להלן פסק דין בנושא הסכם פתרון בעיה כספית: 1. על פי כתב התביעה, שהוגש ביום 20/11/07, דורש התובע מהנתבעת סכום של 16,000 ₪ בשל עמלת תיווך בקשר לשירות שהוגדר על ידי התובע כ"פתרון בעייה כספית" בין הנתבעת לבין מר איברהים קבאני (להלן - קבאני). 2. יצויין, כי ביום 4/5/08 ניתן פסק דין בהעדר כתב הגנה ובהעדר התייצבות הנתבעת. פסק הדין בוטל בהחלטה מיום 18/8/08, והתקיים דיון נוסף בתיק ביום 1/3/09. גם לדיון זה לא התייצבה הנתבעת, ושוב ניתן פסק דין לטובת התובע. בקשת הנתבע לביטול פסק הדין התקבלה, לפנים משורת הדין, ופסק הדין השני בוטל בהחלטה מיום 26/5/10. 3. הואיל ומדובר בבעלי דין דוברי ערבית, וכן במסמכים משפטיים בשפה הערבית, ובעובדות מורכבות באופן יחסי - ניתן לצדדים, לבקשתם, היתר ייצוג על ידי עורכי דין. 4. ביום 19/12/10 התקיים סוף - סוף דיון לגופה של התביעה, ונשמעו עדויותיהם של בעלי הדין וכן של קבאני. הצדדים התבקשו להגיש סיכומים בכתב ולצרף לסיכומים תרגום מאושר לשפה העברית של ההסכמים ת/1 ו- ת/2, שצורפו לכתב התביעה. 5. מטענות התובע עולה, כי הוא הינו בעל רשיון לפי חוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996 (להלן - חוק המתווכים). התובע החתים את הנתבעת ביום 19/7/07 על הסכם ת/1, ובעדותו טען התובע לגבי מסמך זה כדלקמן: "אני מתווך עם רישיון והנתבעת באה אלי למשרד שלי בבית חנינא ואמרה שיש לה בעיה עם בן אדם שקוראים לו איברהים קבאני שהיא הילוותה לו 40,000$ על מנת שיחזיר לה כל חודש ריבית של 4,000 ₪. אני מתעסק גם בדברים כאלה... כתוב בחוזה שהנתבעת נותנת לי הרשאה לגבות ממנו את הכסף. היה ברור שהעמלה שלי 20%. לא כתוב פה 20% אלא 15%. בעל פה סכמנו 20%" (פרוטוקול מיום 19/12/10 עמ' 1 שורות 19-25). 6. דא עקא, שהאמור בת/1 אינו תומך בדברי התובע. המסמך, שנושא כותרת "הסכם לבקש שירותי נדל"ן (תיווך)", מהווה למעשה הסכם סטנדרטי להזמנת שירותי תיווך במקרקעין על פי חוק המתווכים, ונאמר בו כי הנתבעת מבקשת לקבל "שירותי נדל"ן ותיווך" מאת התובע "כדי לגבות חוב ממר איברהים קבאני". 7. כבר כעת ייאמר, כי לא ברור כלל מדוע נחתם ההסכם בין הצדדים בדרך זו, על גבי טופס שאינו מתאים למטרתו של ההסכם, והאמור בו לא תומך במה שנטען על ידי התובע בעדותו. כמו כן, חסרים בת/1 פרטים מהותיים ביותר - גובה החוב שעל התובע לגבות, כביכול, מקבאני וגם התמורה איננה מוגדרת כיאות הואיל ומה שנאמר בת/1 מתייחס לשיעור מסויים (15%) מדמי שכירות (?!) כאשר לא מדובר כלל במקרה דנן בעסקת מקרקעין, לא מכירה וגם לא השכרה, אלא בגביית חוב כספי. 8. כאשר נשאל התובע בחקירתו הנגדית על מה חתמה הנתבעת בת/1, ענה: "היא חתמה על גביית החוב של 40,000$. לא כתוב אך ידוע שזה היה השירות" (פרוטוקול עמ' 2 שורה 10). כאשר נשאל התובע מדוע לא דאג לרשום בת/1 את הפרטים המהותיים, ענה: "בגלל שהיה אמון בינינו והיא לא רצתה שאני ארשום את הסכום הזה מטעמים של מס הכנסה שלה, כי היא עוסקת בריבית כמו בנק". (שם, שורות 13-14). 9. לשאלת בית המשפט איך ציפה התובע שהנתבעת תשלם לו אם בת/1 לא כתובים הפרטים שאותם הוא טוען, הפנה התובע לת/2 וטען כי "אחד משלים את השני" (שם, שורה 20). עיון בת/2 מעלה, כי כותרתו היא "הסכם לתשלום חוב" והוא נחתם בין התובע לבין קבאני ביום 28/9/07, כחודשיים אחרי החתימה על המסמך ת/1. בת/2 נאמר כי הואיל והתובע מחזיק "יפוי כח חתום בתאריך 19/7/07 לטיפול בחוב ישן בסך של 40,000$" לטובת הנתבעת, סוכם בין הצדדים "למצוא דרך לתשלום סופי ב-20 תשלומים כל תשלום בסך של 2,000$, כאשר קבאני התחייב בתשלום פיצוי מוסכם בסך של 500$ עבור כל חודש איחור בתשלום החוב. 10. הנתבעת בעדותה אמרה כי נתנה לקבאני סכום של 50,000$ כדי שישקיע אותם וישלם לה אחוז מהרווחים של ההשקעה. לאחר מכן משכה הנתבעת חזרה 10,000$, ונשאר אצל קבאני סכום של 40,000$ לצורכי ההשקעה האמורה. הנתבעת אמרה במפורש כי לא מדובר כלל בהלוואה לקבאני אלא בהשקעה, ולכן לא רצתה לקבל החזר של הקרן אלא תשלום הרווחים בלבד (פרוטוקול עמ' 3 שורות 12-31). עוד אמרה הנתבעת, כי התובע פעל על דעת עצמו לגבי גביית הסכום של 40,000$, וניתן לשאול על כך את קבאני (פרוטוקול עמ' 4 שורות 12-13). 11. אכן קבאני בעדותו אישר את דברי הנתבעת, ואף אמר שהנתבעת לא התקשרה אליו בשום שלב כדי לקבל חזרה את הכסף ואף לא ביקשה ממנו שיתן את הרווחים בידי התובע, אלא התובע הוא זה שפנה אל קבאני מיוזמתו (פרוטוקול עמ' 4 שורות 17-33 ועמ' 5 שורות 1-11). קבאני הסביר את חתימתו על ת/2 בכך שסבר כי זהו רצונה של הנתבעת, אך בדיעבד הסתבר לו שאין זה כך וכי התובע פעל על דעת עצמו. 12. הנתבעת בעדותה לא הכחישה כי היא חתמה על ת/1 אולם טענה בהקשר זה כי הוטעתה על ידי התובע: "חשבתי שאני חותמת על כך שהוא ישיג לי את הרווחים ולכן לא כתבנו סכום. אז התובע אמר לי את ת/2 ואמר לי שזה מסמך שמוכיח זכות שלי כלפי איברהים קבאני. אמרתי לו שאני לא צריכה אותו כי יש לי מסמך שמוכיח את זכותי. אז הוא לא פנה אלי שוב. הוא התקשר אלי וצעק עלי כי אמר לי: יש לי מסמך שמראה שאת צריכה לשלם ואת אשה שלוקחת ריבית ואני אקח אותך לבית המשפט". (פרוטוקול עמ' 3 שורות 32-33 ועמ' 4 שורות 1-3). 13. לאחר עיון בכל טענות הצדדים, לרבות בסיכומיהם, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות. 14. החתמת הנתבעת על ידי התובע על ת/1, בטענה שכביכול מדובר ביפוי כח לגביית חוב, מהווה הטעיה של הנתבעת ויש בכך כדי לפגוע קשות במהימנותו של התובע. כאמור, התובע הוא מתווך מקרקעין. "תיווך במקרקעין" מוגדר בסעיף 1 לחוק המתווכים כ "הפגשה בתמורה בין שני צדדים או יותר לשם התקשרותם בעסקה בזכות מקרקעין". הפעולה שבוצעה על ידי התובע במקרה דנן איננה בגדר "תיווך מקרקעין" כמשמעותו בחוק, ולכן התובע לא היה רשאי, על פי חוק המתווכים, להחתים את הנתבעת על ת/1 ובעשותו כן פעל התובע למעשה בניגוד להוראות חוק המתווכים, עם כל המשתמע מכך. כמו כן, יש בפעולתו של התובע משום "הטעיה" כמשמעותה בחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, ודינו של ת/1 להתבטל. 15. זאת ועוד, ראיתי להעדיף את גרסת הנתבעת, לפיה מדובר בכסף שהועבר לקבאני לצורכי השקעה וקבלת הרווחים מדי חודש בחודשו, על פני גירסת התובע, שלא הוכחה, כי מדובר בהלוואה שנתנה הנתבעת לקבאני והתקשתה בגביית ההחזר. נראה שהתובע "בישל" מיוזמתו את העסקה כך שיוכל לגבות עמלה בשיעור של 20% על שירות של גביית חוב בסכום של 40,000 $, שירות שהתובע לא נתבקש לתת לנתבעת. לפיכך, לא מגיעה לתובע תמורה כלשהי בשל שירות זה. 16. לאור האמור, התביעה נדחית. על אף שמן הראוי היה לחייב את התובע בהוצאות משפט משמעותיות, הרי לאור התמשכות ההליכים, אשר נגרמה באופן חלקי על ידי הנתבעת, ישלם התובע לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 800 ₪ בלבד. סכום זה ישולם תוך 30 ימים, ויישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. חוזהדמי תיווךתיווך