בקשה למתן צו אימוץ

להלן פסק דין בנושא בקשה למתן צו אימוץ: פסק דין 1. ענינה של בקשה זו במתן צו לעניין אימוצו של קטין ע"י המבקש. 2. המבקש - רווק, יהודי, אזרח ישראל, יליד 1951 - פנה לשירות למען הילד בבקשה לאמץ ילד ומשלא נעתרה בקשתו נסע ל X ועל פי פס"ד שניתן ע"י ביה"מ העליון למינהל משפטי ב X קיבל האפוטרופסות על הקטין, ששהה עד למועד מסירתו למבקש במוסד "נאמנות באל אשהא" (להלן: המוסד). 3. במסמך רשמי שהוצא ע"י המוסד צויין כי אמו של הקטין יהודיה וכי הוא הובא על ידה למוסד ב02/12/96- בהעדר יכולת כלכלית לגדלו, ומאז ננטש על ידה. עוד צויין כי מאז הובא למוסד לא התענין בו איש ולא ידוע אם יש לו קרובי משפחה כלשהם. 4. בפסה"ד האמור צויין כי צו האפוטרופסות ניתן, בין היתר, בהתייחס לחווה"ד של המועצה ה X לרווחה חברתית, וכן ההתחייבויות שלקח על עצמו המבקש, לרבות ההתחייבויות "להחזיר את הקטין למולדתו ב X בדרך האויר בכל מקרה שיצריך זאת ובנוסף יש לאמץ את הקטין בתוך תקופה של שנתיים מיום הגעת הקטין לביתו, בהתאם לחוקי מדינת ישראל וכן להגיש לביה"מ (ב X) דו"ח התקדמות של הילד בכל שלושה חודשים במשך השנתיים הראשונות ובכל ששה חודשים במשך שלוש השנים שלאחריהן, שייערך ע"י משרד העבודה והרווחה - המשרד לשירותי הילד והמשפחה בירושלים ושיתייחס להתקדמותו הנפשית והגופנית של הקטין וכן למידת התאמתו למשפחת המבקש וכן יועבר למועצה ה X לרווחה חברתית ביחד עם הדוחו"ת המוזכרים העתק מאושר מצו האימוץ". עוד ניתן בפסה"ד "היתר מיוחד" למבקש להוציא את הקטין מ X "ולקחת את הקטין אל ביתו בחו"ל לכל מקום ו/או בכל עת שיחפוץ לעשות כן". 5. יצויין כי במסמך המתקרא "תעודת לידה - הצהרה בשבועה", הנושא תאריך 27/08/97, הצהירה מפקחת הכבוד של המוסד כי על פי ידיעתה נולד הקטין ביום 10/09/95, דת אמו הביולוגית יהודית וכי "הקטין הינו ילד נטוש לגמרי, שהוריו ויתרו עליו לחלוטין. אין לו כל קרובי משפחה אחרים ומכאן שהוא חפשי לאימוץ" (ההדגשות כאן ולהלן שלי - ח.ב.). 6. הקטין הגיע ארצה ביחד עם המבקש ביום 09/09/97 ונרשם ע"י משרד הפנים כבנו של המבקש ובהתאם אף ניתן לו מס' ת"ז. בבירור רטרואקטיבי הסתבר כי הדבר נעשה משום שמשרד הפנים סבר, בטעות, כי פסק האפוטרופסות שהוצא ב X הינו צו אימוץ. 7. המבקש, לדבריו, עמד על טעותו כשביקש להוציא דרכון ישראלי עבור הקטין. אז, לדבריו, הסתבר לו כי אין צו אימוץ לענין הקטין וכי טרם נשלמה הפרוצדורה לענין אימוצו. לפיכך פנה לביה"מ בבקשה נשוא פס"ד זה לקבלת צו אימוץ. 8. בתסקירה של המפקחת הארצית לאימוץ בין ארצי שהוגש לענין הבקשה האמורה צויין כי: א. חל שיפור ניכר במצבו של הקטין, אשר הגיע ארצה כשהוא סובל מפיגור התפתחותי. ב. הן הקטין והן המבקש רואים עצמם שייכים לתא משפחתי ובו יחסי אב ובן לכל דבר וענין וכי המבקש מקדיש את מירב מרצו וזמנו לילד, דבר שנותן את אותותיו הניכרים בהתפתחות הקטין. ג. גם המשפחה המורחבת של המבקש קיבלה את הקטין לחיקה. היא משקיעה בו, אוהבת אותו וקשורה אליו. לאור כל האמור ומשיקולי טובת הילד ממליצה המפקחת לאשר את הבקשה למרות הליקויים שהיו בתהליך קבלת הילד. 9. ב"כ היועה"מ אישרה כי טובתו של הקטין באימוצו ע"י המבקש ואולם לטענתה לא עמד המבקש בתנאים הקבועים בחוק כדי שניתן יהיה לאשר הבקשה. 10. מאחר שההליכים בהם נקט המבקש בוצעו לפני כניסתו לתוקף של התיקון לחוק אימוץ ילדים התשמ"א1981- (להלן: החוק) לענין אימוץ בין ארצי, חל בעניננו סע' 28 ל"ט לחוק, שזו לשונו: "(א) נמסר ילד ממדינת חוץ לתושב ישראל למטרת אימוץ לפני תחילתו של חוק זה והילד סמוך על שולחנו, ביה"מ רשאי, לבקשתו, לתת צו לאמוץ הילד על ידיו אם התמלא אחד מאלה: (1) ניתן פסק דין או צו לאימוץ בידי מגיש הבקשה, ומדינת החוץ אישרה את תוקפו של הצו או של פסק הדין, וכן כי האימוץ הוא סופי. (2) מדינת החוץ אישרה אחד מאלה: (א) הורי הילד נתנו את הסכמתם לאימוץ הילד. (ב) ניתן לאמץ את הילד אף ללא הסכמת הוריו או אחד מהם לפי דיני מדינת החוץ. (3) הילד שהה בישראל בביתו של מגיש הבקשה למעלה מחמש שנים לפני תחילתו של חוק זה". 11. לטענת ב"כ היועה"מ לא הוכח כי צו האפוטרופסות ניתן לאחר שהוצא כתב נטישה. עוד התייחסה ב"כ היועה"מ לקטע בפסה"ד (כפי שצוטט לעיל) ועל פיו התחייב המבקש להחזיר את הקטין למולדתו "בכל מקרה שיצריך זאת בעתיד". 12. לענין השגת כתב הנטישה הביע המבקש התנגדות עקרונית, שכן, לא זאת שב X לא קיימת אפשרות של פתיחת תיק אימוץ, אלא, לדבריו: "לא ביקשתי ועד סוף חיי לא ארצה שיווצר מצב שאצטרך לחפש את האמא של X (הקטין)". 13. באתי למסקנה כי ניתן ליישב בין דרישת החוק לבין נסיבות המקרה, בהסתמך על המסמכים שהוגשו לביה"מ: כאמור, עובדת נטישתו של הקטין ע"י אימו עולה מפורשות מהמסמך המתקרא "תעודת לידה - הצהרה בשבועה". מסמך זה, הנושא חותמת וחתימה של ביה"מ השלום המטרופוליטני של X וכן צויין בו כי "אושר באופן חגיגי ב X" כשליד הכתוב מוטבעת חותמת של ביה"מ העליון בצירוף חתימה, נראה על פניו מסמך רשמי המופנה כלפי כולי עלמא שכאמור בו הוא נועד "לשמש כאישור תעודת לידה", ולא זאת שהוצהר בו מפורשות כי הקטין הינו "נטוש לגמרי שהוריו ויתרו עליו לחלוטין ושאין לו כל קרובי משפחה אחרים" אלא שהוסף כי "לפיכך הוא חופשי לאימוץ". לא זאת אלא שבסע' 3 של המסמך האמור נאמר: "ביה"מ העליון של X מינה את X (המבקש), אזרח ישראלי, שמקום מגוריו X ישראל, כאפוטרופסו החוקי של X (הקטין) בהתאם לבקשת אימוץ חו"ל מס' 147 משנת 1997 ולפיכך יוכל X (המבקש) לאמץ את X (הקטין) באופן חוקי בישראל". גם פסק הדין של ביה"מ העליון ב X מתייחס מפורשות לכך כי הקטין נמסר למבקש בהסתמך על התחייבותו לאמץ את הקטין בתוך תקופה של שנתיים ממועד הגעת הקטין ארצה. הנה כי כן לא זאת שיש בפנינו אישור מוסמך לנטישה אלא שיש אישור של בימ"ש ב X כי הקטין נמסר למבקש לצורך אימוצו בישראל. 14. ואף זאת, סע' 4.13 לתיקון להנחיות להסדרת נושא אימוץ ילדים X, קובע כי: "במקרה של נטישת ילד, חייבת סוכנות האימוץ להעניק ייעוץ להורה/ההורים הביולוגי/יים וליידע אותו/אותם בדבר השפעת הסכמתו/הסכמתם למסור את הילד לאימוץ, או לחילופין, לטיפול והשגחה במסגרת קיימת". עוד נאמר בסע' 4.14 כי: "ההורה/ההורים הביולוגי/יים חייבים לכתוב את מסמך הנטישה מתוך רצון חופשי וללא כפיה ומבלי שהוצע להם תשלום או פיצוי כלשהו מצד סוכנות האימוץ". 15. מאחר שחזקה שביה"מ העליון למינהל משפטי ב X לא הוציא מלפניו פס"ד הנוגד את דיני מדינתו - יש מקום לקבוע כי התמלא התנאי האמור בסע' 28 (ל"ט) (א) (2) (ב) לחוק. יתר על כן, חזקה כי ביה"מ בירר כי ההסכמה למסירה לאימוץ ניתנה ע"י ההורה הביולוגי כדין, וממילא התמלאה גם הדרישה לפי סע' 28 ל"ט (א) (2) (א) לחוק. 16. ההתחייבות האמורה בפסה"ד לענין החזרת הקטין לארץ מוצאו "לכל מקרה שיצריך זאת בעתיד", לגביו טענה ב"כ היועה"מ, מופיע בקטע שלפני ההתחייבות לאמץ את הקטין וענינה בשמירת שלומו וטובתו של הקטין עד לאימוץ. 17. אשר על כן אני נעתרת לבקשה ומצווה על אימוצו של הקטין ע"י המבקש. צוויםאימוץ