בית המשפט בנסיבות הענין נעתר לתובענה באופן חלקי ונתן צו הגנה האוסר על הנתבע להטריד את התובעת תוך שאני מתנה תנאים להבטחת התנהגותו הטובה של הנתבע כערובה לקיומו של הצו. להלן החלטה בנושא צו הגנה חלקי: החלטה 1. בפני תובענה לצו הגנה אותה הגישה התובעת, אשה, כנגד בעלה - הנתבע. (להלן: "התובעת"; "הנתבע"; להלן שניהם: "בני הזוג"). הרקע להגשת התובענה 2. ביום 18.4.99 נעתרתי לבקשת התובעת להארכת צו הגנה קודם שניתן בין בני הזוג (תמ"ש 42365/97), עד ליום 2.6.99. 3. התובענה שבפני הוגשה ביום 30.5.99 במגמה למנוע את 'רוע הגזירה' - חזרתו של הנתבע הביתה ביום 2.6.99, עם פקיעתו של צו ההגנה. 4. התובענה אשר הוגשה במעמד צד אחד נקבעה לדיון על ידי ליום 2.6.99. בישיבה שנקבעה שמעתי את הצדדים ולאור בקשתם מביהמ"ש לקיים ישיבה לצורכי פשרה ביניהם כדי לנסות ולהגיע להסכם כולל, הסכים הנתבע להישאר מחוץ לביתו עד ליום בו תתקיים ישיבת הפשרה ולדחות את מתן ההחלטה בתובענה זו לאותו יום. 5. דיון א. התובענה שבפני הוגשה כתובענה למתן צו הגנה ולא כבקשה להארכת צו ההגנה שתקפו עמד לפוג ביום 2.6.99. ב. לאחר שעיינתי בתובענה, בתצהיר התומך בה, בתצהיר התשובה של הנתבע ולאחר ששמעתי את הצדדים בפני, נחה דעתי כי אין התובענה עומדת בתנאי סעיף 3 לחוק שכן האירועים שבבסיסה לא ארעו בסמוך להגשתה (17.5.99; 21.5.99 חג השבועות), ומעצם טיבם (וכוח אודות קבלה/מסירה של הילד לידי הנתבע) אינם מצדיקים מתן צו הגנה האוסר על הנתבע להיכנס לדירת המגורים - מלכתחילה. ג. אוסיף ואומר כי בעדותה של התובעת בפני נתגלו סתירות לעומת האמור בתצהירה התומך בתובענה: - בתצהיר - הנתבע מיוזמתו אמר כי יש סיכום בין עוה"ד (ס' 14). - בחקירה - התובעת מיוזמתה שאלה אם יש סיכום בין עוה"ד (עמ' 1 לפרוטוקול). - המשאלה לקבל את הילד לשבת במקום החג לא בא זכרה בתצהיר אלא רק בחקירה (בכל הנוגע לאירוע של חג השבועות). - בתצהיר - מדובר על דחיפה תוך כדי נטילת הילד. בחקירה - דחיפה ודריסה של רגלה ברגלו, פעולה שלא בא זכרה בתצהיר. ד. יחד עם זאת, אין לעניות דעתי מקום להיתלות בענייני פרוצדורה ולדחות את התובענה שבפני לחלוטין וזאת לאור אירועי האלימות שחוותה התובעת בעבר ושבגינם ניתן צו הגנה לתקופה של כמעט מחצית השנה. גם בתובענה עצמה טוענת התובעת כי החשש לאלימות מתחדשת כנגדה מצד הנתבע לא חלף והיא עותרת למתן "צו הגנה כמבוקש עד לפתרון הסכסוכים". 6. בהחלטה ארוכה ומנומקת מיום 8.4.99 הארכתי את צו ההגנה הקודם עד ליום 2.6.99. צו הגנה, מעצם טיבו, הינו זמני עד לשנה אחת לכל היותר. אינני רואה טעם מיוחד להאריך את צו ההגנה האוסר על הנתבע להיכנס לדירה מעבר למחצית השנה בה היה בתוקף - גם אם אתייחס לתובענה שבפני כתובענה להארכת צו הגנה ולא כתובענה חדשה ועצמאית שכן קשה לנתק בין האירועים ששימשו בסיס להגשת הראשונה לאלה של השניה. 7. בנסיבות הענין בדעתי להיעתר לתובענה שבפני באופן חלקי וליתן צו הגנה האוסר על הנתבע להטריד את התובעת תוך שאני מתנה תנאים להבטחת התנהגותו הטובה של הנתבע כערובה לקיומו של הצו. 8. אשר על כן נפסק כדלקמן: א. החלטתי מיום 18.4.99 נותרת על כנה והנתבע רשאי לחזור לביתו. ב. ניתן בזה צו הגנה האוסר על הנתבע להטריד את התובעת בכל דרך ומכל מקום, האוסר עליו לאיים עליה ו/או למנוע ממנה לנהל אורח חיים ותקין בביתה והאוסר עליו למנוע ממנה שימוש ברכב המשמש אותה לצרכיה. ג. מכוח סמכותי על פי ס' 2 (ב) לחוק למניעת אלימות במשפחה אני מורה לנתבע להפקיד ס"ך של 5,000 ש"ח בקופת ביהמ"ש כערובה לקיומו של צו ההגנה המפורט בס' 9 (ב) ולהתנהגותו הטובה. ד. הפקדת הסכום הכספי הינו תנאי לכניסתו של הנתבע לביתו. צו הגנהצווים