להלן פסק דין בנושא חיוב על כרטיס אשראי גנוב: פסק דין כללי תביעה כספית ע"ס 39,801 ₪, שהגישה חברת כרטיסי אשראי כנגד בית עסק, להשבת כספים ששולמו על ידה לבית העסק בהקשר לעסקת רכישת מחשבים, אשר הסתבר כי בוצעה בכרטיס אשראי גנוב. בבסיס התביעה ניצבת הטענה, כי בית העסק היפר התחייבותו החוזית כלפי התובעת, לבדיקת התאמת החתימה שעל גבי כרטיס האשראי לחתימה על שובר העסקה. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעם ראש מדור במחלקת הגביה אצלה, מר אילן כליפא (להלן: "כליפא"), והנתבע מסר תצהיר עדות ראשית מטעמו. עדים אלה נחקרו על תצהיריהם בחקירה נגדית. בנוסף, נמסרה עדות בעל פה מטעם בעלת הכרטיס החוקית, הגב' אילנה פלדינגר (להלן: "בעלת הכרטיס"), אשר זומנה למסירת עדות ע"י התובעת, ועדות קצרה ונקודתית מטעם בעלה, מר אברהם פלדינגר, אשר התייצב לדיון עימה. רקע עובדתי רלבנטי העובדות הבאות, בעיקרן, אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים: במועד הרלבנטי לעסקה נשוא הליך זה, ניהל הנתבע עסק בבעלותו בשם "דינמיק מחשבים" באשדוד, אשר עסק, בין היתר, במכירת מחשבים למשרדים ובתי עסק (להלן: "בית העסק"). בית העסק היה קשור עם התובעת בהסכם הצטרפות בית עסק מיום 14.5.00 לסליקת שוברי אשראי מסוגים שונים (להלן: "ההסכם"). העסקה נשוא התובענה נערכה ביום 3.1.02, ובמסגרתה נמכרו על ידי הנתבע ארבעה מחשבים לזוג אנשים, גבר ואישה (להלן: "העסקה" ו- "הקונים"), אשר לטענתם רכשו את המחשבים עבור עסק בתחום החשמל השייך לגבר. התשלום בגין העסקה, בסך של 35,850 ₪, בוצע באמצעות כרטיס אשראי מסוג ויזה לאומי קארד שמספרו 3521-1431-1207-4580 (להלן: "הכרטיס"), וזאת לאחר שהכרטיס הועבר במסוף המצוי בבית העסק וניתן אישור לעסקה. בדיעבד הסתבר, כי העסקה, וכן מספר עסקאות נוספות שבוצעו בכרטיס אותו יום בבתי עסק אחרים, בוצעה תוך שימוש לרעה בכרטיס. הדבר התברר לאחר שבעלת הכרטיס דיווחה למחרת יום ביצוע העסקה, ביום 4.1.02, למנפיקת הכרטיס (חברת לאומי קארד בע"מ, להלן: "המנפיקה"), כי הכרטיס יצא משליטתה. עקב דיווח זה, נחסם הכרטיס ובהמשך אף הודיעה בעלת הכרטיס, ביום 14.1.02, על התכחשותה למספר עסקאות אשר בוצעו ביום 3.1.02, ביניהן העסקה נשוא הליך זה, הודעה אשר אושרה ע"י פקיד הבנק ביום 20.1.02 (להלן: "ההודעה על התכחשות לעסקאות"). למרות שהדיווח מצד בעלת הכרטיס נעשה, כאמור לעיל, כבר למחרת יום ביצוע העסקה וההודעה על התכחשות לעסקאות נמסרה בתוך מספר ימים נוספים, נמשך בירור הנושא בין המנפיקה לתובעת לאורך מספר חודשים נוספים. לטענת התובעת, פניית המנפיקה אליה בדרישה לקבלת שובר העסקה נעשתה רק בחודש מאי 02' ובעקבותיה פנתה התובעת, לראשונה, אל הנתבע, במכתבה מיום 10.6.02, בו ביקשה לקבל לידיה את שובר העסקה. הנתבע נעתר לבקשה והמציא השובר לידיה. עקב אי התאמה שמצאה המנפיקה בין החתימה על שובר העסקה לבין חתימת בעלת הכרטיס על ההודעה על התכחשות לעסקאות, היא סירבה לכבד את החיוב בגין השובר והתובעת זיכתה אותה בסכום העסקה. פנייתה הנוספת בעניין אל הנתבע נעשתה רק בחודש אוקטובר 02'. בין לבין, שולמו לנתבע כספי העסקה על ידי התובעת, והוא, לטענתו, סיפק את המחשבים לקונים לאחר שחלפו מספר שבועות ממועד העסקה. מכאן, תביעת התובעת להשבת כספי העסקה, בהפחתת סכום מסוים אותו גבתה ישירות מחשבון הנתבע. טענות הצדדים להלן תמצית טענות הצדדים, הצריכות לעניין: טענות התובעת התובעת טוענת, כי חוסר ההתאמה הברור בין החתימה על שובר העסקה לבין חתימת בעלת הכרטיס מלמד, כי הנתבע היפר את חובתו כלפיה, הקבועה בהסכם, לערוך בדיקת השוואת חתימות בין החתימה על הכרטיס לבין זו שעל השובר. מכאן, שעליו לשאת בנזקי השימוש לרעה אשר נעשה בכרטיס בעסקה זו. בעניין זה, נסמכת התובעת אף על ההלכה הפסוקה, אשר קבעה בשורת פסקי דין, כי על בית העסק, כמי שנמצא בחזית מול הקונים ובעל האפשרות הטובה ביותר לסכל שימוש לרעה בכרטיסי אשראי, מוטלת האחריות לנקוט במידת הזהירות הדרושה על מנת לבדוק את זהותו של הקונה והאם תואמת את זהות בעל הכרטיס. התובעת מדגישה, כי אישור העסקה על ידי הנתבע באמצעות המסוף, ניתן אך ורק בהקשר לשאלת קיומו של קו אשראי לבעליו החוקי של כרטיס האשראי, אך אין בו כדי לאשר דבר בכל הנוגע לזהותו של מבצע העסקה. ממילא, לא יכול אישור מסוף זה להוות תחליף לבדיקות אשר בית העסק נדרש לערוך לצורך זיהוי הקונה, לרבות בדיקת השוואת החתימות בין הכרטיס לשובר. כן טוענת התובעת, כי מדובר בעסקה בעלת מאפיינים חריגים, הן מבחינת היקפה והן נוכח טענת הנתבע, כי כתובת מסירת המחשבים אינה ידועה לו, ומשכך, מוטלת הייתה על הנתבע חובת זהירות מוגברת לבדוק את זהות הקונים ואת התאמת החתימות. בהקשר זה אף טוענת התובעת, כי יש לזקוף לחובת הנתבע הן את מחדלו מליזום בדיקה מול הקונים לאחר שקיבל את הודעת התובעת כי קיימת בעיה עם העסקה, והן את הימנעותו מלזמן עדים אשר יכולים היו לשפוך אור על נסיבות הפרשה, כגון העובד אשר סיפק את המוצרים לקונים בפועל. בכל הנוגע לשיהוי אשר בפנייתה אל הנתבע, טוענת התובעת, כי שיהוי זה מקורו בעיכוב בפניית המנפיקה אליה ומניסיונותיה שלה למנוע את התנערותה של המנפיקה מהעסקה, וכי מכל מקום, הנתבע כשל מלהוכיח נזק אשר נגרם לו עכב כך. בעניין זה, מצביעה התובעת על כך, שהנתבע לא הוכיח בראיה ממשית כלשהי את מועד אספקת המחשבים לקונים ואת טענתו, כי סופקו לאחר כחודש ימים. טענות הנתבע הנתבע טוען, כי עמד במלוא חובתו החוזית לבדיקת זהות הקונה בעת עריכת העסקה. לטענתו, הקונה אשר ביצעה את העסקה הזדהתה בפניו באמצעות תעודת זהות הנושאת את תמונתה, והוא אף בדק ומצא התאמה בין החתימה שעל הכרטיס לחתימתה על שובר העסקה. בעניין זה מצביע הנתבע, על כתובת בעלת הכרטיס, מספר תעודת זהותה ומספר טלפון אשר נבדקו על ידו ונרשמו בטופס ההזמנה של העסקה. הנתבע אף טוען, כי השוואת החתימות שביצעו המנפיקה והתובעת, הינה השוואה בין שובר העסקה לבין חתימת בעלת הכרטיס על טופס ההתכחשות לעסקאות, באשר הכרטיס עצמו אינו בנמצא, כמובן. משכך, לטענתו, אין לשלול האפשרות לדמיון בין החתימות אשר על שובר העסקה ועל הכרטיס וממילא, לא הורם נטל התביעה להוכחת אי ביצועה של השוואת החתימות על ידו. עוד מעלה הנתבע בהקשר זה את האפשרות, כי הוצגה לפניו תעודת זהות מזויפת, ואף טוען, כי אין לשלול אפשרות נוספת, כי מישהי הקשורה לבעלת הכרטיס, כגון ביתה, עשתה שימוש הן בכרטיס והן בתעודת הזהות האמיתית (הנושאת תמונה בלתי מעודכנת של בעלת הכרטיס), וזאת, עם או בלי הרשאה מאת בעלת הכרטיס. כן מצביע הנתבע, כראיה לאי רשלנותו בעריכת הבדיקות, על ביצוען של עסקאות נוספות, בבתי עסק אחרים, ביום ביצוע העסקה עימו, היינו, כי עושי השימוש לרעה בכרטיס הצליחו להערים אף על גורמים נוספים. לנתבע אף טענה קשה כנגד התובעת בכל הנוגע לשיהוי הממושך בין מועד העסקה לבין פנייתה הראשונית אליו ביחס לעסקה זו, לאחר כחצי שנה, וכן שיהוי בהמשך, עד לפנייתה הנוספת של הנתבעת אליו, לאחר שחלפו מספר חודשים נוספים. לטענת הנתבע, שיהוי זה מקים מחסום של מניעות בפני התובעת, המונע ממנה לתבוע את השבת כספי העסקה כיום. לטענתו, השיהוי הכבד מצד התובעת בפניותיה אליו גרם לו לנזקים ממשיים, באשר פניה מוקדמת הייתה מאפשרת לו להקטין נזקיו, ובראש בראשונה להימנע מלספק לקונים את המחשבים אשר נקנו בגדר העסקה, ואשר סופקו רק לאחר כחודש ממועד עריכתה. בעניין זה טוען הנתבע עוד, כי בטרם פנייתה של התובעת אליו, חלף זה מכבר המועד החוזי בו ניתן לטעון כנגד העסקה, והכספים בגינה אף שולמו לו בפועל על ידי התובעת, כך שיש לראות תשלום זה כסופי, מאושר ומוגמר. דיון א. המסגרת ההסכמית בכל הנוגע לחיובים הקבועים בהסכם אשר בין הצדדים, בנוגע לבדיקות אשר על בית העסק לערוך בעת קבלת תשלום בכרטיס אשראי, אין, למעשה, מחלוקת בין הצדדים, ואציין את הדברים בקצרה להלן, למען שלמות התמונה וסדר הדיון. בפתח ההסכם (נספח א' לתצהיר כליפא) התחייב הנתבע, אשר התקשר בהסכם באופן אישי עבור בית העסק אשר בבעלותו, לפעול על פי תנאי ההסכם ובהתאם להנחיות המפורטות בחוברת הוראות התפעול אשר צורפה אליו (נספח ב' לתצהיר כליפא, להלן: " הוראות התפעול"). בהמשך, על פני סעיפים שונים בהסכם ובהוראות התפעול, מפורטים התנאים והפרוצדורה הנוגעים לאופן ביצוע עסקאות בכרטיסי אשראי על ידי בית העסק, לרבות בכל הנוגע לבדיקות הנדרשות מבית העסק, בטרם קבלת תשלום בכרטיס אשראי. בגדרם של תנאים אלה, ניתן למצוא את ההוראות הבאות המופנות לבית העסק (ההדגשות כאן ובציטוטים להלן הוספו - ש.ג.א): בסעיף 2(ג) להסכם: "כל עיסקה באמצעות כרטיס אשראי תיעשה כדלקמן: ... ג. המוכר יחתים את המחזיק בכרטיס על השובר (במקום המיועד לכך), יבדוק את התאמת החתימה של המחזיק בכרטיס לדוגמת החתימה אשר בכרטיס, וימסור למחזיק בכרטיס העתק מהשובר המיועד לו, כל זאת בהתאם להוראות התפעול". ובסעיף 3 להוראות ההפעלה, שעניינו "ביצוע עסקות בקופה ממוחשבת": "בעת ביצוע עסקה בקופה ממוחשבת, או נקודת מכירה אלקטרונית ... יש להפעיל את המכשיר בהתאם להוראות היצרן. להלן סדר הפעולות לביצוע העסקה: ... ד. החתמת הלקוח על החשבונית/קבלה. ה. השוואת חתימת הלקוח לחתימה שבגב כרטיס ה"ויזה". ו. רישום מספר הטלפון של הלקוח. ז. בדיקת התאמת פרטי הלקוח המובלטים (על הכרטיס) לפתקית הקבלה. חשוב לבדוק אם החתימה זהה לחתימה שבגב הכרטיס. אם החתימה אינה זהה, או שהחתימה בגב הכרטיס נמחקה, התקשר/י אלינו לקבלת הנחיות להמשך ביצוע העסקה, תוך ציון סיבת ההתקשרות. ביצוע עסקה במערכת ממוחשבת אינה פוטרת מבדיקה ומהשוואת חתימות. אין לבצע עסקה בכרטיס לא חתום". יצוין, כי בסעיף 4 לחוברת הוראות התפעול, שעניינו "אופן ביצוע עסקה בשובר", במכשירי הטבעה ידניים, מופיעות הוראות דומות לנ"ל. הנה כי כן, מההסכם והוראות התפעול עולה חד משמעית החובה לבצע השוואת חתימות בין החתימה שעל השובר לזו שעל כרטיס האשראי עצמו וכן ברור הוא, כי בדיקה זו מהווה תנאי הכרחי לביצוע עסקה בכרטיס האשראי. ב. האם במקרה דנן נערכה ע"י הנתבע השוואת החתימות המחויבת על פי ההסכם והוראות ההפעלה? נקודת המוצא בנוגע לשאלת ביצועה בפועל של השוואת חתימות בין שובר העסקה לבין הכרטיס על ידי הנתבע במקרה דנן הינה, כי הנטל להוכיח שהנתבע היפר את חובתו לבצע השוואת חתימות, נטל זה מוטל על כתפי התובעת, אשר מבססת על טענה זו את עילת תביעתה. על מנת לקבוע האם הנטל הנ"ל הורם ע"י התובעת, נבחן את תמונת הראיות העומדת לרשותנו והמסקנות הנלמדות ממנה. ב1. גרסת הנתבע ותימוכין לה הנתבע עצמו מסר גרסה ברורה ונחרצת בעניין זה, לפיה העסקה הנדונה זכורה לו וכי בעת עריכתה, הוא ביצע בדיקה יסודית ומלאה מול הקונים, אשר כללה זיהוי הקונה באמצעות תעודת זהות, השוואת חתימות בין החתימה על השובר וזו שעל הכרטיס וקבלת אישור ממוכן לעסקה מהתובעת. כן ציין, כי נוכח סכום העסקה, אף הקפיד לציין על גבי חשבונית העסקה את כתובת הקונה ומספר תעודת זהותה, וכן מספר טלפון (סעיפים 8-10, 19 לתצהיר נתבע; עמ' 13 שורות 19-21 לפרוטוקול). גרסתו זו של הנתבע נתמכת בחשבונית העסקה עצמה, אשר עיון בה מלמד, כי אכן מצוינים בה כתובת, מספר תעודת זהות ומספר טלפון. כלומר, מחשבונית העסקה אנו למדים, כי הנתבע אכן ביצע בדיקה לזיהוי הקונה ואף טרח "לתעד" את תוצאות בדיקתו ולרשום את הפרטים הנ"ל על גבי החשבונית. לעניין בדיקה זו יצוין, כי היא חורגת ועולה בהיקפה על הבדיקה הנדרשת על פי ההסכם בין הנתבע לתובעת, אשר מחייב אך את בדיקת התאמת החתימות בין השובר לכרטיס ואינו דורש את זיהוי הקונה ורישום פרטיו. אציין בעניין זה, כי הסברו של הנתבע, כי נהג ביתר זהירות כאמור נוכח היקף העסקה, הינו הסבר סביר והגיוני בעיני. זאת ועוד: סבורני, כי עצם העובדה, הנתמכת בראיה חיצונית (חשבונית העסקה), כי הנתבע מצא לנכון לבצע בדיקה מורחבת של הקונים, העולה על חובתו על פי ההסכם, יש בה כדי להוות אף חיזוק לגרסתו, כי ביצע אף את השוואת החתימות הנדרשת בין החתימות שעל שובר העסקה והכרטיס. זאת שכן, התנהלות זו מלמדת על מידת זהירות מוגברת בה נקט הנתבע ביחס לעסקה זו, וחזקה על בעל בית עסק אשר נוקט במידת זהירות מוגברת כזו, כי אף מילא את חובתו החוזית הבסיסית לעניין קבלת תשלום בכרטיס אשראי, היא החובה להשוות בין החתימות שעל השובר והכרטיס, המהווה תנאי לכך שהתשלום בגין עסקה זו יכובד על ידי התובעת, במקרה של אי תקינות בשימוש בכרטיס. ב2. אי ההתאמה בין החתימה על שובר העסקה לחתימת בעלת הכרטיס על טופס ההתכחשות לעסקאות אל מול גרסתו זו של הנתבע, ניצבת טענת התובעת, כי הנתבע, בניגוד לגרסתו, לא ערך השוואת חתימות כנדרש, טענה זו מתבססת על חוסר התאמה בין החתימה על שובר העסקה לבין חתימת בעלת הכרטיס על ההודעה על התכחשות לעסקאות (באשר הכרטיס עצמו אינו בנמצא). עיון בחתימות אשר מופיעות על גבי שובר העסקה ועל גבי הודעת בעלת הכרטיס על התכחשותה לעסקאות מלמד, כי הצדק עם התובעת בעניין זה וכי אכן קיים שוני, בולט וברור, בין שתי חתימות אלה. כפי שניתן לראות אף בעין בלתי מקצועית, חתימת בעלת הכרטיס על גבי טופס ההודעה הינה חתימה קריאה, בשפה העברית, של שמה הפרטי ("אילנה"), בעוד שהחתימה על גבי שובר העסקה הינה חתימה בלתי קריאה, באותיות לועזיות מחוברות, אשר לא ניתן להבין ממנה מהו שם החותם. האם די בחוסר התאמה זה בין החתימות אשר על שובר העסקה ועל טופס ההתכחשות לעסקאות, כדי ללמד, בהכרח, כי קיים היה שוני אף בין החתימה על שובר העסקה לבין החתימה על גבי הכרטיס עצמו, אשר הוצג לעיני הנתבע בעת ביצוע העסקה ואשר כיום אינו בנמצא ? בעלת הכרטיס הצהירה בשולי טופס הודעתה הנ"ל, ובסמוך לחתימתה עליו, בקטע המודגש במסגרת, כי: "הריני מאשר/ת בזאת בחתימתי, כי הודעתי, הצהרתי והפרטים שמסרתי לעיל בדבר כרטיס חיוב לאומי קארד מספר ... והפעולות בו הינן נכונות ואין לי כל ידיעה נוספת בעניין זה וכי חתימתי המופיעה להלן זהה לחתימתי על הכרטיס". בנוסף להצהרתה הנ"ל על גבי הטופס הסטנדרטי, אף מסרה בעלת הכרטיס עדות בעניין זה בתיק דנן, ובה העידה, בין היתר, כי הכרטיס אכן נשא את חתימתה וכי מדובר בחתימה הזהה לחתימתה אשר על טופס ההתכחשות לעסקאות (עמ' 16 שורות 15-17, עמ' 18 שורות 22-23 לפרוטוקול). יש לזכור בעניין זה, כי עדה זו, בכל מקרה, כבעלת הכרטיס, לא תושפע אישית באופן כלשהו מתוצאות הליך זה, באשר הגנתו של חוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו-1986 מפני נזקי השימוש לרעה בכרטיסה חלה עליה בין אם עשתה שימוש בכרטיס החתום מאחור על ידה ובין אם השתמשה בכרטיס בלתי חתום. הנה כי כן, לפנינו עדות חיצונית של בעלת הכרטיס, ממנה עולה, כי הכרטיס נחתם על ידה מאחור במקום המיועד לכך וכי מדובר באותה חתימה קבועה שלה, המופיעה על גבי טופס ההודעה על התכחשות לעסקאות. מכאן, שממילא ברור הוא, כי אותו שוני בולט בין החתימה על שובר העסקה לבין החתימה על ההודעה על התכחשות לעסקאות היה קיים אף בין החתימה על שובר לבין החתימה שעל הכרטיס. משילוב עדות זו של בעלת הכרטיס עם עובדת קיומו של שוני בולט וברור בין החתימות אשר על שובר העסקה ועל גבי הודעת ההתכחשות לעסקאות, עולות לכאורה שתי אפשרויות עיקריות: או שהנתבע, בניגוד לטענתו, לא ביצע כלל את השוואת החתימות הנדרשת בין שובר העסקה לבין הכרטיס (באשר לו היה מבצע הבדיקה היה נוכח בשוני זה על נקלה), או שביצע בדיקה זו באופן שטחי ורשלני ולפיכך לא עמד על השוני הבולט בין שתי החתימות. אציין, כי לקחתי בחשבון אף אפשרות שלישית, כי בעלת הכרטיס אכן חתמה עליו בזמנו, אך החתימה הפכה למטושטשת ובלתי ברורה, או אף נמחקה כליל מהכרטיס (כפי שעולה מעדות בעלה של בעלת הכרטיס, לגבי הכרטיס הנוכחי אשר בידיה, עמ' 19 לפרוטוקול). ואולם, אפשרות זו, גם אם אכן אירעה במקרה דנן, אין בה כדי להועיל לנתבע בעניין שאלת עמידתו בחובת הבדיקה החוזית המוטלת עליו. זאת, באשר בהתאם להוראת סעיף 3(ז) להוראות ההפעלה, אשר צוטט לעיל, נאסר על בית העסק לבצע עסקה בכרטיס אשראי אשר החתימה עליו נמחקה או אינה מופיעה כלל. מכאן, שאם זה אכן היה מצב הדברים, ועל הכרטיס הופיעה חתימה מחוקה בחלקה, לא ברורה, או שלא הופיעה חתימה כלל, הרי שהיה על הנתבע להימנע מלבצע את העסקה בכרטיס או לכל הפחות ליצור קשר עם התובעת ולקבל הנחיות ספציפיות בסוגיה זו, דבר שלא נעשה. ואולם, סבורני, כי לא די בניתוח הנ"ל, באשר הוא מחמיץ קיומה של אפשרות נוספת ביחס למקרה דנן, היא האפשרות, כי הנתבע אכן ביצע את השוואת החתימות הנדרשת ממנו, אלא שאותה עת הופיעה על הכרטיס חתימה מזויפת, התואמת את החתימה שעל שובר העסקה. ב3. שימוש הקונים בפרטים מזהים של בעלת הכרטיס החוקית מלמד על אפשרות זיוף חתימתה על גבי הכרטיס מעדות בעלת הכרטיס עולה, כי בעת עריכת העסקה, הציגו הקונים לפני הנתבע פרטים התואמים את פרטיה האמיתיים של בעלת הכרטיס החוקית. בעלת הכרטיס העידה בחקירתה, לאחר שהוצגו בפניה שובר העסקה וחשבונית העסקה, כי את מספר הטלפון המצוין על גבי השובר והחשבונית היא אינה מזהה, אך הכתובת הנקובה בחשבונית הינה אכן כתובת מגוריה (עמ' 18, שורות 20-25 לפרוטוקול). בעלת הכרטיס אף לא טענה כי מספר תעודת הזהות הנקוב בחשבונית העסקה בה עיינה אינו שלה, והיא אף התבקשה, והציגה, בראשית חקירתה, את תעודת הזהות שברשותה (עמ' 16, שורות 13-14 לפרוטוקול). אף כליפא מטעם התובעת אישר את ההתאמה בין מספרי תעודת הזהות (עמ' 10 שורות 21-22 לפרוטוקול). העובדה, שהכתובת וככל הנראה אף מספר תעודת הזהות של בעלת הכרטיס החוקית מופיעים על גבי חשבונית העסקה, יכולה ללמד על אחת משתיים: או שבעלת הכרטיס עצמה (או גורם הקשור אליה) עשו שימוש בכרטיס ולאחר מכן התכחשה בעלת הכרטיס לעסקה (ולמספר עסקאות נוספות אשר בוצעו אותו יום בבתי עסק אחרים), או שבידי הגורמים אשר עשו שימוש לרעה בכרטיס היו מצויים פרטי מספר תעודת הזהות וכתובת מגוריה של בעלת הכרטיס, למרות שפרטים אלה אינם נקובים על גבי הכרטיס עצמו, והם הזדהו באמצעותם ובכך הטעו את הנתבע לסבור, למרות הבדיקות שערך, כי השימוש בכרטיס הינו תקין. האפשרות הראשונה, כי בעלת הכרטיס עצמה עשתה שימוש בכרטיס, אינה סבירה בעיני כלל. ראשית, עדותה של בעלת הכרטיס עוררה אצלי רושם מהימן. התרשמתי, כי מדובר באשה נורמטיבית, בלתי מעוניינת בתוצאה כזו או אחרת של ההליך, אשר העידה בכנות ובפשטות את כל הידוע לה על הפרשה, מבלי לנסות ולרצות מי מהצדדים, מבלי "לייפות" את נסיבות יציאתו של הכרטיס מתחת ידיה ומבלי לחוש צורך להתגונן מפני אשמה כלשהי. הנתבע עצמו אף טען, בדיון ביום 12.7.07, כי בעלת הכרטיס אינה מוכרת לו ואינו מזהה אותה, או את בעלה שהתייצב אף הוא באולם בית המשפט, כמי שביצעו את העסקה הנדונה. יש לזכור עוד, כי בעלת הכרטיס דיווחה על יציאתו של הכרטיס משליטתה כבר למחרת יום העסקה, וכי לטענת הנתבע מדובר במחשבים אשר היו אמורים להיות מסופקים רק לאחר מספר שבועות, כך שכל תועלת לא צפויה הייתה לצמוח לבעלת הכרטיס מעריכת עסקה וביטול אמצעי התשלום, הוא הכרטיס, כבר למחרת היום. בעלת הכרטיס אף שללה אפשרות כלשהי, כי גורם כלשהו הקשור אליה עשה שימוש בכרטיס ללא ידיעתה (עמ' 15, שורות 14-15, 26-27 לפרוטוקול), ועדותה מהימנה עלי אף בעניין זה. לעומת זאת, האפשרות השנייה הנ"ל, לפיה בידי הקונים, אשר עשו שימוש לרעה בכרטיס, היו מצויים פרטי מספר תעודת הזהות וכתובתה של בעלת הכרטיס, הינה אפשרות סבירה בעיני. אמנם, בעלת הכרטיס העידה, כי הכרטיס בלבד הוא שיצא משליטתה וכי תעודת הזהות לא אבדה או נגנבה ממנה, ואף הציגה את תעודת הזהות, הישנה, לפני בית המשפט (עמ' 16, שורות 13-14 לפרוטוקול). ואולם, למרות שמדובר בפרטים (מספר תעודת זהות וכתובת) אשר נקובים בתעודת הזהות, הרי שברור הוא, כי קיימות אפשרויות נוספות להשיג פרטים אלה אודות בעל כרטיס וכי תעודת הזהות אינה המקור האפשרי היחיד לקבלתם. יתכן, למשל, כי הקונים, אשר עשו שימוש לרעה בכרטיס, עיינו בתעודת הזהות של בעלת הכרטיס ושמרו את פרטיה אצלם, כגון, באמצעות צילומה של התעודה במצלמת טלפון סלולרי. זאת למשל, בעת שבעלת הכרטיס הזדהתה בבית עסק אחר כלשהו, באמצעות תעודת הזהות, בעת עריכת עסקה אחרת (יתכן שאף בעת עריכת הקניות בסופרמרקט בעת השימוש האחרון בכרטיסה, בטרם יצא מרשותה). מדובר בפרטים בסיסיים, של כתובת ומספר תעודת זהות, אשר כל אדם נדרש למסרם מעת לעת, בפני מוסדות ובתי עסק שונים, בין בעת עריכת עסקה בכרטיס אשראי ובין לצרכים אחרים כלשהם, כגון מילוי טפסים שונים. מכאן, של"גנבים מקצועיים" אפשרויות רבות ומגוונות לשים ידם על פרטים אלה של בעל כרטיס אשר את כרטיסו גנבו. בעניין זה יוזכר, כי מדובר במקרה דנן בעסקה בסכום משמעותי (35,850 ₪), של רכישת ארבעה מחשבים, אשר ניתן להניח כי תוכננה מראש ולא בוצעה ספונטאנית וסביר הוא כי הקונים צפו, שבעסקה בהיקף כזה, הם ידרשו להציג פרטים מזהים כאלה ואחרים של בעלת הכרטיס. מכאן, שבהחלט אפשרי הוא, כי הקונים הצטיידו בתעודת זהות מזויפת לשם עריכת העסקה, אשר כללה את פרטי בעלת הכרטיס. אפשרות זו נתמכת בעדות הנתבע, כי אכן הוצגה לפניו תעודת זהות, עם פרטי בעלת הכרטיס, אך עם תמונה התואמת את תמונת הקונה אשר ניצבה לפניו. בעניין זה אציין, כי גרסת הנתבע כי הוצגה לו תעודת זהות נתמכת בעצם עובדת קיומם של פרטים מזהים של בעלת הכרטיס על גבי חשבונית העסקה. לא סביר בעיני, כי הנתבע הסתפק בפרטים אשר נמסרו לו בעל פה וסביר להניח, כי באם טרח לבדוק את זהות הקונה ולתעדה, אזי דרש לראות תעודה מזהה ובדק את התאמת התמונה שבתעודה לדמותה של הקונה אשר ניצבה לפניו. אציין, במאמר מוסגר, כי העובדה שמספר הטלפון אשר נמסר לנתבע, להבדיל מהכתובת ומספר תעודת הזהות, לא תאם את מספר הטלפון של בעלת הכרטיס, כעולה מעדותה, אין בה כדי לשנות מהתרשמותי לעניין אפשרות אחרונה זו, שכן מספר טלפון אינו נתון מזהה אופייני ואותם קונים אף היו צריכים נקודת אחיזה כלשהי אשר תאפשר לבית העסק לעמוד איתם בקשר לצורך אספקת המחשבים. לטעמי, יש בעובדת הצגתם של פרטי בעלת הכרטיס החוקית לפני הנתבע בעת עריכת העסקה ובאפשרויות הנ"ל הנובעות מעובדה זו, כדי לתרום להכרעה בשאלה נשוא תיק זה, היא השאלה האם הנתבע ביצע, כגרסתו, את בדיקת השוואת החתימות בין שובר העסקה לבין הכרטיס. הכיצד? סבורני, כי עובדת קיומם של פרטי בעלת הכרטיס בידי הקונים אשר ביצעו את העסקה מלמדת, כי אכן מדובר, ככל הנראה, ב"גנבים מקצועיים", אשר צפו כי ידרשו להזדהות כבעלי הכרטיס ואשר הצטיידו מבעוד מועד במספר תעודת הזהות ובכתובתה של בעלת הכרטיס. קונים אלה אף לקחו בחשבון, מן הסתם, את הפרוצדורה המוכרת של השוואת החתימות בין השובר לכרטיס, הנדרשת מבתי עסק ונערכת דרך שיגרה, כעולה מתנאי ההסכם והוראות ההפעלה. מכאן, שניתן להניח, כאפשרות סבירה, כי גורמים מקצועיים אלה, אשר טרחו להצטייד בפרטי בעלת הכרטיס החוקית וצפו כי תבוצע השוואת חתימות, זייפו את חתימת בעלת הכרטיס והטביעו עליה חתימה התואמת את החתימה אשר נחתמה על שובר העסקה. מדובר באפשרות אשר, לטעמי, אין לשלול אותה, היות וכמפורט לעיל, היא מתיישבת עם עובדות ונסיבות המקרה אשר נסקרו לעיל ועם תמונת הראיות הכוללת הקיימת בתיק. מובן, כי קיומה של אפשרות זו מהווה תימוכין לגרסת הנתבע כי אכן ביצע את בדיקת השוואת החתימות, באשר בדיקה כאמור, באם אכן בוצעה אל מול כרטיס אשר החתימה עליו זויפה, לא גילתה חוסר התאמה כלשהי בין החתימות. לסיכום ביניים: לפנינו טענת תובעת לאי ביצוע השוואת חתימות על ידי הנתבע, הנסמכת אך על חוסר ההתאמה בין החתימה על שובר העסקה לבין חתימת בעלת הכרטיס על ההודעה על התכחשות לעסקאות. למולה ניצבת גרסת הנתבע כי ביצע השוואת חתימות וכן בדיקת זיהוי נוספת שאינה הכרחית. עובדת עריכתה של בדיקת הזיהוי הנוספת נתמכת במסמך חשבונית העסקה ומלמדת על נקיטה בזהירות מוגברת מצד הנתבע בעת עריכת העסקה, התומכת בגרסת הנתבע כי אכן ביצע אף את השוואת החתימות. העובדה כי פרטיה האמיתיים של בעלת הכרטיס נמסרו על ידי הקונים לנתבע מהווה חיזוק נוסף לגרסת הנתבע. זאת, באשר עובדה זו מתיישבת יותר עם האפשרות, כי מדובר ככל הנראה בגניבה "מקצועית", אשר יכול וסביר שתכלול אף זיוף של החתימה שעל הכרטיס, מאשר עם האפשרות, כי בעת עריכת העסקה נשא הכרטיס את חתימתה המקורית של בעלת הכרטיס, אך הנתבע, למרות שהקפיד לבצע בדיקה מקיפה של זהות הקונה, כשל בעריכת הבדיקה הבסיסית של השוואה בין שתי חתימות אשר השוני ביניהן ברור על פניו. מצב דברים זה מביא אותי למסקנה, כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכחת תביעתה במישור החוזי, היינו את טענתה, כי הנתבע לא ביצע את בדיקת השוואת החתימות הנדרשת על פי ההסכם והוראות ההפעלה. במצב דברים זה, כאשר לא הוכחה הטענה, כי הנתבע היפר את חובתו לבדוק את הזהות בין החתימה על שובר העסקה לחתימה על גב הכרטיס, לא קמה זכותה של התובעת לגלגל על הנתבע את הנזק אשר ספגה עקב ביטול החיוב על ידי המנפיקה בגין שימוש לרעה בכרטיס הנלמד מאי ההתאמה בין החתימות. [ראה בעניין זה: א' ברק ע' פרידמן כרטיסי חיוב - היבטים משפטיים ומעשיים של כרטיסי אשראי ובנק, עמ' 327]. לכאורה, די בכך כדי לסיים את הדיון וההכרעה בתיק זה. ואולם, אני מוצאת לנכון להבהיר, כי לטעמי, קיימים טעמים נוספים התומכים בתוצאה של דחיית תביעתה של התובעת במקרה דנן. טעמים אלה יפורטו להלן. ג. לעיכוב הניכר אשר בפנית התובעת אל הנתבע משמעות במישור החוזי והנזיקי בנוסף על הניתוח לעיל, אשר סבב סביב השאלה האם הופרה על ידי הנתבע חובתו החוזית לעריכת השוואת חתימות, קיימות בפרשה זו נסיבות נוספות, אשר נוגעות להתנהלות התובעת מול הנתבע, בכל הנוגע לעיכוב המשמעותי אשר בפניותיה אליו בעניין. לוח הזמנים נזכר לעיל במסגרת סקירת עובדות הפרשה והוא, לכשעצמו, אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים. אזכיר את התאריכים העיקריים הרלבנטיים: מועד העסקה - 3.1.02; מועדי דיווח בעלת הכרטיס - 4.1.02, 14.1.02; מועד פניית המנפיקה אל התובעת - 12.5.02; פניה ראשונה של התובעת אל הנתבע (בקשה לקבלת שובר העסקה) - 10.6.02; פניה שנייה של התובעת אל הנתבע (הודעה על חיוב חשבונו בסכום העסקה) - 24.10.02; הנתבע העיד, כי סיפק את המחשבים לקונים לאחר מספר שבועות (כחודש), ממועד עריכת העסקה ותוך שהתמורה בגין העסקה הועברה לחשבונו על ידי התובעת ללא בעיה כלשהי. בעניין זה העיד, כי, ככלל, אספקת הסחורה בעסקו בוצעה לאחר פרק זמן של בן שבועיים לחודש ימים מיום ההזמנה, פרק זמן שנדרש לצורך הכנת המחשבים לאספקה (סעיפים 14, 16 לתצהירו). גרסתו זו אמנם לא גובתה באסמכתא חיצונית כגון תעודת משלוח, אך הוא עמד עליה בחקירה נגדית והסביר, כי האספקה תואמה ישירות בין טכנאי שכיר אשר עבד אצלו בזמנו לבין הקונים ולפיכך אינו בקיא בפרטי האספקה ונסיבותיה (עמ' 12 שורה 24 - עמ' 13 שורה 11 לפרוטוקול). גרסה זו לא נסתרה באופן כלשהו, ואני אף נותנת בה אמון, בהיותה סבירה ומהימנה בעיני. אציין בהקשר זה, כי נוכח העובדה, שמדובר בעסקה שבוצעה כשנתיים וחצי לפני הגשת התביעה ובשים לב לחלוף הזמן עד למועד מסירת העדות, וכן בהתחשב בכך, שמדובר בבית עסק אשר אינו פעיל עוד, ובטכנאי אשר אינו מועסק עוד על ידו ואינו בקשר עימו (ויתכן כי עזב את הארץ - עמ' 14 שורות 22-23 לפרוטוקול), איני מוצאת, כי הפרטים אשר הנתבע לא ידע למסור בעניין אספקת המחשבים פוגמים במהימנות גרסתו לעניין אספקת המחשבים לאחר מספר שבועות ממועד העסקה. מכאן, ולאור מועדי הדיווח של בעלת הכרטיס על יציאת הכרטיס משליטתה ועל שימוש לרעה אשר נעשה בו, הרי שהסחורה סופקה על ידי הנתבע לקונים, כאשר כבר הייתה "במערכת" הודעה על שימוש לרעה בכרטיס. למרות זאת, אין חולק, כי כל הודעה או התראה בעניין לא נמסרה לנתבע או לבית העסק, אלא רק חודשים רבים לאחר מכן. גרסת הנתבע, כי לו היה לו מושג כלשהו, שקיימת בעיה עם העסקה, היה נמנע מלספק את הסחורה לקונים עד להשלמת בירור העניין מול התובעת, מקובלת עלי. הדברים עולים בקנה אחד עם התנהלות עסקית סבירה ומובנת מאליה, ודומני, כי אם הנתבע היה מתעלם מהודעה כלשהי של התובעת ומספק את הסחורה בכל זאת, אזי במקרה כזה, היו לתובעת שלל טענות טובות, מתחום דיני החוזים והנזיקין כאחד, כנגד הנתבע. ואולם, במקרה דנן, הודעת התובעת נמסרה לנתבע רק כחצי שנה לאחר מועד העסקה וזאת, למרות שבעלת הכרטיס דיווחה כמעט באופן מיידי על העלמו. יודגש, כי מר כליפא, אשר העיד מטעם התובעת, לא הכחיש את לוח הזמנים הנ"ל ואת העיכוב המשמעותי הנלמד ממנו לגבי פניית התובעת אל הנתבע (עמ' 6, שורות 23-28 לפרוטוקול; עמ' 7, שורות 1-5 לפרוטוקול). הוא הסביר, כי עיכוב זה מקורו בנהלי הנתבעת, אשר ממצה את הבדיקות והבירורים מול המנפיקה, בטרם תפנה אל בית העסק (עמ' 8 שורות 6-22): "ש. אתה מסכים איתי שאם היית יודע על חוסר ההשוואה בין החתימות מיד, היית מיד מודיע ואומר ללקוח שיש בעיה עם החיוב. ת. אם זה לקוח שלנו (בית עסק) זה פועל אחרת. ש. אם אתה היית מקבל ב- 20-21 לינואר את ההודעה, האם היית מודיע ללקוח ? ת. היות והלקוחה היא של לאומי קארד, אנחנו לא משיתים את החוב ישר לבית העסק, אלא בודקים מול לאומי קארד, ומנסים להתחמק במידת האפשר מביטול החיוב לבית העסק. מנסים לאתר חוקים מסויימים. אחרי תקופה מסויימת של חיוב, הם החזירו אלינו את החיוב. בדקנו ומצאנו שיש בסיס לעמדתם והשתנו את החוב על בית העסק. ש. גם אם אתם יודעים שיש בעיה, אתם לא מודיעים ללקוח שלכם, אלא ממתינים למיצוי ההליכים מול לאומי קארד ? ת. כן. ש. אתה מסכים איתי שאם מיד לאחר שקיבלת את ההודעה מלאומי קארד, אם אתם הייתם בתאריכים האלה מודיעים ללקוח, אתה יודע שיכול להיות שלא היה מספק את הסחורה, והיה נמנע נזק, שכן האספקה הייתה אחרי שבועיים ? ת. אנחנו בתהליך עיסקה לא יודעים מתי מסופקת הסחורה. אנחנו רואים לנכון לא להשית את הנזק מיד על כל בתי העסק, אלא לצמצם להם נזקים. ברגע שהוא קיבל הודעה לשלוח שובר, הוא צריך לדעת שיש בעיה בעיסקה". מחלק זה בעדותו של כליפא עולה, כי התנהלות התובעת במקרה דנן משקפת נוהל כללי אצלה וכי, ככלל, היא אינה נוהגת לעדכן באופן מיידי את בתי העסק הקשורים עימה בהסכם סליקה אודות דווח של בעלי כרטיס על גניבה או שימוש לרעה, אלא היא ממצה, בטרם פניה לבית העסק, את בירור העניין מול מנפיקת הכרטיס. מעדות זו אף משתמע, כי ככל הנראה, קיים שוני בהתנהלותה של התובעת מול בתי העסק במקרים בהם מדובר בכרטיסי אשראי שהונפקו על ידה, ויתכן כי במקרים כאלה כן נמסרת על ידה הודעה מיידית לבית העסק. מכל מקום, במקרה דנן מדובר בכרטיס של מנפיקה אחרת, היא חברת לאומי קארד, וכאמור, מעדות כליפא עולה, כי במקרים מסוג זה, בוחרת התובעת, במודע, שלא להעביר את הודעת בעל הכרטיס לבית העסק מייד עם קבלתו אצלה. גישתה זו של התובעת, אשר עליה חזרה אף בסיכומיה (סעיפים 43-44), אינה מקובלת עלי כלל וכלל. איני מוצאת כל טעם ממשי או ענייני מדוע, במקביל לניסיונותיה של התובעת לקדם את בירור העניין מול החברה המנפיקה, לא תימסר על ידה אף הודעה לבית העסק בעניין. מהודעה זו יוכל בית העסק ללמוד, כי קיימת בעיה עם הכרטיס באמצעותו בוצעה העסקה, כי העניין נמצא בבירור של התובעת מול המנפיקה וכך, יוכל לכלכל את צעדיו ולהקטין את נזקיו הצפויים באם אכן יבוטל החיוב בגין העסקה בסופו של יום. במסגרת זו, ובאם אכן הסחורה נשוא העסקה טרם סופקה על ידו, יוכל בית העסק להימנע מלספק הסחורה עד להשלמת בירורו של העניין. מדובר בשני מישורים מקבילים ובמהלך של מסירת הודעה בלבד, הנטול עלויות ממשיות כלשהן מבחינת התובעת, ואשר עשוי אף לצמצם את נזקיה שלה בסופו של יום, כך שמעבר לחובת ההגינות והזהירות מול בית העסק, מדובר, בראות עיני, בהתנהלות אשר תשרת אף את האינטרסים של התובעת עצמה. כך, למשל, יתכן וימצאו בידי בית העסק, במקרים מסוימים, מידע או נתונים, אשר יש בהם כדי להועיל לתובעת במגעיה עם המנפיקה, כגון תיאור פיזי של הקונה אשר ביצע את העסקה ופרטים אחרים הקשורים לנסיבות העסקה והיכולים לשפוך אור על העניין. מכל מקום, וכאמור לעיל, לא מצאתי כל הצדקה לכך שבית העסק יוותר בעלטה עד להשלמת ההתדיינות בין התובעת לבין המנפיקה, כאשר ברור הוא שחלוף הזמן פועל לא אחת כנגד בית העסק בכל הנוגע לאפשרויות להגן על עצמו, כגון בדרך של הימנעות מלספק את הסחורה. אכן, ממש כשם שבית העסק הוא זה שנמצא "בחזית" מול הקונים, כך התובעת והמנפיקה נמצאות "בחזית" מול בעלת הכרטיס ועל התובעת להבטיח קיומו של מנגנון התעדכנות מהירה ושוטפת מול המנפיקות, כאשר אין מדובר בכרטיסים שלה, לגבי דיווחים על שימוש לרעה, ולהעביר כל מידע רלבנטי בעניין אל בית העסק בהקדם האפשרי. דומני, כי צלע זו במשולש חברת אשראי-בית עסק-לקוח, חשובה לא פחות מהחשיבות היתרה אשר מקנות חברות האשראי, ובצדק, לבדיקת החתימות וזיהוי הלקוחות על ידי בתי העסק. יוער, כי הצורך במסירת הודעה לבית העסק מתחזק עוד יותר, כאשר לוקחים בחשבון את העובדה, כי במקביל לטיפול בבעיה מול המנפיקה, העבירה התובעת, ללא הסתייגות כלשהי בהמשך, תשלום לבית העסק בגין העסקה, עובדה המחזקת את תחושתו של בית העסק ובעליו, כי מדובר בעסקה תקינה לכל דבר. אני סבורה, כי חובה זו של התובעת למסור לבית העסק הודעה מיידית על כל בעיה מסתמנת לגבי כרטיס בו בוצעה עסקה מול בית העסק, מקורה הן במערכת היחסים החוזית בין הצדדים ובחובתם ההדדית לקיים חיוביהם זה כלפי זה בתום לב, והן בדיני הנזיקין, ובעוולת הרשלנות. בהקשר לדיני הנזיקין אציין, כי בראות עיני, קיימת חובת זהירות של חברות האשראי מול בתי העסק, בכל הנוגע למסירת הודעה על בעיה מסתמנת בכרטיס בו בוצעה עסקה בבית העסק. שהרי, גם אם חברות האשראי אינן שולטות בפרטי כל עסקה ובלוחות הזמנים לאספקת הסחורה, יכול וצריך להיות להן ברור, כי מידע בדבר בעיה עם כרטיס כזה או אחר הינו חיוני לבית העסק, לצורך הגנה על עצמו, ככל הניתן. אני סבורה, כי בנסיבות המקרה דנן, יש לייחס לתובעת רשלנות אשר תרמה לקרות הנזק, נוכח העיכוב הממושך עד מאד במסירת ההודעה לנתבע. אציין, כי אני ערה לכך, כי התובעת, על פי גרסתה, קיבלה פנייה ראשונה מאת המנפיקה רק בחודש מאי 02', היינו במועד בו כבר ממילא סופקו המחשבים נשוא העסקה לקונים. ואולם, לטעמי, לא די בכך, כדי לאיין את רשלנותה התורמת של התובעת. ראשית, המועד המדויק והמוקדם ביותר בו נודע לתובעת על דיווחה של בעלת הכרטיס על יציאתו משליטתה ועל השימוש לרעה אשר נעשה בו, נותר עמום, וחבל שכך. כאמור לעיל, בעלת הכרטיס מסרה דיווח כבר למחרת יום העסקה ודיווח נוסף ובו התכחשות לעסקאות אשר בוצעו בכרטיס לאחר מספר ימים נוספים. מר כליפא, אשר העיד מטעם התובעת, לא ידע למסור מתי הגיע דיווח זה לראשונה לידי גורם כלשהו אצל התובעת. הוא הסביר, כי בתפקידו במחלקת הגביה הוא מקבל את התיק ממחלקה אחרת אצל התובעת, המטפלת בחיובים, אשר טיפלה בכל המגעים מול המנפיקה וכי אין לו עימו את התיק המלא ובו תשובה לשאלה (עמ' 7 שורות 29-31 - עמ' 8 שורות 1- 5 לפרוטוקול). כלומר, יתכן ומידע בדבר הודעת בעלת הכרטיס הגיע לידי התובעת עוד קודם לפנייתה הפורמלית של המנפיקה אל התובעת בחודש מאי 02'. שנית, גם אם פניה ראשונה מאת המנפיקה אכן נעשתה רק בחודש מאי 02', איני סבורה, כי הדבר משחרר את התובעת מאחריות כלפי בית העסק, לכל הפחות על פי דיני הנזיקין. סבורני, כי באחריותה של התובעת היה להבטיח, כי במערכת היחסים אשר בינה לבין החברות המנפיקות, יתקיים מנגנון התעדכנות מתאים, אשר במסגרתו תקבל התובעת עדכון מיידי בגין כל הודעת בעל כרטיס אשר נמסרה לאחת מהמנפיקות על שימוש לרעה אשר נעשה בכרטיס. אינני יודעת אם מנגנון כאמור כלשהו אכן קיים, באשר כל ראיה לא נמסרה בעניין זה, אך גם אם זה מצב הדברים, הרי שברור הוא כי לא נעשה כל שימוש במידע זה על מנת למסור הודעה לנתבע במקרה דנן. בהקשר זה אציין עוד, כי אין קשר, לטעמי, בין משך התקופה הקבועה בהסכם לעניין חובתו של בית העסק לשמור על שוברי העסקאות (24 חודשים), לבין חובתה של התובעת להיות מעודכנת בהודעות בעלי כרטיסים אשר התקבלו במערכת ולהעביר הודעה מיידית בעניין אל בית העסק הרלוונטי. לסיכום נקודה זו: אני סבורה, כי יש בעיכוב הניכר אשר במסירת הודעה לנתבע על בעיה מסתמנת ביחס לעסקה הנדונה כדי לתמוך בתוצאה של דחיית התביעה. אעיר, כי יתכן, ולו הייתי משתכנעת, כי הורם הנטל המאפשר לקבוע, שהנתבע אכן לא ביצע בדיקת השוואת חתימות, הרי שהייתי שוקלת האם יש לחלק את הנזק בין הצדדים נוכח ההפרה החוזית של הנתבע מחד והרשלנות התורמת של הנתבעת מאידך. ואולם, במצב הדברים הנוכחי אני סבורה, כי יש ברשלנותה של הנתבעת (אשר כאמור לעיל, לטעמי, יש לה משמעות אף במישור החוזי), כדי לחזק ולהצדיק את התוצאה של דחיית התביעה כליל. הערה לפני סיום בשולי פסק הדין אני מוצאת לנכון לציין, כי לא נעלמו מעיני הקשיים המסוימים אשר בגרסתו של הנתבע, הנוגעים בעיקר להעדרן של אסמכתאות המלמדות על אספקת המחשבים בפועל ועל המועד בו סופקו. בעניין זה לא הוצגה תעודת משלוח ואף לא נעשה ניסיון לזמן לעדות את אותו טכנאי שכיר אשר לטענת הנתבע הועסק על ידו בין היתר באספקת המחשבים ללקוחות ותיאום האספקה ישירות מולם. הנתבע העיד, כי בית העסק נסגר, כי אין לו קשר עם אותו עובד, אשר רק את שמו הפרטי זכר ואף לא היה מסוגל להציג תעודת משלוח או אף לנקוב בכתובת אליה סופקה הסחורה (ברור למדי כי המחשבים לא סופקו לכתובת הנקובה על גבי חשבונית העסקה, שהינה כתובתה של בעלת הכרטיס החוקית). למרות הסבריו אלה של הנתבע, ולמרות שיתכן כי מדובר בטעויות בניהול הגנתו לעניין היקף הראיות אשר הוצגו על ידו, עדיין מדובר בתמיהות המותירות אותי עם סימני שאלה מסוימים ביחס לתמונה האמיתית והמלאה בפרשה זו. יחד עם זאת, איני סבורה כי די בקיומן של תמיהות כאלה ואחרות כדי לשנות את תמונת הראיות הכוללת בתיק ואת המסקנה, כי התובעת לא הרימה את הנטל הנדרש במקרה דנן, על התוצאה המתחייבת ממנה, דחיית התביעה. עוד אציין, כי מנגד, גם התנהלות התובעת הותירה אצלי מספר תמיהות בלתי פתורות. התובעת גבתה מחשבונו של הנתבע, לטענתו, סך של כ- 10,000 ₪ בגין הפרשה, ולאחר מכן השיבה לידיו סך של כ- 5,000 ₪. מהלך זה לא ברור לי, שכן אם התובעת סבורה כי על הנתבע להשיב לה את סכום התביעה במלואו, כפי שתבעה בגדר הליך זה, מדוע השיבה את הסך הנ"ל לידי הנתבע, לאחר שגבתה אותו ממנו, לטענתה בהתאם לזכותה החוזית לעשות כן ? ניתן היה לצפות כי יובא הסבר בעניין זה על יד התובעת, אך הדבר לא נעשה, וחבל שכך. אף גרסתה העובדתית של התובעת בשאלה אינה ברורה לי, באשר בגדר כתב התביעה (סעיף 5.3), נטען, כי על חשבון החוב שולם סך של 3,802 ₪, ואילו בסעיף 33 לתצהיר כליפא נאמרים דברים אחרים, באשר נטען, כי בית העסק ביטל את ההרשאה לחיוב החשבון ולפיכך לא נגבה סכום החוב, ולא מאוזכרת כלל אותה גבייה חלקית אשר נטענה בכתב התביעה. על דברים אלה חזר כליפא בעדותו בחקירה נגדית (עמ' 12 שורות 3-10 לפרוטוקול). למרות זאת, לא התבקש תיקון סכום התביעה והגדלתו למלוא סכום העסקה. כמו כן וכפי שהערתי לעיל, ניתן היה לצפות, כי מטעם התובעת תימסר אף עדות על ידי גורם המצוי בפרטים הנוגעים להתנהלות מול המנפיקה, לרבות בשאלה, עליה לא ידע כליפא להשיב בודאות, מהו המועד הראשון בו נודע לגורם כלשהו אצל התובעת, אודות דיווח בעלת הכרטיס למנפיקה על יציאת הכרטיס משליטתה. סיכום מהטעמים אשר פורטו לעיל, התוצאה היא, כי התביעה נדחית. התובעת תישא בהוצאות הנתבע ובשכ"ט בא כוחו בסך כולל של 5,000 ₪ + מע"מ.אשראיכרטיס חיוב (אשראי)