עסק למטרת הונאת מס

להלן גזר דין בנושא עסק למטרת הונאת מס: גזר דין 1. הנאשמים (מנהלה הפעיל של חברה שעסקה בענף עבודות הבניין והחברה) הורשעו עפ"י הודאתם (לגבי נאשמת 1 באמצעות נאשם 2) בעבירות המיוחסות להם בשני כתבי אישום שונים. ת.פ. 1543/04 מייחס להם עבירות על חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: "חוק מע"מ), ות.פ.2242/03 מייחס להם עבירות על פקודת מס הכנסה, (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלהן: "הפקודה"). 2. לאחר הודאת הנאשמים בשני כתבי האישום, ולבקשתם הוחלט לצרף שני התיקים, והפרוטוקול נוהל בת.פ. 1543/04. 3. בת.פ. 1543/03: כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום הכולל 8 אישומים שונים (האישום השביעי והשמיני לגבי נאשם 2 בלבד) המייחס להם עבירות על חוק מע"מ. מעובדות הרקע של כתב האישום עולה כי הנאשמת 1 נרשמה כעוסק מורשה בתאריך 1/1/98 בענף עבודות הבניין. עסק זה הוקם למטרה אחת ויחידה והיא הונאת מנהל המכס והמע"מ, ע"י הוצאת חשבוניות פיקטיביות, כאשר מחזור העסקים עמד על יותר מעשרה מיליוני שקלים. באישום הראשון: נטען כי, בתאריך 13/4/00, נחקר מנהל החשבונות, מר אבו שריקי מחמד אשר ניהל את חשבונותיה של הנאשמת 1 במהלך שנת 1998. אבו שריקי הודיע לנאשם כי חוקרי מע"מ היו במשרדו ושאלו עליו. בתאריך 15/4/00, בשעה 2:35, הודיע אחיו של הנאשם למשטרה, כי מבנה ששימש כמשרדו של נאשם 2 נשרף. בתאריך 16/4/00, מסר הנאשם בהודעתו במשטרה, כי המשרד שנשרף וששימש כמשרדה של הנאשמת הכיל, בין היתר, מסמכים של החברה. נטען, כי במסגרת חקירה וביקורת שנערכו על ידי המאשימה בהתייחס לנאשמת 1, נתבקש נאשם 2, במספר הזדמנויות, להמציא את העתקי חשבוניות המס אשר שימשו את הנאשמים בניכוי התשומות בדוחות אשר הוגשו מטעמם למאשימה. על אף דרישות חוזרות ונשנות מטעם המאשימה כי יומצאו לה העתקי החשבוניות שנשרפו, כטענת הנאשם, נמנעו הנאשמים לעשות כן. בעשותם כאמור, נמנעו הנאשמים מלהמציא את פנקסי החשבונות של הנאשמת 1 משנדרשו לעשות כן. בגין אישום זה, מיוחסת לנאשמים העבירה הבאה: סרבו או נמנעו למסור ידיעה, מסמך, פנקס שהם חייבים למסרם, לאחר שנדרשו לעשות כן, בניגוד לסעיף 117(א)(1) לחוק מע"מ. באישום השני: נטען כי הנאשמים לא ניהלו פנקסי חשבונות כמתחייב מכח תוספת י"א סעיף 2(א) להוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות (מספר 2), תשל"ג-1973, בכך שבשנת 1998, לא ניהלו את פנקסי חשבונותיהם או שניהלו אותם בסטייה מהותית מן ההוראות המפורטות בתוספת. באשר לשנים 1999- 2000, נטען כי לא ניהלו פנקסי חשבונות שהיה עליהם לנהל כלל, למעט פנקסי חשבוניות כאשר החשבוניות שנמסרו מתוכם לא מצאו ביטוי ברישום ספרי החברה. הנאשמים לא הגישו ערעור או ערר ביחס לקביעה כי ספריהם נוהלו בסטייה מהותית, וכאמור בסעיף 117(א)(7) לחוק מע"מ קביעה זו הינה קביעה סופית. בגין אישום זה, מיוחסת לנאשמים העבירה הבאה: לא ניהלו פנקסי חשבונות או שניהלו בסטייה מהותית מן ההוראות, בניגוד לסעיף 117(א)(7) לחוק מע"מ. באישום השלישי: נטען כי בתקופה שבין מרץ 1998 לבין אפריל 2000, הגישו הנאשמים למנהל מכס והמע"מ 21 דוחות תקופתיים, כאשר ב-3 דוחות דרשו הנאשמים תשומות פיקטיביות בסך כולל של 237,930 ₪ עפ"י מסמכים הנחזים להיות חשבוניות מס, בלא שעשו או התכוונו לעשות עסקה לגביהם (לפני תיקון 20 לחוק מע"מ), ובכך הגישו למנהל מע"מ דוחות תקופתיים הכוללים ידיעה שאינה נכונה, מתוך כוונה להתחמק מתשלום מס, וב-18 דוחות, ניכו הנאשמים מס תשומות בסך כולל של 1,948,420 ₪ מבלי שהיה להם מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק מע"מ, במעשים אלה הגישו הנאשמים למנהל מע"מ 18 דו"חות תקופתיים הכוללים ידיעה כוזבת במטרה להתחמק מתשלום מס (לאחר תיקון 20 לחוק מע"מ). את מעשיהם ביצעו הנאשמים בנסיבות מחמירות בהתחשב בסכומים הגבוהים, בהיקף המעשים ותכיפותם ובתקופה הארוכה בה נעברו. בגין אישום זה מיוחסות לנאשמים העבירות הבאות: א. ניכו ביודעין מס תשומות בלי שיש להם לגביו מסמך כאמור בסעיף 38, בניגוד לסעיף 117(ב)(4) לחוק מע"מ (לפני תיקון 20 לחוק מע"מ) (3 עבירות) ב. מסרו דוח הכולל ידיעה שאינה נכונה בלא הסבר סביר ומתוך כוונה להתחמק מתשלום מס, בניגוד לסעיף 117(א)(3) בצירוף סעיף 117(ב) לחוק מע"מ (לפני תיקון 20) (3 עבירות) ג. ניכו מס תשומות מבלי שהיה להם לגביו מסמך שהוצא עפ"י סעיף 38 במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס, בניגוד לסעיף 117(ב)(5) בצירוף סעיף 117(ב2)(3) לחוק מע"מ (לאחר תיקון 20) (18 עבירות) ד. מסרו דוח הכולל ידיעה כוזבת במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס, לפי סעיף 117(ב)(1) בצירוף סעיף 117(ב2)(3) לחוק מע"מ (לאחר תיקון 20) (18 עבירות) באישום הרביעי: נטען כי בתקופה שבין 17/2/98 לבין 31/7/98, הנאשמים הוציאו ומסרו 36 חשבוניות מס פיקטיביות ל-11 עסקים שונים (נספח ב'), מבלי שביצעו או התחייבו לבצע את העיסקאות אשר בגינן הוציאו את החשבוניות, כאשר סכום העסקאות הנובע מהחשבוניות הפיקטיביות הינו 846,052 ₪ וסכום המס הנובע מהן הינו 143,829 ₪. הוראת החיקוק המיוחסת לנאשמים, בגין אישום זה: הוצאת חשבוניות מס בלי שעשו או התחייבו לעשות עסקה שלגביה הוציאו את החשבוניות, בניגוד לסעיף 117(ב)(3) לחוק מע"מ (לפני תיקון 20) (36 עבירות). באישום החמישי: נטען כי בתקופה שבין 12/8/98 לבין 31/7/00, הוציאו הנאשמים ומסרו 238 חשבוניות מס פיקטיביות ל-36 עוסקים שונים (נספח ג') בכך שהוציאו החשבוניות מבלי שביצעו או התחייבו לבצע את העסקאות אשר בגינן הוצאו החשבוניות, כאשר סכום העסקאות הנובע מהחשבוניות הינו 10,623,877 ₪ וסכום המס הנובע מהן הינו 1,806,060 ₪. במעשיהם אלה, פעלו הנאשמים במטרה להביא לכך שאחרים יתחמקו או ישתמטו מתשלום מס שהם חבים בו. את מעשיהם אלה, ביצעו הנאשמים בנסיבות מחמירות בהתחשב בסכומים הגבוהים, בהיקף המעשים ותכיפותם ובתקופה הארוכה בה נעברו. הוראת החיקוק המיוחסת לנאשמים, בגין אישום זה: פעלו במטרה להביא לכך שאחר יתחמק או ישתמט מתשלום מס שאותו אדם חייב בו, בניגוד לסעיף 117(ב1) בצירוף סעיף 117(ב2)(3) לחוק מע"מ (תיקון 20 ) (238 עבירות) באישום השישי: נטען כי הנאשמים נמנעו מלהגיש 5 דוחות כמתחייב בחוק, לתקופות שבין 4/00-7/00 (4 דו"חות) ו-1 דו"ח ב-12/00. הוראת החיקוק המיוחסת להם, בגין אשום זה: אי הגשת דו"ח במועד, בניגוד לסעיף 117(א)(6) בצירוף סעיף 67 לחוק מע"מ ביחד עם תקנות 20+23 לתקנות מס ערך מוסף, תשל"ו-1976. באישום השביעי (לגבי נאשם 2 בלבד): נטען, כי בתקופה שבין 15/12/00 לבין 31/3/02, הוציא הנאשם 7 חשבוניות מס פיקטיביות (נספח ד'), מבלי שביצע או התחייב לבצע את העסקאות אשר בגינן הוצאו החשבוניות, כאשר סכום העסקאות הנובע מהחשבוניות הינו 503,100 ₪ וסכום המס הנובע מהן הינו 85,527₪. הוראת החיקוק המיוחסת לו, בגין אישום זה: פעל במטרה להביא לכך שאחר יתחמק או ישתמט מתשלום מס שאותו אדם חייב בו, בניגוד לסעיף 117(ב1) לחוק מע"מ (7 עבירות). באישום השמיני (לגבי נאשם 2 בלבד): נטען, כי בתקופה שבין 12/7/01 לבין 18/11/01, הוציא הנאשם ומסר 9 חשבוניות פיקטיביות ע"ש חברת מ.מ שירן שירותים בע"מ, אשר הייתה בבעלותו של הנאשם בתקופה שבין 19/6/01 לבין 1/7/01, כאשר כל החשבוניות הוצאו ונמסרו על ידי הנאשם לאחר שסגר את החברה הנ"ל ביום 5/7/01, רטרואקטיבית מיום 1/7/01. סכום העסקאות הנובע מהחשבוניות הפיקטיביות הינו 227,300₪ וסכום המס הנובע מהן הינו 38,640₪. הוראת החיקוק המיוחסת לנאשם, בגין אישום זה: הוצאת חשבוניות מס מבלי שהיה זכאי לעשות כן, בניגוד לסעיף 117(א)(5) לחוק מע"מ (9 עבירות). 4. בת.פ. 2242/03: כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום הכולל חמישה אישומים שונים (כאשר האישום הרביעי והחמישי מתייחסים לנאשם 2 בלבד) המייחס להם עבירות על פקודת מס הכנסה. נטען כי הנאשמים לא הגישו במועד דו"חות על הכנסותיה של הנאשמת לשנים 1998-2000 כמתחייב כחוק. הוראת החיקוק המיוחסת לנאשמים: אי הגשת דו"ח במועד, בניגוד לסעיף 216(4) לפקודה (3 עבירות) לגבי נאשם 2 בצירוף סעיף 224א' לפקודה. כן נטען באישום הרביעי והחמישי כי נאשם 2 לא הגיש במועד דו"ח על הכנסותיו לשנים 1998 ו- 2000. הוראת החיקוק המיוחסת לו: אי הגשת דו"ח, בניגוד לסעיף 216(4) לפקודה (2 עבירות). 5. שירות המבחן הגיש תסקיר אודות הנאשם. האינפורמציה בתסקיר מבוססת על שיחה שנערכה עם הנאשם. מהתסקיר עולה כי הנאשם הינו בן 41, גרוש פעמיים, ואב לארבעה ילדים בגילאים שנתיים - 17 שנה. התרשם שירות המבחן כי הנאשם הינו בעל רמת אינטלגינציה גבוהה. מדברי הנאשם עולה כי בתום סיום לימודיו התיכוניים, נסע לגרמניה במטרה ללמוד רפואה אולם בתום השנה הראשונה חזר ארצה בשל העדר תמיכה כלכלית. מאז עבד לפרנסתו בעבודות שונות, עד לניהול החברה נשוא כתב האישום ולאחר מכן בשנים 2001-2004 ניהל חברה אחרת. באשר לעבירות נשוא כתב האישום: התרשם שירות המבחן כי חרף הודייתו של הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתבי האישום, הנאשם אינו לוקח את מלוא האחריות, ומטיל את האחריות על רואה החשבון שהועסק במשרדו, שלגישתו זייף חשבוניות מס ללא ידיעתו. בנסיבות המקרה, שירות המבחן נמנע מהמלצה לגבי העונש שיושת על הנאשם וכן איננו ממליץ להמשך טיפול במסגרת שירות המבחן. 6. באי כוח המאשימה בטיעוניהם לעניין העונש מבקשים להשית על הנאשם עונש של מאסר בפועל ממושך ומרתיע, מאסר על תנאי וקנס, ולגבי נאשמת 1 קנס סמלי. מפנה המאשימה למדיניות הענישה בעבירות על חוק מע"מ ומס הכנסה והגישה לתיק בית המשפט פסקי דין לגבי מדיניות הענישה בעבירות כלכליות בכלל ובעבירות המיוחסות לנאשמים בפרט. טוענת המאשימה כי חודש לאחר פתיחת החברה, החלו הנאשמים באופן שיטתי, ובתקופה ממושכת, להוציא חשבוניות פיקטיביות ולקזז מס תשומות שלא כדין, כאשר סכום המס שגזלו מהמדינה עומד על יותר מ-4 מיליון₪ (קרן). לגישת המאשימה, הנאשמים לא רק שהוציאו חשבוניות מס מבלי לבצע עיסקאות, אלא פעלו גם במטרה לגרום לכל עוסק שקיבלו את החישבוניות להשתמט מתשלום מס, במעשיהם גרמו למדינה נזק עצום. הנאשמים לא הסתפקו בכך, הם נמנעו, חרף פניות רבות להמציא לרשויות מע"מ את המסמכים כמתחייב בחוק, בטענה כי המשרד נשרף ובכללם הספרים, ובמאמצים לא קלים הצליחה המאשימה לאתר את כל אותם מקבלי החשבוניות הפיקטיביות. אם לא די בכך, הנאשם לא נרתע, וגם לאחר שמשרדו נשרף, המשיך לבצע עבירות נוספות. הנאשמים לא הסירו את המחדלים חרף חלוף הזמן מיום ביצוע העבירה. באשר לעבירות על פקודת מס הכנסה: גם בתיק זה הפנה בא כוח המאשימה למדיניות הענישה בעבירות על הפקודה, וביקש להחמיר עם הנאשמים ולהשית על הנאשם עונש של מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס והתחייבות. 7. בא כוח הנאשמים לא הקל ראש בחומרת המעשים. אולם, הצביע בטיעוניו על שורה של שיקולים המצדיקים, לסברתו, גישה מקלה ומתחשבת בגזירת הדין. בראש וראשונה, ביקש בא כוח הנאשמים לתת משקל רב להודיית הנאשם בעבירות המיוחסות לו בשני כתבי האישום, ובכך חסך זמן שיפוטי יקר, ולעובדה שהנאשם מביע חרטה על מעשיו ומבקש לפתוח דף חדש בחייו. בא כוח הנאשמים ביקש גם להתחשב במצבו הכלכלי הקשה של הנאשם ובמצבו האישי. בהתחשב בכל אלה, ביקש בא כוח הנאשמים להקל מאוד בדינו של הנאשם ולהשית עליו עונש של מאסר לתקופה קצרה. 8. העבירות בהן הורשעו הנאשמים הינן עבירות חמורות. בית המשפט העליון קבע את מדיניות הענישה בעבירות מסוג דנא בשורה של פסקי דין. על פי העיקרון שנקבע על ידי בית המשפט העליון, המבצע עבירות של העלמת מס מתוך כוונה להותיר בידיו כספים המגיעים לאוצר המדינה, ייחשב וייראה כגוזל כספי הציבור, והעונש הראוי שיש להשית עליו הוא עונש של מאסר בפועל, שלא לריצוי בעבודות שירות, שכן עונש אחר עלול להחטיא את המטרה במדיניות הענישה בעבירות מסוג דנא. מדיניות זהה נקבעה בקשר לעבירות על פקודת מס הכנסה. גם כאן, נקבע כי העונש שיש להשית הינו עונש של מאסר בפועל, שירוצה מאחורי סורג ובריח. לא אחת נקבע בפסיקה כי עבירה של הפצת חישבוניות פיקטיביות הינה בבחינת אבי אבות הטומאה בשל הקלות בהוצאתן, והקלות לעשות בהן שימוש, כאשר הניזוק היחיד מהפצתן היא מדינת ישראל. 9. בפנינו, מדובר בביצוע עבירות בדרך של תרמית ממש. מדובר בדרך של התנהגות שיטתית שבה הנאשמים מוציאים חשבוניות בסכומי עתק (כאשר מחזור העסקים עומד על יותר מ-10 מיליון ₪), שכל מטרתם לרמות את רשויות מע"מ ולסייע לאחרים להשתמט מתשלום המס. הנאשמים אף הגדילו לעשות גם כאשר מסרו דו"חות כוזבים במטרה להתחמק מתשלום מס וניכו מס תשומות מבלי שהיה להם לגביו מסמך שהוצא כמתחייב בחוק. אין המדובר במעשה אחד, אלא בסדרה של מעשים, הנסיבות הן חמורות, העבירות נמשכו לאורך זמן (מיד לאחר הקמת החברה- חודש לאחר הקמתה), תוך כוונה, לא רק להימנע ממילוי דרישות דיני המס, אלא תוך כוונה להפר אותם הפרה יזומה, אקטיבית ובוטה, מתוך בצע כסף לשמו, ולצורך הפקת רווחים קלים, על חשבון אוצר המדינה. מעשי הנאשמים מקוממים, והעונש שיושת על הנאשם ישקף את חומרת מעשיהם. 10. אינטרס הציבור הוא שיענשו הנאשמים על פי מידת הפגיעה בנורמות הנוהגות, באורח ההולם את חומרת המעשים, כשהמטרה היא להוקיע, להרתיע, ושלא לפטור בלא כלום או בעונש קל מי שמעל מעילה בוטה באימון הרשויות, וגרע כספים ניכרים מקופת המדינה. טענות בא כוח הנאשמים בדבר מצבו הכלכלי הקשה של הנאשם, אינן רלוונטיות, ובשום פנים ואופן, אינני מקבלן, קשיים כלכליים וכספיים יכולים להיות נימוק לאי העברת הכספים לידיים הנכונות. מדובר בכסף שמלכתחילה הועבר לידי מי שקיבל אותו אך ורק כפיקדון, והפיקדון צריך להיות מוחזר לבעליו, קרי: לאוצר המדינה. חומרה יתירה במעשיהם של הנאשמים שלא ניצלו הזמן הארוך (כ-8 שנים תמימות מיום ביצוע העבירה) על מנת להחזיר את הכספים שאותם גנבו בפועל. לטענת בא כוח הנאשמים, הנאשם מביע חרטה וצער על מעשיו ומבקש לפתוח פרק חדש בחייו. דברים אלה אינה עולים בקנה אחד עם תסקיר שירות המבחן, ממנו עולה כי הנאשם אינו מביע חרטה כנה, ומטיל את מלוא האחריות על רואה החשבון שלדבריו, זייף את החשבוניות ללא ידיעתו ואף לא הגיש הדו"חות למס הכנסה. 11. לאור כל האמור לעיל, אני משית על הנאשמים (בשני התיקים) העונשים הבאים: על נאשמת 1: קנס סמלי בסך 200 ₪. על נאשם 2: א. 60 חודשי מאסר. ב. 12 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי שהנאשם לא יעבור עבירה דומה או עבירה אחרת, בניגוד לפקודת מס הכנסה או לחוק מע"מ, תוך 3 שנים, וזאת בהתאם לסעיף 52(ג) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977. ג. קנס בסך 200,000 ₪ או שנת מאסר תמורתו. ד. הקנס ישולם ב-20 תשלומים שווים החל מהחודש הראשון לאחר שחרורו. לא ישולם תשלום במועדו, תעמוד לפרעון כל יתרת הקנס. הודעת זכות ערעור הונאהמיסים