השארת ריהוט בדירה שכורה

לטענת השוכרת, היא השאירה בדירה השכורה ספה , שידה , ארון זכוכית והליכון – אשר השוכר מסרב להשיבם לידיה ומשכך, היא מבקשת צו עשה המורה לו להשיב את הריהוט אשר נשאר בדירה.

להלן פסק דין בנושא השארת ריהוט בדירה שכורה:

     

תביעה להשבת יתרת ציוד התובעת אשר נשארה בדירתו של הנתבע וכן, השבת פיקדון בגין הסכם שכירות המצויה בידו.

1. לטענת התובעת, שכרה מאת הנתבע דירה, לפי הסכם מיום 6/11/08 ובהתאם לו הפקידה בידיו פיקדון מזומן על סך של 10,000 ₪, אשר, במסגרת ההסכם, נקבע כי יושב לידיה בתוך 30 יום מפינוי הדירה, בכפוף לתשלום יתרות החובות השוטפים בגינה. אין עוררין כי התובעת פינתה את הדירה טרם מועד סיום השכירות ביום 15/4/10 וזאת, בהסכמת שני הצדדים. התובעת טוענת כי בגין הפינוי המוקדם , שילמה לנתבע דמי שכירות בעד חודש נוסף בסך של 7,280 ₪ (דמי השכירות במועד עזיבת הדירה). לטענת התובעת, הוסכם בינה לבין הנתבע כי מתוך הפקדון המצוי בידי הנתבע, ישלם הנתבע במקומה את יתרות החוב בגין התשלומים השוטפים לעיריית תל אביב וכן, לחברת החשמל ואת יתרת הפקדון ישיב לידיה. לטענת התובעת, בניגוד להתחייבותו האמורה, שילם הנתבע רק את חשבון חשמל בסך 933 ₪ ואף זאת רק לאחר שהתקבלה התראה טרם ניתוק ואולם, את חשבון הארנונה לא שילם ויתרה מכך, לא העביר את חשבון הארנונה על שמו לאחר עזיבת הדירה על ידה. משכך, לטענתה, נתבע ממנה תשלום בסך 2,554 ₪ על ידי עיריית תל אביב , מתוכו שילמה סך 1200 ₪ בגין התקופה בה התגוררה בדירה ויתרתו – העומדת נכון ליום הדיון על סך של כ – 1600 ₪ - לא שילמה הואיל ומדובר בתקופה אשר מאוחרת לתקופת החזקתה בדירה.
בנסיבות אלו – לטענת התובעת- מגיעה לה יתרת הפיקדון אשר מוחזקת כאמור בידי הנתבע. זאת ועוד, התובעת עותרת לצו המורה לנתבע לשלם את יתרות הארנונה בגין התקופה בה לא החזיקה בדירה.
זאת אף זאת, לטענת התובעת, היא השאירה בדירה ספה , שידה , ארון זכוכית והליכון – אשר התובע מסרב להשיבם לידיה ומשכך, היא מבקשת צו עשה המורה לו להשיב את הריהוט אשר נשאר בדירה.
בנוסף, תובעת התובעת פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין עוגמת הנפש אשר נגרמה לה מהתנהלות הנתבע כאמור והוצאות משפט.

2. הנתבע , טען תחילה, באופן מקדמי, כי סמכותו של בית משפט זה מוגבלת לתביעות כספיות ומשכך, בית משפט זה אינו מוסמך ליתן צו הצהרתי בהקשר לחוב העירייה ו/או צו המורה לו להשיב את הציוד – כמבוקש על ידי התובעת. לגופם של דברים, בהקשר לציוד – מוסיף הנתבע וטוען כי ממילא מעולם לא התנגד להשבת הציוד והתובעת היא זו אשר בחרה להשאיר אותו בדירתו הואיל ולא יכלה לפנותו ובאשר לחוב הארנונה – לטענתו לא קיים כל חוב בגין התקופה שלאחר החזקת התובעת בדירה.
באשר ליתרת הפקדון – לטענת הנתבע – במהלך השכירות , ביקשה אותו התובעת שלא להפקיד שיק על סך 7,000 ₪ בגין דמי שכירות חודשיים ומשכך, נותרה חייבת לו סך זה אותו יש לקזז מהפקדון. זאת ועוד, הוא שילם במקום התובעת את חשבון החשמל בסך 933 ₪ וגם סכום זה יש לקזז מיתרת הפקדון.
יתרה מכך, לטענת הנתבע, התובעת נכנסה להתגורר בדירה נשוא השכירות ביום 15/11/08 ואולם, בכפיה אשר הפעילה על בתו ובעלה, שינתה את הסכם השכירות כפי שנחתם בין הצדדים, באופן שתאריך תחילתו יהיה ביום 20/11/08. לטענת התובע, בנסיבות אלו בהן ההסכם שונה בכפיה – הוא זכאי לששה הימים בגינם לא שילמה התובעת שכירות בסך של 1214 ₪ ואף סכום זה יש לקזז מתוך יתרת הפקדון המצוייה בידו.
משכך, לטענת הנתבע, נותרה בידו יתרת פקדון בסך 852 ₪ בלבד , אותה עליו להשיב לתובעת.

3. בדיון אשר התקיים בפני, העידו שני הצדדים. עוד הביאה התובעת לעדות את חברתה וזאת, באשר לציוד אשר נשאר בדירה ואולם, לאור החלטתי להלן ובהתאם לה ממילא אין לבית המשפט הסמכות העניינית בנושא זה, לא מצאתי כי יש טעם בהעדתה.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות בתיק, הגעתי לכלל החלטה ולפיה דין התביעה להתקבל באופן חלקי והכל כפי שיפורט להלן.

4. תחילה, באשר לסעד ההצהרתי ולסעד הנוגע להשבת הציוד – הרי שלענין זה, צודק הנתבע בטענתו המקדמית ובהתאם לה , אין לבית משפט זה הסמכות העניניית לדון בסעדים אלו.
בהקשר זה, סמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות המוגדרת בסעיף 60 לחוק בתי משפט (נוסח משולב) התשמ"ד- 1984, הינה לדון בתביעות כספיות וכן, בתביעות צרכניות בהקשר להשבת מוצר בנסיבות של בטלות עסקה. משכך הוגדרה סמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות הרי שלבית המשפט לתביעות קטנות אין סמכות למתן סעדים נוספים ובכלל זה צוי עשה או צווים הצהרתיים. בהתאמה , נקבע בפסק הדין המנחה בסוגיה זו , אשר ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בבר"ע 573/01 קלאב הוטל ניהול בע"מ נ' משה אדלר (לא פורסם, 2001) כי :

"בית המשפט לתביעות קטנות הנו בית משפט מיוחד, אשר הוקם למטרות מוגדרות. סעיף 60 לחוק בתי המשפט, המגדיר את הסמכות העניינית של בית משפט זה, מאפשר הגשת תביעות עד לסכום תקרה שנקבע וכן למתן צו להחלפת מצרך, לתיקונו או לביטול עסקה. אין בית משפט זה מוסמך ליתן פסק דין הצהרתי עליו להגביל את עיסוקו לסכסוכים קונקרטיים ולמתן פתרונות מוחשיים כגון חיוב כספי או החלפת מצרך. תביעה לפסק דין הצהרתי הנה כמובן לגיטימית, אך ההכרעה בה דורשת שיקולים רחבים יותר מבתביעות כספיות לסכומים נמוכים, ולכן קבע המחוקק כי מקומה הנו בבית משפט רגיל. "

לאור האמור, הנני קובעת כי אמנם , הסעדים המבוקשים חורגים מסמכותו של בית משפט זה ומשכך, הנני מוחקת תביעתה של התובעת בכל הנוגע לסעדים אלו. אדגיש כי , במסגרת הדיון בפני , הסכים הנתבע כי במקרה בו תציג התובעת אישור עיריית תל אביב כי הסכום אשר נדרש ממנה מקורו בתקופה המאוחרת לתקופת החזקתה בדירה, כי אז הוא ישא בתשלום זה . באם לא יעשה כן הנתבע – רשאית התובעת לנקוט כנגדו בהליכים בפני בית המשפט המוסמך ולחילופין לשאת בתשלום בפועל ולתבוע החזרו בבית משפט זה.

5. לגופם של דברים – באשר להחזר יתרת הפקדון – אמנם באופן רגיל במשפט אזרחי, מוטל על התובע הנטל להוכיח תביעתו בבחינת :"המוציא מחברו עליו הראייה" ואולם, במקרה זה, לא כך הם פני הדברים. במקרה בפני , הואיל ואין עוררין כי בידי הנתבע פקדון אשר נמסר לידיו בהתאם להסכם השכירות ועליו להשיבו לידי התובעת עם סיום תקופת השכירות וזאת,אלא אם קיימות יתרות חוב שוטפים בגין תקופת אחזקתה בדירה – למעשה מדובר בטענת "הודאה והדחה" ומשכך, מתהפך נטל ההוכחה והוא חל על הנתבע. דהיינו, על הנתבע להוכיח כי אמנם קיימים חובות אשר יש להשיתם על התובעת ומשכך, אין להשיב לה את הפקדון המצוי בידיו.

להלן אבחן שלוש הטענות הנוגעות לחובות כאמור כפי שהועלו על ידי הנתבע:

א. הנתבע טען כי שילם במקום התובעת סך 933 ₪ בגין חשבון החשמל – סכום זה אינו שנוי במחלוקת והתובעת מודה בו ומשכך, אמנם ניתן לקזזו מסכום הפקדון אשר מוחזק בידי הנתבע.

ב. הנתבע טען כי התובעת שינתה בלא הסכמתו ותוך הפעלת כפיה על בתו וחתנו את הסכם השכירות באופן שתקופת השכירות נקבעה מיום 20/11/08 במקום מיום 15/11/08 . משכך, טען הנתבע כי מגיעים לו דמי שכירות בגין ימים אלו.
אין בידי לקבל טענתו זו של הנתבע. בהקשר זה , לו אמנם שונה ההסכם בגין לחץ וכפיה, היה על הנתבע להודיע על בטלות ההסכם ו/או התוספת להסכם, מיד לאחר שהלחץ והכפיה הוסרו – דהיינו בימים מיד לאחר שינוי ההסכם כאמור. הנתבע לא מסר הודעה כאמור ויתרה מכך, מהתנהלותו לאחר מכן, הנני למדה כי הסכים לשינוי זה. כך, לענין זה, הוצג בפני פתק אשר כתב הנתבע לתובעת לאחר כניסתה לדירה ובמסגרתו הוא מודיע לה כי שילמה סך 7,000 ₪ בגין השכירות ועליה להפקיד בידיו סך 10,000 ₪ בגין הפקדון. בהקשר זה, לו אמנם היתה לנתבע טענה נוספת באשר לימי השכירות האמורים – ברי כי היה עליו לדורשה או לפחות להעלותה על הכתב במעמד זה – הנתבע לא נהג כאמור ומשכך, גילה דעתו כי אין התובעת חבה לו דבר בגין ימים אלו וכן, כי טענתו בדבר כפיה בתיקון ההסכם כאמור, אין בה ממש.
במאמר מוסגר אוסיף ואציין כי בעניין זה, אף שינה הנתבע את גרסתו באשר בכתב ההגנה טען כי התובעת זייפה את ההסכם (ראה סעיף 7 לכתב ההגנה ) ואולם, במהלך הדיון, טען כי אמנם ההסכם תוקן בנוכחות בתו וחתנו ובהסכמתם ואולם- הסכמה זו הושגה כאמור, בלחץ וכפייה(ראה עמ' 3 שורה 26).

לאור האמור, הנני דוחה טענתו של הנתבע ובהתאם לה חבה לו התובעת שכר דירה בגין ששה ימים בסך 1214 ₪.

ג. הנתבע טען כי התובעת ביקשה אותו שלא להפקיד שיק על סך של 7,000 ₪ בגין דמי השכירות החודשיים ומשכך, נותרה חייבת לו סכום זה אותו הוא זכאי לקזז מתוך הפקדון. אציין כי במסגרת הדיון הציג הנתבע בפני את השיק האמור אשר אמנם לא הוצג לפרעון בבנק. התובעת מנגד טענה כי מדובר בשיק אשר נמסר בתקופת השכירות הראשונה והראייה הוא עומד על סך של 7,000 ₪ בלבד , כי שילמה תמורתו במזומן והראייה – אם לא היתה נוהגת כך, ברי כי תקופת השכירות לא היתה מוארכת לתקופה שניה והנתבע היה נוקט כנגדה בהליכים לגביית סכום זה.

בהקשר זה, הנני מקבלת את גירסתה של התובעת אשר היתה אמינה בעיני בנסיבות כפי שיפורטו להלן.
אמנם, התובעת לא הציגה כל מסמך המתעד תשלום במזומן כנגד שיק זה ואולם, אין עוררין כי שיק זה נוגע לתקופת השכירות הראשונה הואיל ושני הצדדים תמימי דעים כי בתקופת השכירות השניה עלו דמי השכירות בכ – 3% ועמדו על כ- 7,200 ₪ (ראה עדותו של הנתבע בנושא בעמ' 3 שורות 28-29). לענין זה, לא התרשמתי כי הנתבע הינו מי הכובש דרישותיו והראייה- עת לא הפקידה בידו התובעת את הפקדון על סך 10,000 ₪ פנה אליה באופן מידי בכתב ודרש את הפקדון. משכך, הנני מקבלת טענתה של התובעת ובהתאם לה – לו אמנם לא היתה משלמת לנתבע את דמי השכירות החודשיים לאורך תקופה כה ארוכה – היה פונה אליה בדרישה או נוקט כנגדה בהליכים.
יתרה מכך, הנתבע הודה כי עובר לעזיבת הדירה על ידי התובעת, הוסכם בינהם כי הוא ישלם מתוך כספי הפקדון את החובות השוטפים בגין הנכס וזאת, הואיל והתובעת הצהירה כי אין לה יכולת כלכלית לעשות כן (ראה עמ' 4 שורות 30-32). ברי כי לו היתה לנתבע טענה ולפיה, הפקדון המצוי בידו עומד על 3,000 ₪ בלבד , היה טוען זאת כבר במעמד זה ומעמיד את התובעת על כך, שסכום הפקדון בידו הינו מצומצם ומשכך, סביר כי לא יהיה בו די לתשלום יתרת החובות ואולם, הנתבע לא אמר דבר בנושא זה במעמד זה. יתרה מכך, גם לו שתק הנתבע במעמד עזיבת הדירה, ברי כי היה עליו לפנות אל התובעת ולהודיע לה כי אין בידו יתרה המספקת לתשלום יתרת החובות וזאת, לאור יתרת הפקדון המצומצמת אשר נשארה בידו ואולם, אף זאת לא עשה הנתבע – אלא כל שעשה היה להותיר בידו את הפיקדון ותו לא. בהקשר זה , למעלה מן הצורך אוסיף ואציין כי הנתבע אף לא העביר הודעת קיזוז מסודרת התומכת בטענותיו בדבר קיזוז כאמור.

לאור האמור, הנני דוחה טענתו של הנתבע ולפיה הוא זכאי לקזז מסכום הפקדון המצוי בידו סך 7,000 ₪ כנטען על ידו.

ד. בשולי הדברים הנני מוצאת לנכון לציין כי התנהלותו של הנתבע בהקשר זה לקויה גם מהטעם שלמרות שאף לדידו, נותרה בידו יתרת פיקדון בסך 850 ₪ - אף את יתרת פיקדון זו לא העביר לידי התובעת .

6. התובעת מוסיפה וטוענת כי על הנתבע לשפותה בגין עוגמת הנפש אשר נגרמה לה בסך של 5,000 ₪. לא מצאתי כי נגרמה לתובעת עוגמת נפש מיוחדת אשר יש לפצותה בגינה ומשכך, הנני דוחה רכיב זה בתביעתה.

7. אשר על כן , הנני קובעת כי על הנתבע להשיב לתובעת את יתרת הפקדון המצויה בידו בקיזוז סך 933 ₪ בהתאם לסעיף 5(א) לעיל – דהיינו עליו להשיב לה סך 9,067 ₪ וזאת, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 15/5/10 (30 יום לאחר עזיבת הדירה על ידי התובעת) ועד למועד התשלום המלא בפועל. בנוסף, יישא הנתבע בהוצאות התובעת בסך של 1,000 ₪ וזאת, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהמועד הנקוב לתשלומם ועד למועד התשלום המלא בפועל.

התשלומים יבוצעו בתוך 30 יום מהיום.

7. רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים ממועד המצאת פסק הדין.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חלודה על ספה

  2. קניית סלון פגום

  3. תקלות בדלת פלדה

  4. קניית ריהוט פגום

  5. נזק לריהוט בהובלה

  6. ביטול הזמנת רהיטים

  7. פיצוי על התקנת דלתות

  8. תביעה על החלפת דלתות

  9. תביעה בגין קניית שידה

  10. ביטול הזמנת דלת כניסה

  11. קניית פינת אוכל פגומה

  12. פיצוי על קניית ארונות

  13. ביטול רכישה של רהיטים

  14. השארת ריהוט בדירה שכורה

  15. אספקת שולחן אוכל באיחור

  16. תביעה בנושא קניית רהיטים

  17. ביטול קניית רהיטים לסלון

  18. נזקים לריהוט בדירה שכורה

  19. שריטות ברהיטים לאחר הובלה

  20. ריפוד עור מתקלף בספה חדשה

  21. קניית ארון במידות לא נכונות

  22. פיצויים על קבלת ארונות חדשים פגומים

  23. תביעה לפיצוי בשל פגמים ברהיטים שהוזמנו

  24. נדחתה תביעה לפיצוי על קניית שולחן אוכל

  25. תקנות מס ערך מוסף (מכירת רהיטים משומשים), תשל''ט-1979

  26. לטענת התובעים, רכשו רהיטים ולאחר מספר חודשים התגלו פגמים ברהיטים

  27. תביעה קטנה להחזרת כסף תמורת רכישת ריהוט שסופק באיחור וכשהוא פגום

  28. צו לשעת חירום (היטל מחקר בענפי הרהיטים, הלבידים, הסיבית והפורמאיקה), התשמ"א-1981

  29. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון