ערבות בנקאית אוטונומית

הגישה הרווחת גורסת כי הערבות הבנקאית הינה ערבות אוטונומית, עצמאית ובלתי תלויה במערכת היחסים שבין הנושא לחייב. אחת התכליות של כתב ערבות בנוסח כגון זה היא ל'בודד' את תביעת הנערב כלפי הערב מכל מיני השגות שהחייב העיקרי עשוי להשיג על תביעת הנערב כלפיו. יתרה מזאת, במספר פסקי דין נקבע כי האוטונומיה של הערבות, המתבטאת בהתחייבות הערב לשלם לפי דרישה ראשונה של הנערב, בלי שהלה יצטרך לבסס את דרישתו, אינה נפגעת על ידי ציון העילה למתן הערבות בכתב הערבות. להלן החלטה בנושא ערבות בנקאית אוטונומית: החלטה א. בפניי בקשה למתן צו מניעה זמני, לפיו ייאסר על המשיב מס' 2 (להלן: "הבנק"), לשלם למשיבה מס' 1 (להלן: "אמקור"), סכום כלשהו מסכומי כתבי הערבות הבנקאית, אשר הוציא הבנק לטובת אמקור לבקשת המבקשת (להלן: "ארנסון"), וזאת עד למתן פסק דין סופי בתיק העיקרי. כבר כאן אדגיש כי הצדדים העלו טענות עובדתיות ומשפטיות, שכפי שאבהיר בהמשך, דין רובן להתברר במסגרת התובענה הכספית שהגישה ארנסון כנגד אמקור (ת.א. 230/07), עוד ביום 13.2.07. ב. להלן תמצית העובדות הצריכות לעניין: ארנסון היא חברה העוסקת בבניה. אמקור היא בעלת זכויות החכירה לדורות במקרקעין הידועים כחלקות 39, 45-47, 2, 33-35 בגוש 7095 וחלקה 65 בגוש 7094, ברח' יגאל אלון בתל-אביב. ביום 3.6.03, נחתם חוזה בין אמקור לבין ארנסון, לפיו התחייבה ארנסון לבצע עבור אמקור עבודות בניה במסגרת הקמתו של פרוייקט בניה רחב היקף במקרקעין הנ"ל (נספח ב' למוצגי ארנסון). על פי סעיף 15 לחוזה, נדרשה ארנסון למסור לאמקור ערבות ביצוע וערבות בדק, ובהתאם המציאה ארנסון לאמקור ערבות בנקאית, מיום 8.7.03, על סך 2,665,000 ₪ (ערבות מס' 1708-448313-249-2003), וכן ערבות בנקאית נוספת, מיום 22.8.05 על סך 2,500,000 ₪ (ערבות מס' 488313-00179-2005-006) (נספחים א'1 ו-א'2 למוצגי ארנסון). מטעמה של אמקור, פיקחה על ביצוע העבודות בפרוייקט ומילאה את תפקיד המהנדס, כהגדרתו בחוזה, חברת C.P.M, בפיקוחו של מר רמוס אלוני. על פי הוראות החוזה, תשלום התמורה לארנסון, נעשה באמצעות חשבונות חלקיים (מצטברים) המוגשים על ידי ארנסון, בתנאי שביצוע העבודות שפורטו בהן אושר על ידי C.P.M. לאחר סיום ביצוע כל העבודות היה על ארנסון להגיש חשבון סופי, אשר בתום בדיקתו ייקבע שכר החוזה שישולם לארנסון' בניכוי התשלומים החלקיים שכבר שולמו עד לאותה עת. ג. עד לחודש ספטמבר 2005, התנהלו יחסי הצדדים, לכאורה, למישרין, אולם, ממועד זה לערך, החלו הצדדים בתכתובת ענפה, בה העלו טענות שונות איש כלפי רעהו. אמקור טענה כי חלקים מסויימים בבניה לא בוצעו על ידי ארנסון, או לא בוצעו כנדרש. כמו כן, עלו טענות מצד אמקור ו- C.P.Mעל העדר התקדמות וטיב עבודה נמוך (נספחים ג'-ז' למוצגי אמקור). ביום 19.6.06 הודיעה אמקור לארנסון, כי לאור אי ביצוע התיקונים ומסירת השטחים, לא בספטמבר ולא בכלל, הוחלט לבצע את העבודות שלא הושלמו בעזרת קבלן אחר (נספח ח' למוצגי אמקור). ארנסון, לעומת זאת, טענה כי על אף שכמעט כל העבודות הושלמו (ואלה שלא הושלמו הינן באשמת אמקור), העמידה אמקור את חשבונה של ארנסון ביתרה שלילית, ללא כל בסיס, והקיזוז, לגירסת ארנסון, נעשה בחוסר תום לב. לגישת ארנסון, ההפחתות נעשו על דעת אמקור ובניגוד להסכם, אשר הינו הסכם פאושלי, ואף בניגוד לדין, שכן ארנסון היתה מוכנה וערוכה לבצע את העבודות כנגד תשלום תמורה בגינן. כמו כן, טענה ארנסון, כי אמקור כלל לא נתנה הנחיות מפורשות להמשך ביצוע העבודה, וזאת עד לסוף חודש פברואר 2006. ד. נקודת השבר ביחסי הצדדים, כך נדמה, ארעה עם הגשת החשבון הסופי על ידי ארנסון לאישורה של אמקור, לפיו יתרת התשלום המגיעה לארנסון, נכון ליום 14.3.06 (נספח י"ב למוצגי אמקור), עמדה על סך 16,037,237 ₪. אמקור הגישה את החשבון הסופי שלה ביום 18.6.06 (נספח י"ג למוצגי אמקור) לפיו ארנסון עמדה ביתרת חובה כלפי אמקור בסך 8,229,359 ₪. משלב זה, החל להחריף הסכסוך בין הצדדים. במספר רב של תכתובות שנערכו לאחר מכן, הכחיש כל צד את אופן החישוב של הצד השני, כאשר אמקור טוענת לתשלום ביתר, בעוד שארנסון טוענת כי אמקור לא לקחה בחשבון תוספות חריגות שביצעה ארנסון בפרוייקט, ומכל מקום נטען שאמקור לא היתה רשאית להפחית על דעת עצמה את סכום הפאושל (נספחים ג'-י"ד למוצגי ארנסון ונספחים י"ד-י"ח למוצגי אמקור). אמקור העלתה לראשונה את כוונתה לממש את הערבויות הבנקאיות, בגין החוב הנטען לשיטתה, ביום 20.7.06 (נספח ט"ז למוצגי אמקור). בד בבד, נעשו בין הצדדים מספר נסיונות להגיע לפשרה, לרבות פניה להליך גישור אשר בא אל קיצו מבלי שנמצא פתרון למחלוקת בין הצדדים, בפברואר 2007, או אז חידשה אמקור את פעילותה למימוש הערבויות הבנקאיות (נספחים י"ט-כ"ב למוצגי אמקור). ה. ביום 13.2.07 הגישה ארנסון את תביעתה לבית משפט זה, כנגד אמקור (ת.א. 230/07) בה תובעת ארנסון את יתרת הסכום המגיע לה, לטענתה, בגין ביצוע העבודות בסך של 24,821,145 ₪. אמקור הגישה לבנק ביום 11.3.07, דרישה למימוש שתי הערבויות הבנקאיות. ביום 16.3.07 הוגשה בקשה זו שבפניי, לפיה ביקשה ארנסון לקבל צו מניעה זמני שימנע מאמקור לממש את הערבויות הבנקאיות. לאחר ששמעתי באותו יום את טענותיה של ב"כ ארנסון ועיינתי בבקשה, נתתי במעמד צד אחד צו מניעה ארעי בלבד, לפיו על הבנק להימנע מלשלם לאמקור סכום כלשהו על פי כתבי הערבויות. כמו כן, הוריתי כי הערבויות הבנקאיות נשוא הדיון יוארכו עד לתאריך 1.4.08. בהמשך קבעתי את הדיון בבקשה לצו המניעה במעמד שני הצדדים ליום 16.4.07 (החלטה מיום 5.4.07). ו. טענות הצדדים: ב"כ שני הצדדים עשו את מלאכתם נאמנה ולא הותירו טענה, שניתן היה לטעון אותה במסגרת הסכסוך הכולל שבין הצדדים, מחוץ לכתבי הטענות שלהם. על כך עוד הוסיפו וטענו בפניי ב"כ שני הצדדים, בדיון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 16.4.07. אוסיף, שבקשתה של ארנסון למתן צו מניעה זמני נתמכת בתצהירו של מנכ"ל המבקשת מר אבי ארנסון מיום 14.3.07. תשובתה של אמקור לבקשה לצו מניעה זמני נתמכת בתצהירו של מר רמוס אלוני המהנדס הראשי בחברת C.P.M, מיום 1.4.07. ביום 15.4.07 הוגשה תגובתה של ארנסון בהתייחס לתשובתה הנ"ל של אמקור, ולתגובה מצורפים תצהיר משלים של מר אבי ארנסון מיום 10.4.07 וכן תצהירו של מר יוסי כהן, מהנדס, מנהל הפרוייקט מטעם ארנסון, מיום 12.4.07. אמקור מצדה הגישה ביום הדיון, 16.4.07, בקשה למחיקת תצהיריהם הנ"ל של מר אבי ארנסון ומר יוסי כהן, ובקשתה זו של אמקור נתמכת בתצהיר נוסף של מר רמוס אלוני מיום 16.4.07. בפתח הדיון שהתקיים בפניי ביום 16.4.07 קבעתי (עמ' 5-6 לפרוט') שאין בדעתי למחוק מי מהתצהירים המצויים בפניי, ובכלל זה גם התצהירים המשלימים שצורפו לתגובתה של ארנסון (מיום 15.4.07) והוספתי שאקח בחשבון, בין היתר, גם את הטענות שפורטו בבקשתה של אמקור שבבש"א 5925/07, וכן קבעתי שאני מרשה הגשת תצהירו הנוסף של מר רמוס אלוני על נספחיו. בהמשך, הושגה הסכמה דיונית בין ב"כ הצדדים (עמ' 6 לפרוט') אשר קיבלה תוקף של החלטה, ולפיה לא תתקיים חקירה נגדית של המצהירים. באי כח הצדדים פירטו בפניי, בישיבה מיום 16.4.07, את טענותיהם בע"פ, וזאת מעבר לחומר רחב ההיקף שהונח בפני בית המשפט, כל זאת לצורך ההכרעה בבקשה לסעד זמני. אבהיר, שעניינה של הבקשה שבפניי הוא, כאמור, מתן צו מניעה זמני למניעת מימוש הערבויות הבנקאיות. על כן, אגביל את התייחסותי בהחלטה זו, אך ורק לטענות הצדדים אשר נוגעות לענין הבקשה שבפניי, וזאת להבדיל מיתר הטענות שנטענו ושדינן להתברר במסגרת התובענה הכספית שהוגשה על ידי ארנסון בת.א. 230/07. ז. טענותיה של ארנסון, התומכות לטענתה במתן צו המניעה הזמני, מסתכמות למעשה בשתי טענות עיקריות. הטענה הראשונה של ארנסון היא כי הערבויות שאת מימושן דורשת אמקור, הינן ערבויות לביצוע, שעם תום הביצוע הפכו לערבויות בדק. לטענת ארנסון, היא מילאה אחר כל התחייבויותיה החוזיות והשלימה את עבודות הבניה בפרוייקט, ולכן בקשתה של אמקור למימוש הערבויות הבנקאיות במטרה לגבות סכום כספי, שלטענתה היא שילמה לארנסון ביתר, ולא למטרת ביצוע עבודות הבניה או הבדק, אינה מתיישבת עם מטרת הערבויות הבנקאיות. לטענת ארנסון, אמקור לא נתנה לה כל התראה, על כך שהיא הפסיקה את ביצוע העבודות ושהיא נדרשת לשוב ולהשלימן. עוד טוענת ארנסון שאין כל דרישה של אמקור לביצוע תיקוני בדק שלא נענתה על ידי ארנסון. ארנסון טוענת שבפיסקה הראשונה של כתב הערבות נאמר כי הבנק מתחייב כלפי אמקור, כי בכל מקרה בו אמקור תדרוש את פרעון הערבות בקשר עם הסכם מיום 3.6.03, (ההדגשה שלי - י.ג.) מתחייב הבנק לפרוע את סכום הערבות. מכאן, לטענת ארנסון, הזכות של אמקור לדרוש מן הבנק את פרעון הערבות, נקבעה במסגרת עסקת היסוד שבין הצדדים. עוד טוענת ארנסון כי, לפי סעיף 15 להסכם, היא נדרשת להמציא לאמקור בטחונות, ומלשון הסעיף עולה כי הערבויות הנדרשות הינן להבטחת ביצוע ובדק. הרציונאל, לגישת ארנסון, שבבסיס הדרישה לערבויות ביצוע הוא, שבמהלך ביצוע העבודות הקבלן הוא בעל השליטה במקרקעין, והוא הקובע את קצב העבודות. המזמין בתקופה זו, נתון לחסדיו של הקבלן, אשר נמצא אותה עת בעמדת כוח אל מול המזמין. על מנת לאזן בין פערי הכוחות בין הצדדים במהלך תקופת הבנייה, נדרש הקבלן למסור למזמין ערבויות בנקאיות. יחד עם זאת, כך טוענת ארנסון, מאזן הכוחות מתהפך כאשר הקבלן מסיים את ביצוע העבודות ועוזב את אתר הבניה. במועד זה חוזרת השליטה למזמין ובשלב זה, דווקא הקבלן זקוק להגנה ולא המזמין. לפיכך, טוענת ארנסון, שאמקור לא ביקשה לממש את הערבויות הבנקאיות לצורך תכליתן ומטרתן, דהיינו, הבטחת ביצוע העבודות על ידי ארנסון, אלא לצורך תשלום כספי גרידא. הערבויות לא ניתנו עבור שלב ההתחשבנות הכספית הסופית, אלא על מנת להבטיח את ביצוע העבודות. ח. טענתה השניה של ארנסון היא כי בנסיבות העניין, אמקור פעלה בשרירות ובחוסר תום לב בבואה לממש את הערבויות הבנקאיות, שכן ביסוד הדרישה למימוש הערבויות עמדו שיקולים זרים. ביום 26.7.06 נפגשו המנכ"לים של ארנסון ואמקור בנסיון ליישב את חילוקי הדעות הכספיים בין החברות. בפגישה זו התגלתה, כך לטענת ארנסון, הסיבה האמיתית העומדת מאחורי דרישת אמקור לגביית כספים מארנסון ומאחורי האיום במימוש הערבויות. נטען ע"י ארנסון, כי מר צדר, מנכ"ל אמקור, סיפר למר ארנסון שאמקור קיבלה מן הבנק שלה הלוואה גדולה המובטחת בשעבוד על הפרוייקט והכנסותיו, בריבית גבוהה. אמקור הפנתה חלק מכספי ההלוואה הנ"ל לצורך תשלום פיצויים לעובדים. ההלוואה שנזקפה לחובת הפרוייקט, גרמה להפסד ניכר, ולאור זאת, לטענת ארנסון, נאמר לה כי אמקור זקוקה לכספים, אותם היא מנסה לגבות באמצעות מימוש הערבויות (נספח י"ב למוצגי ארנסון, וכן סעיף 18 לתצהירו של מר ארנסון). לאור מכתבה של ארנסון (נספח י"ב למוצגי ארנסון), הבינה אמקור כי מניעיה נחשפו. במצב דברים זה ניאותה אמקור לפנות להליכי גישור, כך לגירסת ארנסון. עוד מוסיפה וטוענת ארנסון, שאמקור עד היום לא הכחישה את האמור במכתב ארנסון. מימוש הערבויות, לטענת ארנסון, נדרש למעלה משנה לאחר ביצוע העבודות, כאמצעי לחץ שהפעילה אמקור על ארנסון, על מנת שהאחרונה תוותר על יתרת התמורה המגיעה לה על פי החשבון הסופי, ובנוסף עוד תשיב לאמקור כספים, כשלגירסת ארנסון, טוענת אמקור, בחוסר תום לב, כי שילמה כספים אלה ביתר לארנסון. נוכח כל האמור לעיל, טוענת ארנסון, כי בנסיבות המקרה, נסיונה של אמקור לעשות שימוש בערבויות הבנקאיות על רקע הנסיבות העובדתיות שפורטו לעיל, עולה לכדי תרמית, ובוודאי שמהווה ניצול לרעה של הזכות, תוך התנהגות בחוסר תום לב קיצוני, וכן מהווה נסיון לממש את הערבויות הבנקאיות מסיבות שרירותיות ומשיקולים זרים, תוך נסיון לעשות בהם שימוש כלחץ ונקמנות. עד כאן תמצית טענותיה של ארנסון. ט. מנגד טוענת אמקור כי ארנסון הפרה את הוראות ההסכם ולא מילאה אחר התחייבויותיה שבהסכם, וכי חרף התראות חוזרות ונשנות לא תיקנה ארנסון את ההפרות. לטענת אמקור, היא ו-C.P.M שבו והתריעו בפני ארנסון, בין היתר, שאם לא יושלמו העבודות בפרוייקט במלואן ובמועדן כמתחייב מן ההסכם, תיאלץ אמקור להכניס קבלנים נוספים לפרוייקט. אולם, ארנסון המשיכה במעשיה ובמחדליה המפרים ונמנעה מלסיים את העבודות כמתחייב על פי ההסכם. בין היתר, כך טוענת אמקור, לא עמדה ארנסון במועדים ובלוחות הזמנים של הפרוייקט, לא ביצעה את מלוא העבודות שנקבעו בהסכם, ובאלה שכן בוצעו נמצאו ליקויים רבים. כמו כן טוענת אמקור כי, תשלומים ששולמו ביתר על ידי אמקור לא הוחזרו לה על ידי ארנסון. י. ביחס לטענה הראשונה של ארנסון, טוענת אמקור כי הערבויות הבנקאיות נועדו להבטיח את קיומן של התחייבויות ארנסון על פי ההסכם. לגישת אמקור, לשון סעיף 15.1 להסכם מלמדת כי אמקור תהיה רשאית לדרוש את מימוש הערבויות מן הבנק בכל מקרה שבו, לפי שיקול דעתה המוחלט, הפרה ארנסון אחת או יותר מהתחייבויותיה על פי ההסכם. לפיכך, הערבויות נועדו להבטיח את מלוא התחייבויות ארנסון על פי החוזה, ולא רק את ביצוע עבודות הבניה. מוסיפה וטוענת אמקור שגם אם ניתן היה לקבל את טענת ארנסון, כי הערבויות הבנקאיות הוגבלו להבטחת התחייבויות הביצוע של ארנסון על פי ההסכם, הרי שההתחשבנות בין הצדדים בגין עבודות שלא בוצעו, או שנעשו באורח חסר או פגום או שהושלמו תוך פיגור בלוח הזמנים שבהסכם, מהווה חלק בלתי נפרד מהתחייבויות הביצוע של ארנסון המובטחות בערבויות הבנקאיות. הפער בין עמדות הצדדים לענין החשבון הסופי, מיום 18.6.06 (נספח ט"ו למוצגי ארנסון), לגישת אמקור, נובע בעיקרו מסכומים שלטענתה יש לקזז בגין עבודות שלא בוצעו, או בוצעו באורח חסר, או על ידי קבלנים אחרים, וכן בגין נזקים שונים שנגרמו לאמקור כתוצאה מכך, ובגין הפיצויים המוסכמים שנקבעו בחוזה ביחס לפיגור בלוחות הזמנים. י"א. באשר לטענה השניה של ארנסון, טוענת אמקור, כי היא הודיעה לארנסון לראשונה על כוונתה לממש את הערבויות הבנקאיות עוד בחודש יולי 2006 (נספח ט' למוצגי ארנסון), כחודש לאחר אישורו של החשבון הסופי, ולאחר שהתברר כי ארנסון מסרבת לשלמו, וכשבעה חודשים לפני שנפתח ההליך המשפטי נגדה בפברואר 2007. לפיכך, אין כל יסוד, לטענת אמקור, לטענותיה חסרות השחר של ארנסון, ביחס לתרמית או חוסר תום לב מצד אמקור בדרישה למימוש הערבויות. ביחס לטענות ארנסון, כי אמקור ביקשה לממש את הערבויות לצורך תשלום פיצויים לעובדים ובשל אי הצלחתו הכלכלית של הפרוייקט, הרי שטענות אלו הוכחשו במכתבו של מר צדר, מיום 27.7.06 (נספח י"ג למוצגי ארנסון), ולטענות קשות אלה של ארנסון לא הובאה כל ראיה שתתמוך בהן. בנוסף, טוענת אמקור, כי אותה הלוואה נטענת נלקחה חודשים רבים לפני תחילת הפרוייקט וההתקשרות עם ארנסון והיא כלל אינה נוגעת לעניין. ככלל, טוענת אמקור, כי טענות ארנסון בבקשה מתמקדות במחלוקות שעניינן בעסקת היסוד, בעוד שעניינו של צו המניעה צריך להיבחן לאור כתב הערבות הבנקאית בלבד, בהיות הערבות הבנקאית מסמך אוטונומי, ועל כן יש לבדוק רק האם מימוש הערבות הבנקאית תואם את תנאי הערבות. לטענת אמקור, מאחר שמדובר בערבות בנקאית אוטונומית הרי שאף אם יש ממש בטענות ארנסון ביחס למחלוקות בעסקת היסוד, הרי שאין בכך כדי למנוע את מימוש הערבויות. אמקור סומכת את ידיה על ההלכה לפיה אין לתת צווי מניעה זמניים כנגד מימוש ערבות בנקאית אוטונומית, אלא כאשר מתקיימים החריגים של "תרמית" או "נסיבות מיוחדות", אשר לטענתה, כאמור, אינם מתקיימים במקרה זה. עד כאן תמצית טענותיה של אמקור. אוסיף שמטעם המשיב מס' 2 (הבנק) הוגשה ביום 29.4.07 הודעה לפיה הוא מתחייב לפעול בהתאם לכל צו שיינתן ע"י בית המשפט ויומצא לו כנדרש. י"ב. דיון ומסקנות: כאמור לעיל, היקף המחלוקות בין הצדדים חורג בהרבה מענייננו, ודינו להתברר במסגרת התובענה הכספית שהוגשה על ידי ארנסון (ת.א. 230/07). גדר המחלוקת בבקשה זו הוא רק ביחס לשאלה, האם יש מקום להורות על צו מניעה זמני כנגד מימוש הערבויות הבנקאיות על ידי אמקור, וזאת בהסתמך על העובדות והטענות הרלוונטיות שהובאו בפניי, ובהסתמך על ההלכה הפסוקה בנושא. אין מחלוקת בין הצדדים, כי הערבויות הבנקאיות שניתנו על ידי הבנק, לבקשת ארנסון, לטובת אמקור, הינן ערבויות בנקאיות אוטונומיות. תכונה זו אף נלמדת מנוסחן של הערבויות (נספחים א'1 ו-א'2 למוצגי ארנסון) הקובע: "אנו מתחייבים לשלם לכם כל סכום שתשלומו יידרש על ידכם תוך 7 ימים מיום קבלת דרישתכם הראשונה בכתב לסניפנו ברחוב הבנקים 3 חיפה 33261 מבלי להטיל עליכם לבסס או לנמק את דרישתם ומבלי שיהא עליכם לדרוש תחילה את סילוק הסכום הנ"ל מאת המבקש או החייב". בעניין זה נקבע ברע"א 73/00 AMS TECHNICAL SYSTEMS נ' בזק, פ"ד נ"ד(2), 394 בעמ' 400: "כבר נפסק כי 'שאלה זו, של מידת התלות [בעסקת היסוד - א'ר'] היא שאלה פרשנית, שהתשובה לה טמונה בכוונת הצדדים לכתב הערבות: האם כוונתם היתה ליצור חיוב אוטונומי או טפל' (דברי השופט טירקל בע"א 5717/91 מליבו ישראל בע"מ נ' אז-דז טרום (1973) בע"מ (בפירוק)[1], בעמ' 696). ודוק: התשובה טמונה בכתב הערבות, ולא בהסכם המפרש את עיסקת היסוד. ההנחה הבסיסית - כך נפסק בע"א 5717/91 הנ"ל [1] - '... חייבת להיות שכוונת הצדדים המשתמשים בערבות בנקאית היא לתת ערבות אוטונומית וכי הפיכתה לערבות רגילה חייבת להיעשות בצורה מפורשת, שתבהיר כי חיובי הערב לפי כתב הערבות הם משניים לחיובים לפי עסקת היסוד והם קמים רק אם אלה לא קויימו' " (שם). עולה מן האמור לעיל כי הערבויות הבנקאיות שניתנו לאמקור מהבנק, לפי בקשת ארנסון, הינן ערבויות בנקאיות אוטונומיות. י"ג. ביחס לאופייה ועצמאותה של הערבות הבנקאית האטונומית, נאמר ברע"א 713/05 קרית שדה התעופה נ' הסוכנות היהודית, (מיום 24.1.05), בעמ' 3 לפסק הדין: "הערבות הבנקאית האטונומית נועדה להבטיח פרעונם של חובות במהירות ובפשטות ללא תלות בהכרעה במחלוקות הנוגעות לעסקת היסוד, וזאת במטרה להגביר את הוודאות והיציבות בחיי המסחר. בית משפט זה עמד פעמים רבות על חשיבות עיקרון העצמאות של הערבות הבנקאית, שהינו הבסיס להגשמת התכלית האמורה (ראו, למשל, רע"א 73/00 ams technical systems lnc נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נד(2), 394, 400; רע"א 6435/04 רשות שדות התעופה בישראל נ' סולל בונה בע"מ (לא פורסם), פיסקה 4)". כך גם נקבע ברע"א 6435/04 רשות שדות התעופה נ' סולל בונה, פ"ד נט(2), 130, בעמ' 133: "על פי לשונו המפורשת של כתב הערבות, התנאי היחיד למימוש הערבות הוא מתן דרישה בכתב על ידי המבקשת. זכותה של המבקשת לממש את הערבות אינה מותנית בדבר כך שהיא אף אינה חייבת לבסס את דרישתה. הערבות הבנקאית האוטונומית היא כלי חשוב להגברת הוודאות והיציבות בחיי המסחר בכך שהיא מבטיחה פרעונם של חובות במהירות ובפשטות ללא תלות בהכרעה במחלוקות הנוגעות לעיסקת היסוד". י"ד. ארנסון טוענת כי לא היה מקום מצד אמקור לדרוש את מימוש הערבויות, שכן אלה כלל לא נועדו כנגד תביעות כספיות של אמקור כנגד ארנסון, אלא להבטחת ביצוע עבודות הבניה. טענה זו דינה להידחות. ברע"א 4883/03 והחברה למשק וכלכלה נ' עו"ד כהן ככונס הנכסים (מיום 16.11.03), נקבע כי: "אבן הבוחן לשאלה האם ניתן לחלט ערבות בנקאית הינה כתב הערבות עצמו" (עמ' 2 לפסק הדין). בערבויות הבנקאיות האוטונומיות שניתנו לבקשת ארנסון (נספחים א'1 ו-א'2 למוצגי ארנסון), נאמר כי: "על פי בקשת א. ארנסון בע"מ (להלן: "המבקש") אנו ערבים בזה כלפיכם, לתשלום כל סכום שהוא עד לסכום של (הסכום משתנה בהתאם למס' הערבות - הערה שלי, י.ג.) כשהוא צמוד למדד בהתאם לתנאי ההצמדה הנקובים להלן, המגיע או עשוי להגיע לכם מאת א. ארנסון בע"מ (להלן: "החייב"), בקשר עם הסכם מיום 3.6.03 ביניכם ובין החייב". לשון הערבויות הבנקאיות, אם כן, כלל אינה מגבילה את המטרות שבגינן ניתנו הערבויות, למעט העובדה כי סכום הכסף מגיע בקשר עם ההסכם מיום 3.6.03. ט"ו. אף אם בוחנים את לשון ההסכם שבין הצדדים למדים אנו כי אין כל מניעה לממש את הערבויות גם בגין תביעות כספיות גרידא של אמקור כנגד ארנסון. סעיף 15.1 לחוזה (נספח ב' למוצגי ארנסון) קובע בזו הלשון: "הקבלן ימסור לחברה ערבויות לביצוע ולבדק בהתאם לקבוע בסעיפים 15.5 ו-15.6 להלן. למען הסר ספק מובהר כי אין במסירת הערבויות ו/או בתנאיהם כדי לגרוע מאחריות הקבלן לפי כל הוראות החוזה ו/או לצמצמה. המציא הקבלן לחברה ערבות חלף דמי עכבון, כאמור בסעיף 11.1.13 דלעיל - יחולו כל הוראות סעיף 15 זה גם על הערבות האמורה כאילו היתה 'ערבות ביצוע' נוספת. החברה תהיה רשאית להציג את כל אחת מהערבויות שלפי הסכם זה ולדרוש את פרעונן, המלא או החלקי, בכל מקרה אשר בו, לפי שיקול דעתו המוחלט של המזמין או המהנדס, הפר היזם אחת או יותר מהתחייבויותיו עפ"י הסכם זה ולאחר שניתנה לקבלן התראה זמן סביר (בנסיבות העניין) לפני חילוט הערבות" (ההדגשה שלי - י.ג). אמנם, סעיפים 15.5 ו-15.6 מגדירים את הערבויות הבנקאיות האוטונומיות כ-"ערבות ביצוע" ו-"ערבות בדק", אולם, נוכח לשונו הברורה של סעיף 15.1 ונוסח הערבות, אשר אינה מגבילה את מימוש הערבות רק בשל הפרות של "ביצוע" או "בדק" מצד ארנסון, הרי שיש לראות את הערבויות הבנקאיות האוטונומיות כניתנות למימוש בגין כל הפרה של התחייבות מצד ארנסון הנובעת מהחוזה. בענין זה נקבע, ברע"א 4256/93 שיכון עובדים נ' ארז תעשיות בנייה, פ"ד מ"ח(1), 450 בעמ' 455-454: ".... הגישה הרווחת גורסת כי הערבות הבנקאית הינה ערבות אוטונומית, עצמאית ובלתי תלויה במערכת היחסים שבין הנושא לחייב. כך, נקבע בע"א 241/64 נ' זיברט ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ [2], בעמ' 613, כי: 'אחת התכליות של כתב ערבות בנוסח כגון זה שלפנינו היא .. ל'בודד' את תביעת הנערב כלפי הערב מכל מיני השגות שהחייב העיקרי עשוי להשיג על תביעת הנערב כלפיו'. ......... יתרה מזאת, במספר פסקי דין נקבע כי האוטונומיה של הערבות, המתבטאת בהתחייבות הערב לשלם לפי דרישה ראשונה של הנערב, בלי שהלה יצטרך לבסס את דרישתו, אינה נפגעת על ידי ציון העילה למתן הערבות בכתב הערבות". ט"ז. גם אילו סברתי כי הערבויות ניתנו במטרה להבטיח ביצוע או בדק מצד ארנסון, הרי שכל נסיון של ארנסון להציג את המחלוקת הכספית שבגינה דרשה אמקור את מימוש הערבויות כמחלוקת כספית גרידא, הוא מלאכותי למדי. הן אמקור והן ארנסון מסכימות, כי העמדת החשבון הסופי ביתרת חובה לארנסון, מצד אמקור, נובעת מטענות שיש לאמקור לגבי אי השלמת העבודות, ביצוע לקוי ואי עמידה בלוחות הזמנים של הפרוייקט. לפיכך, דרישת אמקור למימוש הערבויות הבנקאיות, היא ביחס ובקשר ישיר להפרות הנטענות מצדה, בנוגע לביצוע עבודות הבניה על -ידי ארנסון. כל טענה שיש לארנסון, לפיה היא השלימה את עבודות הבניה וכי לא נתקבלה כל דרישה מאמקור לביצוע השלמות או תיקונים נוספים, היא טענה, השנויה במחלוקת, ביחס לאופן קיום החוזה, וככזו דינה להתברר במסגרת התובענה הכספית. אני מפנה לרע"א 1084/04 פרירון נ' לוקי בניה ופיתוח, פ"ד נח(5), 535, בעמ' 539-540: "טענות סותרות של בעלי דין באשר לקיומן ולהפרתן של התחייבויות הדדיות עומדות, מטבען, במרכזם של הליכים משפטיים רבים. קיומה של מחלוקת חוזית איננו תנאי מספיק כדי לחסות בצלו של חריג הנסיבות המיוחדות (ע"א 3130/99 הנ"ל [6] ). כוחה ומעמדה של הערבות הבנקאית האוטונומית ייפגעו באופן ניכר אם יהיה די בהעלאת טענות רגילות הנוגעות לעיסקת היסוד, אף אם נתמכות הן בראיות לכאורה, כדי להביא למתן סעד זמני שימנע את מימוש הערבות (ראו רע"א 1765/00, י. מושקוביץ חברה קבלנית לבנין (1988) בע"מ נ' תשורה ייזום ובנין בע"מ (בניהול מיוחד) באמצעות המנהל המיוחד (עו"ד גיל הירשמן) והנאמן (רו"ח יאיר רבינוביץ [9] )... אף אם בית המשפט מגיע למסקנה לכאורית כי אחד הצדדים הוא המפר, אין בכך על מנת להוביל בהכרח למתן צו זמני שימנע מימושה של הערבות הבנקאית האוטונומית. גם האמירה כי המוטב פעל לכאורה בחוסר תום לב, אינה חייבת להביא לקביעה כי עסקינן בנסיבות מיוחדות. דרוש חוסר תום לב קיצוני על מנת שנאמר כי מתקיים החריג של נסיבות מיוחדות. אין זה כך בעניין דנא". י"ז. אתייחס עתה לטענתה השניה של ארנסון, בדבר התקיימות החריגים של "תרמית" או "נסיבות מיוחדות" בנסיבות המקרה דנן. ער אני להלכות היסוד כפי שאלה באו לידי ביטוי בפסקי הדין המצוטטים לעיל, המורות כי תחולת החריגים היא במקרים נדירים בלבד, וכי על השימוש בהם להיעשות במשורה. כמו כן, ער אני להלכה לפיה, לא די בחוסר תום לב של המוטב על מנת למנוע את מימוש הערבות, אלא כי נדרשת התנהגות חמורה מצדו. יחד עם זאת, אני מוצא כי בנסיבות הספציפיות של המקרה שבפניי, קיים קושי במתן אפשרות לאמקור לממש את הערבויות הבנקאיות, וזאת מכמה סיבות. אזכיר את הטענות אותן מעלה ארנסון כנגד אמקור, ואשר נסמכות על האמור במכתבו של מר ארנסון למר צדר בעקבות שיחתם, מיום 27.7.06 (נספח י"ב למוצגי ארנסון) ונתמכת אף בתצהירו של מר ארנסון (פיסקה 18 לתצהיר), ואשר מלמדת, לגירסתה של ארנסון, על כוונת אמקור לממש את הערבויות, מתוך מניעים זרים שלא לשמם ניתנו הערבויות הבנקאיות (כך, לטענת ארנסון). מר צדר הכחיש את כל האמור במכתב הנ"ל, וזאת במכתבו מיום 27.7.06 (נספח י"ג למוצגי ארנסון), אולם גירסתו לא הובאה בפני בית המשפט כשהיא נתמכת בתצהירו. עובדה זו כלשעצמה, אין בה כדי לבסס את היסודות הנדרשים לצורך מניעת מימוש הערבויות, ואולם, יחד עם זאת, העדר התייחסות קונקרטית מצד אמקור, פרט להתייחסות כללית המבטלת ודוחה את טענת ארנסון מכל וכל בתגובתה לבקשה, והעדר תצהיר של מר צדר, שיכול היה לשפוך אור על הנסיבות הרלוונטיות, מעוררים תמיהה מסויימת, ובכל מקרה נותרת, בבחינת "רב הנסתר על הגלוי", בכל הנוגע לטענתה זו של ארנסון. אני מפנה בענין זה להחלטתו של כב' השופט א. גרוניס, ברע"א 3779/04 א. ארנסון נ' חשוב חיפויי שוש וגרניט, (מיום 7.6.04), שם נקבע: "לתמיהה שהועלתה מצטרפת תמיהה נוספת. כוונתי לאי הגשת תצהיר נגדי על ידי מר ארנסון, אף שטענה עובדתית מסויימת הועלתה ישירות כלפיו. הגם שמדובר היה בהליך ביניים בבית המשפט המחוזי, בו ניתן להגיש תצהיר לפי מיטב האמונה ובלבד שיפורט הנימוק לכך, יש ליתן משקל חובת המבקשת למחדל זה". י"ח. אולם, טעם ממשי להימנעות מלתת צו מניעה זמני כמבוקש, נעוץ דווקא בשלב בו הועלתה הכוונה לממש את הערבויות הבנקאיות על ידי אמקור, נוכח השלב המתקדם והסופי שבו עמדה ההתקשרות החוזית בין הצדדים, וזאת גם אם נראה במכתב מיום 20.7.06 (נספח ט"ז למוצגי אמקור), משום התראה ראשונה על כוונת אמקור לממש את הערבויות. בפועל, הפרוייקט היה מצוי כבר בשלבי סיום, כאשר החלה להתגלע המחלוקת בין הצדדים. האינדיקאציות לכך הן רבות ועולות הן מהתכתובות שבין הצדדים בתקופה שלפני הצגת החשבון הסופי, ובמיוחד ממכתבו של מר רמוס אלוני לארנסון, מיום 31.10.05, (נספח ט"ז למוצגי ארנסון) בו צויין כי עם התקרב הפרוייקט לסיומו, "מצטמצם המרווח" לעדכון הסכום הפאושלי שיש לשלם, וכי יש "ליישר קו" בעניינים אלה. עצם הצגת החשבון הסופי, מיום 18.6.06, (נפסח ט"ו למוצגי ארנסון) מעידה על כך כי מרבית הפרוייקט הושלם על ידי ארנסון, וזאת בעיקר נוכח העובדה כי החשבון הסופי מציין כי התקבלה תעודת גמר (סעיף 0101028 לתת-פרק 1 בנספח ט"ו למוצגי ארנסון) וכן התקבל טופס 4 (סעיף 0101027 לתת-פרק 1 בנספח ט"ו למוצגי ארנסון), דבר המלמד על כך כי בעת מתן החשבון הסופי לאישור, מרבית העבודות הסתיימו והבניין אושר לאכלוס. י"ט. בע"א 11123/03 ט.ש.ת. חברה קבלנית נ' משרד הבינוי והשיכון (מיום 2.10.05), נקבע בעניין זה, בעמ' 11-12 לפסק הדין כי: "החריג האחר לעקרון העצמאות של הערבות הבנקאית הוא החריג של ה'נסיבות המיוחדות'. חריג זה מתקיים כאשר קיימות נסיבות מיוחדות שעניינן 'התנהגות חמורה במיוחד של הנערב, אף שאינה מגיעה כדי מרמה' (רע"א 2078/02 לעיל, בעמ' 102), או התנהגות שרירותית מצד הנערב בבואו לדרוש את חילוט הערבות, או התנהגות המונעת בעליל משיקולים זרים, הפעלת לחץ או נקמנות (רע"א 1765/00, 3581/00 לעיל, בעמ' 452; ע"א 340/78 לעיל, בעמ' 323; רע"א 222/87 פיתוח כוכב יאיר אגודה שיתופית בע"מ נ' דביר ג.פ.ש חברה לבניין ופיתוח בע"מ, פ"ד מא(4), 430, 433; ע"א 4256/93 לעיל, בעמ' 455). הפעלתם של חריגים אלה, נקבע בפסיקה, צריך שתיעשה במשורה, 'כשעל בית המשפט לשקול את הצורך להגן על מוסד הערבות, ומנגד לו - את הצורך למנוע מימוש ערבויות בידי מוטב הנגוע במרמה או בחוסר תום לב ואי הגינות בולטים' (רע"א 1084/04 פרירון חברה להשקעות פיתוח ובנין בע"מ נ' לוקי בניה ופיתוח בע"מ (טרם פורסם), סעיף 4 להחלטה)". לעניין נימוקיו של בית המשפט בכל הנוגע לאופן הפעלת שיקול הדעת השיפוטי באשר למימושה של ערבות בנקאית, אני מפנה לדעת הרוב שבע"א 8343/01 עובדיה נ' סובל נהריה בע"מ, פ"ד נ"ח(6), 400, כשאני מודע כמובן לכך שהערבות נשוא אותו פסק דין היא ערבות בנקאית לפי חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), תשל"ה-1974. לפי דעת הרוב נדחה, שם, ערעורם של רוכשי דירות הנופש על דחיית תביעתם למימוש הערבויות הבנקאיות עפ"י החוק הנ"ל. כותב כב' השופט א. ריבלין, שהיה משופטי דעת הרוב, שם, בעמ' 414: "בענייננו אין חולק שהדירות שהבנק מבקש למסור למערערים, אינן דירות הנופש שהובטחו להם, עם זאת גם אני איני סבור כי מדובר במקרה שבו אי-ההתאמה בין הדירה לבין המוסכם בחוזה מצדיקה את מימוש הערבויות שניתנו לפי חוק הבטחת השקעות. כל שנגרע מן המערערים במקרה זה הינם שירותים ומתקנים נלווים לדירות, שהן עצמן נבנו כמוסכם. בנסיבות אלה לא ניתן לראות בהעדר התאמה שבין חוזה המכר לבין הדירות שהבנק מבקש למסור למערערים אי-התאמה העולה לכדי אי-מסירה. ככלל, חוק הבטחת השקעות נועד להבטיח העברתה של דירה, ועיקר תכליתו לממש, ככל הניתן, את זכויותיו של הרוכש בנכס שנועד למגוריו. הבטחת זכויותיו הנוספות, והחשובות כשלעצמן, כמו זכאותו לקבל לידיו מתקני נופש, חורגת מגדרו ומכוחו של החוק. עם זאת ברי כי למערערים שמורה הזכות לפנות בתובענה מתאימה ולקבל סעד בגין הנזקים שנגרמו להם בענין זה" (ההדגשה שלי - י.ג.). כ. נסיבות המקרה שבפנינו הינן, לעניות דעתי, ייחודיות מבחינה זו, שבסופו של יום, חרף הליקויים וההפרות הנטענות, שדינן להתברר במסגרת התובענה הכספית, קיבלה לידיה אמקור בניין הניצב על מכונו, אשר ניתן היה לאכלסו. אין זה מסוג המקרים שבו מימוש הערבויות הבנקאיות האוטונומיות נעשה משום שהמזמין, במקרה זה אמקור, מצוי בפני שוקת שבורה מאחר שהקבלן המבצע נטש את הפרוייקט בעודו באיבו. במסגרת שיקול הדעת שיש לבית המשפט, כפי שזה הותווה בפסיקה, בבואו לדון בתחולת החריגים המונעים את מימוש הערבות הבנקאית האוטונומית, לצד הצורך להגן על מוסד הערבות הבנקאית האוטונומית, על בית המשפט לבחון האם מתקיימות אותן נסיבות שיש בהן כדי למנוע את מימוש הערבות הבנקאית האוטונומית. בענייננו, כך אני סבור, לא ייפגע העיקרון העומד בבסיס הערבות הבנקאית האוטונומית, אם יינתן צו מניעה זמני, וזאת נוכח העובדה שעבודות הבניה, על פי מצב הדברים בשטח, הושלמו כמעט לחלוטין. כך גם, במאזן הנוחות בין אמקור לארנסון. אני סבור כי בהתחשב בכך שלשני הצדדים טענות רבות איש כנגד רעהו, במישור החוזי, הרי שעד לבירורן היסודי של טענות אלה, במסגרת ת.א. 230/07, הנזק שעלול להיגרם לאמקור, ממניעת מימוש הסעד העצמאי של מימוש הערבויות, איננו גדול, שכן אמקור נשארת עם מבנה הניצב על מכונו, להבדיל מן הפגיעה אפשרית בארנסון, אם יתברר במסגרת התובענה הכספית, כי טענותיה כנגד אמקור במסגרת החוזית, בדין יסודן, כולן או חלקן. כ"א. למניעת כל ספק שהוא, רואה אני לנכון להבהיר ולהדגיש, שבשום פנים ואופן אין לפרש את האמור בהחלטה זו כאילו התנהגותה של אמקור בעצם דרישת מימוש הערבויות הבנקאיות האוטונומיות נגועה בחוסר תום לב, אך נוכח האמור לעיל, ובהתחשב בנסיבות המיוחדות של מקרה זה, לא שוכנעתי בכך שקיימת לעת הזו הצדקה לממש עתה את הערבויות הבנקאיות, וזאת נוכח העובדה שאמקור מחזיקה כיום במבנה קיים, וכי ההתחשבנות הכספית שנותרה בין הצדדים, וכל טענה שיש למי מן הצדדים בנוגע להפרות כאלה או אחרות של החוזה, עתידות להתברר, כאמור כבר לעיל, במסגרת התובענה הכספית התלויה והעומדת שהגישה ארנסון כנגד אמקור (ת.א. 230/07). בעין זה אני שב ומפנה להחלטתו של כב' השופט א. גרוניס, ברע"א 3779/04 א. ארנסון נ' חשוב חיפויי שוש וגרניט (מיום 7.6.04). כ"ב. על יסוד כל המפורט לעיל, אני קובע כי דין הבקשה למתן צו מניעה זמני להתקבל. ניתן בזאת צו מניעה זמני לפיו אין לממש את הערבויות הבנקאיות נשוא הליך זה וזאת עד לסיום ההליכים המשפטיים שבין הצדדים בתיק זה (ת.א. 324/07), והתובענה הכספית שבת.א. 230/07. במסגרת הצו הזמני-ארעי מיום 16.3.07 הוריתי שתוקפן של הערבויות הבנקאיות נשוא הדיון יוארך עד לתאריך 1.4.08.אני מוסיף ומורה עתה שתוקפן של הערבויות הבנקאיות נשוא הליך זה יוארך עד לסיום כל ההליכים המשפטיים המתנהלים בין הצדדים ב-ת.א. 324/07, ובת.א. 230/07. אני מורה לבאי כח שני הצדדים להמציא בהקדם העתק החלטה זו במסירה אישית לבנק, ולבא כח הבנק. אין צו להוצאות בהליך זה. ערבות בנקאית אוטונומיתערבות בנקאיתבנקערבות