אחריות על מזוודות

חוק התובלה האוירית מחיל מספר אמנות בינלאומיות בנושא התובלה ובינלאומית ובכלל זה, את אמנת ורשה שנחתמה ביום 12/10/1929 ואשר הורחבה ושונתה במסגרת מספר פרוטוקולים מאוחרים האחד מהם הרלוונטי לעניין אחריות על מזוודות הינו מיום 28/9/1955 אשר נחתם בהאג סעיף 19 לאמנת ורשה קובע כי המוביל ישא באחריות לנזק שנגרם מחמת איחור בתובלה אווירית של נוסעים, כבודה או טובין. בהתאם לקבוע באמנת ורשה, אשר הוחלה כאמור במסגרת חוק התובלה האוירית, האחריות במקרה בפני חלה על המוביל האווירי. בהתאם לאמנת גואדלהרה אשר נחתמה ביום 18/9/1961 , חלה גם אחריות על המוביל לפי חוזה ואולם, זה מוגדר במסגרת האמנה כ: "מוביל לפי חוזה" שמשמעו - "אדם שהוא צד לחוזה הובלה המוסדר באמנת ורשה והערוך עם נוסע או עם שוגר , או עם אדם הפועל מטעמו של הנוסע או השוגר". להלן פסק דין בנושא אחריות על מזוודות: תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר אירעו לו כפועל יוצא ממחדל הנתבעת 1 מהעלאת מזוודותיו לטיסה וכן, מטיפולה לקוי בהעברת המזוודות לידו לאחר מכן. לטענת התובע בחודש ספטמבר 2009, הוא רכש בעבורו ובעבור בת זוגו, כרטיסי טיסה לטיול בדרום אפריקה, אשר כלל מספר מקטעי טיסה שונים. לטענתו כלל הכרטיסים נרכשו באמצעות הנתבעת 2 מאת הנתבעת 1. לטענת התובע, באחד ממקטעי הטיסה ממהון לג'והנסבורג, לא הועלו כלל מזוודות הנוסעים למטוס ובכלל זה מזוודותיו ומזוודות בת זוגו . לטענת התובע, הוא פנה בנושא, כמו גם כל הנוסעים אשר טסו באותה טיסה, אל דלפקי הנתבעת 1 אשר בהם הוצבה עובדת אחת בלבד שלא היה בידה ליתן מענה יעיל לכלל הנוסעים. משכך, לאחר עיכוב, הוא מסר לעובדת את המשך לוח הטיול שלו וזאת,על מנת המזוודות יומצאו לתחנה הבאה אליו התעתדו לטוס . לטענת התובע, בשל התעסקותו עם נושא המזוודות, הוא החמיץ את טיסת ההמשך אשר יועדה לשעה 17:55, נאלץ לטוס בטיסה למחרת בבוקר ומשכך, הוא אף נשא בעלויות מלון בג'והנסבורג . לטענת התובע, הנתבעת 1 ,הוסיפה "חטא על פשע", באשר היא אף טיפלה בנושא המצאת המזוודות באופן לקוי ולאחר דחיות רבות הוא ובת זוגו קיבלו את המזוודות לידיהם רק לאחר 5-6 ימים ומשאיבדו כל הנאה מחלק זה בטיול הואיל ונאלצו להתעסק בנושא המזוודות. בנסיבות האמורות, לטענת התובע נגרמו לו נזקים הנובעים הן מההוצאה בגין המלון בג'והנסבורג, הן מאובדן ההנאה בחלק הטיול כאמור והן מהצורך לרכוש פריטים חלופיים לתקופה בה לא היו בידיו ובידי בת זוגו מזוודותיהם וחפציהם. לטענת התובע, האחריות לנזקים אשר נגרמו לו מוטלת לפתחן של הנתבעת 1 - אשר היתה אחראית על הטיסה וכן, על העברת המזוודות לאחריה ועל הנתבעת 2 אשר ממנה הזמין את כרטיסי הטיסה. לטענת הנתבעת 1 התובע לא הוכיח אחריות שלה לנזקים הנטענים על ידו. כך, לטענתה היא לא היתה המוביל האווירי בטיסת התובע, אלא שהמוביל האווירי הינו אייר בוטצואנה. לטענת הנתבעת 1, רכישת הכרטיסים מהמוביל האווירי נעשתה אמנם תוך שהנתבעת 2 נעזרת ב"סטוק" שלה ואולם,אין מדובר בטיסה ב"קוד שר" והנתבעת 1 לא מהווה המוביל האווירי או המוביל לפי ההסכם עם התובע הואיל וכל שעשתה הוא לספק לתובע כרטיסים כפי שהזמין ממנה, תוך שימוש בסטוק שלה כאמצעי נוחות הואיל ולחברת אייר בוטצואנה אין נציגות בישראל ומשכך, החלופה היא הזמנת כרטיסים באמצעות האינטרנט.לטענת הנתבעת 1, טענותיו של התובע ולפיהן, היא היתה זו שאחראית על טיפול בנושא המזוודות ובכלל זה, כי פנה לדלפקיה על מנת שעובדיה יטפלו בנושא - מוכחשת - לטענתה באם כך, אמנם היו פני הדברים כי אז היתה מקבלת מספר תלונה או אינדיקציה כלשהי המעידה על פניית התובע אל דלפקיה ואולם, היא לא קיבלה כל אינדיקציה כאמור ואף בידי התובע לא היה כל מסמך התומך בטענותיו אלו ומשכך, לטענתה, אין זאת אלא שהנתבעת 1 לא טיפלה בנושא או לא היתה אחראית לטיפול בנושא. בנסיבות אלו, לטענת הנתבעת 1 יש לדחות את התביעה כנגדה. לטענת הנתבעת 2, היא סוכנת נסיעות בלבד ומשכך, אין לה כל אחריות בנושא המזוודות אשר לא הועלו לטיסה אשר הוזמנה על ידה בעבור התובע. לטענתה כסוכנת נסיעות היא אחראית על יצירת הקשר בין הלקוח לבין הספק וקשר זה אמנם נוצר . יתרה מכך, כשהלין בפניה התובע על קורותיו ניסתה לסייע כמיטב יכולתה ברם, העלתה חרס. בנסיבות אלו, לטענת הנתבעת 2 יש לדחות את התביעה כנגדה. בדיון אשר התקיים בפני, העידו התובע וכן, נציגות הנתבעות . לאחר שהתרשמתי מן העדויות , עמדתי טענות הצדדים ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני , הנני סבורה כי דין התביעה להדחות ולהלן יפורטו טעמי. תחילה,הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". הנטל החל על התובע בהקשר זה הינו להוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתו- דהיינו את האירוע , את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לו כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע . בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי : "...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו" [ רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981]. הנני סבורה , כפי שיפורט להלן, כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו. תחילה, באשר לנתבעת 1- התביעה בנוגע אליה מבוססת על שתי עילות - האחת אחריותה לכך, שהמזוודות לא הועלו לטיסה והשניה הנוגעת לאחריותה להעברת המזוודות לידי התובע אשר נעשתה לטענתו באופן לקוי . באשר לעילה הראשונה הרי שמדובר בנזקים הנובעים מעיכוב בהובלת כבודה בטיסה ומשכך, חוסה התביעה תחת כנפי חוק התובלה האוירית , תש"ם - 1980 (להלן:"חוק התובלה האווירית") . במסגרת חוק זה הוחלו והוכנסו לתוקפן, מספר אמנות בינלאומיות החלות בנושא התובלה האווירית. סעיף 10 לחוק, מייחד את העילה הנובעת מהובלה אווירית ובהתאם לו: "אחריותו של המוביל, עובדיו וסוכניו, לפי חוק זה לנזק, לרבות לנזק שנגרם עקב מותו של נוסע, תבוא במקום אחריותו לפי כל דין אחר, ולא תישמע כל תביעה לפיצוי על אותו נזק שלא על פי חוק זה, תהא עילתה הסכם, עוולה אזרחית או כל עילה אחרת ויהיו התובעים אשר יהיו".   החוק מחיל כאמור מספר אמנות בינלאומיות בנושא התובלה ובינלאומית ובכלל זה, את אמנת ורשה שנחתמה ביום 12/10/1929 (להלן:"אמנת ורשה) ואשר הורחבה ושונתה במסגרת מספר פרוטוקולים מאוחרים האחד מהם הרלוונטי לעינינו הינו מיום 28/9/1955 אשר נחתם בהאג (להלן:"פרוטוקול האג") סעיף 19 לאמנת ורשה קובע כי : "המוביל ישא באחריות לנזק שנגרם מחמת איחור בתובלה אווירית של נוסעים, כבודה או טובין". בהתאם לקבוע באמנת ורשה, אשר הוחלה כאמור במסגרת חוק התובלה האוירית, האחריות במקרה בפני חלה על המוביל האווירי - דהיינו על חברת אייר בוטצואנה ולא על הנתבעת 1. הואיל ובהתאם לסעיף 10 לחוק ההובלה האווירית, חל יחוד עילה לתביעה הנובעת מהעילות המנויות בחוק, הרי שאין לתובע כל עילת תביעה כנגד הנתבעת 1 , אשר אין עוררין כי לא שימשה כמוביל האווירי בטיסה אליה לא הועלו המזוודות. לשם שלמות היריעה, אציין כי בהתאם לאמנת גואדלהרה אשר נחתמה ביום 18/9/1961 , חלה גם אחריות על המוביל לפי חוזה ואולם, זה מוגדר במסגרת האמנה כ: "מוביל לפי חוזה" שמשמעו - "אדם שהוא צד לחוזה הובלה המוסדר באמנת ורשה והערוך עם נוסע או עם שוגר , או עם אדם הפועל מטעמו של הנוסע או השוגר". בנסיבות המקרה המונחות בפני, אינני סבורה כי הנתבעת 1 עונה על הגדרת מוביל לפי חוזה כאמור באמנה זו ,הואיל ותפקידה התמצה בסיוע לתובע באמצעות מכירת כרטיס טיסה לחברת אייר בוטצואנה מתוך סטוק שלה ותו לא. באשר לטענתו השנייה של התובע ולפיה, התרשלה הנתבעת 1 בהובלת המזוודות לאחר מכן. הרי שהתובע לא תמך בראייה כלשהי טענתו ולפיה, אמנם הנתבעת 1 היתה אחראית לטיפול בנושא הובלת המזוודות אליו ובכלל זה, לא היה בידי התובע להציג מסמך המעיד על כך שתלונתו בדבר נמסרה אמנם לדלפק של הנתבעת 1 ו/או מספר תלונה ו/או כל אינדיקציה אחרת המוכיחה אחריות של הנתבעת 1 להובלת המזוודות. אציין כי לטענת התובע, ראייה לכך, שהנתבעת היתה אמנם אחראית בנושא ניתן למצוא בכך, שכאשר התובע החמיץ את הטיסה בשעה 17:55, אשר אין עוררין כי הינה טיסה של הנתבעת 1, הנתבעת 1 סיפקה לו טיסה חלופית ללא עלות למחרת היום בשעה 6:00. לטענת התובע, באספקת טיסה חלופית ללא עלות, גילתה הנתבעת 1 דעתה באשר לאחריותה בנושא האיחור בהובלת המזוודות . לענין זה ,הנני מקבלת טענתה של הנתבעת 1 ולפיה- לא ניתן ללמוד מהסכמתה לשיבוץ התובע בטיסה חלופית משהחמיץ טיסתו המקורית כי נטלה אחריות בנושא הובלת המזוודות הואיל ומדובר בשירות ללקוח אשר החמיץ טיסה , שירות אשר התמצה בשינוי מועד הטיסה ותו לא , שירות אשר הנתבעת 1 מספקת לכלל לקוחותיה המחמיצים את טיסותיהם מכל סיבה שהיא וככל שהדבר מתאפשר לה . לאור האמור, הנני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח אחריות ויריבות ישירה של הנתבעת 1 כלפיו בנושא השבת המזוודות בהמשך הטיול. באשר לנתבעת 2, טענתו של התובע הינה כי הנתבעת 2 אחראית לנזקיו הואיל ושימשה כסוכנת הנסיעות אשר הזמינה בעבורו את הטיסות. אינני סבורה כי חלה על הנתבעת 2 אחריות במקרה זה. הנתבעת 2 הינה סוכנת נסיעות ומשכך, תפקידה כולל שני שלבים - בשלב הראשון עליה ליצור את הקשר המשפטי בין הלקוח לבין ספק השירות - אין עוררין כי הנתבעת 2 מילאה שלב זה באשר לתובע סופקו כרטיסי הטיסה אשר כובדו על ידי הספקים. בשלב השני- על הנתבעת 2 לטפל בתובע במקרה בו נתגלו ליקויים בשירות ולסייע לו את מול הספק. גם בשלב זה מילאה הנתבעת 2 את תפקידה באשר פניותיו של התובע נענו על ידה בניסיונות לסייע לתובע ככל שהדבר היה באפשרותה. טענתו של התובע הינה למעשה ניסיון להשית על הנתבעת 2 אחריות גם לטיב השירות או לליקויים בשירות גופו ואולם, אחריות זו חורגת ממסגרת האחריות אשר יש להטיל על סוכנת נסיעות. יפים לענין זה, דברי בית המשפט המחוזי בח"א (חוזים אחידים) 804/07 דיזנהויז יוניתורס נסיעות ותיירות (1979) בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה(פורסם במאגרים המשפטיים): " ודוק, התחייבותה המשפטית של המבקשת היא להקנות ללקוח זכות משפטית לקבלת השירות מספק השירותים, ולהבטיח כי שירות כזה אכן יינתן. אין היא נוטלת על עצמה אחריות לאיכותו של השירות האמור, ואף לא לליקויים העלולים ליפול בו (למעט כאלה בהם ניתן לייחס לה אשם). " לאור האמור, הרי שהתובע שהנני קובעת כי התובע לא הוכיח כל אחריות של הנתבעת 2 לנזקיו ומשכך, יש לדחות תביעתו כלפיה. אשר על כן , הנני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל להוכחת אחריות מי מן הנתבעות לנזקיו ומשכך, הנני קובעת כי דין תביעתו להדחות. לאחר ששקלתי ולפנים משורת הדין החלטתי שלא לעשות צו להוצאות. רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים ממועד המצאת פסק הדין. אובדן מזוודה / כבודה