תנאי מקפח בחוזה בנקאי

יחסי הכוחות בין הבנק לבין לקוחותיו אינם שווים. הבנק נהנה מעדיפות ברורה על לקוחותיו. זאת, הן מבחינת הכוח הנתון בידיו לכפות על הלקוח תנאים חוזיים, הן מבחינת המידע העומד לרשות הבנק.

לצד שיקולים התומכים בזכות החמרת החובות המוטלות על הבנק כלפי לקוחותיו, יש להביא בחשבון גם את האינטרסים המסחריים של הבנק, שיש בהם כדי להשפיע על המערכת הכלכלית כולה. על כן ראוי להימנע מהתערבות בהוראות חוזיות המגנות על אינטרסים לגיטימיים של הבנק.

על פי הפסיקה תוכנו של מושג הקיפוח משקף את האיזון הראוי אשר החברה הישראלית יוצרת בין שיקולים כלכליים מוסרים וחברתיים והוא מבטא תפיסה חברתית באשר להגון ולראוי ביחסים חוזיים אחידים.

בדיקת הקיפוח תעשה בהתייחס לתוכנו של התנאי עצמו, אך גם תוך התייחסות לכלל תנאי החוזה וכל הנסיבות האחרות.

על נסיבות אלה יימנו בין היתר, טיבו של החוזה, היקף השימוש בו והמאפיינים המייחדים את היחסים שבין הצדדים לחוזה.


להלן פסק דין בנושא תנאי מקפח בחוזה בנקאי:

פסק דין

העובדות המרכזיות העומדות בבסיס כתב תביעה זה אינן שנויות במחלוקת: הנתבע מר אזבל בוריס (להלן: "הנתבע" או "בוריס") ניהל חשבון במט"ח בסניף אחד העם בת"א בבנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "בנק לאומי" או "התובע"). ביום 30.4.01 חתם בוריס על טופס "שיקים במט"ח - לגביה" (להלן : "הטופס").

סעיף 4.4 בטופס קובע, כי:

"החזר תמורת השיקים לאחר זמן:

אם כתוצאה מליקוי כלשהו בשיקים ו/או בהסבתם ו/או כתוצאה מזיוף של איזו חתימה או של פרט אחר בשיקים או מסיבה אחרת כלשהי, הבנק יידרש להחזיר את תמורת השיקים לאחר ששולמה לו (ידוע לנו כי דרישה כאמור של הבנק הנמשך להחזרת תמורת השיקים עלולה לבוא גם לאחר שעברו מספר שנים ממועד התשלום בגין השיקים) - נהיה חייבים לשלם לבנק,מייד לפי דרישתו הראשונה, את תמורת השיקים או חלק ממנה, בצירוף ריבית והוצאות שהבנק ישא בהן בקשר לדרישה להחזרת תמורת השיקים...."

על פי הטופס מסר הנתבע לתובע שלושה שיקים (להלן: "השיקים") במט"ח (דולר ארה"ב) שנמשכו על שני בנקים זרים. אחד מהשיקים - שיק מס' 00047583 (להלן :"השיק") על סך 27,265.61 $ שזמן פרעונו 14.3.01 - הוא נשוא דיון זה. השיק היה משוך על CITIBANK DELAWARE (להלן: " צד ג'", או "סיטי בנק") ע"י TRAVELERS LIFE & ANNUITY לפקודת RAUL PABLO BALDI (להלן : "ראול").

במהלך הדיון שנערך בפני הובהר, כי התובע הפקיד את השיק בחשבונו בסיטי בנק ניו יורק (להלן: "סיטי בנק ניו יורק"). עו"ד וויליאם קלימשוסקי (להלן : "עו"ד קלימשוסקי") היועץ המשפטי של סיטי בנק אשר מסר עדות ראשית מטעם סיטי בנק (להלן : "תצהיר סיטי בנק") ואשר העיד בפני באמצעות ועידת וידיאו הבהיר (עמ' 3 בפרוטוקול), כי סיטי בנק דלאוור וסיטי בנק ניו יורק שייכות לקבוצת סיטי גרופ אם כי הן בעלי אישיות משפטית נפרדת.

עו"ד קלימשוסקי בתצהירו מסר, כי: השיקים הופקדו ע"י בנק לאומי ב-7 מאי 2001 והשיק הנדון הופקד בחשבונו של הבנק בסיטי בנק ניו יורק ובתאריך 10 מאי 2001 זוכה חשבון בנק לאומי בגין השיק נשוא דיון זה; ב-20 יוני 2001 נודע לסיטי בנק, כי הנפרע ראול נתן תצהיר בו נשבע שחתימתו על גב השיק אינה שלו כי אם מזויפת ובנק לאומי הודע על כך ונתבקש ע"י סיטי בנק להחזיר את הכסף שקיבל. בעקבות כך החזיר בנק לאומי את הכסף כפי שהתבקש.

פקידת האשראי בסניף אחד העם הגב' רוזיטה סדובסקי (להלן: "רוזיטה") הגישה תצהיר עדות ראשית מטעם בנק לאומי (להלן: "תצהיר בנק לאומי"). מהתצהיר עולה, כי חשבונו של בוריס זוכה ביום 17.5.01 בגין תמורת השיק; בסמוך לחודש אוגוסט 2001 נמסר לבנק ע"יCITY CASH MANAGEMENT (גוף שמהותו בקבוצת סיטי גרופ לא הובהרה עד תום במהלך הדיון שנערך בפני), כי חתימת ההיסב על גבי השיק אינה של המסב אלא היא זויפה ולפיכך נדרשת החזרת תמורת השיק; ביום 12.10.01 הודיע הבנק לבוריס, כי השיק שהוצג לפרעון הוחזר ע"י סיטי בנק מהסיבה "הסבה מזויפת" וחשבונו של בוריס חויב בהתאם לפי ערך יום 12.9.01.

בוריס עצמו מסר בתצהירו ובעדותו בפני (עמ' 13) פרטים ביחס לנסיבות בהן קיבל את השיק לידיו. לדבריו חברים שלו בגרוזיה פיתחו תוכנה והם יצרו קשר עם עסק בארגנטינה בהקשר זה. כיוון שלטענתו לא היו קשרים מסחריים בין ארגנטינה לגרוזיה התבקש הוא להיות מעורב בעסקה. ההסכם בעניין עסקה זו נחתם בין בוריס לחברת נסטורסנטוס בארגנטינה. (ההסכם הוגש כמוצג ת/1). בוריס לא ידע למסור פרטים ביחס לקשר בין חברת נסטורסנטוס לראול שהיה כאמור הנפרע בשיק נשוא דיון זה והוא ציין כי הוא עצמו כלל אינו מכיר אותו (עמ' 15 בפרוטוקול שורות 7-8). מכל מקום בוריס מציין (סעיף 8 לתצהירו), כי לאחר שקיבל אישור מבנק לאומי, כי השיק נפרע העביר את תמורתו, בניכוי עמלה, לחבריו בגרוזיה.

במצב דברים זה ולאחר שבוריס סירב לפרוע את יתרת החובה שנוצרה בחשבונו בעקבות החזרת השיק הגיש בנק לאומי את התביעה נשוא דיון זה בה הוא דרש לחייב את הנתבע ביתרת החובה בחשבונו במטבע חוץ אצל התובע בצירוף ריבית (עד ליום הגשת התביעה) ובסה"כ כ- 129,461 ₪ ובצירוף ריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

התובע, בכתב תביעתו מבסס את עיקר טענותיו ,על זכותו לפי סעיף 4.4 לטופס השיקים במט"ח עליו חתם הנתבע ולפיו הבנק רשאי לחזור ולדרוש את תמורת השיקים ששולמה.

הנתבע טוען כנגד זכותו הנטענת של התובע לחייב את חשבונו בסכום השיק שהוחזר: הוא טוען, כי הסעיף עליו מבסס הבנק את זכותו הינו תנאי מקפח בניגוד לסעיף 4 לחוק החוזים האחידים (סעיף 5 לכתב התביעה); כי התובע כשלוח שלו אינו יכול לפעול כנגדו בשמו של הבנק בחו"ל (סעיף 3 לכתב התביעה) וכי הפעולות שבין התובע והבנקים בחו"ל "מדיפות ריח של קנוניה" (סעיף 4 לכתב ההגנה) וכי התובע קיבל מסיטי בנק בחו"ל כתב שיפוי והוא נמנע מלהשתמש בכתב השיפוי בחוסר תום לב.

הנתבע מכחיש כאמור את חבותו לתובע אך הוא הגיש הודעה לצד ג' לסיטי בנק. לפי הודעה זו סיטי בנק התרשל כאשר לא החזיר את השיק מיד כשהופקד לגביה אלא המתין 4 חודשים בטרם העלה טענת היסב מזויף (סעיף 11 להודעה לצד ג'), אין כל טענה של מושך השיק בדבר זיוף חתימה ואין כל יחס משפטי בין מסב השיק ובין הבנק הנמשך (סעיף 8 להודעה צד ג') והוא שב ומעלה את טענת הקנוניה גם בהודעתו לצד ג' (שם בסעיף 10).

בסיכומיו מייחד ב"כ הנתבע פרק נכבד לעובדה אשר הובהרה במהלך הדיון לפיה השיק נשוא דיון זה נעלם ולפיכך לא ניתן להשיבו לנתבע. הוא טוען (סעיף 3 לסיכומים), כי צד ג' חייב היה להחזיר לנתבע את השיק.

סיטי בנק, נתבע צד ג' מעלה מצידו מספר טענות. חלקן טענות מקדמיות ובכלל זה כאלה הנוגעות להיבטים הנובעים מהמשפט הבינלאומי הפרטי וחלקן לגופו של עניין. במסגרת זאת: בית משפט זה איננו הפורום הנאות לדון בתביעה זו ומירב הזיקות אם לא כולן מובילה אל הפורום של מדינת ניו יורק (סעיף 9 לכתב ההגנה של צד ג'); לא ברורה מה עילת התביעה כלפי סיטי בנק (סעיף 12 לסיכומים) אך גם כך הדין המחייב הוא הדין הזר שהבנק הנמשך פועל על פיו הוא דין מדינת ניו יורק; על הנתבע, כתובע במערכת יחסיו עם צד ג' היה להוכיח את הדין הזר אשר חל לטענתו על המקרה (סעיפים 7-11 לסיכומי ב"כ צד ג').

דיון

מערכת היחסים שבין התובע והנתבע

השאלה הראשונה בכל הנוגע למערכת היחסים שבין התובע והנתבע נוגעת לתוקפו ולמשמעותו של סעיף 4.4 לטופס השיקים עליו חתם הנתבע ולזכויות ולחובות החלות על הצדדים מכח סעיף זה ומכח הדין.

שאלת מפתח בהקשר זה נוגעת לטענת הנתבע, כי הסעיף כולל תנאי מקפח בניגוד לסעיף 4 לחוק החוזים האחידים.

בית הדין לחוזים אחידים בירושלים בערעורים שונים 195/97 היועץ המשפטי לממשלה נגד בנק לאומי בחן באופן רחב ומעמיק את עמידתו של חוזה לפתיחת חשבון עובר ושב בתנאי חוק החוזים האחידים, הגדיר את המבחנים לאורם יבחנו סעיפי החוזה וקבע את הסעדים ביחס לסעיפים שעמדו בניגוד להוראת החוק. לאורו של פסק דין זה ניתן לבחון גם את סעיף 4.4 האמור.

בית הדין קבע, כי: "על פי הפסיקה תוכנו של מושג הקיפוח משקף "את האיזון הראוי אשר החברה הישראלית יוצרת בין שיקולים כלכליים מוסרים וחברתיים" והוא "מבטא תפיסה חברתית באשר להגון ולראוי ביחסים חוזיים אחידים" (סעיף 3 לפסק הדין);"בדיקת הקיפוח תעשה בהתייחס לתוכנו של התנאי עצמו, אך גם תוך התייחסות ל"כלל תנאי החוזה וכל הנסיבות האחרות"...על נסיבות אלה יימנו בין היתר, טיבו של החוזה, היקף השימוש בו והמאפיינים המייחדים את היחסים שבין הצדדים לחוזה"..."יחסי הכוחות בין הבנק לבין לקוחותיו אינם שווים. הבנק נהנה מעדיפות ברורה על לקוחותיו. זאת, הן מבחינת הכוח הנתון בידיו לכפות על הלקוח תנאים חוזיים, הן מבחינת המידע העומד לרשות הבנק"....לצד שיקולים "התומכים בזכות החמרת החובות המוטלות על הבנק כלפי לקוחותיו, יש להביא בחשבון גם את האינטרסים המסחריים של הבנק, שיש בהם כדי להשפיע על המערכת הכלכלית כולה. על כן ראוי להימנע מהתערבות בהוראות חוזיות המגנות על אינטרסים לגיטימיים של הבנק" (סעיף 4 לפסק הדין).

לעניינו נשאלת השאלה האם סעיף 4.4 הנ"ל בשעה שהוא כולל הסדר המאפשר לבנק לדרוש את תמורת השיקים גם לאחר שאלה שולמו ובכלל זה גם לאחר שחלפו אפילו מספר שנים ממועד התשלום הינו סעיף הכולל תנאי מקפח?

הוראות הבנקאות (שירות ללקוח) (מועד זיכוי וחיוב בשיקים), התשנ"ב-1992, (להלן: "הוראות הבנקאות") מתייחסות לשיקים הנקובים במטבע ישראלי והן קובעות פרק זמן של שלושה ימים בין המועד בו זיכוי סכום השיק בחשבון יהפוך מארעי לסופי. אין הוראות מקבילות ככל שהדברים נוגעים לשיקים במט"ח. לא בכדי הדבר.

גביית שיק במט"ח נתונה לאי וודאות רבה יותר לעומת גביית שיק במטבע ישראלי. גביית שיק במט"ח מושפעת ממשתנים רבים ובכלל זה הדינים שעשויים להיות שונים ממדינה למדינה, הסכמים בין הבנק הגובה והבנק הנמשך, מספרם של הנסבים והמסבים בשיק וממספר המדינות הקשורות כפועל יוצא מכך בשיק ובדינים הנוגעים לגבייתו.

בפועל כאשר לקוח מפקיד בחשבון המט"ח שלו בבנק בארץ צ'ק המשוך על בנק בחו"ל, חשבון הלקוח יזוכה בסכום השיק בתוך פרק זמן העשוי להגיע לעיתים לכדי מספר שבועות.
גם הזיכוי בחשבון עצמו אינו משקף זיכוי סופי של הלקוח או מתן תמורה. הקובע אינו הפעולה הטכנית של הרישום, אלא משמעותה שאותה יש ללמוד מן ההסכם בין הצדדים או מטופס ההפקדה שעל פיו הופקד השיק.

על משמעות רישום הזיכוי בחשבון הבנק ועל יכולתו של הבנק להגביל רישום זה עמד גם השופט זוסמן בספרו "דיני שטרות" (מהדורה שישית,שם בסעיף 108 בעמ' 136-137). בהתייחסו למשמעותם המשפטית של סעיפים הקובעים תנאים לגביית השיקים קובע השופט זוסמן, כי: "..מבחינת המשפט, אין ספק בכוונת הבנק. הזיכוי שניתן ללקוח לא רק שהוא "ארעי" ...הזיכוי בחשבון אינו אלא פעולה של רישום בפנקס, תוך צפיה לקבלת הכסף בעתיד". בסעיף 109 (שם בעמ' 139) מוסיף וקובע השופט זוסמן, כי "בנק שלא רוצה בתוצאה בה הזיכוי יאפשר ללקוח שימוש ללא מגבלות בתמורת השיק שנגבה "ראוי שיקבע עם לקוחו את תנאי הגביה".

זאת ועוד, שיק במט"ח לא נחשב לאמצעי הבטוח והאמין ביותר למימון עסקאות בסחר בינלאומי. מי שמבקש להבטיח את כספו יכול לבחור מראש להשתמש במכשירים אחרים ובמרכזם באשראיים דוקומנטריים שיספקו את הוודאות והביטחון בקבלת התמורה. עומדים על כך דוד ששון, מאיר יפרח ואורלי שנקר בספרם "אשראיים דוקמנטריים - היבטים מעשיים ומשפטיים" (הוצאת שוקן,שם בעמ' 38). הם מצביעים מצד אחד על חוסר הוודאות הקיים בשימוש בשטר חליפין בסחר בינ"ל ומנגד הם מצביעים על ה"אשראי הדוקומונטרי כאמצעי משוכלל, מתוחכם ומקובל אשר "דחק את רגלי כל אמצעי התשלום האחרים" בסחר הבינ"ל. במצב דברים זה בו מצד אחד קיימת אי וודאות רבה יחסית בכל הקשור לגביה ופרעון בפועל של שיק במט"ח ומצד שני עומדת בפני הציבור אופציה בטוחה יותר לשימוש אך טבעי הוא שהבנק ירצה להבטיח את עצמו, כאשר מדובר בשיק במט"ח - בסעיף המתנה את אישור הגביה הסופי.

גם כך, למרות רצונו של הבנק לצמצם את הסיכון שהוא לוקח על עצמו בגבייה של שיקים במט"ח, חרף הסיכון המוגבר שלוקח על עצמו הלקוח הבוחר לקבל תמורה בשיקים במט"ח ועל אף הזכות המוקנית לבנק לקבוע תניה מפורשת אשר תעגן בכתובים את ארעיות הזיכוי בחשבון המט"ח אין לטעמי מקום לאפשר לבנק לקבוע את משך ארעיות הזיכוי לתקופה ללא גבול. הלקוח זכאי למידה של וודאות ולחופש פעולה להשתמש בכספו וברכושו והדבר מתחייב גם ממהלך העסקים הרגיל בו מבקש הלקוח לעשות שימוש בתמורה השיטרית שהוא זכאי לה. זאת ועוד, המסחר הבינ"ל הולך ומשתכלל, הקשר בין המערכת הבנקאית במדינות השונות משתפר ומתרחב וכך משתפרת גם הדרך להעביר מידע מבנק לבנק וממדינה למדינה. בנוסף, סעיף המקנה לבנק זכות לא מוגבלת בזמן לחזור ולחייב את הלקוח בסכום בו זוכה חשבונו עלול להגביל לטעמי באופן קיצוני ומעבר לנדרש את זכותו של הלקוח לעשות שימוש בכספו וברכושו.

במצב דברים זה, סבור אני, כי יש לאזן בין זכותו של הבנק והאינטרסים הלגיטימיים שלו מזה ובין זכותו של הלקוח והאינטרסים הלגיטימיים שלו מזה; בין רמת הביטחון שהבנק מבקש לעצמו ובין זכותו של הלקוח להשתמש ללא מגבלות בקניינו; בין מידת הסיכון שנכון שהבנק יקח על עצמו ובין המגבלות שראוי שהלקוח יקח על שכמו.

סבור אני, כי פרק הזמן הנכון בו תשמר זכותו של הבנק לחזור ולחייב את הלקוח איננו אחיד ביחס לכלל המקרים. פרק הזמן עשוי להשתנות לאור מספר שיקולים מרכזיים ובכלל זה היכרותו של הבנק את הלקוח, הביטחונות שהלקוח יכול להעמיד ומאפייניו הספציפיים של השיק ובכלל זה המדינה בה מצוי הבנק הנמשך, מספר ההסבים והנסבים הרשומים על השיק ובמקרים מסוימים גם מאפיינים אותם יכול להציג הלקוח ביחס לנמשך ולנסבים.

סעיף 3 לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982 קובע, כי "בית משפט ובית הדין יבטלו או ישנו בהתאם להוראות חוק זה, תנאי בחוזה אחיד שיש בו - בשים לב למכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות - משום קיפוח לקוחות או משום יתרון בלתי הוגן של הספק העלול להביא לידי קיפוח לקוחות".

כלומר גם אם בחוזה אחיד ישנו סעיף המקפח את הלקוח אזי ביטול הסעיף אינו הסעד היחיד אותו יכול לתת בית המשפט ללקוח אלא שמורה לבית המשפט גם הזכות לתקן את הסעיף.

לטעמי, כדי להסיר את הקיפוח הקיים בסעיף 4.4 הנ"ל יש להסיר את התנאי לפיו הבנק יכול לחזור בדרישה אל הלקוח גם שנים לאחר שחשבונו זוכה בשיק במט"ח. לדעתי יש להגביל את משך הזמן לתקופה קצרה יותר וסבירה יותר. תנאי המאפשר לבנק זכות זאת במשך שבועות ואף במשך מספר חודשים בנסיבות מסוימות ישקף לטעמי את האיזון הראוי בין האינטרסים של הבנק ובין אלו של הלקוח.

פרק הזמן הסביר עשוי לדעתי כאמור להשתנות ממקרה למקרה. גם בהקשר זה בית המשפט הוא המוסמך לקבוע מהו פרק הזמן הסביר. זאת כפועל יוצא מהנסיבות הספציפיות של המקרה ובכלל זה מידת הכרותו של הבנק עם הלקוח, היקף עסקיו, מאפייני השיק והציפיות הלגיטימיות של הבנק והלקוח בהקשר זה.

במקרה הנדון בפני, זמן הפרעון הרשום על השיק היה 14.3.01; הנתבע עצמו ביקש, כי ההעברה בגין השיק תעשה רק במאי 2001 (סעיף 5 ב. לתצהירה של רוזיטה וסיפא לעמ' 8 בפקרוטוקול); ב-7 מאי 2001 הופקד השיק בחשבונו של בנק לאומי בניו יורק (סעיף 8 לתצהירו של קלימשוסקי); וב- 10.5.01 זוכה החשבון בהתאם (סעיף 8 בתצהירו של קלימשוסקי); ביום 21.5.01 קיבל הנתבע הודעה מבנק לאומי, כי חשבונו זוכה לפי תאריך ערך של 17.5.01 (סעיף 7ב. לתצהיר הנתבע); ב-20 ביוני 2001 (לפי סעיף 11 בתצהירו של קלימשוסקי) או ביולי 2001 לפי עדותו של קלימשוסקי (עמ' 5 בפרוטוקול. שורה 4) נודע לסיטי בנק על הזיוף הנטען; הודעה על כך נמסרה מסיטי בנק לבנק לאומי ביולי 2001 וחשבונו של בנק לאומי חויב ב-27.8.01 (עדותו של קלימשוסקי. עמ' 5 שורה 5- 6); ביום 24.10.01 הודיע בנק לאומי לנתבע, כי השיק הוחזר מהסיבה "הסבה מזויפת" וחשבונו של הנתבע חויב בהתאם לפי ערך יום 12.9.01 (סעיף 6 ד. לתצהירה של רוזיטה).

פרק זמן של כחמישה חודשים בין הזיכוי בחשבון ועד ההודעה שנמסרה לנתבע בגין החזרת השיק הינו אכן פרק זמן ארוך. יחד עם זאת ישנן נסיבות בהן גם פרק זמן זה יחשב לסביר. לדעתי, כך הם פני הדברים במקרה שבפני. הנתבע קיבל לידיו שיק במט"ח כאשר לפי עדותו שלו הוא כלל לא ידע מה מהות העסק בארגנטינה מולו גיבשו חבריו את החוזה (עמ' 13 בפרוטוקול. שורות 5-6 ושורות 17-18); הוא כלל אינו מכיר את הנפרע של השיק (עמ' 15 בפרוטוקול. שורות 7-8); והוא לא ידע להסביר מה הקשר בין החברה בארגנטינה והנפרע על השיק (עמ' 15. שורות 21-22). כבר עסקתי לעיל באי הוודאות הקיימת בגביית שיקים במט"ח ובאופציות החלופיות הבטוחות יותר הקיימות לקיום סחר בינ"ל. קל וחומר שהדברים נכונים למאפייני העסקה הנוכחית. כלומר סבור אני, כי על הנתבע היה לצפות, כי נוכח מאפייני השיק גלומים בעסקה רכיבים של אי וודאות ואלה עשויים להשפיע על משך הזמן שידרש עד להפיכת הזיכוי בחשבונו מארעי לקבוע.

נכון אומנם, כי לא ניתן במהלך הדיון שנערך בפני כל הסבר ביחס לפרק הזמן הארוך יחסית (כארבעה חודשים) שחלף בין המועד בו נודע לבנק על ההסב המזויף ועד למועד בו הדבר הועבר לידיעת הנתבע. בנסיבות מסוימות פרק זמן ארוך שכזה עשוי היה לפעול לחובתו של הבנק. זאת אם היו מוצגות לי ראיות ואם הייתי משתכנע, כי בפרק זמן נוסף זה נגרם נזק לנתבע או כי נזקיו הוחמרו באופן משמעותי. לא הוצגו לי כל ראיות בהקשר זה.

כיוון שכך אני קובע, כי: סעיף 4.4 הנו מקפח ככל שהוא מאפשר לתובע לחייב את חשבונו של הנתבע גם שנים לאחר זיכוי החשבון. תיקון הקיפוח יעשה ע"י תיקון הסעיף והגבלת משך הזמן בו הבנק יכול לחזור ולחייב את חשבון לקוחו לתקופה של שבועות או חודשים. משך הזמן הסביר, יקבע בהתאם לנסיבות העניין. בנסיבות העניין הנדון בפני פרק הזמן שחלף ממועד הזיכוי ועד מועד החיוב, גם אם היה ארוך, היה במסגרת הסביר. כיוון שכך עמדה לתובע הזכות לחזור ולחייב את חשבונו של הנתבע בסכום השיק שחזר. התובע, זכאי לתבוע מהנתבע את פרעון יתרת החובה שנוצרה בעקבות כך בחשבון. בשעה שהנתבע לא פרע יתרה זאת דין התביעה שנדונה בפני להתקבל.

מערכת היחסים שבין הנתבע ובין צד ג'

צד ג' מעלה טענות מקדמיות הנוגעות לפורום המוסמך לדון בתביעה זו ולדין שצריך לחול עליה. עוד קודם לבחינת הטענות המקדמיות יש לברר מה הן העילות אותן מעלה הנתבע כנגד סיטי בנק. אלה רלוונטיות הן לעניין קביעת הפורום הנאות לדון בהן ובוודאי בנוגע לדין החל בהקשרן.

ב"כ צד ג' טוען בפתיח לסיכומיו,כי "מקריאת ההודעה לצד שלישי ואפילו סיכומי צד הנתבע אנו לא לומדים מה העילה המשפטית לחייב את סיטי בנק לשפות את הנתבע אם התובע יזכה בתביעתו".

בפועל מסיכומי ב"כ הנתבע אכן קשה ללמוד לאילו עילות תביעה הוא מכוון. לעומת זאת ניתן לדעתי ללמוד על עילות התביעה מההודעה אותה העביר הנתבע לצד ג'. לטענתו: סיטי בנק התרשל כאשר לא החזיר את השיק מיד כשהופקד לגביה אלא המתין 4 חודשים לאחר שהשיק המקורי הגיע לידיו ולאחר שהשיק נפדה בטרם העלה טענת היסב מזויף (סעיף 11 להודעה לצד ג'); סיטי בנק היה שותף לקנוניה במטרה לעשוק את התובע (סעיף 10 להודעה לצד ג'). בנוסף בסיכומיו התייחס ב"כ הנתבע גם למשמעויות הנובעות מכך שבמהלך הדיון הובהר, כי השיק נשוא הדיון נעלם ולא ברור היכן הוא מצוי. כיוון שכך לטענת הנתבע נמנעת מהנתבע זכות התביעה על פי השיק וממילא על סיטי בנק להחזיר לנתבע את השיק או את שוויו (סעיפים 2 ו-3 לסיכומי ב"כ הנתבע).

עוד קודם לדיון בשאלות המקדמיות אני מוצא לנכון להתייחס לטענת הקנוניה. בית המשפט העליון בעל"ע 8838/00 עו"ד שמחה ניר נ' הוועד המחוזי - לשכת עורכי הדין תל אביב ,פ"ד נו(2) 169, התייחס למשמעות של קנוניה ולקונוטציות העולות ממנה: "משמעותה של קנוניה היא "הסכם חשאי שנעשה כדי להערים על מישהו, עשיית "יד אחת" (המילון החדש מאת אברהם אבן שושן), "התקשרות משותפת חשאית כדי להערים על מישהו (אוצר הלשון העברית לתקופותיה השונות, מאת יעקב כנעני) וכן "התקשרות לעשות דבר ברמאות..ערמומיות של יד אחת, מחשבה, רמיזה ומזימה" (מילון עברי מאת יהודה גור). ואם לא די במשמעות הביטוי במילונים הרי שניסיון החיים מלמד, כי השימוש בביטוי זה בחיי היום יום הוא בעל קונוטציה שלילית, פלילית או בלתי מוסרית או בלתי הוגנת".

לטעמי הנתבע לא הביא כל ראיה המעידה על קנוניה שנרקמה כנגדו על ידי מי מהמעורבים בפרשה; טענתו בהקשר זה נעדרת כל בסיס עובדתי ובוודאי היא לא הוכחה ברמת ההוכחה הנדרשת ככל שמדובר בטענה בעלת גוון פלילי. כיוון שכך אני דוחה טענה זאת כבר בראשית דברי.

במצב דברים נותרה לדיון טענת הנתבע הנוגעת להתרשלות נתבע צד ג' בכל הקשור לטיפול אותו נקט בשיק נשוא דיון זה.

שאלת הפורום הנאות

הלכה פסוקה היא, כי "דוקטרינת הפורום הבלתי נאות מאפשרת לבית המשפט שלא להפעיל את סמכותו אם שכנעו הנתבע, כי ישנו פורום זר שהוא "הפורום הטבעי" לדון בתובענה. כדי לקבוע איזהו "הפורום הטבעי" לדון בתובענה יש לקבוע לאיזו מדינה מרב הזיקות לעניין...שיקולי נוחות אינם אלא שיקול אחד בהחלטה על היות הפורום בלתי נאות ולצידם שיקולי יעילות...במסגרתם של אלה יש לשאול אם ציפיותיהם הסבירות של הצדדים היו שהתביעה תדון בישראל ואם לישראל ולשיטת המשפט הישראלית עניין אמיתי בתובענה....ראית הפורום בעל מרב הזיקות לעניים כפורום הטבעי אינה נובעת רק מנוחות הצדדים אלא גם מציפיותיהם הסבירות של הצדדים ומהיכולת לנהל הליך יעיל בארץ" (סעיפים 10 ו-11 לפסק דינו של השופט ריבלין ברע"א 3144/03 אלביט הדמיה רפואית בע"מ נ' HAREFUAH SERVICOS DE SAUDE S/C LTDA,פ"ד נז (5) 414).
יישום מבחן "מירב הזיקות לעניין" מחייב "להביא בחשבון את כל הנסיבות הרלוונטיות ולקבוע על יסודן מהי המדינה שראוי לקיים בה את ההליך המשפטי כשנקודת המוצא היא שהעניין צריך להתברר בבית המשפט המוסמך אליו הוגשה התביעה" (רע"א 2903/96 מסיקה נ' דולנס,פ"ד נב (1) 817); "על בית המשפט לתת את דעתו על הפיחות שחל במשקלה של הטענה בדבר פורום לא נאות- שמקורה בקשיים הכרוכים בבירור תביעה נגד נתבע זר- על רקע ההתפתחויות הטכנולוגיות בתחום התקשורת המאפשרות לקיים קשר בין מדינות בלא צורך לטלטל עדים ממדינה למדינה "(סעיף 7 לפסק דינה של השופטת דורנר ברע"א 9141/00 Franz Lang ו-4 אח' נ' ירון מרכס ו-8 אח',פ"ד נו(1) 118); ובנוסף " על הטוען טענת 'פורום בלתי נאות' לשכנע את בית המשפט בישראל כי המאזן נוטה בבירור ובמובהק אל עבר הפורום הזר" (ע"א 2705/91 אבו ג'חלה נ' חברת החשמל מזרח ירושלים בע"מ ,פ"ד מח(1) 554).

צד ג' לא הצליח לשכנע אותי, כי המאזן נוטה בבירור ובמובהק אל עבר הפורום הזר. יתרה מכך לדעתי לקוח בנק המפקיד שיק לגביה במט"ח בבנק בישראל רשאי לצפות, כי אם ידרש להגיש תביעה בהקשר לשיק זה הוא יוכל לעשות זאת בישראל. באותו אופן סבור אני, כי בנק בחו"ל המקבל לפרעון שיק שנמסר לגביה במדינה אחרת יכול לצפות, כי תביעה כנגד מעשיו בהקשר זה עשויה להתברר גם בפורום מחוץ למדינתו.

קלימשוסקי בתצהירו (שם בסעיף 19) טוען, כי בהסכם שבין סיטי בנק לבין בנק לאומי נקבע, כי לבית המשפט בניו יורק תהא הסמכות הבלעדית לדון בכל מחלוקת אשר תקום בהקשר להסכם בין הבנק ובנק לאומי. אולם, הסכם זה אינו מחייב את הנתבע והנתבע כלל איננו קשור בו.

כיוון שכך אני קובע, כי בית משפט זה הינו הפורום המתאים לדון בתביעה של הנתבע כנגד צד ג'.

מהו הדין החל על תביעה זו?

קלימשוסקי בעדותו (עמ' 5 שורות 14-15) טוען, כי על פי תנאי סיטי בנק הם מחילים את דין מדינת ניו יורק ובסעיף 20 לתצהירו הוא מבהיר, כי "החקיקה והפסיקה במדינת ניו יורק קובעים, כי כאשר תצהיר ניתן על ידי מסב, הטוען כי חתימתו על גב השיק מזויפת, לבנק,כל בנק המקבל תצהיר שכזה, יש הזכות המלאה לבקש החזר של הכספים אשר שולמו בגין השיק ובמקרה שלנו לבנק הזכות המלאה לדרוש את הכספים בחזרה מלאומי".

הנתבע טוען, (סעיף 13 ג' (3) ו- (4) ו-כן סעיף 13 ד. לסיכומיו, כי "עניין זיוף חתימת הסבה נחתך עפ"י דין המקום בו נעשתה הפעולה - דהיינו ההסבה...סביר אך לא הוכח, כי ההיסב נעשה בארגנטינה מקום מושב הנפרע ומשם הגיע השיק...בשאלת כשרות ההיסב והזכויות על פיו אין כל חשיבות למקום מושב צד ג' במדינת דלוור. אולם אם יש קשר לדלוור הדין בדלוור לא הוכח. כיוון שכך טוען הנתבע "בהעדר ראיה על הדין המהותי בארגנטינה חלה חזקת "שוויון הדינים".

בדנא 94 /1558 ויקטוריה נפיסי נ' סימנטוב נפיסי ,פ"ד נ(3) 573,נקבע, כי הדין הזר נתפס כעובדה המצריכה ראיות להוכחתה, ואי-הרמת נטל ההוכחה עומד לרועץ למי שלפתחו רובץ נטל זה. בנוסף נקבע בפס"ד זה, כי בנטל הוכחת הנחה מקדמית זו שעליה מיוסדת חזקת שוויון הדינים, היינו כי מדובר בעיקרון משפטי כללי, נושא בעל הדין המבקש לסמוך על הוראותיו של הדין הזר.

הנתבע לא עמד בנטל הנדרש לעניין הוכחת שוויון הדינים ולפיכך לטעמי אין מקום לקבל את דרישתו בהקשר זה. יחד עם זאת סבור אני, כי גם אם הייתי מקבל את עמדתו והייתי סבור, כי יש לדון בהקשר זה על בסיס עקרון שוויון הדינים לא היה הדבר מסייע לקבל את טענות הנתבע.

לדעתי השאלה המרכזית הנוגעת לענייננו מתייחסת לשאלה האם היה חייב סיטי בנק לפרוע את השיק או שמא הוא היה רשאי שלא לפרוע אותו ולבקש מבנק לאומי את תמורתו בחזרה?

בהתאם לגישתו של הנתבע (הגם שכאמור לעיל אינני מסכים לה) אבחן את הנושא לאור הדין בישראל תחת הנחת שוויון הדינים.

השיק נשוא דיון זה היה משוך על שם ראול ועל גבו הייתה חתימה הנחזית להיות חתימתו של ראול. הנתבע היה אוחז השיק וכמי שהחזיק בשיק שעל גבו התנוססה חתימה שנחזתה להיות חתימתו על החלק של ראול ביקש הנתבע מבנק לאומי לגבות עבורו את השיק מהבנק הנמשך בחו"ל. בנק לאומי חתם על גב השטר והפקיד אותו בחשבונו המתנהל בסיטי בנק ניו יורק.


פקודת השטרות(נוסח חדש) (להלן: "פקודת השטרות") בסעיף 23 (א) קובעת, כי "חתימה על שטר שהיא מזוייפת או שומה בו שלא בהרשאת האדם שהחתימה נחזית כשלו, אין כוחה יפה כלשהו, ואין רוכשים על ידיה או על פיה כל זכות להחזיק בשטר או להפטיר ממנו או לאכוף פרעונו על כל צד שבו, אלא אם האדם שכנגדו באים להחזיק את השטר או שעליו באים לאכוף פרעונו מנוע מלטעון טענת זיוף או הרשאה..."

כאשר טענת זיוף מתייחסת לזיוף בשלב ההסבה הבנק הנמשך נהנה לפי סעיף 23(ג) לפקודת השטרות מהגנה סטטוטורית למקרה שפרע את השטר עם חתימת ההסב המזויפת ובלבד שפעל "בתום לב" ו"ובדרך העסקים הרגילה".

מה היא "דרך העסקים הרגילה" אשר לפיה היה הסיטי בנק צריך לנהוג?

עוסק בנושא החוקר ריקרדו בן אוליאל בספרו ,דיני בנקאות. שם בעמ' 323 הוא קובע, כי "אומנם מקובל לציין, כי המושג "דרך עסקים הרגילה" היא שאלה שבעובדה וכי יש להעריכה בהתאם לנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה. לעומת זאת קמה מחלוקת לגבי היקף הפרקטיקה הבנקאית הנדונה". יש הסוברים, כי "דרך העסקים הרגילה היא זו המקובלת בחברה הרחבה ולא על ידי בנק מסוים או קבוצת בנקים" ויש הסוברים, "כי המושג מתייחס לפרקטיקה המקובלת על ידי הבנק הנדון".

קלימשוסקי בעדותו (החל מעמ' 5 בפרוטוקול) הציג את העקרונות והמדיניות לאורם פועל הסיטי בנק. בין אם מדובר בפרקטיקה נוהגת על ידי הסיטי בנק ובין אם מדובר בדרך עסקים רחבה החלה מכח החוק על כלל הבנקים בניו יורק ו/או בדלוואר השתכנעתי כי דרך העסקים המקובלת במקרה זה היא זו אותה הציג קלימשוסקי לפיה די בתצהיר של הנפרע או הנסב, כי חתימתו מזוייפת על מנת לסרב לפרוע את השיק.

במצב דברים זה, גם בהנחת שוויון חזקת הדינים ומכוחה לפי הדין הנהוג בישראל היה רשאי הסיטי בנק לחזור ולדרוש מבנק לאומי להשיב לו את תמורת השיק. אכן לפי הדין בישראל הסיטי בנק לא היה חייב לעשות זאת אך גם לפי הדין בישראל הוא היה זכאי לעשות זאת אם סבר, כי פרעון השיק , לאחר שנודע לו על תצהירו של ראול, יהיה למעשה שלא בהתאם לדרך המקובלת ו/או שלא בתום לב.

במצב דברים זה יש לדחות לדעתי את הודעתו של הנתבע כנגד צד ג' ובכלל זה גם אם נקבל את גישתו, כי חל עקרון "שוויון הדינים".

סוגיית השיק שאבד

במהלך הדיון שנערך בפני התברר, כי השיק נשוא דיון זה אבד ולא ברור היכן ובידי מי הוא נמצא. כיוון שכך טוען, הנתבע, (סיפא לסעיף 2 לסיכומיו), כי הדבר מונע מהנתבע שימוש בזכות התביעה כנגד הצד השני בעסקת היסוד אשר עמדה ברקע למסירת השיק וכי על צד ג' להחזיר את השיק או את שוויו.

לטעמי טענות אלה אינן רלוונטיות לתביעה של הנתבע כנגד צד ג'. תביעתו נשענה על טענה של התרשלות בהליך גביית השיק והיא ממילא לא התייחסה לנושא אובדן השיק. יתרה מכך לא הובאו כל ראיות, כי הנתבע נקט בניסיון כלשהוא לתבוע את מי מהמעורבים בעסקת היסוד או כי נמנעה ממנו תביעה שכזו נוכח אובדן השיק.

סיכום

אני מקבל את תביעת התובע כנגד הנתבע. אני דוחה את הודעת צד ג' שהגיש הנתבע כנגד צד ג'.

הנני מחייב את הנתבע לשלם:

(א)     (א) לתובע - 129,461₪ בתוספת ריבית בשיעור ובאופן הנקובים בסעיף 12(ב) לכתב התביעה מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.
(ב)     (ב) לתובע - אגרת בית המשפט בתוספת ריבית והצמדה מיום תשלומה בקופת בית המשפט ועד התשלום המלא בפועל ע"י הנתבע.וכן הוצאות משפט,אם היו ,בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתן ועד לתשלום המלא בפועל.
(ג)     (ג) לתובע - שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד יום התשלום בפועל.
(ד)     (ד) לצד ג' - שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל וכן הוצאות משפט ,אם היו,בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתן ועד התשלום המלא בפועל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הגדרת לקוח בנק

  2. לקוח בנק מועדף

  3. עורך דין נגד בנק

  4. אי כדאיות כלכלית

  5. חוק הבנקאות רישוי

  6. תביעה נגד בנק יהב

  7. התיישנות תביעת בנק

  8. פקודת הבנקאות, 1941

  9. הצעת חוק בנק מח עצם

  10. תביעה נגד בנק איגוד

  11. תביעה נגד בנק לאומי

  12. התניית שירות בשירות

  13. העברה בנקאית בטלפון

  14. היתר עיסקא בנק לאומי

  15. חוק שירות לקוחות בנק

  16. סמכות המפקח על הבנקים

  17. חיוב כפול של לקוח בנק

  18. תביעה נגד בנק דיסקונט

  19. הברחת נכס משועבד לבנק

  20. תנאי מקפח בחוזה בנקאי

  21. סירוב בנק לפריסת חובות

  22. עורך דין לענייני בנקאות

  23. בקשת בנק לפסק דין חלקי

  24. עורך דין לענייני בנקים

  25. התיישנות תביעה נגד בנק

  26. התיישנות תביעה נגד בנק

  27. אחריות הבנק כלפי ערבים

  28. העברה בנקאית ע''י מתחזה

  29. דחיית טענת מרמה נגד בנק

  30. הודעת הבנק ללקוח באיחור

  31. מחיקת המילים למוטב בלבד

  32. מכתב הצהרת כוונות מהבנק

  33. אי מתן שירות בנקאי במועד

  34. עצימת עיניים מצד לקוח בנק

  35. תביעה נגד בנק ערבי ישראלי

  36. התניה פסולה של שירות בנקאי

  37. תביעת בנק נגד ערב של חברה

  38. מניעת מכירת רכב ע''י הבנק

  39. חוב לבנק על מסחר באופציות

  40. זכויות מוכר מול זכויות בנק

  41. העברה בנקאית ללא מסמך בכתב

  42. העברת עובדת בנק לתפקיד אחר

  43. תביעה לתשלום יתרת חוב לבנק

  44. תקופת צינון למפקח על הבנקים

  45. חיוב הבנק (צד ג') בחוב הפסוק

  46. מימוש בטוחות - תביעה נגד בנק

  47. הלוואה חוץ בנקאית ללא הסכם בכתב

  48. בקשה לחייב לחתום על מסמכים בבנק

  49. איך מוכיחים התניית שירות בשירות

  50. הקפאת הרשאה לביצוע עסקאות מט''ח

  51. האם הבנק התנה קבלת שירות בשירות ?

  52. צו הבנקאות (אגרות), התשמ"ג-1983

  53. תביעה של בנק הפועלים על יתרת חוב

  54. אחריות בנק מלווה כלפי רוכשי דירות

  55. תביעת בנק על חוב בחשבון עובר ושב

  56. הודעה בדבר מסירת פרטי זיהוי לבנק

  57. פיצוי מהבנק על דיווח ל-BDI על חוב

  58. תביעת בנק בגין חוב בחשבון של חברה

  59. תקלה באתר בנק לאומי - תביעת פיצויים

  60. עורכי דין המתמחים בתביעות נגד בנקים

  61. הודעה על מתן הוראות ניהול בנקאי תקין

  62. תביעה של בנק בגין חובות אישיים של ערבים

  63. צו הבנקאות (מוסדות כספיים), תש"ל-1970

  64. בקשת מנהל מיוחד למימוש נכס משועבד לבנק

  65. הודעה על תיקון הוראות ניהול בנקאי תקין

  66. התניית שירות בנקאי בפתיחת תוכנית חיסכון

  67. טען כי לא קיבל מהבנק התראה לפני מכתב ההגבלה

  68. לאיזה בית משפט מגישים תביעה נגד לקוח של בנק

  69. צו הבנקאות (פיקדונות ללא תנועה), התש"ס-2000

  70. כללי הבנקאות (הביקורת הפנימית), התשנ"ג-1992

  71. נטען כי הבנק ראה את שני החשבונות כאובליגו אחד

  72. חוק לתיקון פקודת הבנקאות (מס' 9), תשכ"ט-1969

  73. רכישת אופציות על מדד המעו''ף - תביעה נגד בנק

  74. הודעה על שינוי במועד תחולת הוראות ניהול בנקאי תקין

  75. טענו שהבנק הסתיר את המסמכים הרלבנטיים לשאלת ההתיישנות

  76. הוראות הבנקאות (הצגת דו"ח כספי שנתי ופרסומו), התשנ"ב-1991

  77. בקשה שבית המשפט יכריז כי השעבוד גובר על השעבוד לטובת בנק לאומי לישראל

  78. כללים חשבונאיים לחישוב נזילות חובה ונזילות בפועל של תאגידים בנקאיים

  79. תקנות מס הכנסה (הנחה ממס על פקדון במטבע ישראלי בתאגיד בנקאי), התשמ''א-1981

  80. כללי הבנקאות (רישוי) (הגדרת הון תאגיד בנקאי לענין סעיף 23א לחוק), התש"ן-1990

  81. צו הבנקאות (שירות ללקוח)(ביטול הפיקוח על שירותים בנקאיים מסוימים ושינויו במקרים אחרים), התשס"ח-2008

  82. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון