התובעים חתמו על חוזה שכירות שנערך ע"י עו"ד מטעם הנתבעת. התובעים לא קיבלו ייעוץ נפרד ולא ניהלו מו"מ ענייני לגבי תנאי החוזה. התוצאה הייתה חוזה אשר שמר באופן מוחלט על זכויותיה של הנתבעת. להלן פסק דין בנושא יעוץ לפני חתימה על חוזה שכירות: 1. בפניי תביעה לפיצויים בסך 30,000 ₪ בגין הפרת תנאי חוזה שכירות, אשר לפיו שכרו התובעים את דירת הנתבעת לתקופה של שנה מ-1.7.08 עד 30.6.09. מדובר בדירה יוקרתית במרכז תל אביב, ודמי השכירות נקבעו בסכום של 8,000 ₪ לחודש. התובעים חתמו על חוזה שכירות שנערך ע"י עו"ד מטעם הנתבעת. התובעים לא קיבלו ייעוץ נפרד ולא ניהלו מו"מ ענייני לגבי תנאי החוזה. התוצאה הייתה , מבלי לפגוע בנתבעת או פרקליטה, חוזה אשר שמר באופן מוחלט על זכויותיה של הנתבעת. כמו כן, לא דאגו התובעים לערוך בדיקה עצמאית ועניינית כאשר קבלו את הדירה לידיהם, בנוגע למתקני הדירה או מצבם הכללי. 2. בכתב התביעה מעלים התובעים מספר רב של טענות, ואתייחס אליהן בקיצור רב: א. הנתבעת מסרה את החזקה בדירה באיחור של 10 ימים. ב. התובעת התחייבה כי הדירה מחוברת למערכת חימום גז מרכזית, אולם בפועל היא ניתקה את החיבור חודש לאחר כניסתם של התובעים לדירה. כתוצאה מכך, שילמו התובעים דמי ועד גבוהים מבלי לקבל את השירות. הנתבעת אכן סיפקה דוד חשמלי, אך הדבר לקח זמן וגם אי נוחות לתובעים. ג. הנתבעת לא תיקנה מזגן בדירה, אלא לאחר איחור משמעותי. ד. הנתבעת לא תיקנה נזילת מים, על אף פניות חוזרות ונשנות. הדבר גרם נזק וטרדה לתובעים. ה. בניגוד להצהרתם של הצדדים בסעיף 10 לחוזה, לפיה הדירה הייתה מסוידת בתחילת התקופה, לא כך היה המצב. התובעים סיידו את הדירה בעת כניסתם, ובשל נזילה נאלצו לעשות זאת פעמיים. אולם בפינוי, עמדה הנתבעת על סעיף 17 א' לחוזה, לפיו על התובעים להשיב את הדירה נקיה ומסויידת. התובעים נאלצו לסייד פעם נוספת וכל זאת "לשביעות רצון של המשכיר (הנתבעת)", אולם הסיוד לא סיפק את הנתבעת, והיא דרשה ביצוע העבודה מחדש. לטענת התובעים - מדובר בסחיטה - הנתבעת לעולם לא תהיה "שבעת רצון". ו. על אף שפינו את הדירה ולא חייבים כסף - לא הוחזרו לידיהם של התובעים הביטחונות שסיפקו לתובעת בעת כניסתם לדירה. 3. על סמך האירועים האמורים, עותרים התובעים לסכומים הבאים: א. בגין האיחור בכניסה לדירה 9,775 ₪ ב. בגין דמי שכירות ששילמו ללא תמורה עקב איחור 4,000 ₪ ג. בגין סיוד מיותר של הדירה פעם נוספת 1,500 ₪ ד. פינוי מוקדם עקב הפרת החוזה 1,000 ₪ ה. בגין אי מסירת מידע לגבי מערכת חימום 1,500 ₪ ו. אי תיקון נזילות 8,225 ₪ ז. עוגמת נפש 4,000 ₪ סה"כ 30,000 ₪ 4. במהלך הדיון, אמר התובע בגילוי לב: "אני רוצה לציין שכל הגשת התביעה הייתה בגלל שלא החזירו לנו את שטרי החוב, והיה זלזול גדול ...., ואנחנו רוצים שישלמו את המחיר על זה". (עמ' 2, שורות 4-5). להשלמת נקודוה זו, יש לציין כי כל הערבויות הוחזרו לתובעים במהלך הדיון בפני, והדבר בא לידי ביטוי בפרוטוקול. (עמ' 2 שורות 28-29). לכן השאלה בפני היא, האם לאחר החזרת הביטחונות, מגיע פיצויים או אם לאו. 5. בנוגע לרוב טענות התובעים, הם היו מנועים מלטעון אותן, מכיוון שחתמו על חוזה ושם נאמר בסעיף 2, כי בדקו את הדירה ומצאו אותה לשביעות רצונם והם מוותרים "ויתור מלא וסופי על כל טענה מכל מין וסוג שהוא הנתונה להם על פי כל דין ביחס למושכר, לרבות הציוד...לרבות טענות בדבר אי התאמה..." (סעיף 2 לחוזה). עובדה פשוטה היא שהתובעים חתמו באופן חופשי ומרצונם על חוזה השכירות, ותנאיו מחייבים אותם. לכן טענות לגבי מצב הפיזי של הדירה או תקלות בציוד בדירה, אינן יכולות להישמע מפיהם. 6. עמדת הנתבעת ליתר הטענות: א. באשר לאיחור בכניסה, לטענת הנתבעת, התובעים קיבלו את הדירה באיחור של 6 ימים, וזאת בהסכמתם, ועבור אותו חודש שולם רק סך של 6,452 ₪ במקום 8,000 ₪. ההתכתבות בין בעלי הדין מאשרת טענה זו. ב. נכון שהדירה נותקה ממערכת החימום וכתוצאה מכך הופחת החיוב החודשי לועד הבית מ-390 ₪ ל-325 ₪ ואח"כ ל-270 ₪ לחודש. דוד חשמלי לחימום מים סופק על חשבון הנתבעת. ג. בעניין המזגנים: הנתבעת שלחה טכנאי כל פעם שהיו תקלות, ובכללית שיתפה פעולה עם התובעים. כמו כן, אין מחלוקת שמזגן אחד הוחלף בחדש. ד. בעניין נזילות ורטיבות: טוענת הנתבעת היא שכאשר פנו התובעים והתלוננו על נזילה באמבטיה, פנה ב"כ הנתבעת לנציגת וועד הבית, מכיוון שמוקד הנזילות בדירה מעל דירת הנתבעת וברכוש המשותף. הנזילות טופלו ע"י וועד הבית. ה. בעניין סיוד הדירה: בעת כניסתם של התובעים לדירה, סיידה הנתבעת את הדירה באמצעות בעל מקצוע ב-6.7.08, הצבעי אף ביצע תיקונים לפי בקשת התובעים. אם סיידו התובעים פעם נוספת, זה היה מרצונם. באשר לסיוד בסיום התקופה, טוענת הנתבעת שהדירה סויידה חלקית ולא בצורה מקצועית ובאיחור, לאחר פינוי הדירה. 7. באשר לעניין הביטחונות: התובעים פנו לב"כ הנתבעת ב-30.9.09 וביקשו לקבל את הביטחונות, ופעם נוספת ב-25.10.09. תגובת ב"כ הנתבעת היתה מכתבה מיום 1.11.09. מכתב זה מעלה ללא פירוט או הסבר, דרישה לסך של 20,000 ₪ "סכום חובכם", ומסיים בהצעה לשחרור הביטחונות תמורת 4,000 ₪. החוב היחיד שמפורט הינו חוב על הפרשי הצמדה בסך של 1,967 ₪. ניכר הדבר שהנתבעת לא הגישה כתב תביעה שכנגד ואף לא הגישה הליך כל שהוא נגד התובעים. 8. לאחר ששקלתי את כל טענות הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי בלבד, ולהלן נימוקיי לכך: 1) כללית - לא מצאתי בסיס לעתירות התובעים לפיצוי כספי. 2) נכון הדבר לפי דברי התובע, כי לו הייתה משחררת הנתבעת את הביטחונות לפי דרישתו הראשונה, התביעה לא הייתה מוגשת. 3) באשר לעניין הביטחונות: הנתבעת, באמצעות בא כוחה, פעלה שלא בתום לב ולא בדרך מקובלת. לא הייתה כל סיבה אשר בגללה לא שוחררו הביטחונות לתובעים מיד עם דרישתם ב-30.9.09. מכתב ב"כ הנתבעת מיום 1.11.09 אינו אלא ניסיון שלא בתום לב להתנות את החזר הביטחונות (תוך רמזים ואיומים) בתשלום כסף עבור השחרור. בגין מעשה זה מגיע לתובעים פיצוי, אותו אני מעריך בסך של 2,500 ₪. 4) כל יתר עתירות התובעים נדחות בזה. 9. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 2,500 ₪, וזאת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית עפ"י חוק, החל מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל. חוזה שכירותחוזהמסמכיםשכירות