סילוק משכנתא עקב פטירה

להלן פסק דין בנושא סילוק משכנתא עקב פטירה:

פסק דין

א. רקע

1.     תביעה בסך 350,000 ₪ שהוגשה על ידי אחותו ויורשתו היחידה של המנוח, לתשלום יתרתה הבלתי נפרעת של הלוואה לצורך רכישת דירה, שנטל "המנוח" מהנתבעת 1 (להלן: "הבנק") וזאת נכון למועד פטירתו ביום 10.6.02.

2.     התובעת עותרת לסילוק יתרת ההלוואה עקב פטירתו של המנוח בהתאם לפוליסת ביטוח חיים אשר הוצאה עפ"י הנטען, ע"י הנתבעת 2 (להלן: "חברת הביטוח").

ב. תמצית טיעוני התובעת

3.     לטענת התובעת היה המנוח מבוטח בביטוח חיים אצל חברת הביטוח ואף נמסרו לו מסמכים מהבנק המאשרים את האמור, עת נטל את ההלוואה. לאור היות הבנק שלוחה וידה הארוכה של חברת הביטוח, יש לקבוע כי חברת הביטוח אכן ביטחה (כאמור, באמצעות הבנק) את המנוח בביטוח חיים שהיה תקף למועד פטירתו.

4.     לחילופין טוענת התובעת, לרשלנות וחוסר זהירות מצד הבנק, אשר הציג בפני המנוח, עובר לנטילת ההלוואה, מצג ברור ומפורש, במסמכים בכתב, לפיו הוא מבוטח בביטוח חיים, מצג עליו הסתמך המנוח.

5.     לחילופי חילופין, נהג הבנק ברשלנות כאשר נתן למנוח את כספי ההלוואה מבלי שדאג לוודא קודם לכן כי הוא אכן מבוטח בביטוח חיים.

ג. תמצית טיעוני הבנק

6.     המנוח לא היה מבוטח בביטוח חיים, זאת בשל מצבו הרפואי שחייב משלוח הצהרת בריאות מורחבת לחברת הביטוח ובדיקה מעמיקה מצידה בטרם יתקבל לביטוח, בניגוד להליך המהיר המתקיים אצל לווים בריאים.

     בנסיבות אלה, טרם התקבל המנוח לביטוח בעת פטירתו, ולא היה מבוטח.

העובדה שהמנוח הופנה להליך ארוך של בחינת קבלתו לביטוח, הוסברה לו היטב, והוא הבין את הדברים לאשורם.

7.     בנסיבות הנ"ל לא קיבל המנוח מעולם אישור כי צורף לפוליסת הביטוח, ולא יכול היה לקבל אישור כזה, שכן נוכח מצב בריאותו הועבר למסלול הארוך של הצטרפות לביטוח, הכפוף להודעת חברת הביטוח ולאישורה הסופי, כי אכן מקבלת היא את המנוח לביטוח אצלה.

8.     המסמכים עליהם מסתמכת התובעת, אכן לוקים בחלקם ברישום שגוי מחמת טעות אנוש, אך אין ברישום זה כדי להוות אישור בדבר הצטרפות לביטוח חיים, או מצג כזה, ובכל מקרה המנוח לא הסתמך ולא יכול היה להסתמך עליהם.

9.      אף לטענת התרשלות הבנק אין כל משמעות בהעדר נזק מוכח, נוכח מצבו הבריאותי של המנוח והאמור בחוות הדעת החיתומית של ד"ר פרלוק שלא נסתרה.

10.     ביטוח החיים מהווה רק אחת הבטוחות להלוואה ולא תנאי לקבלתה, ועל כן אין גם ביתר הנסיבות כדי להצביע על התרשלות מצד הבנק.

ד.     תמצית טיעוני חברת הביטוח

11.     בין המנוח לבין חברת הביטוח כלל לא נכרת חוזה ביטוח ומעולם לא הייתה גמירות דעת וכוונה מצד חברת הביטוח להתקשרות עמו.

חברת הביטוח טרם הספיקה לשקול קבלתו של המנוח לביטוח וליתן תשובתה טרם פטירת המנוח, זאת לאחר שקיבלה את הצהרת הבריאות מטעמו רק לאחר מתן ההלוואה. לפיכך, במועד פטירתו של המנוח לא היה קיבול מצד חברת הביטוח והלכה למעשה לא היה המנוח מבוטח.

12.     לאור מצבו הבריאותי, ובהתאם לחוות דעת חיתומית, לא היה המנוח מתקבל בכל מקרה, לביטוח החיים אצל הנתבעת 2, ואף לא אצל כל חברת ביטוח אחרת.

יתירה מכך, משטרם שולמה הפרמיה הראשונה, לא יכול היה הביטוח להיכנס לתוקפו, ואף אם היה נכרת חוזה ביטוח, הרי שקמה לנתבעת 2 הזכות לבטלו, הן בטענת טעות מצידה ולפיכך פגם ברצונה להתקשר, והן מחמת הפרת חובת הגילוי מצד המנוח לרבות בכוונת מרמה, עת נמנע הוא מלגלות את מצבו הרפואי הקשה ביותר.

13.     אשר להסתמכות התובעת על מסמכי הבנק ובנוסף לטיעוני הבנק בעניין, טוענת חברת הביטוח, כי אין בכוח רישום זה או אחר במסמכי הבנק כדי להוות וליצור חוזה ביטוח - יש מאין, ובכל מקרה, לאור העובדה שהמנוח, בשל מצבו הבריאותי, לא היה מתקבל לביטוח, הרי שלא מתקיים יסוד הנזק הדרוש לשם קבלת פיצוי בעוולות נזיקיות.

ה. העובדות שאינן שנויות במחלוקת

14. א. במהלך חודש מרץ 2002 פנה המנוח לבנק וביקש לקבל הלוואה לצורך רכישת דירה.
ב. ביום 18.3.02 חתם המנוח על בקשת הלוואה לדיור, בקשת הצטרפות לביטוח חיים, הצהרת בריאות מורחבת, הוראה לחיוב חשבון והתחייבות לרישום משכנתא, וכן נמסר לו "תדריך ללווה".
ג. ביום 23.5.02 חתם המנוח על חוזה ההלוואה ועל הטופס "גילוי נאות ואישור לקבלת עותק/צילום ממסמכי ההלוואה", והוצא לו שיק על סכום ההלוואה בסך של 250,000 ₪.
ד. מצבו הרפואי של המנוח אכן לא היה תקין וביום 10.6.02 נלקח המנוח לבית עולמו.
ה. ביום 17.6.02 שלח הבנק למנוח פירוט בדבר התשלום החודשי בגין החזרי ההלוואה בו צוינו גם סכומים עבור ביטוח נכס וביטוח חיים.
ו. ביום 22/7/02 נשלח למנוח מכתב בחתימת חברת הביטוח והבנק, בו התבקש מידע ותיעוד נוספים וכן חתימה על כתב ויתור על סודיות, על מנת שחברת הביטוח תוכל לבדוק בקשת המנוח להצטרף לביטוח.




ו. השאלות שבמחלוקת

15. א. האם בוטח המנוח במסגרת פוליסה לביטוח חיים אצל חברת הביטוח, אשר היתה בתוקף במועד פטירתו?
     
ב. במידה והתשובה לשאלה א' שלילית, האם הוצג בפני המנוח, ע"י הבנק, מצג שוא כאילו הוא מבוטח בביטוח חיים, מצג עליו הסתמך המנוח?

ג. האם לקו מעשי ו/או מחדלי הבנק בהתרשלות מצידו אשר הביאה להתרחשותו של נזק?

ז. הראיות

16.     מטעם התביעה העידה התובעת וכן הוגשו מוצגים המהווים לטענתה אסמכתא לגרסתה. יצויין כי בסיכומי התשובה מטעמה נטען, שהיא איננה מבקשת להכריע תביעתה בהתבסס על עדותה (שהרי ממילא לא היתה נוכחת באירועים הרלוונטים), אלא בהתבסס על מסמכים בכתב שהוצאו ע"י הבנק.

17.     מטעם הבנק העידו מר אברהם איפרגן, מנהל נציגות "משכן" (הבנק למשכנתאות) בבנק הנתבע, הגב' דבורה שכטר, מנהלת יחידת הביטוח ב"משכן" והגב' נורית קנדי, סגנית מנהל מחלקת שירות לקוחות ותפעול ב"משכן".

18.     מטעם חברת הביטוח העיד מר שמואל סימן טוב, עובד האגף לביטוח חיים של חברת הביטוח, וכן הוגשה חוות דעת חיתומית שנערכה ע"י ד"ר פרלוק, אשר הצדדים וויתרו על חקירתו. כן צורפה אסופה עבת כרס של מסמכים, רובם המכריע מסמכים רפואיים הנוגעים למנוח.

ח. הנטלים

19. ראשית ועל מנת להסיר מחלוקת בין הצדדים - הערה מקדימה בדבר הנטל החל בעניין זה, זאת על רקע טענת התובעת בסיכומי התשובה מטעמה, לפיה כוחן הראייתי של עדויות הבנק המאוחרות שניתנות בעל פה, אינו שקול למשקלם הראייתי של המסמכים בכתב עליהם מסתמכת התובעת. עקרונית, אכן אין בכוחה של עדות בע"פ כדי לסתור מסמך בכתב, ואולם אין מניעה להביא ראיות בע"פ לבחינת המסמכים, בייחוד כשקיימים גם מסמכים הסותרים לכאורה בתוכנם ובמהותם, את המסמכים עליהם מסתמכת התובעת. עם זאת עניין המשקל לרבות הכללים הנוהגים באשר למתח הקיים בין ראיות נוגדות, ידון על ידי לגופו בהמשך. מכל מקום ובבסיסם של דברים, חל הכלל של "המוציא מחברו עליו הראיה", ובהתאם לו מוטל על התובעת הנטל להוכיח את הנטען בתובענה שהוגשה על ידה, על מנת שתזכה בסעדים אותם היא תובעת.
     (ר' לעניין זה: ע"א 409/71 פרוינדליך נ' הסוכנות היהודית, פ"ד כו (2) 524, ע"א 493/79 שמשינס נ' הרשמן, ל"ד (4) 152).

מעבר לכך, יש להבחין בין "פרשנות" מסמכים לבין הרצון לסותרם. במקרה בו אין טענה בעל פה כנגד המסמך עצמו, אלא טענות כנגד התביעה, הרי שלאור הסתירה שבין המסמכים, יש להכריע בהתאם לכללי הפרשנות, לאומד דעת הצדדים, בין היתר, בהסתמך על הראיות שהובאו, לרבות עדויות בעל פה, על ההגיון והשכל הישר ועל מכלול הנסיבות, שעה שנטל ההוכחה הבסיסי נותר על כתפי התובעת.
(ר' למשל ע"א 320/82 חברת האחים מנשה וויקטור לוי נ' רפאל כנפו, פ"ד מ (2) 169, החל מס' 29 לפסה"ד).



ט. דיון

20.     הואיל ואין מחלוקת כי התובעת לא היתה נוכחת במעמד המו"מ או החתימה על המסמכים מצד המנוח, הרי שמתבססת היא בטענותיה על מסמכים שונים, ולמעשה על שלושה מסמכים עיקריים:
א.     "אישור הצטרפות לביטוח חיים" (מוצג יב' למוצגי התובעת).
ב.     "גילוי נאות ואישור לקבלת עותק/צילום מסמכי ההלוואה" (מוצג יג' למוצגי התובעת).
ג.     מכתב הבנק מיום 17.6.02 בדבר פרטי הלוואות ובו מצוינת הגביה בגין ביטוח חיים (מוצג ח (1) למוצגי התובעת).

נבחן איפוא את הראיות והמסמכים ביחס לטענות התובעת.

     האם נכרת חוזה ביטוח?

21.     לשם הכרעה בשאלה זו, יש להבחין בין הטענה לקיום פוזיטיבי של חוזה ביטוח (הוצאת פוליסה לאחר השלמת תהליך מלא של הצעת ביטוח וקבלתה, כמקובל בעולם הביטוחי), לבין הטענה להצגתו של מצג כאילו קיים חוזה כאמור, אשר בסופו של יום התברר כמצג שווא.

     בחינת הראיות, אינה מניחה את הנטל הנדרש לכריתתו של חוזה ביטוח.

22.     אין מחלוקת כי התובעת לא הציגה פוליסת ביטוח, אלא היא מסתמכת על המסמכים שפורטו לעיל. לטענתה, מוצג יב' נמסר למנוח, כשהוא נושא בתוכו את כל הפרטים הנדרשים (שמו, מס' ת.ז. ומס' הלוואה), והראיה לכך היא, כי הוא נמצא ע"י התובעת בין מסמכיו של המנוח, לאחר פטירתו.

     על רקע המחלוקת הקיימת בין הצדדים בדבר מסירתו של המסמך האמור למנוח, יש משקל לעובדה, כי התובעת לא הציגה בפני בית המשפט את המסמך המקורי, ובכך חדלה מלעמוד ב"כלל הראיה הטובה ביותר". יתירה מכך, בסיכומיה טוענת התובעת כי העידה על דבר הימצאותו של המסמך בין מסמכי המנוח (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 8-9). ואולם עיון בעדותה מלמד, כי לא ברור שכך הם פני הדברים, תוך שהתובעת מעידה רק על מסמך יג' בעניין זה, ונמנעת מלציין את נספח יב' ככזה שנמצא בין מסמכי המנוח. למעשה, לא באה בפניי כל ראיה לכך שנספח יב' אכן נמסר למנוח.

     ואולם, אף אם היה נמסר המסמך האמור למנוח, מלמד עיון בסעיף 1 לו, כי הצירוף לקבוצת הלווים המבוטחים ייעשה החל מתאריך תשלום הפרמיה הראשונה. אין מחלוקת כי הודעת הבנק בדבר פירוט התשלום החודשי בגין החזרי ההלוואה יצאה מאת הבנק רק ביום 17/6/02, והייתה מיועדת לתשלום בראשית חודש 7/02, בעוד המנוח נפטר עוד ביום 10/6/02. בנסיבות אלה, במועד פטירת המנוח טרם נגבתה פרמיית הביטוח הראשונה, ולפיכך טרם התקיים התנאי האמור בסעיף 1 למסמך.

     זאת ועוד, עיון נוסף במוצג יב' מעלה כי עפ"י סעיף 5 לו, מותנית כניסתו לתוקף בחתימת הבנק. המסמך עצמו אינו נחזה להיות חתום ומאושר ע"י הבנק, ואף לא נטען בפניי אחרת, והדבר מתיישב למעשה עם טענתו העקבית של הבנק, כי הוא מהווה צידה השני של הצהרת הבריאות המקוצרת (שאינה רלוונטית כאמור לעניינו של המנוח), טענה שלא הופרכה. דהיינו, הפוך את מוצג יב' המקורי, וקבל את מוצג ו' למוצגי התובעת, ואכן, עיון בצילום מוצגים אלה מלמד, כי מוצג ו' ממוספר בתחתיתו ב"עמוד 1" ואילו מוצג יב' ממוספר בתחתיתו ב"עמוד 2".

     גם המצוין בראשית פסקה 2 למוצג ו' (המפנה הלכה למעשה לטופס נשוא מוצג יב'): "ביטוח החיים כמצוין באישור הצטרפות לביטוח חיים...", מבסס לכאורה את המסקנה האמורה.

     נראה לי איפוא שיש יסוד לטענת הבנק, לפיה מוצג יב' מהווה עמודו השני של מסמך אחר.
     
בהעדר ראיה איפוא למסירת אישור ההצטרפות לביטוח בפועל לידי המנוח, (בהעדר הימצאו של אישור מקורי בין מסמכי המנוח ולמעשה אף לא הוכח הימצאו של העתק בין מסמכיו), תוך שקלול האמור בסעיפי המוצג עצמו, מביאה למסקנה, כי לא עלה בידי התובעת מלהוכיח באמצעות מסמך זה, השלמה של הליך צירוף המנוח לפוליסת הביטוח.

23.     שני המסמכים, מוצג יב' ומוצג יג', הינם מסמכים שנערכו ע"י הבנק וללא שליטת חברת הביטוח ולפיכך אינם יכולים לכשעצמם לשקף גמירות דעת וכוונה מצידה לקבל בפועל את המנוח לביטוח חיים.

     יתרה מכך, כנגד מסמכים אלה, עומד בסתירה מכתב חברת הביטוח מיום 22.7.02 (נספח ב' למוצגי חברת הביטוח), בו מצוין ב"רחל בתך הקטנה", כדלקמן:

"הנדון: בקשת הצטרפות לביטוח חיים
ע"ש בוטבול רפאל

על מנת שחברת כלל ביטוח תוכל לבדוק את בקשתך/כם להצטרפות לביטוח נא להמציא לחברה, באמצעות משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ... את..."
      (ההדגשה שלי - י.ש.)

     מכתב זה מצביע לכאורה באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי חברת הביטוח טרם קיבלה את המנוח לשורות מבוטחיה וכי היא אכן מצויה בשלבי בדיקת עניינו, תוך שיצויין, כי מכתב זה (בניגוד לקודמיו), נחתם ע"י חברת הביטוח והוא מהווה פניה מובהקת שלה אל המנוח.

24.     מכתב זה בתוספת קיומה של הצהרת בריאות מורחבת, אותה מילא המנוח בשל מצבו הבריאותי, מלמדים כי יש להעדיף את עמדת חברת הביטוח והבהרותיה, בכל הנוגע להליך החיתום (הידועות והמקובלות בעולם הביטוחי).

     ראוי לעיון בעניין זה דבריו של המחבר י' אליאס בספרו "דיני ביטוח" (עמ' 127):

"מאידך גיסא, תביעותיהם של מבוטחים לתשלום תגמולי ביטוח נתקלות לא פעם בטענה נגדית לפיה לא נקשר כל חוזה מחייב בין הצדדים, באשר המבטח לא גמר בדעתו לקבל את ההצעה."

     ובאותו עמוד, בהערת שוליים מס' 7:
     "במספר מקרים דחה בית המשפט טענה שלפיה עצם קבלת מסמכי הצעת הביטוח אצל המבטח מהווה קיבול ההצעה, כמשמעות ביטוי זה בסעיף 5 לחוק החוזים...
     חתימת סוכן הביטוח, כשלעצמה, על הצעת הביטוח, אין בה כדי לשכלל את חוזה הביטוח ולהטיל על המבטח חבות ביטוחית, במיוחד כאשר בהצעת הביטוח נכתב כי היא תיכנס לתוקפה 'רק לאחר שהגיעה למשרדי החברה ואושרה על ידה'...".
          
25. אין מחלוקת שבמקרה זה דרשה חברת הביטוח מידע רפואי נוסף לגבי מצבו הרפואי של המנוח, לצורך בדיקת בקשתו להצטרפות לביטוח (נספח ב' הנ"ל למוצגי חברת הביטוח מיום 22.7.02), כשהבקשה הנ"ל באה בעקבות הצהרת הבריאות של המנוח שבו הצהיר על מצב רפואי לא תקין.

זכותה של חברת הביטוח לבדוק את הצהרת הבריאות כפי שאכן עשתה בפועל, וכל עוד לא קיבלה היא את המידע שדרשה, לא נעשה חיתום לפוליסה ולא נכרת חוזה ביטוח, שכן לא הייתה גמירות דעת ולא היה קיבול כנדרש. כל מסקנה אחרת, מעקרת ממשמעותו את הליך הבדיקה שחברת הביטוח רשאית לעשות לגבי המצב הרפואי, ושאכן אף ביצעה אותו בפועל.

אף אם היה נמסר בסופו של דבר המידע המבוקש (שכמובן לא נמסר בשל פטירתו באותה עת של המנוח, דבר שהקפיא את המצב שהיה נכון לאותה עת), עדיין לא נעשה באותו מועד קיבול בפועל, מבחינת הזמן, הצורך וגמירות הדעת לקיבול אלא רק ולכל המוקדם לאחר קבלת המבוקש.

בנסיבות אלה נראה לי איפוא, שלא נכרת חוזה ביטוח מחייב בין הצדדים בהתאם להצעת הביטוח.

26.     משהגעתי לכלל מסקנה כי לא נכרת חוזה ביטוח בין חברת הביטוח לבין המנוח, הרי שמתייתרות למעשה טענותיה החלופיות של חברת הביטוח, טענת טעות, פגם ברצון וביטול מחמת הפרת חובת הגילוי, על אף שאתייחס לדברים בחלקם, בהמשך.

27.     לסיום פרק זה, אתייחס לטענת התובעת בסיכומי תשובתה, בדבר קיום יחסי שליחות בין הבנק לחברת הביטוח, אף כי נראה היה מלכתחילה שזנחה טענתה זו בסיכומיה, והעלתה אותה שוב רק בסיכומי תשובתה. טענת חברת הביטוח היא, שהבנק משמש "ידה הארוכה" של חברת הביטוח לעניין הצטרפות המנוח לביטוח חיים, על תקן "סוכן ביטוח".

לא אוכל לקבל טענה זו. לא הוכח בפני כי הבנק פעל כשלוח של חברת הביטוח או כסוכן מטעמה לצורך חתימת חוזי ביטוח, אלא אדרבא, להיפך, הראיות שהובאו בפני מצביעות על כך, שבמצבים בהם המועמד הפוטנציאלי לביטוח הינו אדם שבריאותו לקויה, כי אז הטיפול בעניינו עובר מיידית, ובהנחיה מפורשת של חברת הביטוח, לשם ביצוע תהליך חיתומי מלא בחברת הביטוח.

ר' עדותו של מר איפרגן בעמ' 12 לפרוטוקול שורות 9-11, וכן עדותה הברורה של הגב' שכטר, מנהלת יחידת הביטוח במשכן, בעמ' 16 לפרוטוקול שורות 24-26:

     "ש. מי בבנק מאשר את הביטוחים?
ת. הבנק לא מאשר ביטוחים. הבנק לא מאשר הצטרפות לביטוח, חברת הביטוח מאשרת הצטרפות לביטוח."

     כעולה מן העדויות, לא הוכחה קיומה של כל הרשאה מחברת הביטוח לבנק המתירה לו להתקשר בשמה בפוליסה לביטוח חיים.

     אף הנטען בעניין זה, בסעיף 8 לסיכומי התשובה, כאילו מצטרף פוטנציאלי אינו יכול להצטרף לביטוח החיים של הנתבעת 2, אלא באמצעות הבנק, אינו נכון ולא כך העיד מר איפרגן:

ש. האם נכון שבנק משכן מוסמך ומאושר לקבל מסמכים רפואיים של הלווה עבור חברת כלל?
ת. לגבי הביטוח המורחב, כל ההתקשרות נעשית אחרי ביצוע ההלוואה, על ידי חברת הביטוח שהיא פונה אליו בבקשה לקבל מסמכים רפואיים, כדי לדון אם היא מצרפת אותו לביטוח או דוחה.
     (עדותו של מר איפרגן בעמ' 12 לפרוטוקול, שורות 7-11).
     
ומבהיר מר איפרגן בעמ' 15, שורות 19-24:

ש. נשאלת לגבי הנושא של האם הבנק מאפשר שלווים יעשו ביטוחי חיים עם כלל באופן ישיר ולא באמצעותה בנק. האם הסברתם שניתן או מהם ההסברים שמופיעים בכתב או בעל פה לגבי אפשרויות הצטרפות לא דרך הבנק?
ת. הסברנו ללווה שיש אפשרות להביא פוליסה חיצונית של חברות ביטוח חיצוניות לביטוח חיים וגם למבנה. כל מה שקשור לביטוחים אפשר להביא פוליסה. גם הלווים יודעים את זה.

     אציין כי עדותו של מר איפרגן היתה מהימנה עליי ואף לא נסתרה בכל ראיה אחרת.

     גם לגופו של עניין לא שוכנעתי כאמור, כי יש במסמכים עליהם מסתמכת התובעת כדי להוכיח קיומו של חוזה ביטוח, לא ישירות עם חברת הביטוח ואף לא באמצעות הבנק.

     בנסיבות האמורות אני קובע איפוא כעובדה, כי לא נכרת הסכם ביטוח בין המנוח לחברת הביטוח.

האם הוצג בפני המנוח מצג שוא? האמנם סבר המנוח, בנסיבות, כי הוא מבוטח?

28.     התובעת מסתמכת כאמור בטיעוניה על אסופת מסמכים, אשר הציגו כטענתה מצג בפני המנוח כאילו הוא מבוטח, ואכן כך הניח המנוח, הסתמך על כך, בשל כך לא ביטח עצמו בביטוח עצמאי משלו, ולאחר שהתברר שהיה זה אך מצג שווא, ניזוקה התובעת יורשתו בכך שלא סולקה יתרת ההלוואה.

     בעניין זה מובן כי את הטיעונים בנוגע להצגת מצגי שווא ניתן לייחס לבנק בלבד, אשר פעל מול המנוח ואשר המסמכים המדוברים הוצאו על ידו.

29.     ראשון המסמכים - מוצג יב' למוצגי התובעת, אותו אישור הצטרפות לביטוח, אשר נידון לעיל.

     כפי שפירטתי לעיל, לא הוכח בפניי כי מסמך זה אכן נמסר למנוח, ולמעשה לא הביאה התובעת כל ראיה להוכחת מסירת המסמך למנוח, למעט טענתה כי שמו, מס' ת.ז. ומספר ההלוואה מצוין בראש המסמך.

     יתירה מכך וכאמור לעיל, גם משנחקרה התובעת בחקירה נגדית בעניין נמנעה מלהעיד מפורשות כי המסמך נמצא על ידה, כמסמכים אחרים, בין מסמכי המנוח.

     מנגד, טען הבנק לאורך כל הדרך כי אותו מסמך אינו מסמך עצמאי, אלא, מהווה צידה השני של הצהרת הבריאות המקוצרת, ולפיכך קשור אליה קשר בל ינותק.

     דהיינו, לו היה מובא מוצג יב' המקורי, היה מתברר כי המדובר בצידו האחר של מוצג ו' למוצגי התובעת (בקשת הצטרפות לביטוח חיים, הצהרת בריאות וויתור על סודיות רפואית). ואכן, עיון בצילום מוצגים אלה מעלה כי מוצג ו' ממוספר בתחתיתו ב"עמוד 1" ואילו מוצג יב' ממוספר בתחתיתו ב"עמוד 2", כששניהם מופיעים כטופס 525.

     גם המצוין בראשית פסקה 2 למוצג ו' (המפנה הלכה למעשה לטופס נשוא מוצג יב'), מלמד כאמור.

     העדר הצגתו של המסמך המקורי ע"י התובעת, שהיה בו כדי ללמד שאין הדברים כך, עומד לה לרועץ, ובהתחשב בעובדה שעדותו של מר איפרגן בעניין זה לא נסתרה, ונוכח יתר הנסיבות שפורטו לעיל, הנני מעדיף את גרסת הבנק בעניין זה.

30.     בהתקיים קשר ישיר בין אישור ההצטרפות לביטוח (מוצג יב') לבין הצהרת הבריאות המקוצרת (מוצג ו'), יש לבחון את שאלת הסתמכותו של המנוח גם בהתאם למסמך זה.

     סעיף 2 למוצג ו' מציין מפורשות כי ביטוח החיים המצוין באישור ההצטרפות מתייחס רק לאנשים שלא חלו במהלך 24 החודשים האחרונים באחת המחלות המפורטות, וכמצוין בראשית הפיסקה:
     
"ביטוח החיים כמצוין באישור הצטרפות לביטוח חיים, נעשה על יסוד הצהרת בריאות, ולכן הריני מצהיר כי : במשך 24 החודשים האחרונים לא חליתי...".

     הסברי הבנק, בהמשך לתנאי הצהרת הבריאות המקוצרת, באשר להפנייתו של המנוח להליך מורחב של קבלה לביטוח מפאת מצבו הבריאותי, מקובלים עליי, בין היתר בשל היותם נתמכים במציאות שהייתה קיימת בנוגע למצבו הרפואי של המנוח, ובמיוחד בהמצאות רישום אותנטי בכתב יד על גבי הצהרת הבריאות המקוצרת: "ראה ביטוח חיים מורחב".

     בהתחשב במצבו הרפואי של המנוח (ר' חוות דעת ד"ר פרלוק שלא נסתרה בהעדר חקירתו הנגדית), מקובלת עליי עדותו של מר איפרגן, אשר טיפל באופן אישי במסמכי המנוח, בדבר ההבהרות שהבהיר למנוח וכן מתקבל על הדעת, שהמנוח לא יכול היה להסתמך על אישור ההצטרפות, המתבסס על הצהרת בריאות לפיה הוא בריא לחלוטין, שאינה תואמת לחלוטין את מצבו.

31.     מסמך נוסף עליו מסתמכת התובעת הינו מוצג יג' למוצגיה, טופס גילוי נאות.

     התובעת טוענת כי מאחר ואחד המסמכים המצוינים בטופס ככאלו שנמסרו למנוח הינו "אישור הצטרפות לביטוח חיים", הרי שמעיד הדבר על קיומו של ביטוח או לכל הפחות על מצג שהוצג בפני המנוח כאילו ישנו ביטוח, תוך שהמנוח הסתמך על כך.

     על רקע הקביעה כי לא נכרת חוזה ביטוח, האם ניתן לקבוע שהמנוח אכן הסתמך על הרישום במסמך זה, וסבר כי הוא מבוטח?

לאור כל המפורט לעיל בהרחבה, לא אוכל לקבל טיעון זה. משמעותו של המסמך מוצג יג' היא משמעות הצהרתית בלבד ולא יוצרת. מוצג יג' הינו אישורו של המנוח לבנק, כי קיבל ממנו מסמכים כאלה ואחרים, תוך שהמסמך אינו מהווה אישור עצמאי לביטוח. כמפורט בהרחבה לעיל, הרי שהמנוח הלכה למעשה לא קיבל כל אישור לביטוח.

מכלול הנסיבות, המגובות בראיות מוביל למסקנה, שהמדובר אכן ברישום שגוי, במיוחד לאור המצב האמיתי הקיים, לפיו בפועל טרם צורף המנוח לביטוח, לאור הראיות שאין עליהן מחלוקת בדבר מצבו הבריאותי הקשה של המנוח, לאור העובדה שהדבר היה ברור גם לו, ובשל כך שהוכח בעדות מר איפרגן שלא נסתרה, כי הובהר למנוח שאינו מבוטח, עד שתתקבל הסכמת חברת הביטוח לצרפו - כאמור מחמת מצבו - הסכמה שמעולם לא ניתנה.

במצב זה, אין בידי לקבל את הטענה בדבר הסתמכותו של המנוח על רישום שגוי זה, ואני מעדיף את הסברי הבנק בעניין, המתיישבים גם עם התנהלותה של חברת הביטוח במקרה דנן, ועם ההיגיון והשכל הישר.

32.     עוד מסתמכת התובעת על עצם מתן כספי ההלוואה כראיה למצג ברור ומפורש בדבר מתן אישור לצירופו לביטוח חיים, מאחר והצטרפות הלווה לביטוח, נטען כי הינו תנאי למתן ההלוואה.

     התובעת מפנה לסעיף 23(א)(3) לחוזה ההלוואה ולסעיף 4.7 לתדריך ללווה, לפיהם לטענתה על הלווה להציג לבנק פוליסה לביטוח חיים בתוקף במועד קבלת ההלוואה וכתנאי לקבלתה. (יוער כי כפי הנראה התכוונה ב"כ התובעת לסעיף 23(א)(2), המסומן בתיק מוצגי התובעת).

     כן מפנה התובעת לסעיף 23(א)(5) לחוזה ההלוואה ולסעיף 12.3 לתדריך ללווה (ככל הנראה מדובר בטעות מאחר וסעיף כזה אינו קיים בתדריך), בהם נקבע לטענתה כי היה ולא ימציא הלווה פוליסה כאמור, הרי שהוא נותן בכך הרשאה מראש בידי הבנק לצרפו אוטומטית לביטוח חיים אצל הנתבעת 2.

     סעיף 23 לחוזה ההלוואה לשונו כדלקמן:
"23.     כבטוחה נוספת להלוואה מתחייב הלווה לבטח את חייו בביטוח חיים כאשר הבנק הינו המוטב לסכום הביטוח בעת הפטירה ואשר נועד לסילוק יתרת ההלוואה במקרה של פטירת הלווה. כן מתחייב הלווה לבטח את הנכס בביטוח מבנה. שני הביטוחים בתנאים המקובלים על הבנק.

הלווה רשאי לבצע את ביטוח החיים וביטוח הנכס במישרין עם חברת ביטוח שלא באמצעות הבנק... (הדגשה זו בלבד במקור - י.ש.)

               א. ביטוח חיים -
                 ...
2) הלווה ימציא לבנק במעמד ביצוע ההלוואה פוליסת ביטוח חיים על שמו בתנאים המקובלים על הבנק אשר תהיה תקפה למשך כל תקופת ההלוואה, לפיה הבנק הינו המוטב לסכום הביטוח בעת הפטירה...
     ...
5) חתימת הלווה על חוזה זה מהווה גם את מתן הסכמתו כי בכל מקרה שבו לא ימציא לבנק פוליסה משועבדת כאמור לעיל או שהמציא וזו בוטלה, אזי כפוף למילוי דרישות ההצטרפות לפוליסה של חברת הביטוח עמה קשור הבנק ועמידתו בתנאיה יהיה הלווה מבוטח באמצעותה..."

     סעיף 4.7 לתדריך ללווה לשונו כדלקמן:
      "4.7     ביטוח נכסים וביטוח חיים
להבטחת ההלוואה נדרש הלווה לבטח את חייו בביטוח חיים בגובה סכום ההלוואה... (ההדגשה שלי - י.ש.)
הלווה רשאי לבצע הביטוחים הנ"ל במישרין עם חברת ביטוח שלא באמצעות הבנק...
לווה אשר לא ימציא לבנק פוליסות משועבדות, יבוצעו לו הביטוחים באמצעות הפוליסות שבין הבנק ובין חברות הביטוח איתן קשור הבנק וזאת בתנאי שהוראות הפוליסות מאפשרות עריכת הביטוחים.
(ההדגשות במקור, למעט ההדגשה בכתב הנטוי- י.ש.)

33.     עינינו הרואות אם כן, כי לשון הסעיפים הנ"ל מתיישבת דווקא עם גרסת הבנק לפיה ההצטרפות לביטוח חיים אינה מהווה תנאי למתן ההלוואה, כי אם בטוחה נוספת.

אמנם, דורש הבנק מהלווה, כי ימציא במועד ביצוע ההלוואה את פוליסת הביטוח, שאם לא כן יבוטח אוטומטית, אולם הדברים מסויגים ומותנים מפורשות, באפשרות לעריכת הביטוח לאותו לווה, מה עוד שכאמור לעיל, עודכן המנוח בדבר התהליך שעליו לעבור לשם הצטרפות לביטוח, ובכך שעליו להמתין לקבלת אישור מחברת הביטוח לצירופו, עקב מצבו הרפואי, ומסיבה זו הרי שברור שלא יכול היה להמציא פוליסה כאמור במועד ביצוע ההלוואה.

תימוכין לגרסה כי הצטרפות לביטוח חיים איננה תנאי בל עבור לקבלת הלוואת משכנתא ניתן למצוא בהוראות סעיף 4.7.1 לתדריך ללווה שלשונן כדלקמן:
          4.7.1 ביטוח חיים משכנתה ("ריסק") -
                ...
          לביטוח יתקבל רק מי שבמועד ביצוע ההלוואה טרם מלאו לו 55 שנה ומצב בריאותו עונה על הצהרת הבריאות הנדרשת ע"י חברת הביטוח...

האמנם יעלה על הדעת לטעון, כי לווים מסוגים אלה אינם יכולים ליטול הלוואת משכנתא מראש, בהעדר אפשרות כי יבוטחו?

אף העדויות שהובאו בפניי ואשר לא נסתרו, שוללות את הטענה כאילו לעולם יהא ביטוח החיים תנאי למתן הלוואת משכנתא, והן תומכות דווקא בגרסת הבנק, לפיה יכולים להיות מקרים בהם ניתנו הלוואות כאמור בהעדרה של בטוחה זו או אחרת. כך מעיד למשל מר איפרגן בעמ' 14 לפרוטוקול שורות 3-4:
     
"ש. מדוע לא הוחתמו ערבים על בקשת ההצטרפות?
ת. לא היה צורך, בגלל אחוז המימון הנמוך, כחלק מהחלטת הבנק שלא לבקש ערבים."

וממשיך העד באותו עמוד שורות 19-21:
"ש. ביטוח חיים הוא תנאי הכרחי לקבלת הלוואה בבנק?
ת. לא. ישנם מקרים שבהם על פי שיקול דעתו של הבנק, יכול הבנק לתת את ההלוואה גם אם הלווה לא מצטרף לביטוח חיים."

בעניין זה הסבירה גם הגב' דבורה שכטר, מנהלת יחידת הביטוח במשכן, והבהירה בעדותה שלא נסתרה, בעמ' 18 לפרוטוקול שורות 17-26:
"ש. נכון שביטוח חיים הוא תנאי לקבלת משכנתא/הלוואה בבנק?
ת. לא, הוא לא תנאי בל יעבור, הוא אחד הביטחונות.
ש. כמה מקרים את מכירה שקיבלו משכנתא בלי ביטוח חיים?
ת. הרבה.
ש. את מכירה שנתנו הלוואה בלי ביטוח חיים ו/או תחליף לביטוח חיים ו/או בטוחה אחרת?
ת. לבנק יש את הבטוחה של הדירה, מבקש ביטוח מבנה וביטוח חיים. במקרה של ביטוח חיים יש לווים שעברו את גיל 55 שזה מונע מאיתנו את הצירוף שלהם לביטוח חיים, לווים שחולםי (צ"ל "שחולים" - י.ש.) במחלות מסוימות, זה מעכב ומונע את הצירוף, אלה הלוואות שמבוצעות ללא ביטוח חיים. במקרה שלנו היה נכס שהיה יחסית יקר לגובה ההלוואה שהוא לקח וביטוח מבנה הוא הביא לנו פוליסה חיצונית וזה סיפק." (ההדגשה שלי- י.ש.)

34.     אשר למסמך מוצג ח (1) למוצגי התובעת, מאחר והמסמך הוצא במועד מאוחר לפטירת המנוח (הוצא ביום 17/6/02 ואילו המנוח נפטר ביום 10/6/02), הרי שברור שאין יסוד לעמדת התובעת לפיה הסתמך המנוח על מסמך זה.

     האם הפר הבנק את חובת הזהירות כלפי המנוח, באופן המזכה את התובעת, יורשתו, בפיצוי?

35.     התובעת טוענת להתרשלות הבנק בכך שהמתין ולא העביר מיידית את טפסי המנוח לבדיקת חברת הביטוח, אלא עשה כן רק לאחר מתן ההלוואה.

     מנגד, גורס הבנק כי זהו הנוהל המקובל והגיון בצידו, שכן כל עוד לא מבוצעת ההלוואה בפועל, לא קיים אינטרס ביטוחי ולחברת הביטוח אין למעשה מה לבדוק.

     בעניין זה לא הניח בפני איש מהצדדים כל ראיה ממשית לתמיכה בעמדתו. משנטל הראיה מוטל על כתפי התובעת, היה עליה לתמוך גרסתה בראיה כלשהיא, דוגמת הצגת הנוהל בבנק אחר. הימנעותה של התובעת מהבאת ראיה כאמור פועלת לרעתה, לאור הכלל לפיו משנמנע צד מהבאת ראיה - ההנחה היא שלו הייתה מובאת זו, הייתה תומכת דווקא בגרסת הצד שכנגד.

מכאן שהתובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח, כי במעשי ו/או במחדלי הבנק בעניין זה היה משום התרשלות.

36.     ניתן היה לסכם כאן, ואולם על מנת "שלא להותיר את הדף חלק" ולמעלה מן הצורך, אתייחס גם לשאלת הנזק.

אין חולק כי עת נטל המנוח את ההלוואה נשוא התובענה, היה הוא במצב בריאותי לא תקין. לא יכולה להיות מחלוקת גם לגבי העובדה, שאילו היה המנוח פונה לחברת ביטוח אחרת, בכל מועד, היה עליו לעבור תהליך חיתומי טרם יתקבל לביטוח חיים אצל חברת הביטוח.

העדות היחידה שהונחה בפני בעניין זה, היתה חוות הדעת החיתומית שנערכה ע"י ד"ר פרלוק, כמו גם תיק רפואי של המנוח, הקובעת, כי במצבו הרפואי היה המנוח נדחה ע"י כל מבטחת מכל כיסוי ביטוחי שהוא.

גם בעניין זה נמנעה התובעת מהבאת ראיות לסתירת האמור (דוגמת חוות דעת נגדית) ואף ויתרה על חקירתו של ד"ר פרלוק. לאור האמור, אין בידי אלא לקבל את חוות דעתו של ד"ר פרלוק ולקבוע, כי לא הוכח רכיב הנזק הנטען שבעוולת הרשלנות.

י. סיכום

37.     לאור כל האמור הנני קובע איפוא כדלקמן:
א.     לא נכרת חוזה ביטוח מחייב בין הצדדים ולא הוכחה קיומה של כל הרשאה מחברת הביטוח לבנק המתירה לו להתקשר בשמה בפוליסה לביטוח חיים.
ב.     אין יסוד לטענה כי הוצג בפני המנוח מצג שוא, ואין יסוד לסברה כי המנוח סבר בנסיבות הקיימות שהוא אכן מבוטח.
ג.     הבנק לא הפר את חובת הזהירות כלפי המנוח.
ד. לא הוכח רכיב הנזק הנטען שבעוולת הרשלנות.

בנסיבות האמורות, נדחית התביעה.

38.     באשר לשאלת ההוצאות: נוכח התוצאה, היה כמובן מקום לחייב את התובעת בהוצאות הנתבעים, אלא שהחלטתי לפנים שורת הדין להמנע מעניין זה, בעיקר נוכח העובדה, שדחיית התביעה התבססה בעיקרה על שיקולי כללים משפטיים מחייבים, בעוד שככל שנוגעים הדברים לנקודת מבטה של התובעת שלא היתה נוכחת במעמד המו"מ והחתימה, אפשר להבין את הטעות מצידה בהגשת התביעה נשוא תיק זה, בהסתמכה על מסמכים שהוצאו לכאורה על ידי הנתבעות. התנהלותן של הנתבעות תרמה לטעותה של התובעת ואף הן מסכימות למעשה כי, מדובר ברישום שגוי מחמת טעות אנוש. בנסיבות אלה, החלטתי להמנע מהטלת הוצאות ולהסתפק בדחיית תביעתה של התובעת.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תגמולי ביטוח משכנתא

  2. עיכוב בגרירת משכנתא

  3. ביצוע משכנתא בשטחים

  4. תביעה לביטול משכנתא

  5. הקלה על פרעון משכנתא

  6. ערעור על מימוש משכנתא

  7. ביטול חתימה על משכנתא

  8. אימות חתימה שטר משכנתא

  9. סילוק משכנתא עקב פטירה

  10. שחרור משכנתא לטובת הבנק

  11. אי עמידה בתשלומי משכנתא

  12. תניית שיפוט בשטר משכנתא

  13. החלפת חברת ביטוח משכנתא

  14. ריבית גבוהה מדי במשכנתא

  15. נתבע שלא גרר את המשכנתא

  16. בקשה לביטול מימוש משכנתא

  17. טענת פרעתי במימוש משכנתא

  18. קיזוז חוב משכנתא ממזונות

  19. משכנתא כחלק מתשלום מזונות

  20. צו מניעה זמני מימוש משכנתא

  21. ביטול משכנתא של אישה קשישה

  22. אגרת הוצאה לפועל של משכנתא

  23. תביעת רשלנות - פרעון משכנתא

  24. חתימה על משכנתא עקב אי הבנה

  25. תביעה לרישום משכנתא על דירה

  26. הגנה על נוטלי משכנתאות לדיור

  27. הקבלן פשט רגל - מה עם המשכנתא

  28. פיצוי מוסכם על אי סילוק משכנתא

  29. פסק דין הצהרתי – ביטול משכנתא

  30. רשלנות בנק בהליכי מימוש משכנתא

  31. צירוף צד ג' להליך מימוש משכנתא

  32. נושה מובטח במשכנתא - חוב לעיריה

  33. תביעה להחזר מחצית תשלומי משכנתא

  34. חוק ערבות למשכנתאות, תשי"ב-1952

  35. הצעת חוק הגנה על נוטלי משכנתאות

  36. תקנות ערבות למשכנתאות, תשט''ו-1955

  37. אגרת הוצאה לפועל חוב משכנתא בפיגור

  38. הסכם שמטרתו למחזר הלוואת משכנתא קיימת

  39. תביעת בנק לאומי למשכנתאות נגד ערבים

  40. עיכוב מימוש משכנתא עד להחלטה בערעור

  41. הצעת חוק משכנתאות לזכאי משרד השיכון

  42. חוסר מודעות למהות התחייבות והשלכותיה

  43. אי עמידה בהסדר תשלומים - מימוש משכנתא

  44. פיצוי בשווי התמורה ממכירת דירה במשכנתא

  45. סיכול אפשרות לקבלת משכנתא בעסקת מכר דירה

  46. פקודת חוק המשכנתא (חברות מאושרות), 1940

  47. נקודות זיכוי למשכנתאות בגין לימודים אקדמיים

  48. סיוע בתשלום משכנתא לוותיקי מלחמת העולם השניה

  49. ויתור על יתרת החוב לאחר מכירת דירה - מימוש משכנתא

  50. היום שבו נולדה התביעה מקום בו מדובר בחוב מובטח במשכנתא או במשכון

  51. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון