תשובה על השגה תוך שנה

המבקש טוען כי מיום הגשת ההשגה (23.3.04) ועד ליום המצאת הצווים לידיו (4.5.05) חלפה למעלה משנה ועל כן דין הצווים להתבטל ויש לראות בהשגה כאילו התקבלה.

סעיף 152 (ג) לפקודות מס הכנסה זכה לדיון נרחב בבית המשפט העליון בע"א 5954/04, 1857/05, פקיד שומה ירושלים 1 נ' משה סמי, (לא פורסם ניתן ביום 22.4.07)
בית המשפט הציב בראש הדיון את השאלה מה פירושו של הביטוי "השתמש פקיד השומה בסכויותיו" כאמור בסעיף 152(ב) הנ"ל.

נפקות ההכרעה בשאלה נובעת מלוח הזמנים שנזכר בסעיף 152(ב) הנ"ל. על פי לוח זמנים זה, בחלוף המועדים שנקבעו, לעניינו, בחלוף שנה מיום הגשת ההשגה, אם לא הפעיל פקיד השומה את סמכויותיו, רואים בהשגה כאילו התקבלה.

בית המשפט קבע כי תכלית ההוראה שבסעיף 152(ג) הינה "בין היתר, צמצום חוסר הוודאות המשפטית בה שרוי אדם כאשר טרם ניתנה בעניינו החלטה". על כן, קבע בית המשפט כי אין די בכך שפקיד השומה יתן החלטתו בתום התקופה הקבועה בסעיף אלא יש צורך כי פקיד השומה יפעל גם למתן תוקף פומבי להחלטה, דהיינו יודיע על החלטתו.

להלן החלטה בנושא תשובה על השגה תוך שנה:

החלטה

1.     בפני בקשה חוזרת לקבלה על הסף של ערעור המבקשים על שומות מס שהוציא המשיב למבקש 1 (להלן: "המבקש") לשנים 2000-2002. אפתח תחילה בתיאור העובדות והרקע לבקשה.

2.     המבקש הינו נישום המפעיל מספרה המצויה בחיפה. ביום 18.2.04 הוציא המשיב למבקש שומות לשנות המס שבמחלוקת. השומות הוצאו על פי סמכותו של המשיב סעיף 145 לפקודות מס הכנסה [נוסח חדש], (להלן: "הפקודה"). על שומת אלו הגיש המבקש ביום 23.3.04 השגה בהתאם לזכותו על פי סעיף 150 לפקודה.

3.     ביום 15.3.05 הוציא המשיב למבקש שומות חדשות מכוח סעיף 152(ב) לפקודה. יצויין, כי על פי שומות אלה, נקבעה למבקש הכנסה חייבת נוספת בכל אחת משנות המס שבמחלוקת. תוספת הכנסה זו התבססה על הפרשי הון בלתי מוסברים שנמצאו בהצהרות ההון של המבקש וכן על ניתוח כלכלי של עסקיו.

יצויין כי המבקש אף נחקר על ידי מחלקת חקירות של מס הכנסה בחשד לביצוע עבירות של השמטת הכנסות. במסגרת הליכים אלו הודה המשיב בהשמטת הכנסות בסך של 200,000 ₪ והוטל עליו כופר בסך של 50,000 ₪. בשל חשדות אלו נפסלו ספריו של המבקש.

4.     ביום 20.3.05 נשלחו למבקש הודעות הנושאות כותרת "פירוט לקביעת השומה לשנת המס... לפי סעיף 152(ב) לפקודה.". הודעות אלו נשלחו למבקש בדואר רשום (אישור המשלוח צורף כנספח "ב" לתגובה בבש"א 8075/05). ההודעות נמסרו למבקש כעבור זמן קצר. (אין בידי אישור על מועד המסירה).

הצווים על פי סעיף 152(ב) לפקודה (להלן: "הצווים") הודפסו ביום 20.4.05 ונשלחו למבקש בדואר רשום. הצווים הומצאו למבקש כעבור מספר ימים, לטנתו ביום 4.5.05.

5.     ביום 2.6.05 הגיש המבקש בקשה לסילוק הצווים על הסף ולהאריך לו את המועד להגשת ערעור על הצווים, עד לאחר מתן הכרעה בבקשה (בש"א 8075/06) ביום 8.2.06 הושגה הסכמה במהלך הדיון, למחיקת הבקשה הנ"ל תוך שמירת זכותו של המבקש לשוב ולהעלות את טענותיו במועד מאוחר יותר.

המבקש מימש את האפשרות האמורה ומעלה בשנית את בקשתו לסילוק הצווים וקבלת הערעור.

6.     בבסיסה של המחלוקת בין הצדדים עומדת הוראת סעיף 152(ג) לפקודה שזו לשונה:

אם בתוך שלוש שנים מתום שנת המס שבה נמסר הדוח לפי סעיף 131, ובאישור המנהל - בתוך ארבע שנים מתום שנת המס כאמור, או בתום שנה מיום שהוגשה השגה, לפי המאוחר מביניהם, לא הושג הסכם כאמור בסעיף קטן (א) ולא השתמש פקיד השומה בסמכויותיו לפי סעיף קטן (ב), יראו את ההשגה כאילו התקבלה; ואולם השגה שהוגשה על שומה שנערכה לפי סעיף 145(ב), יראו אותה כאילו התקבלה רק אם לא השתמש פקיד השומה בסמכויותיו כאמור בסעיף זה, בתוך ארבע שנים מתום שנת המס שבה הוגשה, ובאישור המנהל - בתוך חמש שנים מתום שנת המס כאמור.

המבקש טוען כי מיום הגשת ההשגה (23.3.04) ועד ליום המצאת הצווים לידיו(4.5.05) חלפה למעלה משנה ועל כן דין הצווים להתבטל ויש לראות בהשגה כאילו התקבלה.

7.     סעיף 152 (ג) זה זכה לדיון נרחב בבית המשפט העליון בע"א 5954/04, 1857/05, פקיד שומה ירושלים 1 נ' משה סמי, (לא פורסם ניתן ביום 22.4.07) (להלן: "פרשת משה סמי"). בפרשת סמי הציב בית המשפט בראש הדיון את השאלה מה פירושו של הביטוי "השתמש פקיד השומה בסכויותיו" כאמור בסעיף 152(ב) הנ"ל. נפקות ההכרעה בשאלה נובעת מלוח הזמנים שנזכר בסעיף 152(ב) הנ"ל. על פי לוח זמנים זה, בחלוף המועדים שנקבעו, לעניינו, בחלוף שנה מיום הגשת ההשגה, אם לא הפעיל פקיד השומה את סמכויותיו, רואים בהשגה כאילו התקבלה.

8.     בית המשפט קבע כי תכלית ההוראה שבסעיף 152(ג) הינה "בין היתר, צמצום חוסר הוודאות המשפטית בה שרוי אדם כאשר טרם ניתנה בעניינו החלטה". על כן, קבע בית המשפט כי אין די בכך שפקיד השומה יתן החלטתו בתום התקופה הקבועה בסעיף אלא יש צורך כי פקיד השומה יפעל גם למתן תוקף פומבי להחלטה, דהיינו יודיע על החלטתו.

9.     על פסק הדין בפרשת סמי הוגשה בקשה לדיון נוסף (בש"א 3993/07), בבקשה לדיון נוסף נעתרה אך ורק ביחס לשאלת תחולתה למפרע של הלכת סמי. עד כה טרם ניתנה החלטה לגופה של העתירה.

10.     בתיק זה חלוקת הצדדים בשתי שאלות; האחת - האם משלוח ההודעות מיום 15.3.05, ההודעות המפרטות את נימוקי השומה (להלן "הודעות נימוקי השומה") מהווה שימוש בסמכותו של פקיד השומה. במובן סעיף 152(ג) או שמא רק הוצאת הצווים עצמם היא הפעולה הנחשבת כעשיית שימוש; והשניה - האם המועד הרלבנטי להפסקת מרוץ הזמנים הינו מועד משלוח ההודעה על נימוקי השומה (אם תתקבל טענת המשיב) או משלוח הצווים (או תתקבל טענת המבקש), או שמא המועד לעשיית שימוש בסמכות מסתיים רק עם המצאת ההודעות לידי הנישום.

11.     בדיון שנערך בפניי הוסכם על הצדדים כי אם ייקבע שהמועד הרלבנטי להפסקת מירוץ הזמנים הקבוע בסעיף 152(ג) הינו מועד המצאת הצווים, יהיה מקום לבירור עובדתי של מועד ההמצאה. במסגרת זו העלה המשיב גם טענות סף שעניינן הרחבת חזית. עם זאת, מוסכם על הצדדים כי אם אקבע שהמועד הרלבנטי הינו משלוח הודעת נימוקי השומה, יתייתר הדיון בשאלות הנוגעות להמצאת הצווים.

השאלה הראשונה - המצאת הודעת נימוקי השומה

12.     בפרשת סמי לא דן בית המשפט העליון בשאלה מהו המסמך אותו על המשיב להמציא או לשלוח לנישום על מנת שייחשב כמי שעשה שימוש בסמכויותיו בתוך התקופה הקצובה. סעיף 152(ג) מתייחס לשימוש בסמכות פקיד שומה על פי סעיף 152(ב) וסעיף זה עניינו "קביעת השומה בצו שבכתב". מכאן לומד המבקש כי המסמך הרלבנטי שעל פקיד השומה להוציא הינו צו השומה עצמו ולא די בהודעה המפרטת את נימוקי השומה.

13.     בפרשת סמי, שם בית המשפט את הדגש על מתן פומבי להחלטת פקיד השומה. וכך אומר בית המשפט:

המחוקק קבע כי משך הזמן שיועמד לרשות המנהל על מנת שיקבל בו החלטה אינו בלתי-מוגבל, ואף נקבע פרק זמן שכזה. איני רואה כל שיקול התומך בכך שמשכו של פרק זמן זה לא יהיה גלוי וידוע לנישום. רק כאשר משך זה מוגדר ותחום מראש יכול אדם לתכנן את צעדיו ולדעת, לפחות, החל מאיזה יום תהיה לו שוב האפשרות לכלכל את צעדיו בשים לב להחלטה. כך למשל, אם ברצונו להשקיע במיזם חדש, או לחלופין, לצרוך את הכסף להנאתו, יכול הוא לקבוע שאת החלטתו הסופית בעניין יקבל באותו יום בו צריכה להתקבל החלטת פקיד השומה בהשגה. זכותו של אדם לדעת מהי מצבת נכסיו וחובותיו (ראו והשוו בהקשר אחר ע"א 158/54 דה בוטון נ' בנק המזרחי פ"ד י(1) 687, 695ה (1956)). לא ניתן אפוא להגשים את תכליתה של מגבלת הזמן אשר קצב המחוקק לפקיד השומה מבלי שמגבלה זו תהיה ידועה גם לנישום עצמו. כאשר קובע פקיד השומה את המס בצו שבכתב ומניח את הצו ב"מגירתו" או במחשבו, אין הוא מגשים את התכלית המונחת בבסיס ההגבלה בזמן"

ובהמשך:

סמכותו של פקיד השומה לשים את הנושים אינה יוצאת, לדעתי, מן הכוח אל הפועל כל עוד מצוי הצו בידיעתי הבלעדית של פקיד השומה".

עיון בהודעות נימוקי השומה והשוואתן לצווים מגלה כי בהודעות נימוקי השומה מפרט פקיד השומה בקצרה את נימוקי דחיית ההשגה. כמו כן מפרט הוא את ההכנסה החייבת אותה הוסיף להכנסה הכלולה בהצהרת הנישום וקובע את סך כל ההכנסה החייבת. לעומת זאת בצווים אין כל הנמקה ואין הסבר מדוע פקיד השומה דחה את ההשגה. מנגד, הצווים מפרטים גם כל שאר הנתונים הנדרשים לקביעת יתרת המס לתשלום, כמו חישוב הכנסת בן הזוג, פירוט הזיכויים והניכוים וכו'. נתונים נוספים אלו לא עמדו, במקרה הנוכחי, לדיון בהשגה והינם זהים לנתונים שהוצגו בשומות שבשלב א' (דהיינו השומות לפי סעיף 145 לפקודה).

14.     ראינו שתכלית מגבלת הזמן שבסעיף 52(ג) לפקודה הינה ליידע את הנישום על החלטת פקיד השומה ולאפשר לו לכלכל את צעדיו. סבורני על כן כי המצאת הודעת נימוקי השומה דיה כדי להעמיד את הנישום על החלטת פקיד השומה לדחות את ההשגה, ודי בה כדי להעמידו על שיעור ההכנסה החייבת שקבע פקיד השומה בצווים.

אמנם אין די בהודעת נימוקי השומה כדי להעמידו על יתרת המס לתשלום אולם יתרה זו יכול הנישום לחשב בעצמו על פי הנתונים המצויים בידיו מהשומות המקוריות בצירוף ההכנסה החייבת החדשה שקבע פקיד השומה.

לפיכך, נישום סביר המקבל הודעה על נימוקי השומה יכול לכלכל צעדיו מרגע קבלת ההודעה ויכול לחשב את יתרת המס לתשלום מס גם אם צו השומה עצמו הגיע ימים ספורים לאחר מכן.

15.     סבורני כי המצאת הודעת נימוקי השומה מגשימה את התכלית של מגבלת הזמן הקבועה בסעיף 152(ג). מאידך גם המצאת הצווים ללא הנימוקים עשויה להגשים את תכלית מגבלת הזמן שכן גם בכך די כדי להעמיד את הנישום על טיבה של החלטת פקיד השומה. (ראה גם עמ"ה 8047/04 טוטנאור נ. פקיד שומה ירושלים 1, (לא פורסם, ניתן ביום 16.1.06), וכן עמ"ה 8027/01 א. לביא שמירה ושירותים בע"מ נ. פקיד שומה, (לא פורסם, ניתן ביום 28.8.05).

כמובן שייתכן כי לצרכים אחרים אין די בהמצאת הודעות נימוקי השומה, ויהיה צורך בהמצאת הצווים עצמם; כך לעניין מועד התשלום, נקיטת הליכי גביה ואולי אפילו לצורך קביעת מועדים להגשת ערעור. אולם בכך אין כדי לשנות את המסקנה ביחס לפרשנות סעיף 152(ג), דהיינו לשאלה מתי ייחשב פקיד השומה כמי שהשתמש בסמכויותיו במועד.

16.     אציין, כי לא נעלמו מפני הדברים שנאמרו בפרשת סמי, שם בפסקה 16, התייחס בית המשפט להדפסת הצווים וקבע כי כל עוד לא הודפסו לא עשה פקיד השומה שימוש בסמכותו, אלא שבאותו מקרה לא נטען כי טרם הדפסת הצווים נשלחה לנישום הודעת נימוקי שומה.

17.     על אף האמור לעיל ראוי להוסיף כי נכון יעשה פקיד השומה אם יימנע בעתיד מהפיצול בין הוצאת צווי השומה להוצאת הנימוקים; זה וגם זה דרושים לנישום, לצרכים שונים, ושני אלו קשורים זה בטבורו של זה. המצאת הצווים ביחד עם נימוקי השומה, תמנע מחלוקות מיותרות בענייני המועדים.

השאלה השניה-מועד ההמצאה

18.     המבקש מוסיף וטוען כי אפילו די בהודעת נימוקי השומה כדי למלא את דרישת השימוש בסמכות על ידי פקיד השומה הרי שאין די בשיגור ומשלוח ההודעות, אלא יש לבחון את מועד ההמצאה. לעניין זה מסכים המבקש כי ניתן להחיל על המקרה את החזקה לפיה מסמך הנשלח בדואר רשום מגיע לתעודתו תוך 6 ימים מהמשלוח. המבקש מפנה לסעיף 238 (א) לפקודה .

בתצהירו, טוען המבקש, כי לא קיבל את הודעות נימוקי השומה שנשלחו ביום 20.3.05. עם זאת, אינו מציין מתי קיבלם.

יצויין, כי המשיב צירף אישור של רשות הדואר לפיו אין אפשרות, לאחר חלוף זמן כה רב, להמציא אישור על מועד ההמצאה של ההודעה לידי המבקש. (נספח ג' לתגובה).


19.     דומני, כי די בהעדר הצהרה על המועד שבו קיבל המבקש את הודעת נימוקי השומה כדי לדחות את טענתו שההודעות הגיעו לידיו באיחור. כאשר אין מחלוקת על עצם ההמצאה ובהעדר אפשרות לקבלת אישור מרשות הדואר, הנטל להוכיח את המועד בו קיבל את ההודעות מוטל על כתפיו של המערער.

20.     אולם יתירה מזו, איני סבור שמועד ההמצאה בפועל הינו המועד הרלבנטי. מועד המסירה הינו מועד אקראי שאינו בשליטת פקיד השומה. הוא מותנה בגורמים שונים ובהם בנישום עצמו אשר יכול לבחור את המועד בו יפנה לרשות הדואר לקבל את המסמכים שנשלחו אליו. גם הטענה שיש לצמצם את המועד להשלמת השימוש בסמכות פקיד השומה ב-6 ימים, כדי שהחזקה הקבועה בסעיף 238 שפקודה תופעל, אינה יכולה להתקבל שהרי המחוקק בסעיף 152(ג) העניק לפקיד השומה תקופה של שנה מלאה ולא 359 יום.

21.     גם בפרשת סמי לא נקבע אחרת. בית המשפט לא התייחס מפורשות לשאלה האם המועד הרלבנטי הינו מועד המשלוח ("השיגור") או מועד ההמצאה. עם זאת, עיון בפסק הדין מחייב את המסקנה כי בית המשפט לא התכוון למועד ההמצאה אלא למועד בו יצאה ההחלטה מידיו של פקיד השומה, דהיינו, מועד המשלוח. כך גם סברה כב' השופט מזרחי בעמ"ה 8024/04 איקאפיד נ' פקיד שומה (לא פורסם - ניתן ביום 9.2.05). מרגע המשלוח השלים פקיד השומה את השימוש בסמכויותיו ומרגע זה ואילך מועד ההמצאה יצא משליטתו.

על כן די בכך כי הודעות. נימוקי השומה נשלחו בטרם חלפה תקופת השנה מיום ההשגה כדי להביא לדחיית טענותיו של המבקש.

22.     בהערת אגב אציין כי צמצום נוסף של המועדים בהם על פקיד השומה לעשות שימוש בסמכויותיו עלול לפגוע דוקא בנישומים עצמם. הניסיון מראה כי לאחר הגשת השגה לפקיד השומה נערכים דיונים עם הנישומים ומייצגיהם. לעיתים נדרשים דיונים חוזרים לשם מתן תשובות והבהרות ואפילו לשם הגשת מסמכים נוספים לפקיד השומה. אם לא ייוותר לפקיד השומה זמן מספיק לעריכת הדיונים, לעיון במסמכים ולבחון לעמקן את טענות הנישומים יש חשש כי ההשגות יידחו. סד זמנים קצר מדי יידחוף את פקיד השומה לדחיית ההשגות, להחלטות חפוזות, ייפגע בשיקול הדעת ויביא לריבוי ערעורים לבתי המשפט.

סוף דבר

22     לאור האמור יש לקבוע כי פקיד השומה עשה שימוש בסמכויותיו במועד כאשר שלח את הודעות נימוקי השומה ועל כן אין כל צורך להמתין להכרעה בדיון הנוסף בפרשת סמי או לחקור את המצהירים לעניין מועד המצאת הצווים בפועל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מס הכנסה - סיווג שונה

  2. החזר מיסים עקיפים

  3. סרט קופה רושמת

  4. הכנסה אינטגרלית

  5. ניהול ספר הזמנות

  6. ניהול קופה רושמת

  7. כתב אישום מס הכנסה

  8. הנורמה האנטי תכנונית

  9. מס הכנסה מוסד ציבורי

  10. הצעת חוק מיסים עקיפים

  11. תשובה על השגה תוך שנה

  12. סעיף 86 לפקודת מס הכנסה

  13. העברת הפסדים לשנה הבאה

  14. ערעור על שומות מס הכנסה

  15. מרוץ ההתיישנות מס הכנסה

  16. סעיף 155 לפקודת מס הכנסה

  17. סעיף 147 לפקודת מס הכנסה

  18. סעיף 217 לפקודת מס הכנסה

  19. סיווג הכנסה מיגיעה אישית

  20. עבירות לפי פקודת מס הכנסה

  21. עורך דין לענייני מס הכנסה

  22. סטייה מהותית בניהול ספרים

  23. פקודת מס הכנסה (נוסח חדש)

  24. ביטול צו לפי פקודת מס הכנסה

  25. ממצאי חקירה במס הכנסה ומע''מ

  26. הוכחת ''כוונה'' להעלים מיסים

  27. אי הגשת דוחות למס הכנסה במועד

  28. קביעת שווי עסקה ע''י מס הכנסה

  29. מיקור חוץ של הוצאות - מס הכנסה

  30. סמכות נציב מס הכנסה לתקן שומות

  31. הצהרה על רווח גדול מדי במס הכנסה

  32. ערעור מס הכנסה על פי מיטב השפיטה

  33. ערעור על שומת מס הכנסה לאחר הרשעה

  34. משיכת כספים מקופת חברה - מס הכנסה

  35. תיקון דוחות מס הכנסה של אדם שנפטר

  36. טענות עובדתיות חלופיות - דיני מיסים

  37. תפיסת מסמכים על ידי היאחב''ל למס הכנסה

  38. תביעה לתשלום חוב בגין אי תשלום מס הכנסה

  39. פריסת תשלומים מס הכנסה - דרישה למתן בטוחה

  40. מס הכנסה: אחוז חומר גולמי גבוה בשיעור בלתי סביר

  41. חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 132), התשס"ב-2002

  42. סעיף 147(א) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961

  43. כללי מס הכנסה (ניכוי הוצאות חיבור למרשמי מחשב), התשנ"א-1991

  44. הוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות) (הוראת שעה), התשמ"ו-1985

  45. תקנות מס הכנסה (הקלה ביחסי גודל בסוגי מיזוגים מסוימים), התשס''ג-2003

  46. נטען כי לא הומצאו מסמכים המאשרים גרסת החייב כי הגיש דוחות שוטפים למס הכנסה

  47. חוק מס הכנסה (ניכויים מיוחדים בשל אינפלציה) (הוראת שעה ותיקוני חוק), התשמ"א-1981

  48. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון