פירוק שיתוף בדירה בארה''ב

להלן החלטה בנושא פירוק שיתוף בדירה בארה''ב: החלטה 1. ביום 17/4/2000, הגיש התובע את תובענתו, נגד אשתו-הנתבעת, לפירוק שיתוף בדירה, המצוייה בבעלותם (להלן "הדירה"). 2. ביום 2/5/2000, ניתן צו להיתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט, עפ"י תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. באותו צו נקבע, כי הנתבעת תוזמן לדיון, עפ"י כתובת מגוריה בניו-יורק, ארה"ב. 3. מסמכי בי-הדין, ביחד עם ההזמנה לדיון, עפ"י הצו דלעיל, נמסרו לנתבעת ביום 22/6/2000. 4. בית-המשפט קבע דיון לקדם משפט, ליום 27/9/2000. 5. ביום 10/9/2000, עובר למועד שנקבע לקדם המשפט, הגישה הנתבעת "בקשה לדחיית הדיון ולדחיית המועד להגשת כתב-הגנה". בבקשתה, טענה הנתבעת טענות שונות, מהן עולה, לכאורה, כי בעלי-הדין מתגוררים או התגוררו בארה"ב במשך כ- 13 שנים, וכי מתנהלים ביניהם הליכים משפטיים בבית-המשפט העליון במדינת ניו-יורק. עוד נטען שם, כי ביום 15/2/2000, נחתם בין הצדדים הסכם, שעל-פיו ויתרה הנתבעת על זכויותיה ברכוש. הנתבעת מאשרת, כי ההסכם לא הזכיר את הדירה. לגירסתה, התובע כפה עליה לחתום על ההסכם, כך שהדברים לא נעשו מרצונה החופשי. 6. בית-משפט זה ביקש את תגובתו של ב"כ המשיב, עו"ד צדוק חוגי, ותגובה, כאמור, נמסרה ביום 18/9/2000. ואולם, מאחר שאותה תגובה הובאה לעיני בית-המשפט רק ביום 25/9/2000, ניתנה, בו-ביום, החלטה, שלפיה, יתייצבו הצדדים בבית-המשפט, כפי שנקבע לכתחילה. כן נקבע, כי לא נמצאה כל סיבה להעתר לבקשת הנתבעת לדחייתו של מועד הדיון. 7. בדיון האמור התייצב עו"ד שמואל פאר, והודיע לבית-המשפט, כי קיבל על עצמו לייצג את הנתבעת, עוד ביום 12/9/2000. הנתבעת עצמה לא התייצבה לדיון. בית-המשפט אף למד, מפיו של עו"ד פאר, כי הלה ניסח עבור הנתבעת את הבקשה שהגישה לדחיית הדיון ולדחיית המועד להגשת כתב-הגנה. יפוי-הכוח שצירף עו"ד פאר לתיק, נוסח באופן מגביל; כך, שלכאורה, ניתנה לו הרשאה רק לעניין ההליך של בקשת האורכה להגשת כתב-ההגנה. עו"ד פאר אף הבהיר, שיפוי-הכוח נוסח כך, מאחר שלא הסדיר, עדיין, את עניין שכר-טרחתו, עם הנתבעת, ובשל כך הוא אף הודיע, כי ישקול אם להמשיך בייצוג הנתבעת בהמשך הדרך. 8. ב"כ התובע עמד על דרישתו למתן פס"ד נגד הנתבעת, בהעדר הגנה. 9. לא ייכחד, כי הנתונים העובדתיים מצביעים על כך שהנתבעת לא הגישה כתב-הגנה; שבקשתה להארכת מועד הוגשה לאחר שתם המועד הקבוע להגשת כתב-הגנה (מועד זה נקבע ל- 60 ימים, כפליים מהתקופה הקבועה בתקנות הדיון); ושהיא אף לא טרחה להתייצב לדיון שנקבע. לכאורה, די במכלול העובדות דלעיל, שאינן יכולות להיות שנויות במחלוקת, כדי שתנתן החלטה בדבר פירוק השיתוף בדירה. 10. אם לא די בכך, הוסר כל ספק בעניין סמכות השיפוט העניינית והמקומית של בית-משפט זה לדון בתובענה. עו"ד פאר הודה בסמכות זו של בית-המשפט, הן במהלך הדיון (עמוד 2 לפרוטוקול, שורות 1 ו- 2), והן בהודעה בכתב שמסר לבית-המשפט ביום 10/10/2000 (סעיף 6 להודעה). ההודעה דלעיל, שנמסרה ע"י עו"ד פאר, באה מכוחה של החלטת בית-המשפט בסיומו של הדיון מיום 27/9/2000. עו"ד פאר, לאחר ששמע אז את דברי בית-המשפט, ביקש לשקול עם הנתבעת, את האפשרות שבית-המשפט יורה, כבר עתה, על פירוק השיתוף בדירה. 11. למעשה, הטענה היחידה בה מנסה להתלות הנתבעת, היא הטענה שיש להפעיל שיקולי צדק ויעילות, ועדיף שבית משפט אחד בלבד ידון בכל מערכת היחסים הרכושיים בין הצדדים. היא מעדיפה, כי ביהמ"ש האמריקאי הוא שידון במכלול הסוגיות, אף שהיא מודה, כאמור, שעניין הדירה לא הוזכר, כלל, בהסכם נשוא המחלוקת, ושהתובע עצמו מסרב למסור את ההכרעה בעניין הדירה לבית-המשפט האמריקאי. 12. ההיבט המשפטי לשונו של החוק הינה ברורה וחד-משמעית. סעיף 37 (א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט - 1969, קובע, כי: "כל שותף במקרקעין משותפים זכאי בכל עת לדרוש פירוק השיתוף". בית-המשפט העליון, פסק, זה מכבר, כי בד-בבד עם הגשת בקשת הפירוק, החלו, למעשה, הליכי הפירוק. כך, למשל, ב-בר"ע 264/75 הירקון הכחול בע"מ נ' הלפרין, פ"ד ל (1) 587, עמוד 588, מול האות ד, נאמר כי: "לפי סעיף 37 (א) לחוק המקרקעין 'זכאי' כל שותף בכל עת לדרוש פירוק השיתוף; ומשהשתמש בזכותו ודרש פירוק השיתוף ע"י שהגיש תביעת פירוק לבית-המשפט, הרי שהחלו 'הליכי הפירוק' כמשמעותם בסעיף 44, ואין כל צורך בצו פורמלי". אמת, נכון הדבר, שמאז פסיקה זו רוככו, במעט, הדברים, והוחזר שיקול-הדעת לבית-המשפט. נראה, כי מקורו של משב הרוח החדש, מצוי בהוראות סעיפים 39 ו- 61 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 - השימוש בעקרון תום הלב בקיום חיובים הנובעים מחוזים ומפעולות משפטיות לבר-חוזיות. ואולם, גם כיום, סמכותו של שופט בקדם המשפט היא, בין השאר, ליתן פסק-דין, לרבות פסק-דין חלקי בתובענה, במידה שנתברר, כי אין לנתבע כל הגנה בפני התביעה - וראה תקנה 143 (9) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. בענייננו, כמובהר, המדובר בסכסוך בין בני-זוג. לבד מהתובענה קא-עסקינן, אין בפני בית-משפט זה כל הליך אחר שבין בעלי-הדין. לא זהו המקום להפעלת הקונספציה, המאומצת - לרוב - ע"י בית-המשפט לענייני משפחה - לאמור: מציאת פתרון כולל לסכסוך, במובן של דחיית ההכרעה בשאלת פירוק השיתוף, יחד עם ההכרעה בתובענות הדדיות אחרות. בין לבין, נחקק, להווה ידוע, חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. סעיף 3 לחוק היסוד קובע, כי: "אין פוגעים בקניינו של אדם". בכך, התקבל חיזוק נוסף ומשמעותי לעקרון ההגנה המוחלטת על קניינו של אדם (והשווה: ע"א 8621/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי, פ"ד מט (4) 221. ממילא, שבנסיבות העניין, אין תחולה להוראת סעיף 40 א לחוק המקרקעין, התשכ"ט - 1969, הדן בעיכוב ביצוע מכירת דירת מגורים של בני-זוג, עד להסדרת מדורם של ילדי בני-הזוג הקטינים ובן-הזוג המחזיק בהם, שהרי לא מתמלא התנאי של דירה "המשמשת להם למגורים". טענה בדבר חוסר תום-לב, כביכול, של בעל-דין, הינה טענה כבדת משקל ובית-המשפט יקבלה רק בנסיבות חדות וברורות. על-פני הדברים, מכל הטענות שנשמעו מפי הנתבעת ובא-כוחה, לא נתחוור מדוע נוהג התובע, לשיטתה של הנתבעת, בחוסר תום-לב, כשהוא מבקש לממש את חלקו בנכס מקרקעין המצוי כאן, בישראל, שעליו רובצת משכנתא נכבדה. 13. בשולי ההודעה שהגיש עו"ד פאר, בשם הנתבעת, הושארה, לשיקול דעתו של בית-המשפט, ההחלטה בעניין פירוק השיתוף ומועד ביצועו. הנתבעת ביקשה, כי אם יוחלט שאין מנוס מליתן צו פירוק שיתוף, אזי ימונה בא-כוחה כנציגה לביצוע המכירה. כיוצא-בכך, ביקשה, כי הליכי המכירה יחלו רק בעוד 3 חודשים "מתוך תקווה שיושג הסדר כולל בינה ובין בעלה בתקופה זו ולחלופין - יעלה בידה לקבל החלטה מתאימה בבית-המשפט בניו-יורק אותה תוכל להציג בפני כב' בית-המשפט בישראל". איני מוצא כל סיבה להעתר להסתייגות האחרונה דלעיל. מאחר שאין בית-המשפט של מדינת ניו-יורק דן בעניין הדירה, לא במישרין ואף לא בעקיפין; והתובענה המתבררת שם היא עתירתה של הנתבעת (כאן) לביטול ההסכם עליו חתמו הצדדים, שם - כי אז, מאליו מובן, שלהחלטה כלשהי שתנתן בערכאה הזרה אין כל השלכה לעניין הנדון כאן. 14. הנה כי כן, לא נמצאה כל הגנה ראוייה, ולו לכאורה, מטעם הנתבעת, שממילא לא התגוננה כדבעי. 15. מורם מהאמור לעיל: א. אני מורה על פירוק השיתוף בדירה. הדירה תמכר, כפנוייה, למרבה במחיר, בתנאי השוק החופשי, במכירה שבין מוכר מרצון לקונה מרצון. ב. תמורת המכירה, לאחר ניכוי ההוצאות הכרוכות בגינה, לרבות סילוק יתרת ההלוואה המובטחת במשכנתא לטובת "בנק לאומי למשכנתאות בע"מ" - תתחלק בין בעלי-הדין, בחלקים שווים ביניהם, מחצה על מחצה. ג. אני ממנה את באי-כוח הצדדים, עוה"ד צדוק חוגי ושמואל פאר, ככונסי נכסים למכירת הדירה ולחלוקת התמורה בין בעלי-הדין. ד. כונסי הנכסים דלעיל יפעלו עפ"י כל ההוראות שבדין, ויביאו את חוזה המכר לאישורו של בית-המשפט. ה. מאחר שהנתבעת הותירה, בסופו של דבר, את ההחלטה בעניין פירוק השיתוף בדירה, לשיקול דעת בית-המשפט, ולא הודיעה, פוזיטיבית, על הסכמתה לכך, ובכך אילצה גם את בית-המשפט לתת את החלטתו המנומקת, יש מקום לחייבה בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורך-דינו של הצד שכנגד, אף כי, הדבר ייעשה על הצד הנמוך יותר. לפיכך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הוצאות המשפט, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק, מיום הוצאתן של אותן הוצאות ועד למועד התשלום, בפועל; וכן את שכר טרחתו של ב"כ התובע, בסך 3,000 ש"ח, בצירוף מע"מ, נושא הפרשי ריבית והצמדה כחוק, מהיום ועד למועד התשלום, בפועל. פירוק שיתוף במקרקעיןפירוק שיתוףארצות הברית (ארה"ב)