להלן פסק דין בנושא פירוק שיתוף בדירת מגורים בין ידועים בציבור: פסק - דין בפניי בקשת התובע לפירוק שיתוף בדירת המגורים המשותפת ובמיטלטלין המצויים בה. התובע והנתבעת חיו בצוותא כ - 40 שנה לערך. התובע והנתבעת מעולם לא נישאו, באשר התובע הוא כהן והנתבעת גרושה. במהלך תקופת מגוריהם המשותפת, נפרדו בני הזוג פעמים רבות, ואף חתמו על הסכמי פירוד ממוניים לאחר חלק מפרידותיהם. מאז חודש מאי 1999 אין הצדדים מתגוררים יחד בדירה, וזאת לאחר שהתובע הוצא מהבית מכוח צו הגנה שניתן על ידי בית המשפט ביום 26.5.99 (תמ"ש 9290/99). לטענת התובע, בתאריך 25.6.73 רכשו בני הזוג בבעלות משותפת זכויות מוגנות בדירה הנמצאת ברח' הע"ח 8 מוסררה ירושלים. עוד טוען התובע כי במהלך חייהם המשותפים רכשו בני הזוג בבעלות משותפת טלויזיה, מקרר, וידאו, סלון, מיקרוגל, מכונת כביסה, חדר שינה, שטיחים ומטבח. התובע טוען כי תביעתו מבוססת על דיני החוזים הכלליים, מתוקף חתימתו וחתימת הנתבעת על חוזי השכירות עם בעל הבית, וכן על חזקת שיתוף נכסים בין בני זוג, מתוקף היות הצדדים ידועים בציבור. לטענת הנתבעת, התובע אינו בעל זכויות בדיירות המוגנת, לאור ההסכמים שנערכו במהלך השנים בין בני הזוג הקובעים כי בעת פירוד בין בני הזוג לא יהיו לתובע כל זכויות במקרקעין. כמו כן לטענתה אין לתובע כל חלק בתכולת הדירה, מאחר ותכולת הדירה הינה בבעלותה הבלעדית. 6. בנוגע למקרקעין: על פי עדותה של הגב' ג' ר', בתה של הנתבעת, עולה כי הדירה הנוכחית נרכשה במספר שלבים. לטענתה, בתחילה רכשה הנתבעת מכספה חדר עם חצי מטבח משותף וכן שירותים ואמבטיה משותפים, לאחר מכן רכשה הנתבעת מכספה חדר נוסף מידי שכנה בשם ג' ל', לאחר מכן קיבלה הנתבעת במתנה חדר נוסף משכן בשם ר', שהנתבעת טיפלה בו. לאחר מכן החליטה הנתבעת למכור את חדרו של מר ר' לגב' ס' מ' (להלן: "חדר ר'), אך לימים החליטה לרוכשו בשנית, כאשר התובע היה שותף פעיל ברכישה (כדבריה: "אמא נתנה 2,000 דולר והוא נתן 2,000 דולר").לאחר מכן מכרו הצדדים את החדר תמורת החצי השני של המטבח המשותף וסכום כסף נוסף, אשר לא ידוע לה מה ערכו. כמו כן זכויותיה של הנתבעת באמבטיה והשירותים שנרכשו קודם, כמתואר לעיל, נמכרו על ידי התובע, אשר קיבל סכום כסף לא ידוע תמורתם. במהלך השנים, לקח התובע משכנתא בסך של 10,000 ש"ח למטרת שיפוץ הדירה, אך לא ברור לעדה כמה כסף נותר מסכום זה, והיכן הושקע. לטענתה, במהלך חייהם המשותפים, נפרדו בני הזוג פעמים רבות, כאשר כל פרידה לוותה בהסכם לפיו שילמה הנתבעת לתובע סכום כסף, והדירה והמיטלטלין בה נותרו בבעלותה הבלעדית. אומנם, לשם שלום בית הסכימה הנתבעת בסופו של דבר לרשום את התובע בשנת 1973 כצד לחוזה, אשר בו רכשו הצדדים במשותף את הזכויות המוגנות בדירה שברח' הע"ח 8 כמתואר בסע' 4 לעיל, אך זאת, לדברי העדה, בכפוף לתנאי שהתובע יחשב כבעלים כל עוד הזוג ביחד, אך בעת פירוד ישללו ממנו הזכויות בתכולת הדירה ובבעלותה. בנוגע לתשלום דמי המפתח טענה הגב' רומן כי במהלך השנים נתנה דודתה את הכסף עבור דמי המפתח לתובע, אשר העבירו לבעל הבית, וקיבל תמורתו קבלה. 7. בנוגע למיטלטלין, על פי עדותה של הנתבעת נטען כי חלק מהמיטלטלין מומן על ידי התובע וחלק נוסף על ידי הנתבעת. לטענתה, הקבלות נרשמו בסופו של דבר על שמו של התובע בלבד מכיוון שהוא זה שבפועל קנה את התכולה. אך למרות זאת, לאור התנאי שבהסכם בין הצדדים, שקבע שאין לתובע כל זכות בתכולה אם ייפרדו בני הזוג, הרי שבכל מקרה אין התובע זכאי למחצית הזכויות בתכולת הדירה. 8. התובע לעומת זאת טען בעדותו כי הוא קנה ב - 300 לירות את חדרו של מר רייך; טענתו זו לא נתמכה במסמכים. כמו כן לטענתו הוא לקח הלוואה של 10,000 דולר, ומתוכם נותרו לו 6,000 דולר, הנתבעת הלוותה לו עוד 2,000 דולר ובסך של 8,000 דולר נקנה בשנית החדר של מר רייך. לאחר מכן נמכר החדר תמורת מחצית המטבח וסך של 3,500 דולר נוספים אשר עימם שיפצו הצדדים את הבית. לטענת התובע הוא החזיר לנתבעת את ההלוואה. 9. לתיק הוגשו חוזים רבים המאמתים את טענותיה של הגב' רומן בדבר פרידותיהם החוזרות ונשנות של בני הזוג. כמו כן הוגש החוזה מיום 25.6.73 בו צורף התובע כצד לחוזה, ומתוכו ניתן להסיק לכאורה כי התובע הינו הבעלים של מחצית מהזכויות בדיירות המוגנת. בד בבד צורף חוזה ללא תאריך, המסדיר את זכויות הצדדים בעת פירודם. מתוכן חוזה זה ניתן להסיק כי הוא נחתם לאחר שנת 1973, מאחר ובמבוא לחוזה מוצהר לראשונה על זכויותיו של התובע במחצית מהזכויות בדירה כאמור: "והואיל והגבר והאשה דיירים לפי חוק כמשמעותו בחוק הדייר תשל"ב - 1972 בדירה בת 2 חדרים מטבח ושירותים בדירה בקומה שניה ברחוב ע"ח 8 בשכונת מוסררה בירושלים". סעיף 5 להסכם קובע במפורש כי: "הגבר מתחייב כי אם יפסיק את חיי הנישואים בפועל עם האשה, תעבורנה לאשה זכויות הדיירות של הגבר בדירה וכן הבעלות והחזקה בתכולת הדירה, וכל זאת ללא תמורה..." 10. ב"כ התובע טוען בסיכומיו כי ההסכם שבו מופיע התנאי הנ"ל חסר כל תוקף, בגין העדר תאריך. ברם, בנסיבות המתוארות הנני סבור כי העדר תאריך על גבי החוזה אינו פוגע בתוקפו, היות ומתוכן החוזה ניתן להסיק במפורש כי החוזה נחתם לאחר שהתובע הפך לבעל מחצית מהזכויות במקרקעין. מנסיבות המקרה נראה כי לאחר שהתובע לחץ על הנתבעת להעניק לו מחצית מהזכויות בדירה, הסכימה הנתבעת לדרישותיו אך דרשה להבטיח את עצמה במידה והתובע ירצה להיפרד ממנה בעתיד. מאחר ועל גבי החוזה מופיעות חתימותיהם של שני הצדדים הנני סבור כי משתקפת מהחוזה ומנסיבות העניין כוונה ברורה של הצדדים להתחייב בחוזה זה. חובת תום הלב מחייבת לא לאפשר לצד להתחמק מחוזה מוסכם בשל פגמים פרוצדורליים בו, ועל כן הנני סבור כי זכויותיו של התובע בדירה ובתכולתה נקבעו בכפוף להסכם זה. 11. לחילופין טוען התובע כי אין להחיל את התנאי הנ"ל השולל את זכויותיו במקרה של פירוד, כיוון שלא הוא זה אשר הפסיק את החיים המשותפים, אלא הנתבעת, אשר ביקשה להוציא צו הגנה נגדו. טענה זו של התובע, אין בה ממש, והיא נגועה בחוסר תום לב חמור, שכן התנהגותו של התובע, היא זו שגרמה לפירוד בין הצדדים. לא יתכן שאדם ימרר את חיי זוגתו שנים רבות, ולאחר שזו תעז לבסוף לבקש צו הגנה, יבוא האדם ויטען כי היא זו שלמעשה גרמה לפירוד. פירושו הנכון של החוזה אינו סובל פרשנות זו. 12. לאור קביעתי כי החוזה הנ"ל תקף, אינני רואה צורך לדון בסוגיית חזקת השיתוף בין בני הזוג. 13. למרות האמור לעיל, ועל אף שלתובע אין זכויות קנייניות בדירה, עקב וויתורו בהסכם המתואר לעיל, הרי שלאור דיני עשיית עושר, יהיה התובע זכאי לסך השקעתו בהשבחת הדירה, שעליה לא ויתר בהסכם האמור. דא עקא, יש לציין כי רוב טענותיהם של הצדדים לגבי השקעותיהם בדירה לא נתמכו במסמכים מאמתים, ובחלק מטענות התובע אף עלו סתירות מהותיות, כך שלגבי רוב טענותיו בשאלה זו, ניתן לומר שהתובע לא הצליח להרים את נטל ההוכחה. 14. לתיק בית המשפט צורף מסמך מיום 2.9.87 לפיו מאשרת הגב' סימי מזרחי כי היא קיבלה בתמורה ל"חדר רייך" (ראה לעיל סע' 6) סך של 3,000 ש"ח מהצדדים, וכי בעת מסירת המפתחות היא תקבל 3,600 ש"ח נוספים, כמו כן תצהיריהם של הגב' סבג סול (בתה של סימי מזרחי) ושל הצדדים עצמם מאשרים כי החדר נרכש ב - 4,000 דולר בלבד (שזה סכום המקביל כנראה לסך בשקלים אשר עליו מעיד המסמך מיום 2.9.87 האמור). מכאן נראה כי החדר לא נרכש ב 8,000 דולר כפי שטען התובע, וכמו כן לא הוכיח התובע את טענתו כי השקעתה של הנתבעת בקניית החדר הנ"ל, שעמדה על סך של 2,000 דולר, הוחזרה לה על ידו. כמו כן התובע לא הוכיח כלל כי לקח משכנתא בסך של 10,000 דולר שאתם מימן לטענתו את הרכישה הנ"ל, דבר המנוגד גם לעדותה של הגב' רומן הטוענת כי גובה המשכנתא עמד על סך של 10,000 ש"ח בלבד, וכאמור לעיל (ראה סע' 6) גם לא ידעה להעיד מה עלה בגורלו של סכום זה, והאם אומנם יועד לרכישת החדר כטענת התובע, ויכלה לאשר רק שהשקיע סך של 2,000 דולר ברכישה הנ"ל. בנוסף, בסיכומי התובע נטען כי המשכנתא נלקחה לצורך שיפוצים בדירה, דבר המנוגד לעדותו של התובע, בה טען שהשתמש במשכנתא לצורך רכישת החדר הנ"ל, כדבריו: "קיבלתי הלוואה של 10,000 דולר, נסענו למצריים ובזבזנו 2,000 דולר, נשאר לי 8,000 דולר, אכלנו עוד 2,000 נשאר לי 6,000, אמרה שתלווה לי 2,000 דולר ואקנה את החדר". פירושו של דבר, שעדותו של התובע רצופה סתירות ואין כל אפשרות לתת לתובע להיבנות ממנה להוכחת רוב רובן של טענותיו. מהאמור לעיל עולה כי יש להכיר בתביעתו של התובע רק בסך של 2,000 דולר, כיוון שרק לסך זה ישנו גיבוי בעדותה של הגב' ג' ר'. 15. לאור האמור לעיל הנני דוחה את התביעה בכל הקשור לזכויות התובע במקרקעין ובתכולת הדירה, והנני מורה לנתבעת להשיב לתובע את סך השקעתו בדירה בסך 2,000 דולר נכון ליום התשלום בצירוף הפרשי הצמדה. 16. אני מטיל על התובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד על סך 1,000 ש"ח בתוספת מע"מ, ובצירוף הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום המלא בפועל. פירוק שיתוף במקרקעיןפירוק שיתוףידועים בציבור