נזקי רטיבות בגין אטימת גג לקויה

להלן פסק דין בנושא נזקי רטיבות בגין אטימת גג לקויה:

     

טענות הצדדים:

1. התובע עותר לחייב את הנתבע לשלם לו סך 5,000 ₪. עפ"י הנטען בכתב התביעה, טוען התובע כי בינו לבין הנתבע, קבלן שיפוצים, נכרת הסכם בעל-פה, לפיו יבצע הנתבע עבור התובע שיפוץ מחסן לרבות ביצוע העבודות שלהלן: אטימת כל המחסן באופן שלא יחדרו אליו "גשם וציפורים", שדרוג הדלת והמשקוף של המחסן, הריסת קיר מקירות המחסן ופינוי האשפה, ותיקון גג המחסן - עבודה שאמורה היתה לכלול התקנת איסכורית (לוחות פלדה מגלוונים) חדשה, ואטימת כל הגג למעלה. לטענת התובע לא ביצע הנתבע את העבודות או שביצען שלא כראוי, שכן, כך עפ"י הנטען, הנתבע לא אטם את הגג, לא שדרג הדלת או המשקוף והוא לא פינה את האשפה לאחר הריסת הקיר.

2. לטענת התובע, משלא אטם הנתבע את הגג מבפנים או מבחוץ, נכנסים מי הגשמים אל תוך שטח המחסן. לטענת התובע, גרמו מי הגשמים לנזק לשטיחים, מזרונים, כלי עבודה, ספרים ועוד.

3. התובע העמיד את סכום הפיצוי בגין נזקיו ע"ס 5,000 ₪ מבלי שיפרט מהו הנזק בגין כל אחת מהפרות ההסכם.

4. בכתב ההגנה, כפר הנתבע בטענות התובע וטען כי תחילה הוא הוזמן לביצוע שני קירות תומכים לאחד מקירות המחסן, ביצוע חגורת יסוד עובר לקיר וכן כיסוי חלק מן הגג - כמטר רוחב, בפח איסכורית; אלא שעם תחילת ביצוע העבודות גילה הנתבע, כי הקיר עומד ליפול והוא מהווה סכנה. לפיכך, הציע הוא להרוס את הקיר ולבנות במקומו קיר "איסכורית" עם קונסטרוקציה מגלוונת, כאשר היה מוסכם בין הצדדים כי הפסולת שתיווצר מהריסת הקיר, תונח בבור שנכרה בצמוד לקיר, מאחר והתובע לא רצה לשלם בגין פינוי הפסולת.

5. לטענת הנתבע, הסכים התובע להצעת הנתבע. לפיכך בנה הנתבע את קיר האיסכורית ואף הניח איסכורית על הגג ברוחב מטר, אשר סופקה ע"י התובע, כאשר היה ברור לצדדים כי על התובע להחליף את יתרת הגג בפח איסכורית חדש ובחתיכות שלמות, אך הוא לא עשה כן מ"סיבות כספיות". תחת הבאת איסכורית חדשה, הניח התובע על הגג פחים ישנים ומחוררים. באשר לטענה כי הנתבע לא הוציא לתובע הנתבע כי הוא קיבל מן התובע סך 3,000 ₪ ובגין סכום זה הוציא הנתבע חשבונית מס כחוק.

6. התובע הגיש "כתב תשובה" לכתב ההגנה. לטענת התובע, הניח הנתבע איסכורית ולא דאג שתהיה אטומה. להוכחת התחייבויות הנתבע, צירף התובע לכתב תשובתו העתק סיכום בין הצדדים, שלטענת התובע תומך בגריסתו.

7. התובע פרט את הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מחדירת המים אל תוך המחסן; בין היתר, כך לטענת התובע, נגרמו נזקים ל "8 שטיחים שהיו ראויים מראש לשימוש", "ספרים יקרי ערך" הכוללים ספרי קודש בעלי ערך כספי ורגשי, כלי עבודה כגון בוקסות, מפתחות, פליירים, מברגים ועוד שתפסו חלודה", מזרונים וסוכה.

8. התובע, רעייתו הגב' גליה שבח והנתבע העידו בפניי. התובע הגיש תמונות המתארות את עבודות הנתבע (ת/1 ) ואישור משטרה המעיד על הגשת תלונה כנגד הנתבע בגין תקיפתו (ת/2) מטעם הנתבע הוגשו תמונות נ/1-נ/6 שמתארות, אף הן, את המחסן ואת העבודות שביצע התובע ואלה שביצע הנתבע, עפ"י הנטען.

9. אציין כי התובע העלה בכתב תשובתו ובפניי הטענה, לפיה הותקף ע"י הנתבע. הנתבע כפר בטענה זו, וטען כי מעולם לא תקף התובע. הבהרתי לצדדים במהלך הדיון, ואני שב ומבהיר עתה, כי שאלה זו אינה במחלוקת בפניי, ועל כן לא אכריע בה.

10. בפתח הדיון, הסברתי לתובע כי עליו להוכיח את תביעתו וכי לצורך הוכחת נזק רכוש, ראוי להביא חוות דעת ערוכה ע"י שמאי. התובע עמד על ניהול התביעה, ועתה עליי להכריע בטענות הצדדים.






המחלוקת

11. המחלוקות בין הצדדים נחלקות לשלושה:

א) מהו תוכן ההסכם בין הצדדים, כאשר מחד טוען הנתבע כי הוא התחייב לבנות קיר מאסכורית ולכסות חלק מן הגג בלוחות אסכורית ואילו לטענת התובע על הנתבע היה לאטום את הגג כולו ועליו היה לוודא שלא יחדרו מים למחסן.

ב) האם הפר התובע את ההסכם?

ג) האם הוכיח התובע כי נגרם לו נזק בר- פיצוי.


תוכן ההסכם בין הצדדים:

12. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי עפ"י הוראות ההסכם בין הצדדים, על הנתבע היה לאטום כל שטח הגג ולכסותו באסכורית- כטענת התובע.

13. עיון בנספח א' לכתב התשובה, שלטענת התובע עצמו משקף את המוסכם בין הצדדים (ראו עמ' 1 לכתב התשובה), מעלה כי לשון המסמך תומכת בגרסת הנתבע. המסמך כולל שתי הצעות, הראשונה מתייחסת ל "תמיכה בתחתית המחסן" והאחרת- והיא הרלוונטית לענייננו "הצעת הריסת קיר 20 במחסן, קיר מערבי אסקוריט 2 יחידות אסקוריט בגג העבודה האחריות" (כך במקור! נ.ג'). האמור לעיל מוביל לשתי עובדות להן טען הנתבע, הראשונה היא כי תחילה לא הוסכם בין הצדדים על הריסת קיר, כי אם על חיזוקו, והאחרת - כי לא הוסכם בין הצדדים על אטימת גג אלא על "שתי יחידות אסכורית בגג".

14. ואם לא די בכך, עיון בתמונות אותן צירף הנתבע (ראו נ/1 ו-נ/2) מעלה כי קיים הבדל משמעותי בין שני חלקי הגג. ניכר כי שתי יחידות אסכורית בצידו של הקיר שנבנה, נבנו בצורה מסודרת ומקצועית והן מחוברות זו לזו ומחוברות לגג. מאידך, על יתר חלקי הגג, ניכר כי הונחו, באופן לא מקצועי, יחידות אסכורית לא מחבורות. הדבר מוכיח כי בין הצדדים הוסכם כי הנתבע יניח שתי יחידות, והוא אכן עשה זאת.


15. סוף דבר, אני מבכר את גרסת הנתבע, שגרסתו היתה אמינה עלי, וקובע, כי הצדדים לא הסכימו כי הנתבע יבצע איטום לגג, וכל אשר הוסכם בין הצדדים כי הנתבע יחבר שתי יחידות אסכורית בצד הקרוב לקיר שבנה. עבודה זו נעשתה ע"י הנתבע, כפי שעולה מן התמונות (ראו נ/1 ו- נ/2). בנוסף, הנתבע הניח, בין בעצמו ובין באמצעות צד ג', לוחות אסכורית על יתרת שטח הגג, כאשר ניכר הבדל גדול בין העבודה שביצע הנתבע לבין העבודות שבוצעו ע"י אחרים.

16. בנוסף, לא השתכנעתי כי הנתבע התחייב לפנות את האשפה לאחר הריסת הקיר. מדובר בעבודה שערכה הכספי לא מבוטל ואילו התכוונו הצדדים כי הנתבע הוא שיפנה את האשפה לאחר הריסת הקיר, היו הצדדים מציינים זאת במסמך הנ"ל שצורף, כאמור, לכתב התשובה.

האם הפר הנתבע את ההסכם:

17. התובע לא הוכיח בפניי, ברמת ההוכחה המוטלת עליו במשפט אזרחי, כי הנתבע הפר את ההסכם בין הצדדים, ולא ביצע את העבודות עליהן הסכימו הצדדים, כראוי.

18. כאמור, קבעתי כי הצדדים לא הסכימו כי הנתבע יבצע "איסכורית חדש, קורות עץ חדשים ואטימת כל הגג מלמעלה ומבפנים", וטענתו זו של התובע נדחתה על ידי. משכך, לא היתה על הנתבע חובה לבצע עבודות אלה.

19. לא הוכח בפניי, בעדות אובייקטיבית או בתמונות ברורות, כי הנתבע לא ביצע את שדרוג הדלת והמשקוף, ועל כן אני דוחה את טענת התובע אף בנקודה זו.

20. אף הטענה כי הנתבע שבר רעפים שהונחו בצד לא הוכחה בפניי. התובע הציג תמונות מיום 1.3.2011 (ראו עדות התובע, לפיה צילם את התמונות ביום שעפ"י הנטען הוא היום שבו הוגשה התלונה ת/2 – דהיינו יום 01.03.11). עפ"י תמונות אלה הרעפים היו מונחים במקום, ובמקום עליו הצביע התובע כמקום שבו הונחו שברי רעפים, ניתן לזהות שאין במקום רעפים שבורים.

21. סוף דבר- אני קובע כי הנתבע קיים את המוטל עליו עפ"י ההסכם ולא הפר את ההסכם.




הנזק:

22. אף אם הייתי מכריע בשתי הנקודות לעיל (דהיינו הייתי מקבל את גרסת התובע באשר לתוכן ההסכם והפרתו), הייתי מגיע למסקנה כי דין התביעה להידחות. כאמור, על התובע, המוציא מחברו, נטל הראיה להוכיח את עצם קרות הנזק ואת שיעורו.

23. לא הוכח בפניי עצם קיום הנזק בראיה עצמאית כלשהו, כמו-כן לא הוכח בפניי שיעורו של הנזק. לא ברור מהו שווי הפריטים שניזוקו (ככל שניזוקו), אילו מהם ניתן לתקן, וכן מהי עלות השיקום של הפריטים הניתנים לשיקום. כפי שהסברתי לתובע, לצורך הוכחת נזקים אלה היה עליו להגיש חוות דעת.

24. לפיכך, לא הוכיח התובע את נזקיו.

לסיכום:

25. אני דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבע סך 400 ₪. הסכום ישולם תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפעול.

26. לצדדים נתונה הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, וזאת תוך 15 ימים מיום קבלת פסק דיני זה.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון