1. רקע: א. הנתבעת מחזיקה בתחומי קיבוץ עין צורים חדרי אירוח המושכרים תמורת תשלום (להלן:"חדרי האירוח"). ב. התובעים ובני משפחותיהם התארחו בחדרי האירוח בין התאריכים 11/12/2009 - 12/12/2009 שהם יום שישי ושבת בהתאמה. ג. ביום שישי בערב, בעת שהתובעים לא היו בחדרם, נפרץ חדרם ונגנבו ממנו חפצים שונים (להלן:"הפריצה"). ד. ביום 14.12.2009 הגישו התובעים תלונה למשטרה במסגרתה פרטו הם את רשימת החפצים שנגנבו מהם באירוע המתואר לעיל. ה. התובעים פנו לנתבעת בדרישה לפצותם בגין החפצים שנגנבו, עוגמת נפש והחזר עלות האירוח בסך כולל של 28,233 ₪. ו. הנתבעת הציעה לתובעים לפצותם בסך של 12,000 ₪ שהוא הסכום שאושר על ידי חברת הביטוח של הנתבעת, ואף שלחה שיק על הסך האמור אשר נפרע על ידי התובעים. בנוסף לאמור לעיל הציעה הנתבעת לפצות את התובעים בסכום נוסף של 1,000 ₪. התובעים דחו ההצעה האמורה. 2. טענות התובעים: א. הנתבעת הפרה חובותיה מכח היותה שומר שכר, התרשלה בכך שחדרי האירוח הוצבו בקצה הקיבוץ ללא תאורה וללא שמירה ולא הותקנו בחדרי האירוח סורגים או אמצעי מיגון אחרים. ב. לא נתלה כל שלט הפוטר ו/או מסייג את חבות הנתבעת לנזקי גניבה ופריצה והנתבעת לא מילאה חובתה לפי חוק רישוי עסקים. ג. בהתאם למכתב שצורף לכתב התביעה טוענים התובעים כי שווי הפריטים שנגנבו ו/או עלות שחזורם (תעודות פלאפונים ממקום עבודה וכיו"ב) עומד ע"ס 20,133 ₪. התובעים עותרים לחייב את הנתבעת בשווי הפריטים שנגנבו או עלות שחזורם כאמור לעיל ולהוסיף לכך הסך של 4,100 ₪ עלות האירוח וכן הסך של 4,000 ₪ בגין עוגמת נפש. צירוף הסכומים האמורים מגיע לסך של 28,233 ₪. במאמר מוסגר יצויין כי סכום התביעה הועמד על ידי התובעים ע"ס של 29,292 ₪ מבלי שהובא על ידם הסבר להפרש שבין פירוט הסכומים כאמור לעיל לבין סכום התביעה כפי שננקב על ידם. 3. טענות הנתבעת: א. התובעים לנו בחדר אחד בלבד מבין ארבעה חדרים. הסך של 4,100 ₪ שולם עבור לינה בארבעה חדרים ולא עבור הלינה בחדר התובעים בלבד. ב. לנתבעת אין ידיעה אילו חפצים הותירו התובעים בחדרם ואילו חפצים אכן נגנבו. התובעים לא יידעו את הנתבעת כי הם מתכוונים להותיר חפצים בחדרם כאשר הם יוצאים. ג. מבני האירוח מצויים בתוך תחומי הגדר ההיקפית של הקיבוץ. דלתות הכניסה למבני האירוח הם דלתות פלדה ונעילתם היא באחריות האורחים. בחלונות החדרים קיימים תריסים אשר התובעים הותירו פתוחים בעת שיצאו מן החדר. הקיבוץ עמד בסטנדרט הזהירות הסביר. ד. התובעים לא התנהגו באופן סביר והסתכנו מרצון בכך שהביאו עימם תכשיטים יקרי ערך לחופשה בת לילה אחד והותירו אותם בחדר, בכך שהשאירו בחדר ארנקים וחפצי ערך אחרים, בכך שלא שאלו את נציגי הנתבעת האם קיימת כספת בה יוכלו לשמור דברי ערך בין בעת הזמנת החדרים, בין בעת הגעתם ובין במהלך שהייתם במקום וכן בכך שלא דיווחו לנתבעת כי קיימים עימם חפצי ערך המושארים בחדר ובכך שהותירו את תריסי החדר פתוחים. ה. הנתבעת פטורה מחובתה כשומר שכר לאור העובדה שהתובעים לא הודיעו להם על קיומם של חפצי ערך. ו. התובעים לא הוכיחו הנזקים וסכומם. התובעים לא הוכיחו שווי חפצי הערך ולא הציגו מצבם וטיבם של חפצי הערך. התובעים אינם זכאים להחזר התשלום ששולם עבור ארבעה חדרים אלא לכל היותר עבור חדר אחד בלבד. התובעים אינם זכאים לפיצוי עבור עוגמת נפש שהנתבעת אינה אחראית לה. היה על התובעים לתבוע את חברת הביטוח שלהם על מנת להקטין את הנזק. 4. דיון: א. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים בדיון שהתקיים בפני ביום 06.02.2011 התרשמתי כי הנתבעת נושאת באחריות לאירוע הפריצה וכי עליה לפצות את התובעים בגין הנזקים שנגרמו להם מאירוע הפריצה. נציג הנתבעת הודה במסגרת הדיון כי אין שילוט המסיר את האחריות מן הנתבעת בשל אי דיווח על חפצי ערך, אין הנחיה שניתן להפקיד חפצי ערך בכספת והמשרד עצמו סגור בשבת כך שלכאורה במועד יציאת התובעים מן החדר לא היה משרד בו ניתן היה להפקיד את החפצים. כמו כן כאשר מדובר באירוח ביום שבת, סביר כי אורחי המקום אשר חלקם בוודאי שומרי שבת, לא יטלו עימם חפצים כמו ארנקים ופלאפונים מפאת קדושת השבת, כך שלכל הפחות היה על הנתבעת להיערך לכך בין על ידי אמצעי מיגון מתאימים בין על ידי שילוט המורה לאורחים להפקיד חפציהם בכספת ובין על ידי הנחיות מתאימות. מכל אשר בא בפני עולה כי לא היו אמצעי מיגון מתאימים ו/או מספקים במקום. תריסים בחלונות חדרי האירוח אינם יכולים להוות מיגון מספיק מפני פריצה ולא פורט כל אמצעי אחר שיכול לספק מיגון מפני מי שמבקש לפרוץ לחדרים. לכך יש להוסיף כי הנתבעת, בהגינותה, העבירה לידי התובעים את אשר קיבלה מחברת הביטוח עבור הנזקים שנגרמו להם, בכך יש בה משום הודאה, ולו במקצת, באחריותה של הנתבעת לחפצי האורחים הנותרים בחדריהם. לאור האמור לעיל הנני קובע כי הנתבעת אחראית לנזקים שנגרמו לתובעים כתוצאה מן הפריצה לחדרם. ב. בין הצדדים נטושה מחלוקת ביחס להיקף הנזקים ולהערכתם. צודקת הנתבעת כי הטענות לפיהן החפצים הכלולים והפורטים בתלונה למשטרה הם אכן החפצים אשר הובאו על ידי התובעים לחדרי האירוח, נותרו שם באותו ערב ונגנבו, הן טענות מפי התובעים בלבד. עם זאת אני מוצא לנכון לקבל טענות התובעים ביחס לרשימת החפצים שנגנבו. המדובר ברשימה שנמסרה למשטרה בסמוך לפריצה, ובשים לב לכך שהפריצה אירעה בערב שבת. המדובר ברשימה סבירה של חפצים שהובאו לסוף שבוע על ידי התובע, רעייתו ובתם. חפצי הערך היקרים ביותר הם שרשרת, צמיד ותותבת חלקית של שיניים אשר סביר כי יובאו על ידי אורחים לסוף שבוע גם אם אלו לא נישאו על גופם של התובעים בעת הפריצה, זאת במיוחד בשים לב לכך שהתובעים הגיעו למקום לרגל שמחה משפחתית אליה סביר כי יובאו מספר תכשיטים לצורך החלפה. יתר החפצים: תיקים, ארנקים, טלפונים ניידים, משקפי שמש, כסף, תעודות, כרטיסי אשראי וכיו"ב הם חפצים הנישאים על ידי אנשים באופן רגיל ויומיומי ועל כן סביר כי אלו יהיו בחזקת התובעים בעת שהגיעו לחדרי האירוח. ג. אשר להערכת שווי החפצים: התובעים הציגו הצעת מחיר של חנות תכשיטים ביחס לשווי השרשרת והצמיד מחודש דצמבר 2009 בסך כולל של 11,800 עבור שני התכשיטים. בדיון שהתקיים ביום 06.02.2011 הציג התובע דו"ח המסכם הערכת תכולה ביחס לתכשיטים שהיו בביתו של התובע, המדובר בדו"ח שנערך בשנת 2006. הסכומים המודפסים בו כערכם של התכשיטים דנן הינו נמוך מהצעת המחיר האמורה לעיל. ביחס ליתר הסכומים הנטענים כשווי חפצי הערך או כהוצאות עבור שחזורם לא הובאה ראיה מעבר לטענות התובעים, הגם שמעיון בסכומים לא מצאתי כי אלו ננקבו על דרך ההפרזה ונראה כי המדובר בסכומי ערך והוצאות סבירים. בנסיבות העניין אני סבור כי יש לקבוע ערך החפצים יקרי הערך, עלות שחזורם של יתר החפצים והנזקים שנגרמו כתוצאה מגניבת חפצים אחרים על דרך האומדן והנני מעמיד סכום זה ע"ס 16,000 ₪. ד. בנוסף לאמור לעיל אני מקבל תביעת התובעים להחזר עלות החדר בו התארחו. הנתבעת טענה אך לעניין אחריותה לנזקים, טענה שנדחתה כאמור לעיל, ולעניין עלותו של החדר האחד בו התארחו התובעים. אין חולק כי הסך של 4,100 ₪ שולם עבור ארבעת החדרים. מן ההזמנה שצורפה לכתב התביעה עולה כי עלות חדרם של התובעים עמדה ע"ס 1,031 ₪ ועל כן יש להורות על השבת סכום זה לידי התובעים. ה. אשר לתביעה לעוגמת נפש. לא יכול להיות חולק כי בנסיבות המקרה דנן נגרמה לתובעים עוגמת נפש. התובעים ציפו לבלות בסוף שבוע בשמחה משפחתית וסיימו האירוע בכך שמרבית חפציהם האישיים כולל תעודות זהות כרטיסי אשראי והמחאות נגנבו מהם. הסכום אשר יש לפסוק בגין עוגמת נפש נתון לשיקול דעתו של בית המשפט. התובעים העמידו תביעתם לעוגמת נפש ע"ס 4,000 ₪. לאחר שבחנתי את נסיבות העניין, בשים לב לסכום שנפסק לטובת התובעים בגין נזקיהם והעובדה שהוריתי על השבת עלות האירוח הגם שאין מחלוקת כי התובעים התארחו במקום על כל הכלול בכך הנני פוסק לתובעים עוגמת נפש בסך של 1,500 ₪. ו. לאור האמור לעיל יש להעמיד חיובה של הנתבעת ע"ס 18,531 ₪. משאין חולק כי הנתבעת כבר שילמה לתובעים הסך של 12,000 ₪ אשר לא הופחתו מסכום התביעה (עמ' 1 ש' 7-8 לפרוטוקול הדיון מיום 16.02.2011) הרי שיש להפחית מכל סכום שייפסק לטובת התובעים את הסך של 12,000 ₪. 6. סיכום: לאור האמור והמפורט לעיל הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים הסך של 6,531 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הגשת התביעה (30.05.2010) ועד ליום התשלום בפועל. כמו כן הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך של 1,500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.בתי מלון (תביעות)קיבוץ