תביעה בגין נזקים לדירה בשכירות

להלן פסק דין בנושא נזקים לדירה בשכירות: לפני תביעה כספית ע"ס של 31,200 ₪, שעניינה דמי שכירות שלא שולמו ונזקים שגרמו הנתבעים 1 ו -2, עפ"י הנטען, למושכר הנמצא בבעלותה של התובעת. הצדדים הסכימו למתן פס"ד על דרך הפשרה, לפי סע' 79א לחוק בתי המשפט, התשמ"ד - 1984, לאחר שהוסברו להם מהות ההליך וטיבו. 1. התובעת הינה בעלים של דירת מגורים הנמצאת ברח' אברבנל 49, בקרית חיים (להלן "הדירה"). 2. ביום 15.10.07 השכירה התובעת את הדירה לנתבעים 1 ו -2 (להלן "הנתבעים"), תמורת דמי שכירות חודשיים ע"ס של 1,800 ש"ח. במעמד החתימה על חוזה השכירות חתמו הנתבעים על שטר חוב ע"ס של 20,000 ש"ח, לפיו התחייבו לשלם סכום זה לתובעת עם דרישתה. הנתבע מס' 3 חתם כערב על שטר החוב (להלן "הערב"). 3. חוזה השכירות הוארך בהסכמה עד ליום 17.11.09, אולם הנתבעים לא פינו את הדירה במועד ומכאן הגישה התובעת נגדם תביעת פינוי בבימ"ש השלום בחיפה. 4. ביום 31.12.09 התקיים דיון בתביעת הפינוי וניתן פס"ד המאשר הסכמה של הצדדים לפיה הנתבעים ישהו במושכר, באותם תנאים שנקבעו בחוזה, עד ליום 15.4.10. 5. התובעת טוענת בתביעה כי הנתבעים הפרו את תנאי החוזה בכך שלא שילמו דמי שכירות מתחילת חודש 1.10 ועד 15.4.10, בסך כולל של 6,300 ₪ וכי הם עזבו את הדירה מלוכלכת בשמנים וחומרים דביקים, דבר שגרם לתובעת הוצאות ניכוי בסך של 1,150 ש"ח בתוספת מע"מ. 6. התובעת טענה כי הנתבעים גרמו נזקים שונים לדירה, נזקים שהם עפ"י הנטען מעשה מכוון של הנתבעים להריסת הדירה. אלה עיקרן : א. נזקים למשטח עבודה מעץ במטבח, באופן שאינו מאפשר השבתו לקדמותו; ב. נזק למגירות ולדלת ארון במטבח. עלותם של אלה, עם משטח העבודה, עומדת ע"ס של 3,950 ש"ח + מע"מ. ג. שבירת ברז בכיור במטבח, ברז באמבטיה וברז כיור אמבטיה; החלפת הברזים עלתה לתובעת סך של 1,500 ש"ח + מע"מ. ד. שבירת ארון אמבטיה והריסת חיבור ניקוז המים; החלפת הארון ותיקון החיבור עלו סך של 1,100 ₪ + מע"מ. ה. קצר במערכת החשמל; תיקונו עלה סך של 2,300 ₪ +מע"מ. ו. שבירת 2 אסלות. החלפתן עלתה סך של 1,680 ₪ + מע"מ. ז. הריסה 2 משטחי פרקטים בשני חדרים; עלות החלפת הפרקטים עמדה ע"ס של 3,770 ₪ + מע"מ. ח. שבירת 2 דלתות; החלפת הדלתות עלתה סך של 400 ₪ + מע"מ. ט. לכלוך וחורים בקירות; עלות תיקון הקירות וצביעתם עמדה ע"ס של 8,000 ₪ + מע"מ. י. השארת גרוטאות בחצר הדירה. עלות ניקוי החצר ופינוי הזבל היתה סך של 1,300 ₪ + מע"מ. 7. בנוסף לנזקים הנ"ל, עתרה התובעת לחייב את הנתבעים בהוצאות שכ"ט, אגרות והוצאות שונות בסך של 7,500 ₪. זה המקום לציין כי התובעת צירפה לתביעה חשבונית מס מחברת "שיפוצי חיפה והצפון" המפרטת את העבודות הנ"ל ואת עלותן של עבודות אלה. בנוסף צורפו 3 קבלות ממשרד עורכי דין "חכם את אור זך" ע"ס כולל של 5,480 ₪. מעיון בפירוט שהובא בקבלות עולה כי הכספים שולמו בגין טיפול בתביעת הפינוי שהוגשה נגד הנתבעים. 8. בכתב ההגנה הכחישו הנתבעים את הטענות שיוחסו להם. הם טענו כי פינו את הדירה במועד שנקבע בפסה"ד שניתן ע"י בימ"ש השלום בחיפה, לאחר ששילמו את כל דמי השכירות המתחייבות בגין תקופת שהותם בדירה. הנתבעים הכחישו את הנזקים הנטענים בכתב התביעה וטענו כי עצם ההפרזה בתיאור הנזקים מלמד כי מדובר בטענות לא מציאותיות ולא הגיוניות. לשיטתם, התובעת מבקשת לעשות שיפוץ כללי בדירה על חשבונם של הנתבעים. בנוסף, טענו הנתבעים כי הם אנשים חולים (גם נפשית) קשי יום וטענותיה של התובעת גורמות אך להחמרה במצבם הבריאותי. 9. הנתבע מס' 3, הערב, לא הכחיש את חתימתו על שטר החוב, אולם טען כי זה נחתם לסילוק דמי השכירות ואינו כולל ערבות לתשלום נזקים שגרמו הנתבעים למושכר, ככל שגרמו. בנוסף, טען הערב כי חתימתו על כתב הערבות היתה במעמד החתימה על הסכם השכירות המקורי, בחודש 10.07 כאשר חוזה השכירות היה לתקופה של שנה והוא לא ידע על ההתנהלות בין הצדדים לאחר מכן. בכל מקרה, טען הערב כי אין מקום לחייבו בסכומים כלשהם שכן הוא הוכרז כפושט רגל ע"י ביהמ"ש המחוזי בחיפה, ביום 8.9.08. 10. בדיון שמעתי את עדותם של התובעת, של הנתבעת מס' 2 (להלן "הנתבעת") ושל הערב. לאחר הדיון, הגישה התובעת את התמונות המקוריות של הדירה לאחר פינוייה, שכן התמונות שצורפו לתביעה לא היו ברורות והיא נדרשה ע"י ביהמ"ש להגיש את המקור (זה המקום לציין כי לא עיינתי בדיסק שהוגש, הן משום שניתן להסתפק בתמונות והן מפני שלא ניתנה רשות לתובעת לצרף את הדיסק לאחר הדיון ומפני שהנתבעים לא עיינו בו). בדיון חזרה התובעת על גרסתה בתביעה. היא העידה כי מיום שניתן פסה"ד ע"י בימ"ש השלום בחיפה, לא שילמו הנתבעים מאום על חשבון דמי השכירות, תוך שהבהירה כי לפני מתן פסה"ד דמי השכירות שולמו בשיקים שניתנו מראש. התובעת העידה כי עם פינוי הדירה, היא היתה הרוסה וכי הנתבעים גרמו נזקים רבים, הכל כמפורט בכתב התביעה. אשר לערב נטען כי, התובעת ובעלה ניגשו אליו במהלך תקופת השכירות, עת לא היו עומדים הנתבעים בתשלומים השוטפים וכי הוא התערב בעבר והביא את הנתבעים לסילוק חוב השכירות. מנגד, הכחישה הנתבעת בעדותה את כל המיוחס לה ולבעלה. היא טענה כי דמי השכירות שולמו במזומן, חלקם בביתה של התובעת וחלקם בדירה עצמה, כאשר בנה של התובעת היה ניגש אליהם ומקבל את הכסף. בהמשך העידה כי לפעמים היתה יורדת מתחת לדירה ומוסרת את הכסף לבעלה של התובעת במזומן. לעניין מצב הדירה נטען כי הדירה מאוד ישנה וממוקמת בקומה האחרונה של הבניין וכי היו נזילות מים ורטיבות בדירה, אשר גרמו לנזקים הנראים בחלק מהתמונות. לגבי התריסים - טענה הנתבעת כי עם מסירת הדירה כבר היו תריסים חסרים. לגבי האסלות, נטען כי אלה לא היו שבורות עם פינוי הדירה, עם זאת היו נזילות מתחתיהן. הערב חזר על טענותיו דלעיל. הוא ביקש להדגיש כי חוזה השכירות נחתם (בשנת 07) לשנה עם אופציה לשנה נוספת וכי הוא לא ידע על פסה"ד ומכאן שאינו יכול להיות ערב לביצוע החיובים על פיו . הוא גם טען כי ככל שהיו נזקים בדירה, הרי שאלה נגרמו לקראת סוף התקופה ולא בשנה הראשונה. 11. כאמור, פס"ד זה ניתן לפי סע' 79א לחוק בתי המשפט. במסגרת זו, ביהמ"ש אינו מחויב לנמק את פסה"ד והדבר הוסבר לצדדים. עם זאת אביא להלן חלק מהשיקולים אשר הביאו אותי לתוצאה הסופית : א. הנתבעת לא הציגה מסמכים כלשהם המלמדים על תשלום דמי השכירות לאחר מתן פסה"ד ע"י בימ"ש השלום בחיפה. ב. התובעת לא הגישה חו"ד מומחה להוכחת הנזקים, מהות, מקורם והיקפם. ג. אין הוכחה לכך שכל העבודות שבוצעו בדירה, נעשו בעקבות נזקים שהנתבעים גרמו. מעיון בתמונות, כמו גם מעדותה של הנתבעת, עולה כי מדובר בדירה ישנה ולא מן הנמנע כי חלק מהליקויים הנראים נגרמו כתוצאה מבלאי טבעי של השימוש בדירה וללא קשר לשימוש שעשו הנתבעים בה. זאת ועוד, לא ברור אם הנזקים הנראים בתמונות של ארונות המטבח והמקלחת קשורים לשימוש שעשו הנתבעים שכן הם נראים יותר כמו נזקים שנגרמו מרטיבות (כתוצאה מנזילות מים) שיכולה להיגרם, בין היתר, כתוצאה מחיבורים לא תקינים או התקנה לקויה של הכיור ושל המשטח שמעליו. ד. חלק מהנזקים שפורטו, דוגמת הנזק של תיקון הקירות וצביעתם בעלות של 8,000 ₪, הוערכו בצורה מופרזת. ה. התשלום למשרד עורכי הדין, הינו בגין תביעת הפינוי ולא בגין הליך זה. ו. בעניין הערב אציין כי מעיון באתר האינטרנט של כונס הנכסים עולה כי צו כינס הנכסים נגד הנתבע ניתן ביום 1.7.07, לאמור לפני החתימה על הערבות דכאן ומכאן דומה כי חוב זה אינו כלול בחובות נשוא פשיטת הרגל. ז. ועוד לעניין הערב - שטר החוב נחתם "להבטחת מילוי התחייבויות השוכר לפי הסכם זה", כאשר ההתחייבויות כוללות גם שמירה על תקינות המושכר ופיצוי על כל נזק שנגרם בו (ראה סעיפים 10, 11, 12, 13 ו - 23 לחוזה השכירות). מנגד, חוזה השכירות נחתם לשנה, עם אופציה להארכת לתקופה של 24 חודשים (ראה סע' לחוזה), כאשר הצדדים בחרו להאריך את החוזה לתקופה של 12 חודשים בלבד (עד 11.09). שהות הנתבעים בדירה לאחר חודש 11.09 הינה מכוח פסה"ד שניתן ולא מכוח הפעלת האופציה וספק אם הנתבע מס' 3 היה ערב לחיובי הנתבעים גם בגין תקופה זו. 12. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והתרשמתי מעדותם באופן בלתי אמצעי, לאחר שעיינתי היטב בתמונות שהוגשו ולאחר ששקלתי הן שיקולים של דין והן שיקולים של צדק החורגים מדלת אמותיו של המשפט המהותי, אני מחייבת את הנתבעים 1 - 2, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 15,200 ₪. מתוך סכום זה (ולא בנוסף לו), אני מחייבת את הנתבע מס' 3 לשלם לתובעת סך של 10,000 ש"ח. החיובים על פי פס"ד זה הינם חיובים הדדיים. לאור המתווה הדיוני בו הוכרעה המחלוקת, איני עושה צו להוצאות. סכומים אלה ישולמו לתובעת תוך 30 יום מיום המצאת פסה"ד, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין. מקרקעיןשכירות