להלן פסק דין בנושא חלודה על ספה: לבית המשפט הוגשה תביעה כספית על סך של 29,435 ₪ . העובדות בקצרה 1. התובעת רכשה מהנתבעת 1 סלון עור ספה תלת מושבית ודו מושבית מדגם 1753 ועוד, כורסת טלוויזיה בסכום כולל של 15,718 ₪. מוצרים אלו סופקו לתובעת ביום 1/3/2002 . 2. התובעת טוענת, כי לאחר כשנה החלידו רגלי הניקל של הספות התלת והדו מושבית וכן בסיס כורסת הטלוויזיה נרקב והעלה עובש. טכנאי מטעם הנתבעות שהגיע, החליף את רגלי הניקל של הספות. לאחר זמן חזרה הבעיה על עצמה וכן נתגלה פגם נוסף- כיסוי העור דהה צבעו ונוצרו כתמים. ביום 13/4/2004 הגיע טכנאי נוסף שהחליף את רגלי הניקל של הספות, הוסיף "טפלונים" בתשלום, וכן החליף את פלטת כורסת הטלוויזיה . בסמוך ליום 1/7/2004 החליפו הנתבעות לתובעת את הריפוד לספות. לאחר תקופת זמן, ביום 1/9/2006 פנתה התובעת שוב לנתבעת 1 והתלוננה כי רגלי הניקל החלידו שוב, ברצפה נוצרו כתמי חלודה והריפוד שוב דהה. פניותיה לנתבעת 1 נדחו בטענה כי תקופת האחריות למוצרים תמה. 3. הנתבעת 2 הגישה כתב הגנה ובמהלך הדיון נטל נציג הנתבעת 2 את האחריות לייצוג שתי הנתבעות. (שתי הנתבעות ייקראו להלן:"הנתבעת"). הנתבעת טוענת להתיישנות התביעה ודחייתה, שכן ממועד הרכישה 1/3/2002 ועד צירוף הנתבעת 2, 23/3/2010 חלפו למעלה מ- 7 שנים. הנתבעת מכחישה כי התובעת קיבלה מוצר פגום. יותר מכך, פניות התובעת לתיקון המוצר באו לאחר שנתיים לאחר ה- 13/4/2004 וגם אז ניתן מענה לתובעת. הנתבעת החליפה ללא תשלום את רגלי הספות פעמיים ואת הריפוד פעם אחת. ופנייתה האחרונה של התובעת הינה לאחר תקופת האחריות של הנתבעת. הנתבעת כן השיבה לתובעת ולא התעלמה מפניותיה. נטען עוד, כי חוות הדעת שהוגשה איננה של מהנדס עורות אלא של שמאי רגיל והסכומים הנתבעים הינם מופרזים. 4. התובעת העידה בעצמה ומטעם הנתבעות העיד מר יעקב ברוך. 5. התובעת במהלך עדותה צירפה חוות דעת מומחה מטעמה, שמאי סוקר ומעריך נזקים שבחן את נזקי הספות, הרצפה והכורסה . עוד העידה, כי במהלך פניותיה לנתבעת 1 נאמר לה כי לא ניתן להחליף את המוצר ועל כן היא דורשת פיצוי כספי. במענה לטענות העד מטעם הנתבעת השיבה, כי היא שאלה את נציגי הנתבעת ואלה השיבו לה שניתן לנקות את הספות במגבון לח, היא ניסתה בדרכים שונות ובספריי. 6. מר יעקב ברוך העיד, כי האחריות למוצרים הינה עד שנתיים, אך בהמשך עדותו השיב כי האחריות לשלדה הינה לעשר שנים ושאר החלקים- האחריות לזמנים קצרים יותר. לטענתו, פניות התובעת היו ביום 1/7/2004, לאחר שנתיים ממועד הרכישה ולכן חלפה תקופת האחריות. התובעת פעלה בניגוד להוראות שבכתב האחריות כאשר ניקתה את הספות עם מטלית לחה. טענת החלודה ברצפה באה לאחר תשע שנים. העד ביקש לבוא לראות את הנזקים אך התובעת סירבה. דיון והכרעה 7. האם התביעה התיישנה? התובעת קיבלה לביתה את המוצרים ביום 1/3/2002 . בהתאם לסעיף 19 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, רשאים בעלי הדין להסכים, בחוזה נפרד בכתב, על תקופת התיישנות ארוכה מן הקבועה בחוק זה, ותביעה שעניינה אינו מקרקעין- גם על תקופת התיישנות קצרה מן הקבועה בחוק זה, ובלבד שלא תקצר מששה חודשים. על פי עמ' 73 שבחוברת ההוראות למוצרי "נטוצי" ששיווקה הנתבעת, חלה אחריות של "החל מיום הרכישה" (על פי לשון החוברת), לתקופה של 10 שנים על המסגרת הפנימית של הספות, ואילו על הריפוד- שנתיים אחריות. מכאן שבמועד הגשת התביעה 16/8/2009- חלפו 7 שנים בלבד ולא חלפה האחריות על רגלי הניקל שבבסיס הספות. לעומת זאת, לעניין הריפוד, הרי שחלפה תקופת האחריות לאחר שנתיים כאמור ואין התובעת יכולה לתבוע לעניין זה. בנוסף לכך, הוכח כי הוחלף הריפוד כולו על חשבון הנתבעת. ועוד, התובעת הודתה במכתביה לנתבעת, וכן בעדותה בבית המשפט, כי השתמשה במטלית לחה או במגבון לח לניקוי כיסוי העור, ומכאן שתרמה היא בעצמה לנזקים בריפוד, כאשר ההוראות בעמ' 95 לחוברת הנ"ל "השתמש במטלית נקייה יבשה ורכה". לעניין הכורסה, התובעת טוענת לחייב את הנתבעת בהחלפת בסיס הכורסה. אומנם ביום 13/4/2004 הוחלף בסיס הכורסה לתובעת (סע' 10 לכתב התביעה) ולאחריו לא העלתה התובעת טענה נוספת בדבר פגמים נוספים בכורסה, אולם בעמ' 2 לחוות דעת השמאי, מיום 5/6/2009, התייחס הוא לנזקים בכורסה, ולכן יש לראות בכך את תביעה התובעת לעניין נזק זה. לעניין תקופת ההתיישנות לתביעה בעניין הכורסה, לא הוכח כי הוסכם על מועד אחריות בין הצדדים. הנתבעת לא הוכיחה כי סוכם על מועד שנתיים אחריות. ביום 13/4/2004, הוחלף בסיס חדש לכורסה, מכאן שיש לספור את ההתיישנות ממועד זה ועד להגשת התביעה ביום 16/8/2009, קרי, חלפו פחות מ- 6 שנים. לאור זאת, רשאית התובעת להגיש תביעה בעניין נזק זה. 8. מר ברוך מטעם הנתבעת משיג על חוות הדעת שהוגשה על ידי התובעת. אלא שמר ברוך והנתבעת לא הגישו חוות דעת נגדית ולא ביקשו לחקור את המומחה. אף על פי כן, לבית המשפט שיקול דעת להחליט באם לקבל את חוות הדעת או לדחותה כולה או חלקה. בעניינינו, השמאי מסר בחוות דעתו כי הינו מעריך נזקים מוסמך, ופירט את תעודותיו והכשרתו. חשוב להדגיש כי השמאי לא ציין סכומים בכסף ולכן אין מניעה לקבל הערכותיו, הגם שהן ענייניות. בדיקת השמאי העלתה כי רגליות הספות מחלידות וסימני קורוזיה חזקה בולטת בחלקם התחתון, והדבר גם מכתים את המרצפות. השמאי צירף לחוות דעתו צילומים של רגליות הספה והמרצפות, בעמ' 5 ו-7 לחוות דעתו. בעמ' 7 ניתן לראות רגל ניקל מוכתמת בצבע חלודה, כתמים על שתי מרצפות, וכן בעמ' 5- רגל ניקל נוספת מוכתמת בחלודה . השכל הישר וההיגיון אומרים, כי הנתבעת אמורה לדעת שספות מסוג זה נמצאות במגע ישיר עם מרצפות, מטבע הדברים וניסיון החיים, יבואו במגע עם מים במהלך שטיפת רצפות, ועל כן היה על הנתבעת להשתמש ברגליות המסוגלות לעמוד ברטיבות ומונעות חלודה. כיוון שכאמור לא חלפה ההתיישנות, הרי שהוכח שהאחריות לנזק, הינה על הנתבעת. לעניין הכורסה, בדיקת המומחה העלתה כי ישנן התנפחויות והתפוררויות של חומר הבסיס העשוי מ "סביט" והבעיה חזרה על עצמה. השמאי צירף לחוות דעתו צילומים של בסיס הכורסה בעמ' 6 לחוות דעתו, בה נראה בסיס הכורסה מוכתם, צבעו שונה וקצותיו מתפוררים. 9. לעניין שיעורי הנזק וסכומם. התובעת לא המציאה ראיות בדבר עלות הפריטים השונים שניזוקו, אלא ציינה סכומים כוללים. בסמכות בית המשפט לקבוע שיעורי הנזק על פי אומדנה. אין מקום לחייב את הנתבעת להחלפת כל הספות, כיוון שהנזק לריפוד אינו באחריותה וחלפו כ- 8 שנים ממועד הרכישה, תקופה שבה ישנו בלאי טבעי של הריפוד. בגין החלפת רגליות הספות- סה"כ 8 רגליות X 150 ₪ כל אחת, ובסה"כ 1,200 ₪. בגין החלפת בסיס הכורסה- עלות מחצית הכורסה, 2,674 ₪. עבור חוות דעת השמאי- סך של 700 ₪ . התובעת דורשת פיצוי בגין הרצפה שנפגעה בסך של 11,297 ₪. עיון בחשבונית רכישת הריצוף מחברת "רצף" מעלה, כי התובעת מבקשת פיצוי על כל מרצפות הבית, דבר שלא הוכח. לא נטען שהספות הוצבו בחדרים או במרפסת, ועל כן אין מקום לפיצוי שטחים אלה. גם הנזקים בסלון, הוכחו לגבי שתי מרצפות בתצלום, וההיגיון אומר כי ניזוקו סה"כ 8-10 מרצפות לכל היותר, עליהן נחו רגליות הספות, ובסה"כ 8 מרצפות X 159 ₪, שהם 1,277 ₪. עוגמת נפש, הינו בשיקול דעת בית המשפט. הוכח מחליפת המכתבים ומקרבת המועדים לרכישה, כי הפגמים הופיעו וחזרו ונשנו. מאידך, אין הצדקה לתביעת סכומים מופרזים ומוגזמים כדוגמת עלות הריצוף לבית כולו. לאור האמור לעיל, יש לקבוע 250 ₪ בגין עוגמת נפש. 10. לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבע 2 תשלם לתובעת סך של 6,096 ₪ ועוד 300 ₪ אגרת משפט. סה"כ 6,396 ₪. סכומים אלה ישולמו לתובעת בתוך 30 ימים, אם לא כן יתווספו אלים הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. רהיטים (תביעות)