להלן פסק דין בנושא חוב למד"א - עיקולים: פסק דין 1. לפני תביעה כספית על סך של 5,000 ₪ במסגרתה נתבע פיצוי בגין פגיעה בזכויות ועוגמת נפש, אשר נגרמו לתובע, לטענתו, בשל הטלת עיקול על חשבון הבנק שלו על ידי הנתבעת. 2. בבסיסה של התביעה ניצבת דרישת תשלום בגין שירות שניתן ע"י הנתבעת - פינוי התובע באמבולנס, ביום 2/5/2004, מביתו בקרית ביאליק לבי"ח רמב"ם בחיפה.   3. הנתבעת היא אגודה שהוקמה מכח סעיף 2 לחוק מגן דוד אדום, התש"י - 1950 (להלן "חוק מד"א") ופועלת מכוחו. 4. התובע קיבל שירות מאת הנתבעת עת פונה באמבולנס מביתו בקרית ביאליק לבית החולים רמב"ם בחיפה ביום 2/5/2004; על כך אין חולק. אין גם חולק, בין הצדדים, בדבר העובדה שהתובע לא שילם תשלום כלשהו בגין שירות זה. 5. המחלוקת נעוצה בדרישת התובע לתשלום פיצוי בגין נזקים ללא ממוניים (בעיקר), אשר נגרמו לטענתו עקב הטלת עיקול על חשבון הבנק שלו על ידי הנתבעת. עיקול, אשר הוטל במסגרת הליכי גבייה מנהליים בהם נקטה הנתבעת לגביית התשלום בגין השירות שניתן. טענות התובע 6. לטענת התובע, ביום 12/8/2010 נודע לו על הטלת עיקול בחשבון הבנק שלו בבנק לאומי, סניף קרית ביאליק, והוברר לו על ידי הבנק כי עיקול זה הוטל על ידי הנתבעת. עקב כך, הוא פנה בתאריך 17/8/2010, במכתב רשום לנתבעת, בו טען כי אין לו חוב כלשהו כלפיה ודרש הסרת העיקול. 7. לטענתו, הוא לא קיבל חשבונות ו/או הודעות על חוב כלשהו מאת הנתבעת ולא הועבר לידיו טופס התחייבות במעמד הפינוי, בניגוד לגרסת הנתבעת (אשר הועלתה גם בתגובה למכתב ששלח התובע, עובר להגשת התביעה). התובע גם הכחיש את חתימתו על שטר החוב שצירפה הנתבעת לכתב ההגנה. 8. לגרסת התובע, בשל הטלת העיקול על ידי הנתבעת, נשללה ממנו וממשפחתו האפשרות לעשות שימוש בחשבון הבנק שלהם באופן מלא וכי הם נושאים בקשר לכך בנזק כספי (הנזק הכספי לא פורט). בנוסף, פעולות הנתבעת מפרות את זכויותיו, כך לדבריו, וגורמות לו ולמשפחתו עוגמת נפש ונזק כספי. 9. התובע טען כי המידע שבידי הנתבעת בדבר מקום מגוריו שגוי, שכן הוא מעולם לא התגורר בקרית שמונה (כתובת המגורים הרשומה בדף מידע, שהוצא ע"י הבנק, בנוגע לעיקול שהוטל) וכי הנתבעת לא צירפה לכתבי טענותיה אסמכתאות בדבר משלוח מכתבי דרישה ו/או התראה לכתובת המגורים של התובע, קרי - לקרית ביאליק. 10. התובע הוסיף וטען כי עלה לישראל בחודש 02/04 וכי הוא אינו בקיא בשפה העברית. לטענתו, נציג מד"א, דובר רוסית, אשר פינה אותו לבית החולים, לא עדכן אותו בדבר גובה התשלום לנתבעת ואילו ידע את הסכום הנגבה הוא לא היה מתפנה, שכן מדובר בסכום מוגזם ובלתי מוצדק. טענות הנתבעת 11. הנתבעת מכחישה את טענות התובע וטוענת כי במעמד פינוי התובע באמצעות האמבולנס נמסר לו טופס התחייבות, עליו חתם. על טופס זה הוטבעה אף חותמת חדר המיון בבית החולים רמב"ם. 12. לטענת הנתבעת, שלחה היא לתובע מספר דרישות תשלום, הגם שאין עליה כל חובה שבדין לעשות זאת ובנוסף קיבל התובע לידיו את טופס ההתחייבות לידיו במעמד הפינוי, בו נכתב מפורשות כי יש לשלם את התשלום האמור בו תוך 30 יום ממועד הפינוי. 13. לגרסת הנתבעת, נשלחו אל התובע שתי דרישות לתשלום : האחת, ביום 24/8/04 והשנייה, ביום 21/5/05. מאחר והוא לא עמד בדרישות התשלום, הועבר הטיפול בחוב לידי עורכת דין מטעם הנתבעת ואחרונה זו שלחה אל התובע מספר דרישות תשלום. הנתבעת נקבה, בכתב ההגנה, בתאריכי משלוח המכתבים אל התובע. 14. מוסיפה הנתבעת וטוענת כי בהעדר תשלום ו/או התייחסות כלשהי מצד התובע, נשלחה לבנק לאומי ביום 15/7/10 בקשה לעיקול כספי התובע ואילו רק ביום 16/8/10 שלח התובע לנתבעת מכתב, בו ביקש להסיר את העיקול ולפצותו בסך של 1,000 ₪. הממונה על פניות הציבור אצל הנתבעת, השיב למכתבו של התובע - כך נטען - דחה את טענותיו ודרש תשלום בגין השירות שקיבל עם פינויו לבית החולים. דיון והכרעה 15. חוק מגן דוד אדום, התש"י-1950 קובע בסעיף 7א : (א)  האגודה תגבה ממי שקיבל ממנה שירותים הניתנים לפי חוק זה או ממבטחו, אגרה בשיעור שיקבעו שר הבריאות ושר האוצר; השרים רשאים לקבוע חיוב בתשלום ריבית והפרשי הצמדה והטלת קנס פיגורים במקרה של אי תשלום במועד של האגרה, כולה או מקצתה. (ב)  האגרה, הריבית, הפרשי ההצמדה והקנס ייגבו על פי פקודת המסים (גביה), כאילו היו מס כמשמעותו באותה פקודה. (אציין, כי חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2003 ) התשס"ג 2003, תיקן את חוק מד"א באופן שהוסף לו סעיף 7א הנ"ל). 16. תקנות מגן דוד אדום (אגרות הסעת חירום באמבולנס), התשס"ו- 2006 קובעות, בין היתר, את האגרה שתגבה מד"א בגין "הסעת חירום" כהגדרתה בתקנות, כאשר בעבר נגבו תשלומים בגין שירותים שניתנו בהתאם לתקנות מד"א, התשנ"ב - 1992. 17. אשר לאופן גביית התשלום, בחוק ההסדרים משנת 2003 הוסדר מערך הגבייה של מד"א בכך שהסמיך אותה להפעיל אמצעי גבייה מנהליים בהתאם לפקודת המסים (גבייה) וללא הגשת תביעה לביהמ"ש. 18. בנסיבות ענייננו, סבורתני כי לא צריכה להיות מחלוקת כי על התובע לשאת בתשלום עבור השירות שניתן (ואיני נדרשת, לצורך הכרעה בתביעה זו, לדון בגובה סכום החוב כלפי מד"א), שכן אין הוא חולק על עצם מתן השירות שניתן ואין הוא טוען כי שילם כספים עבורו. חובתו של התובע לשלם בגין שירות זה נובעת מכוח הוראות החוק הנ"ל ואי התשלום, מעבר להיותו הפרה של החוק, יכול להיחשב כעשיית עושר ולא במשפט. 19. ספק אם טענת התובע כי אינו חתום על שטר החוב נכונה (ואציין כי אין מדובר במקרה שמצבו הרפואי של התובע מנע בעדו מלחתם, שכן הוא העיד בדיון כי ביום שהועבר באמבולנס, ירד בכוחות עצמו מביתו בקומה הרביעית אל קומת הכניסה ונכנס אל האמבולנס), עם זאת לא מצאתי לייחס משקל רב לשאלת החתימה, שכן התובע חייב לשאת בתשלום בגין השירות שניתן בין אם חתום על שטר החוב ובין אם לאו. החתימה על שטר החוב מקנה לנתבעת גם עילת תביעה שטרית נגד התובע, אולם העדר חתימה אינו מלמד על העדר חובת תשלום ועל העדר עילה אחרת מכוח החוק. 20. הנתבעת טענה, בכתב ההגנה, כי היא פנתה אל התובע בדרישות והתראות שונות לפני הטלת העיקול, אלא שלא כצפוי התראות אלה לא צורפו לכתב ההגנה ולא הוצגו בדיון. המסמך היחיד שהוצג מטעמה של הנתבעת הוא פלט מחשב, בו רשומים פרטים שונים אודות החוב של התובע, אולם אין בו כדי ללמד על משלוח התראות ועל מועד משלוחם ומכאן אין בפני הוכחה בדבר משלוח התראות לתובע, עובר להטלת העיקול. 21. דומה כי אין ממש בטענתה של הנתבעת כי לא חלה עליה חובה שבדין לשלוח התראה, שכן בהתאם להוראת פקודת המסים (גבייה), סע' 4, על הנתבעת למסור לחייב דרישה בכתב טרם נקיטת האמצעים הקבועים בפקודה. עם זאת, וחרף העובדה כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח משלוח התראה לתובע, לא מצאתי כי התנהלותה של הנתבעת גרמה לנזק לתובע, שכן גם לאחר הטלת העיקול וגם לאחר שידע על קיומו של החוב לא עשה מאום לסילוק חובו ו/או לביטול העיקול. גם לאחר שפנה התובע בדרישה לביטול העיקול ודרישתו לא נענתה, לא פעל לסילוק החוב והסדרתו ואף בדיון התברר כי העיקול רובץ על החשבון עד היום. 22. התראה לפני הטלת העיקול מטרתה לאפשר לחייב להסדיר את החוב לפני נקיטה בהליכי גבייה חד צדדים, אלא שבעניינו התנהלותו של התובע מלמדת כי גם אילו היתה נשלחת לו התראה, לא היה בדבר כדי להועיל, שכן ממילא מכחיש הוא את החוב ואין בכוונתו לשלמו ולראייה היא שעד היום, ולאחר חלוף יותר מ - 10 חודשים מיום הטלת העיקול לא פעל התובע לתשלום החוב ואף לא פנה להסדרתו ומכאן לא שוכנעתי כי התנהלותה של הנתבעת היא אשר גרמה נזקים לתובע. 23. התובע חייב לשאת בתשלום השירות שקיבל מאת הנתבעת והנתבעת רשאית לנקוט בהליכי גבייה מנהליים, כולל הטלת העיקול, לגביית החוב. על אף העובדה כי הנתבעת לא הוכיחה משלוח התראה לפני הטלת העיקול, לא מצאתי קשר בין מחדליה של הנתבעת לבין נזקיו הנטענים של התובע - נזקים שלא הוכחו - שכן התנהלותו של אחרון זה מלמדת כי גם אם היתה נשלחת לו התראה לא היה בדבר כדי למנוע הטלת העיקול, שכן לא היה בה כדי להביא את התובע לתשלום החוב או הסדרתו. 24. לאור כל האמור, בהעדר הוכחה לנזקים שנגרמו ומאחר ולא הוכח הקשר בין התנהלותה של הנתבעת לבין הנזקים הנטענים (גם אילו היו מוכחים), אני מורה על דחיית התביעה. לפנים משורת הדין, איני עושה צו להוצאות. זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.מגן דוד אדוםחובעיקול