הכנסה אינטגרלית

לטענת המערערת, אין לראות בהכנסותיה מהשכרת המבנים כהכנסה מהשכרה לפי סעיפים 2(6) או (7) לפקודת מס הכנסה, אלא שהכנסות אלה "מהוות הכנסות אינטגרליות לפעילותה העסקית השותפת של המערערת ומהוות הכנסות לפי סעיף 2(1) לפקודה"

להלן פסק דין בנושא הכנסה אינטגרלית:

פסק דין

1. המערערת נוסדה בשנת 1993, על ידי חברת קנוורט פודן סוכנויות בע"מ (להלן: "חברת קנוורט פודן") ואגודה שיתופית "שלב" הקואופרטיב המאוחד להובלה. עם הקמתה רכשה המערערת מגרש בשטח של כעשרה דונם באיזור התעשיה הצפוני של אשדוד. על המגרש הקימה המערערת שלושה מבנים. במבנה המרכזי, מפעילה המערערת מוסך למשאיות מסוג קנוורט ופודן, החל מחודש יוני 94. מבנה שני מושכר לחברת קנוורט פודן מאז אוקטובר 94, ובו מתנהל מחסן חלפים למשאיות מסוג קנוורט ופודן. במבנה השלישי, המכונה על ידי הצדדים "סככת טיפולים", משכירה המערערת שטחים לשלושה גורמים הנותנים שירותי רכב. המערערת מקבלת דמי שכירות מארבעת הגורמים להם היא משכירה את המבנים.
ערעורה של המערערת, שהינו לגבי שנות המס 94 עד 98, מתייחס בעיקרו לשאלה כיצד יש לסווג את הכנסותיה והוצאותיה של המערערת בגין השכרתם של המבנים.
המערערת מבקשת לראות בפעילות המוסך ועסקאות השכירות פעילות אחת של המוסך לצורך ההכנסות וההוצאות, עמדת המשיב היא כי יש להפריד בין שתי הפעילויות.
לטענת המערערת, יש לסווג את הכנסותיה מדמי השכירות כהכנסות מעסק, על פי סעיף 2(1) לפקודת מס הכנסה, [נוסח חדש], התשכ"א - 1961, (להלן: "הפקודה"), יחד עם הכנסותיה מהמוסך, בעוד המשיב סבור כי יש לסווגם כהכנסות מדמי שכירות על פי סעיף 2(6) לפקודה. כן חלוקים הצדדים באשר לדרך בה ינוכו הוצאות המימון והוצאות הפחת המתייחסות למגרש ולמבנים, מהכנסותיה של המערערת.


א. עיקרי העובדות:
2. כאמור, משכירה המערערת שניים מתוך שלושת המבנים שבנתה על המגרש שרכשה באיזור התעשיה באשדוד. מחסן החלפים למשאיות מסוג קנוורס ופודן התנהל במקום במהלך כל שנות המס נשוא הערעור. כעולה מעדותו של מנהל המחסן, 70% מהעבודה במחסן מתנהלת מול מוסכה של המערערת. עובדי המוסך, כאשר הם זקוקים לחלפים, ניגשים למחסן ומזמינים חלפים מהמחסן ומקבלים אותם מיד. זאת ועוד, מאחר שבמוסך אין פקידה, את החשבון ללקוחות עורכת פקידה של המחסן אשר כוללת בחשבון הן את מחיר החלפים והן את שעות העבודה אותן היא מקבלת מהמוסך. מחסן החלפים מקבל שירותי ניקיון מהמוסך. שעות העבודה של מחסן החלפים נקבעות בהתאם לשעות העבודה של המוסך. פרט למוסך, נותן מחסן החלפים שירות גם למוסכים אחרים ברחבי הארץ, בהם מטופלות משאיות מסוג קנוורט ופודן.

3. לטענת המערערת, מחובתה לדאוג לקיומו של מחסן חלפים על מנת לספק ללקוחותיה חלפים מתאימים למשאיות קנוורט ופודן. המערערת הסתמכה בעניין זה על צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (יבוא רכב ומתן שירותים לרכב), תשל"ט - 1978. באותו צו נקבע כי על יבואן רכב אשר קיבל רשיון יבוא, להמציא "כתב התחייבות" "לספק מוצרי תעבורה לרכב המיובא במשך 7 שנים לפחות מיום מכירתו לצרכן". מחקירת ע.ת 2, ראובן ליטמן, שהוא עובד בחברת קנוורט פודן ומנהל את מחסן החלפים עלה, (עמ' 4 לפרוט'), כי חברת קנוורט פודן היא בעלת רשיון היבוא של המשאיות מסוג קנוורט פודן - ולא המערערת, לכן, לא על המערערת חלה החובה לספק חלקי חילוף למשאיות מסוג קנוורט ופודן.

4. בסככת הטיפולים, כאמור, שוכרים שטחים שלושה גורמים הנותנים שירותי רכב. אחד הגורמים חברת "צמיגי דרום", נמצאת במקום מאז שנת 1995. חברת "שלב", שהיתה אחת ממייסדי המערערת היתה בזמנו לקוח מרכזי של צמיגי הדרום. צמיגי הדרום מטפלים בתיקון תקרים ושיווק ומכירת צמיגים בעיקר למשאיות ובהן משאיות מסוג קנוורט ופודן.

5. נותן שירות רכב נוסף השוכר מהמערערת שטח בסככה, הינה חברת מכון לספידומטרים בע"מ. בין השנים 94 - 98, שכרה החברה שטח בסככה ועסקה בהתקנה, תיקון ושירות לטכוגרפים המותקנים במשאיות מסוג קנוורט ופודן. פעילות המכון לספידומטרים, כאמור על ידי מנהלה, שמעון לייבוביץ', "מתמצית בהתקנת טכוגרפים ללקוחות היבואן קנוורט פודן סוכניות בע"מ ובתיקון וכיול טכוגרפים גם ללקוחות המוסך". (סעיף 3 לתצהיר לייבוביץ).

6. נותן השירות השלישי השוכר מהמערערת שטח בסככה הינה חברת י.ע רגב סיכה ורחיצה בע"מ, העוסקת בשירותי סיכה ורחיצה - היינו רחיצת מנועים, ורחיצה חיצונית.

7. מר אריה מושקוביץ', המשמש מנהל המוסך של המערערת מאז שנת 2001, מסר תצהיר מטעם המערערת. לדבריו, כפי שאף עלה מדבריהם של מר ליאור זיו מטעם חברת צמיגי הדרום, מר שמואל לייבוביץ מטעם המכון לספידומטרים, ומר ראובן ליפמן מטעם מחסן החלפים, קיימת זיקה מקצועית בין המוסך, מחסן החלפים, ונותני שירותי הרכב האחרים במתחם. זיקה מקצועית זו היא לתועלתם של המוסך, מחסן החלפים, והגורמים האחרים הנותנים שירותי רכב. הוסבר על ידי עדי המערערת בפירוט כיצד רכב הזקוק לטיפול זוכה במתחם שהמערערת הקימה לטיפול מקיף ומלא בכל הטעון טיפול - הן לרווחתו של בעל הרכב והן לרווחתה של המערערת ונותני שירותי הרכב האחרים שבמתחם.

8. למערערת עניין בקיומם של נותני שירותי הרכב במתחם שהקימה כדברי מר מושקוביץ' "לקוח מעדיף לעשות עד כמה שהוא יכול את כל הטיפולים באותו מקום, והשיטה שלנו היא לאפשר ללקוח לקבל את מרבית הטיפולים אצלנו…" (עמ' 4 לפרוט').
עניינה של המערערת כי במתחם שהקימה יוכלו לקוחותיה לקבל את מירב שירותי הרכב להם הם עשויים להיזקק, מצא ביטוי בחוזים עליהם מחתימה המערערת את נותני השירותים ומחסן החלפים. בחוזים נאמר, בין היתר, כי השוכרים מצהירים שיש בידיהם "הידע, הנסיון, הכישורים המקצועיים, הטכניים והמנהליים וכוח האדם הדרושים לאספקת השירותים ברמה מקצועית גבוהה…". נותני השירותים התחייבו בחוזים לספק שירותים למערערת, ולנהל את עסקיהם באופן שוטף. בין היתר, נאמר בחוזי השכירות כי במידה ויחדל השוכר לספק את שירותיו למשך תקופה של 15 יום רצופים, תהיה המערערת רשאית לבטל את חוזה השכירות עמו.

9. במשך שנות המס נשוא הערעור, דיווחה המערערת על הכנסותיה מניהול המוסך ודמי השכירות שקיבלה מנותני השירות ומחסן החלפים כהכנסות מעסק. סך הכל הכנסותיה באותה תקופה מהמוסך היו בגובה של 15,861,473 ש"ח. סך הכל הכנסותיה במהלך ארבע השנים בהם השכירה שטחים במתחם שהקימה, היינו החל משנת 1995, היה 1,319,435 ש"ח. עולה מהאמור כי הכנסותיה של המערערת מהשכרת השטחים במתחם היוו 7.6% מכלל הכנסותיה.
שטח המוסך שאותו הפעילה המערערת החל מיום 1.6.94 הינו 1,565 מ"ר, המבנה המושכר לחברת קנוורט ופודן והמשמש כמחסן לחלפים, הינו בשטח של 631 מ"ר, סככת הטיפולים היא בשטח של 1002 מ"ר.

10. כאמור דווחה המערערת על כל הכנסותיה הן מהמוסך והן מדמי השכירות כהכנסות מעסק.
את ההוצאות תבעה עבור כל מערך המבנים, החל מתאריך הפעלת המוסך ביום 1.6.94.

11. העדה מטעם המשיב, גב' פרלה דוידוביץ' - עמר, המשמשת כרכזת חולית עצמאיים במשרדי פקיד השומה באשקלון, אשר טיפלה בהשגה שהמערערת הגישה קבעה כי יש להפריד בין הכנסותיה של המערערת מהפעלת המוסך, להכנסותיה מהשכרת המבנים.
אשר להוצאות המערערת מבניית המתחם, בהעדר שיתוף פעולה עם המערערת, החליטה הגב' דוידוביץ' - עמר על חלוקתן באופן יחסי לפי גודל שטח המבנים, כך שמכלל ההוצאות ייחסה קצת פחות מ- 50% מההוצאות למוסך, והיתר להכנסות מהשכרת המבנים. כנגד השומות שנערכו כאמור הוגש הערעור בענייננו.

ב. מבחן האינטגרליות:
12. לטענת המערערת, אין לראות בהכנסותיה מהשכרת המבנים כהכנסה מהשכרה לפי סעיפים 2(6) או (7) לפקודה, אלא שהכנסות אלה "מהוות הכנסות אינטגרליות לפעילותה העסקית השותפת של המערערת ומהוות הכנסות לפי סעיף 2(1) לפקודה" (עמ' 6 לסיכומי המערערת).

13. את טענתה כי יש ליישם בענייננו את "מבחן האינטגרליות" ביססה המערערת על פסיקה אשר לגרסתה ישימה בענייננו. בפסקי הדין עליהם הסתמכה המערערת - (ע"א 159/79 קי.בי. עי קבוצת בוני ערים נ' פשמ"ג, פד"א י"ב 429; עמ"ה 50/84 שוק חקלאי חברה לשיווק והספקה בע"מ נ' פשמ"ג, פד"א י"ג עמ' 59; ע"א 787/86 מוראן הנדסת בנין בע"מ נ' פקיד שומה, פ"ד מה(4) 621; עמ"ה 198/83 שחל חומרים לבניין בע"מ נ' פשמ"ג, מסים א/1, ה - 39), הוכרה הכנסה מריבית כהכנסה עסקית, כאשר נמצא כי ההשקעה שהניבה ריבית היתה חלק אינטגרלי של עסקו של הנישום והכספים המושקעים, אשר הניבו את הריבית, היו חלק ממחזור העסקים.
כן הסתמכה המערערת על פסיקה אשר הכירה בהרחבת יריעת ההטבות הניתנות למפעל מאושר גם לגבי הכנסות שנבעו מפעילות נלווית של המפעל המאושר - (עמ"ה 312/82, 319 36/83 פרחי ביקל בע"מ נ' פקיד שומה כפר סבא, מיסים ד/5, ה - 71; ע"א 638/35 פשמ"ג נ' מלון פלאזה בע"מ, מסים ד /5, ה - 49).

14. בעניין מלון פלאזה נקבע, לענייננו, כי ההכנסות שקיבל המלון מהשכרת חנויות שהיו בין כתליו, ניתן לראותן כהכנסות "ממפעל מאושר". בית המשפט פסק את האמור לאחר שבחן את ההגדרה של "בית מלון" לאורה של החקיקה שהיתה רלוונטית שם - היינו חוק עידוד התעשיה (מיסים), תשכ"ט - 1969. בית המשפט הסתמך, בפסק דין מלון פלאזה על פסיקה קודמת (ע"א 719/83, מדינת ישראל נ' בית הארחה עין גדי, פ"ד ל"ח(2)83), אשר בה נקבע, גם כן לעניין "מפעל מאושר", כי המרחצאות של בית המלון הן חלק מן המלון.

15. אכן, כאמור בקובץ הפרשנות לפקודת מס הכנסה, (החבק) עמ' ב - 9.4 : "בעת האחרונה קיימת מגמה בהלכה הפסוקה להרחיב את המונח עסק ולראות בגדר הכנסות עסקיות גם הכנסות אינטגרליות לעסק של הנישום, כגון הפרשי הצמדה על מילוות מועדפים, שרואים אותן כהכנסה לפי סעיף 2(1) ולא כהכנסה במסגרת סעיף 2(4)".
"על פי הלכות קי.בי.ע., שחל, חמרים לבנין, שוק חקלאי, פלאזה, רואים פעילות מימונית, שהינה קבועה וחלק מתמיד מעסק כפעילות עסקית, אף אם מדובר בעסק יצרני או קבלני".
המגמה המתוארת לעיל בפסיקה, אכן, מתייחסת להכנסות מהפרשי הצמדה או ריבית - היינו, "פעילות מימונית". מהפסיקה הקיימת עד כה, ואשר אליה הפנו באי כוח הצדדים, לא מצאתי כי קיימת מגמה לראות בהכנסות משכירות הכנסות עסקיות כתוצאה ממבחן האינטגרליות.

16. לכך שאין, בהכרח, להקיש מהפסיקה בעניין מלון פלאזה ובית הארחה עין גדי לענייננו, ניתן ללמוד מהאמור בע"א 2518/91 גלי רות בע"מ נ' פקיד שומה נתניה, פ"ד מח(1) 865. באותו עניין התעוררה השאלה אם על המערערת שניהלה בית מלון לשלם מס מעסיקים גם בגין עובדים שהועסקו על ידה במסעדה סינית שהיתה במלון ובאירועים באולם שמחות. על פי חוק מס מעסיקים היתה המערערת פטורה, בהיותה בית מלון, מתשלום מס מעסיקים בגין הפעלת מלון. המערערת ביקשה ללמוד גזירה שווה לגבי חובתה לשלם מס מעסיקים בגין הפעלת המסעדה הסינית ואולם השמחות, מההלכה שנפסקה במלון פלאזה ובית הארחה עין גדי. כב' השופט מ. חשין דחה בקשה זו של המערערת תוך שקבע (שם, עמ' 875): "... ראשית לכל, בשני פסקי דין אלה (מלון פלאזה ובית הארחה עין גדי ר.א), נדון חוק לעידוד השקעות הון, ואילו בענייננו עוסקים אנו בחוק מס מעסיקים. מטרות שני החוקים אינן בהכרח זהות - בוודאי לא בכל תחום התפרשותן - ופירוש שניתן למושג "בית מלון" בחוק אחד אינו בהכרח פירושו בחוק אחר. אכן לא בכדי אומר הנשיא שמגר בפרשת עין גדי [3] כי דבריו נאמרים "לצורך העניין שלפנינו"... פירושנו לחוק שלנו נדרש, לדעתנו, מתוכו של חוק, ומשנמצא לנו כי כך, מה לנו שנידרש להגדרות של חוקים אחרים".
יש ממש בטענת המשיב כי אין זהות בין המטרות שלשמן חוקק חוק לעידוד השקעות הון וההטבות שניתנו בו ל"מפעל מאושר", ומטרות הפקודה. אין אפוא ללמוד, לענייננו, מההלכות שנקבעו לצורך יישום הוראות חוק לעידוד השקעות הון.

17. גם אם רכשה המערערת את המתחם של כ - 10 דונם ובנתה את המבנים במטרה להשכירם לגורמים אשר יספקו שירותי רכב ללקוחותיה עדיין אין לראות בדמי השכירות שהמערערת גובה מאותם גורמים כהכנסות מעסקה לפי סעיף 2(1) לפקודה. לא ניתן ליישם את הרציו העומד מאחורי האפליה לטובה של ההכנסה ממקור עסקי, לגבי הכנסותיה של המערערת מהשכרת המבנים. סיווג ההכנסות על פי הפקודה נעשה על פי "מקורות הכנסה". העובדה שפעילותם של מחסן החלפים והשוכרים הנותנים שירותי רכב יכולה להשתלב ולהיות, כטענת המערערת, חלק אינטגרלי מפעילות המוסך, אינה משנה את מהות מקור ההכנסה מאותם גופים, שהוא דמי השכירות שהמערערת מקבלת מהם. לפיכך אין ליישם את "מבחן האינטגרליות" לצורך קביעת מקור ההכנסה, באשר לדמי השכירות.
לא ניתן גם, לענייננו, ללמוד מהלכות בהן נקבע כי יש ו"פעילות מימונית" תחשב כפעילות עסקית. התנאים שבהם יראו "פעילות מימונית" כפעילות עסקית אינם ישימים לנסיבות שבענייננו.

ג. מבחן "הטפל הולך אחר העיקר":
18. לטענת המערערת, יש לראות בהכנסותיה מדמי השכירות כהכנסות מעסק וזאת בשל העיקרון " "...הטפל הולך אחר העיקר" ועל פיו יסווגו פעולות (או מאפיינים) טפלים לעסק (או מוצר) על פי הסיווג של החלק הארי של אותו עסק או מוצר". (עמ' 21 לסיכומים).

19. אין לראות בענייננו בפעילותו של מחסן החלפים או בפעילותם של השוכרים הנותנים שירותי רכב במתחם המערערת משום "טפלים לפעילותה של המערערת". זאת ועוד, עיקרון "הטפל הולך אחר העיקר" מתייחס לסיווג נכס כאשר ניתן לסווגו בצורות שונות, על פי יותר מפריט אחד. (ר"ע 483/85, מדינת ישראל נ' החברה המרכזית לייצור משקאות בע"מ, פד"י לט(3) 765; ע"א 781/86 בתיה עוזיאל נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(2) 210).

ד. טענת המערערת כי אין להחיל בענייננו את סעיף 28(ח) לפקודה:
20. כותרתו של סעיף 28 לפקודה "קיזוז הפסד" והוא נמצא "בסימן ג': קיזוז הפסדים".
סעיפים 28(א) ו - 28(ב) מתייחסים להפסד שהיה לאדם בעסק. נאמר בסעיף 28(א): "הפסד שהיה לאדם בעסק... בשנת המס, ושאילו היה רווח היה נישום לפי פקודה זו, ניתן לקזז כנגד סך כל הכנסתו החייבת של אותו אדם ממקורות אחרים באותה שנת מס". ובסעיף 28(ב) נאמר: "מקום שלא ניתן לקזז את כל ההפסד בשנת מס כאמור, יועבר סכום ההפסד שלא קוזז לשנים הבאות ויקוזז כנגד סך כל הכנסתו החייבת באותן השנים מעסק..."
לעומת קיזוז הפסד מעסק, לגבי הפסד שהיה לאדם מהשכרת בניין, נאמר בסעיף 28(ח), הפסד שכזה "... ניתן לקזזו כנגד הכנסתו (שהיתה לאדם, ר.א) מאותו בניין בשנים הבאות".

21. לטענת המערערת, אין להחיל בעניינה את הוראות סעיף 28(ח), שכן החלתן תוביל לתוצאה לא הגיונית לפיה "הוצאות בסכומים ניכרים שהוציאה המערערעת ועוד תוציא בעסקה לא תוכלנה להיות "מנוצלות" על ידה, לא במישור ההון ולא במישור הפירות. מחוור כי עמדה זו סותרת ומחטיאה את הדין הראוי, שכן מביאה לכך שמוטל מס על תקבולי המערערת ולא על הכנסתה החייבת!!" (עמ' 29 לסיכומי המערערת).

לדעת המערערת, יש להחיל את הוראות סעיף 28(ח) לפקודה רק באותם מקרים אשר בהם "ניתן לייחס בבירור את ההוצאות למבנה המסויים. ברם, אם יש להידרש לעריכת חישובים מלאכותית, אשר תחלק בין הוצאות שונות בגין מבנים שונים המצויים בבעלותו של אותו הנישום ואשר תייחס כל הוצאה למבנה אחר, באופן שרירותי... אזי אין לעשות שימוש בסעיף 28(ח) בעניין שכזה". (עמ' 24 לסיכומי המערערת). לא מצאתי תימוכין לטענות אלה של המערערת. עוד טענה המערערת (עמ' 26 לסיכומים) כי יש להחיל את סעיף 28(ח) רק על מקרים "מובהקים", כאשר "קיימת הפרדה וניתוק בין ההכנסות וההוצאות". בעניינה של המערערת, קיימת אכן הפרדה בין הכנסותיה מהמוסך להכנסותיה מדמי השכירות. אין בסעיף דבר וחצי דבר באשר לאי תחולתו, כאשר קיים קושי בשיוך הוצאות למבנה מסויים. שיוך הוצאות ניתן לעשות, ואזי להחיל את הוראות הסעיף.

22. עוד טענה המערערת כי לאחר שהוסף לפקודה סעיף 8ב אשר "מתקשה לדור בכפיפה אחת עם האמור בסעיף 28(ח)..." (עמ' 25 לסיכומים) קמה סיבה נוספת לפרשנות מצומצמת של סעיף 28(ח).

23. אכן לכאורה הוראות שני הסעיפים - סעיף 28(ח) לפקודה וסעיף 8ב לפקודה - אינם עולים בקנה אחד. בעוד שבסעיף 28(ח) מדובר בקיזוז הפסד כנגד הכנסה מאותו בניין בשנים הבאות - בסעיף 8ב, מדובר על קיזוז "מכל מקור" בשנת המס שבה הוצאו ההוצאות. למרות העובדה שלכאורה קיים קושי ליישב את הוראות שני הסעיפים, אין לקבל את טענת המערערת כי סעיף 8ב, בהיותו מאוחר יותר מסעיף 28(ח), הביא לביטולו של סעיף 28(ח). סעיף 28(ח), כאמור, מצוי בפרק הדן בניכויים וקיזוזים, בעוד סעיף 8ב מקומו בפרק הדן בהכנסות. עו"ד (רו"ח) מנחם כהן באוגדן דיני מסים, כרך ב', עמ' 3209 - 3210, מנסה ליישב, את הסתירה כביכול, שבין הסעיפים האמורים.

ה. טענות נוספות של המערערת:
24. טענת המערערת בדבר אפלייתה לרעה לעומת נישומים אחרים כגון תחנות דלק, (עמ' 27 לסיכומים), לא הוכחה ולא ניתן להתייחס אליה בהעדר רקע עובדתי.

25. כן טענה המערערת כי יש בעמדת המשיב כדי לגרום לעיוות כלכלי בשל התעלמות ממהותה הכלכלית של העסקה בענייננו. נפסק אכן, כי יש לרדת למהותה הממשית של העסקה הכלכלית ולא להסתפק בלבושה החיצוני, אשר לעיתים אינו עולה בקנה אחד עם המהות. בענייננו המערערת השכירה למחסן החלפים ולנותני שירותי הרכב מבנים וקיבלה מהם דמי שכירות. זו העסקה וזו מהותה. עם זאת, נראה לי כי המערערת רכשה את המתחם ובנתה את שני המבנים הנוספים על מבנה המוסך, לא רק כדי לזכות בדמי שכירות, אלא כדי שבסמיכות למוסך יהיו ממוקמים מחסן החלפים והגורמים האחרים הנותנים שירותים לכלי רכב. נוכחותם של אותם גורמים, כפי שהעידו עדי התביעה, היא לא רק לרווחתם של הנהגים ובעלי כלי הרכב הנזקקים לשירותיהם, אלא שתורמת, גם כלכלית, למוסך ולנותני השירותים. אכן הקמת המתחם נועדה להשביח את הכנסותיה של המערערת מהמוסך, כמו גם לזכות בדמי השכירות. אין באמור כדי לשנות את העובדה כי דמי השכירות שהמערערת מקבלת מנותני השירותים ומחסן החלפים הינם, כפי שנקבע, הכנסה לפי סעיף 2(6), ולא הכנסה מעסק.

26. טענת המערערת כנגד דרך החישוב שבה נקט המשיב כאשר ייחס מעל 50% מההוצאות ל - 7.6% מהכנסותיה של המערערת - מקורה - לטענת המשיב, בכך שהמערערת נמנעה מלייחס היא את ההוצאות באופן נפרד למבנים המושכרים, למבנה המשמש את המוסך ולמגרש. נטען על ידי המשיב כי המערערת לא שיתפה פעולה בנסיון לשייך את ההוצאות, ובעצמה לא הציעה דרך לשייכם ולכן אין לה להלין עלה על עצמה.

27. לנוכח המבוקש על ידי המערערת בעמ' 23 לסיכומיה, "להורות למשיב לעשות ייחוס הגיוני ונכון של הוצאות המימון והפחת אשר יביאו לידי ביטוי את האמור לעיל", ומאחר וגב' דוידוביץ' עמר הודתה בהגינותה, כי "יתכן כי שיטת החישוב בה נקטתי אינה מדוייקת..." (תצהיר מיום 15.3.04), נראה היה ליתן למערערת אפשרות, אף לאחר הגשת הסיכומים, ובטרם יפורסם פסק הדין, לפנות למשיב בהצעה כיצד לייחס את הוצאות המימון והפחת.
ביום 19.12.05 הודיעו ב"כ הצדדים כי לא עלה בידיהם להגיע להסדר.
משלא הוצעה על ידי המערערת דרך אחרת מזו שבחר המשיב לייחוס הוצאותיה, ובהעדר נתונים, לא אוכל להענות לבקשתה בעמ' 23 לסיכומיה, למרות שדעתי היא כי נכון היה, לו סיפקה המערערת נתונים, במסגרת שיוך ההוצאות, לתת את הדעת למטרה והנסיבות שבעטיין הוקמו, ומושכרים המבנים למחסן החלפים ונותני השירות.

ו. סיכום:
28. אשר על כן, הערעור נדחה.
המערערת תשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד כולל בסכום של 9,000 ₪.
ולבסוף אבקש להודות לבאי כוח הצדדים, עו"ד עופר אלבוים ועו"ד טל שטיין על סיכומיהם המעמיקים והבהירים אשר היו לי לסיוע רב.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מס הכנסה - סיווג שונה

  2. החזר מיסים עקיפים

  3. סרט קופה רושמת

  4. הכנסה אינטגרלית

  5. ניהול ספר הזמנות

  6. ניהול קופה רושמת

  7. כתב אישום מס הכנסה

  8. הנורמה האנטי תכנונית

  9. מס הכנסה מוסד ציבורי

  10. הצעת חוק מיסים עקיפים

  11. תשובה על השגה תוך שנה

  12. סעיף 86 לפקודת מס הכנסה

  13. העברת הפסדים לשנה הבאה

  14. ערעור על שומות מס הכנסה

  15. מרוץ ההתיישנות מס הכנסה

  16. סעיף 155 לפקודת מס הכנסה

  17. סעיף 147 לפקודת מס הכנסה

  18. סעיף 217 לפקודת מס הכנסה

  19. סיווג הכנסה מיגיעה אישית

  20. עבירות לפי פקודת מס הכנסה

  21. עורך דין לענייני מס הכנסה

  22. סטייה מהותית בניהול ספרים

  23. פקודת מס הכנסה (נוסח חדש)

  24. ביטול צו לפי פקודת מס הכנסה

  25. ממצאי חקירה במס הכנסה ומע''מ

  26. הוכחת ''כוונה'' להעלים מיסים

  27. אי הגשת דוחות למס הכנסה במועד

  28. קביעת שווי עסקה ע''י מס הכנסה

  29. מיקור חוץ של הוצאות - מס הכנסה

  30. סמכות נציב מס הכנסה לתקן שומות

  31. הצהרה על רווח גדול מדי במס הכנסה

  32. ערעור מס הכנסה על פי מיטב השפיטה

  33. ערעור על שומת מס הכנסה לאחר הרשעה

  34. משיכת כספים מקופת חברה - מס הכנסה

  35. תיקון דוחות מס הכנסה של אדם שנפטר

  36. טענות עובדתיות חלופיות - דיני מיסים

  37. תפיסת מסמכים על ידי היאחב''ל למס הכנסה

  38. תביעה לתשלום חוב בגין אי תשלום מס הכנסה

  39. פריסת תשלומים מס הכנסה - דרישה למתן בטוחה

  40. מס הכנסה: אחוז חומר גולמי גבוה בשיעור בלתי סביר

  41. חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 132), התשס"ב-2002

  42. סעיף 147(א) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961

  43. כללי מס הכנסה (ניכוי הוצאות חיבור למרשמי מחשב), התשנ"א-1991

  44. הוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות) (הוראת שעה), התשמ"ו-1985

  45. תקנות מס הכנסה (הקלה ביחסי גודל בסוגי מיזוגים מסוימים), התשס''ג-2003

  46. נטען כי לא הומצאו מסמכים המאשרים גרסת החייב כי הגיש דוחות שוטפים למס הכנסה

  47. חוק מס הכנסה (ניכויים מיוחדים בשל אינפלציה) (הוראת שעה ותיקוני חוק), התשמ"א-1981

  48. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון