תיקון פגמים בצוואה

סעיף 25 לחוק הירושה מאפשר לתקן פגם או חסר בצוואה, לא נועד לאפשר דרך חדשה ליצירת צוואה חדשה, אלא נועד לרפא פגמים בצוואה שנעשתה כדין

לא ניתן לתקן בעזרת סעיף 25 פגם במרכיב יסודי בצוואה, שהרי הפעלת סעיף 25 מותנית בקיום מרכיבי היסוד.

השאלה מהם מרכיבי היסוד בצוואה בכתב יד, מקבלת מענה על דרך האלימינציה למקרא סע' 19 ו- 25 לחוק הירושה: סע' 19 מפרט שלוש דרישות פורמליות לצוואה בכתב יד:
     א.     חייבת להיכתב כולה בידי המצווה.
     ב.     תשא תאריך כתוב בידו.
     ג.     תיחתם בידו.

סעיף 25 לחוק הירושה מאפשר לתקן פגמים מסוימים, בעוד פגמים אחרים אינם ניתנים לריפוי. היסודות הצורניים הניתנים לריפוי הינם יסודות משניים ואילו היסודות הצורניים שאינם ניתנים לריפוי הופכים ליסודות מרכזיים - "גרעין".

דרישת הכתב בצוואה בכתב יד היא דרישה צורנית שאינה כלולה בסעיף 25 לחוק הירושה, פגם זה אינו ניתן לריפוי ועל כן הופכת דרישת הכתב למרכיב יסודי ולגרעין של צוואה בכתב יד.

להלן פסק דין בנושא תיקון פגמים בצוואה:

פסק דין

1.     המנוח נפטר ביום 19/3/00. לטענת אלמנתו (להלן: "התובעת"), הותיר המנוח צוואה בכתב יד מיום 11/6/96 (להלן: "הצוואה") והיא מבקשת לקיימה.
     בנו של המנוח מנישואין קודמים (להלן: "הנתבע") מתנגד לקיום הצוואה.
     בהתאם לתק' 21 לתקנות הירושה, תשנ"ח-1998, מגיש ההתנגדות נרשם כנתבע בתובענה.

2.     אין חולק, כי הצוואה בה עסקינן, אינה כתובה בכתב ידו של המנוח אלא בכתב ידה של התובעת, נושאת תאריך כתוב גם הוא בכתב ידה של התובעת, הצוואה חתומה ע"י המנוח עצמו.

     לטענת התובעת, הצוואה היא "צוואה בכתב יד" שאמנם לא נכתבה על ידי המנוח, אולם, היא משמשת ידו הארוכה של המנוח לצורך הכתיבה.

3.     הצדדים הסתפקו בתצהירים שהוגשו על ידם במסגרת כתבי הטענות - הנתבע בתצהיר התנגדות והתובעת בתצהיר תגובה להתנגדות.
הצדדים ויתרו על חקירת המצהירים.

4.     אין חולק, כי המנוח הפקיד את הצוואה בביהמ"ש ביום 12/6/96, יום לאחר עריכתה. (תיק ההפקדה 506/96 כולל את הצוואה וטופס ההפקדה) באותו יום הפקידה גם התובעת את צוואתה (טופס הפקדה צורף - מש/1).
     בשולי טופסי ההפקדה של שני הצדדים רשום פרוטוקול החתום ע"י מזכיר ביהמ"ש בזו הלשון:

          "וידאתי את זהותו של המפקיד הנ"ל וקיבלתי את צוואתו המצויה במעטפה
סגורה וחתומה בשעווה.     המפקיד חתם בנוכחותי על המעטפה והצהיר כי
צוואתו מצויה בתוכה".

5.     לטענת התובעת בתצהירה, ערכו בני הזוג צוואה הדדית בשני מסמכים נפרדים. לגרסתה, המנוח ידע לנסח ואילו היא כתבה טוב ממנו, לכן נהג תמיד להקריא לה את המסמכים/מכתבים והיא כתבה, כך נהגו לאורך כל שנות נישואיהם, כך נהגו גם לגבי צוואותיהם.
     לטענתה, הצוואות שערכו הן הדדיות, המנוח הוריש לה בצוואתו את כל רכושו וגם היא הורישה לו את כל רכושה.
     עוד טוענת התובעת, כי המנוח הדיר את הנתבע מרכושו בשל העובדה, כי הנתבע ניתק את קשריו עמו.

6.     בהתנגדותו לקיום הצוואה טוען הנתבע, כי הצוואה לוקה בשניים: ראשית, אינה כתובה בכתב ידו של המוריש ואינה נושאת תאריך כתוב על ידו כנדרש בסעיף 19 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה"), ושנית, התובעת שהיא גם הזוכה עפ"י הצוואה היתה שותפה בעריכתה ומשכך הוראות הצוואה המזכות אותה בטלות בהתאם להוראות סע' 35 לחוק הירושה.
     התובעת טוענת, כי הצוואה משקפת את רצונו של המנוח, הוא אשר יזם את הצוואה, הכתיב אותה, הפקיד אותה יום למחרת והצהיר בפני מזכיר ביהמ"ש, כי קרא את הצוואה, האמור בה הוא רצונו וכן חתם על הצוואה בפני המזכיר הראשי, משכך, רצונו של המנוח אינו מוטל בספק. יש לקיים את הצוואה על אף הפגמים בה.
     עוד טוענת התובעת, כי השתתפות זוכה בצוואה הדדית מהווה חריג לכלל הקבוע בסע' 35
לחוק הירושה.

7.     לאור טענות ההתנגדות, מן הראוי להדרש תחילה לשאלה, האם המסמך שהופקד ע"י המנוח כצוואה הוא אכן צוואה. אם התשובה לכך תהא שלילית יתייתר הצורך לדון בשאלה אם השתתפות התובעת בעריכת הצוואה מביאה לבטלות הוראת הצוואה המזכה אותה.

8.     חוק הירושה מכיר בארבע צורות צוואה כמפורט בסע' 18 לחוק:

          "צוואה נעשית בכתב יד, בעדים, בפני רשות או בעל-פה".

     לכל צוואה דרישות צורניות שהן מרכיבי יסוד, בהעדרן אין לפנינו צוואה.

     סעיף 19 לחוק מפרט מהי צוואה בכתב יד:

          "צוואה בכתב-יד תוכתב כולה ביד המצווה, תישא תאריך כתוב בידו ותחתם
בידו".

     סע' 25 לחוק מאפשר קיום צוואה על אף פגם או חסר בצורתה:

          "(א) לא היה לבית-המשפט ספק באמיתותה של צוואה, רשאי הוא לקיימה
אף אם יש פגם בחתימתם של המצווה או של העדים או בתאריך הצוואה
או בהליכים המפורטים בסעיפים 20 עד 23 או בכשרות העדים.

          (ב) לא היה לבית-המשפט ספק באמיתותה של צוואה בכתב יד ובדבר גמירת
דעתו של המצווה, רשאי הוא, בנסיבות מיוחדות, לקיימה אף בהעדר
חתימה או תאריך כנדרש בסעיף 19".

     ככלל, סעיף 25 לחוק מאפשר לתקן פגם או חסר בצוואה, לא נועד לאפשר דרך חדשה ליצירת צוואה חדשה, אלא נועד לרפא פגמים בצוואה שנעשתה כדין, ע"א 679/76 סלי נ' שפר, פד"י ל"ב (2), 785, 788.
     על כן, ברור שלא ניתן לתקן בעזרת סע' 25 פגם במרכיב יסודי בצוואה, שהרי הפעלת סע' 25 מותנית בקיום מרכיבי היסוד. עם זאת, ייתכנו מקרים שבית המשפט יצטרך להכריע האם מקיימים הם את המרכיב היסודי אם לאו.

9.     השאלה מהם מרכיבי היסוד בצוואה בכתב יד, מקבלת מענה על דרך האלימינציה למקרא סע' 19 ו- 25 לחוק הירושה: סע' 19 מפרט שלוש דרישות פורמליות לצוואה בכתב יד:

     א.     חייבת להיכתב כולה בידי המצווה.
     ב.     תשא תאריך כתוב בידו.
     ג.     תיחתם בידו.

     האם ניתן בדרך פרשנית להתגבר באמצעות סע' 25 לחוק הירושה על "פגם" בצוואה בכתב יד, כשהפגם הוא שהצוואה אינה כתובה כלל ביד המצווה והתאריך שהיא נושאת אינו כתוב בידו ? התשובה לכך היא - שלילית.

     הכלל הפרשני הקובע, כי גבול הפרשנות הוא גבול הלשון, יושם על סע' 25 ע"י כב' השופט ברק (כתוארו אז) בד"נ 40/80 קניג נ' כהן, פד"י ל"ו (3), 701, 715:

          "אין השופט רשאי - בהעדר תחושה כי לפניו אבסורד פרשני - ותחושה זו אינה
מצויה בעינינו - להגשים מטרה שאין לה אחיזה, ולו הקלושה ביותר, בלשון
החוק. מלאכת הפירוש אינה מוגבלת אך למלים, אך המלים מגבילות את
הפירוש... יתכן, שיינתן ללשון החוק פירוש מרחיב או פירוש מצמצם, פירוש
רגיל או פירוש חריג, אך בדרך כלל יש למצוא נקודת אחיזה ארכימדית
למטרה בלשון החוק. אך באותה מידה אין השופט רשאי להסתפק בבדיקה
הלשונית, שכן החוק אינו אך טקסט בלשני גרידא.
     החוק הוא יצירה נורמטיבית, הבאה להגשים תכלית חברתית, והוא ביטוי
למדיניות. על הפרשן לחשוף מבין קשת האפשרויות הלשוניות, אותה משמעות
אשר תגשים את מטרת החוק".

     ראה גם: א. ברק, פרשנות במשפט, פרשנות צוואה, כרך חמישי, בעמ' 324 וכן: ע"א 165/82 קיבוץ חצור נ' פקיד שומה, פד"י ל"ט (2), 70; ב"ש 67/84 חדד נ' פז ואח', פד"י ל"ט (1), 667.

     הווי אומר, טווח התמרון של הפרשן הוא אותה קשת של אפשרויות לשוניות המאפשרת משמעות אשר תגשים את מטרת החוק. בחינה של סע' 25 מגלה כי קשת האפשרויות הלשוניות אינה מאפשרת תיקון "פגם" כפי שמבוקש ולא בכדי.
     הדרישות הצורניות הפורמליות לצוואה בכתב יד הינן מועטות.
הרציונל העומד בבסיס דרישת הצורה הקיימת, הוא, שכתב ידו של המצווה בא במקום הוכחה חותכת שזוהי באמת צוואת המצווה שהרי לצוואה זו אין צורך בעדים כל שנותר כראיה הוא כתב ידו של המצווה.

תכלית החקיקה בענייני צוואה עניינה בשניים: מחד הכלל שיש לקיים את רצון המת ומאידך הצורך בהסדרים פורמליים צורניים שממלאים פונקציה הוכחתית בעיקר לרצון המצווה, המזהירה באשר לרצינות הצעד ומגינה מפני השפעות בלתי הוגנות, הינו, הוכחת אמיתות הצוואה וגמירות הדעת של המצווה. פונקציות צורניות אלו חשובות בעיקר משום שהמצווה איננו בחיים בעת חלוקת רכושו ולא ניתן לשאול לכוונתו ורצונו.
     חוק הירושה, כמו גם בשיטות משפט מודרניות אחרות, מאזן בין השיקולים הנוגדים הללו. השיקול המרכזי בחוק הירושה הוא שיש לכבד את רצון המת אך אין הוא שיקול יחיד, כך שגם סע' 25 אינו תרופת פלא לריפוי כל חולי, יש פגמים שאינם ניתנים לריפוי.
     (ראה ש. שלה, פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, עמ' 230).

     לשון החוק בענייננו, אינה מאפשרת מבחינה לשונית, שום אופציה פרשנית על פיה ניתן להכשיר כצוואה בכתב יד, צוואה שלא נכתבה כולה ביד המצווה. פרשנות שכזו אין לה עיגון לשוני בחוק שהרי אמרנו כי חייב להתקיים קשר מילולי ולו מינימלי בין הלשון לבין המטרה.

     סע' 25 לחוק הירושה מאפשר לתקן פגמים מסוימים, בעוד פגמים אחרים אינם ניתנים לריפוי. היסודות הצורניים הניתנים לריפוי הינם יסודות משניים ואילו היסודות הצורניים שאינם ניתנים לריפוי הופכים ליסודות מרכזיים - "גרעין". דרישת הכתב בצוואה בכתב יד היא דרישה צורנית שאינה כלולה בסע' 25 לחוק הירושה, פגם זה אינו ניתן לריפוי ועל כן הופכת דרישת הכתב למרכיב יסודי ולגרעין של צוואה בכתב יד. (ראה כב' השופט ברק (כתוארו אז) ד"נ 40/80 שם בעמ' 717).

     לענין זה, ראה גם דברי כב' השופט לוין ד"נ 40/80 קניג הנ"ל בעמ' 708:

          "צוואה" נאמר, "נייר שהמבקש טוען שהוא צוואה" לא נאמר: מהניסוח האמור
נמצאנו למדים, שצריך שיהיה קיים "גרעין" של צוואה, שניתן להתעלם מפגמיה בגדר סעיף 25,...."

     ובהמשך, מדגים כב' השופט לוין; מסמך שלא יוכשר כצוואה בכתב יד, כמו למשל, מסמך שהודפס במכונת כתיבה ע"י מנוח על אף שנושא תאריך וחתימה בכתב ידו. מסמך זה נעדר את מרכיב היסוד של צוואה בכתב יד - הוא - שהיא צריכה להיכתב כולה ביד המצווה - זאת הגם שיונח שאכן התכוון המנוח לצוות את רכושו כפי שפרט באותו מסמך שהדפיס במכונת הכתיבה. (ראה שם עמ' 709) והטעם:

     "אם תהיה צוואה כתובה במכונת כתיבה, לא תהיה כל הוכחה שהמצווה באמת
בדק אותה וידע בדיוק מה כתוב בה. יתכן גם שמישהו אחר כתב אותה והחתים
את המצווה...." (ד"כ 42 (תשכ"ה בעמ' 978), ראה בד"נ 40/80 שם עמ' 704).

     נמצאנו למדים, כי כשמה של הצוואה - "צוואה בכתב יד" - כן היא. כתב ידו של המצווה הוא המרכיב המהווה את סימן ההיכר העיקרי של צורת צוואה זו, בלעדיה אין לנו כלל צוואה שניתן לתקנה עפ"י סע' 25:

          "אין המדובר על פגם בחתימה או בהליכים, שניתן לתקנו מכוח הוראות סעיף
25 לחוק, אלא בהעדר מוחלט של היסוד או המרכיב המרכזי והמכריע של
עריכת המסמך בכתב יד.
          גם לפי התיקון משנת תשמ"ה, שבו הוסף, כי בית המשפט רשאי, בנסיבות
מיוחדות, לקיים צוואה בכתב יד אף בהעדר חתימה או תאריך, אין נזכרת
האפשרות של קיום הצוואה אף בהעדר כתב יד, ובעצם הדבר ברור, שכן היעדר
כתב היד אינו היעדר של מרכיב מסוים, אלא הוא שולל, כאמור, מלכתחילה, את
האופי היסודי או המרכיב המרכזי של צוואה בכתב יד מהמסמך המתיימר
להיות כזה: ציון הדבר בתוך הטקסט המודפס אינו יכול להקנות למסמך אופי
או תכונה שהוא נעדר אותה לחלוטין ומלכתחילה".

          תע (ב"ש) 448/90 שולשטיין נ' מרקוביץ, פ"מ תשנ"ב (ב), 143.

     אמור אם כן, כי כתב ידו של המצווה הוא למעשה תנאי מקדמי והכרחי כדי שהמסמך יוכל להיחשב צוואה בכתב יד (ראה גם: המ"פ (חי) 331/94 לביא נ' לייבה, תק', מ"ח 97
(2), 941, וכן, "קיום צוואה על אף פגם או חסר בצורתה - סע' 25 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965", א. שחור, הפרקליט ל"ו (תשמ"ד), 538.

10.     בענייננו, עסקינן בצוואה הדדית שנערכה בשני מסמכים נפרדים. יצוין לענין זה, כי התובעת לא הציגה את צוואתה להוכחת ההדדיות, אולם מאחר והנתבע נמנע מלחקור את התובעת, אקבל גרסתה.

     חוק הירושה אינו קובע הסדר מפורש בדבר צוואה משותפת. הפסיקה קיבלה את קיומה של צוואה משותפת אך מחילה עליה את הדינים הרגילים לרבות כללי הצורה המפורטים בסע' 25-18 לחוק הירושה והוראת סע' 35 לחוק המבטלת הוראה בצוואה המזכה מי שערך אותה או שהיה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה.
     מרבית הפסיקה שדנה בצוואה משותפת התמודדה עם הוראת סע' 35 לחוק הנ"ל תוך מתן פרוש מצמצם ככל שניתן להוראה זו, בעיקר כאשר עוסקים בצוואה משותפת, שאחד הקשיים שהיא מעוררת נעוץ בכך, שמשום טיבעה, כל אחד מהמצווים לוקח לכאורה חלק בעריכת הצוואה לטובתו.
     (ע"א 510/90 כצנשטיין נ' סודרנסקי, פד"י מ"ה (2), 226; ע"א 598/75 רזניק נ' רזניק, פד"י ל"ו (1), 749; ע"א 576/72 שפיר נ' שפיר, פד"י כ"ז (2), 373; ע"א 133/84 רכטמן נ' זיסמן, פד"י ל"ט (4), 769).

     האם ניתן ללמוד מהאמור לעיל, על דרך ההיקש, כי כאשר עסקינן בצוואות הדדיות קיימת הגמשה גם של כללי הצורה ? שהרי, כאשר עסקינן בצוואה בכתב יד, אך טבעי הוא, טכנית, כי צוואה משותפת הערוכה במסמך אחד אינה יכולה להכתב בכתב ידם של שני מצווים.

תשובת הפסיקה בענין זה היא שלילית.
     בת"ע (ת"א) 2150/74 נדיבי נ' נדיבי, פ"מ תשל"ז (1), 309, קיים ביהמ"ש צוואה הדדית במסמך אחד כצוואה בכתב יד של המצווה (מר נדיבי) שכתב את הצוואה בכתב ידו תוך שציין:

          "ברור אפוא, שאילו היינו בודקים עכשיו את כשרותו של אותו מסמך המהווה
את הצוואה מבחינת קיומו כצוואה של הגב' נדיבי, היינו עונים בשלילה
ואומרים שאין זאת צוואה כשירה שלה, מאחר שאין היא ממלאת אחר דרישות
החוק לגבי צוואות בכתב יד (וצוואות מסוג אחר)".

     ראה דעה זהה גם בע"א 70/88 פז נ' אלון, פד"י מ"ד (3), 32, 39.
     
     הדברים הנ"ל נאמרו לגבי צוואה הדדית שנערכה במסמך אחד, הגם שברי, כי אין אפשרות לערוך צוואה הדדית בכתב יד במסמך אחד בכתב ידם של שני המצווים. מכאן, מקל וחומר בעניינו, לא ניתן וגם אין צידוק להכשיר מסמך כתוב בכתב ידו של אחר כאשר הצוואה ההדדית נערכה בשני מסמכים נפרדים ולא קיים היה כל קושי לערכם, כל אחד בכתב ידו של המצווה.

     בהקשר זה, יש להעיר, כי כב' הנשיא ברק בספרו, "פרשנות במשפט, פרשנות צוואה", מציין ככלל, כי בצוואה משותפת, די בחתימה של בן זוג על צוואה בכתב ידו של בן הזוג האחר, לא נדרש שהצוואה תהיה בכתב ידם של כל אחד מבני הזוג (שם עמ' 69). מאידך, כאשר התייחס ספציפית לצוואה משותפת בדין הישראלי, ציין, כי לא ניתן יהיה לערוך צוואה משותפת בכתב יד בצוואה אחת שכן לא כל אחד מהמצווים כתב בכתב ידו את כל הצוואה (שם עמ' 71).

     גם אם ננקוט בגישה הליברלית שהובעה לעיל, הרי שלכולי עלמא, ניתן להחילה לכל היותר על צוואה משותפת שנערכה במסמך אחד, וזאת לאור העדר יכולת טכנית לכתב יד של שני המצווים. קושי טכני זה, אינו קיים בצוואה משותפת שנערכה בשני מסמכים נפרדים ולפיכך, גם אין כל צידוק להגמיש את כללי הצורה החלים לגביה.

כבר נאמר כי, בהיות הדרישות הצורניות, בין היתר, בעלי תפקיד ראייתי הרי שבהעדרם יש סיכוי שיוותר ספק לאמיתותה של הצוואה, לכן ככלל יהיו דרישות מינימליות שלא ניתן לוותר עליהן. נפקות משפטית תינתן רק לאותו מסמך שהוא אכן צוואה ועל פיו יודעים בברור מה היתה כוונת המת שבוטאה שם - היות הצוואה הדדית, אינה משנה רציונל זה.

11.     טענת התובעת, כי בהפקדת הצוואה בביהמ"ש יש כדי לרפא את העדר כתב ידו של המצווה, אין לה כל בסיס.
     סע' 21 לחוק הירושה שעניינו "הפקדת צוואה" קובע בס"ק ב' מהו כוחה הראייתי של הפקדת צוואה:

          "צוואה שהופקדה ונשמרה בפיקדון לפי סעיף זה עד מותו של המצווה תהיה
ראיה לכאורה שהאדם הנקוב בה כמצווה עשה את הצוואה ושנעשתה לכל
המאוחר ביום ההפקדה".

     זאת ותו לא ! אין בין הפקדת הצוואה ובין ראיה לאמיתות הצוואה ולגמירות דעתו של המצווה ולא כלום. הפקדת הצוואה בבימ"ש, גם אם יכולה להיות לכל היותר חיזוק ראייתי, אך אין בכוחה להוות תחליף לדרישת כתב ידו של המצווה, שהיא דרישה קונסטיטוטיבית - "גרעין", שבצוואה מסוג זה, היא המהווה את הראיה לרצון המצווה וגמירות דעתו.
     טענת התובעת (סע' 9 לתצהירה), כי המנוח אישר בפני המזכיר הראשי כי קרא את הצוואה והאמור בה הוא רצונו והוא אף חתם עליה בפני המזכיר - נסתרת ע"י פרוטוקול ההפקדה, על פיו וידא המזכיר הראשי את זהות המנוח, קיבל את הצוואה המצויה במעטפה סגורה וחתומה בשעווה, המנוח חתם על המעטפה והצהיר כי צוואתו מצויה בתוכה.
     מכל מקום, על פי האמור לעיל, גם אליבא דגרסת התובעת, אין באמור כדי לרפא את הפגם שהצוואה לא נכתבה כולה בכתב ידו של המנוח, זאת אף אם יונח שאכן המנוח התכוון לצוות את רכושו לתובעת.

12.     סוף דבר כי התביעה נדחית.
     בנסיבות הענין אינני עושה צו להוצאות.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. פירוש צוואה

  2. פרשנות צוואה

  3. צוואה לא מקורית

  4. השלמת חסר בצוואה

  5. התנגדות אח לצוואה

  6. ביטול צוואה הדדית

  7. שינוי צוואה הדדית

  8. צוואה משותפת הדדית

  9. תיקון פגמים בצוואה

  10. צוואה אצל עורך דין

  11. צוואה בפני נוטריון

  12. צוואה בכתב יד דוגמא

  13. מומחה לכתב יד צוואה

  14. צוואה בעל פה מאוחרת

  15. השתתפות בעריכת צוואה

  16. המחאת זכויות בצוואה

  17. שינוי יורשים בצוואה

  18. צוואה בכתב יד ללא חתימה

  19. השפעה בלתי הוגנת צוואה

  20. צוואה מול ירושה על פי דין

  21. מעורבות יורש בעריכת צוואה

  22. צוואה ללא חתימה וללא תאריך

  23. פרשנות כוונת המוריש בצוואה

  24. העדר צלילות דעת בחתימת צוואה

  25. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון