ביטול צו הגנה

הליך החרום במסגרת החוק של צו הגנה נועד ליתן הגנה דחופה ומיידית, וכעין סעד חירום, לבן משפחה כנגד בן משפחתו שנוהג באלימות קשה מילולית ופיסית, ואינה מאפשרת ניהול תקין, במסגרת חיי היום יום, ולכך נועד צוו ההגנה להרחקה מיידית ודחופה, של אותו בן משפחה. סעיפים 2 ו - 3 לחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א - 1991, מקנה את הסמכות לבית המשפט לענייני משפחה ליתן צו הגנה האוסר על אדם לעשות את כל המפורט בסעיף 2 לחוק, או מקצת מהמפורט שם, אם ראה כי באותו אדם נתקיים איזה מהאמור בס' 3 לחוק. התנאים להזקקות לצוו הגנה, שהינו צוו חרום, מפורטים בסעיף 3 לחוק למניעת אלימות במשפחה התשנ"א1991 וזהו נוסחו של הסעיף: "3. לבקשת בן משפחה, היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, תובע משטרתי או פקיד סעד שהתמנה על פי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך- 1960, רשאי בית המשפט לתת צו הגנה מפני אדם אם ראה כי נתקיים אחד מאלה: (1) בסמוך לפני הגשת הבקשה נהג באלימות בבן משפחתו, ביצע בו עבירת מין או כלא אותו שלא כדין; (2) התנהגותו נותנת בסיס סביר להניח כי הוא מהווה סכנה גופנית ממשית לבן משפחתו או שהוא עלול לבצע בו עבירת מין; (3) התעלל בבן משפחתו התעללות נפשית מתמשכת, או התנהג באופן שאינו מאפשר לבן משפחתו ניהול סביר ותקין של חייו." להלן החלטה בנושא ביטול צו הגנה: החלטה 1. בפני תובענה לצו הגנה אותה הגישה אישה כנגד בעלה, בה נתבקשתי ליתן צו הגנה האוסר על הנתבע להכנס לבית באור יהודה ולהמצא בתחום של 500 מ' ממנו וכן צו האוסר על הנתבע להטריד את התובעת ושתי בנותיה / בנותיו. 2. התובענה הונחה בפני ביום 10.6.99. 3. לאחר שחקרתי את התובעת נעניתי לתובענה ונתתי צו הגנה כמבוקש במעמד צד אחד. 4. התובענה נקבעה לדיון במעמד שני הצדדים ליום 27.6.99. 5. עוד ביום 19.4.99 נעתרתי לתובענה קודמת למתן צו הגנה כנגד הנתבע אותה הגישה התובעת בשמה ובשם ילדיה. לאחר דיון שהתקיים במעמד שני הצדדים החלטתי ביום 24.5.99 על ביטול צו ההגנה שניתן אז כנגד הנתבע והאוסר עליו להכנס לדירת המגורים שלו ושל התובעת בכפוף להפקדת סך של 3,000 ש"ח לקופת ביהמ"ש ומתן ערבות עצמית לצד ג' על סך של 5,000 ש"ח צמוד למדד. את צו ההגנה האוסר על הנתבע להטריד את התובעת בכל דרך ובכל מקום לרבות הטרדות טלפוניות השארתי על כנו תוך הרחבתו למתן צו האוסר עליו לאיים עליה , לפגוע בה ו/או למנוע ממנה לנהל אורח חיים תקין וסביר בביתה. 6. א. מחקירת הנתבע בפני בישיבת יום 27.6.99 עולה כי הוא לא הפקיד את הערבויות כאמור בהחלטתי מיום 24.5.99 וכי הוא היה מודע לכך כי כל עוד לא הופקדו הערבויות צו ההגנה שניתן כנגדו ביום 19.4.99 בתוקף וכי נאסר עליו להתקרב לדירה ובוודאי להכנס אליה. (ר' דברי הנתבע בחקירה נגדית עמ' 6 לפרוטוקול). ב. על אף ידיעתו את המצב העובדתי/משפטי לעיל שלח הנתבע, לדבריו, ביום 7.6.99, את אחד השכנים העונה לשם אשר לדירה על מנת להביא לו בגדים, ולמחרת הוא הגיע בעצמו. ג. לגירסתו, התובעת נתנה לו להיכנס לדירה אחרי שביקשה ממנו ללכת להביא לה תמונות תמורה לבגדים וכך הוא מתאר את האירוע: "יום למחרת אני הייתי והיא אמרה לי תביא תמונות אתן לך בגדים. הלכתי הבאתי את התמונות ואז חזרתי, והיא נתנה לי להכנס. אני חיכיתי ליד הדלת שהיא תביא את הבגדים היא לא הביאה לי את הבגדים. אני לא נכנסתי בכוח היא נתנה לי להיכנס". - כך בחקירה הנגדית עמ' 6 לפרוטוקול מיום 27.6.99. ד. דברים אלה של הנתבע תואמים את גירסתו כפי שבאה לידי ביטוי בתצהירו מיום 12.6.99 אשר הוגש בתמיכה לבקשתו שלו לצו הגנה (תמ"ש 95836/98 ) ואשר משמש כתצהיר תשובה מטעמו לתובענה שבפני. באותו תצהיר טוען הנתבע כי הוא שהותקף ע"י התובעת אשר נשכה אותו ושרטה אותו ליד העיין והוא אף מציג אישור רפואי על כך. לדבריו, בתצהיר, היה לו אירוע באותו ערב (ומשום כך ביקש את בגדיו) והוא העדיף ללכת לאירוע במקום להתלונן במשטרה. 7. התובעת חוזרת בחקירתה הנגדית על גירסתה כפי שהופיעה בתצהיר שהגישה בתמיכה לתובענה ומציגה את השריטה שנגרמה לה בזרוע יד ימין כתוצאה מקריעת הצמיד ע"י הנתבע באותו אירוע מיום 8.6.99. 8. מבלי להכנס לניתוח מעמיק של דברי הצדדים ניתן לומר שהאירוע נשוא התובענה לא היה קורה אילו כל אחד מהם שמר על המצב המשפטי שנוצר בעקבות ההליך הקודם שהתנהל בעניינם. הנתבע הפר את צו ההגנה שניתן כנגדו ואשר נותר על כנו כל עוד לא הופקדו הערבויות כפי ההחלטה מיום 24.5.99, ואין בהסכמת התובעת לכניסתו לדירה כדי לכפר על מעשהו זה. ר' לעניין זה ס' 7 (ג) לחוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א 1991. מנגד, גם התובעת שגתה כאשר בכלל נתנה לו להכנס לדירה. מצופה מהתובעת אשר לטענתה חוששת ממנו להמנע מכל מגע עם הנתבע. היא ידעה שצו ההגנה בתוקף. היא ידעה שהערבויות לא הופקדו. מדוע היא הסכימה בכלל לפתוח לו את הדלת? זאת ועוד, תמה אני על מעשה זה של התובעת כאשר יום לפני כן ביום 7.6.99 היא לא פתחה לו את הדלת. לטענתה, יום לפני האירוע הוא צלצל בדלת במשך 30 דקות. הוא הפחיד את הבנות והן התחילו לבכות. אם אכן כך הם פני הדברים היא לא היתה צריכה לחלוטין להתפתות ולפתוח את דלת הכניסה אפילו כדי לקחת את הדברים שכביכול אמר לה שהביא לה. 10. כשאני מעמיד את התנהגותם של התובעת מחד והנתבע מאידך, זה מול זה, אני מגיע למסקנה כי יש לבטל את צו ההגנה שניתן ביום 10.6.99. אם נתייחס לאירוע שבסיס התובענה שבפני במנותק מאירועים קודמים לא ניתן לומר שיש בו כדי להצדיק מתן צו הגנה המביא לגירושו של בעל מביתו. (ר' לענין זה ע"א 1298/96, נומאי נ' נומאי , דינים ממחוזי, כ"ו (5), 923 שם מצוטטים דברי ביהמ"ש העליון בע"א 352/84, איזסק נ' איזסק , בנוגע לאופי וטיב האלימות הנידרשת למתן צו מניעה הזהיים באופיים לאלה הנדרשים בצו הגנה). יחד עם זאת, יש להבהיר כי החלטתי בתמ"ש 95832/98 מיום 24.5.99 נשארת על כנה ולמען לא תהיינה הפתעות אני מורה כי כניסתו של הנתבע לדירה תהא 24 שעות לאחר הפקדת הערבויות ורק לאחר שב"כ הנתבע יודיע בכתב או באמצעות הפאקסימיליה לב"כ התובעת כי הערבויות הופקדו. צו הגנהצווים