דחיית בקשת עיכוב יציאה מהארץ במעמד צד אחד

תקנה 27 לתקנות ההוצאה-לפועל, התש"ם-1979, מאפשרת לראש ההוצאה-לפועל לבטל או לשנות החלטה שנתן על-פי צד אחד, ואם הוגשה בקשה בעניין; ואכן, רשאי ראש-ההוצאה לפועל לדחות את הבקשה גם בלא שמיעת הצדדים, או לבקש תגובת כל צד מעוניין, או להזמין את הצדדים לטעון בפניו בכתב או בעל-פה. ואולם, הפעלה של סמכות דיונית מכוח תקנת-משנה (ג) לתקנה 27 דלעיל, ומתן החלטה, לאחר תגובה בכתב בלבד, בלא חקירה (כפי שנעשה בעניינינו) - אינה עושה צדק עם הצדדים, ומהווה בגדר פגיעה ביכולתו של החייב (בהעדר חקירה על התצהירים), לממש את זכותו החוקתית של חופש היציאה-מן-הארץ. להלן פסק דין בנושא דחיית בקשת עיכוב יציאה מהארץ במעמד צד אחד: פסק-דין 1. בפני בית-המשפט מונח ערעור על החלטת ראש ההוצאה-לפועל בתל-אביב (הרשמת אראלה עפרון) מיום 19/8/2001, בתיק הוצל"פ 0100066018, שלא לבטל צו-עיכוב-יציאה-מן-הארץ שהוצא נגד המערער, אלא אם ימציא ערבויות מתאימות או התחייבות של שני ערבים, שיציאתם שלהם תעוכב עד לשובו של המערער לארץ. 2. אם-המשיבות אינה מיוצגת בהליך זה, ואף לא הוגשו עיקרי-טיעון ותיק-מוצגים מטעמה. חרף זאת, נכון היה בית-המשפט לשמוע את טענותיה. בית-המשפט אף ניסה להביא את בעלי-הדין להסכמה ליישוב המחלוקת, אלא שהדבר לא צלח. מכאן, שאין מנוס מהכרעה לגוף הערעור. 3. נשוא תיק ההוצאה-לפועל, הינו מזונות עבור שתי קטינות, כבנות 5 שנים ו-6 שנים (המשיבות), שהוריהן התגרשו זה מזה. 4. המערער טוען, כי צו-עיכוב-היציאה-מן-הארץ לא נמסר לו בזמן ועל-פי תנאי החלטת ראש ההוצאה לפועל, מיום 7/2/2001 (נספח ב' לכתב הערעור), שם נקבע, כי בא-כוח הזוכה (לאמור, המשיבות), ידאג למסור את אותה החלטה לחייב (לאמור, למערער), בתוך 7 ימים ממתן ההחלטה; שאם-לא-כן, יפקע תוקפו של הצו. מעיון במסמכים שהמערער עצמו צרף לכתב הערעור, נראה שאין ממש בטענה זו, ובמיוחד, מתבססים הדברים על התגובה שהוגשה לתיק-ההוצאה-לפועל, בשם המשיבות, על-ידי עו"ד גדרון. על-פי סעיף 6 לאותה תגובה (נספח ה' לכתב הערעור), נאמר, שביום 14/2/2001, המציא שליח מטעמו של עו"ד גדרון את העתק הצו לידי אחותו של המערער, בכתובת כמצוין במשרד-הפנים, והאחות אישרה את דבר קבלת הצו. בית-המשפט אינו רואה לנכון להעמיק חקור בשאלה זו, וראוי, איפוא, להתמקד בעיצומם-של-דברים. 5. בפועל, ניתנה החלטת ראש ההוצאה-לפועל בבקשת המערער לביטול צו-עיכוב-היציאה נגדו, מבלי שנערך דיון כלשהוא - לא בשאלת הוצאת הצו (הצו ניתן במעמד צד אחד בלבד), ולא בשאלת ביטולו של הצו (ההחלטה, נשוא הערעור, ניתנה לאחר שנתבקשה תגובת המשיבות, אשר נמסרה, בכתב). 6. לטענת המערער, כנלמד מעיקרי הטיעון שהגיש "לא קיים החשש לסיכול הליכים או הכבדה עליהם מצד המערער ולאור העובדה כי אין בדעת המערער, כאמור, לעזוב את הארץ לתקופה ממושכת..." (ראה סעיף 12 לעיקרי-הטיעון). בא-כוח המערער מצטט (בסעיף 9 לעיקרי-הטיעון), את לשון סעיף 14 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967. דא-עקא, שציטוט זה אינו הציטוט הנכון, באשר נוסחו של הסעיף תוקן בשנת התש"ס. סעיף זה קובע, כך: "(א) היה לראש ההוצאה-לפועל יסוד להניח שהחייב עומד לצאת את הארץ בלי לפרוע את החוב או להבטיח את פרעונו, רשאי הוא לצוות על עיכוב יציאתו מן הארץ ועל הפקדת דרכונו ותעודת המסע שלו... (ב) ראש ההוצאה לפועל רשאי, במקום לצוות כאמור בסעיף קטן (א), להתנות את יציאת החייב מן הארץ במתן ערובה להנחת דעתו כדי להבטיח את ביצוע פסק-הדין". לאמור, כיום - ובניגוד לעבר - אין עוד צורך לשכנע בכך שהחייב עומד לסכל בעזיבתו את ההליך או להכביד על ביצועו של פסק-הדין שניתן נגדו. די בכך, שעומד הוא לעזוב את הארץ, בלי לפרוע את החוב או להבטיח את פרעונו של החוב. 7. נטען עוד, מפי בא-כוח המערער, כי אין למרשו חוב כלשהו בתיק ההוצאה-לפועל, וכי מרשו אינו מחסיר דבר מבנותיו-המשיבות. באשר לסוגיה, האם קיים היה חוב עדכני בהוצאה-לפועל, בעת הגשת הבקשה לעיכוב- היציאה-מן-הארץ - הרי ראוי להדגיש, שגם אם החיוב הכספי או החיוב של המזונות השוטפים שולם כסדרו ולא נזקפת יתרת חובה בהוצאה-לפועל - אין מניעה ליתן סעד של עיכוב-יציאה-מן-הארץ כנגד החייב, בגין חיובי מזונות או בגין חיובים כספיים אחרים, שנושאים פני-עתיד ושנקבעו בפסק-דין חלוט. אין המדובר בסעד זמני, בטרם ניתן פסק-דין, ובטרם הוכחה ונקבעה זכותו של הנושה. פסק-דין המבוצע בלשכת ההוצאה-לפועל, ניתן לאחר בירור מלא של זכויות הצדדים, והוראת סעיף 14 דלעיל חלה גם על חיובים עתידיים, שנקבעו, כאמור, בפסק-דין. 8. ואולם, המפנה שחל עם הפיכת זכות היציאה-מן-הארץ לזכות חוקתית - חייב להשפיע גם על דרכי הדיון בבקשה לביטולו של צו-עיכוב-יציאה-מן-הארץ. צו שכזה, אינו צריך להנתן כלאחר-יד ואין לקבל את הדעה, כאילו יש לנהוג בדרך ליברלית במתן צווים כאלה. לעניין זה, ראה, בין-השאר, את לשון סעיף 6(א) לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו; וכן, בר"ע 7208/93 וייסגלס נ' וייסגלס, פ"ד מט(3) 355, שם נקבע, כי "הזכות לצאת מן הארץ שהיא בעצם חלק מחירות התנועה, הפכה עם כניסתו לתוקף של חוק-היסוד לזכות בעלת מעמד נורמטיבי חוקתי, על-חוקי". ועוד נקבע, שם, כי גם את סעיף 14 לחוק ההוצאה-לפועל, יש לפרש לאור המעמד החוקתי שהוענק לחופש היציאה-מן- הארץ בחוק-היסוד. כיוצא-בכך, נאמר ב-בש"פ 6654/93 בינקין נ' מ"י, פ"ד מח(1) 290, כי "איסור היציאה אינו האמצעי הראשון אלא האמצעי האחרון. על-כן, הטלת ערובה מתאימה אשר יש בה כדי להקטין את סיכויי אי החזרה, עשויה לעיתים להיות אמצעי מתאים אשר יש בו כדי להצדיק המנעות מהטלת איסור יציאה". 9. לצורך קביעה, האם התקיימה התשתית העובדתית הנדרשת להוצאת צו-עיכוב-יציאה מן-הארץ בהוצאה-לפועל; ומשהוגשה בקשה מצד החייב, הנתמכת בתצהיר, לביטול הצו שניתן נגדו במעמד צד אחד - הדרך הראויה היא לקבוע דיון במעמד שני הצדדים ולאפשר את חקירתם. אכן, תקנה 27 לתקנות ההוצאה-לפועל, התש"ם-1979, מאפשרת לראש ההוצאה-לפועל לבטל או לשנות החלטה שנתן על-פי צד אחד, ואם הוגשה בקשה בעניין; ואכן, רשאי ראש-ההוצאה לפועל לדחות את הבקשה גם בלא שמיעת הצדדים, או לבקש תגובת כל צד מעוניין, או להזמין את הצדדים לטעון בפניו בכתב או בעל-פה. ואולם, הפעלה של סמכות דיונית מכוח תקנת-משנה (ג) לתקנה 27 דלעיל, ומתן החלטה, לאחר תגובה בכתב בלבד, בלא חקירה (כפי שנעשה בעניינינו) - אינה עושה צדק עם הצדדים, ומהווה בגדר פגיעה ביכולתו של החייב (בהעדר חקירה על התצהירים), לממש את זכותו החוקתית של חופש היציאה-מן-הארץ. 10. אשר-על-כן, נמצא להורות, כדלקמן: א. הערעור מתקבל, במובן זה שהעניין יוחזר לבירור וייקבע דיון, בפני ראש ההוצאה-לפועל, לחקירתם של הצדדים על תצהיריהם. הדיון בפני ראש ההוצאה-לפועל ייקבע לא יאוחר מחלוף 14 ימים ממועד המצאת החלטה זו לידיו. ב. מצופה כי ראש ההוצאה-לפועל תעמיד לנגד עיניה את ההלכות הרלוונטיות הנוגעות לעיכוב-יציאה-מן-הארץ ולזכותו של חייב לממש את זכות-היסוד שהוענקה לו בדין. ג. בנסיבות העניין, יישא כל צד בהוצאותיו. ד. הגזברות תשיב למערער את הערבון שהפקיד בקופת בית-המשפט. במעמד צד אחדעיכוב יציאה מהארץ