועל חשבון תשלומים שוטפים חייבים התובעים סך של 3,600 ₪ (24 תשלומים של 150 ₪ כ"א) ועוד שני תשלומים חד פעמיים שסך הכל שהם הוא 400 ₪. נציגות הבית לא הוכיחה מה מקור החיוב של 1,500 ₪ ולעניין זה מסכים אנוכי לטענת התובעים, שנציגות הבית כלל לא הוכיחה סכום נוסף זה. לכן, החוב המוכח שעל התובעים לשלם לנציגות הוא סך של 4,000 ₪. ב) על כן, אני מחייב את התובעים (הנתבעים שכנגד: בטיטו דניאל ובטיטו אבלין), שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד, לשלם לנציגות וועד הבית עדעד 33 יבנה (התובעת שכנגד) סך של 4,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה שכנגד - 28/11/2010 - ועד התשלום בפועל. ג) כמו כן, אני מחייב את התובעים (הנתבעים שכנגד) הנ"ל לשלם לנציגות הבית הנ"ל הוצאות משפט בסך של 400 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ב. כפי שציינתי לעיל, תבעו התובעים מהנתבעים סך של 30,000 ₪, אך לאור הנימוקים שפורטו לעיל, אין מקום להעניק לתובעים הסכום הנ"ל, אלא שיש לחייב הנתבעים לשלם לתובעים סכום חלקי - כמפורט להלן: א) הנתבעים הגישו לבית המשפט עותק פסק דין, שניתן ביום 5/5/2002 בבית משפט השלום בת"א-יפו בו היו התובעים דכאן גם בין התובעים בתיק הנ"ל ובאמצעות פסק הדין רצו הנתבעים להוכיח, שאותה טענת רטיבות בדירת התובעים כבר הייתה נושא דיון בתיק בו ניתן פסק הדין הנ"ל ולדעתם מנסים עתה התובעים לחזור ולקבל סעד גם בתיק זה. עיינתי באותו פסק דין, ואין בו אותן עילות פרטי נזק, הנטענים בתביעה הנוכחית, שכן שם עסקינן ברטיבות אחרת, אשר פגעה בריצוף ודובר על החלפת ריצוף וקרמיקה, אך אין שם אזכור כלשהו שעילת התביעה התבססה על נזקים בשל מי ביוב או סתימת הביוב. לכן, אין להשליך מהתם להכא. ב) יחד עם זאת, אין מקום - כאמור להעניק לתובע הסכום שנתבע - וכל שהוכיח התובע על פי הצעות המחיר, שאין גם לדעת מתי אלו ניתנו, הוא נזקים בדלתות ומשקופים ונזק בשטיחים בעלות כוללת של 7,573 ₪ (דלתות ומשקופים סך של 5,800 ₪ והחלפה לפרקט סך של 1,773 ₪). בעניין זה גם כתב התובע מכתב אל תרבות הדיור (ראה המכתב - ללא תאריך - שצרפו התובעים לכתב התביעה) ובמכתב זה כותב התובע, שנזקי המים שנגרמו לארבע דלתות ומשקופים - "עלות כל דלת סטנדרטית 1,200 ₪ לפני מע"מ בנוסף מצ"ב הצעת מחיר לעבודה שכבר בוצעה שהיא החלפת השטיח שנהרס בפרקט בעלות של 1,773 ₪ בתוספת מע"מ וכן החלפתי בזמנו שתי ארוניות בחדרי האמבט שאף ניזוקו קשות במקלחת הילדים, שמנו ארונית בעלות של כ-800 ₪ עפ"י מיטב זכרוני ובמקלחת ההורים לא הותקנה ארונית במקום זו שניזוקה וזאת מחוסר אמצעים. למרות שאינני דורש פיצוי בגין עוגמת נפש בכל זאת ברצוני לציין את הסבל שחווינו במשך שנים רבות ועגמת הנפש שנלוותה לו כמובן" (ההדגשות שלי - ג.ב. וראה גם את שכתב התובע במכתב מיום 14/12/2009 - שני המכתבים צורפו לכתב התביעה). ג) הכתוב במכתב הנ"ל, בכל הנוגע להצעות המחיר ולטענות שחלק מהפריטים כבר בוצעו כלל איננו ברור, משום שבדרך כלל ניתנת הצעת מחיר לפני ביצוע עבודות ואם התובע טוען, שהוא כבר ביצע החלפת שטיח בפרקט, או החליף ארוניות וכד' - היכן החשבוניות המוכיחות שהתובע אכן כבר ביצע עבודות אלו והוא שילם בעדן? ג. לכן, סך הכל הנזק על פי הצעות המחיר מגיע לסך של 7,573 ₪ - סכום שעל הנתבעים לשלם לתובעים בשל גרימת הצפות מי ביוב בדירתם עקב שורשי עצי הפיקוס שהיו שייכים לנתבעים ובשל העובדה, שהישארותם גרמה לתובעים נזק - עד שהחליטו הנתבעים לעקור את העצים. ד. על כן, לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעים, אלעד זילכה ו-יערית זילכה, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד לשלם לתובעים: דניאל בטיטו, אבלין בטיטו - לשניהם ביחד ו/או לכ"א מהם בנפרד את הסך של 7,573 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה - 4/11/2010 - ועד התשלום בפועל. לאור מידת ההוכחה (הצעות מחיר בלבד) שהציגו התובעים ולאור העובדה, שהתובעים לא הציגו מסמך או הוכחה כלשהי שאכן עשו דבר מה על מנת להקטין את הנזק על ידי תיקון הנזקים החלטתי שלמעט הסכום בו חייבתי את הנתבעים - אין מקום לחייב את הנתבעים בהוצאות נוספות. עץ פיקוס