עונש על הוצאת חשבוניות פיקטיביות

להלן גזר דין בנושא עונש על הוצאת חשבוניות פיקטיביות: ג ז ר ד י ן הרקע העובדתי והאישומים 1. הנאשם וחברת ש. מ. שיווק בשר בע"מ (להלן: "הנאשמת"), חברה פרטית מוגבלת במניות, שעיסוקה במסחר בבשר, ורשומה כעוסק מורשה, עומדים לדין בגין ביצוע עבירות לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "החוק"). הנאשם היה במועדים הרלוונטיים לכתב האישום (המתוקן) בעל המניות ומנהלה הפעיל של הנאשמת. 3. בכתב האישום המתוקן הואשמו הנאשמים בכך שבתקופת החודשים פברואר 2002 עד יולי 2003 (להלן: "התקופה הרלוונטית") הם רשמו בספרי החשבונות של הנאשמת 59 חשבוניות פיקטיביות של חברה בשם "זוהר ג'סיקה בע"מ", אשר הסתכמו ב-29,498,631 ש"ח, וניכו בספרי הנאשמת שלא כדין את מס התשומות הגלום בחשבוניות אלה בסך כולל של 5,315,663 ש"ח. הנאשמים הואשמו גם בכך שבין החודשים אפריל 2002 ויולי 2003 הוציאו שלא כדין 40 חשבוניות של הנאשמת, שסכומן הכולל 29,359,783 ₪, והמס הכולל הגלום בהן היה 5,262,056 ₪, ומסרו אותן לבעליה ומנהלה של חברת "מקור הטלה בע"מ", אף שלא היו עסקאות אמת בבסיס החשבוניות. 3. הנאשמים הואשמו אפוא בניכוי שלא כדין של מס תשומות בסך 5,315,663 ₪, בניגוד לסעיף 38 לחוק, בכוונה להתחמק או להשתמט מתשלום מס [עבירה לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק]; במסירת ידיעה לא נכונה ללא הסבר סביר [לפי סעיף 117(א)(3) לחוק], ובניהול פנקסי חשבונות תוך סטייה מהותית מהוראות החוק [לפי סעיף 117(א)(7) לחוק]. לגבי 40 החשבוניות הפיקטיביות שנמסרו ליעקב כהן, האשימה המאשימה את הנאשמים כי פעלו במטרה להביא לכך שאדם אחר יתחמק או ישתמט מתשלום מס כדין [לפי סעיף 117(ב1) לחוק]. 4. הנאשמים כפרו באשמות שיוחסו להם, על כן, נשמעו הראיות בתיק. בהכרעת הדין שניתנה ביום 17.10.07 קבעתי, כי הוכח באורח חד משמעי שלא היו עסקאות בין הנאשמת לבין חברת זוהר ג'סיקה בע"מ, וכי 59 החשבוניות שנרשמו בספרי הנאשמת, הן חשבוניות פיקטיביות; משמע, העסקאות המתוארות בהן אינן אמת, והן אינן משקפות את המציאות העסקית האמיתית. ולפיכך, קבעתי, כי הנאשמים קיזזו שלא כדין את מס התשומות בסך 5,315,663 ₪ שהיה גלום ב-59 החשבוניות הפיקטיביות שנשאו את שמה של זוהר ג'סיקה בע"מ. עוד קבעתי בהכרעת הדין, כי לא היו עסקאות אמת בבסיסן של 40 חשבוניות המס שהוציאה הנאשמת לחברת "מקור הטלה", ומכאן, שהדוחות התקופתיים אותם הגישו הנאשמים, בתקופה שבין החודשים פברואר 2002 ויולי 2003 למע"מ כללו ידיעות כוזבות הן בדבר עסקאות עם חברת זוהר ג'סיקה בע"מ, והן בדבר העסקאות עם "מקור הטלה". הנאשמים עברו אפוא עבירה של מסירת ידיעה כוזבת בדוחות, וכן, ניכו תשומות בלא שהיו לגבי התשומות מסמכים כנדרש בסעיף 38 לחוק. 5. מאחר שבעל חברת "מקור הטלה" לא התייצב לעדות מטעם התביעה, זוכו הנאשמים, מחמת הספק, מעבירה לפי סעיף 117(ב1) לחוק. עמדות הצדדים לעונש 6. ב"כ המאשימה הדגיש בטיעוניו לעונש את חומרתן היתרה של העבירות שביצע הנאשם, והנאשמת מכוחו, ואת חומרת הנסיבות בהן בוצעו המעשים, ובין השאר, הימשכות המעשים על פני חודשים רבים; היקפו של הנזק הכספי שנגרם למדינה כתוצאה ממעשי הנאשמים, סכום העולה על 5.3 מליון ₪ (ערך קרן); וכן, הימנעות הנאשמים מהסרת המחדלים עד היום. לגישת ב"כ המאשימה, מעיד אופיים של המעשים על הנאשם, שלא הסס לגנוב מאוצר המדינה ולשלשל לכיסו סכומים ניכרים. עתירתו של ב"כ המאשימה היא להחמיר בעונשם של הנאשמים. 7. בסיס לעתירה זו היא מדיניות הענישה הנוהגת, בהתאם לאסופת פסיקה שצירף ב"כ המאשימה לטיעוניו. לטעמו, ראוי להשית על הנאשם, משה סלמה, עונש חמור שעיקרו מאסר ממושך בפועל, מאסר על תנאי, וקנס כספי משמעותי. אינטרס הציבור הוא, טען, שיחמירו בעונשם של עברייני מס, כדי להילחם בתופעת החשבוניות הפיקטיביות, כדי להוקיע את מי שגרם נזק בלתי נסבל לקופה הציבורית, וכן, כדי להרתיע את עברייני המס בכלל. משיקולים אלה, נטען, ונוכח חומרת המעשים, מתגמד משקל נסיבותיו האישיות של הנאשם. 8. את טיעוניו לעונש מיקד ב"כ הנאשמים, בראש וראשונה, בנסיבותיו של התיק, ובנסיבות בהן בוצעו העבירות. לגישת הסנגור מדובר בפרשה חריגה, ובתחום מסחר חריג, מה שאינו אופייני לעברייני מס ככלל. בכך, יצא הסנגור כנגד קביעות שונות בהכרעת הדין, וגם כנגד המאשימה, אשר לא השכילה, לטענתו, לבחון את עצמה ואת מדיניותה. משמע: אם פעל הנאשם כפי שנקבע שפעל, הרי שעשה כן בחוסר אונים, ורק עקב מחדלי הרשויות, אשר אינן אוכפות את חוקי המס במגזר הבדואי, שם נאלץ הנאשם לרכוש בשר כבש. מכאן, ניתן היה לשמוע בטיעוני הסנגור גישה הממתנת את חומרת המעשים, ובה בשעה מסירה, למעשה, אחריות פלילית מהנאשמים. 9. ב"כ הנאשמים הגיש לעיוני אסופת פסיקה המורה כי במקרים אלו ואחרים נקטו בתי המשפט הדיוניים בענישה מקלה. לטעמו של הסנגור, זה המקרה לאמץ גישה מקלה, במיוחד נוכח נסיבותיו האישיות של הנאשם, התנהלותו הנורמטיבית כל שנות חייו, והסבל הקשה שהסבו החקירה וההליכים הפליליים לו ולמשפחתו. כדי שתתקבל תמונה אישית מלאה, התבקשתי להורות על קבלת תסקיר מבחן בעניינו של הנאשם. ד י ו ן ו ה כ ר ע ה 10. הנאשם (והנאשמת מכוחו) עברו על איסורים דווקניים בחוק מע"מ, וזאת, באורח חמור ובוטה; הנאשם הגה יזם, ביצע והוציא לפועל, בעצמו ואולי עם אחרים, שורה של מעשי מרמה, במסגרתם הציג בספרי הנאשמת חשבוניות מס מדומות, בלא שהיה להן בסיס עסקי אמיתי, וניכה באמצעותן, שלא כדין, משך כשנה וחצי, מס תשומות בהיקף עצום: למעלה מ-5.3 מליון ש"ח. 11. באשר לתופעת החשבוניות המדומות, הפיקטיביות, קשה לחדש דבר, שכן, הפסיקה אמרה כבר כל שאפשר לומר, הן על חומרת ההשתמטות ממס; הן על המרמה המלווה אותה; הן על הנזק לאוצר המדינה; והן על תוצאתה המפלה לרעה אזרחים שומרי חוק, המשלמים מס כדין. האבחנה בין מקרה למקרה תהא תדיר על פי הנסיבות הספציפיות, משמע: היקף המעשים, הימשכותם, והיקף הנזק שנגרם לאוצר המדינה. 12. מעשיו של הנאשם, על פי כל קנה מידה, הם חמורים מאוד; הם חמורים במהותם, חמורים בהיקפם הכספי, ובמשך התקופה בה בוצעו, וחמורים בהערמה המאסיבית על רשויות המס. בל יישכח, כי הצגת החשבוניות הפיקטיביות לוותה במסירת ידיעות כוזבות בדו"חות התקופתיים, ובניהול ספרי החשבונות תוך סטייה מהותית. חומרתם העיקרית של המעשים בתוצאתם - הנזק העצום שנגרם לאוצר המדינה. 13. שיקולים הכרוכים במטרות הענישה מורים לגזור לעבריין כמידתו, כמידת החומרה של העבירות שעבר והנסיבות בהן בוצעו המעשים, וכן, השלכותיהם מבחינת האינטרס הציבורי ותוצאותיהם. המטרה היא להוקיע ולהרתיע, אך גם להגן על הציבור מפני פגיעתו של עבריין, ושלא לפטור בלא כלום או בעונש קל מי שמעל מעילה בוטה באמון הרשויות, וגרע כספים ניכרים מהקופה הציבורית. 14. הפסיקה בעבירות מס היא חד משמעית: כל הגורע כספים מקופת הציבור - לא יינקה, שכן, דינו כדין מי ששולח ידו אליה וגוזל ממנה כספים לא לו. נאמר לא אחת שדינו של עבריין כזה, שכליו הם ערמה, או, זיוף ומרמה, אינו שונה ולעתים חמור יותר מדינו של עבריין המשתמש בכלים מסוג אחר - כלי פריצה או נשק - להשגת מטרותיו. שכן, אלה גם אלה - מעשיהם מפרים את תקנת הציבור, ופגיעתם בציבור בקרבו הם פועלים - רעה [ראו: דברי כב' השופט א' ברק (כתוארו אז) בע"פ 624/80 חב' וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל, פד"י לה(3) 211]. אמרה על כך כב' השופטת א' פרוקצ'יה (ע"פ 9788/03, 10126/03, 10130/03, 10335/03, מדינת ישראל נ' גולן ואח'): בית משפט זה עמד לא אחת על הפער הקיים בין ההכרה הברורה כי מעשים של פגיעה בגוף וברכוש הינם עבירות שמתחייבת בגינם ענישה חמורה כדי להרתיע מפני סיכון שלום הציבור ובטחונו, לבין מידת הסלחנות הננקטת לא אחת ביחס לעבירות כלכליות של צוארון לבן, שנזקן לפרט ולציבור הרחב הנו רב ביותר. לעתים דוקא מעשי עבירה כאלה זוכים בבתי המשפט ליחס קל ופשרני אף שנזקם לכלל, למשק ולכלכלה, ולאימון שהציבור רוכש למערכות המשק והשלטון הוא רב ביותר. נוצר לפרקים יחס בלתי הולם בין הענישה המוטלת על עבריין הנאשם בפריצה וגניבת-רחוב, לבין ענישה הנגזרת על עבריין רב מעללים, הגוזל מיליונים מכספי ציבור תוך הפרה עמוקה של חובות נאמנות ומוסר בסיסיים. על פער עמוק זה הנבקע לעתים בתפיסה העונשית הנוהגת במקומנו יש לגשר בדרך של שמירת יחסיות הולמת בהיקפי הענישה, תוך ייחוס משקל מתאים לחומרתם האמיתית של המעשים, להשלכתם השלילית ארוכת הטווח על מערכות הכלכלה והחברה, ולהיקף הנזק שהם מביאים על הציבור. 15. על כן, כאשר מדובר בהיקף משמעותי של עבירות מס, עבירות שמשתרעות על פני תקופה ממושכת; כשמדובר במעשים מתוכננים ויזומים ולא במעשי אקראי; כאשר התוכנית העבריינית המורכבת נועדה להשיג השתמטות ממסים בהיקף רב; מתעצמת חומרת העבירות. 16. בתי המשפט קבעו באמירות ברורות וחד משמעיות, כי עבירות המס הן רעה חולה שהרשויות מתקשות להילחם בה ולמגרה; על כן, מדיניות הענישה הרצויה וההולמת היא מאסר לריצוי בפועל, גם כאשר מדובר במבצעים שהם אנשים המצטיירים לרוב כ"שומרי חוק". בתי המשפט לא היססו לגזור על עברייני מס עונשי מאסר ממושכים [ראו: ע"פ 5367/91, 5350/91 נעמי דנון נ' מדינת ישראל, וערעור שכנגד, תקדין עליון 92(1), 1815; ע"פ (מאוחדים) 9788/03, 10126/03, 10130/03, 10335/03, מדינת ישראל נ' גולן ואח', (טרם פורסם); ע"פ 2933/02, 2919/02 אלוני נ' מדינת ישראל, וערעור שכנגד, תקדין עליון 2002(3), 1865; ע"פ (תל-אביב) 71330/03 יוסי צורי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); ברע"פ 5588/04 - נדחתה בקשת הנאשם לערער על חומרת העונש]. 17. אין באלה כדי לומר שאין בנמצא גזרי-דין מתונים, בהם נמנעו בתי-המשפט מהטלת עונשי מאסר ממושכים, במיוחד, במקרים בהם עשו הנאשמים להסרת המחדלים. אלא שכל מקרה ומקרה אמור להתברר על פי נסיבותיו המיוחדות. יש לזכור, כי בסופו של דבר לא הסירו הנאשמים את המחדלים, ואין סיכוי שיעשו כן בסכום כלשהו נוכח מצבם הכלכלי. מאחר שעבירות המס הן בעלות היבט כלכלי מובהק, הרי שהסרת המחדלים היא שיקול משמעותי לעניין הענישה, ולא אחת תורמת להקלה בעונש. לא כך, כאשר אין סיכוי להסרת המחדלים. 18. אשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם: נסיבותיו האישיות של נאשם, כפי שנפרשות הן לפני ביהמ"ש, מאפשרות לו לבחון את האישיות האינדיבידואלית הניצבת לפניו, על עברה ותכונותיה; הרקע ממנו צמחה, תרומתה לקהילה, הגורם שהביא לביצוע העבירות, והסיכוי להישנותן. לעוצמת השיקולים לקולא קשר ישיר לנסיבותיו האישיות של הנאשם. הנאשם בן 53. כפי שמסר לי הסנגור, מקיים הנאשם אורח חיים נורמטיבי, מטפח את משפחתו, שידעה סבל רב כתוצאה מההליכים שמעורב בהם הנאשם. עוד נמסר כי מצבו הכלכלי של הנאשם קשה, והיקף חובותיו עצום. זו הסיבה שנמנע מהסרת המחדלים. לקולא ביקש ב"כ הנאשמים לחשב את הודיית הנאשם בחקירה, הודייה שתרמה למיצוי ההליכים, ועליה מבוססת, למעשה, הכרעת הדין. 19. האם מצדיקות הנסיבות הללו שאעדיף את האינטרס האישי של הנאשם על פני אינטרס הציבור בדבר ענישה ההולמת את חומרת המעשים? אדגיש, כי עד כה לא נשמעו מפי הנאשם דברי חרטה. אדרבא, התחושה היא שהנאשם לא הפנים את חומרת מעשיו. שאם לא כן, לא היה מנהל את משפטו עד תום. זכותו המלאה והיסודית של נאשם לכפור באשמה ולנהל את משפטו. אולם, בעשותו כן, אינו יכול לצפות להקלה בעונש, כזו שרשאי לצפות לה מי שהודה באשמה, הביע חרטה כנה, והפנים את חומרת מעשיו. 20. שקלתי אפוא את טיעוני הצדדים, ולאחר שבחנתי את ההיבטים השונים העולים מהאישומים בהם הורשעו הנאשמים, את הנסיבות האופפות את מעשי העבירה, ואת מדיניות הענישה הנוהגת, מצד אחד, ואת הנסיבות האישיות של הנאשם מן הצד השני, הגעתי למסקנה שדינו של הנאשם למאסר בפועל. הנסיבות האישיות יצדיקו הקלה מסוימת, אולם, לא כעתירת הסניגור. 21. אני גוזרת אפוא על הנאשמים את העונשים הבאים: על הנאשמת שאינה פעילה אני גוזרת קנס בסך 1,000 ₪, לתשלום תוך 30 יום. על הנאשם משה סלמה אני גוזרת: א. 45 חודשי מאסר בפועל. מתקופה זו ינוכו ימי מעצר (מיום 4.9.03 עד 7.9.03). ב. 12 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שהנאשם לא ישא עונש זה אלא אם יעבור, תוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסרו, עבירה לפי חוק מע"מ מסוג פשע. ג. 6 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שהנאשם לא ישא עונש זה אלא אם יעבור, תוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסרו, עבירה לפי חוק מע"מ מסוג עוון. ד. קנס כספי בסך 70,000 ₪ שיופקדו תוך 90 יום בקופת בית המשפט, או 4 חודשי מאסר תמורתם, והם ירוצו באופן מצטבר לעונש המאסר בפועל שגזרתי. סכום שהפקיד הנאשם במזומן לשחרורו בערבות ניתן לקזז כנגד הקנס שהטלתי. את היתרה יפקיד הנאשם על פי הקביעה לעיל. הודע על זכות ערעור לבית המשפט המחוזי משך 45 יום מהיום.מיסיםעבירות מסחשבונית פיקטיביתחשבונית