החזר כספי על שיפוץ

להלן פסק דין בנושא תביעה להשבת כספים עבור עבודות שיפוץ שלא עלו יפה:

     



בתיק זה ניתן פסק דין ביום 3.8.10 (להלן: "פסק הדין המקורי"), אולם ערכאת הערעור ביטלה את פסק הדין והחזירה את הדיון לבית משפט נכבד זה, מהשלב שלאחר קבלת חוות דעת המומחה המוסכם, זאת במסגרת פסק הדין ברת"ק 54126-08-10 מיום 1.11.10 (להלן: "פסק הדין שבערעור").
מדובר בתביעה ובתביעה שכנגד. התביעה העיקרית הינה של מר התובע, כנגד הנתבע, להשבת כספים ששילם בסך 16,350 ₪, עבור עבודות שיפוץ שלא עלו יפה, הצבע התקלף ובקיר ניכרים סדקים. הנתבע הגיש תביעה שכנגד ע"ס 15,000 ₪. לטענתו מדובר בכספים שהתובע חייב לו בגין עבודות נוספות שנעשו במסגרת השיפוץ.
בדיון בבית המשפט ביום 10.6.09, בפני עמיתי כב' השופט א. בן-דור, לנוכח המחלוקת בנוגע לטיב ביצוע העבודה, הסכימו הצדדים כדלקמן: "אנו מסכימים, לאחר ששקלנו בדבר, שימונה מומחה שיכריע לגבי המחלוקת..." (ע' 2 ש' 20 לפרוטוקול). הסכמת הצדדים קיבלה תוקף של החלטת בית המשפט.
על יסוד הסכמת הצדדים מינה בית המשפט את המומחה מר דני בייער (להלן: "המומחה"), כמומחה מוסכם מטעם בית המשפט. לבית המשפט הוגשה חוות דעתו של המומחה מיום 27.11.09.
בפסק הדין המקורי, אימצתי את הכרעתו של המומחה המוסכם שמונה, מר דני בייער.
המומחה קבע כי הנתבע, כבעל מקצוע מיומן, חייב היה להביא בחשבון את מצבו של המבנה כאשר לקח על עצמו לבצע את השיפוצים, ולכן קבע כי עבודת השיפוץ נעשתה באופן רשלני, ומשהסדקים חזרו זמן קצר לאחר העבודה, יש לחייב את הנתבע.
משכך היו פני הדברים, קיבלתי את התביעה העיקרית. עוד קבעתי כי לנוכח קביעותיו של המומחה, יש לדחות את מירב התביעה שכנגד לגבי עבודות נוספות, למעט עבודות בסכום של 4,700 ₪.
בפסק הדין שבערעור, קבעה כב' השופטת יפה-כ"ץ, כדלקמן:

"...לא יכולה להיות מחלוקת, כי ביהמ"ש רשאי לאמץ חוות דעת של מומחה שהוגשה בפניו, במיוחד לאחר שהוסכם בין הצדדים, כי חוות הדעת שתוגש תכריע במחלוקות שביניהם. אלא, שחוות הדעת שהוגשה דומה, כשם שטען המבקש, לפסק-דין, יותר משדומה היא לחוות דעת של מומחה בענייני בניה. המומחה קיבל טענות של צד אחד ודחה טענות אחרות, ולא נתן את חוות דעתו רק על סמך בדיקת הבית נשוא המחלוקת או בנושאי מומחיותו בלבד. כך, קבע המומחה, כי "אני מקבל את טענת התובע (הוא המשיב בענייננו) לגבי הריצוף כי עבודה זו בוצעה כתוספת אשר לא נכללה בתביעתו", למרות שעניין זה חורג מתחום מומחיותו ולמרות שהצדדים לא הגישו כל מסמך באשר להסכם שנערך ביניהם (למרות ששני הצדדים טענו שנערך הסכם ביניהם, אך לא היה בידיהם מסמך להגשה), כמו שקבע גם, שהוא דוחה את הטענה של המבקש, שהסכומים שציין בתביעתו כוללים את רכיב העבודה בלבד – ואף זאת, בלא קשר למומחיותו. ביהמ"ש היה אמור לשמוע את הצדדים, בקשר לכל המחלוקות העובדתיות שביניהם, הן בקשר לעלות העבודה הכוללת (לגבי מכלול העבודות שביצע המבקש בביתו של המשיב) ולהכריע בעצמו בעניין, מעבר לכך שהיה רשאי לקבל את חוות דעת המומחה, בכל הנוגע לתחומי מומחיותו. בנסיבות אלה, החלטתי לדון בבקשה, בהסכמת הצדדים, כאילו מדובר בערעור ולקבל את הערעור במובן זה, שפסק-דינו של ביהמ"ש – יבוטל, והוא יוחזר לדיון מחודש בפניו, לשלב שלאחר קבלת חוות הדעת ולפני שמיעת הצדדים. ביהמ"ש, כמובן, רשאי להכריע על פי שיקול דעתו בכל בקשה, כמו לגבי קבלת ראיות נוספות, במידה ויועלו בפניו על ידי מי מהצדדים...".


ככל שהבנתי משגת, ערכאת הערעור קבעה כי בנושאים מקצועיים, רשאי היה בית משפט זה לאמץ את הכרעת המומחה המוסכם כפי שעשה בפסק הדין המקורי, אולם במחלוקות עובדתיות בין הגרסאות, שומה על בית המשפט לשמוע את הצדדים ולהכריע בהתאם.
בהתאם לאמור בפסק הדין שבערעור, התקיים דיון נוסף בפני. בדיון ביום 5.1.10 טענו הצדדים את טענותיהם באשר למחלוקות העובדתיות.
לגבי התביעה העיקרית, והרשלנות שבעבודת השיפוץ שהביאה להחזרת הסדקים, חזרו הצדדים על טענותיהם, שהן בעיקר בעניינים מקצועיים בהם הכריע המומחה. הדיון התמקד בעיקרו במחלוקות העובדתיות הנוגעות לתביעה שכנגד. לעדויות הצדדים בעניין זה אתייחס בהמשך.
לגבי התביעה העיקרית - בעניין זה לא מצאתי מקום לשנות מפסק הדין המקורי. מדובר בעניין מקצועי גרידא, אם השיפוץ בוצע כדבעי אם לאו. הצדדים הסכימו על מינוי מומחה מכריע בעניין זה. המומחה קבע כי הנתבע התרשל בעבודתו, וכי בעל מקצוע סביר ומיומן לא היה לוקח עבודה כזו ומבצעה באופן זה, כך שסדקים ישובו ויצוצו כעבור זמן קצר. אין צורך במומחיות, כדי להבין שכאשר מסר התובע את העבודה לנתבע, כולל הטיפולים בסדקים, יצא מנקודת הנחה שהסדקים לא ישובו ויופיעו שוב. בהנתן כי הסדקים שבו וחזרו, לא ניתן "להאשים" את המבנה ונקבע כי עבודת הנתבע נעשתה באופן רשלני ולא מיומן. אכן, מצב המבנה היה ירוד גם קודם לעבודות, אולם בעל מקצוע מיומן חייב להביא זאת בחשבון, ואם לא עשה כן - הוא האחראי לתוצאה. יודגש כי בתשובה לשאלות הבהרה שהעביר הנתבע, הסביר המומחה כי בהתאם לחובות הנהוגים לגבי בעל מקצוע מול לקוח שאיננו בעל מקצוע, האחריות להעדר אזהרה כי הסדקים ישובו ויצוצו מוטלת על הנתבע. אני מקבל גם הבהרה זו של המומחה.
עיינתי בכל הטענות שהעלה הנתבע כלפי המומחה, ולא מצאתי כי חוות הדעת התערערה. חוות דעתו של המומחה היא עניינית ומקצועית. הצדדים עצמם הסכימו כי קביעתו תכריע במחלוקת (ור' שוב לגבי התנערות מהסכמה דיונית: בש"א (מחוזי נצ') 2968/08 ש. ב. סופר בע"מ נ' קבוצת מתיישבי ברסלב ; רע"א 5823/00 פואד כיוף נ' סלימאן מנסור, תק-על 2000(3), 1140 (2000)).
אין לי אלא לשוב ולחזור איפוא על קביעותי בפסק הדין המקורי באימוץ חוות דעתו של המומחה בסוגיות המקצועיות הנוגעות לתביעה העיקרית.
באשר לתביעה הנגדית - עיקר השגותיו של פסק הדין שלערעור לגבי פסק הדין המקורי, היו לגבי מחלוקות עובדתיות בנוגע לעבודות הנוספות הכרוכות בתביעה שכנגד, בהם נסמכתי בפסק הדין המקורי על חוות דעת המומחה מבלי לשמוע את הצדדים ולהכריע.
שני הצדדים הסכימו למעשה כי ההסכם המקורי היה לשיפוץ ביתו של התובע תמורת סך של 9,000 ₪ לא כולל חומרים. אין מחלוקת כי התובע שילם בסך הכל 10,000 ₪ בגין העבודה ו- 6,350 ₪ בגין חומרים (ר' כתב התביעה וסעיף 5 לתביעה כנגד).
אין מחלוקת כי במהלך העבודה הסכימו הצדדים מעת לעת על ביצוע עבודות נוספות, אולם לא נערך חוזה מסודר לגבי ההסכמה והמחיר.
בדיון טען התובע כי בגין עבודת הריצוף שילם בנפרד 2,500 ₪ וגם רכש את החומרים תמורת 2,500 ₪ נוספים. בעניין זה קיימת מחלוקת בין הצדדים.
ואלה עמדות הצדדים לגבי העבודות הנוספות, בהתאם לכתבי הטענות ולעדויות שנשמעו בפניי:
עמדת יציקה לגז – לטענת הנתבע בכתב התביעה שכנגד, סוכם על 2,500 ₪ ללא חומרים. התובע טוען כי סוכם על 200 ₪ בלבד והוא מוכן לשלם 700 ₪ כהכרעת המומחה.
תוספת לקיר הפרדה - לטענת הנתבע בכתב התביעה שכנגד סוכם על 2,000 ₪ ללא חומרים. התובע טוען כי סוכם על 500 ₪ בלבד.
ריצוף - לטענת הנתבע בכתב התביעה שכנגד סוכם על 4,000 ₪ ללא חומרים. התובע טוען כי סוכם על 2,500 ₪ בלבד (לא כולל חומרים), וכי שילם אותם בנפרד מהסכום בגין השיפוץ.
ארגז רוח ושתי קוקיות - לטענת הנתבע בתביעה שכנגד סוכם על 6,000 ₪ ללא חומרים. התובע טוען כי מדובר בעבודות הנכללות בשיפוץ העיקרי.
הנתבע הודה בעדותו בבית המשפט כי שום דבר מהעבודות הנוספות לא נסגר בכתב באופן מסודר. לאחר ששמעתי את שני הצדדים, התרשמתי כי מדי פעם היה הצדדים נדברים ביניהם לגבי עבודות נוספות, שהנתבע ראה בהן עבודות מחוץ להסכם המקורי, אולם הוא לא הבהיר זאת לתובע ולא נערך כל מסמך בכתב לגבי עלותן.
מכל מקום, האמנתי לתובע כי אין שחר לטענת הנתבע, כאילו הוסכמו מראש הסכומים המפורטים בתביעה שכנגד בגין העבודות הנוספות.
חובתו של בעל מקצוע להבהיר ללקוח מה נכלל ומה איננו נכלל במסגרת הסכם השיפוץ המקורי, וכמה תעלה כל תוספת מעבר להסכם המקורי. ראיה לחוסר הבהירות היא, כי הלקוח סבור היה כי חלק מהעבודות נכללות בהסכם המקורי. הרשלנות בעניין זה היא של בעל המקצוע – הנתבע, ולדעתי עליו לשאת בנטל בדבר אי הבהירות.
לפיכך, בהעדר הסכמה מסודרת לגבי העבודות הנוספות, אין לי אלא לחייב את התובע רק בשכר ראוי, ולאמץ לעניין זה את הכרעת המומחה לגבי העלות הראויה של העבודות הנוספות.
המומחה קובע כי הסכומים בהם נקב הנתבע מוגזמים. את שווי העבודות הנוספות שביצע הנתבע, מעריך המומחה בסך של 4,700 ₪ בלבד, ואני מאמץ הערכה מקצועית זו, הנראית לי ראויה וסבירה. סכומים אלה יש להפחית איפוא, מסכום הפיצוי בגין קבלת התביעה העיקרית.
לא זו אף זו - הנתבע לא תבע מהתובע דבר וחצי דבר עד שקיבל את התביעה העיקרית, בנוגע לליקויים שנתגלו בשיפוץ. בלתי סביר בעיני לחלוטין שנותר חוב של 15,000 ₪ בגין עבודה, שהם 60% מהתמורה עבור העבודה, ובעל המקצוע מוותר על החוב ולא תובעו (!!!). התביעה שכנגד הוגשה ביום 22.10.08, חודשים ארוכים לאחר סיום העבודה ושבעה חודשים לאחר הגשת התביעה העיקרית. די בכל כדי ללמד כי אין דבר בתביעה שכנגד, אשר נועדה רק כמשקל נגד לתביעה העיקרית.
התלבטתי רק לגבי עניין אחד בלבד והוא עבודת הריצוף הנוספת. התובע טען כי שילם עבור הריצוף 2,500 ₪ נוספים, בנוסף לחומרים שרכש. הנתבע טען כי התובע לא שילם דבר בגין הריצוף. יצויין כי ככלל האמנתי לכל עדותו של התובע. ואולם, בעניין זה בכתב התביעה ציין התובע כי שילם בס"ה 16,350 ₪ (10,000 ₪ עבור עבודה ו- 6,350 ₪ עבור חומרים). למרות שהתובע לא הפריד בתביעתו בין העבודה המקורית לעבודות הנוספות, הוא לא ציין כי שילם בנפרד 2,500 ₪ עבור הריצוף. התובע אף שמר אצלו את כל האישורים על התשלומים, ודווקא אישור על תשלום זה שבמחלוקת, עבור עבודת הריצוף, לא נמצא אצלו.
בנסיבות אלה, חרף האמון שנתתי בתובע ולא בלי לבטים, החלטתי להפחית סכום זה של 2,500 ₪ מסכום הפיצוי שקבעתי בפסק הדין המקורי.
מנגד לכך, מצאתי לנכון להגדיל את ההוצאות שנפסקו, לנוכח השתלשלות העניינים.

בפסק הדין המקורי פסקתי לזכותו של התובע 11,650 ₪ והוצאות בשיעור כולל של 2,150 ₪ (הכוללים את שכ"ט המומחה). אשר על כן אני קובע עתה, כי הנתבע ישלם לתובע סך של 9,150 ₪ בלבד, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל, בצירוף הוצאות משפט בסכום גלובאלי של 2,750 ₪.
כמובן שאם נשתלמו סכומים בעקבות פסק הדין המקורי וטרם הושבו, יש לקזזם לרבות הפרשי הצמדה וריבית.


בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבימ"ש המחוזי בתוך 15 יום.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוב לשיפוצניק

  2. החזר כספי על שיפוץ

  3. תביעה נגד שיפוצניק

  4. שיפוץ דירה - פסק דין

  5. שיפוץ בית שנפגע מטיל

  6. תביעה בגין שיפוץ דירה

  7. שיפוץ לובי בבית משותף

  8. חובת שיפוץ בניין מסוכן

  9. נפילה בבית במהלך שיפוצים

  10. חוב של עירייה לקבלן שיפוץ

  11. תביעה נגד שכן בגין שיפוצים

  12. שיפוץ בניין לשימור בתל אביב

  13. סכסוך כספי על שיפוצים בדירה

  14. התחייבות המוכר לשפץ את הדירה

  15. שיפוץ בניגוד לתקנון בית משותף

  16. תביעה בגין שיפוץ עקב תשלום על חומרי צביעה

  17. דחיית תביעה עקב ''שיפוץ'' הגרסה של התובע

  18. פיצוי בגין כל יום איחור בהשלמת עבודות השיפוץ

  19. האם לשם שיפוץ המבנה הקיים קיימת חובה בהכנת תוכנית מפורטת ?

  20. תביעה בגין איכות ביצוע עבודת שיפוץ, חוסר נסיון ומקצועיות העובדים

  21. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון