חלוקת דירה בירושה בין אחים

להלן פסק דין בנושא חלוקת דירה בירושה בין אחים: פסק דין 1. התובעים 1 ו2- הגישו בתאריך 15/9/98 לביהמ"ש השלום בחיפה תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין ולאכיפת הסכם נגד הנתבעת מס' 1 שהיא אחותם ונגד בעלה. לטענת התובעים מסרבים הנתבעים לקיים חוזה שנחתם בין הצדדים ביום 6/11/88 שבו הסכימו הצדדים על חלוקת המקרקעין שקיבלו בהעברה מההורים שלהם וביהמ"ש מתבקש לאכוף עליהם את ביצוע החוזה. 2. כתב ההגנה הוגש ביום 28/10/98. בתאריך 4/7/99 ועל פי בקשה מוסכמת שהוגשה, החליטה חברתי, כב' השופטת בר-זיו, להעביר את התיק לבימ"ש זה. בקדם המשפט שהתקיים בתאריך 28/10/99 ניתנה רשות לתקן את כתב התביעה ולכלול את התובעת מס' 3, אשתו של התובע מס' 2, כתובעת נוספת. 3. ביום שנקבע לשמיעת הוכחות לאחר קדם משפט מפורט בו לא הצליחו הצדדים להגיע לפשרה, הודיעו ב"כ הצדדים כי הם מוותרים על השמעת עדים ומבקשים כי ביהמ"ש יפסוק את הדין לאחר שיקבל סיכומי טענות בכתב בצירוף מסמכים, וכך נעשה. 4. תמצית טענות התובעים: א. הצדדים הם החוכרים הרשומים של דירות בבית משותף הידוע כחלקה 139 בגוש 10479, והמצוי ברחוב הכלניות 34 בקרית טבעון. הנכס מחולק לשני אגפים כאשר באגף אחד קיימות שלוש יחידות רישום ובאגף השני שתי יחידות רישום. התובעים הם חוכרים רשומים של ארבע יחידות מתוך החמש ואילו הנתבעים חוכרים רשומים של היחידה החמישית. ב. ההורים המנוחים… רשמו את הנכס כבית משותף בשנת 1978 ולאחר מכן העבירו לילדיהם את חלקות המשנה כפי שהן רשומות בלשכת רישום המקרקעין. ובאופן, שלתובעים 2 ו3- ניתנה הזכות לבנות על הגג שהוצמד ליחידותיהם ולנצל את כל אחוזי הבנייה של הבית. ג. ההסכם שנחתם ביום 6/11/88 היה הכרח המציאות עקב העובדה שרשויות התכנון והבנייה לא הסכימו לתת לתובעים היתר בנייה בשל חריגות בנייה קודמות, ובשל הצורך להוציא חלק מהרכוש המשותף. ד. הנתבעים חזרו בהם מהסכמתם בשנת 1995 ללא זכות ובהעדר תום לב. ה. יש לדחות את טענת הנתבעים בדבר הפעלת לחץ בלתי הוגן ובכל טענה בדבר אי חוקיותו של החוזה. ו. מבוקש ליתן צו המורה על אכיפת ההסכם מ1988- ללא הריסת האגף של המבנה בו נמצאות היחידות של התובעים 2 ו3-, למעט דרישה ע"י רשויות התכנון והבנייה. 5. תמצית טענות הנתבעים: א. התובעים זנחו את דרישתם לפירוק השיתוף והם מבקשים אכיפת החוזה בלבד. ב. הנתבעים רכשו בתמורה מהורי הנתבעת אחת משלוש הדירות שבנכס בתמורה מלאה ביום 23/3/77. ג. בשנת 1979 העבירו ההורים המנוחים את זכויות החכירה בשתי הדירות הנוספות לתובעים ללא תמורה. ד. עם רישומו של הנכס כבית משותף בשנת 1978 נחתם תקנון כמתחייב על-פי החוק. ה. עשר שנים לאחר רישום הזכויות על שם הצדדים ביקשו התובעים 2 ו3- מיתר הצדדים להסכים כי המבנה שהחכירה לגבי יחידותיו רשומה על שמם, ייהרס ותחתיו ייבנה מבנה חדש. ו. על סמך הסכמה זו נחתם ההסכם מיום 26/11/88, כאשר מודגש כי הנתבעת מס' 1 חתמה על ההסכם מספר ימים מאוחר יותר ואילו הנתבע מס' 2 חתם עליו רק בשנת 1993. ז. התובעים הציגו בפני הנתבעים מצג שב מטעה ונהגו שלא בתום לב. ח. החוזה הנ"ל נגוע באי חוקיות בהיותו פסול. ט. החוזה אינו חוקי ובטל מאליו היות שהעיסקה כלל לא דווחה במס שבח. י. אכיפת החוזה אינה מוצדקת. 6. התובעים קיבלו רשות להשיב והכחישו את טענות הנתבעים, הן העובדתיות והן המשפטיות. 7. ראשית - לעניין תוקפו של החוזה מיום 6/11/88. ההסכם מחזיק שני עמודים מודפסים חתומים ע"י כל הצדדים ועמוד נספח שהוא תשריט. בסעיף 2 להסכם נכתב והוסכם כי חלקת הקרקע שסומנה בתסריט באות א' תוצא מהרכוש המשותף ותוצמד ללא תמורה ליחידה מס' 4, שהיא היחידה הרשומה על שם התובעים 2 ו3-. עוד הוסכם בסעיף 3 ו4- כי התובעים 2 ו3- יהיו רשאים בכל עת לבצע עבודות בנייה ולנצל לשם כך את כל אחוזי הבנייה המוקנים לחלקה וכי כל צד מתחייב לאפשר להם לעשות זאת והתקנון של הבית המשותף יתוקן בהתאם. 8. חוק המקרקעין מאפשר באופן עקרוני (סעיפים 71ד - 71א) הוצאה של חלקים מסויימים מהרכוש המשותף והצמדתם לדירה, ולכן לא ניתן לטעון לאי חוקיותו של החוזה כפי שטוענים הנתבעים. גם הטענה להפעלת לחץ בלתי הוגן על התנבעים ובייחוד על הנתבע מס' 2 לחתום על החוזה אינה מתקבלת שכן הנתבעים לא עשו מאומה ולא פנו לביהמ"ש לצורך ביטול החוזה. כל טענותיהם התעוררו לאחר פניית התובעים אליהם מתוך רצון לקיים את החוזה. לא מצאתי כי התובעים לקו בחוסר תום לב כפי שטענו הנתבעים. טענת הנתבעים כי היחידה הרשומה על שמם נקנתה על ידם בתמורה ואילו היחידות הרשומות על שם התובעים נתקבלו מן ההורים ללא תמורה - אין לה כל חשיבות מן הבחינה הקניינית, ואין לה כל רלוונטיות לעניין אכיפת החוזה. לפיכך, אני קובע כי אין דופי בחוזה מיום 6/11/88. 9. תרופת האכיפה בדיני החוזים היא התרופה הראשונה במעלה שזכאי לה צד כאשר חוזה מופר כלפיו על ידי הצד האחר. התובעים זכאים לדרוש את אכיפת ההסכם וטוב עשו שויתרו על הסעד של פירוק השיתוף במקרקעין שאין בו כל צורך שכן אחת הדרכים לפירוק שיתוף במקרקעין משותפים היא פירוק בדרך של רישום מבית משותף, וכאן הדבר בוצע מראש ביזמת ההורים המנוחים, אולי מתוך ראיית הנולד ורצון למניעת סכסוכים עתידיים. 10. התובעים בסיכומי טענותיהם הודיעו כי ישתדלו לגרום לכך שהאגף נשוא החוזה לא ייהרס ולא ישמש כדירת מגורים אלא כמבנה עזר לטובת כל בעלי הדירות לרבות הנתבעים וביהמ"ש מברך על כך. 11. לאור כל האמור לעיל מתקבלת התביעה וניתן צו המורה על אכיפת החוזה מיום 6/11/88 ללא הריסת אגף המבנה בו מצויות היחידות שבבעלות התובעים 2 ו3- ותוך פעולה כי המבנה ישמש כמבנה עזר כאמור לעיל. אם ידרשו רשויות התכנון והבנייה את הריסת האגף האמור, יפנו התובעים בפעם נוספת לביהמ"ש להשלמת פסק הדין לאור העובדות החדשות שייווצרו. בשל ההסדר הדיוני - אין צו להוצאות משפט. ירושהמקרקעין