להלן החלטה בנושא עיכוב הליכי מאסר מזונות: החלטה 1. עיניינה של החלטה זאת, הוא בבקשת המבקש לעכב את הליכי המאסר הננקטים נגדו עי ידי המשיבה, בתיק הוצל"פ 01-00350-93-5 (מזונות). 2. הצדדים עשו ביניהם הסכם גירושין שאושר וקיבל תוקף של פסק דין ע"י בית הדין הרבני האזורי בת"א-יפו ביום 18.2.92. 3. ההסכם ופסק הדין לא צורפו עד היום על ידי הצדדים, כך שלא ברור האם המזונות הם עבור המשיבה בלבד או גם עבור הילדים או רק עבור הילדים. מכל מקום אין מחלוקת כי הצדדים התגרשו ביום 18.2.92 ומכאן ניתן להסיק כי מדובר במזונות הילדים בלבד. (כנראה שמדובר בשני ילדים שלגבי גילם לא נמסר כל נתון). המבקש טוען כי הוא התחייב וחויב לשלם עבור מזונות שני ילדיו סך של 1,000 ש"ח בחודש וכן סך של 400 דולר בחודש וכי הסכום עומד היום על סך של 2,880 ש"ח בחודש. המבקש טוען כי הוא משלם את סכום המזונות השוטף. (הואיל ומדובר במזונות הילדים, הם אלה שהיו צריכים להיות המשיבים בבקשה). 4. המבקש ניסה לפנות לבית הדין הרבני לבטל את חיובו בסך של 400 דולר בחודש ונדחה. 5. לבקשת המשיבה הוציאה ראש ההוצאה לפועל פקודת מאסר נגד המבקש על סך של 8,000 ש"ח. 6. המבקש טוען כי מדובר בחוב מזונות העבר בסכום של 140,905 ש"ח שבגינם הוגדל החוב בתיק ההוצאה לפועל בבת אחת ביום 15.3.99. ואכן תיק ההוצל"פ מראה הגדלת קרן בסכום הנ"ל במועד הנ"ל. 7. המבקש טוען כי אינו יכול לשלם את חוב העבר עקב מצבו והכנסותיו. הוא פנה לראש ההוצאה לפועל על מנת שתפעל על פי סמכותה לפי סעיף 69 (ד) (ה) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967 (להלן: חוק ההוצל"פ) ותאשר לו לפנות לבית הדין הרבני על מנת שיחליט אם וכיצד לפרוס את חוב העבר לתשלומים. ראש ההוצל"פ דחתה בהחלטה מיום 24.10.00 את בקשתו. המבקש הגיש ערעור על החלטה זו ביום 4.3.01, המשיבה הגישה ביום 21.5.01 את עיקרי הטיעון ותיק המושגים מטעמה והשלמת הטיעונים בעל-פה נקבעה ליום 21.6.01 שעה 09:00. 8. המבקש טוען כי "לא נסתרה הטענה כי "חוב מזונות העבר "נשוא בקשה זו נוצר שלא באשמתו של המבקש, וזאת לאחר שהמשיבה ביקשה הגדלת הקרן רטרואקטיבית של למעלה מ- 140,000 ש"ח (!) בגין מזונות של שלוש שנים בהם היו הצדדים חיים משותפים (לאחר פסק הדין)". (ר' סעיף 5 לתגובת המבקש מיום 5.2.01). 9. המבקש לא הגיש עד היום בקשה בטענת "פרעתי" לפי סעיף 19 לחוק ההוצל"פ בגין הגדלת החוב בסכום של 140,000 ש"ח. דהיינו, המבקש לא נקט עד היום בדרך שאותה היתווה המחוקק, לגבי מי שטוען שאין עליו לפרוע את החוב מכל סיבה שהיא (כידוע טענת "פרעתי" אינה רק לגבי טענה של פרעון בפועל). אם המבקש חזר לחיות עם הילדים ופרנס אותם במשך שלוש שנים, כטענתו, חזקה שהוא לא יצטרך לשלם פעמיים עבור מזונותיהם. ניתן להסיק מאי הגשת בקשה בטענת "פרעתי" כי המבקש עצמו אינו משוכנע שאכן סיפק לילדים את מזונותיהם במשך שלוש שנים ומכאן שהגדלת הקרן בסכום הנ"ל היא, אף לדעתו מוצדקת. מכל מקום כל עוד המבקש לא הגיש בקשה בטענת "פרעתי" וטענתו לא התקבלה, יש לקבל את החלטת ראש ההוצל"פ להגדיל את הקרן בסך של 140,905 ש"ח. 10. מכאן שלצורך החלטה זו יש להזקק, רק למצב הכנסותיו של המבקש ולאפשרותו לפרוע את החוב שהצטבר בתשלומים. החוב כיום הוא בסך 173,443 ש"ח. המבקש מקבל קצבת נכות זמנית בסך 1,698 ש"ח בחודש בגין נכות זמנית בשיעור של 60%. למבקש אושרה ביום 22.3.01 גמלת הבטחת הכנסה. ביום 22.4.01 הוריתי למבקש לפרט בתצהיר את כל נכסיו, זכויותיו, חובותיו והכנסותיו ולתמוך אותם במסמכים. המבקש מסר נתונים מקוטעים על הכנסותיו ולא תמך אותן במסמכים, כמפורט להלן: המבקש לא מסר כל נתון על הכנסתו מהבטחת הכנסה. המבקש פוטר מעבודתו בחודש אוקטובר 99' וקיבל דמי אבטלה בסך של כ- 3,500 ש"ח בחודש, אך לא צירף לתצהירו כל מסמך המעיד על קצבת דמי אבטלה שקיבל ותקופתה. המבקש טוען כי החל מחודש ינואר 2001 הוא עובד כנהג בחצי משרה ומשתכר 2,500 ש"ח ברוטו, אך הוא לא צירף לתצהירו ולו תלוש משכורת אחד. על פי מסמך שהמבקש צירף ממעבידו מגיעים לו פיצויי פיטורין, אך הוא לא מסר כל נתון עליהם ועל קבלתם. כמו כן, המבקש טוען שיש לו חובות נוספים, אך הוא לא מסר כל נתון על הסכום החודשי שהוא משלם בגין החובות אלה והאם ביקש חקירת יכולת לגביהם. 11. על חייב הרוצה שלא ינקטו נגדו הליכי מאסר בהוצאה לפועל בגין חוב מזונות המגיע לילדיו, לפרט את הכנסותיו בפרטי פרטים ולתמוך אותן במסמכים. נראה שהמבקש עירפל בכוונה את מצב הכנסותיו, נכסיו ותשלום חובותיו ולא מסר נתונים מדויקים עליהם ולא תמך אותם במסמכים, הואיל וכנראה הכנסותיו מאפשרות לו לפרוע גם את חוב העבר. 12. המבקש מסתמך על פסק הדין שניתן ברע"א 4905/98 גמזו נ' ישעיהו (טרם פורסם). התנאי הבסיסי ליישום ההלכה שנקבעה בפרשת גמזו היא, הנחת תשתית עובדתית לאי יכולתו של החייב לפרוע את החוב שהצטבר ושלא להפקירו לחרפת רעב. בהעדר תשתית עובדתית, כאמור, לא ניתן ליישם את הלכת גמזו על המבקש. 13. עיון בבקשה שהמבקש הגיש לראש ההוצל"פ לאשר לו לפנות לבית הדין הרבני על מנת שזה יפרוס את חוב העבר לתשלומים עפ"י סעיף 69 (ד) (ה) לחוק ההוצל"פ, מלמד כי אין בה כל הצעה של המבקש לגבי הסכום החודשי שהוא מציע לשלם בגין החוב שהצטבר. גם בבקשה זו לעכוב הליכי מאסר, אין כל הצעה לתשלום חודשי בגין החוב. 14. לפיכך בהעדר נתונים לגבי הכנסותיו של המבקש ובהעדר הצעה לפרעון החוב בתשלומים אין כל מקום להענות לבקשתו של המבקש ויש לדחות אותה. 15. לפנים משורת הדין ועד להכרעה בערעור, פקודות המאסר יוגבלו לסך של 5,000 ש"ח בחודש בלבד. 16. המבקש ישלם למשיבה שכ"ט עוה"ד בסך 2,500 ש"ח ועוד מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל. בשולי ההחלטה ייתכן וטוב היה עושה המחוקק לו היה מחיל את הוראת סעיף 11 (ב) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) תשכ"ט - 1959, גם על אדם שיש לו דין אישי ובכך מאמץ את עמדתו של הנשיא שמגר (מעוט) בע"א 779/96 שוחט נ' שוחט, פ"ד לב (1) 580 (ר' גם ע"א 250/83 עומרי נ' זועבי, פ"ד לט (2) 113, דינים עליון עמ' 6).עיכוב הליכיםמאסרמזונות