טיפול רשלני במוסך

להלן פסק דין בנושא טיפול רשלני במוסך:

פסק דין      

1. בפניי תביעת התובע לחיובה של הנתבעת לשלם לו סך של 16,207 ₪ וכן החזר הוצאות משפט בסך 162 ₪ והכל לטענתו עקב טיפול רשלני אשר קיבל במוסך המופעל על ידי הנתבעת ובבעלותה.

2. לטענת התובע הוא בעל רכב מסוג סקודה מ.ר.2444409 (להלן: "הרכב"). לדבריו, הוא ביקר 6 פעמים במוסך הנתבעת, ההבחנות שקיבל היו שונות ומגוונות ותוך ניצול ציני של חוסר הבנתו במכונאות הצליחו להוציא ממנו סך של 5902 ₪ עבור תיקונים שונים אשר בסופם הרכב עומד מושבת והוא נאלץ לקנות רכב חדש.

3. לדברי התובע ביום 20.11.09 הוא הכניס את רכבו לטיפול אצל הנתבעים לאחר שרכבו התחמם ונתקע, נאמר לו כי הפלאנג' התקלקל והוא הזמין באותה הזדמנות תיקון 10,000 וכן תיקון נזילת שמן והחלפת ידית ברכב. התובע מציין כי לאחר יומיים של עבודה שכבר בוצע בסך של כ- 1700 ₪ לתיקון הפלאנג' ונזילת השמן והחלפת הבלמים בהמלצת המוסך, יצרו עימו קשר ומסרו לו כי הבעיה במנוע ועל כן יש לפרק את ראש המנוע והעבודה הוארכה בתוספת של 3000 ₪. עוד מציין התובע כי ביום 25.11.09 לאחר שהוחלף ראש המנוע והוא לבסוף לא בצע החלפת רצועת טיימינג ומותחן ולאחר ששילם סך של כ-4400 ₪, יצא מהמוסך בדרכו והרכב השמיע רעשי תקתוק בוכנה, רעש שלא היה ברכב טרם כניסתו. לדבריו יום לאחר מכן בדרכו למוסך כדי לברר את מקור הרעשים, המנוע הפסיק לפעול והרכב שבק חיים. הוא הזמין חילוץ וחזר בחזרה למוסך.

4. עוד מציין התובע כי בהגיעו למוסך נאמר לו כי הבעיה נובעת מהעובדה שלא הוחלפו המותחן ורצועת הטיימינג, הוא השאיר את הרכב במוסך והודיעו לו מאוחר יותר כי הקמשפט נשבר בשל העובדה שלא הוחלפו המותחן ורצועת הטיימינג ודרוש טיפול נוסף בעלות של כמה אלפי שקלים. התובע ממשיך ומתאר את תלאותיו במוסך, בירור שערך במוסך אחר, ר' סע' 19 לכתב התביעה, ולבסוף נדרש הוא לדבריו לשלם סכום נוסף של 1510 ₪ בגין רצועת הטיימינג והמותחן. בסופו של יום מציין התובע כי ביום 13.12.09 הגיע לבדיקה במוסך סקודה ושילם על בדיקה מסודרת של המנוע ונאמר לו כי ראש המנוע אינו תקין וכי יש דליפה בצילינדר מס' 4 למערכת הקירור וכי אפסו סיכויו של הרכב לשוב ולנסוע באופן תקין (ר' סע' 27 לכתב התביעה).

5. הנתבעת בכתב הגנתה מציינת כי אכן התובע הכניס רכבו למוסך ביום 20.11.09 לבצע את הטיפולים המופיעים בטופס (נספח ג' לכתב התביעה) כי במהלך ביצוע הטיפול התגלו מספר ליקויים ברכב עליהם התובע לא התלונן ולכן פנו אליו טלפונית לקבל הסכמתו לביצועם והוסבר לו כי הרכב במצב תחזוקתי ירוד ומוטב לו להחליט למכרו ולא לתקנו כי עלות התיקון תעלה על עלות הרכב אך התובע הסביר להם כי הוא מודע למצב וכי אין באפשרותו למכור את הרכב מאחר וזה מעוקל.

6. לדברי הנתבעת, לאחר שהתובע קיבל פירוט נרחב והסבר מפורט על מצב הרכב, הוא החליט שלא לבצע את כל התיקונים הנחוצים על מנת שהרכב ייסע ולפיכך בוצע ברכבו טיפול בלמים קדמיים, טיפול בפלאנג' ופירוק והרכבת ראש מנוע (ר' נספח א' לכתב ההגנה). לדברי הנתבעת בחשבונית- נספח א הנ"ל צוינה רשימת הפעולות הנחוצות ברכב ואשר בשל סירוב התובע הן לא בוצעו. לדברי הנתבעת אכן רכבו של התובע התקלקל פעם נוספת והגורם היחיד לכך הוא מצבו של הרכב והליקויים אותם סרב התובע לתקן, הרכב נכנס לתיקון פעם נוספת והתובע סרב לבצע את מספר הטיפולים הנחוצים לתקינות הרכב ודרש לתקן רק את המינימום. במהלך נסיעת מבחן הרכב התחמם והובהר לתובע כי אי הסכמתו להחלפת צינורות המים בטיפול הקודם גרם להתפוצצות ולכן יש להחליף את מערכת המים. התובע סרב והוצאה לו החלפה חלופית של ביצוע גישור, עבודה שאושרה על ידו.

7. עוד מוסיפה הנתבעת כי היו חלוקי דעות בין הצדדים בנוגע לראש המנוע, התובע סבר שהוא תקין ודרש לקבלו וקיבל אותו לבדיקה וכשהחזירו למוסך הסכים כי אכן הוא אינו תקין אך סרב לרכוש חדש ולכן בוצע שיפוץ והנתבעת הסכימה לתקן את ראש המנוע ללא תשלום לפנים משורת הדין. עוד מוסיפה הנתבעת כי התובע מנסה בתביעתו להתעשר שלא כדין, מציג מחיר מחירון לרכבו אשר היה במצב תחזוקתי ירוד ולא הצדיק מחיר מחירון והיה אף מעוקל.

8. הנתבעת מדגישה בכתב תביעתה כי כבר מתחילת הדרך היא הסבירה לתובע כי קיים בלאי בצילינדרים עקב התחממות (ר' נספח א') ולאחר מכך הסבירה לו כי יחידת החימום הפנימית דולפת (ר' נספח ב'). אך הוא בחר ביודעין שלא לתקן פגמים אלו מאחר ולא היה לו כדאי להשקיע ברכב לטענתו.

9. בדיון שהתקיים במעמד הצדדים ,נתן התובע הסכמתו לאור המלצת ביהמ"ש, למחיקת הנתבע 2 מכתב התביעה. נוכח אי רצונו של התובע כי דיון בעניינו יתקיים במסגרת בוררות בפני גורם מקצועי (איגוד המוסכים –ר' סע' 6-9 לכ"ה ) ,ניתנה החלטה הדוחה את בקשת הנתבעת בענין זה (עמ' 2 לפר' ).

דיון והכרעה

כללי

10. "נטל השכנוע" מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין (תובע או נתבע) להוכיח את טענותיו כלפי יריבו, כאשר אי עמידה בנטל משמעה דחיית הטענות.

"חובת הראייה" מבטא חובה נילווית, טפלה במהותה לחובה העיקרית. לעניינו של הנושא בנטל השכנוע משמעה – החובה להביא ראיות לעמידה באותו נטל".

ר': י. קדמי, "על הראיות, הדין בראי הפסיקה", מהד' 2003, בע"מ 1506-1505.
דנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש פד"י נב (2) 813, 833-832.


הכלל הוא כי נטל השכנוע מוטל על "המוציא מחברו" אשר על כן, נושא התובע בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו.

ר': ע"א 357/72 שנסי נ' בצלציוני פדי' כז (1) 741.
ע"א 533/87 ארגון מושבי הפועל המזרחי נ' וולך פדי' מג (2) 864.


ב- רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ פ"ד נ"ז (4) 891, נפסק בין היתר כי:

"... נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי
המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו...".
(ר' גם: ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד טז 1000, 1005 – 1004 ; ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי פ"ד כ"א (2) 358, 364).






בע"א 78/04 המגן נ' גרשון הובלות תק-על 2006 (4) 64, נפסק כי:

"... נטל השכנוע להוכחת טענה מסויימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט, כאשר הכלל הבסיסי הינו 'המוציא מחברו – עליו הראיה' (קדמי, חלק שלישי, בעמ' 1508-1509). על התובע הנטל להוכיח את כל יסודיה של עילת התביעה החיוביים והשליליים, ואילו על הנתבע הנטל להוכיח את כל רכיביה של טענת ההגנה שהוא מעלה... ככלל בתחילת המשפט נטל הבאת הראיות רובץ על מי שנושא בנטל השכנוע (שם, 1512)..."

ב-ע"א 941/05 אגודת הכורמים נ' חברת הכרם תק-על 2006 (4) 338, נפסק כי:

"... הרמת נטל השכנוע אינה קרב משיכות בחבל שבו תוצאת המאמצים שמשקיע צד פלוני במשיכת החבל – לעולם שמורה לו והצד השני לא יהנה ממנה. התשובה אם הנטל הורם או לא, מצויה במכלול בלי קשר לשאלה כיצד הגיעה ראייה פלונית לתיק בית המשפט והיא נבחנת רק בסיומו של הדיון; הבדיקה הזאת נערכת בסוף המשפט והיא טעונה הערכת הראיות של התובע מבחינת מהימנותן ומשקלן ובהתחשב עם הראיות הנגדיות שהביא הנתבע (אם הביא) לעניין זה (ד"נ 4/69 נוימן נ' פסיה כהן פ"ד כ"ד (2) 229, 262)...".

מן הכלל אל הפרט

11. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ובחנתי ראייותיהם ,באתי לכלל מסקנה כי בתובענה זו שעניינה מקצועי גרידא (מכונאות) ,לא עלה בידי התובע לעמוד בנטל השכנוע המוטל עליו ולהוכיח בראייות מהימנות ועודפות, כי גירסתו היא הנכונה ,לאמור כי הנתבעת התרשלה בטיפול ברכבו וכי התיקונים שבוצעו על ידה - בוצעו בחוסר מקצועיות .

12. בתובענה מן הסוג הנדון, לא יוכל ביהמ"ש להסתפק אך בטענות התובע (בכתב ועל-פה )מבלי שאלה יתמכו בממצאים /חוו"ד אובייקטיביים, מהימנים ,קבילים ובעלי משקל הולם.

13. כך למשל בכתב התביעה, מספר התובע אודות בדיקה שביצע במוסך אחר וכי "בעלי מקצוע קבעו כי הבעיה במנוע אינה נובעת מהמותחן ומרצועת הטיימינג ,אלא הבעיה...(ו)קשורה לעובדה שבמקום שבו הרכיבו את ראש המנוע.."( סע' 17).

עוד טען התובע כי לאחר "שהתייעץ עם חברים שמבינים עניין הבין את טעותו...וביקש את ראש המנוע המושבת ..."(סע' 18) .

התובע המשיך וטען כי לקח את המנוע ל- " מומחה בראשי מנוע "אשר אמר לו כי הסיבה להרס המנוע היא "שמוט הקמשפט נמס לתוך אחת הארכובות בגלל חוסר ניקוי נכון או הרכבה לא מדוייקת של ראש המנוע..." (סע' 19).

כן טען התובע כי ביום 13/12/09 לקח הרכב לבדיקה במוסך מוסמך של סקודה ושם "תוך דקות נאמר לו כי ראש המנוע אינו תקין וכי יש דליפה בצלינדר 4 למערכת הקירור". התובע מוסיף כי "בשיחה אישית " שקיים עם בעל המוסך אמר לו זה , כי אפסו הסיכויים לתקן הרכב ( סע' 27) . לתמיכה בטענתו זו צירף התובע את נספח י' לכ"ת .

14. באשר לבדיקה במוסך "האחר " מושא סע' 17 ו- 19 לכ"ת ,הרי שלא הובאה כל אסמכתה בכתב לקיומה של בדיקה שכזו ,קל וחומר לתוצאותיה .אותו מומחה שנטען כי בדק הרכב ( מיהו?..) לא זומן למתן עדות ע"י התובע .

15. לא ברור מי ערך את נספח י' לכ"ת ומי הוא זה אשר בדק את הרכב במוסך המורשה כנטען .נספח י' הינה חשבונית ,וככל שרצה התובע להסתמך עליה משל היתה "חוות – דעת " ,ראוי היה ,לכל הפחות, לזמן את עורכה / עורך הבדיקה, למתן עדות .

16. בסופו של יום העדרם של "המומחים" /העדים - עליהם מבקש התובע לבסס תביעתו כנגד הנתבעת-המוסך, ולהשתית על דבריהם/חוו"ד ממצא כלשהו – פועל ומיוחס לחובתו . התובע לא זימן "מומחים"/עדים אלו לביהמ"ש ונמנע מחשיפתם לחקירה נגדית-מקצועית ע"י הנתבעת .הימנעות זו פוגעת בתובע ומעלה תמיהה וחשש שמא לא סתם נמנע הוא מזימון הנ"ל לעדות מטעמו .

הלכה מושרשת היא כי :

"אי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד שיש דברים בגו וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד...... יש והדרך שבה מנהל בעל דין עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית כאילו היתה זו ראייה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הבאת ראייה, לאי השמעת עד..... התנהגות כזו, בהעדר הסבר אמין וסביר פועלת לחובתו של הנוקט בה...".
ר': י. קדמי," על הראיות, הדין בראי הפסיקה", מהד' 2003, בעמ' 1649.

ר' גם: ע"א 55/89, קופל נ' טלקאר מד (4) 602.
ע"א 2275/90 חימה נ' רוזנברג פד"י מז (2) 605, 614.



17. בסופו של יום ,בהנתן האמור, בשים לב אף לרשום בח"ן הנתבעת מס' 4731 ו-4814 (סע' 8-10 ו-10-11 למסמכים הנ"ל בהתאמה) ולטיעוני הנתבעת שלא עלה בידי התובע להפריכם ,אין מנוס מדחיית התובענה .

18. בנסיבות הענין אין צו להוצאות .

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים .





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון