האם רשאי היה הבעל לקזז את חלקה של האישה בחוב המשכנתא מדמי המזונות השוטפים, אותם התחייב לשלם למזונות הקטינים. להלן החלטה בנושא קיזוז חוב משכנתא ממזונות: ה ח ל ט ה התובענה בתמ"ש 70521/99, הינה תובענה למזונות אישה וארבעה ילדים קטינים. עפ"י הסכמת הצדדים, תלויה ועומדת להכרעה, תביעת ארבעת הילדים הקטינים למזונותיהם מאביהם הנתבע. ביום 17.1.02 הוגשה בקשה בבשא 800/02 במסגרתה, עתרו התובעים לחיוב הנתבע במזונות הקטינים עפ"י הסכם שנחתם בין התובעת 1 והנתבע ובישיבת יום 21.2.02 עתר בא כוחם לפסיקת מזונות הקטינים, בשלב זה מזונותיהם הזמניים, עד להכרעת בית המשפט. א. העובדות הנדרשות 1. התובעים 2 - 5 הינם ילדיהם הקטינים של התובעת 1 והנתבע. 2. התובע 2 הינו קטין כבן 16, התובע 3 הינו קטין כבן 14, התובע 4 הינו קטין כבן 10.5 והתובעת 5 הינה קטינה כבת 8.5. 3. בתחילה, הגישה התובעת 1 בקשה לישוב סכסוך במסגרת תמ"ש 70520/99. לאחר מכן, ביום 10.4.00 הוגשו; תביעה למזונותיה ומזונות הקטינים בתמ"ש 70521/99, תביעה למשמורת הקטינים בתמ"ש 70522/99 ותביעה בעניין הרכוש, בתמ"ש 70523/99. 4. ביום 25.9.00 חתמו הצדדים על הסכם גירושין שאושר וקיבל תוקף של פסק דין ביום 2.10.00 (להלן: "הסכם הגירושין"). במסגרת ההסכם, הסכימו הצדדים להתגרש, והסדירו את חלוקת הרכוש. בכל הנוגע לעניין משמורתם של הקטינים הסכימו הצדדים, כי ביהמ"ש ימנה את פקידת הסעד על מנת שתסדיר את הסדרי הביקור והותירו את עניין המשמורת להכרעת בית המשפט. (סעיף 4 להסכם הגירושין) בכל הנוגע למזונות הקטינים, הסכימו הצדדים, כי החל ממועד ביצוע הגט או מועד עזיבת התובעים את הבית, המוקדם מבין שני המועדים, ישלם הנתבע מזונות עפ"י הסדר חסוי שנחתם בין הצדדים (להלן: "ההסדר החסוי"). עוד הוסכם, כי ההסדר יישאר בתוקף עד לקביעת סכום המזונות, במועד מאוחר יותר. בהסכמה, ובהעדר הסכמה, הוסמך בית המשפט להכריע בפלוגתה עפ"י הוראת סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט נוסח משולב התשמ"ד - 1984. 5. ביום 30.8.01 הגישו הצדדים הסכם שכותרתו "נספח להסכם הגירושין" (להלן: "הנספח") ביום 5.9.01 אושר הנספח וקיבל תוקף של פסק דין. בנספח, פורטו הסכמות הצדדים בכל הנוגע לביצוע החלק הממוני בהסכם הגירושין וההסדרים הרכושים, בין היתר הוסכם, כי הנתבע יקבל מהתובעת 1 סך של 257,000 $ בתמורה לזכויותיו בבית המגורים, בניכוי חוב מחצית המשכנתא. במבוא לנספח צויין, כי הצדדים מעונינים: "לקבוע הוראות ביצוע להסכם הגירושין וכן לשנות חלק מההוראות הקבועות בהסכם הגירושין - הכל כפי שיפורט בהוראותיו של נספח זה." ובסעיף 1 ג' לנספח, הסכימו הצדדים, כי: "אין באמור בנספח זה כדי לשנות מהאמור בהוראות של הסכם הגירושין, אלא אם כן הדבר צויין במפורש במסגרת הוראותיו של נספח זה." 6. בסעיף 6 לנספח, הסכימו הצדדים כדלקמן: "מוסכם כי בעניינים הנוגעים להחזקת הילדים, להסדרי הראיה והביקור שלהם ולמזונותיהם יכריע ביהמ"ש הנכבד במסגרת התובענות שהוגשו מטעם האישה בענינים הללו." דהיינו, הוראות הסכם הגירושין המפנות להסדר החסוי, לא שונו. 7. ביום 17.1.02 הגישו התובעים בקשה שכותרתה "בקשה מוסכמת לפסיקת מזונות". במסגרת הבקשה עתרו התובעים לחיוב הנתבע בתשלום סך של 2,000 ₪ לכ"א מהקטינים, עפ"י ההסדר החסוי. סה"כ 8,000 ₪ לחודש, כשהסכום צמוד למדד המחירים לצרכן שבסיסו מדד 15.7.00 והוא מעודכן כל שלושה חודשים. בבקשה נטען, כי הנתבע קיזז במשך התקופה על דעת עצמו, סכומים שלא כדין מדמי המזונות ואף לא שילמם בפועל. לפיכך, עומדת לתובעים הזכות, עפ"י ההסדר החסוי, לקבל סך של 2,000 ₪ כ"א לחודש למזונותיהם. 8. לבקשה צורף ההסדר החסוי המוסכם שנחתם ע"י הצדדים כנספח ב'. בסעיף 1 להסדר החסוי נקבע, כי על ההסדר יחול חסיון מוחלט ויאסר על הצדדים ו/או על באי כוחם להביא תוכנו לידיעת ביהמ"ש אלא אם התקיים אמור בסעיף 3. בסעיף 2 להסדר החסוי נקבעו מזונות הקטינים בסך של 1,500 ₪ לחודש עבור כ"א מהקטינים כשהסכום צמוד למדד המחירים לצרכן, שבסיסו מדד יוני 2000 ומעודכן אחת לשלושה חודשים ללא הפרשים רטרואקטיביים. סעיף 4 להסדר קובע, כי הסכום שנקבע בין הצדדים נועד להבטחת תשלום מזונות טרום זמניים עבור הקטינים בתקופת הביניים עד להסכמת הצדדים או עד להכרעת בית המשפט. סעיף 3 קובע, כי במידה והנתבע יפגר בתשלום מעבר ל-14 ימים ובלבד שתינתן התרעה בכתב לב"כ הנתבע על האיחור האמור, אזי מוסכם, כי בחלוף 21 ימים ממועד הפיגור בתשלום ולאחר מתן ההתרעה, במידה ולא יסולק חוב הפיגור, תהא התובעת 1 רשאית לפנות לבית המשפט בבקשה מוסכמת שהנתבע יהיה מנוע ומושתק מלהתנגד לה (ההדגש שלי ט.ק.פ) לפיה יחויב הנתבע לשלם עבור מזונות כ"א מהקטינים סך של 2,000 ₪ במקום הסך של 1,500 ₪ עבור כ"א מהקטינים. 9. לטענת התובעת 1 יש לפסוק מזונות טרום זמניים בסך של 2,000 ₪ לכל קטין, עפ"י סעיף 3 להסדר מאחר והנתבע לא עמד בהסדר עליו חתם. לטענתה, הנתבע קיזז סכומים שלא כדין מתשלום המזונות כך שבפועל הפקיד בידיה סכום חודשי מגוחך ובלתי ריאלי, שלרוב היווה כמחצית מסכום המזונות עליו הוסכם. (סעיף 3 לבקשה) ביום 4.2.01 נשלח לנתבע מכתב התרעה בדואר רשום, המכתב נשלח לנתבע ישירות מאחר ופיטר את בא כוחו. המכתב צורף לבקשה כנספח ג'. 10. בסעיפים 6, 7 לבקשה טענו התובעים, כי הנתבע, החל מחודש אוקטובר 2000 לשלם את מלוא תשלומי המשכנתא החודשיים, מאחר והתובעת 1 נאלצה לעזוב את בית המגורים המשותף ולשכור דירה למגוריה ולמגורי הילדים. את חלקה של התובעת 1 בתשלום המשכנתא קיזז הנתבע מדמי המזונות, חרף הוראת סעיף 6 ג' להסכם הגירושין הקובע כי במידה ואחד הצדדים ישא בחלקו של האחר בתשלום המשכנתא, הוא יהיה זכאי לקבלת כל סכום ששילם עבור משנהו מתוך חלקו של השני בתמורה שיקבל בעת מכירת הבית, שיוכל לקזזו או להוסיפו לסעיפים כספיים אחרים בהסכם. (סעיף 6 לבקשה) ביום 5.9.01 כאמור, אושר הנספח. בסעיף 2 ז לנספח, הסכימו הצדדים, כי הנתבע יוכל להמשיך ולהתגורר בבית משך 90 ימים ממועד אישור ההסכם ללא תשלום דמי שכירות לתובעת 1. עוד הסכימו הצדדים, כי במידה ויחליט הנתבע, להמשיך ולהתגורר בבית עד למועד קבלת מלוא הכספים מידי התובעת 1, ישא וישלם במלוא תשלומי המשכנתא השוטפים מבלי שיהיה זכאי לדרוש את החזרם. לטענת התובעת 1, ממשיך הנתבע להתגורר בבית וממשיך להפחית מדמי המזונות החודשיים את החזרי המשכנתא. (סעיף 7 לבקשה) 11. ביום 4.2.02 הוגשה תגובת הנתבע לבקשה. עיקר טענות הנתבע בתגובתו היו כדלקמן: א. כי הצדדים נקטו בעניין תשלום המשכנתא בשלושה פעלים, "לקבל" או ל"קזז" או ל"הוסיף" שיש להם משמעות נפרדת ועצמאית. מה משמעות כל אחד מהפעלים, לכך לא נמצאה תשובה. ב. כי התובעת 1 הפרה את ההסדר החסוי בכך שצירפה את ההסדר לבקשה וגילתה את תוכנו לבית המשפט. ג. כי איננו יכול לשאת מהכנסתו, הן במזונות הקטינים והן בהחזרי המשכנתא. ד. כי פוטר מעבודתו. ה. כי יש לקיים דיון בעניין, כהלכתו. כל תשובה לגופן של טענות התובעת 1, לא פורטה בתגובה. 12. ביום 21.2.02 קיימתי דיון בבקשה. ב. טענות הצדדים בכתבי הטענות 13. ביום 20.9.01 הוגש כתב תביעה מתוקן. בכתב התביעה פורטו צורכי התובעים כדלקמן: עבור התובע 2 - 6,679 ש"ח לחודש. עבור התובע 3 - 4,415 ש"ח לחודש. עבור התובע 4 - 3,812 ש"ח לחודש. עבור התובעת 5 - 3,673 שח לחודש. סכומים אלה, הינם לבד מהוצאות החזקת המדור, תשלומים עבור הוצאות בריאות לקטינים ולבד מחלקם של התובעים בהוצאות שכירת המדור, בסך של 1,700 ש"ח לחודש. 14. התובעת 1 הינה עו"ד במקצועה ועורכת פטנטים במשרד משכורתה החודשית, כנטען בסעיף 8 לכתב התביעה עומדת ע"ס של כ-9,500 ש"ח נטו לחודש ובנוסף, מבצעת התובעת 1 עבודות פרטיות בהיקף מוגבל והכנסתה מעבודות אלה, עומדת ע"ס של מאות ₪ נטו בממוצע לחודש. לטענת התובעים, הנתבע הינו מהנדס אווירונאוטיקה, פנסיונר של התעשייה האווירית כשהפנסיה החודשית שלו עומדת ע"ס של כ-5,000 ₪ לחודש. בנוסף עובד הנתבע כעורך פטנטים כשהכנסתו החודשית ברוטו עמדה ע"ס של כ-12,000 ₪. כמו כן, בבעלותו דירה בת"א, המושכרת בשכירות חודשית ובית באשקלון המושכר אף הוא. (סע' 11 לכתב התביעה) 15. לטענת הנתבע, פוטר מעבודתו כעורך פטנטים והכנסותיו מסתכמים כ-8,500 ₪ בלבד לחודש. סכום זה מורכב מהפנסיה החודשית אותה הוא מקבל ומהשכרת הדירה בת"א. לטענתו, משתכרת התובעת 1 כ-31,000 ₪ ועליה להשתתף בצורכי הקטינים, התובעים מדין צדקה. (סעיפים 2 ו-3 לכתב ההגנה) עוד טוען הנתבע, כי לקטינים, נכסים והכנסות מאג"ח וני"ע המופקדים על שמם בארה"ב ועל כן די בהכנסותיהם לצורכיהם ואין לחייבו במזונותיהם. (סע' 6 לכתב ההגנה) לטענתו פירוט הצרכים מוגזם והסכום הנתבע מנותק מכל רמה ותקציב שנהגו בה בני המשפחה. (סעיף 6.12 לכתב ההגנה) ג. טענות הצדדים בפני 16. בדיון שהתקיים בפני, חזרו ב"כ הצדדים על עיקר טענותיהם המפורטות בכתבי התביעה וההגנה, בבקשה ובתגובה. לטענת ב"כ התובעים יש לקטינים הוצאות חריגות רבות, טיפולים פסיכולוגיים והומופאתים בעלויות גבוהות. לטענת ב"כ התובעים, הסכום הריאלי עבור הקטינים עומד ע"ס של 8,000 ₪ לחודש וכי סוכם ע"י הצדדים, כי הנתבע ישלם מזונות עפ"י ההסדר החסוי עד לאחר קבלת חוות הדעת בעניין משמורת הקטינים. (סעיף 5 ב, 2) להסכם הגירושין) עוד טען ב"כ התובעים, כי לנתבע הכנסה מהשכרת הנכס באשקלון וכי יש דרישה בשוק למקצועו של הנתבע כעורך פטנטים. ב"כ הנתבע, אף הוא חזר על עיקר טענותיו. לטענתו, רשאי היה הנתבע לקזז סכומים ששילם במקור במקום האם, מדמי המזונות (טענה שנעדרה מתגובתו). ב"כ הנתבע חזר על טענתו, כי לקטינים כספים המופקדים על שמם ולכן אין מוטלת על הנתבע חובה לשלם מזונותיהם. 17. הנתבע השיב לשאלות ביהמ"ש במהלך הדיון. בתשובותיו הודה, כי העובדה שלילדיו חסכונות הייתה ידועה לו משנת 1985, 1987. לטענתו, איננו יודע אם אי פעם הוציאו הצדדים כספים בשביל הקטינים מחסכונות אלה. עוד הודה, כי הבית באשקלון מושכר בסך של 450 $ לחודש וכי הוא ואחיו חולקים את דמי השכירות באופן שהנתבע מקבל 1/3. כמו כן הודה, כי הוא עובד כרשם פטנטים כעצמאי. (עמ' 12, 13 לפרוטוקול) 18. ב"כ הנתבע המציא את הכנסות הנתבע (לא מהשנה האחרונה) וחוזה השכרת הדירה בתל-אביב. לכתב ההגנה לא צורף טופס הרצאת פרטים. ב"כ התובעים המציא את הסכם המכר שנערך בין הצדדים ושעל פיו אמור הנתבע לקבל כ-170,000 $ מתוכם קיבל בפועל סך של 25,000 $. כן צורף אישור יועץ המס של התובעת 1 לפיו, הכנסות התובעת 1 לשנת המס 2001 עומדות ע"ס של 4,592 ₪ נטו ואישורים מתורגמים ומאושרים ע"י נוטריון של סב הקטינים, עוה"ד טטהיל והגב' סוזן פיפ, מנהלת הסניף בו מתנהלים חסכונות הקטינים. עו"ד טטהיל אישר, כי קיומם של הכספים אינו משחרר, עפ"י החוק בפלורידה, את החייב בחוב המזונות, מחבותו. הסב מר ב' אישר, כי הקים את קרנות הנאמנות עבור הקטינים כדי להבטיח את עתידם וכי הקרנות הינם מכספיו שלו. הגב' פיפ אישרה, כי הכספים מופקדים בקרנות נאמנות שיעברו לידי הקטינים עם הגיעם לגיל 21. 19. אין מחלוקת, כי הכספים הנחסכים עבור הקטינים בארה"ב נחסכו ע"י אבי התובעת 1, מכספיו. אין מחלוקת, כי בעת שנחתם ההסדר החסוי היה דבר קיומם של החסכונות ידוע לנתבע. הנתבע העיד בפני כאמור, כי איננו יודע, אם אי פעם שימשו כספים אלה לצורכי הקטינים. 20. עתירת התובעים איפוא, הינה לאכיפת סעיף 3 להסדר החסוי, עפ"י הסכמת הצדדים. טענות הנתבע מנגד, כי התובעת נהגה שלא כדין כשחשפה את ההסדר החסוי בפני בית המשפט, (סעיף 2.1 לתגובה), כי היה זכאי לקזז את חוב המשכנתא מדמי המזונות בכל מקרה אין ביכולתו של הנתבע לשאת בסכום המזונות. עוד נטען, כי איננו חב במזונות הקטינים לאור הכנסותיהם כמפורט לעיל. ד. דיון 21. ארבע הן השאלות העומדות להכרעה: האחת - הרשאי היה הנתבע לקזז את חלקה של התובעת 1 בחוב המשכנתא מדמי המזונות השוטפים, אותם התחייב לשלם למזונות הקטינים. השניה - ההפרה התובעת 1 את ההסדר החסוי בגלותה את ההסדר לבית המשפט. השלישית - שהינה תוצאת התשובות לשתי השאלות הראשונות, היש לאכוף על הנתבע את ההסדר. הרביעית - טענת הנתבע, כי די בחסכונות הקטינים לצורכיהם וכי אין להשית עליו חיוב במזונותיהם נוכח הכספים המופקדים על שמם, שדי בפירותיהם, כדי לכלכלם, לדעתו, בכבוד. אדון בשאלות אלה אחת לאחת. 22. אין מחלוקת כאמור, כי הנתבע קיזז מדמי המזונות את המשכנתא ששילם ובא כוחו הודה בכך בעמ' 11 רישא לפרוטוקול. הרשאי היה הנתבע לקזז את חלקה של המבקשת בחוב המשכנתא מדמי המזונות ? התשובה לשאלה זו שלילית. המזונות שנקבעו בהסדר החסוי הינם מזונות קטינים. אין למזונות אלה כל קשר לחיוב כספי כזה או אחר של האם. ב"כ הנתבע טען בפני כי הנתבע רשאי היה לקזז את הכספים מהמזונות וזאת עפ"י הסכמת הצדדים בסעיף 6 ג' להסכם הגירושין. (עמ' 11 לפרוטוקול) טענה זו אין בה ממש. הקטינים אינם צד להסכם עליו חתמו ההורים, מה גם שההסדר החסוי בעניין מזונותיהם, נחתם בנפרד מהסכם הגירושין. זאת ועוד, בסעיף 6 ג להסכם הגירושין, הסכימו הצדדים במפורש כי; "היה ואחד הצדדים יישא בחלקו של האחר בתשלום המשכנתא, הוא יהיה זכאי לקבלת כל סכום ששילם עבור משנהו, כשסכום זה מוצמד כחוק, מתוך חלקו של האחר בתמורה שיקבל בעת מכירת הבית או לקזזו או להוסיפו לסעיפים כספיים אחרים בהסכם זה." דהיינו, מנגנון הקיזוז נקבע ע"י הצדדים עצמם בהסכם והוסכם, כי הקיזוז יהיה בעת מכירת הבית או מסעיפים כספיים אחרים בהסכם זה. (ההדגשה שלי ט.ק.פ) הצדדים לא הסכימו, כי הקיזוז יתבצע ממזונות הקטינים לא במפורש ולא מכללא נהפוך הוא. זאת ועוד, מנגנון הקיזוז נקבע מסעיפים אחרים בהסכם הגירושין. הסדר המזונות איננו ולא היה חלק מההסכם, אלא גובש בהסדר נפרד חסוי, ולפיכך לא ניתן אף לראותו כחלק מהסכם הגירושין, לצורך ביצוע הקיזוז. אף במסגרת ההסדר החסוי, עליו חתמו הצדדים לא הוסכם לא במפורש ולא מכללא, כי הנתבע יוכל לקזז את דמי המזונות הטרום זמניים מחוב כספי כל שהוא של התובעת 1 לנתבע. הכלל הוא, כי אין לפגוע בסיפוק מזונותיו השוטפים של הזכאי למזונות בדרך של קיזוז, בהעדר הוראה חד משמעית אם בהסכם, אם בפסק. קיזוז כזה עלול לפגוע בצורכי המחיה השוטפים של הזכאי למזונות וראה לעניין זה ע"א 5951/93, 5976/93 קצב נ' קצב תק - על 95 (1), 361. תמ"ש 17531/97 מזרחי נ' מזרחי תק - מש 99 (3) 89. החוב הכספי, אם קיים, הינו חוב של התובעת 1 מה לחוב זה ולדמי המזונות השוטפים של ארבעה ילדים קטינים ? בנדוננו, לא רק שלא הייתה הסכמה מפורשת לקיזוז, לא רק שנקבע מנגנון אחר לקיזוז סכומי המשכנתא ששילם הנתבע, אף עבור התובעת 1, אלא שב"כ התובעת 1 הודיע לנתבע באופן ברור, במכתבו מיום 4.2.01 שנשלח למשיב בדואר רשום, כי התובעת 1 איננה מסכימה לקיזוז סכומים אלה מחוב המזונות השוטף שעל הנתבע לשלם עבור ארבעת ילדים. חרף הודעה זו, המשיך הנתבע לקזז את הסכומים ששילם מדמי המזונות הטרום זמניים ששילם. 23. אין מחלוקת, כי סופו של דבר, הוסכם בין הצדדים, כי התובעת 1 תרכוש את זכויותיו של הנתבע בבית וזאת עפ"י הנספח שאושר וקיבל תוקף של פסק דין. על פי סעיף 2 ז לנספח, הסכימו הצדדים, כי לאחר תום 90 ימים מיום אישור הנספח, וכל עוד יתגורר הנתבע בבית, ישלם את מלוא החזר תשלומי המשכנתא השוטפים "מבלי שיהיה רשאי לדרוש את החזר התשלומים הללו." הנתבע ממשיך להתגורר בבית. לטענת ב"כ התובעים, אין הנתבע משלם מזונות כלל בחודש האחרון, ואף לפני כן, שילם מזונות מופחתים. טענה זו, לא הוכחשה ע"י הנתבע. הנספח אושר ביום 5.9.01. 90 ימים חלפו ומדוע ממשיך לקזז הנתבע את הסכומים מדמי המזונות - על שאלה זו לא התקבלה תשובה, לא בתגובה שהוגשה ולא בדיון שהתקיים. 24. ההפרה התובעת 1 את ההסדר החסוי, בגלותה את ההסדר לבית המשפט ? משנקבע כי הנתבע, לא היה זכאי לקזז את חלקה של התובעת בחוב התשלומים השוטפים של המשכנתא ממזונות הקטינים ומשהתעלם הנתבע ממכתבו של ב"כ המבקשות בעניין זה (נספח ג' לבקשה) יכולה הייתה התובעת 1 לפעול עפ"י ההסדר החסוי. על ההסדר החסוי חתמו הן הצדדים והן באי כוחם. בסעיף 1 להסדר החסוי נקבע: "על הסדר זה יחול חסיון מוחלט ויאסר עלינו ו/או על באי כוחנו להביא את תוכן ההסדר לידיעת בית המשפט הנכבד, אלא אם יתקיים האמור בסעיף 3 שלהלן." בסעיף 3 להסדר החסוי נקבע: "אם יחול פיגור בתשלום מעבר ל-14 ימים ובלבד שתינתן התרעה בכתב לב"כ האב על האיחור האמור, 7 ימים מראש לפני נקיטת פעולות כנגד האב - אזי מוסכם, כי בחלוף 21 ימים ממועד הפיגור בתשלום ובכפוף לכך שלאחר מתן ההתרעה האמורה לא סולק סכום החוב שבפיגור, האם תהיה רשאית לפנות לבית המשפט הנכבד בבקשה מוסכמת (שהאב יהיה מנוע ומושתק מלהתנגד לה), לפיה יחוייב האב לשלם לאם, עבור מזונות כ"א מהילדים סך של 2,000 ש"ח לחודש (במקום הסכום הפורט בסעיף 2 א' לעיל) כאשר כל שאר התנאים האחרים המפורטים בסעיף 2 לעיל ישארו בתוקפם (ללא כל שינוי)." דהיינו, הצדדים הסכימו במפורש, כי במידה ויחול פיגור בתשלום ולאחר מתן התרעה, ובחלוף המועדים המפורטים לעיל, במידה ולא יסולק סכום החוב שבפיגור, רשאית התובעת 1 לפנות לבית המשפט בבקשה מוסכמת, הכל כמפורט לעיל, וניתן יהיה לגלות את ההסדר החסוי. 25. השאלה הנשאלת היא, מדוע הוגשה הבקשה, זמן כה רב לאחר שנשלחה ההודעה ביום 4.2.01 ולאחר שחלפו המועדים המפורטים בהסדר החסוי. הצדדים חתמו כאמור, על נספח להסכם הגירושין אשר אושר כזכור ביום 5.9.01. במסגרת הנספח הוסכם, כי בכל הנוגע למזונות הקטינים ומשמורתם יכריע בית המשפט (סעיף 6), כשהוראות הסכם הגירושין לא שונו. וכאשר בסעיף 1 לנספח קבעו הצדדים, כי "אין באמור בנספח זה כדי לשנות מאומה מהאמור בהוראות של הסכם הגירושין, אלא אם כן הדבר צויין במפורש במסגרת הוראותיו של נספח זה." דהיינו, הוראת סעיף 5 ב (1) להסכם הגירושין, לפיה ישלם הנתבע, למזונות הקטינים, עפ"י ההסדר החסוי, עד לקביעת סכום המזונות ע"י ביהמ"ש לא שונתה. במסגרת הבקשה, אין התייחסות לעניין זה, למעט ציון העובדה כי ביום 20.901 הוגשה תובענה בעניין המזונות, הכוונה לכתב התביעה המתוקן. בסעיף 6 לכתב התביעה המתוקן מצוין, כי התובעת 1 קיוותה שהנתבע יחזור בו מהפרת ההסדר "ואף נוהל מו"מ בין הצדדים - אולם, הנתבע מונע כל אפשרות להגיע לפתרון." ב"כ הנתבע טוען בתגובתו, כי השיהוי בהגשת הבקשה פועל לרעת התובעים בעיקר שמדובר בבקשה במעמד צד אחד, אך נמנע מלטעון, כי שיהוי זה פוגע בעצם החיוב החוזי שנטלו הצדדים על עצמם. 26. אי לי ספק שאכן נוהל המו"מ כנטען ע"י ב"כ התובעים, והצדדים אכן גיבשו הסכמות לעניין הרכוש כמפורט בנספח שאושר. בדיון שהתנהל בפני, זנח ב"כ הנתבע טענתו בעניין זה, ונראה כי ויתר עליה. בנסיבות המקרה שבפני אין לראות בהגשת הבקשה במועד בו הוגשה, שיהוי ונראה כי אכן קיוותה אם התובעים להגיע להסדר בעניין זה, בטרם פנייתה. 27. לאור האמור לעיל, מתבקשת התשובה לשאלה השניה שנשאלה, התובעת 1 לא הפרה את ההסדר החסוי בעצם הגשת הבקשה וצירוף ההסדר לבקשה. דרך פעולה זו, נקבעה בהסכמה ע"י הצדדים עצמם בסעיפים 1 ו-3 להסדר החסוי. 28. היש לאכוף את ההסדר החסוי ? מהות בקשת התובעים, הינה אכיפת האמור בסעיף 3 להסדר החסוי. טוען ב"כ התובעים, כי יש לאכוף את ההסדר, ככתבו וכלשונו, וכי הנתבע מנוע מלהתנגד לאכיפתו. ב"כ הנתבע, בתגובתו ובמהלך הדיון שבפני טען, כי אין מקום לאכיפת ההסכם שכן איננו רלוונטי מאחר והנתבע משתכר 8,500 ₪, הוא פוטר מעבודתו במשרד "ש". התובעת הציגה בפניו מצג שווא והעלימה מהנתבע את החסכונות העצמים שיש לקטינים ולה. (סעיפים 2.4 ו-3 לתגובה) 29. מועד חתימת הצדדים על ההסדר החסוי, איננו מצוין על גביו, אך סביר כי נחתם בסמוך לחתימת הצדדים על הסכם הגירושין (25.9.00), שכן סעיף 5 ב' (1) להסכם הגירושין מתייחס להסדר זה. הנתבע לא ציין בכתב הגנתו מתי פוטר מעבודתו במשרד עו"ד ש' והאם פוטר בטרם נחתם ההסכם או לאחר חתימתו. הנתבע המציא רשימת מסמכים. חלקם של המסמכים המפורטים ברשימה לא צורף, כך למשל דו"ח רווח והפסד לחודשים ינואר - אוגוסט 2001. הנתבע איננו מציין בכמה פחתו הכנסותיו מעת שנחתם ההסדר החסוי, לא בתגובתו ולא בכתב ההגנה. הפנסיה החודשית של הנתבע עומדת ע"ס של כ-5,700 ₪ לחודש (כולל הפרשות לגמל). אין מחלוקת, כי בבעלות הנתבע דירה בת"א, המושכרת בסך של 720 $ לחודש. במהלך הדיון, טען ב"כ הנתבע כי אין לנתבע הכנסה מזכויותיו בבית באשקלון. (עמ' 10 לפרוטוקול) בעדותו בפני טען הנתבע, כי הבית מושכר ב- 450 $ לחודש. חלקו בדמי השכירות, לטענתו שליש, אך הבית טעון "השלמות שונות וכל הכספים הולכים להשלמות" (עמ' 12). סתם ולא פרש. בכתב ההגנה אין זכר לנטען ע"י ב"כ הנתבע והנתבע עצמו, כי הכנסתו מהשכרת הבית באשקלון משמשת להשלמות הבית. בסעיף 6.9 לכתב ההגנה נטען במפורש כי הכנסתו מהשכרת הדירה הינה שליש מ- 450$ לחודש. הנתבע אף עובד כעצמאי ברישום פטנטים, לטענתו אין לו עדיין הכנסה מעיסוק זה לאחר שפוטר ממשרד "ש". לטענה זו לא הומצאו סימוכין. הכנסות הנתבע לפיכך, עומדות ע"ס של כ-10,000 ₪ לכל הפחות זאת לבד מהכנסותיו כעצמאי. עוד יש לציין, כי הנתבע אמור לקבל מהתובעת 1 סך של 170,000 $ מתוכם קיבל כבר את הסך של 25,000 $. 30. הכנסות התובעת 1 כנטען בהרצאת הפרטים הן מעל 11,000 ₪. עיקר הכנסתה מעבודתה כעו"ד ועורכת פטנטים במשרד עורכי דין. מעבודה זו היא משתכרת כ- 11,000 ₪ כולל הורדות לקרן השתלמות וקופת תגמולים. עפ"י אישור יועץ המס הכנסתה כעצמאית לשנת המס 2001 הסתכמה ב- 4582 ₪ נטו לכל השנה. התובעת 1 לא ציינה את הכנסותיה מפירות הכספים המופקדים על שמה. 31. אין ספק כי מדובר במזונות קטינים שהתובעת 1 חייבת בהשתתפות בצורכיהם מדיני צדקה. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מההסכם עליו חתמו הצדדים בכל הנוגע למזונות הקטינים. רמת חייהם של הצדדים וצורכי הקטינים היו ידועים להם ערב חתימת ההסכם, כמו גם הכנסותיהם, לפיכך על בסיס ידיעה זו גובש ההסדר, אם כי כמזונות טרום זמניים. 32. במהלך הדיון טענו ב"כ הצדדים בעיקר, לשאלה שבה אדון לקמן, היש לחייב את האב, בתשלום מזונות הקטינים כשיש להם הכנסות מכספים המופקדים על שמם. בכל הנוגע לצורכי הקטינים, לא הוכח די. כך למשל, לא הוצגו אישורים בכל הנוגע לעלות הפסיכולוגים, עלות הקייטנות, החוגים והטיפולים השונים. לכתב התביעה המתוקן צורף חוזה השכירות, לפיו משלמת התובעת 1 סך של 760 $ לחודש, אחת לשלושה חודשים לשנת 2001 וסך של 775 $ לחודש עבור שנה זו. יחד עם זאת, במסגרת ההסדר החסוי הביאו הצדדים את עלות המדור בחשבון וציינו בסעיף 2, כי תשלום המזונות ישולם "ממועד ביצוע הגט או מהמועד בו תעזוב האם את בית המגורים...יחול ההסדר הזמני שלהלן..." הסכמים כאמור, יש לקיים, הסכומים להם הסכימו הצדדים אינם גבוהים לצורכי ארבעה ילדים קטינים שרמת חייהם הייתה למעלה מהממוצע, כעולה הן מכתב התביעה והן מכתב ההגנה. 33. לאור האמור לעיל, יש לאכוף את ההסכם עליו חתמו הצדדים ובאי כוחם, אם כי, כמזונות טרום זמניים בלבד, באשר לעניין המזונות הזמניים יקבע דיון נוסף לאחר שישלימו הצדדים את הנדרש השלמה. 34. ולבסוף, השאלה שהפכה למוקד הדיון שהתנהל בפני, האם יש לחייב את הנתבע במזונות ילדיו הקטינים הגם שלטענתו, נחסכים על שמם כספים בארה"ב, כספים הנושאים פירות שיש בהם די לסיפוק צורכיהם. אין מחלוקת כאמור, כי סבם של הקטינים, אביה של התובעת 1 חסך עבור הקטינים כספים בקרנות נאמנות. לתגובת ב"כ המשיב מיום 25.3.02, צורף תצהיר מטעם הנתבע לפיו הצהיר, כי התקשר לטלפון החברה ובירר טלפונית את הסכומים המופקדים בחשבונות ע"ש הקטינים. עפ"י תצהירו מופקדים ע"ש כ"א מהקטינים סך של למעלה מ-200,000 $. פירות כספים אלה, יש בהם כדי לכסות מלוא צורכיהם ולפיכך אין לחייבו כלל במזונותיהם, גם לא במזונותיהם הזמניים. 35. ב"כ הצדדים הצטיידו באסמכתאות אותן פרשו בפני. כאמור, אין חולק כי כספי הקטינים הופקדו עבורם ע"י סבם. הנתבע עצמו העיד בפני, כי הוא יודע על החסכונות הללו משנת 1985, 1987 (עמ' 12 לפרוטוקול). הוא אף השיב לשאלתי, כי לא ידוע לו אם אי פעם הוצאו כספים לצורכי הקטינים מהחסכונות הללו. כשנחתם בין הצדדים ההסדר החסוי, ידע הנתבע כי לקטינים חסכונות. חרף זאת, לא מצא לנכון להעלות טענה מעין זו שנטענה בפני, לפיה איננו חייב במזונותיהם. משך שנות חייהם זן הנתבע את ילדיו מבלי שסבר, כי יש להשתמש לצורכיהם בחסכונות שחסך עבורם סבם. די בכך כדי לדחות את טענתו בעניין זה, ודאי בשלב זה של מזונות זמניים כשטרם הוכח דבר וכל הידוע הינו מתצהירו שלו. מנגד - הוגש מכתבו של הסב, לפיו חסך כספים עבור נכדיו כדי להבטיח את עתידם, השכלתם הגבוהה, רכישת דירה עבורם וכדומה. הכספים סגורים בקרנות נאמנות, עפ"י מכתבה של מנהלת בכירה בסניף, וישתחררו לידי לידי הקטינים עם הגיעם לגיל 21. למעלה מהצורך, יאמר, כי הנתבע איננו אדם דל אמצעים הכנסותיו אינן נמוכות, בבעלותו דירה בת"א, חלק מזכויות הבית באשקלון ועבור זכויותיו בבית המגורים הוא עתיד לקבל כ-170,000 $ מתוכם קיבל כבר 25,000 $. הנתבע יכול וצריך לזון את ילדיו הקטינים כדי צורכיהם. 36. סעיף 23 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב - 1962 - קובע; "קטין הסמוך על שולחן הוריו ויש לו הכנסות מעבודתו או מכל מקור אחר, הכנסותיו ישמשו, במידה נאותה לפי הנוהג בנסיבות דומות, לקיום משק הבית המשפחתי ולסיפוק צורכי הקטין עצמו; אולם נכסיו של הקטין לא ישמשו למטרות אלה אלא במידה שבית המשפט אישר שההורים אינם יכולים לקיים את משק הבית ולספק צורכי הקטין." לא זה המצב בנדוננו. מצבם הכלכלי של שני ההורים מעל לממוצע ושניהם יכולים וצריכים לשאת בצורכיהם. 37. חובת אב לזון את ילדיו. זוהי חובה וזכות. הנתבע הינו אדם אמיד ויש ביכולתו לעשות כן, כפי שנהג בעבר. העובדה, כי סבם של הקטינים, חסך עבורם כספים איננה מורידה מחובתו של האב כלפי ילדיו. הסב דאג לעתידם הכלכלי של הקטינים ובכך, הקל על חובתם של ההורים לעשות כן. החסכונות, האמורים להינתן לקטינים בהגיעם לגיל 21 הינם בבחינת מתנה לקטינים והטענה, כי עליהם לעשות שימוש במתנתם, אותה קיבלו מסבם היום, לצורך קיומם היומיומי איננה מתקבלת על הדעת, ודאי לא בשלב זה של הדיון כאשר התמונה הפרושה בפני בית המשפט איננה מלאה. 38. כאמור, שני הצדדים השתיתו טענותיהם על הפסיקה. ב"כ הנתבע הפנני בעניין זה לפסיקה של בתי דין רבניים ולספרו של ד"ר שרשבסקי עמ' 382 - 383. עפ"י הפסיקה שהומצאה, אין לחייב אב במזונות ילדיו מדין צדקה, כשיש להם ממה להתפרנס. ואולם ממקרא הפסיקה שהובאה בפני עולה, כי אין מדובר באב אמיד. מאידך ביסס ב"כ התובעים טענותיו, כי אין להתחשב בכספי התובעים, זאת בהסתמך על 23 הנ"ל לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ועל פסיקת השופט יעקב שווילי בעמ"ש 107/00. 39. בשלב זה כאמור, אני דוחה את טענת הנתבע. מכלול הפסיקה שהובאה בפני, אינה דומה כלל לעניין הנדון. לכאורה ניתנו הכספים ע"י הסב למטרה מוגדרת, שיעמדו לשימוש נכדיו עם הגיעם לבגרות. לכאורה וכפי שנראה בשלב זה, מעולם לא סבר מי מההורים, כי יש לעשות שימוש בכספי הקטינים לצורכיהם השוטפים. לכאורה ועפ"י המסמכים שהוגשו הקרנות שהוקמו יעברו לקטינים רק בהגיעם לגיל 21 וממילא לא ניתן לעשות שימוש כיום, לא בכספים ולא בפירותיהם. מהטעמים דלעיל, אין ממש בטענה זו של הנתבע. ה. סופו של דבר 40. לאחר שקבעתי, כי התובעת 1 הייתה רשאית לפעול עפ"י הסכמת הצדדים בסעיף 3 להסדר החסוי נקבע כדלקמן: א. מיום 9.8.00 ועד ליום 9.12.01 כולל, ישלם האב למזונותיהם הטרום זמניים של הקטינים סך של 6,000 ₪ לחודש. סכום זה ישולם ב-9 לכל חודש, עפ"י התנאים שיקבעו בסעיף 2 להסדר החסוי כדלקמן : (1) הסכום הנ"ל יהא צמוד למדד המחירים לצרכן שבסיסו מדד יוני 2000, כפי שפורסם ביום 15.7.00 ויעודכן כל 3 חודשים ללא הפרשי הצמדה למפרע. (2) מסכום זה רשאי הנתבע לקזז כל סכום ששילם לתובעת 1 עבור מזונות התובעים 2 - 5 מיום תחילת החיוב. (3) סכום מזונות העבר ישולמו ב-3 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 9.4.02. (4) סכום שלא ישולם במועדו, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק. (5) קצבת הילדים מהמל"ל המשולמת עבור התובעים 2-5, תועבר לידי התובעת 1 בנוסף לסכומים שנקבעו לעיל. ב. מיום 9.1.02 ישונה הסכום המפורט בס"ק א' לעיל באופן שהנתבע ישלם למזונותיהם הטרום זמניים של הקטינים סך של 8,000 ₪ לחודש, על פי המוסכם. יתר הוראות ס"ק א' יישארו על כנם. ג. דמי המזונות שנקבעו לעיל, הנם מזונות טרום זמניים לתובעים 2-5. ד. נקבע להשלמת טיעון בעניין המזונות הזמניים ליום 13.6.02 בשעה 11:30. ה. הצדדים ישלימו בתוך 45 ימים מיום קבלת ההחלטה את הדרוש השלמה, על פי החלטתי זו. ו. הנתבע ישא בהוצאות הבקשה בסך של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום בפועל. משכנתאקיזוזמקרקעיןחובמזונות