להלן פסק דין בנושא נזקים ליחידת דיור בשכירות: פסק דין 1. הנתבע שכר יחידת דיור בתוך ביתו של התובע ובסיום תקופת השכירות ביקש הנתבע להאריך את תקופת השכירות לתקופה נוספת ובשל כך ביקש התובע תוספת של 50 ₪ לדמי השכירות החודשיים, אך הנתבע סירב להצעה וביקש להעניק לו 3 חודשים נוספים ללא תוספת תשלום. בתום תקופת השכירות התברר לתובע, שהנתבע גרם נזקים ליחידת הדיור ולכן הגיש התובע תביעה זו לחייב את הנתבע לשלם לו סך של 3,100 ₪ - כפי שפורט בתביעה, כאשר סכום זה גם כולל סך של 1,800 ₪ עבור עוגמת נפש והפסד של חודש שכירות לצורך ביצוע תיקונים. 2. כתגובה לתביעה, הגיש הנתבע תביעה שכנגד נגד התובע ונגד רעייתו ובה כלל גם טענות כנגד תביעתו של התובע. (התובע שהינו גם הנתבע שכנגד ייקרא להלן: "התובע" והנתבע שהינו גם התובע שכנגד ייקרא להלן: "הנתבע") בתביעה שכנגד, טוען הנתבע, בין היתר, את הטענות הבאות: א. א) הנתבע מאשר, שכחודשיים לפני תום תקופת השכירות פנה אל התובע על מנת לבדוק אפשרות המשך מגורים במקום ובאותו מעמד הודיע לו התובע שהוא מתכוון להעלות את דמי השכירות ב-100 ₪ לחודש. הנתבע אכן דחה את בקשת התובע ולאור מצב הדירה, הוא דרש הנחה של 200 ₪ לחודש. בסופו של אותה מחלוקת, הוסכם לחדש את חוזה השכירות בדמי שכירות חודשיים של 2,600 ₪ - כפי שנקבע בחוזה המקורי. ב) למרות אותה הסכמה, הכין התובע חוזה שכירות חדש ובו קבע דמי שכירות בסך של 2,700 ₪ לחודש והנתבע סירב לחתום על החוזה החדש והיות ועניין זה עורר מחלוקת בין הצדדים, הוסכם על סיום ההתקשרות ונערך הסכם חדש להארכת תקופת השכירות לעוד 3 חודשים, כאשר תאריך סיום השכירות נקבע ליום 31.7.10. ב. א) מאז חתימת חוזה השכירות החדש, החלו הנתבעים שכנגד להתעמר בתובע ולאחר כשבועיים מיום חתימת החוזה החדש, הודיע התובע לנתבע, שהוא החליף את בלוני הגז הריקים שלו בבלונים מלאים והתובע שאל את הנתבע אם הוא רוצה להשתתף בעלויות. הדרישה נראתה מוזרה, משום שליחידת הדיור שלו היה בלון גז נפרד שאינו קשור לנתבעים שכנגד. לאחר כשבוע מאותה שיחה, גילה הנתבע, שאין הוא מחובר לגז והוא גילה, שברז הגז נסגר בזדון. הנתבע פתח את הברז. בהמשך לכך, הודה התובע וגם רעייתו שהם סגרו את ברז הגז. התובע לא הסתפק בסגירת ברז הגז, אלא שבהמשך לכך, פירק את בלון הגז לחלוטין מיחידת הדיור של הנתבע וכך נותר הנתבע ללא חיבור לגז במשך חודשיים וחצי עד למועד הפינוי. ב) עבור הנזקים שנגרמו לנתבע, עקב פעולותיו של התובע, תובע הנתבע סך של 3,000 ₪, הכולל: פיצוי ישיר עבור ניתוק הגז סך של 1,500 ₪ ופיצוי עבור עוגמת נפש והפרת זכויות דייר בסך של 1,500 ₪. ג. עוד מלין הנתבע על ניפוח תשלומים עבור שימוש במים, שכן לטענתו, הסכומים שנדרשו ממנו כדייר בודד בדירה, אינו מתקבל על הדעת וכאשר הנתבע פנה אל התובע בנדון דנן, השיב לו התובע, שיש שעון מים המראה את כמות הצריכה. הנתבע החליט לבדוק את העניין, על ידי הופעות פתע בדירה וגילה ששעון המים מראה על צריכה גם כאשר הוא עצמו לא נמצא בבית ולא עושה שימוש במים ואז הבין שבעת שהוא נמצא בעבודה, נגנבים ממנו מים ולאחר בדיקה נוספת, גילה הנתבע שחובר צינור מים המוביל אל דוד השמש. בגין נזקי המים, תובע התובע מהנתבעים שכנגד סכום של 1,500 ₪, הכולל החזר שימוש במים בסך 500 ₪ וגם עוגמת נפש עבור פריט נזק זה בסך של 1,000 ₪. 3. התובע הגיב לטענותיו של הנתבע בהגשת כתב הגנה לתביעה שכנגד ומכנה את טענות הנתבע כטענות שקריות וקנטרניות ומוסיף, שבמהלך שנת השכירות ביקש התובע לשלם עבור בלון הגז שמחובר לדירתו, כמו שהוא משלם עבור המים והחשמל, אך הנתבע סירב בטענה שאין הוא עושה שימוש בגז ולמרות זאת, בעת שנגמר הגז בבלון, דרש הנתבע להחליף לו את בלון הגז. 4. מטענות הצדדים עולה, שאין מחלוקת בשאלת היותו של הנתבע דייר ביחידת דיור בתוך ביתו של התובע ואין גם מחלוקת על תקופת השכירות - כולל אותה הארכה, אשר גובה דמי השכירות בגינה היה שנוי במחלוקת. אין גם מחלוקת כי במועד הנקוב בכתב התביעה שכנגד פינה הנתבע את המושכר הנ"ל. השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים, הן אותן שאלות שכ"א מהם עורר בכתב התביעה ובכתב התביעה שכנגד. התובע העלה טענות כנגד נזקים שעשה הנתבע עם פינוי המושכר - נזקים המגיעים לסכום כולל של 3,100 ₪ ואילו הנתבע טען בכתב התביעה שכנגד על נזקים שנגרמו לו, עקב גניבת מים, ניתוק משימוש בגז וסך הכל הסכום הנתבע על ידו מגיע לסך של 4,500 ₪ - הכל כאמור בכתבי הטענות וכאמור לעיל. 5. לאחר שבחנתי את חומר הראיות, כולל טענותיהם של הצדדים למשפט זה, אני מחליט כדלקמן: א. א) טענותיו של התובע בדבר פעולתו של הנתבע לסתימת צינור הגז בדבק מקובלת עלי ואני מאמון לטענת התובע. התובע הוכיח טענה זו, הן בעדותו הוא והן בעדות בנו התומך בגרסת התובע. התובע הוכיח טענה זו, לא רק על ידי העדויות הנ"ל, אלא התובע תמך ראיותיו בנדון דנן גם בשניים אלה: ראשית, התובע צרף חשבונית מיום 20.8.10 - סמוך לאחר פינוי המושכר על ידי הנתבע- ממנה עולה תיקון הנזק המיוחס לנתבע ותשלום הסך של 800 ₪ בעד תיקון זה. (ראה נספח ב' 2) שנית, הנתבע הגיש כתב תביעה שכנגד ולא הגיש כתב הגנה לתביעתו של התובע ולכן, לא רק שהנתבע לא מתייחס בכתב הגנה לטענות של התובע, אלא שגם בכתב התביעה שכנגד לא משיב הנתבע כלל לטענות שהעלה התובע כנגדו. רק בבית המשפט התייחס הנתבע לעניין סתימת הצינור בדבק, והוא העלה תיאוריה שזה לא יכול להיות וזה גם לא מסתדר עם טענת התובע. לטענתו, הדבק מטבעו לרדת למטה ולא להיתקע באמצע. התובע ניסה לסתור תיאוריה זו. מכל מקום, הנתבע לא הצליח לסתור טענת התובע ולא הצליח לסתור שאותו תיקון שביצע התובע קשור לנזק שגרם הנתבע בצינור המדובר. ב) התובע גם תבע מהנתבע גם סך של 500 ₪ בגין פריט הנזק הנזכר בסעיף 3 (א) (ב) לכתב התביעה ולצורך הוכחת נזקים אלה צרף התובע חשבונית מיום 3.9.10 על הסך הנ"ל. בחשבונית הנ"ל צוין באופן כללי, שהסך של 500 ₪ שולם בעד "תיקון" ואין בחשבונית פירוט התיקון בגינו שילם התובע הסך הנ"ל. התובע לא מייחס לנתבע את הנזקים הנזכרים בחשבונית זו והתובע גם לא הוכיח, שהסך של 500 ₪ שולם עבור החלפת מכסי הניקוזים, חיתוך המנעול הקיים והחלפתו, שבירת הפאנלים של ארון המטבח, תיקון הצוקל של ארון המטבח והחלפת הפאנלים - כמפורט בכתב התביעה וכפי שציינתי לעיל, חשבונית זו אינה מצביעה על קשר כלשהו בין הנזקים הנ"ל ובין העבודה שבוצעה בפועל ושבגינה שילם התובע סך של 500 ₪. (ראה נספח א' לכתב התביעה). בנוסף לכך, עלי גם להוסיף את העובדה, שהחשבונית מיום 20.8.10 על ביצוע עבודות בעלות של 800 ₪ מכילה את עבודת הצוקל ועבודות הקשורות לארון - עבודות עליהן תבע התובע בנפרד את הסך של 500 ₪. ג) התובע תבע גם סך של 1,800 ₪ עבור עוגמת נפש והפסד של חודש לצורך תיקונים בדירה, אך התובע לא הוכיח הסכום הנתבע. התובע לא פרט בכתב התביעה מה סכום אותו תובע עבור עוגמת נפש ומה סכום תובע עבור הפסד חודש - שכן ברור שחודש שכירות עצמו הגיע לסך של 2,600 ₪ ולא ברור מדוע תבע התובע הפסד חודש וגם עוגמת נפש בסכום של 1,800 ₪. כמו כן, עולה מטענות התובע ומעדות בנו, שיחידת הדיור ממילא לא הושכרה לאחר, משום שמייד לאחר פינוי המושכר נכנס בנו של התובע לגור שם ולכן - מה הפסד דמי שכירות היה לו לתובע? (ראה דברי בנו של התובע בעמ' 2 לפ', ש' 24). ד) לכן, כל שהוכיח התובע הוא תיקוני נזק בעלות של 800 ₪ והתובע לא הוכיח את פריטי הנזק הנוספים. ב. א) באשר לתביעתו הנגדית של הנתבע, בחנתי את הראיות אותן הביא הנתבע בתביעה זו והגעתי למסקנה, שהנתבע לא הוכיח אף פריט מפריטי תביעתו. הנתבע טען לגניבת מים ולצורך הוכחת השימוש המוגזם בתקופות מסוימות נרשמו בסעיף 8.1 לכתב התביעה שכנגד דוגמאות של שימוש במים בחודשים מסוימים. הנתבע לא הוכיח את הרישומים בכתב התביעה שכנגד. הנתבע גם הגיש לבית המשפט רשימות עצמאיות משלו, (נ/1- נ/3) מבלי להוכיח את החשבונות עצמם שהתקבלו על ידו במהלך כל תקופת השכירות ובאופן כזה, לא הציג הנתבע בפני בית המשפט את שינויי הצריכה בין חודשים אלה או אחרים. ב) כמו כן, לא הוכיח מדוע על התובע לשלם לו עבור שימוש בגז, כאשר בחוזה השכירות המוארך הסכימו הצדדים שהנתבע לא ישלם עבור שימוש בגז ומכאן, שמקבל אנוכי טענת התובע, שהיה מוסכם על הצדדים שבתקופה הארכה של 3 חודשים לא יעשה הנתבע שימוש בגז. (ראה דברי התובע בעמ' 2 לפ', ש' 5- 6 וש' 12 וראה גם את שנקבע בחוזה המוארך שצורף לכתב התביעה הנגדית). הנתבע גם לא הוכיח, שהייתה לו הוצאה כלשהי הכרוכה והקשורה לאי אספקת הגז לדירתו ותביעת סכום של 1,500 ₪ על נזקים כספיים כבדים על קניית אוכל מוכן או אוכל במסעדות - כלל לא הוכחו וסכום זה נרשם כך על דרך הסתם. ג) פעמיים תובע הנתבע סכומים בעד עוגמת נפש: פעם תובע פיצוי של 1,500 ₪, עבור עוגמת נפש ועל הפרת זכויותיו כדייר ביחידת הדיור ופעם תובע פיצוי בסך של 1,000 ₪ בגין עוגמת נפש על גניבת המים במשך 15 חודשים. שני פריטי נזק אלה לא הוכחו וגם הם נרשמו כך על דרך הסתם על מנת להגדיל את סכום התביעה. מאחר והנתבע לא הוכיח גניבת מים ולא הוכיח גם מה זכויותיו כדייר נפגעו - אין גם מקום להעניק לנתבע סעד בגין עוגמת נפש. 6. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו לעיל, אני מחליט כדלקמן: א. אני מחייב את הנתבע אלי אביב לשלם לתובע יעקב ירצ'בר סך של 800 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה - 7.10.10- ועד התשלום בפועל. יתרת סכום התביעה נדחית - מהנימוקים שפורטו לעיל. כמו כן, אני מחייב את הנתבע הנ"ל לשלם לתובע הנ"ל הוצאות משפט בסך של 400 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ב. מהנימוקים שפורטו לעיל, אני מחליט לדחות את התביעה שכנגד שהגיש התובע שכנגד אלי אביב נגד הנתבעים שכנגד: יעקב ירצ'בר ו-כרמלה ירצ'בר - ללא צו להוצאות נוספות. שכירותיחידת דיור