הפרת חובת הזהירות של הבנק

בשל הכוח הרב והמידע הרב המצוי בידי הבנקים ועל מנת למנוע שימוש לרעה בכוח זה הכפיפה אותם הפסיקה לכללי המשפט הציבורי האוסרים שרירות לב ומטילים עליהם חובת תום לב מוגברת.

חובת הזהירות של הבנק תחילתה בשלב המו"מ לקראת כריתת הסכם והמשכה בשלב קיום ההסכם ומתן השירותים הבנקאיים, באופן שלא ייעשה דבר העלול להטעות לקוח בנוגע לשרות הבנקאי, וזאת מכוח האיסור שבסעיף 3 ל חוק הבנקאות (שירות ללקוח). איסור ההטעיה שבדין מיוחד זה אינו מאבחן בין מקרה שבו ההטעיה נעשתה במכוון או ברשלנות.

על לקוח הטוען לנזק בשל הפרת חובת הבנק לנהוג בזהירות להוכיח לא רק את עצם הרשלנות הבנקאית, אלא גם את קיומו של קשר סיבתי בין הפעולה הרשלנית לבין הנזק.

את מידת הסבירות שבהתנהגות הבנק יש להעריך בהתחשב בדרך המקובלת בנסיבות הדומות לאלו שבמקרה הנדון, טיב השרות והסיכונים הכרוכים בו וטיב היחסים המיוחדים שבין הבנק ללקוח ונסיבות עובדתיות נוספות.

להלן פסק דין בנושא הפרת חובת הזהירות של הבנק:

פסק דין

כללי
1.     בתיק זה נדונו במאוחד תביעתו של התובע בגין יתרת חובה בחשבונם של הנתבעים בסך של 519,259 ₪ ותביעתם הנגדית של הנתבעים בגין הפסד כספי בסך של 139,897 ₪ וסכום נוסף של 50,000 ₪ בגין עוגמת נפש והטרדות.

     במסגרת התביעה שכנגד שלח התובע, במעמדו כנתבע שכנגד, הודעה לצד שלישי לאייל פרידמן אשר אף הגיש כתב הגנה.

     לאחר שהתברר כי ההליכים המשפטיים כנגד הצד השלישי מעוכבים בשל הליכי כינוס ופש"ר בהם הוא נתון, הודיע ב"כ התובע כי הוא מושך את ההודעה מבלי שנדונה, תוך שמירת זכותו להגיש הוכחת חוב לנאמן (עמוד 117 לפרוטוקול).

     בדיון מיום 18.10.07 הוגשו, בהסכמה, פרוטוקול חקירתם של נתבעת 2 ושל אייל פרידמן שהתקיימה ביום 26.2.06, במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן.

     כמו כן הוגשו, כהשלמה לנספח י"א של תצהירי העדות הראשית של הנתבעים כל דפי החשבון וריכוז תיק השקעות, הרלוונטיים למחלוקת שבתיק.

תביעת הבנק
2.     בכתב התביעה שהוגש ע"י הבנק התובע נטען כי הנתבעים נהלו חשבון בסניף הבנק וקבלו שירותים משפטיים, באופן שיתרת חובם ליום 25.9.05 מסתכם בסך של 519,259 ₪, סכום הנתבע בתוספת ריבית, הוצאות ושכ"ט עו"ד.

     כתב התביעה נוסח באופן שניתן לנסח כתב תביעה בסד"מ לתביעת חוב בחשבון, ואולם הניסוח האמור לא מגלה את עומק המחלוקת ואת ההתנהלות שקדמה להיווצרות החוב הנטען, כפי שהתברר במהלך שמיעת הראיות בתיק.
     הנתבעים לא כפרו ביתרת החוב כפי שהוצגה בחשבון העו"ש שלהם, ואין מחלוקת בין הצדדים כי אותה יתרת חובה בחשבון נוצרה מפעולות בשוק ההון שבוצעו על ידי אייל פרידמן, אחיה של נתבעת 2 (להלן: "אייל") ביום 8.7.05 וביום 10.7.05.
     
הגנתם של הנתבעים
3.     בהחלטה מיום 11.4.06 נתנה לנתבעים רשות להתגונן בכל הטענות שהעלו בבקשה למתן רשות להתגונן.
     הנתבעים טענו כי פתחו את חשבון הבנק והפקידו בו את כספי החתונה בסך של 200,000 ₪, וכן חתמו על מסמכים כדי לאפשר לאייל לנהל עבורם תיק השקעות בניירות ערך בהשקעות סולידיות שלא יסכנו את כספם.

     עיקר טענתם של הנתבעים הינה כי לא נקבעה מסגרת אשראי בחשבון מתוך כוונה ובידיעה כי לא יבוצעו פעולות בני"ע באשראי והחשבון לא ימצא ביתרת חובה.
     לכן טוענים הנתבעים לאחריות הבנק שלא לאשר פעולות באשראי בחשבונם ולא לאשר רכישות של ני"ע בסכומים העולים על הסכום המצוי בחשבונם.

     בנוסף טענו הנתבעים כי הבנק הפר את חובת הגילוי כלפיהם כאשר לא הסביר להם את מידת הסיכון לה יהיו חשופים עקב השקעות באופציות מעו"ף.

     באשר לסעיף 9.1 לכתב ההרשאה לפיו פטרו הנתבעים את הבנק מכל אחריות לנזקים שייגרמו ע"י מנהל תיק ההשקעות, טוענים הנתבעים כי הפטור מתייחס לפעולות אייל רק אם בוצעו במסגרת הסמכות שהיתה לו מכוח כתב ההרשאה. לטענתם של הנתבעים פעל אייל מחוץ למסגרת ההרשאה בעת שפעל בחשבונם במסגרת אשראי, שכן לא ניתן אשראי לחשבונם ואם אישר הבנק פעולות כאמור, הרי שהסעיף האמור אינו חל על מקרה כזה והבנק לא פטור מאחריות.

התביעה שכנגד
4.     בהמשך לטענות ההגנה שהעלו הנתבעים כנגד תביעתו של הבנק, בתביעה שכנגד הם מתרכזים ביום שישי 8.7.05 בו, לטענתם, חל מהפך בחשבון. באותו היום פעל אייל בצורה חריגה עת רכש אופציות בסך של 908,698 ₪ לעומת אופציות שמכר בסכום של 425,558 ₪ והיתרה המשוקללת בחשבונם (עו"ש שקלי ופמ"ח דולרי) הייתה 185,262 ₪.

     הפעולות האמורות הכניסו את החשבון ליתרת חובה, מבלי שהייתה מסגרת אשראי והבנק לא היה רשאי לאשר את הרכישות החריגות (בסך של 297,878 ₪).

     בנוסף לא היה הבנק רשאי לאשר לאייל ביום 10.7.05 לרכוש אופציות נוספות בסך של 150,000 ₪, באופן המגדיל את יתרת החובה בחשבון.

     בנוסף נטען כי הבנק הפר את חובתו להודיע לנתבעים על הפעולות האסורות שהתיר לאייל לבצע, ואילו היה מודיע יכלו הנתבעים לעצור את הפעילות בחשבון ולממש את תיק ניירות הערך, באופן שכל יתרת החובה בחשבון היתה מסולקת ואף היתה נותרת יתרת זכות בסך 129,414 ₪.

     בשל מחדלי הבנק נגרם לנתבעים הפסד כספי של 129,414 ₪ הנתבע מהבנק בתביעה שכנגד, ובנוסף נתבע פיצוי של 50,000 ₪ בגין עוגמת נפש והטרדות שגרם הבנק.

הגנת הבנק בתביעה שכנגד
5.      התובע עותר לדחיית תביעתם הנגדית של הנתבעים מהטעם שנתנו לאייל, מיופה כוחם, הרשאה כללית לפעול בחשבונם כראות עיניו, הרשאה כללית וגורפת כפי שעולה מהמסמכים והבנק לא צריך היה לשער כי ההרשאה מוגבלת.
     לטענת הבנק, ע"פ המסמכים שהוגשו, רשאי היה מיופה הכוח להכניס את החשבון ליתרת חובה והנתבעים ידעו על כך ואף חתמו על המסמכים.

     כן נטען כי הנתבעים קבלו דפי חשבון באופן שאפשר להם לדעת מה קורה בחשבונם ומשלא הגיבו רשאי היה הבנק להסיק משתיקתם כי אין להם טענות.

     הבנק מפנה לסעיף 9 למסמך ההרשאה לפיו פטרו הנתבעים את הבנק מאחריות לנזקים שגורם להם מיופה הכוח, וסבור כי טענותיהם של הנתבעים צריכים להיות מופנים כלפי אייל ולא כלפי הבנק.

מסמכי הבנק התובע
6.     שני הצדדים הציגו במסגרת ראיותיהם מסמכים שונים הקשורים לפעילות בשוק ההון עליהם נסמך כל צד בגרסתו ובפרשנותו לאמור במסמכים, ועל כן יפורטו להלן המסמכים והקטעים הרלוונטיים בהם.

א.     חשבון פקדון משמרת ניירות ערך
     המסמך נחתם ע"י הנתבעים ביום 8.3.05 וכולל הוראות לניהול החשבון ע"י מנהל תיקים. וכך נאמר: "שרותים של ביצוע פקודות בני"ע שיינתנו לכם ע"י מנהל תיקי השקעות שימונה על ידינו, ע"פ תנאי ההתקשרות המיוחדים לעניין זה".

     המסמך נחתם במועד פתיחת החשבון ואילו טופס ההרשאה וייפוי הכוח למנהל התיקים, אייל, נחתם בשלב מאוחר יותר ביום 3.6.05.





ב.     כתב ההתחייבות ותנאים כלליים לביצוע עסקאות מעו"ף - כולל חוזים עתידיים
     מסמך שנחתם ע"י הנתבעים ביום 3.6.05 מהווה תוספת לתנאי ניהול פקדון ניירות ערך וכולל במסגרתו גם בקשה להקצאת מסגרת מאושרת לביצוע עסקאות, אשר תשמש גם כקו אשראי מיוחד לביצוע עסקאות בשוק המעו"ף.

     יצוין כי המסמך משמש את מי שמעוניין לבצע עסקאות מעו"ף, בין אם מבקש אשראי לביצוע העסקאות ובין אם לא מבקש. בסעיף 2 למסמך יש לרשום את הסכום המהווה את מסגרת האשראי והלקוח מצהיר, בחתימתו על המסמך, כי ידוע לו שסך כל חבותו בגין פעולותיו בשוק המעו"ף לא תעלה על הסכום המוסכם.

     יצוין כבר עתה כי במסמך לא נרשם סכום כלשהו.

     בסעיף 7 למסמך מצהיר הלקוח ומאשר כי ידועים לו המאפיינים הכרוכים בשוק המעו"ף לרבות רמת הסיכון הגבוהה שבעסקאות אלה ואשר אינן מתאימות לכל אחד.



ג.     כתב הרשאה וייפוי כוח בלתי חוזר
     כחלק בלתי נפרד מכתב ההתחייבות שצוין בסעיף ב' לעיל, חותם הלקוח על כתב הרשאה לטובת מסלקת מעו"ף בבנק.
     על מסמך זה חותם כל לקוח המעוניין לבצע עסקאות מעו"ף, גם אם מבצען בעצמו וללא מנהל תיקים.

     במסמך זה חוזר הלקוח ומאשר כי הוא מודע לכך שהעסקאות בשוק המעו"ף, באופציות ובחוזים עתידיים עלולות להיות כרוכות בסיכון גבוה מאוד, וכי הם נתונים לתנודות גדולות ומהירות, ולפיכך מתאימים רק למשקיע שבידו מלוא המידע והידע בכל הקשור לעסקאות אלו.

ד.     הרשאה לניהול תיק השקעות בניירות ערך
     ייפוי כוח זה ניתן למנהל התיקים, אייל, כדי שיוכל לפעול בשמם של הנתבעים.
     בין היתר ניתנה לאייל הרשות לפעול "לפי שיקול דעתו הבלעדי והמוחלט לביצוע הפעולות... ע"פ תנאי ניהול החשבונות בבנק".
     מיופה הכוח רשאי להורות על קניה ומכירה של ני"ע הנסחרים בארץ ובחו"ל, לקנות ולמכור זכויות תוך התקשרות בחוזים לביצוע עסקאות עתידיות וכן לקנות אופציות למטבעות חוץ.

     בסעיף 3 למסמך בכותרת "אשראי" נאמר כדלקמן: "מנהל התיקים יהיה רשאי לבצע את כל הפעולות המפורטות לעיל אך ורק במסגרת הסכומים המצויים לזכותי בחשבוני הנ"ל או במסגרת האשראי שאושרה לי או תאושר לי על ידכם לפי בקשתי" (הדגשה לא במקור).

     בסעיף 3.2 (ו) נאמר לעניין עסקאות בשוק המעו"ף כי מנהל התיקים רשאי לבצע עסקאות אלו בתחום המסגרת הכספית שתאושר ע"י הבנק לצורך ביצוע עסקאות מעו"ף ולפי התנאים שנקבעו ע"י הבנק לצורך ביצוע עסקאות אלו.

     סעיף 9 למסמך קובע: "הנני פוטר אתכם בזה מכל אחריות בגין ההוצאות והנזקים שייגרמו לי כתוצאה מפעולה כלשהי של מנהל התיקים... אשר הוא היה מוסמך להורות לכם ע"פ כתב הרשאה זה" (ההדגשה לא במקור).

ה.     מסגרת אשראי מאושרת
     מסמך מיום 15.3.05 ע"ש הלקוח: אייל פרידמן ולפיו הועמדה מסגרת אשראי של מליון דולר.

     מסמך נוסף מיום 20.5.05 ע"ש הלקוח: אייל פרידמן +סייפן ורישום של 3 מספרי חשבונות שביניהם לא נכלל חשבונם של הנתבעים אלא חשבונות הקשורים ישירות לאייל.

ו.     הוראות המפקח על הבנקים
     במסגרת פרק זה של פסה"ד יש לכלול את הוראות המפקח על הבנקים לעניין השקעות של לקוחות בנכסים פיננסיים באמצעות מנהלי תיקים.
     בסעיף 9 הדין באשראים ובטחונות קובע סעיף קטן א' כדלקמן: "תאגיד בנקאי לא יתיר למנהל תיקים לקחת אשראי בחשבון לקוח, אלא אם נחתם הסכם בין התאגיד הבנקאי לבין הלקוח למתן אשראי לצורך פעולות על ידי מנהל התיקים".

     מוסיף הסעיף וקובע כי אם נחתם הסכם כאמור יש לפרט בו "מסגרות האשראי ופירוט הבטחונות, לפי סוגי העסקאות השונים ונוהלי המעקב בגינם".

     סעיף 13 שעניינו נושאים שאין לכלול בייפוי הכוח שנותן לקוח למנהל תיקים נאמר בסעיף קטן ג' כדלקמן:" הרשאה למנהל התיקים לקחת אשראי על חשבון הלקוח או לפעול בחשבון הכספי של הלקוח כך שתיווצר בו יתרת חובה, אלא אם נערך הסכם בין התאגיד הבנקאי לבין הלקוח".

חובות הבנק כלפי הלקוח
7.     בפסיקה רבה של הערכאות השונות עמד ביהמ"ש על חובותיו של בנק כלפי לקוח, חובות החורגות מהחובות הרגילות שבין שני צדדים להסכם והטיל על הבנק חובת זהירות וחובת נאמנות מוגברת, הכל ע"פ הנסיבות.
     בין יתר החובות קיימת החובה של הבנק להודיע ללקוח על פעולות חריגות כאשר מדובר בפעולות בלתי שגרתיות המבוצעות על ידי מיופה הכוח.

     חלקה של הפסיקה המשקפת את עמדת בתי המשפט הובאה בכרך האסמכתאות שהוגש מטעמם של הנתבעים ועיון מעמיק מצביע על העקרונות האמורים.

     בנוסף לפסיקה עמדו גם המלומדים בספריהם על יחסי הגומלין שבין לקוח לבנק, ועל חובותיו של הבנק כלפי הלקוח, והדיעות המובאות אינן שונות מאלו שבפסיקה.

8.     בספרו של אברהם זר "הבנקים חבותם המקצועית" מהדורה שנייה הוצאת "כרמל" ספרות משפטית בעמ' 378 נאמר כי הפסיקה רואה בבנקים כגוף בעל אופי ציבורי, ועל כן החילה עליהם את כללי המשפט הציבורי.

     בשל הכוח הרב והמידע הרב המצוי בידי הבנקים ועל מנת למנוע שימוש לרעה בכוח זה הכפיפה אותם הפסיקה לכללי המשפט הציבורי האוסרים שרירות לב ומטילים עליהם חובת תום לב מוגברת.

     בספרו של ריקרדו בן אוליאל "דיני בנקאות" חלק כללי בעמ' 86 ואילך נאמר כי במרכז היחס שבין בנק ללקוח ללא קשר לסוג השירות הבנקאי או טיב ההסכם הנכרת בין הצדדים, מצויה החובה לנהוג בזהירות, בתום לב ובאמון.

     חובת הזהירות של הבנק תחילתה בשלב המו"מ לקראת כריתת הסכם והמשכה בשלב קיום ההסכם ומתן השירותים הבנקאיים, באופן שלא ייעשה דבר העלול להטעות לקוח בנוגע לשרות הבנקאי, וזאת מכוח האיסור שבסעיף 3 ל חוק הבנקאות (שירות ללקוח). איסור ההטעיה שבדין מיוחד זה אינו מאבחן בין מקרה שבו ההטעיה נעשתה במכוון או ברשלנות.

     על לקוח הטוען לנזק בשל הפרת חובת הבנק לנהוג בזהירות להוכיח לא רק את עצם הרשלנות הבנקאית, אלא גם את קיומו של קשר סיבתי בין הפעולה הרשלנית לבין הנזק.

     את מידת הסבירות שבהתנהגות הבנק יש להעריך בהתחשב בדרך המקובלת בנסיבות הדומות לאלו שבמקרה הנדון, טיב השרות והסיכונים הכרוכים בו וטיב היחסים המיוחדים שבין הבנק ללקוח ונסיבות עובדתיות נוספות.
     
     בעמ' 90 לספרו של בן אוליאל נאמר לענייננו:
     "ההצטברות של נסיבות אלה ואחרות יוצרת מצב עובדתי מורכב, שבו הלקוח הרגיל עומד לעיתים קרובות בעמדה של חולשה, ואף תלות, לפני הבנק. לא נשאר לו אלא להאמין כי הבנק מסוגל להעניק את השירות המבוקש, יעילות וברמה גבוהה של מקצועיות.
     אומנם הבנקים כפופים לחובת הזהירות ותום הלב, ולכאורה ניתן לטעון כי דרך קיומן של חובות אלה אפשר להשיג את המטרה הראויה. אך עמדה זו אינה נראית לנו. חובת תום הלב החוזית, וכפי שמסביר פרופ' ברק, רק קובעת "סטנדרט מינימאלי של התנהגות ראויה, בחינת "אדם לאדם - אדם" בעוד ש"חובת האמון קובעת סטנדרט גבוה של התנהגות ראויה, בחינת "אדם לאדם - מלאך".
     מהו סטנדרט גבוה? בהקשר הבנקאי נראה לנו כי המושג דורש שהבנק יתנהג ברמה גבוהה של מקצועיות לנהוג ברמה של זהירות מופלגת, ולכן עליו לנקוט הסדרי עבודה אשר יבטיחו כי האיכות ורמת השירותים יהיו גבוהים מאלה שאדם אחר היה נותן בנסיבות דומות".

9.     לגבי חובת תום הלב, שירות בנקאי הינו חוזה בין הבנק ללקוחו הכפוף להוראות חוק החוזים (חלק כללי) הדורשים התנהגות בתום לב הן בשלב הטרום חוזי ע"פ סעיף 12 והן בשלב החוזי ע"פ סעיף 39.

     באשר לחובת האמונים, יסוד זה צריך להתקיים בשלב הטרום חוזי ובשלב החוזי.
     במישור היחסים הבנקאיים האמון מקבל משמעות מיוחדת ולעניין זה נקבע ע"י כב' השופטת שטרסברג - כהן בע"פ 122/84 משה מנצור נ' מדינת ישראל פ"ד לח (4) 94 כדלקמן:
     "בין הבנקים ללקוחותיהם מתקיימים יחסי נאמנות, והלקוחות מונחים בכלכול ענייניהם הכספיים על ידי עובדי הבנקים, שהתנהגותם מצריכה רמה גבוהה של ניקיון כפיים והימנעות מלהיות נתונים להשפעות בלתי ענייניות במהלך מילוי תפקידם כלפי כל פרט, המהווה את ציבור הלקוחות וכלפי הציבור בכללותו".

     חובת הדיווח במקרה של פעולות חריגות בחשבון ע"י מיופה כוח
10.     דנ"א 1740/91 בנק ברקליס נגד שפירא פרוסט קוסטמן ואח', פ"ד מ"ז (5) 31 השאלות שעלו לדיון הנוסף היו מהו היקף חובת הזהירות של בנקאי ללקוחו במקרה של פעילות באמצעות מיופה- כוח, מתי על הבנק לחקור ולדרוש את תקינות פעולותיו של מיופה הכוח ומתי יש לומר כי הבנק צריך לדעת שמיופה הכוח חרג מהרשאתו.

     נאמר בפסה"ד כי היחסים שבין הבנק ללקוח ייקבעו, בראש ובראשונה, על פי ההסכם שנכרת בניהם, אולם, בגדר אותו הסכם יש לכלול גם את מערכת היחסים הספציפית שנוצרת בין הבנק ללקוח.

     בית המשפט ערך הבחנה בין חובת הזהירות של הבנק במקרה של פעולות שגרתיות ומהירות שעל הבנק לבצע כגון, כיבוד המחאה, לבין פעולות שיסוד המהירות בעסקי הבנק נעדר מהן והן נועדו, מעיקרן, ליצור לבנק וללקוחו נורמות התנהגות מסוימות לעתיד.

     במקרה האחרון לרשות הבנק פנאי לבדיקה, לחקירה ולבירור (הכוונה למקרים כמו פתיחת חשבון, יצירת שעבוד, המחאת זכויות, הוצאת ערבות וכו').

     בת"א 104240/97 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נגד ביסון ליאת מיום 21.2.99 פורסם באתר המשפטי נבו דן ביהמ"ש בנסיבות בהן נתנה בעלת החשבון ייפוי כוח כללי לאביה לפעול בחשבון ומשנוצר חוב טענה כי הפעולות בחשבון לא נעשו על דעתה.

     בית המשפט פסק:
     הבנק חייב לבחון את טיב הפעולות של מיופה הכוח ולמנוע במידת האפשר גרימת נזק ללקוחות על ידי מיופה כוח שחרג מסמכותו.

11.     להלן התייחסותו של פנחס נרקיס בספרו "דיני בנקאות" לעניינינו:
     על הבנק מוטלת חובת זהירות כלפי לקוחותיו. חובת הזהירות היא אחת. ואולם, רמת הזהירות יכולה להשתנות ממקרה למקרה... זו תלויה בטיב הפעולות המתבצעות על ידי מיופה הכוח...רמת הזהירות מתעצמת ביחס לפעולות בלתי דחופות. הכוונה היא לפעולות מצד מיופה הכוח, שנועדו לשמש מצע לפעילות נוספת ביחסים שבין הבנק לבין הלקוח. סוג זה כולל, בין היתר, פעולות של פתיחת חשבון, יצירת שעבוד, המחאת זכויות, הוצאת כתב ערבות וכו'.

     פעילויות אלה יוצרת קשר חוזי חדש או מרחיבות את הקשר החוזי הקיים. העדר יסוד של דחוק זמן מחייב את הבנק לעירנות מוגברת. פעולה בלתי שגרתית, מחייבת החמרה של הדרישה והבדיקה מצד הבנק. מיון הפעולה "כשגרתית" ייעשה על רקע מערכת היחסים הקודמת שבין הבנק ללקוחו.
     החריגה יכולה להתבטא בסכום שהוא נושא לעסקה. היא יכולה להתבטא בעצם הרחבת הקשר שבין הבנק ללקוח...
     רמת הזהירות המוטלת על הבנק גדלה ביחס ישר למידת החריגות של הפעולה שמבקש מיופה הכוח לעשות...

     מערכת היחסים שבין הבנק ללקוח היא מיוחדת ומכוחה מוטלות על הבנק חובות מיוחדות שאינן מוטלות על צדדים לחוזה רגיל.
     בין היתר הבנק צריך לבחון את פעולות מיופה הכוח ולהתריע באוזני הלקוח כאשר נעשות פעולות חריגות.
     אחריות הבנק לדווח ללקוח איננה אחריות מוחלטת מכוחה משוחרר הלקוח מאחריות למעשי שלוחו. הבנק רשאי להניח כי השולח נוהג האחריות וכי השלוח פועל מטעמו.

     לא כל סיכון הנובע מחריגה מהרשאה של מיופה הכוח מתגלגל לפתחו של הבנק וקיימים מקרים בהם הסיכון לחריגה מהרשאה נותר בידיו של הלקוח כך למשל במקרה בו אין יסוד לחשד מצד הבנק.

12.     לסיום פרק זה יובא פסה"ד שניתן בת.א. 5295/98 בנק דיסקונט נגד חיימי פס"מ תשנ"א (ג) עמ' 421:
     הנתבעת פתחה חשבון עובר ושב בבנק מתוך כוונה לסייע בכך לבנה, שהיה נתון בקשיים כספיים. על פי עצת מנהלו של התובע, נתנה הנתבעת לבן ייפוי כוח לפעול בחשבון בשמה. עם פתיחת החשבון הבהירה הנתבעת למנהל הבנק כי החשבון נועד לשמש רק להוצאות המחיה החיוניות של הבן, וכי כוונתה לחשבון עובר ושב רגיל, שלא יעמוד בחובה ושהבנק לא יתבקש להעניק אשראי במסגרתו.

     בפועל, הבן פעל באופן בלעדי בחשבון כעבור זמן הפכו לחשבון עסקי ומשך דרכו סכומי אשראי ניכרים שלא נפרעו. על רקע זה תובע הבנק מהנתבעת את יתרת החובה שהצטברה בחשבון על סך של למעלה מ- 36,000 ₪.

     הנתבעת טענה כי הבנק הפר את חובת הנאמנות שלו כלפיה ונהג שלא בתום לב ושלא בדרך מקובלת.

     בית המשפט דחה את התביעה ופסק בין היתר:
1.     עצם ההצעה של מנהל הבנק לנתבעת להסמיך את בנה לפעול בחשבון על פי ייפוי כוח שתוכנו סותר, בעליל, את כוונת הנתבעת, בה עצמה חש משום הפרת חובת הנאמנות וזהירות כלפי הנתבעת, כמו גם הפרת החובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת במשא ומתן לקראת חתימת חוזה.

2.     החשבון שהיה אמור להיות חשבון עובר ושב רגיל, הפך לחשבון עסקי בו נוהלו תנועות ועברו בו סכומים בעשרות אלפי ₪.

3.     בגדר חובת הנאמנות שהתובע חב לנתבעת, כמו גם במסגרת חובו לקיום החוזה בדרך מקובלת ובתום לב, שומה היה עליו ליידע את הנתבעת, בצורה חד משמעית, גלויה ומראש, על כך שעומד לחול שינוי בהיקף ובאופן הפעילות בחשבון, לעומת הפעילות אליה התכוונה במקור.

     במקרה זה נקבע כי התוצאה הינה שפעולות התובע ככל שנעשו שלא על פי הרשאתה או על פי כוונתה האמיתית של הנתבעת, לא השתכללו ולכן לא תפסו כלפי הנתבעת.

13.     חובת הדווח של הבנק ללקוח במקרה בו קיים מיופה כוח עניינה בתביעתו של הבנק כנגד הנתבעים ותביעתם הנגדית של הנתבעים הטוענים שלו קיים הבנק את חובת הדיווח, גם כאשר אפשר פעילות באשראי, היה עולה בידם לא רק למנוע את היווצרות החוב אלא אף להביא להשארת החשבון ביתרת זכות.

     חובת הדיווח האמורה תבחן בהמשך בהקשר לתביעת הבנק ולתביעת הנתבעים, ככל שיש לאבחן לעניין חובת הדיווח, בין שתי התביעות.

     הפסיקה איבחנה בין פעולות מהירות שעל הבנק לבצע ואזי חובת הדיווח ללקוח מצטמצמת לבין פעולות אחרות חריגות בהן יש חובת דיווח מורחבת שכן הנסיבות מאפשרות את הדיווח.

     על רקע אבחנה זו שבין פעולות מהירות לפעולות שאינן מהירות יש לבחון את ביצוע העסקאות שבוצעו בחשבון שכן כל מטרתו של החשבון שנפתח הייתה לביצוע פעולות בשוק המעו"ף ונספחיו, כולם השקעות לא סולידיות.

התחייבות הבנק לאפשר השקעות סולידיות, האומנם?
12.     הנתבעים קבלו רשות להתגונן, בין היתר, בטענה כי הבנק הפר את חובת הגילוי כלפיהם כאשר לא הסביר להם את מידת הסיכון לה יהיו חשופים עקב השקעות באופציות מעו"ף, וכי אפשר לאייל לפעול בדרך שפעל כאשר הם בקשו להשקיע בהשקעות סולידיות בלבד שלא יסכנו את כספם.

     מחומר הראיות עולה כי יש לדחות את הטענה, וככל שביקשו הנתבעים פעולות סולידיות הרי שביקשו מאייל ולבנק לא הודיעו על כך.
     אגב, הרושם המצטייר מהעדויות כי הנתבעים ידעו היטב כי אייל אינו מתכוון להשקיע בהשקעות המכונות "סולידיות" אלא בהשקעות שיש בצידם מחד סיכון להפסיד את הקרן ומאידך סיכוי להשיג רווחים נאים בהשקעות.

     כפי שהעיד אייל, בעבר השקיע עבור אחותו, נתבעת 2, והיא הרוויחה יפה, וזה הסיבה כנראה שפנתה אליו כדי שינהל לה את תיק ההשקעות בכספי החתונה.

13.     מסתבר כי טענתם האמיתית של הנתבעים הינה כי ידעו שאין לחשבונם מסגרת אשראי, ולא יתאפשרו פעולות השקעה בכספים שאינם מצויים בחשבון ואגב כך "תפסו טרמפ" והוסיפו את הטענה בדבר "השקעות סולידיות".

     לא מצאתי ראיה לפיה הודיעו הנתבעים לבנק או כי הבנק ידע על כי מדובר בהשקעות סולידיות, ההיפך הוא הנכון שכן מהמסמכים ברור שלא מדובר בהשקעות סולידיות.

     כבר מהכיתוב בכותרת המסמך "כתב התחייבות... לביצוע עסקאות מעו"ף כולל חוזים עתידיים" ניתן להבין שלא מדובר בהשקעות שגרתיות ובנוסף בסעיף 7 למסמך מצהיר הלקוח ומאשר כי ידוע לו על רמת הסיכון הגבוהה שבעסקאות אלה.

     בכתב ההרשאה מאשר הלקוח כי הוא מודע לסיכון הגבוה הכרוך בעסקאות בשוק המעו"ף, באופציות ובחוזים עתידיים.

14.     טענתם של הנתבעים כי לא קראו בעיון את המסמכים עליהם נתבקשו לחתום, לא יכולה להועיל להם כי הלכה פסוקה כי אדם החותם על מסמך בלתי לדעת את תוכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע במה התחייב, אם טעה או הוטעה לגבי מהות העסקה בהבדל מפרטי העסקה, ואין זה המקרה כאן.

     ראה הפסיקה בכרך האסמכתאות של ב"כ התובע.

     ראה עדותו של נתבע 1 בעמ' 35 שורה 12 ואילך: "אני חתמתי ברובריקה הזאת מפני שהתבקשנו לחתום על המסמך הזה שמרשה לאייל לפעול בחשבון, אני מבחינתי לא ידעתי אם זו השקעה סולידית או השקעה מסוכנת...".

     עוד הוסיף העד וטען, ולא פעם אחת בעדותו, כי למרות שלטענתו לא קרא המסמכים בשעתו וסמך על אייל הרי שגם היום היה חותם על מה שביקשו שיחתום, היה חותם על הכל, הנתבע הוסיף שאם אייל היה אומר לחתום היה חותם, ולמרות הכותרת של שוק מעו"ף ולמרות שביקש מאייל השקעות סולידיות היה חותם על המסמך, לו אייל היה מבקש.

     להזכיר כי אייל נכח במעמד החתימות על המסמכים בקשר לשוק ההון וראה את המסמכים עליהם נתבקשו הנתבעים לחתום, והנתבעים לא מצאו לנכון לפנות אליו ולבקש הסבר, אם אכן היה להם ספק באם המסמכים תואמים את סוג ההשקעות שביקשו.

15.     בשאלת הבנתם של הנתבעים את מהות חתימתם וחובת ההסבר של הבנק יש לתת עדיפות לתוכן המסמכים המדברים בעד עצמם ולא לטיעונים בע"פ הסותרים את המסמכים שבכתב.
     הנתבעים לא טוענים כי בקשו הסבר מפקידת הבנק ולא נענו ואם סמכו על אייל וכפי שהעידה נתבעת 2 ביום 26.2.06, כי סמכה על אייל בעיניים עצומות, אזי אין לנתבעים אלא להלין על עצמם ואולי על אייל על שהפר את בקשתם ופעל בהשקעות שאינן סולידיות, וכפי שהשיב בעמ' 88 שורה 1 לשאלה אם ההשקעות סולידיות "ממש לא ממש לא ממש לא... ממש לא הם היו מאוד מסוכנות".

     כאן המקום לציין כי מצאתי הבדל בין הטענה בדבר סוג ההשקעות לבין שאלת האשראי ואולי נכון לומר, העדר האשראי, ועל כך בהמשך.

16.     נראה כי הנתבעים עצמם חזרו בהם מהטענה בדבר "השקעות סולידיות" כדלקמן:
     עו"ד רון בעמ' 31 שורה 12 ואילך: "אבל היום אין לי מחלוקת עם חברי שזה מדובר בעסקאות ברמת סיכון גבוהה הוא איננו רלוונטי לתביעה ולתביעה שכנגד, זאת אומרת שבסופו של דבר התנהלו בחשבון השקעות ברמת סיכון גבוהה, אנחנו לא באים חשבון בעניין זה עם הבנק... אומרים שלא אתה צריך לשלם לנו כסף מכיוון שעשו השקעות לא סולידריות כי זה בהסכם בינינו לבין מנהל התיקים שהבנק לא יכול להיות...".
     ובהמשך בעמ' 32 שורה 16 ואילך: "הטענה שלנו... שהבנק הפר את החובה שלו בדבר אחד ספציפי, אין קו אשראי בחשבון בהסכם כתוב שאסור למיופה הכוח לפעול באשראי והבנק נתן לפעול באשראי, ולא רק שנתן לפעול באשראי המשיך ונתן אחרי שכבר החשבון נכנס לאשראי".
     ראה בעניין זה בסיכומיו של עו"ד רון בעמ' 48 שורה 19 ואילך וכן בעמ' 49 רישא.


הפטר הבנק מפעולות מיופה הכוח
17.     כתב ההרשאה לניהול תיק השקעות בניירות ערך נחתם ע"י הנתבעים כדי לאפשר לאייל לפעול בתור מנהל תיקים ונתנה לו הרשות לפעול לפי שיקול דעתו הבלעדי במסגרת הסמכות שיפוי הכוח מקנה לו.

     בסעיף 3 למסמך נאמר מפורשות כי מנהל התיקים רשאי לבצע את פעולות ההשקעה אך ורק במסגרת הסכומים המצויים ביתרת זכות בחשבון או במסגרת אשראי שאושרה. (למסגרת האשראי אתייחס בהמשך).

     הבנק הסתמך על סעיף 9 למסמך ולפיו פטרו הנתבעים את הבנק מכל אחריות לכל נזק שייגרם להם כתוצאה מפעולותיו של אייל "אשר הוא היה מוסמך להורות...".

     ברור כי הדגש הינו על הסיפא שהובאה לעיל, דהיינו הבנק לא פטור כאשר אייל פעל מחוץ למסגרת סמכויותיו ועקב כך גרם לנזקים לנתבעים.

     השאלה האם היה אייל מוסמך להורות לבנק לבצע פעולות בשוק ההון אם לאו, בסכומים שהורה בפועל ובמועדים שפעל, הינה שאלה קרדינאלית שתדון בהמשך.




אי העדת עדים ע"י הנתבעים
18.     טרם שאעבור לדון בטענת האשראי אתייחס בקצרה לטענת הבנק, לפיה העובדה כי לא העידו מטעם ההגנה נתבעת מס' 2 ואייל, צריכה לפועל לחובתם וב"כ הבנק אף הביא פסיקה בנדון.

     הכלל הינו כפי שטוען ב"כ הבנק, כי אי הבאת עד שניתן להניח כי היה בעדותו כדי לתמוך בגרסתו של בעל דין, תפעל לחובתו של אותו בעל דין שלא הביאו, שכן ההנחה הינה כי לו הובא לעדות הייתה גרסתו סותרת ולא תומכת בגרסתו של אותו בעל דין.

     הכלל לא יחול כאשר יש "הסבר סביר" לאי העדת העד שאז יש בהסבר כדי לנטרל או להקהות את עובדת אי ההעדה של העד.

     נתבע מס' 1 מסר עדות מקיפה מטעמם של שני הנתבעים שכן עמדתם זהה ובעיקרון אין מידע או עובדות הידועות לאחד מהם, ואשר אינם ידועות למשנהו.

     אייל הינו אחיה של נתבעת 2 וגיסו של נתבע 1 ומשכך ממילא אין משקל רב לגרסתו וראה למשל גרסתו הכבושה לפיה טוען שטעה כאשר ביקש מהבנק לחייב את חשבונם של הנתבעים בתוצאות האומללות של השקעתו מיום 8.7.05.

     ולבסוף לעניין זה, אותם שני עדים שלא העידו מטעמם של הנתבעים הוזמנו למסירת עדות ע"י ב"כ התובע, שאף חקר אותם בסגנון של חקירה נגדית כך שבסופו של יום נשמעה עדותם.

מסגרת האשראי בחשבונם של הנתבעים
19.     גרסתם של הנתבעים לעניין האשראי ברורה, חד משמעית ולא נסתרה.
     טוענים הנתבעים כי בחשבונם לא הועמדה מסגרת אשראי לצורך השקעות בשוק ההון, וכי לא בקשו מסגרת כזאת ולראיה מפנים למסמך ההתחייבות והתנאים הכלליים, כאשר בסעיף 2 בו אמורה להרשם מסגרת האשראי הושאר ריק ולא נרשם סכום כלשהוא.

     מעיד הנתבע 1 בעמ' 26 שורות 6,7: "אמרנו במפורש שאנחנו לא רוצים אשראי ואם היינו רוצים אשראי היה כאן מופיע סכום" (הכוונה לסעיף 2 למסמך הנ"ל). ובהמשך בשורות 20-18: "דיברנו ויידענו אחד את השני שאנחנו לא יכולים לקחת מסגרת אשראי וזה יהיה אפס".

     בעמ' 27 שורות 18-16:"אנחנו התייחסנו לנושא קו האשראי ששנינו ידענו שאנחנו לא רוצים קו אשראי, ולכן חתמנו על המסמך הזה כי מבחינתנו המסמך הזה מעיד על קו אשראי שהוא אפס".

     בעמ' 35 שורה 12: "... כל שידעתי הוא שהחשבון הזה פועל במסגרת מה שיש בחשבון, אין לו קו אשראי, הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לו שנאבד את ה- 200,000 ₪ נחזור לאפס ובזה ייגמר הסיפור".

     בעמ' 49 שורה 12 ואילך: "אני ידעתי שאני מבטיח את עצמי בקטע הספציפי הזה שלחשבון שלנו אין קו אשראי".

     ולבסוף בעמ' 76 שורה 12: "אני ידעתי שאין לי קו אשראי ואני יודע שבמקסימום הכי גרוע שיכול לקרות אני את ה- 200,000 ₪ אני אאבד".

20.     אייל העיד לעניין האשראי בעמ' 115 שורה 9 כדלקמן: "הבנק צריך להתערב רק אם יש מינוס בחשבון כשאסור להיות במינוס ואת זה הוא לא עשה".

     הנתבעת העידה בעמ' 159 שורות 20,19: "אני ידעתי שאני מפקידה כסף שיכול לכל המקרה הכי גרוע שיכול להיות זה שאני מאבדת את הכסף שלי... אבל ידעתי שאין מסגרת אשראי ולכן אני הייתי רגועה לא הייתי מוטרדת מהחשבון".

     ובעמ' 166 שורה 12 מעידה: "אני רק יודעת אבל ידעתי שהחשבון לא יכול להגיע מתחת לאפס".

     נתבעת 2 מסכמת את גרסתה לעניין האשראי בעמ' 169 שורות 21-16 כדלקמן: "מאחר וידענו שבכל מקרה המצב הכי גרוע שיכול להיות שלא חלמנו שיקרה זה שנפסיד את כל הכספים של החתונה את כל ה- 200,000 ₪ נפסיד, פחות בגלל שהוצאנו חלק מהכספים".

     בנסיון לסתור את גרסתם של הנתבעים לא הובאה פקידת הבנק שהחתימה אותם על המסמכים כדי שתמסור גרסה, ותתייחס למעמד החתימה על המסמכים, מה הוסבר לנתבעים לעניין האשראי, מה אמרו הנתבעים בעניין האשראי וכו', ולמצער כיצד היא נוהגת במקרים דומים.
אי הבאת עדה כאמור צריכה לפעול לחובתו של התובע שלא הביאה ומבלי שניתן הסבר.

     העדה שהובאה מטעם התובע הייתה גב' מצדה פוקס אשר העידה על בסיס המסמכים שהוגשו ואשר אשרה כי איננה מכירה את הנתבעים ומעולם לא פגשה בהם ולא שוחחה איתם.

     טרם שאתייחס למסמכים מהם מבקש הבנק ללמוד על קיומו של קו אשראי בחשבונם של הנתבעים, אציין כי שוכנעתי מכנות גרסתם של הנתבעים בשאלת האשראי, ובמיוחד כשלא הובאה גרסה נגדית.

     מקובלת עלי כנכונה גרסתם של הנתבעים לפיה מסגרת פעילות ההשקעות בחשבונם הוגבלה לכספים שהיו בחשבון בפועל ביתרת זכות, לרבות כספים בפק"מ או בפמ"ח.

     כפי שציינתי לעיל הבינו הנתבעים ולמצער הם מוחזקים כמבינים כי ההשקעות שאייל התכוון לבצע לא היו סולידיות, אלא השקעות בעלות סיכון וסיכוי, גם אם לא הבינו עד הסוף את גודל הסיכון, ואולם הסיכון שנטלו הוגבל לסכום שהפקידו בחשבון ככספי החתונה, וכי לא הסכימו לסכן יותר מאשר סכום זה, באופן שיוצר מצב בו ייכנס חשבונם ליתרת חובה אותה יתבעו לפרוע.



מסגרת האשראי שהעמיד הבנק לאייל
21.     הבנק, באמצעות הגב' מצדה פוקס מבקש לשייך את מסגרת האשראי שהעמיד לאייל ככוללת בחובה גם את חשבונם של הנתבעים.
     אומר כבר עתה ובבירור כי אני דוחה את הטענה מכל וכל ורואה בה נסיון מאולץ של הבנק, לנסות ולהכשיר את מחדלו שאפשר פעולה בחשבון הנתבעים, מבלי שהועמדה מסגרת אשראי וכטענה שנולדה לצורך התביעה וחבל שכך נוהג הבנק.

     גם אם אמורה הייתה אותה מסגרת אשראי של מליון דולר לחול גם על חשבונם של הנתבעים (ולא כך היה) חייב היה הבנק להודיע על כך לנתבעים בעת שחתמו על המסמכים.
     הבנק לא טוען שהודיע, לא הוכיח שהודיע ואף הנתבעים לא נשאלו על כך בחקירתם, לכן הפר הבנק את חובת הגילוי הנאות כלפי הנתבעים לו הייתה מתקבלת גרסתו של הבנק בשאלת האשראי של אייל, והגרסה כאמור אינה יכולה להתקבל.

22.     המדובר במסמך מיום 15.3.05 לפיו הועמדה למר אייל פרידמן מסגרת אשראי של מליון דולר לצורך פעולות בשוק ההון, ומסמך נוסף מיום 20.5.05 בנדון ובו רשומים מספרי חשבון של אייל ושל חשבון של חברת סייפן שבבעלותו וללא ציון מספר החשבון של הנתבעים שנפתח בתחילת חודש מרס 2005, ומסמכים הקשורים לפעילות בשוק ההון נחתמו רק ביום 3.6.05.

     כיצד ניתן לשייך אשראי שהועמד בחודש מרס לפעילות בחשבון שהחלה בחודש יוני, לבנק פתרונים, אני מכל מקום דוחה את הטענה לפיה מסגרת האשראי מכילה גם את חשבונם של הנתבעים.

     העדה פוקס ניסתה להסביר בעדותה כיצד יכול מנהל התיקים לפעול באשראי, כאשר במסמך ההרשאה לא נרשם סכום האשראי והעידה בעמ' 130 שורה 20: "הוקצה אשראי של מיליון דולר לכל החשבון" והמשיכה והסבירה בעמ' 131 שורה 1 מהיכן למדה על אותה מסגרת אשראי: "מסגרת האשראי היא בנספח ה" ובהמשך "זה מסמך פנימי של הבנק".
     להזכיר כי מדובר במסגרת אשראי שהועמדה לאייל כשלושה חודשים טרם בא לעולם חשבון ההשקעות של הנתבעים.

     כמובן שההסבר מאולץ, לא הגיוני, לא סביר, לא נכון ויש לדחותו.

     מכל מקום הבנק לא היה רשאי לשייך את חשבונם של הנתבעים למסגרת האשראי שנתנה לאייל בעבר ללא הסכמתם וכלל ללא ידיעתם, לא הוכח כי חשבון הנתבעים נכלל במסגרת האשראי ובחשבונות שאייל, ע"פ הנטען התכוון לפעול בהם במסגרת האשראי. גם אם כך היה המצב לאשורו הרי משלא נתנה ולא נתבקשה הסכמות הנתבעים, אין לסיכום ככל שהיה (ולא היה) בין אייל לבנק כדי לחייב את הנתבעים.
     ואם ישאל השואל כיצד פעל אייל בחשבונם של הנתבעים ללא מסגרת אשראי, אם האשראי של מיליון הדולר לא מתייחס לחשבון, אזי התשובה פשוטה. אייל התגלה כאדם חסר מעצורים ואחריות הפועל באימפולסיביות, מחשיב עצמו לחכם, פיקח ומבין בהשקעות, וכאשר הבנק איפשר לו לפעול כפי שפעל הרי שניצל את ההזדמנות.
על אופיו והתנהלותו של אייל ניתן ללמוד ממה שהוא עצמו העיד למשל בעמ' 114 שורה 17 כשנשאל למה לא מכר את ניירות הערך כאשר נכשל בשיקולי הרכישה השיב "כי לא מצאתי לנכון משיקולים שלי".

אייל ניהל בסניף המסגר של הבנק מספר חשבונות בהם פעל בהשקעות שאינן סולידיות, בלשון המעטה, בנוסף לחשבונם של הנתבעים ומכוח חובת הזהירות והנאמנות היה על הבנק ליתן דעתו להתנהלותו החריגה של אייל ושלא לאפשר לו לנהוג כפי שנהג ובמיוחד שלא לאשר לו לחייב את חשבונם של הנתבעים בסכומים הגבוהים החורגים מיתרת הזכות בחשבון.

לסיכום פרק זה אני קובע כי לא הוכיח הבנק קשר בין מסגרת האשראי שהועמדה לאייל בחודש מרס 2005 בסך מליון דולר, לבין הפעילות בחשבונם של הנתבעים.

התוצאה הינה שעל הבנק היה שלא לאפשר רכישות בסכומים שמעבר לסכום המצוי בפועל בחשבון ביתרת זכות, וככל שאפשר פעילות בחריגה וללא מסגרת על הבנק לשאת בתוצאות מחדלו.

אציין כי בתיק זה ההתייחסות הינה ליחסים שבין הבנק לבין הנתבעים בהבדל מהיחסים שבין הבנק לבין אייל או בין הנתבעים לבין אייל.

מסגרת האשראי ע"פ המסמכים
23.     המסמך הנושא את הכותרת "כתב התחייבות ותנאים כלליים..." מהווה תוספת למסמך תנאי ניהול פקדון ניירות ערך, מסמך הנחתם ע"י כל מי שמעוניין לבצע באמצעות הבנק עסקאות בשוק המעו"ף.

     במקרה והלקוח מבקש לקבל אשראי לביצוע פעולות בשוק המעו"ף, אזי משמש לכך המשכו של המסמך תחת הכותרת "בקשה להקצאת מסגרת מאושרת...".
     סעיף 2 למסמך נועד לקבוע את מסגרת האשראי שיעמיד הבנק ללקוח, סכום שיהווה קו אשראי מיוחד למימוש עסקאות בשוק המעו"ף.
     בסעיף הושאר מקום ריק כדי לרשום את גובה קו האשראי ואולם במסמך נשוא התובענה לא נרשם סכום כלשהו, גם לא הערה היוצרת קשר לאשראי שהועמד לאייל כשלושה חודשים קודם לחתימת המסמך.

     בסעיף לא נרשם דבר ומכאן שלא הועמד קו אשראי כלשהו ע"פ המסמך.

24.     המסמך הנוסף הינו "הרשאה לניהול תיק השקעות בניירות ערך" על פיו מודיעים הנתבעים לבנק כי אייל פרידמן ינהל עבורם את תיק ההשקעות.

     לעניין האשראי נאמר כי מנהל התיקים יהיה רשאי לבצע את כל הפעולות רק במסגרת הסכומים המצויים בחשבון בזכות "או במסגרת האשראי שאושרה לי או תאושר לי על ידכם לפי בקשתי".

     הנתבעים טוענים כי לא ביקשו אשראי והבנק לא הציג מסמך בקשה לאשראי.
     הסעיף אומר כי הבקשה לקבלת אשראי צריכה להיות ע"י הלקוח- "לפי בקשתי" ולכן הניסיון לשייך את האשראי לקו האשראי שניתן לאייל ע"פ בקשתו דינו להדחות.

     סעיף זה בדבר האשראי נוסח ע"פ הוראות המפקח על הבנקים האוסר בסעיף 9 א' על בנק להתיר למנהל תיקים לבקש אשראי בחשבון הלקוח, אלא אם נחתם הסכם בין הלקוח לבנק לעניין העמדת אשראי, מכאן עולה כי צריך שיהיה הסכם בין הבנק לנתבעים לגבי אשראי, ואין הסכם כזה ובנוסף אייל לא רשאי לקבל אשראי עבור הנתבעים ללא הסכמתם, ולכן האשראי שקיבל אייל לא יחול על חשבון הנתבעים.
     
25.     הבנק מנסה לתמוך יתדותיו על סעיף 3.2 (ו) למסמך ומבקש ללמוד כי עסקאות בשוק המעו"ף אינן כפופות להגבלת האשראי שע"פ סעיף 3.1 ואייל היה רשאי לבצע עסקאות בשוק המעו"ף, גם אם לא ביקשו הנתבעים מסגרת אשראי, וזאת ע"פ אשראי שיעמיד הבנק ע"פ שיקול דעתו.

     דא עקא שהפעולות שביצע אייל ביום 8.7.05, עסקאות שבוצעו באשראי לא היו פעולות שבוצעו בשוק המעו"ף ונספחיו בבורסה לני"ע בת"א אלא רכישת אופציות PUT ני"ע זרים באמצעות סוכן מחו"ל ובבורסה בחו"ל, שכן הבורסה בישראל סגורה בימי ו' ולגביהם כלל לא נטען להחרגה ממסגרת האשראי.

     אציין כי ספק בעיני אם סעיף קטן ו' מאפשר לבנק להעמיד למנהל תיק ההשקעות אשראי, בחשבון הלקוח, לפי שיקול דעתו של הבנק כאשר חשבון הלקוח נעדר קו אשראי ואין הסמכה של מנהל התיק לבקש ולקבל מסגרת אשראי עבור הלקוח.
     כאשר מסמך נתון לשתי פרשנויות אפשריות יש להעדיף את הפרשנות שכנגד המנסח.
     הקו המנחה בעניינינו הינו הגנה על הלקוח ואם תתקבל פרשנות הבנק הרי שהסעיף האמור חורג מהקו המנחה.

     מדפי החשבון שצורפו לתצהירו של נתבע 1 עולה כי עובר ליום 8.7.05, היתרה בחשבונות העו"ש והמט"ח של הנתבעים הייתה ביתרת זכות של 185,262 ₪ וכן עמד לזכותם תיק ני"ע.

     ביום 8.7.05, רכש אייל אופציות בסכום של 908,698 ₪ ומכר אופציות בסכום של 425,558 ₪.
     סכום זה בתוספת היתרה של כ- 185,000 ₪ מביא לסכום של 600,000 ₪ בו רשאי אייל לפעול.
     ואולם סכום הרכישה עלה על התמורה שהתקבלה מהמכירה בתוספת יתרת העו"ש והמט"ח באופן שפעולות הרכישה חרגה ב"כ- 300,000 ₪ בכספים שלא היו בנמצא בחשבון.

     אשר על כן מדובר בפעולת רכישה באשראי שלא קיים.

     במצב דברים זה מצוי חשבונם של הנתבעים ביתרת חובה ואז, ביום 10.7.05 מאפשר הבנק לאייל להגדיל את יתרת החובה על ידי רכישת אופציות בסכום של כ- 150,000 ₪.

26.     יצוין כי לצורך בחינת האובליגו של הנתבעים אין להתחשב בשווי ני"ע, מניות או אופציות שכן זהו שווי וירטואלי הנתון לשינויים ולשווי האמיתי יש להתייחס רק בעת המימוש, כאשר התמורה הכספית בפועל מתקבלת בחשבון ומצטרפת ליתרה בחשבון עו"ש, וליתרות בפקדונות המצויים בפועל שהם ורק הם יכולים להחשב לכספים המצויים בחשבון ועד לגובה סכומם רשאי היה אייל לפעול.

     כשבפעולותיו מיום 8.7.05, ומיום 10.7.05 חרג אייל מההרשאה שהיתה לו שלא לפעול בסכומים העולים על הסכומים שבחשבון הנתבעים, ובהעדר אשראי היה על הבנק לסרב לחיוב חשבונם של הנתבעים בסכומים האמורים.

     סכומי הרווח שהיו לנתבעים ביום 8.7.05, כתוצאה מהשקעותיו של אייל בסכום הבסיסי של 110,000 ₪ בחשבון נמוגו ואין לנתבעים טענה לגביהם, שכן כפי שהעידו וחזרו והעידו הביאו בחשבון כי הם עלולים לכל היותר להפסיד את השקעתם. גם אם סכום ההשקעה ההתחלתי גדל עקב רווחים ואח"כ נבלע בהפסדים אין בכך כדי לשנות לנתבעים אשר ידעו כי הם עלולים להפסיד את הכספים שהשקיעו בבנק בעת פתיחת החשבון, אך לא מעבר לכך.

     הדוגמא שהביא עו"ד רון בעמ' 67 לסיכומיו מדגימה היטב את המצב שאם רכש בכל כספו שבחשבון ני"ע ספקולטיביים והפסיד, הרי שלכל היותר הפסיד את כל ההשקעה וחשבונו יישאר ביתרת אפס, אך לא ייכנס למצב של יתרת חובה.

סיכום
27.     מכל האמור לעיל עולה כי הבנק אפשר לאייל לפעול בחריגה של כ- 450,000 ₪, כספים שלא היו בחשבון וללא קו אשראי ולמעשה זהו סכום התביעה בצירוף ריבית ועמלות.

     הבנק לא היה רשאי לחייב את חשבונם של הנתבעים בסכום הנ"ל ולו כך נהג לא הייתה נותרת יתרת חובה בחשבון ולאחר שהנתבעים הפסידו את השקעתם הבסיסית וממילא לא הייתה עילת תביעה.

     משהפר הבנק את חובותיו לנתבעים, פעל בניגוד לתנאי ההתקשרות ובניגוד להוראות המפקח, הרי שעל הבנק לשאת בתוצאה לפיה אין הנתבעים אחראים כלל ועיקר לחובה שיצר הבנק, במחדליו בחשבונם ואין הנתבעים חייבים בפרעון החוב.

     אשר על כן אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעים.

התביעה שכנגד
28.     תביעתם של הנתבעים מתבססת על פעולות הרכישה של ני"ע שביצע אייל ביום 8.7.05, וביום 10.7.05, שכתוצאה מהם נמחקה כל יתרת הזכות שעמדה לנתבעים בחשבונם ובפקדונות והחשבון הגיע ליתרת חובה של כ- 450,000 ₪.

     טוענים הנתבעים כי חובה הייתה על הבנק להודיע להם, בהודעה מיוחדת, על מצב חשבונם וההתנהלות החריגה (לטענתם) בו ואם היו מקבלים מידע היו פועלים למימוש ניירות הערך עוצרים, את הפעילות בחשבון ועל ידי כך הייתה כל יתרת החובה מסולקת, ואף הייתה נותרת בחשבון יתרת זכות בסך של 129,414 ₪, סכום אותו הם תובעים מהבנק בתוספת פיצוי של 50,000 ₪.

     חישובם של הנתבעים מבוסס על שווי ניירות הערך הזרים ביום 10.7.05, בסך של 355,860 ₪ וביום שני 11.7.05, עם פתיחת הבורסה בארה"ב לו מימשו את ני"ע הזרים היה מוזרם לחשבונם סך של 355,860 ₪, את ני"ע הישראלים יכלו לממש עוד ביום א' 10.7.05, ולקבל 170,200 ₪.

     ע"פ חישוב זה היה מוזרם לחשבונם בסה"כ 526,060 ₪ כאשר סה"כ חובם היה 396,646 ₪ ומכאן היתרה בזכות בסך 129,414 ₪.

     תביעת הפיצוי הכללי מנומקת בעוגמת נפש שגרם הבנק בכך שאפשר את המצב בו הכספים בחשבון נעלמו, ובנוסף נתבע סכום של מאות אלפי שקלים שאינו מגיע לבנק.

     תביעת הפיצוי מבוססת גם על העובדה שנתבעת 2 הינה עוזרת משפטית בביהמ"ש העליון ויחוס החוב אליה פגע בה במיוחד והבנק אף הפעיל "גורמים עלומים" שהטרידו אותה בטלפון בתואנות שווא עד כי נאלצה להתלונן במשטרה.

29.     אני סבור כי דינה של התביעה שכנגד להדחות שכן הולדתה בחוכמה לאחר מעשה וכמשקל נגד לתביעתו של הבנק.

     הנתבעים בעדותם הבהירו וחזרו והבהירו פעמים רבות כי הסתמכו בעיניים עצומות על אייל ועל פעולותיו עד כי גם כיום כשברור להם כי פעל בניגוד להוראותיהם, אין בכוונתם לתבוע אותו בשל היותו בן משפחה.

     הנתבעים מסרו בידיו של אייל ייפוי כוח בלתי מסוייג לפעול בהשקעות בשוק המעו"ף, אופציות וכו', כולם השקעות מסוכנות בדרגה גבוהה, בהגבלה שההשקעות לא יתבצעו באשראי.

     הנתבעים אפשרו לאייל לפעול ע"פ שיקול דעתו הבלעדי ואף לא טרחו לפתוח את דפי החשבון ששלח להם הבנק באופן סדיר, עד כדי כך סמכו על אייל.
     בניגוד לנתבעים, המעידים על עצמם שאין להם מושג בהשקעות, סבר אייל שאין צורך למכור את האופציות, משיקול מקצועי, כפי שהסביר ואם נתנו הנתבעים אמון מוחלט בשיקוליו של אייל הרי שהם הסכימו להחלטתו שלא למכור את האופציות (כנראה בתקווה ששווים יעלה) ואף לרכוש ני"ע נוספים.

     בדיעבד ומשהתבררה הקטסטרופה שהביא איל בהתנהגותו הפרועה, משנים הנתבעים גרסה וטוענים כי לו ידעו היו פועלים לחיסול החשבון אך זו טענה המנוגדת לכל התנהלותם ונולדה לצורך העניין.

     אין בידי לקבל את הטענה כי הנתבעים היו פועלים כפי שטענו לו ידעו על המצב ולכל היותר היו פונים לאייל ומשאירים ההחלטה בידיו, וכבר שמענו מאייל כי החליט שלא לשנות את החלטותיו.

30.     באשר לסכומים, מבססים הנתבעים את תחשיבם על שווי ני"ע שהינו וירטואלי שכן בפועל לא בוצע מימוש ולא ידוע מה היו תוצאותיו, וזאת כאשר הם עצמם טענו כי להוכחת סכום הכספים, בהם היה אייל רשאי לפעול אין להתחשב בשווי ני"ע, אלא רק בעת מימושו ומטעם זה לא הוכח סכום הנזק הנטען.

     בנוסף ספק בעיני אם היתה על הבנק חובה ליתן לנתבעים הודעה מיוחדת בעקבות הפעולות האמורות והאם יש לראות את הפעולות בימים 8.7.05 ו- 10.7.05, כפעולות חריגות המחייבות מתן הודעה ללקוח.

     כל הפעולות מאז תחילת הפעילות בני"ע, יוני 2005 ועד למועדים הנ"ל היו פעולות בני"ע מסוכנים מסוגים שונים ללא התייחסות לכספים שהיו מצויים בפועל בחשבון הבנק של הנתבעים.
     הפעולות נמשכו פרק זמן קצר של כחודש אך באינטנסיביות גדולה כאשר הנתבעים לא מגלים עניין כלשהו בנעשה בחשבונם ומכאן יכול היה הבנק להניח כי הפעולות מאושרות על ידם, ולו בדיעבד, ואין לנתבעים כל הסתייגות מדרך פעולתו של מנהל התיקים שלהם.

     בנסיבות המקרה , הפעילות של אייל בהשקעותיו היו בבחינת פעולות שגרתיות ומהירות בהבדל משינוי נורמות, ועל כן לא חייבו דיווח ללקוח או עירנות מוגברת של הבנק ודיווח ללקוח.
     התביעה שכנגד נדחית בזאת.

סוף דבר
31.     לאור כל האמור לעיל נדחות שתי התביעות.

     בנסיבות העניין ולאור התוצאה ישא כל צד בהוצאותיו ובשכ"ט עורך דינו.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון