ביטול הסכם מתנה מהורה

להלן פסק דין בנושא ביטול הסכם מתנה מהורה:

פסק דין

ענינה של התביעה, ביטול הסכם מתנה שנכרת בין (להלן "האב" - הנתבע) לבין בנו, (להלן "הבן" - התובע) ולחילופין חזרה ממתנה.
כן נדרש הנתבע להחזיר לתובע כספי שכירות שגבה על פי ההסכם.
הנתבע הגיש תביעה שכנגד בתמ"ש 58990.1/99 לאכיפת ההסכם ולהורות על רישום מחצית החנות בלשכת רישום מקרקעין על שמו .

רקע עובדתי
התובע הינו בנו של הנתבע.
התובע התייתם מאמו בעודו ילד צעיר וגדל וחונך בבית סבתו , אם אמו המנוחה.
התובע ירש מסבתו הגב' קילה פרימה ז"ל, אם אמו המנוחה:
דירה ברח' פרץ 10 חולון,           
מחצית חנות ברח' יהודה הלוי 49 ת"א הידועה כחלקה 51/2 בגוש 6937 (להלן "החנות").
התובע ערך ביום ח' בטבת תשנ"ח 7.3.98 הסכם עם הנתבע בו התחייב התובע:

א.      להעביר לנתבע את זכויותיו במחצית החנות.
ב.     שכר הדירה מהחנות יגבה ע"י הנתבע ויוחזק על ידו בנאמנות עבור
התובע.


להלן ההסכם כלשונו:
"הסכם בין מר X שי' שבו בעל ת"ז X ובין בנו אריק שי' שבו בעל ת"ז X

הדירה ברחוב פרץ 10 חולון שבא בירושה מהסבתא קילה פרימה ע"ה, הרשומה ובבעלות אריק שבו, תשאר בבעלות של אריק בהסכמה מלאה של אביו X שבו.

החנות ברח' יהודה הלוי 49 תל-אביב, שבאה בירושה מהסבתא קילה פרימה ע"ה, שרשומה כיום חצי על שם רחל באני וחצי על שם אריק שבו, החצי ששייך לאריק שבו תועבר על שם ולבעלות אביו X שבו.

השכר דירה של החנות הנ"ל, יהיה שייך לאריק שבו, שישמר על ידי אביו X שבו עד שהסכום יאפשר לרכישת החצי השני של החנות הנ"ל מרחל באני.

ההסכם נעשה ברצון טוב של ב' הצדדים."

העסקה לא דווחה למס שבח ולא נרשמה בלשכת רישום המקרקעין.

ההליך המשפטי
ביום 19.7.99 הוגשה התביעה לביטול ההסכם ולהשבת כספי השכירות המוחזקים ע"י הנתבע.
ביום 3.1.00 הוגשה התביעה שכנגד לאכיפת ההסכם.
בהמשך ההליך וביוזמת ביהמ"ש העביר הנתבע לידי התובע סך 30,000 ש"ח מתוך כספי
שכר הדירה שהחזיק הנתבע בנאמנות.

טענות הצדדים

9.     התובע
א.     התובע חתם על ההסכם תחת לחץ וכפיה.
ב.     התובע מבקש לחזור בו מהמתנה.
ג.     התובע זכאי לשכר הדירה שהתקבל ומוחזק על ידי הנתבע בסך 35,793 ש"ח.

הנתבע
א.     הנתבע מכחיש כי בינו לבין התובע היו יחסים לא טובים, כן מכחיש כי הציב תנאי להשתתפותו בחתונה.

ב.     התובע "ידוע כבזבזן אך בה במידה כבעל מצפון", וכשעמד להתחתן הגיע לכדי החלטה כי "זוהי השעה להכיר תודה לאביו מולידו ולהעניק לו במתנה", עוד טרם נישואיו, ולכן העביר לו את הזכויות בחנות.
ג.     ההסכם הינו הסכם בכתב בענין מקרקעין הממלא אחר כל דרישות הכתב בס' 8 לחוק המקרקעין התשכ"ט 1969 בדבר התחייבות לעשות עיסקה במקרקעין.

גדר המחלוקת

10. הסוגיות המשפטיות במרכז דיון זה הינן:

א.     קיומה של עילה לביטול ההסכם.
ב.     האם מדובר במתנה מוגמרת או התחייבות לתת מתנה.
ג.      זכותו של התובע לחזור בו מן המתנה.


הדיון המשפטי     

11. אדון בשאלות כסדרן:
א.     תוקף ההסכם וקיומה של עילת ביטול.

לטענת התובע ההסכם אינו משקף נכונה את רצונו, נחתם תחת לחץ ו"בלית ברירה".
התובע מתאר כי היחסים בינו לבין הנתבע מעולם לא היו יחסים תקינים. התובע התייתם מאמו בהיותו תינוק וגדל אצל סבתו. הקשרים בין התובע לאביו היו רופפים וכשעמד התובע לפני נישואיו ביקש בהזדמנות שמחה זו לחדש את הקשר עם אביו ולהזמינו לחתונה.
האב שמלכתחילה התנגד לנישואין, התייעץ ברב והסיר את התנגדותו. הוא הביע נכונות לחידוש הקשר ולהשתתפותו בחתונה בתנאי שהתובע יעביר לבעלותו את זכויותיו בחנות וכן ששכ"ד שיתקבל מהחנות יוחזק על ידו בנאמנות עבור התובע. התובע שכל כך חפץ לראות את אביו לצידו בחתונה, ולחדש עמו את קשריו, נאלץ בלית ברירה להסכים.

הלחץ מבחינת התובע הגיע לשיאו כאשר הנתבע לא השתתף בטקס החינה על אף שהוזמן והתובע ראה בכך סימן לאי השתתפותו בחתונה אם לא יתקיימו התנאים שהציב.
חידוש הקשר עם האב היה חשוב ביותר עבור התובע והוא היה מוכן לכל דבר ובלבד שהאב ישתתף בחתונה .
התרשמתי מכנות עדותו של התובע ובמידה מסוימת אף מתמימותו ואמונתו כי המתנה אכן תשפר את היחסים עם האב .
גירסתו של התובע הייתה מהימנה מאוד. התובע שהתייתם מאימו בהיותו תינוק גדל אצל סבתו והקשרים עם האב התרופפו במשך השנים. הנסיון לקרב את האב היה מצד התובע והשתתפות האב בחתונה היתה בעיניו סמל שהיה מוכן למענו להעניק לאביו מתנה.
העובדות כפי שהוצגו ע"י האב, שהבן ידוע כבזבזן אולם בעל מצפון שרצה להוקיר תודה לאביו מולידו ולכן נתן את המתנה אינה מתקבלת . התרשמתי מהאב כאדם נוקשה עם תפיסת עולם ברורה ללא גמישות ועצם הצבת תנאים להשתתפות בחתונה מדברת בעד עצמה.

סעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 מפרט את עילת ביטול חוזה בגלל כפיה:
"(א). מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחד מטעמו, בכח או באיום, רשאי לבטל את החוזה.
(ב). אזהרה בתום-לב על הפעלתה של זכות אינה בגדר איום לענין סעיף זה".
יוצא מהסעיף כי:
"השואף לבטל את החוזה מחמת כפיה, צריך להוכיח כי הכפיה השפיעה על רצונו בהטילה בו פחד, ואלמלא קיומה הוא לא היה מתקשר בחוזה".
(ג. שלו, "דיני החוזים", עמ' 232)

במקרה שבפני למרות שלגבי הנסיבות אני מאמינה לתובע ואכן אני מקבלת כי נסיבות החתונה והקשר המשפחתי הם שגרמו לו להתחייב ליתן את המתנה, ולא היותו בעל מצפון, אולם אין לראות בנסיבות אלה איומים וכפיה המהווים עילה לביטול ההסכם, כמובנם בסע' 17 לחוק החוזים (חלק כללי).

     ב. האם ההסכם שנחתם הוא בגדר מתנה מוגמרת או התחייבות לתת מתנה.
     טענת הנתבע אינה מתישבת עם החוק והפסיקה.
     "מתנה" מוגדרת בחוק המתנה התשכ"ח - 1968 כ"הקניית נכס שלא בתמורה". עיסקת המתנה היא רצונו של נותן המתנה להקנות למקבל נכס מרכושו ללא תמורה.
     סעיף 6 רישא לחוק המתנה התשכ"ח - 1968 (להלן "חוק המתנה"):
     "הבעלות בדבר המתנה עוברת למקבל במסירת הדבר לידו, או במסירת מסמך לידו המזכה אותו לקבלו, ואם היה הדבר ברשות המקבל - בהודעת הנותן למקבל על המתנה, והכל כשאין בדין אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון".
     
     כאשר המתנה היא מטלטלין, ההקניה מתבצעת במסירתה למקבל, כאמור בסעיף 6 . כאשר המתנה היא זכויות בנכס מקרקעין, הקניית הזכות היא עיסקה במקרקעין (סעיף 6 לחוק המקרקעין) יש לשלב את הוראות חוק המתנה עם הוראות חוק המקרקעין תשכ"ט 1969 (להלן "חוק המקרקעין").
     ראה ע"א 588/81 ציזק נ' הורביץ פד"י מ(1)324,321 מול האות ד'.                 
     
     במצב כזה, כיוון שהחנות נשוא התביעה טרם נרשמה על שם הנתבע, הרי שהבעלות בה לא עברה ובמקרה כזה העיסקה טרם הסתיימה ומדובר בהתחייבות לעשות עיסקה או התחייבות לתת מתנה.
     
     בענין דומה פסק בית המשפט העליון כדלקמן:
     "אין חולק כי עסקה במקרקעין טעונה רישום, וכי עיסקה נגמרת ברישום (סעיף 7(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט - 1969 ) וכי עסקה שלא נגמרה ברישום רואים אותה כהתחייבות לעשות עסקה (סעיף 7(ב) לחוק) . אין גם חולק כי ניתן לתת מתנה במקרקעין המוגמרת ברישום, וכל עוד לא בוצע הרישום רואים את העסקה כהתחייבות לתת מתנה . מתנה נגמרת בהקניית דבר המתנה (סעיף 2 לחוק המתנה) , כל עוד לא הוקנה דבר המתנה , עניין לנו בהתחייבות לתת מתנה. כאשר מדובר במתנת מקרקעין, נעשית הקניית המתנה ברישום".
     ראה: ע"א 1284/92 רתם נ' רתם, פד"י מט(5)257,260.
     
     באשר לחשיבות הרישום ולמשמעותו כבר פסק בית המשפט העליון :
     "חובה חוקית לרישום עסקות במקרקעין בפנקסים ציבוריים התפתחה במשך דורות והנהגת רישום שמשה לצרכים שונים, ובחיים המודרניים חשוב הרישום הן לצורך המדינה וסדריה והן לתועלת האזרח , אשר יוכל לדעת בבואו לעשות עסקות עם חברו - אם נכס בלתי נד שייך לו ונקי משיעבודים, לגבי עסקת מכירה וקנייה , וגם לגבי מתן אשראי…
     … היוצא מן האמור בסעיפים אלה (סעיפים 6-10 לחוק המקרקעין) , כי הבעלות או הזכות אחרת במקרקעין מוקנית רק על ידי רישום. כל עוד לא נגמרה ברישום רואים בה עסקה אובליגטורית…"
     ראה, בר"ע 178/70 חיים וחנה בוקר נ' חברה אנגלו ישראלית לניהול ואחריות בע"מ ואח' , פד"י כה(2)121, 126.

     החובה לרשום עסקה מצוייה כאמור בסעיף 7(א) לחוק המקרקעין, הקובע כי עיסקה במקרקעין טעונה רישום. הרישום בפנקס הינו קונסטיטוטיבי, שכן הוא זה היוצר את הזכות במקרקעין, וכל עוד לא נרשמה העסקה בפנקס הרישום, לא עברה הבעלות לקונה. המחוקק לא רצה עוד בזכות קנינית של מי שהתקשר לרכישת הזכות במקרקעין לפי המתכונת של דיני היושר האנגליים, לכן קבע, שכל עוד לא נגמרה עסקת הרכישה ברישום, כנדרש בסעיף 7(א) לחוק המקרקעין , נשארה זכות חוזית בלבד. אקט הרישום הוא האקט הפורמלי להעברת הזכות הקניינית מהמוכר לקונה.
     המסקנה היא איפוא, שכאשר מדובר במתנת מקרקעין, בכוונת הקנייה ובמסירת המסמך לא סגי. החוק דורש כי העברת הקניין תעשה באמצעות רישום, והרישום מהווה דרך הקנייה.
     במקרה שלפנינו נערך הסכם מתנה , נשוא המתנה נכס מקרקעין ובשל העובדה שהנכס נשוא המתנה טרם נרשם על שמו של הנתבע , הרי שהסכם ההעברה שבידי הנתבע הינו בגדר התחייבות לתת מתנה ולא מתנה שהושלמה.
     כל עוד לא נרשמה מתנת המקרקעין על שם הנתבע, אין לראות בזכותו האובליגטורית שמקורה בחוזה ההעברה, כזכות שהתגבשה לכדי זכות קניינית. יסוד הרישום שהוא כאמור, קונסטיטוטיבי וכל עוד לא בוצע לא נוצרה הזכות .
     הסיבות לאי הרישום אינן רלוונטיות כפי שנקבע:     
      "יהיו הטעמים בשלהם לא הושלמה ההקנייה אשר יהיו ואפילו הם "פורמליים" או "טכניים". ע"א 2836/90 בצר נ' צילביץ, מו(5)188, 193.
          
     ג. זכותו של התובע לחזור בו מן ההתחייבות לתת מתנה.
     בשלב ההתחייבות, הנותן רשאי לחזור בו מהתחייבותו כאשר מתקיימים התנאים המנויים בסעיף 5(ב) לחוק המתנה. הסעיף עצמו דן בחריגים לכלל.
     "זכות החזרה של הנותן אינה מוגבלת בשום אמת מידה להערכת הסיבה לחזרה מהמתנה, כלומר: הנותן רשאי לחזור בו מכל סיבה שהיא… אין צורך במסירת מסמך פורמאלי שבו הנותן מודיע למקבל על חזרתו מן ההתחייבות לתת מתנה, ודי למשל בהודעה בעל פה.
     זכות החזרה אינה מוגבלת בזמן והיא קיימת כל עוד לא הושלמה המתנה…"
     ראבילו/חוק המתנה, תשכ"ח 1968 עמ' 359 .                

התובע לא הפר את התחייבותו אלא חזר בו מהמתנה זכות שהחוק העניק לו.

12. סעיף 5(ב) לחוק המתנה קובע שני חריגים לזכות לחזור מהמתנה:
א.     המקבל שינה מצבו בהסתמך על ההתחייבות.
ב.      הנותן ויתר בכתב על הרשות לחזור מן המתנה.
נטל ההוכחה בדבר שינוי מצב הוא על מקבל ההבטחה למתנה (ראה ע"א 760/83 הנ"ל).

דין זה של שינוי מצב כפוף למספר סייגים:
"אמירה זו (שינוי מצב בהסתמך על ההתחייבות) מכוון לכך שההתחייבות היתה הגורם הסיבתי שהביא לשינוי אשר אותו יש לשקול מבחינת משמעות כאשר המתחייב מבקש לחזור בו מההתחייבות…אין להניח כי הכוונה לכל שינוי שולי וקל ערך, ולא כל שינוי חוסם חזרה מכל מתנה. יש לקרוא את הדברים תוך מתן משקל לזיקתם ההגיונית של המתנה ומהותה מחד גיסא, והשינוי ומהותו מאידך גיסא . מהותו של שינוי כגורם משפיע לפי סעיף 5(ב) נמדדת לאור אופי השלכותיו על מי שמצפה למתנה, ובין היתר לפי מידת היותו בלתי הדיר".
ראה:     ע"א 760/83 פילובסקי נ' זילטני הנ"ל.
ע"א 476/89 X גוטהילף נ' חיה נוימן, פ"ד מו(1) 648.

השאלה בענייננו היא האם מתמלאים תנאי סעיף קטן (ב) של הסעיף, שאז רשאי התובע לחזור בו מהמתנה.
האם שינה התובע מצבו לרעה, בהסתמך על ההתחייבות?
בחקירה הנגדית השיב הנתבע לשאלות ב"כ התובע, כדלהלן:

"ש. זה נכון שאני אגיד שהמצב שלך לפני שקיבלת את המתנה והיום אותו מצב מבחינת זה שלא עשית כלום לגבי החנות, לא הלכת לקבל אותה, לא הלכת לע"וד לבקש שיאכפו
את ההסכם, לא פנית אפילו לביהמ"ש שיוציא צו שיאכוף את ההסכם, המצב שלך אותו מצב, נכון? לא היינו מגיעים לביהמ"ש אם אני לא הייתי מגיש תביעה, נכון?
ת. המצב שלי אותו מצב כמו שהיה כל הזמן. לא הלכתי לאכוף את ההסכם כי יש לי אמון בבן שלי".
(עמ' 29 פרוטוקול מתאריך 2/7/01 שורות 18 ואילך)

בהמשך לפרוטוקול דלעיל, נאמר:
" ש. ז"א אתה מסכים איתי שאתה לא שינית את מצבך ביחס למתנה שקיבלת?
ת.     המצב שלי נשאר אותו דבר, הורע קצת ומכרתי את הקוואליר כי לא היה לי כסף.
ש.     אני מתכוון לענין המתנה בלבד.
ת.     מאז שקיבלתי את המתנה המצב שלי הורע קצת ומכרתי את האוטו, זה הכל.
ש.     אבל לא עשית שום דבר בהסתמך על המתנה הזאת. לא הלכת והעברת את הנכס, לא הלכת לעו"ד שיוציא צו, לא עשית שום דבר?
ת.     לא הלכתי לאף מקום כי אמון נתתי לבן שלי."

(עמ' 30 לפרוטוקול מתאריך 2/7/01)

לפיכך , גם אם היתה הרעה במצבו הכלכלי של הנתבע, היא לא נגרמה בהסתמכו על המתנה, שכן הנתבע לא עשה דבר לאכיפת המתנה, ע"כ לא התקיים החריג הראשון השולל את האפשרות לחזרה ממתן המתנה.

לענין החריג השני השולל את זכות החזרה, גם הוא לא התקיים בנסיבות דנן, שכן אין מסמך המבטא את הויתור על הזכות לחזרה, לא ניתן ע"י התובע יפוי כח בלתי חוזר, וכן לא נטען ע"י הנתבע כי הבן ויתר על זכות זו, וכן העיד האב:
"ש. אתה יודע על עוד איזה שהוא מסמך בכתב שנחתם חוץ מההסכם הזה?
ת.     לא.
ש.     אולי איזה מסמך שהבן שלך חתם שהוא מוותר על הזכות שלו לחזור מהמתנה?
ת.     אני לא מבין.
ש. אתה לא מכיר שום מסמך בכתב שנחתם חוץ מההסכם?
ת.     אני מכיר רק את ההסכם הזה."
(עמ' 30 שורה 22 לפרוטוקול מתאריך 2/7/01)

לפיכך לא התקיים החריג השני.
המסקנה המתבקשת כי במקרה שלפנינו רשאי היה התובע לחזור בו מן ההתחייבות ליתן מתנה, כאמור בסע' 5(ב) לחוק המתנה.

13.      טענה נוספת העלה התובע והיא כי עומדת לו זכות לחזור בו מן ההתחייבות גם מכחו של סע' 5(ג) לחוק המתנה, הקובע כדלקמן:

"5. (ג) מלבד האמור בסעיף-קטן (ב), רשאי הנותן לחזור בו מהתחייבותו אם היתה החזרה מוצדקת בהתנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפי הנותן או כלפי בן-משפחתו או בהרעה ניכרת שחלה במצבו הכלכלי של הנותן".

לדעת התובע עצם הגעת הצדדים לביהמ"ש ועצם התנגדות הנתבע לחתונת בנו מעידה על יחסו המחפיר של הנתבע לבנו, וכמו"כ חלה הרעה ניכרת במצבו הכלכלי של הנותן (עמ' 20 לפרוטוקול).
מערכת היחסים בין הצדדים, לא היתה מן המשופרות. ולענין מצבו הכלכלי של הבן- נכון שלקח הלוואה כי האב לא עזר לו ואף לא שחרר את כספי התובע שהוחזקו על ידו. אין בכוונתי להכריע בשאלה האם די בעובדות אלה כדי להקנות את זכות החזרה מכח סעיף קטן ג' וזאת כיון שרשאי היה התובע לחזור בו מן ההתחייבות כאמור לפי סע' 5(ב), ודי בזאת.

14.     האם חזר בו הנתבע מההתחייבות?
בעוד שהדרך ליצירת התחייבות ליתן מתנה נקבעה בחוק, בסע' 5(א), לפיו: "התחייבות לתת מתנה בעתיד טעונה מסמך בכתב", לא קבע המחוקק במפורש, באיזו דרך יכול נותן המתנה לחזור בו מהתייבותו. בהעדר הוראה, נראה שאין צורך במסמך בכתב לצורך חזרה מהתחייבות. וכן מציין פרופ' ראבילו, בספרו "חוק המתנה", תשכ"ח-1968, עמ' 359:
"אין צורך במסירת מסמך פורמלי שבו הנותן מודיע על חזרתו מן ההתחייבות לתת מתנה, ודי למשל, בהודעה בע"פ או בהגשת תביעה (שאכן יכולה להיחשב כ"מסמך בכתב" הגם שאינו הכרחי)".
במקרה שלפנינו עצם הגשת התביעה מצביעה על רצונו והודעתו של התובע כי מבקש לחזור בו מן המתנה ודי בזאת.

15.     החזרת דמי השכירות
אין מחלוקת בין הצדדים כי האב קיבל לידיו סך כולל של 15,230$ בגין שכ"ד על החנות, ששווים ביום הגשת התביעה 65,793 ₪.
ביום 15.8.99 נפתח חשבון בנק משותף לשני הצדדים בהוראת ביהמ"ש, בו הופקדו דמי השכירות.

בו ביום משכו האב והבן סך 30,000 ₪ והסך הנ"ל עבר לבן.
לאור תוצאות פסה"ד כי הבן היה רשאי לחזור בו מן המתנה ולפיכך ההסכם בוטל, אין הצדקה כי האב ימשיך להחזיק בכספי שכה"ד של החנות ועל הנתבע להשיב לתובע הכספים הנ"ל.

לעניין קיזוז ההוצאות שהנתבע טוען להן:
שכ"ט עו"ד חיים וילנר בגין צווי ירושה. לא הוגשה כל תביעה לגבי הוצאה זו, ואין לקזז מדמי השכירות.
מקדמות מס הכנסה ושכ"ט ליועץ מס - לא ברור כיצד קשורות לחנות, נשוא התביעה. לגבי סכומים אלה לא הוגשה תביעה ואין לקזזם.
הנתבע מתייחס להוצאה בסך 21,000 ₪ סכום שהועבר לבן ביום 2.7.01 - סכום זה לא הוכח, אך ניתנה החלטה מאת ביהמ"ש בתאריך זה כי על הנתבע להעביר סך של 20,000 ₪ לתובע.

סוף דבר:

לאור כל האמור לעיל, הנני פוסקת כדלקמן:

1.     התובע חזר מן המתנה כדין לפיכך ההתחיבות למתן המתנה מתבטלת. והתביעה שכנגד לאכיפת ההסכם - נדחית.

2.      העתירה להשבת כספי השכירות המוחזקים על ידי הנתבע מתקבלת. על הנתבע להחזיר לתובע את שכה"ד שגבה בסך 65,793 ₪ בקיזוז הסכומים שכבר שולמו במהלך ההליך המשפטי ובהתאם להחלטות ביהמ"ש.
     הסכום ישולב בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

3.      אני מחייבת את הנתבע בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט בסך- 7,500 ש"ח +מע"מ.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון