הבסיס לחיוב באגרת טלויזיה הוא בהטלתו על המחזיק במקלט טלויזיה, כאמור בחוק רשות השידור. הקריטריון היחיד הקובע את בסיס החיוב באגרה הוא קריטריון של החזקה במקלט. קריטריון זה מהווה את תנאי הסף לחיוב באגרת טלויזיה. אין חבות באגרת טלויזיה ללא החזקה במקלט. למרות מרכזיותו של תנאי זה להטלת החיוב באגרה אין החוק מגדיר מה טיבה של החזקה זו. בפסק הדין להלן, אין מחלוקת כי ברשות התובע מקלט טלוויזיה ולכן, לכאורה, קיימת חבות לתשלום האגרה. בה בשעה, התובע טוען כי הוא פטור מתשלום אגרה לפי הוראות סעיף 5(ב)2 לתקנות רשות השידור השידור (אגרות, פטורים, קנסות והצמדה), התשל"ד-1974 הקובע כי לא תוטל אגרה בעד החזקת מקלט טלוויזיה, אם לדעת המנהל "הוא מוחזק בידי בן-משפחתו של המחזיק במקלט טלוויזיה אשר בעדו שולמה אגרה, והוא מתגורר אתו באותו מען". התובע טוען כי מגוריו עם אמו, הם לאורך השנים נשוא הדרישה ועל כן, הוא פטור מתשלום ואין לו כתובת נפרדת למגוריו, אלא במגורי אמו. להלן פסק דין בנושא מגורים עם ההורים - אגרת טלוויזיה: פסק דין 1. התביעה היא להחזר תשלומים, שנגבו מהתובע על ידי הנתבעת בגין אגרת טלויזיה. התובע טוען, כי התשלומים נגבו שלא כדין ומבקש להורות לנתבעת להימנע מחיובו בתשלומים נוספים בגין החזקת הטלוויזיה , הואיל ומגוריו הם במגורי אימו. התובע טוען גם לזכותו לפיצוי בגין גביית האגרה, שנעשתה שלא כדין. 2. התובע העיד על מגוריו עם אימו באותה יחידת דיור והוכיח, כי אימו שילמה את אגרת הטלוויזיה. לטענתו, כבר משנת 2003 הוא מצוי בדין ודברים עם הנתבעת, בדבר האגרה שנדרשה ממנו. עד לאחר הגשת התביעה, לא נעשה בירור ענייני של הנתבעת בנוגע לטענותיו ולא הגיע נציג מטעם הנתבעת למקום מגוריו, כדי לוודא את נכונותן. התובע נאלץ לשלם לנתבעת סך של 6,120 ₪, לאחר עיקול חשבון הבנק והמכונית שלו על ידה, בגין החוב הנטען כנגדו. 3. מנגד טוענת הנתבעת, כי התובע רכש ביום 30.3.94 מקלט טלוויזיה ובהתאם לכך לפי סעיף 28א. לחוק רשות השידור, התשכ"א-1961 (להלן - "החוק"), חלה עליו חובת תשלום בהיותו מחזיק במכשיר טלוויזיה. התובע, נמנע מתשלום אגרת הטלוויזיה משנת 1994 ועד לשנת 2005, למרות פניותיה אליו בנידון ולפיכך, ננקטו הליכי גבייה כנגדו. לעניין המגורים המשותפים של התובע עם אימו טענה הנתבעת, כי התובע מתגורר ביחידה נפרדת מאמו עם כניסה נפרדת ובהתאם לכך, חלה עליו חובת תשלום ולא נמסר לה על ידו, כי דירתו הושכרה וכי מגוריו, עם אימו. 4. רכיב תביעה נוסף הוא, לביטול דרישת תשלום, שטרם ששולמה על ידי התובע בסך 1,954 ₪ המאוחרת להליכי העיקול. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי הדרישה היא כדין ואילו בפתח הדיון הודיעה ב"כ הנתבעת, כי חיוב זה בוטל לאור מגוריו של התובע עם אמו באותה יחידת דיור (עמ' 3 שורות 4-3). התובע העיד, כי עד למועד הדיון, לא נמסרה לו הודעת ביטול בנוגע לדרישה זו (עמ' 3 שורה 14) . כך גם, לא היה בידי הנתבעת להוכיח משלוח הודעת ביטול לתובע בנידון. דיון: 5. הבסיס לחיוב באגרת טלויזיה הוא בהטלתו על המחזיק במקלט טלויזיה, כאמור בחוק רשות השידור. בע"א 935/00, מדיק מדיה קורפוריישן בע"מ (בכינוס נכסים) נ' רשות השידור, בעמ' 589 נקבע: "הקריטריון היחיד הקובע את בסיס החיוב באגרה הוא קריטריון של החזקה במקלט. קריטריון זה מהווה את תנאי הסף לחיוב באגרת טלויזיה. אין חבות באגרת טלויזיה ללא החזקה במקלט. למרות מרכזיותו של תנאי זה להטלת החיוב באגרה אין החוק מגדיר מה טיבה של החזקה זו". 6. עניינינו, אין מחלוקת כי ברשות התובע מקלט טלוויזיה ולכן, לכאורה, קיימת חבות לתשלום האגרה. בה בשעה, התובע טוען כי הוא פטור מתשלום אגרה לפי הוראות סעיף 5(ב)2 לתקנות רשות השידור השידור (אגרות, פטורים, קנסות והצמדה), התשל"ד-1974 (להלן - "התקנות") הקובע כי לא תוטל אגרה בעד החזקת מקלט טלוויזיה, אם לדעת המנהל "הוא מוחזק בידי בן-משפחתו של המחזיק במקלט טלוויזיה אשר בעדו שולמה אגרה, והוא מתגורר אתו באותו מען". 7. התובע טוען כי מגוריו עם אמו, הם לאורך השנים נשוא הדרישה ועל כן, הוא פטור מתשלום ואין לו כתובת נפרדת למגוריו, אלא במגורי אמו. מנגד טענה הנתבעת, כי התובע התגורר ביחידת דיור נפרדת מאימו ולפיכך, לא חל עליו הפטור. לגירסתה, רישום כתובתו של התובע ושל אימו אינו זהה שכן, האם גרה ב"גבעת יערים 83" ואילו התובע, גר ב"גבעת יערים" בלבד (עמ' 2 שורות 13-12 לפרוטוקול). מכך הסיקה הנתבעת, כי מדובר במגורים בשתי יחידות נפרדות ובמגורים נפרדים של שניהם. בחינת המסכת העובדתית: 8. הנתבעת, לא ערכה ביקור במגורי התובע עובר לחיובו באגרה ולהטלת העיקולים לגביית האגרה עד לביקורו של העד מטעמה, מר צוריאל מימון (להלן-"העד מימון") שערך ביקורת בביתו של התובע, רק לאחר שהוגשה התביעה,בחודש ינואר 2009. בהתאם לדיווח על תוצאות ביקורו של העד מימון (נספח ב' לכתב ההגנה) נימצא כי התובע מתגורר עם אימו באותה דירה, בגבעת יערים משק מס' 83 וכי היחידה הנפרדת, מושכרת לאחר. מר מימון אישר בעדותו, כי הוא ראה את חדר המגורים של התובע ואת חפציו בדירת אימו. 9. בהתאם לנספח ג' לכתב ההגנה, כבר ביום 26.1.2005 דיווח התובע לנתבעת, כי הוא מתגורר עם אימו באותה דירה וכי היחידה הנפרדת, מושכרת. התובע, הגיש אישור ממזכירות מושב גבעת יערים מיום 2.11.08, לפיו הוא מתגורר מאז ומתמיד, עם אימו במשק 83 (נספח א' לכתב התביעה) ובמכתביו לנתבעת, החל מיום 7.12.2003 ואילך חזר וטען כי הוא מתגורר עם אימו. בתמיכה לטענתו, כי הוא אינו מתגורר ביחידה הנפרדת המצויה בנכס, הגיש התובע חוזי שכירות של היחידה הנפרדת החל מאוגוסט 1995 ועד לשנת 2009 והעיד על הארכות של החוזים, (למעט פרק זמן קצר של מספר חודשים, בו לא נמצא שוכר כדברי התובע). 10. ב"כ הנתבעת טענה, כי היא לא ראתה את חוזי השכירות מטעם התובע וכי הם אינם מצויים בין מסמכיה בנוגע לתובע (עמ' 2 שורה 4). לדבריה, במידה והתובע היה מוכיח מגורים משותפים עם אימו וממציא את חוזי השכירות, יתכן שהחוב היה נמחק ולא היו ננקטים כנגדו הליכי גביה (עמ' 3 שורה 2). הנתבעת, לא הביאה לעדות מי מהאחראים לטיפול בעניינו של התובע ובפניותיו אליה והסתפקה בהבאת מר מימון לעדות, אשר העיד רק על מימצאי ביקורו בנכס בשנת 2009. לא עלה בידי מר מימון לסתור את עדותו של התובע על משלוח חוזי השכירות לנתבעת ועל פניותיו אליה במרוצת השנים בבקשה לבדיקת טענתו על מגורים ביחד למעט, תוצאות ביקורו בנכס. בנסיבות אלו, אני מעדיפה את עדותו של התובע על מגעיו ופניותיו לנתבעת ובדבר הצגת מסמכיו בפני הנתבעת, על פני טיעוני ב"כ הנתבעת בנידון, אשר ניתנה לה רשות לייצג את הנתבעת, אך אין בכך משום התייצבות כעדה מטעמה. יוער, כי עדותו של התובע על מסירת חוזי השכירות לנתבעת, מתיישבת עם האמור בנספח ג' לכתב ההגנה ממנו עולה, כי כבר בדצמבר 2006 נמסרו לנתבעת חוזי השכירות לשנים 2005 ועד 2006 וכי הללו תוייקו בין מסמכי הנתבעת ל"החזר כספים", לצורך טיפול על ידה בפניותיו (כאמור בסעיפים 3 ו-4 לנספח ג'). 11. השתכנעתי מעדותו של התובע, שעשתה עלי רושם מהימן ונתמכה גם בחוזי השכירות, כי הוא התגורר עם אמו במרוצת השנים, נשוא דרישות התשלום. לא די בקיומה של יחידת מגורים נפרדת בנכס בו התגוררו התובע ואמו, כדי להטיל את הנטל על התובע להוכיח, כי הוא אינו מתגורר ביחידה הנפרדת המצויה בנכס. הנתבעת, גם לא הוכיחה כי בתקופה מוקדמת יותר, התגורר התובע ביחידה הנפרדת על מנת לבסס את ההנחה שלה על המשך מגוריו ביחידה זו, ובנפרד מאמו. 12. יתירה מכך,הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי קיים שוני בין כתובתו של התובע לכתובתה של אימו ואני קובעת, כי חד הן. לא סבירה גירסת הנתבעת, כי היכן שנירשם ברישומיה כי כתובתו של הנתבע היא ב"גבעת יערים", יש בכך כדי להוכיח שמדובר בכתובת שונה ממגורי אמו הרשומה אצלה ב"משק 83 בגבעת יערים". הנתבעת, לא הוכיחה רישום של התובע במשק אחר בגבעת יערים, לפי רישומי משרד הפנים או לפי רישומיה ולא הוכיחה כאמור, כי קיימת כתובת הכוללת רק את שם המושב או כי קיים שוני בין הכתובות המצויות אצלה. מנגד, התובע העיד כי כתובתו במשרד הפנים היא ככתובת אמו. עדותו זו, מתיישבת עם האישור ממזכירות המושב, על מגורי התובע עם אמו במשק מס' 83. 13. לפיכך, צפוי היה שהנתבעת, תבקר בנכס על מנת להוכיח קיום זיקה בין התובע ליחידה הנפרדת, בפרט משלא היו בפניה ראיות המעידות על כך ברישומיה, למעט הכתובת "גבעת יערים", שאינה מעידה על מגורי התובע דווקא, ביחידה הנפרדת ולאור רישומיה במחשב על צורך בקיום ביקור בינואר ונובמבר 2005. כך גם, מחוזי השכירות עולה כי אמו של התובע היא המשכירה של היחידה הנפרדת ובכך, יש כדי להוכיח היעדר זיקה קניינית בין התובע ליחידה הנפרדת. 14. בהתאם לכך, אין בשאלת משלוח חוזי השכירות לנתבעת כדי לבסס את דרישת האגרה מהתובע, אף שנאמנה עלי עדותו של התובע כפי שקבעתי לעיל, בנוגע למשלוח עותק חוזי השכירות לנתבעת. 15. בנסיבות אלו, עומדת בפני עדותו של התובע בדבר מגוריו עם אמו ולא הוכחה טענת הנתבעת על מגוריו ביחידה הנפרדת, בשל הימנעות הנתבעת מעריכת ביקור בנכס במשך השנים. מחדלה של הנתבעת בהימנעה מביקור בנכס חמור, בפרט לנוכח הטלת העיקולים והסרוב לבטלם, בהתעלם מטענות התובע בנדון. 16. לאור הראיות שבפני הוכח כי התובע נכנס לגדרו של סעיף 5(ב)2 לתקנות והוא פטור מתשלום אגרה לנתבעת בשנים נשוא החיוב והתביעה. לפיכך, דין התביעה להתקבל. 17. בנסיבות אלו, אני מחייבת את הנתבעת בתשלום לתובע בסך של של 6,120 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה ממועד גבייתו ביום 26.1.05 ועד ליום התשלום בפועל. 18. ב"כ הנתבעת הודיעה בדיון על ביטול החיוב בסך 1,954.48 ₪ שנישלח לתובע ביום 20.7.08 ובהתאם לכך, מתייתר הצורך במתן סעד בנידון. 19. בשים לב, להכבדה שניגרמה לתובע בגין הליכי העיקול של חשבון הבנק שלו ועיקול רכבו לצורך גביית האגרה והטירחה שנגרמה לו בפניות חוזרות ונישנות לנתבעת לבירור החיוב ולשמיעת טענותיו כמובא לעיל, אני מחייבת את הנתבעת בתשלום פיצוי לתובע בסך של 2,000 ₪ ובצירוף הוצאות משפט בסך 300 ₪. 20. התשלומים, ישולמו תוך 30 יום מהיום וישאו ריבית והפרשי הצמדה ממועד פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. טלויזיהאגרה