להלן פסק דין בנושא ביטול הזמנה של שמלת כלה: תביעת התובעת להשבה ולפיצוי כפועל יוצא מביטול הסכם בינה לבין הנתבעת לאספקת שמלת כלה. העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת: 1. ביום 12/4/09 התקשרו בינהן התובעת והנתבעת בהסכם במסגרתו התחייבה הנתבעת לספק לתובעת שמלת כלה המורכבת משלושה חלקים - מחוך וחצאית צרה, אשר הנתבעת התחייבה לייצר מחדש בעבור התובעת וחצאית רחבה, אשר הנתבעת בחרה מתוך התצוגה של הנתבעת ואשר היה על הנתבעת לבצע בה התאמות. בנוסף התחייבה הנתבעת לספק לתובעת , במסגרת ההסכם גם תכשיטים. 2. התמורה בגין השמלה, המורכבת כאמור, נקבעה על סך של 8,000 ₪ . 3. אין עוררין כי במסגרת ההזמנה אשר נחתמה על ידי התובעת, נקבע מפורשות כי ביטול ההזמנה יחייב את התובעת בתשלום סך השווה ל - 50% מהתמורה. 4. עד ליום 14/7/09 שילמה התובעת לנתבעת סך כולל של 4,000 ₪ וכן, הגיע לסלון הנתבעת על מנת לבצעה מדידות וביום 7/7/09 אף הגיעה על מנת לבנות ולעצב את המחוך . 5. ביום 6/9/09 הגיעה התובעת לשם ביצוע מדידה וביום 7/9/09 הודיעה התובעת על ביטול ההזמנה לנתבעת. טענות הצדדים: לטענת התובעת, במדידה אשר בוצעה ביום 6/9/09 המחוך אשר הוכן בעבורה על ידי הנתבעת, היה קטן ובעיצוב אחר מהמסוכם וכן, החצאית אשר היה על הנתבעת להתאים למידותיה טרם הותאמה. לטענת התובעת, משכך- פנתה ביום 7/9/09 עם אמה לסלון הנתבעת וביקשה לבטל את ההסכם בין הצדדים . לטענת התובעת כפי שנכתבה במסגרת כתב התביעה , הואיל ולא נעשה דבר ממועד ההזמנה - דהיינו המחוך לא תאם את מידותיה והחצאית לא הותאמה למידותיה, הרי שהאמון בינה לבין הנתבעת הופר ומשכך, היא הודיעה לנתבעת כי ההסכם בינהן בטל וזאת לאור הפרת האמון וחששה כי תישאר בלא שמלת כלה ביום המאושר בחייה. לטענת התובעת, הוריה ניסו לעמוד בקשר עם הנתבעת מספר פעמים על מנת להגיע עמה להסכמה ברם, ללא הועיל. משכך, בלחץ רב הזמינה שמלה חלופית בעבורה שילמה סך 9,000 ₪ . לטענת התובעת, בנסיבות האמורות, בהן הפרה הנתבעת את ההסכם בינה לבין התובעת, הרי שההסכם בוטל על ידה כדין ומשכך, היא זכאית להשבת סך 4,000 ₪ אשר שולם על ידה. כמו כן, לטענתה, על הנתבעת לפצותה בגין נזקיה כפועל יוצא מהפרת ההסכם ובכלל זה בגין תשלום סך עודף של 1,000 ₪ בגין שמלה חלופית (אשר עלתה לה 9,000 ₪), סך 350 ₪ בגין התכשיטים אשר רכשה וסך 10,000 ₪ בגין עוגמת הנפש אשר נגרמה לה. לטענת הנתבעת, ביטול ההסכם על ידי התובעת נעשה ללא כל הצדקה וסיבה וככל הנראה נבע מכך שהתובעת חשקה בשמלה אחרת אשר ראתה במקום אחר. לטענת הנתבעת, ביצוע השמלה נעשה כדבעי ובהתאם להנחיות התובעת. לטענתה כבר במדידה אשר בוצעה לתובעת ביום 7/7/09 ,הוצג לתובעת מחוך בסיסי אשר הוכן בהתאם לקווים כפי שהותוו על ידי התובעת ועליו הודגם העיצוב והוסכם. לטענת הנתבעת במדידה מיום 6/9/09, המחוך היה כבר מוכן כמעט לחלוטין וזאת, למעט החלק האחורי בו מבוצעת הקשירה אשר נתפר רק בסמוך לאירוע הואיל ובחלק מהמקרים משנה הכלה מידותיה. באשר לחצאית, הרי שלא ניתן היה להתאימה באופן סופי למידות התובעת הואיל והתובעת לא הגיעה עם הנעלים שהיה בדעתה לנעול בחתונה ומשכך, לא ניתן לקבוע האורך באופן סופי. לטענת הנתבעת, במדידה מיום 6/9/09 הביעו התובעת וכן, הנלווים אליה את שביעות רצונם המלאה מהשמלה ואולם, למרות זאת, ביום 7/9/09, הגיעו התובעת ואמה לסלון ודרשו לבטל את ההזמנה ללא כל הצדקה. לטענת הנתבעת, היא היתה נכונה לתקן את השמלה בכל אופן אשר יותווה על ידי התובעת ואפילו הסכימה, לשנות את השמלה ולתפור לתובעת שמלה חדשה ואולם, התובעת היתה נחושה לבטל את ההסכם וכל ניסיונותיה של הנתבעת והצעותיה נדחו על ידה. לטענת הנתבעת, בנסיבות האמורות, בוטל ההסכם על ידי התובעת ללא כל הצדקה ומשכך, היא זכאית, בהתאם להסכם, לתשלום בסך השווה ל - 50% מהתמורה- דהיינו לסך 4,000 ₪ אשר שולם לה על ידי התובעת , התובעת אינה זכאית להשבת סכום כלשהו ויש לדחות את תביעתה. דיון ומסקנות: בדיונים אשר התקיימו בפני, העידו התובעת, אמה - הגב' - שושנה סימון, חברתה- הגב' תמר פון שטראוס וכן, הנתבעת ועדה מטעמה - העובדת בסלון שלה - הגב' ילנה זוהר. לאחר ששמעתי את העדויות בתיק ובחנתי את הראיות, הנני סבורה כי דין התביעה להדחות ולהלן יפורטו טעמי. 9. תחילה, הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובעת חובה להוכיח את תביעתה, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". הנטל החל על התובעת במקרה בפני הינו להראות כי אמנם הפרה הנתבעת את ההסכם בינה לבין התובעת הפרה יסודית, דהיינו כי אמנם היו פגמים ביצור השמלה אשר היוו הפרה יסודית של ההסכמה בין הצדדים ומשכך, בדין בוטל על ידי התובעת ההסכם בין הצדדים, בנסיבות המזכות אותה בהשבה ובפיצוי. הנני סבורה כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה. תחילה, טענתה של התובעת בדבר חוסר התאמה בין השמלה אשר הוצגה בפניה במועד המדידה האחרונה אשר בוצעה לבין המוזמן על ידה, הינה טענה הדרושה הוכחה . בהקשר זה , העידה התובעת כי היא לא אהבה את העיצוב וכי :"המשפחה לא אהבה את זה "(ראה עמ' 2 שורה 3) ואולם, אין בכך, בכדי לתמוך בטענותיה ולפיהן, היתה אי התאמה בין העיצוב לבין מה שהוסכם בינה לבין הנתבעת. יתרה מכך, הואיל ומדובר במוצר המיוצר אמנם בהתאם למידות ואולם, התאמתו הסופית תלויה בטעם אישי ובגורמים כגון האופן בו הוא מונח על כל גוף באופן ספציפי והאם הוא מחמיא בסיכומו של דבר לגוף או מבליט הפגמים בו- דהיינו אין מדובר ב"מדע מדויק" אלא בהתאמה אשר לעיתים דורשת שיפורים- הרי שלטעמי גם ככל שקיימת אי התאמה או חוסר שביעות רצון, עקרון תום הלב החל על כל צד להסכם, מחייב- במקרה כזה - ליתן לבעל המקצוע הזדמנות לתיקון בהתאם להערות הלקוח . בהקשר זה אוסיף ואדגיש כי לטעמי בנסיבות של הזמנת מוצר כגון דא - דהיינו שמלת כלה המותאמת אישית - הרי שהחובה לתיקון במקרה של חוסר שביעות רצון - הינה הדדית - דהיינו, מחד על בעל המקצוע לדאוג ולוודא כי הלקוחה תהיה שלמה עם השמלה ומשכך, לעשות את המירב על מנת שהשמלה תתאם את ציפיותיה (כמובן במגבלות הפיזיות והאחרות הקיימות) ומאידך- על הלקוחה ליתן לבעל המקצוע האפשרות לשפר את הדגם באופן שימלא אחר דרישותיה. לענין זה -דהיינו לענין מתן האפשרות לביצוע התיקון, עדותה של התובעת וטענותיה לא היו קוהרנטיות אל מול כתב התביעה אשר הוגש על ידה באופן אשר יש בו בכדי לפגוע במשקל אשר ניתן לייחס לעדותה ואשר יש בו בכדי להוביל למסקנה ולפיה לא ניתנה לנתבעת ההזדמנות כדין לבצע התאמות ושיפורים טרם ביטול ההסכם. כך, במסגרת כתב התביעה, טענה התובעת כי הסיבה לביטול ההסכם היתה נעוצה בכך, שטענתה לא היתה כל התקדמות ממשית עד למדידה מיום 6/9/09 , בנסיבות אלו לטענתה, הופר האמון בינה לבין הנתבעת ומשכך, היא עמדה על ביטול ההסכם. יודגש- במסגרת כתב התביעה אשר הינו ארוך ומפורט , לא מצאה התובעת לציין ולו במילה כי דרשה לבצע תיקונים בשמלה, כי הפצירה בנתבעת לבצע תיקונים כאמור, כי מי מטעמה הפציר בה לבצע תיקונים כאמור וכי בדלית ברירה משהנתבעת סירבה לבצע כל תיקון ועמדה על עיצובה הראשוני - ביטלה את ההתקשרות- אלא, שכאמור, טענתה היחידה והמרכזית עליה הושתתה כל עילת הביטול הוצגה כמשבר אמון הנובע מכך, שהנתבעת לא התאימה את השמלה עד ליום 6/9/09. בשונה מהעובדות המפורטות בכתב התביעה, טענה התובעת במסגרת הדיון בפני מיום 12/10/10, כי כבר ביום 6/9/09 במעמד המדידה היא הודיעה לנתבעת כי השמלה אינה כפי שהוסכם ואולם, בחרה שלא להיכנס לעימות. בנוסף, העידה התובעת כי למחרת היא הגיעה אל הנתבעת עם אמה ואמרה לה שאינה אוהבת את עיצוב המחשוף בעיקר משום שהוא חשוף מידי. במסגרת עדותה זו, טענה התובעת לראשונה כי ביקשה את הנתבעת לתקן את השמלה ואולם, הנתבעת סירבה והסכימה לבצע שינויים קטנים ותו לא (ראה עדותה בעמ' 2 שורות 7-9). בהתאמה העידו מטעם התובעת, רק במהלך הדיון בפני, גם אמה וגם חברתה כי התובעת לא היתה מרוצה מהעיצוב ואולם, הנתבעת לא היתה מוכנה לבצע כל תיקון בשמלה. שינוי גירסתה של התובעת אל מול כתב התביעה שנכתב כאמור באופן מפורט וכדבעי, אינו מקרי לטעמי, אלא שהוא נובע מכך, שהתובעת הבינה שלא די בטענותיה הראשוניות על מנת להצדיק בטלות ההסכם וכן, כי היה עליה ליתן לנתבעת לפחות את ההזדמנות לתקן את המוצר. לאור זאת,שינתה התובעת ושיפרה גירסתה במסגרת עדותה והעדויות מטעמה. בהתאם לכלל המשפטי הנוהג, חזקה היא כי הגרסה הראשונה הינה הגרסה התואמת יותר את אופן התרחשות הדברים וכל שינוי בה מצריך הסברים באשר לסיבת השינוי וכן, יש בו בכדי להעלות ספק באשר לתוקף השינוי (ראה: ת"א (מחוזי ת"א) 2283/05 אלכסנדר שקירוב נ' (1) "אריה" חברה ישראלית לבטוח בע"מ(פורסם במאגרים המשפטיים), י. קדמי, על הראיות, חלק שלישי, מהדורה 2003, 1618, ב"ל (אזורי חי') 4423/07 פלורה כהן - המוסד לביטוח לאומי, (פורסם במאגרים המשפטיים)). בנסיבות כפי שפורטו, אינני מוצאת לקבל טענתה של התובעת ולפיה אמנם ביקשה את הנתבעת לבצע תיקונים והנני סבורה כי לא עשתה כן, אלא ביטלה את ההסכם בלא מתן אפשרות כאמור. יתרה מכך, אין עוררין כי התובעת פנתה אל הנתבעת בכתב לראשונה רק ביום 13/12/09 דהיינו, למעלה משלושה חודשים לאחר האירוע הנטען על ידה- דבר אף בו יש בכדי להטיל בספק את טענתה ולפיה, עשתה ככל שביכולתה על מנת להפציר בנתבעת לבצע תיקונים כטענתה. זאת ועוד, עדותה של הנתבעת ולפיה, היא היתה זו אשר הפצירה בתובעת לבצע כל תיקון אשר תחפוץ וכן, אף הציעה לה לבחור כל שמלה אחרת אשר קיימת בתצוגת הנתבעת - היתה אמינה בעיני. אציין כי עדות זו נתמכה אף בעדות העדה מטעם הנתבעת - ואף היא עולה עם שורת ההיגיון שכן - בשלב בו בוטלה ההזמנה , שילמה התובעת לנתבעת סך של 4,000 ₪ בלבד - בה בשעה שהנתבעת לכאורה כבר רכשה הבדים ליצור השמלה ואף תפרה את החלק הארי בשמלה. בנסיבות אלו, שורת ההגיון נותנת כי הנתבעת לא תתבצר בעמדתה ותסרב לבצע תיקונים אלא, ההפך מתוך רצון לקבל את יתרת התמורה בגין השמלה (לאחר שההשקעה הכספית כבר נעשתה על ידה), תעשה ככל שביכולתה על מנת לנסות ולהשביע את רצון התובעת. בנסיבות האמורות, הנני קובעת כי התובעת לא נתנה לנתבעת הזדמנות לביצוע התיקון בשמלה ומשכך, פעלה בחוסר תום לב בביטול ההסכם בינה לבין הנתבעת . משכך ומשאין עוררין כי בהתאם להסכם בין התובעת לבין הנתבעת, הסכם אשר התובעת אישרה כי חתמה עליו לאחר שקראה אותו (ראה עמ' 1 שורה 15), הרי שהנתבעת זכאית לקבלת סך השווה ל - 50% במקרה של ביטול ההסכם- דהיינו היא זכאית להותיר בידה את סך 4,000 ₪ אשר שולם לה על ידי התובעת. אצייין כי בנסיבות של ייצור מוצר לפי הזמנה הכרוך בעלויות הנובעות מהזמנת בדים מיוחדים, גזירה ותפירה ובהתחשב בשלב היצור אליו הגיעה הנתבעת, הנני סבורה כי הפיצוי האמור הינו סביר ומשכך, יש ליתן לו תוקף. אשר על כן , הנני דוחה תביעתה של התובעת. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך של 600 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל. רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים ממועד המצאת פסק הדין. בגדים (הגנת הצרכן)אירועים (תביעות)