האם מותר לשלם קנס של אדם אחר

להלן פסק דין בנושא האם מותר לשלם קנס של אדם אחר:

     

השאלה בקליפת אגוז – מה דינו של אזרח המתבקש לשלם קנס על עבירה שלא הוא ביצע?
(והתשובה הברורה – רשאי הוא לקבל פיצוי מהרשות שהתנהגה שלא כשורה)

התובע שלפנינו מר דוד סנדק (להלן: "התובע") הגיש תביעה אזרחית כנגד עיריית ירושלים (להלן: "הנתבעת" או "העירייה" או "הרשות") בגין דו"ח חניה שאיננו שלו ששילם מחוסר ברירה לאחר שהנתבעת עיקלה את חשבונו.

השאלה המרכזית היא, האם הנתבעת התרשלה בכך שהסבה את הדו"ח על שמו של התובע במחדלה? והתשובה הברורה להפליא היא שאין ספק ברשלנותה של הנתבעת.

נציין שפיצויים הנפסקים כנגד העירייה מעוררים לעיתים תחושה לא נוחה. זאת משום שאחרי ככלות הכל מדובר בכספו של הציבור שמגיע מאזרחים תושבי העיר עצמם. אולם בנסיבות העניין, לצערי, אין מנוס מהטלת הוצאות

לצורך כך נתאר בקצרה את העובדות הרלוונטיות, אחר כך נסביר את הצד המשפטי, ומתוך כך נגיע למסקנות הברורות.

העובדות כפי שנקבעו על ידי – חניית האב, בקשת הבן, ורשלנות התביעה

אבין של התובע (להלן: "האבא" או "פול סנדק") שהוא תושב אמריקאי הגיע לבקר את בנו (התובע) בישראל ושכר רכב מחברת אוויס. האב החנה את הרכב במקום חנייה לנכים וקיבל דו"ח חנייה (מספר 132446-8-6) מעיריית ירושלים.

כיוון שהאב איננו גר בארץ, ביקש האב מבנו התובע לשלוח מכתב בקשה לביטול הדו"ח. לטענת האב, הוא נכה עקב פגיעה בברך. יש לו תג חנייה מארה"ב והוא סבר שדי בכך. האב טען גם, כי ליתר ביטחון שאל פקח עירייה וזה אמר כי הוא זכאי לחנות במקום חנייה לנכים על סמך תג זה.

נציין, כי כל אדם היודע קרוא וכתוב מבין מסגנון כתיבתו של התובע, כי מדובר באדם שהעברית איננה שפת אמו. אלא שלמרות שגיאות הכתיב וניסוח המכתב, כוונת הדברים ברורה; התובע פונה בשם אביו בבקשה לביטול הדו"ח. רק כדי לסבר את האוזן להלן מכתבו של התובע כפי שנשלח לנתבעת ביום 06.04.08:

"לכל מען דבאי,
אבא שלי מחוץ לארץ ויש לו "טג חניה לנכים" מחו"ל. שאלנו פקח ואמרו לו שזה בסדר לחנות שם כי זה היה כחול- לבן, והוא קיבל דו"ח. אנחנו מבקשים שייבטלו את הדו"ח כי עשינו מה שאמרו לנו- הטג היה על האוטו ואמרו שזה בסדר. כתובת שלנו........". (הניסוח והשגיאות במקור, א.ט).

התובע אף צירף את רישיון הנהיגה של אביו מארה"ב לדו"ח. כן צירף את כתובתו של התובע בארץ ומספר הפלאפון שלו לבירורים.

אלא שהתביעה לא פנתה אליו לבירור. במקום זאת, ביום 25.08.08 קיבל התובע מכתב מהעירייה לפיה בקשתו לביטול הדו"ח נדחתה, מאחר שחנה במקום שמור לרכב נכה אחר שמספרו מצוין בתמרור. לפיכך, עליו לשלם את הקנס בסך 100 ₪.

לא רק זאת, אלא שאז התברר לתובע לראשונה, כי הנתבעת הסבה הדו"ח על שמו ללא ידיעתו וללא הסכמתו. במצב דברים זה, פנה התובע לנתבעת והסביר, כי ההסבה לא הייתה כדין. הואיל והעבירה לא נעברה על ידו אלא על ידי אביו. כל שעשה הוא היה לשמש איש קשר בלבד לבקשת ביטול הדו"ח. לפיכך, ביקש לבטל ההסבה.

לטענתו, התקשר טלפונית לנתבעת ושם הודע לו כי חברת אוויס היא זו שמסרה את שמו. התובע טען כי אין זה נכון, וביקש לצרף את חברת "אוויס" משכירת הרכב לשיחת וועדה אולם פקידת הנתבעת סירבה לכך. הוא ביקש לדבר עם האחראי אך גם לכך סירבה העיריה ובסופו של דבר ניתקה לטענתו פקידת הנתבעת את שיחתה. כל ניסיונותיו של התובע להעיר ולעורר, ולהסב את תשומת- לב העירייה על טעותה עלו בתוהו.

ביום 25.10.09 שלחה הנתבעת לתובע מכתב התראה ובו ציינה, כי אם לא ישולם הדו"ח יוטל עיקול מנהלי על חשבונותיו. בסופו של דבר, ביום 05.05.10, הטיל העירייה עיקול על חשבונו עקב אי תשלום הקנס. הואיל וכך, בלית ברירה נאלץ התובע לשלם הדו"ח כולל דמי הפיגור (סך הכל 160 ₪). ושוב, מדובר על חנייה שלא הוא ביצע, וכל חטאו ופשעו היה כי הוא הופיע על המכתב שנכתב בשם אביו.

לטענת העירייה, פרטי הדו"ח הוחלפו לשמו של התובע בהתאם לפרטים שהיו מצוינים במכתב הבקשה לביטול הדו"ח. לטענתה הואיל ובקשתו נכתבה בלשון רבים לא מן הנמנע כי הוא זה שנהג ברכב. משום כך, עודכנה הבקשה לביטול הדו"ח על שמו של התובע. לבסוף טענה הנתבעת, כי בהתאם לאמור בסעיפים 230- 229 לחסד"פ, יכל התובע לפנות בדרישה לביטול הודעה הקנס. בנסיבות האמורות, אין לו אלא להלין על עצמו בלבד.

טענה זו נדחית על ידי על הסף. בירור פשוט בחברת אוויס היה מעלה בבירור, כי מי ששכר את האוטו היה האב ולא הבן. גם קריאת המכתב ראוי ו/או התקשרות לבן הייתה מראה שהתובע לא היה כאן אלא שליח בלבד.

במקרה שלפנינו, משבחרה העירייה להחליף את פרטי הדו"ח על שמו של התובע מבלי שביקש זאת, היא התרשלה. אפילו סברה הנתבעת, כי התובע הוא זה שנהג ברכב ולא אחר, היה עליה לברר זאת בחברת אוויס, ו/או לברר עמו ולא להסב את הדו"ח באופן אוטומטי.

אשר לכן, אין ספק שהעיריה התרשלה בפעולתה ובהסבת הדו"ח על שם הבן.

האם ניתן לתבוע את העיריה על רשלנות בפעולותיה?
(והתשובה על פי הפסיקה היא שניתן גם ניתן)

כידוע רשות שלטונית המוסמכת על פי חוק לתת דו"ח, אינה רשאית להסב דו"ח של אדם מסוים למישהו אחר על דעת עצמה. אלא אם כן, מקבלת היא ממקבל הדו"ח פנייה מפורטת ומנומקת על ידו הנתמכת בתצהיר, כי ברצונו להסב את הדו"ח על שמו של אחר. ואפילו זאת יש לעשות בהתאם לפרוצדורה שנקבעה בסעיף 229 לחסד"פ ובתקנה 42א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד- 1974.

בפסקי דין רבים כבר נאמר, כי הרשות מתוקף תפקידה כגוף גדול ובעל כוח רב, נדרשת היא לרסן את הכוח שבידיה. העירייה הינה גוף נאמן לציבור, וככזו מחויבת היא לנהוג בהגינות, בסבירות וברמת זהירות גבוהה ולא לפעול באופן שערורייתי (ראו ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון (לא פורסם, מיום 11.02.85), ראו גם פסק דיני בת"ק (י-ם) 2580/06 יורם ניצן נ' עיריית ירושלים (לא פורסם מיום 04.09.06 (להלן: "פרשת ניצן")). אף מצופה ממנה, כי תסייע לאזרח הקטן וחסר האונים ככל יכולתה באמצעים העומדים לרשותה ולא תקשה עליו.

עליה לקחת בחשבון כי מעשייה עלולים להסב נזק לאזרח ולפגיעה מטרידה בניהול חיי השגרה של האזרח . כמו במקרה דנא, הסבת הדו"ח על ידה, והעיקול שהוטל בגינו, הסב לתובע נזק רב עד כדי כך שהיה צריך לאחר בתשלום חשבונות החודשיים דבר שפגע בניהול תחזוקה היום יומי של המשפחה ועוד. בפסק דיני בפרשת יורם ניצן הנ"ל, כבר אמרתי, כי בטרם בוחרת הרשות לנקוט הליכים עליה לפעול בזהירות יתרה ולבחון היטב בטרם תפעיל את האמצעים העומדים לרשותה. עוד ציינתי שם, כי :

"אין חולק שככלל, על רשויות שלטוניות מוטלת חובת זהירות גבוהה יותר מאשר מוטלת על אדם פרטי. מעשיה של רשות שלטונית יכולות לפגוע באזרח ולעיתים ולהוביל אותו למצב של חוסר אונים. ....
הנתבעת פועלת מכוח סמכות סטטוטורית, ופעולתה היא שלטונית. אין היא פועלת בתחום המשפט הפרטי אלא בתחום המשפט הציבורי. אל לנו לשכוח שלרשות אין מניעה מלנהל את ההליכים כנגד האזרח. אין היא צריכה להקצות לכך משאבים מיוחדים, יש לה את הידע המשפטי הרלוונטי ואת כוח האדם המיומן". (פסקאות 25-27).

בפסק דין שניתן לאחרונה ממש על מקרה דומה בו נקטה עירייה בהליכי גבייה לקויים, קבע כב' השופט מור כי "רשות מקומית, המפעילה את כוחותיה על פי דין, חייבת לנהוג במיומנות ובשקידה סבירה למנוע פגיעה ונזק לאזרח, שלא לצורך" (ת"א 161625/09 אברהם חנוך כרם נ. עיריית הרצליה ואח' (לא פורסם מיום 5.12.2010) בפסקה 8 לפסק הדין.

צריך להיות ברור וחד משמעי לעירייה (ולכל רשות אחרת) כי עליה לנהוג במשנה זהירות ולמלא את תפקידה כיאות. אם יש בליבה ספקות, עליה לדעת, כי היא איננה חסינה מביקורת שיפוטית על מעשיה. בעניין זה יפים דבריו של כב' השופטת א. חיות בע"ש (ת"א) 2628/99 נכסי דוד ורחל שולמן בע"מ נ' עיריית תל-אביב יפו (לא פורסם, מיום 13.05.01)

"....הרשות אינה יכולה לפעול ככל העולה על רוחה, תוך התעלמות מהוראות החוק ואין היא יכולה לצפות כי בית המשפט ייתן יד להכשרת פעולותיה, בדיעבד, אלא אם כן יש בפיה הסבר טוב או צידוק הולם לדרך שבה נהגה וכן יש בידה להראות, ולו בדיעבד, כי בפועל לא נפגעו כתוצאה מהדרך שבה נהגה זכויות מהותיות של האזרח. חזקת התקינות והחוקיות ממנה נהנית הרשות צריך שתצדיק את עצמה, כנקודת מוצא, על מנת שניתן יהיה להמשיך וליישמה במקרים מתאימים, ועל מנת שלא יתערער אמון הציבור במעשי הרשות. (פסקה 10 לפסק הדין).

טענות העיריה

לא ברור לי מאין שאבה העירייה את הסמכות להסבת הדו"ח מבלי שביקשו זאת ממנה?. כלום יעלה על הדעת, כי עו"ד הפונה בשם מרשו בבקשה לביטול דו"ח לעירייה, זו תחליט להסב את הדו"ח על שמו של העו"ד?

למעלה מן הצורך אציין, כי ציפיתי שהעירייה תודה על טעותה ותכה על חטא. טעויות קורות. לו הייתה העירייה מגיעה לדיון ומודה כי נעשתה טעות בהסבת הדו"ח, ניתן היה להבין זאת, אולם להפתעתי לא עשתה כן. בדיון שהתקיים לפניי ביום 09.03.11 הופיעו מטעם הנתבעת שלושה נציגים וכולם גם יחד התעקשו לטעון כי הסבת הדו"ח על שם התובע הייתה כדין.

עצם ההתנהגות ועצם ההתעקשות אינן מכובדות ולא אוסיף בכך.

גובה הנזק והפיצוי

התובע ביקש פיצוי של שלושת אלפים ₪ על עוגמת הנפש והטירדה שנגרמו לו. אולם צריך לזכור כי התובע בשלב מסויים הפסיק את פעולותיו. קרי, גם כשהתברר לו שהתביעה איננה עומדת למחוק את ההסבה נגדו, לא טרח לבקש להישפט ו/או להמשיך לפנות לעיריה אלא נקט במדיניות של 'שב ואל תעשה' עד אשר עוקל חשבונו.

עוד יש להוסיף כי כל מקרה שבו פוסק בית המשפט פיצויים לאזרח שישולמו על ידי העיריה, יש בו גם פגיעה מסויימת בציבור האזרחים הממנים למעשה את העירייה.

מאידך גיסא, יש לאזרח זכויות ואי אפשר לקבל התעמרות בו מצד הרשות. מה גם שבמקרה שלפנינו האזרח לא עבר כל עבירה וכל חטאו של התובע הוא ניסיון לעזור לאביו.

סוף דבר

לנוכח כל האמור מעלה, ולאחר שאיזנתי בין האינטרסים השונים שצויינו, אני פוסק לתובע באומדן סכום של 2000 ₪ שישולם תוך 45 יום מהיום לפיצוי עבור כל נזקי התובע כולל הסכום ששילם עבור הדו"ח, הוצאות, עוגמת נפש וכלל הוצאותיו. לא ישולם, ישא הסכום ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

על עיריית ירושלים לתקן ברישומיה את הדו"ח על שם אבי הנאשם שפרטיו מופיעים ברישיון הנהיגה


זכות בקשת רשות ערעור תוך 15 יום לבית המשפט המחוזי בירושלים.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. קנס חלוט

  2. הסבת קנס

  3. ביטול כפל קנס

  4. קנס כפל מס מע''מ

  5. בקשה להפחתת קנסות

  6. התיישנות קנס חניה

  7. תביעה למחיקת קנסות

  8. קנס על תליית מודעות

  9. בקשה לעכב תשלום קנס

  10. עיכוב גביית קנס מע''מ

  11. קנס על פתיחת עסק בשבת

  12. דחיית תשלום קנס מע''מ

  13. בקשה להישפט קנס כשרות

  14. הצעת חוק ביטול כפל קנס

  15. קנס תעבורה - חטא או עוון

  16. התיישנות עבירות ברירת קנס

  17. קנס בהליך בזיון בית המשפט

  18. קנס לפי סעיף 95 לחוק מע''מ

  19. קנס על חציית קו הפרדה רצוף

  20. ערעור על קנס בניה לא חוקית

  21. האם מותר לשלם קנס של אדם אחר

  22. ביטול קנס על פתיחת עסק ביום שבת

  23. תוספת פיגור בגין איחור בתשלום קנס

  24. קנס בהתאם לסעיף 95 לחוק מס ערך מוסף

  25. תשלום המעביד על קנס תעבורה של עובד

  26. צו העיריות (עבירת קנס), תשל"א-1971

  27. קנס בגין העסקת עובדת יהודיה ביום שבת

  28. חוק המסים (קנס פיגורים), התשמ"א-1980

  29. צו עבירת קנס (זהום אוויר), תשל"ז-1977

  30. תקנות מס ערך מוסף (הגדלת סכומי קנסות), התשמ''ד-1984

  31. לא שילם את הקנס במועד ועיריית ת"א דרשה "הוצאות גבייה"

  32. צו שפיכתם של שמנים לתוך מי הים (עבירות קנס), תשל"ג-1972

  33. צו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס - שמן משומש), התשס"ז-2006

  34. צו הביטוח הלאומי (שינוי תקופות ושיעורי קנס), התשמ"ו-1985

  35. צו עבירת קנס (יום הזכרון לחללי מערכות ישראל), התשמ"א-1981

  36. צו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס - שמירת הניקיון), התש"ס-2000

  37. צו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס - מניעת מפגעי יתושים), התשס"א-2001

  38. צו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס - פיקדון על מכלי משקה), התשס"ב-2002

  39. צו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס - פינוי יריעות פלסטיק), התשס"ד-2003

  40. צו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס - סילוק ומיחזור צמיגים), התשס"ח-2008

  41. צו סדר הדין הפלילי (סעיף 196 לחוק העונשין - עבירת קנס), התשמ"ד-1984

  42. תקנות סדר הדין הפלילי (גביית חוב של קנסות שלא שולמו במועדם), התשס''ב-2001

  43. תקנות סדר הדין הפלילי (תוספת פיגור מופחתת על הודעות תשלום קנס קודמות), התש''ן-1990

  44. צו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס - גנים לאומיים ושמורות טבע ואתרי לאום), התשמ"ט-1989

  45. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון