בעיות ברכב משומש

להלן פסק דין בנושא בעיות ברכב משומש: 1. זוהי תביעה בגדרה עותרת התובעת לפצותה בגין נזקים שנגרמו לה עקב עסקה שביצעה ובמסגרתה רכשה רכב מן הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע"). הנתבעת מס' 2 (להלן : "הנתבעת") מכון לבדיקת רכבים, נתבעה כמי שביצעה ברכב בדיקה לפני הקנייה. התובעת העמידה תביעתה על סך 30,000 ₪. טענות הצדדים: 2. זהי השתלשלות העניינים, כפי שעולה מכתב תביעתה של התובעת. הנתבע הציג עצמו כבעלים וכמחזיק ברכב פיג'ו מ.ר. 34-767-10 שנת ייצור 2001 (להלן: הרכב), במודעה שפרסם באתר באינטרנט. לשאלת התובעת, שפנתה אל הנתבע בעקבות המודעה, השיב כי אינו סוחר ברכבים וכי הרכב בבעלותו הפרטית, וללא תאונות. ביום 03.05.10 בשעה 21:30 הגיעה התובעת מלווה בבן זוגה, להתרשם מהרכב בכתובתו של הנתבע, ובמהלך פגישה זו סוכם כי הנתבע ייקח את הרכב למכון בדיקה לבדו- וככל שתוצאות הבדיקה ישביעו את רצונה של התובעת - תיחתם עסקת המכר. על גבי טופס בדיקה שנערכה למחררת, שביצעה הנתבעת צויין כי שם המזמין הוא "על עגל", כן צויינו מספר פגמים ברכב, כאשר נכתב, בין היתר, כי בשלדה ובמרכב ליקויים בעלי משמעות נמוכה. לאחר הבדיקה ציין הנתבע בפני התובעת כי מדובר בפגמים מינוריים וכי ניתן להיפגש על מנת לבצע עסקת המכר. לאור דבריו של הנתבע, שוכנעה התובעת, ואכן ביום 05.05.10 הגיעה התובעת לביתו של הנתבע שם שכנע הוא את התובעת, יחד עם אביו כי כדאי לה לרכוש את הרכב, וכי בגין התקלות שהתגלו תשלם התובעת מחיר נמוך ממחיר המחירון ועלות הבדיקה תושת כולה על הנתבע. במעמד זה נחתם זכרון דברים בו סוכמה התמורה - בסך 22,500 ₪ שתועבר לנתבע בשני תשלומים. ביום 17.05.10 שילמה התובעת את יתרת תמורת הרכב והעבירה את הרכב על שמה. 3. לטענת התובעת בכתב התביעה, כחודש לאחר רכישת הרכב התגלו ברכב בעיות מכאניות רבות אשר גרמו לכך שכמעט לא היה ניתן לנסוע על הרכב. לטענתה, בתקופה קצרה בת מספר חודשים פנתה היא למוסך שש פעמים, והוציאה סכומי כסף ניכרים לשם תיקון התקלות כפי שעולה מחשבוניות שצירפה, אולם הרכב נותר במצב לא תקין. 4. עוד טוענת התובעת כי על מנת למזער נזקיה ביקשה היא למכור את הרכב, אולם עד למועד הגשת כתב התביעה לא הצליחה לעשות כן, על אף שהייתה מוכנה להפחית ממחיר הרכב בצורה משמעותית. 5. התובעת טוענת כי ביום 08.09.10 פנתה היא יחד עם אדם שהיה מעוניין לרכוש את הרכב למכון רישוי "אלישע" שבאזור התעשייה הדרומי בנתניה, ולאחר קבלת תוצאות הבדיקה, סירב אותו אדם לקנות את הרכב לאור הליקויים הרבים שהתגלו בו. התובעת ציינה כי דו"ח הבדיקה של מכון אלישע מגלה כי ישנם פגמים רבים עליהם לא עמד המכון שבבעלות הנתבעת 2. כך למשל: התגלו ליקויים בעלי משמעות גבוהה בשלדה ובמרכב; בבלמים נמצאו הפרשים בין כוחות הבלימה; הצמיגים האחוריים פסולים; וכן התגלו בעיות רבות במנוע הרכב. לטענת התובעת, עשו הנתבעים יד אחת על מנת להטעותה, ולולא הטעייה זו, ולו היה מוצג בפניה מצבו האמיתי של הרכב, לא הייתה התובעת רוכשת אותו. 6. בעקבות גילויים אלו פנתה התובעת לשמאי מטעמה, אשר ערך חוות דעת ובה קבע כי הרכב תוקן בחזית לאחר שעבר תאונה ובוצעו בו עבודות פחחות רבות, לרבות החלפות "קורות רוחב מחברות שלדות קדמיות(חלק מרותך) ותוקנה קצה קורת מרכב שלדה קדמית ימנית..", כמו-כן צויין כי צמיגיו פסולים ועוד ליקויים שונים. השמאי קבע בחוות דעתו כי נכון ליום קניית הרכב, ערכו עמד על-סך 13,097 ₪, שהם כ-9,400 ₪ פחות מן המחיר בו נרכש. כי ציין השמאי כי הרכב היה בבעלות חברת ליסינג ולא בבעלות פרטית. 7. התובעת טוענת כי התחזותו של הנתבע כבעליו של הרכב, הטעייתה בעניין מצבו המכאני של הרכב ובעניין הבעלויות הקודמות בו - מהוות יחד עילות תביעה כלפיו. באשר לנתבעת 2 - התובעת טוענת כי התרשלה בבדיקתה, תוך שאינה מציינת ליקויים חמורים שהיו ברכב בעת בדיקתו. 8. על כן, לטענתה, חייבים הנתבעים לפצותה, יחד ולחוד על מלוא סכום תביעתה, המורכב מן הסכומים שלהלן: ההפרש בין הסכום בו נרכש הרכב לבין ערכו הריאלי לפי הערכת שמאי - סך 9,403 ₪; 1,900 ₪ שכר טרחת עו"ד; עלות חוו"ד שמאי - 701 ₪; עלות התיקונים ברכב לאחר קנייתו - סך 8,254 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית; אבדן זמן ואובדן שימוש ברכב - סך 5,000 ₪; פיצויים על עגמת נפש - סך 4,742 ₪ לצורכי אגרה. 9. הנתבע טוען בכתב הגנתו כי מעולם לא התחזה לבעליו של הרכב, אלא טען כי הינו מסייע לשכנתו גב' שולה איפראימוב (להלן: "שולה") במכירת הרכב וכי אינו יודע מהו מצבו המכאני של הרכב לאשורו, ואף הציג בפני התובעת את רישיונות הרכב. עוד טען, כי לא יכול היה לדעת האם הרכב עבר תאונות כיוון שכאמור, הוא אינו בעל הרכב, וכך גם שולה אינה הבעלים הראשון ברכב. עוד טוען הוא כי הנתבעת היא אשר הציעה כי הנתבע ייקח את הרכב לבדיקה במכון רישוי בשל "עומס החל עליה", ולאחר ששלח לה את תוצאות הבדיקה, נועצה עם מקורביה, עד שגמרה בליבה לרכוש את הרכב. הנתבע טוען כי לא עשה יד אחת עם הנתבעת 2, ולא ניסה להטעות את התובעת. לטענתו, הדו"ח שהפיקה הנתבעת 2 לאחר הבדיקה עמד בפניה, והנתבע אף הוריד ממחירו של הרכב לאור הליקויים שהתגלו, ועל כן העסקה בוצעה לשביעות רצונה של התובעת. 10. הנתבעת מס' 2 טוענת כי יש לדחות התביעה כנגדה על הסף בהיעדר יריבות, שכן התובעת מעולם לא הזמינה ממנה כל שירות, ולא התקשרה עימה בחוזה כלשהוא. עוד הוסיפה היא כי אינה מכון רישוי לבדיקת רכבים, אלא מכון לתיקון ומכירת צמיגים. בנוסף, מציינת הנתבעת מס' 2 כי דו"ח הליקויים הראשון מעלה ליקויים אשר אמורים להעלות ספק בלב התובעת, ולמצער, לגרום לה לבדוק משמעות הליקויים במוסך מורשה. כך גם הסבירה היא כי מזמין הבדיקה הינו "על הגל" שהינו מוסך השולח מפעם לפעם רכבים לבדיקה במכון הרישוי שבבעלות חברת "סופר פרונט מעבדות רכב", בו התבצעה הבדיקה דנן. 11. במעמד הדיון ביום 03.04.11 העידו בפניי התובעת ובן זוגה, הנתבע ונציג הנתבעת מס' 2 - מר ינון שרעבי. התובעת והנתבע ציינו פרט נוסף, שלא הועלה בכתבי הטענות, ולפיו לאחר הבדיקה במכון הרישוי התחייב הנתבע לתקן התקלות שהתגלו ברכב, והתיקונים בוצעו ב"מוסך של קובי". עוד ציין הנתבע כי קיבל בתמורה לסיוע לשכנתו סך 500 ₪. בנוסף, העיד כי העובדה שהרכב היה בבעלות חברת ליסינג לא צויינה על גבי הרישיון ועל כן לא ידע על כך מאומה. מר שרעבי ציין כי מכון הבדיקה הינו בבעלות חברת "סופר פרונט מעבדות רכב", התובעת עתרה לתיקון כתב התביעה, ובית המשפט נעתר לבקשתה. דיון והכרעה 12. ראשית אומר כי עובדת היותה של שולה בעליו הרשום של הרכב אינה מעלה ואינה מורידה. כידוע מרשם משרד הרישוי הינו הצהרתי בלבד, ואינו קובע מיהו הבעלים ברכב. על כן אני קובע כי הנתבע היה בעליו של הרכב עובר למכירתו לתובעת. לקביעתי זו מצאתי חיזוק בעובדה שבזכרון הדברים אשר צורף לכתב התביעה מצויין כי התובעת שילמה תמורת הרכב לנתבע, ולא לשולה. לכך יש להוסיף העובדה שהנתבע לא הביא את שולה להעיד מטעמו, והדבר פועל לרעתו בעניין זה וכן העבודה כי הנתבע העיד בפניי כי הוא תיקן את הרכב ואף הוצאו חשבוניות על שמו. התנהלות הנתבע מעידה כי הרכב היה בבעלותו והוא מכרו לתובעת. 13. התובעת טוענת, למעשה, כי הוטעתה באשר לטיבו של הרכב, ולולא שהוטעתה, הרי שלא הייתה כורתת עסקת המכר עם הנתבע. לטענתה, ההטעיה התבצעה באמצעות מצג שווא שהוצג לה, הן על ידי הנתבע לגבי המידע שנמסר לה אודות הרכב, והן על ידי הנתבעת לגבי אופיין וחומרתן של התקלות ברכב. לשם קבלת הסעדים להם עותרת, על התובעת להוכיח, אפוא, יסודותיה העובדתיים של ההטעיה. 14. ההטעיה היא הצהרה כוזבת שניתנה על ידי צד לחוזה טרם נכרת החוזה וצופה פני עבר או הווה. הצהרה זו או אי גילוי במקרה בו קיימת חובת גילוי, יכולה להינתן גם ברשלנות, ואין צורך להוכיח כי ההטעיה נעשתה בזדון. כדי להוכיח יסודות ההטעיה יש קיומו של פער בין הנאמר או שלא נאמר לבין המצב העובדתי, שההטעיה גרמה לטעות, ושטעות זו היא שגרמה לתובע להתקשר בחוזה עם המטעה. יש לציין כי הטעיה שעניינה כדאיות העסקה, אינה מזכה בסעדים הניתנים בשל הטעיה, אולם הטעיה שכזו מהווה הפרת חובת תום הלב בניהול משא ומתן. עוד יש לציין כי גם אחר הפועל בשמו של צד לחוזה, ומטעה את הצד שכנגד חב באחריות לעניין ההטעיה. עוד משוכה שעל התובע לעבור, ככל שמדובר על הטעיה במחדל - הינו ציון מקורה של חובת גילוי. מקור שכזה יכול להיות בענייננו, סעיף 16 לחוק המכר התשכ"ח-1968 - המטיל חובה על המוכר להודיע על אי התאמות עליהן יודע או שהיה עליו לדעת אודותיהן, וכן סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 המטיל חובת תום הלב ממנה ניתן ללמוד על חובת גילוי של פרטים מהותיים. 15. בענייננו נטען כי ההטעיה נעשתה בשני מישורים; האחד - באשר לבעלים הקודמים ברכב, כאשר נטען כי הנתבע הצהיר כי הרכב היה בבעלות פרטית מאז ומעולם, והשני - באשר למצבו של הרכב. באשר למצב זה טוענת התובעת להטעיה בשני אלמנטים; האחד - "ההסיטוריה התאונתית" של הרכב, כאשר התובעת טוענת כי הנתבע הצהיר שהרכב לא עבר תאונות, ודו"ח הבדיקה העלה ליקויים בעלי משמעות נמוכה בשלדת הרכב, והשני - מצבו המכאני של הרכב, עליו למדה התובעת, הן מדו"ח הבדיקה, שלטענתה לא שיקף את מצבו האמיתי של הרכב, והן מן הפרשנות שנתן הנתבע לדו"ח הבדיקה. להלן אדון בכל אחד מן הנתונים שבגינם טוענת התובעת כי הוטעתה. 16. בעניין הבעלות קודמת של חברת הליסינג - התובעת הפנתה לדו"ח השמאי ממנו עולה כי הרכב היה בבעלות חברת דן רכב ותחבורה - אוויס. על פי חוות דעתו של השמאי, נתון זה מפחית מערכו של הרכב 18% - על פי מחירון לוי יצחק. התובעת טוענת כי לשאלתה ענה הנתבע כי הרכב היה תמיד בבעלות פרטית (סעיף 11 לכתב התביעה), מאידך טען הנתבע כי הוא לא ידע נתון זה, וכך גם שולה. לטענתו, נתון זה לא מצויין על גבי הרישיון (עמוד 2 שורות 31-32 לפרוטוקול). בעניין זה באתי לכלל מסקנה כי הנתבע אכן הטעה את התובעת בעניין זה, אולם בשל העובדה שהתובעת יכולה הייתה גם היא לברר נתון זה במעמד העברת הבעלות, נראה כי אשמה התורם של התובעת בנזק שנגרם לה בגין עילה זו הינו 50% (לעניין אשם תורם בכל הנוגע לשלב הטרום חוזי ראו פסק דינה של השופטת חיות בת.א(ת"א-יפו) 2661/98 גבאו אסטבילישמנט ואח' נ' ציון מדקה ואח' (טרם פורסם- ניתן ביום 28.3.2005)' . לעניין זה, הואיל והתובעת תובעת את הנתבע מכח הפרת חובת תום הלב, מאפשר סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973 לנפגע לתבוע את נזקו אילמלא הופרה כלפיו חובת תום הלב (ראו ג' שלו, דיני החוזים- החלק הכללי" (תשס"ה) בעמוד 153. 17. בעניין העבר התאונתי - התובעת הפנתה לדו"ח השמאי ולדו"ח הבדיקה של מכון "אלישע" מהם עולה כי הרכב עבר תאונה בחזית, וכי תאונה זו פגעה בשלדת הרכב. אציין כי איני יכול לתת לדו"ח הבדיקה של מכון "אלישע" עדיפות ראייתית על פני דו"ח הבדיקה של הנתבעת, ואולם סבורני כי יש לתת משקל ראייתי לדו"ח השמאי, מאחר ועסקינן בחוות דעת של מומחה שלא נסתרה, בין ע"י חקירת המומחה בבית המשפט ובין ע"י הבאת חוות דעת נגדית. 18. התובעת טוענת כי הנתבע הצהיר כי "הרכב ללא תאונות" (סעיף 11 לכתב התביעה). עוד טוענת היא כי דו"ח הבדיקה שנערך על ידי הנתבעת לא ציין פגיעה בשלדת הרכב אלא ליקויים בעלי משמעות נמוכה בלבד כגון מכות בפח ותיקוני צבע. כן לא צויין כי הרכב עבר תאונה. מאידך טוען הנתבע כי מעולם לא יכול היה לדעת את מצבו התאונתי של הרכב וגם לא שולה, שכן הנתבע אינו בעל הרכב, ושולה אינה בעליו הראשון (סעיף 8 לכתב ההגנה). נציג הנתבעת מס' 2 לא התייחס כלל לנתונים הקשורים לתאונה שעבר הרכב אך ציין כי "ראיתי את חוות הדעת (של מכון אלישע - נ.ג') והכל כמעט זהה אותו ודבר, לא שונה" (עמוד 4 שורה 1). בעניין זה, אינני מקבל את טענת הנתבע לפיה לא יכול היה לדעת אודות מצבו התאונתי של הרכב. גם אם התאונה לא התרחשה עת היה הרכב בבעלות התובעת, חזקה על שולה ועל הנתבע כי בדקו הרכב טרם קנייתו וידעו אודות הליקויים בו, ואם לאו, היה על הנתבע להצהיר כי לא ידוע לא אם עבר הרכב תאונה וכי הוא לא בדק את הרכב. יחד עם זאת, ניכר היה כי התובעת לא הסתמכה אך על הצהרתו של הנתבע בעניין זה והיא ביקשה כי הרכב יעבור בדיקה במכון בדיקה מורשה. על כן, על אף שאין הנתבע תם לב בעניין זה, אין לייחס להצהרתו משום הטעיה בנסיבות העניין, שהרי לא היא שגרמה לטעותה של התובעת. 19. באשר לנתבעת, עיון בדו"ח הבדיקה שלה והשוואתו לדו"ח של מכון "אלישע" ולדו"ח השמאי מטעם התובעת מגלה פער משמעותי בכל הקשור לתאונה. בכל מקרה, ברי כי לא ניתן ללמוד מן הדו"ח כי הרכב עבר תאונה. נתון זה אינו נתון זניח, ולו הבחין הבודק מטעם הנתבעת כי הרכב עבר תאונה - היה עליו לציינו במפורש. מבלי לקבוע מסמרות בשאלה האם עשתה הנתבעת יד אחת עם הנתבע, אומר כי גם אם לא הזמינה התובעת ממנה הבדיקה, ואין ביניהן קשר חוזי, חבה הנתבעת באחריות כלפי התובעת בשל רשלנותה, שכן ברור לנתבעת כי מאן דהוא מסתמך על הבדיקה וכי בדיקות מן הסוג הזה מהוות חלק מהמו"מ לקראת רכישת רכב וממצאי הבדיקה מהווים שיקול חשוב לקנות או למכור את הרכב. עוד אציין כי לאור העובדה כי השמאי מטעם התובעת ציין כי הוצג לו דו"ח היעדר תביעות מטעם חברת הביטוח שביטחה את התובעת מיום רכישת הרכב, נכון אני לקבוע כי התאונה לא התרחשה בעוד הרכב היה בחזקתה של התובעת. על כן בעניין התאונה הנני קובע כי הנתבעת היא הנושאת באחריות למצג שהוצג לתובעת באשר לעברו התאונתי של הרכב. 20. בעניין מצבו המכאני של הרכב, התובעת טוענת כי הנתבע הצהיר כי הרכב במצב תקין (סעיף 11 לכתב התביעה). עוד טענה כי הנתבע הודיע לה לאחר הבדיקה כי ברכב ליקויים מינוריים וכי הוא "מוכן ללכת לקראתה במחיר" בגין הליקויים (סעיף 21 לכתב התביעה). מאידך טען התובע כי תיקן הליקויים במוסך, וכי הרכב נמכר במחיר מופחת לאור הליקויים. מר שרעבי טען כי בעניין הליקויים הדו"חות כמעט זהים, וכן טען כי על התובעת היה לבדוק משמעות הליקויים במוסך מורשה או לבוא אליו למכון ולקבל הסברים. לאחר השוואה בין הדו"חות נראה כי אכן אין פערים משמעותיים ביניהם. עוד אציין כי חלוף הזמן בין שתי הבדיקות (כארבעה חודשים) פועל לחובתה של התובעת. לכך יש להוסיף שהתובעת לא ביצעה הבדיקה במכון בדיקה מטעמה, לא נכחה בעת הבדיקה, ולא ביקשה הסברים בקשר לבדיקה מנציגי הנתבעת אלא מן הנתבע שהינו בעל אינטרס בעניין. עוד יש לציין כי מחירו של הרכב הופחת בגין הליקויים וכן הנתבע תיקן למצער את חלקם של הליקויים. על כן אני קובע כי התובעת לא הוכיחה עילת תביעתה בעניין מצבו המכאני של הרכב. 21. סוף דבר, הנתבע ישלם לתובעת סך 2,644 ₪ שהם 50% מן הערך המופחת של הרכב לפי המחירון בעת המכירה, בגין היותו בבעלות חברת ליסינג בעברו, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה. הנתבעת תשלם לתובעת סך 2,938 ₪ המהווים 10% מערך הרכב על פי המחירון בעת המכירה, בגין ירידת הערך הטכנית והמסחרית של הרכב בשל התאונה -על פי חוות דעת השמאי, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה. כן ישלם כל אחד מן הנתבעים לתובעת סך 500 ₪ בגין הוצאות משפט. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 22. כל אחד מן הצדדים זכאי להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דיני זה, תוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין לידיו, לבית המשפט המחוזי בחיפה. רכברכב משומשתקלות ברכב