להלן פסק דין בנושא נזק לשכנים בעקבות עבודות בניה: פסק דין 1. נשוא התביעה שבפני הוא סכסוך שכנים, תושבי היישוב צופים, על רקע ביצוע עבודות בניה בהם החל הנתבע בחודש ספטמבר 2009. 2. הצדדים הינם בעלי מגרשים סמוכים ומשתפים ביניהם קיר משותף. התובע בנה את ביתו תחילה ולאחריו, בתחילת חודש ספטמבר 2009, החל הנתבע בבניית ביתו. לטענת התובע גרם הנתבע במהלך בניית ביתו נזקים לביתו של התובע וזאת לאחר שלא הודיעו טרם תחילת הבנייה ולא היתה לו אפשרות להערך לכך או למנע את הנזק מבעוד מועד. על כן מבקש התובע לחייב את הנתבע בגין עלות ההוצאות אשר נדרש להם ואלה שנותרו לשם השבת מצב ביתו וחצרו לקדמותם. כמו כן מבקש התובע לחייב את הנתבע בהשבת עלות בניית גדר אותה בנה בזמנו והחוצצת בין שני המגרשים. הוצאות השבת המצב לקדמותו 3. לטענת התובע, במהלך בניית בית הנתבע ועם ביצוע עבודת הקידוח של יסודות הבית כוסתה מעטפת ביתו חול, אבק ואבנים ומי הבריכה הפרטית שבחצרו זוהמו. כמו כן, לבקשת הנתבע, הסיר התובע את גדר הבמבוק אשר חצצה בין שני המגרשים לנוכח בקשתו של הנתבע לטייח את הקיר המשותף .לדבריו ,הבטיחו הנתבע כי ישיב את הגדר על כנה, אולם, משחלף זמן מה, ובהעדר מעשה מצד הנתבע, החלו התובע ורעייתו לפעול באופן עצמאי לניקוי ביתם וחצרם, החליפו את מי הבריכה במים נקיים והשיבו את גדר הבמבוק למקומה. עוד נטען כי משסיים הקבלן שעבד בעבור הנתבע את בניית ביתו של האחרון אסף את הציוד ולא טרח לתקן כלל את הדרוש תיקון אצל התובע ,מה עוד שהותיר אחריו לכלוך ופסולת. 4. מעבר לאמור, נכון ליום הגשת התביעה, ולמרות שחלפו 6 חדשים מאז סיום הבנייה נותרו נזקים אשר טרם תוקנו להם, בין היתר, טיח הגדר המשותפת, ביצוע מחדש של "שליכט" צבעוני שהתלכלך, תיקון שקע חשמל שנשבר וכן תיקון מקטע ברצפת הדק אשר נשפך עליו צבע. בעבור תיקון כלל הנזקים מבקש התובע פיצוי בסך של 3000 ₪ הואיל ולדבריו כל ניסיונותיו לתאם עם הנתבע מועד לתיקון הנזקים לא נשאו פרי. הנתבע הכחיש את העובדה כי לא תיאם עם התובע את תחילת עבודות הבניה במגרשו. הוא הודה כי התובע פנה אליו בדרישה לתיקון הנזקים אבל הואיל והדבר נעשה במהלך ביצוע העובדה ביקש מהתובע להמתין לסיום העבודות. בהגיע המועד הנ"ל ביקש מהתובע לאפשר לו לתקן את הדרוש אולם האחרון סרב. 5. במהלך הדיון שנערך בפני ביום 27.12.10 העיד הנתבע כי אין - ולא היה - בכוונתו לחמוק מתיקון הנזקים אולם מסיבות שונות לא יצא הדבר לפועל. למעשה לא חלק הנתבע באופן חזיתי על הטענות בדבר גרימת הנזק לבית התובע וחצריו והתירוץ שהעלה לאי התיקון לא יכול לשמש לו הגנה ראויה . 6. אין ספק כי עול ההוכחה רובץ על התובע גם בנוגע לגרם הנזק וגם בנוגע להיקפו. בהעדר חוות דעת מומחה, חשבוניות או ראיות אחרות המעידות על עלות תיקון הנזקים יקבע הפיצוי הראוי בהתחשב בהיקף הביצוע הנדרש לתיקון ועל דרך האומדנא בסכום של 2,000 ₪. 7. בשולי תביעתו הזכיר התובע טענות בדבר שימוש עודף מצד הנתבע במים וחשמל אולם הטענות נזנחו בפירוט הסעדים שנתבקשו. בעיקר הדבר נכון לאחר שלא עלתה טענה לנזק ממשי בין היתר הואיל וגם לשיטתו הקנס על צריכה עודפת בוטל . השבת עלות בניית הגדר 8. לטענת התובע הקים בעת שבנה את ביתו חומת גדר המפרידה בין הבתים לאחר תכנון של מהנדס ולאחר שהגיש בקשה להיתר בנייה ונשא בהוצאות ההיתר וההקמה לרבות בעבודות הפיתוח. בגין כל אלה דרש התובע פיצוי בסך של 7,110 ₪ אשר משקף לטענתו מחצית מהעלות הכוללת. כך ציין כי עבודות הקמת הגדר כללו הוצאות תכנון הנדסי, הוצאת היתרי בניה, תשלום אגרה, עבודות פיתוח של טרקטור, טפסנות, ברזל, בטון, טיח, שליכט צבעוני, שילוט ותשלום לקבלן מבצע. 9. הנתבע ביקש לדחות את התביעה בהתבסס על מספר נימוקים כדלקמן: ראשית, התובע לא יידע אותו על דבר הקמת הגדר . שנית, הגדר נבנתה ללא אישורו, ללא התייעצות עימו ולתועלתו של התובע באשר היא נמצאת בשטחו בלבד ונועדה לשימושו האישי . שלישית,הצדדים אינם חולקים קיר משותף הואיל והוא בנה קיר משלו הצמוד לקיר ביתו של התובע ועליו הוא מתכוון לבנות את החומה שלו. הנתבע הודה כי החומה הקדמית שבנה התובע משמשת קיר תומך בין שני המגרשים אולם לטענתו לא היה כלל צורך בקיר כנ"ל ורק משום שהתובע חפר מרתף לשימוש האישי נוצר הפרש גבהים שחייב אותו לבנות גדר תומכת כנ"ל. בכל מקרה אין לגלגל עליו את ההוצאות שנשא בהם התובע לשם כך . באשר לחלק האחורי של הגדר הרי שבניה זו נדרשה לאור קיומה של בריכת שחיה בחצר התובע - עובדה אשר בגינה מחייבת המועצה המקומית בניית גדר של לפחות שני מטרים מעל פני הקרקע. 10. למעשה, השאלה העומדת לפני היא האם יכול התובע לחייב את שכנו בהוצאות ובעלות שנשא בגין בניית גדר משותפת. לצורך מענה לשאלה ניתן להיזקק לשני מקורות משפטיים האחד, מדיני המקרקעין והלכות בתים משותפים והשני, מדיני עשיית עושר ולא במשפט. סעיף 21 לחוק המקרקעין קובע כי במקרה שבו הקים אדם על מקרקעין של חברו מבנה או נטיעות המכונים - מחוברים, בלי שהיה זכאי לכך על פי דין או על פי הסכם עם בעל המקרקעין, ניתנה ברירה לאחרון לדרוש סילוק המחוברים או להשאירם על הקרקע. בחר לקיים את המחוברים, מוטל עליו לשלם למקים את הנמוך מבין שני סכומים: שווי ההשקעה בשעת ההקמה או מחיר המחוברים בשעת השימוש בברירה. על פי סעיף 21 (ג) נקבע כי: "לא בחר בעל המקרקעין באחת מה דרכים האמורות בסעיף 21 (א) תוך 6 חדשים לאחר שקיבל מהמקים דרישה בכתב לבחור, יראו אותו כמי שבחר לקיים את המחוברים בידו." מסביר פרופ פרידמן בספרו כי על פי הסעיף הנ"ל אין המקים מאבד את השקעתו אפילו פעל שלא בתום לב. (ראה ד. פרידמן, דיני עשיית עושר ולא במשפט , עמ 148 ) מכאן ניתן ללמוד מקל וחומר כי עם הקמת המחוברים על מקרקעין משותפים תחול חובה על בעל המקרקעין לפחות להשתתף במחצית ההשקעה אם לא במלואה. זאת ועוד, על פי סעיף 49 לחוק המקרקעין צוין באופן מיוחד מה דינם של גדרות הנמצאים במיצר של מקרקעין שכנים ועל פיו יראו אותם כנכסים בבעלות משותפת של בעלי המקרקעין השכנים וחובה על כ"א מהם להשתתף בהוצאות ההחזקה. אמנם הסעיף אינו מדבר על עלויות ההקמה אולם הרציונל בחלוקת השתתפות זהה. ההלכה המשפטית התמודדה עם שאלה בהקשר דומה והיא האם רשאי בעל דירה לעשות על דעת עצמו תיקונים ברכוש המשותף, כאשר, לטענתו, אי עשייתם פוגעת בדירתו, וזאת לאחר שהודיע לבעלי יתר הדירות על הצורך בתיקון ואלו נמנעו מעשייתם. כן נשאל האם זכאי בעל הדירה להחזר הוצאותיו בגין אותו תיקון. בפסק הדין אשר ניתן במסגרת ע"א 179/84, ליקה ברטה רוס נ' חפציבה חברה לבניין ועבודות פיתוח בע"מ, פ"מ תשמ"ה (3), 418 נקבע כי דרך המלך היא לפנות תחילה לנציגות המשותפת ואם זו מסרבת - לפנות לבית המשפט על מנת שייתן צו לאכוף על שאר הדיירים את ביצוע התיקון. אולם, קובע בית המשפט, כי אין בעובדה שהדבר נעשה בדיעבד כדי לשלול את הזכות העקרונית להשבת עלות ההוצאות בכפוף לקיומם של מספר תנאי סף (עמ' 422): "דייר המתקן בעצמו ועל חשבונו את הרכוש המשותף, ומבקש אח"כ החזר הוצאותיו, הוא בגדר "המוציא מחברו" ועליו נטל הראיה והוא יהא חייב להוכיח שהיה פגם ברכוש המשותף, וכן שההוצאות שהוציא היו סבירות בנסיבות העניין וכי התיקון שנעשה היה מחויב המציאות ובוצע ברמה נאותה, והיה אם ימצא ביהמ"ש שלא היתה הצדקה לדייר למהר ולעשות את התיקון על דעת עצמו, יחייב אולי ביהמ"ש את הדייר בהוצאות המשפט ורשאי יהיה ביהמ"ש...לפטור את הנציגות מחובת ההשבה, כולה או מקצתה - אם ראה נסיבות העושות את ההשבה בלתי צודקת". נקבעו ארבעה תנאים להוכחת הזכאות והם: א) קיומו של פגם ברכוש המשותף ב) הוצאת הוצאות סבירות ג) היות התיקון מחויב המציאות ד) התיקון בוצע ברמה נאותה (וראה עוד ע"א (י-ם) 6403/05, נאוה שמחון כלפון ביטון נ' דיירי הבית המשותף ברחבו אורגוואי 31 ירושלים וכן ע"א (י-ם) 4371/03, יעקב עבר הדני נ' יהודה ושמחה גרייב חודידה). למעשה האכסניה המשפטית לשאלה שבמחלוקת היא בדיני עשיית עושר. על פי סעיף 1 לחוק עשיית עושר מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, או טובת הנאה שבאו לו מאדם אחר חייב להשיב למזכה את הזכיה לרבות בתשלום שוויה. השיקולים בהחלת העיקרון הנ"ל כוללים את עצמת זכותו של התובע, אופי הפגיעה באינטרס שלו,את התנהגות הצדדים וטיב הפעילות שמכוחה זכה הנתבע ברווח. כמו כן על מנת לבחון באם ההתעשרות הינה כדין יש לבחון באם היא בלתי צודקת. (ראה: פרידמן, שם בעמ' 51 ) גם המשפט העברי מטיל את חובת ההשתתפות בהקמת הגדר על שני בעלי מקרקעין שכנים. (ראה: בעניין זה שולחן ערוך, חושן משפט, סימן קנ"ז כפי שצוטט בת.א.(פ"ת) 4288/01 ויצמן יעקב נ' צור אלברט) 11. אין חולק, כי לפחות בכל הנוגע לחזית הקדמית נהנה הנתבע מבנייתו של התובע. התובע הציג את תוכנית הבינוי לפרויקט "בנה ביתך" שבמסגרתו קיבל את ההיתר לבנית ביתו וממנו עולה כי למעשה חויב התובע בבניית הגדר גם במקרה ששכנו טרם החל בבנייה. לכן, שעה שהאחרון גם נהנה מהקמת הגדר עליו להשתתף בהוצאות ההקמה. במסקנה זו יש משום קיום התנאי לחיוב הבעלים המשותף כשעל התובע עול ההוכחה בדבר שווי ההשקעה וסבירותה. התובע לא טרח להציג לפתחו של בית המשפט חוות דעת לתמיכה באמור, יחד עם זאת פירט עלויות שעל שיעורן לא חלק הנתבע . בהתחשב בכל האמור, מצאתי לפסוק לתובע על פי אומדנא סך של 4500 ₪. לסיכום 12. לאור האמור אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 6500 ₪ בצירוף אגרת בימ"ש. סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. בניהעבודות בניה