העברת בעלות למרות צו עיקול

להלן פסק דין בתביעה נגד משרד הרישוי בנושא העברת בעלות למרות צו עיקול: פסק דין חלקי בפני תביעה כספית, אשר הוגשה ביום 2.3.06 על סך של 68,854 ₪. בישיבת יום 13.3.08 הסכימו ב"כ הצדדים באדיבותם, כי פסק הדין בתובענה זו ינתן על יסוד הכתב, לאחר שהוגשו כתבי טענות, תצהירים וסיכומים, ללא ראיות פרונטאליות. עוד הוסכם, כי ההכרעה תעשה בסוגית האחריות בלבד, ורק אם תצלח התובעת משוכה זו יובאו ראיות לעניין גובה הנזק. זוהי המסגרת הדיונית. עמדת התובעת: זוהי תביעה כנגד משרד הרישוי, בגין העברת בעלות על משאית חרף קיומו של צו עיקול, ולמרות שהיה רשום שיעבוד על רישיון הרכב של המשאית. התובעת הינה חברה אשר במועדים הרלוונטיים לתביעה היתה קשורה ליבואנית משאיות "סקניה" בישראל (להלן: "היבואנית"). התובעת רוכשת משאיות ישנות, ואת תמורתן היא מעבירה ליבואנית, ולא למוכר. המוכר של המשאית מקבל זיכוי אצל היבואנית, משלים את היתרה ומקבל משאית חדשה. את המשאיות הישנות שרוכשת התובעת, היא מוכרת בשוק החופשי. התובעת מכרה משאית ישנה כזו למר תיתי מורד. התשלום נעשה חלקו באשראי, ועל כן שועבדה המשאית לטובת התובעת. השיעבוד נרשם גם אצל הנתבעת. העתק רישיון הרכב בו מופיע השיעבוד צורף כנספח א' לתצהיר מנהל התובעת, מר עסיס. מאחר ומר מורד לא עמד בתשלומים עבור המשאית, נפתח תיק הוצל"פ נגדו. במסגרתה, ביקש ב"כ התובעת לעקל את המשאית, בנוסף לשעבוד שהיה רשום על אותה משאית לטובת התובעת. ניתן צו עיקול כמבוקש. כאשר ב"כ התובעת פעל להליכי כינוס הנכסים במשאית, נתגלה לו, כי המשאית אינה עוד בבעלות מר מורד. בירור שנערך העלה, כי הועברה הבעלות במשאית ע"י פקיד משרד הרישוי. לטענת פקידי הנתבעת בנספחים ה', ו' לתצהיר מר עסיס, מכתבים מיום 23.11.05 ו- 6.11.05, הבעלות במשאית הועברה מתוקף צו שיפוטי שניתן בלשכת ההוצל"פ בהרצליה. בבדיקת אותו מסמך התגלה כי מדובר במסמך מזויף המנוסח לדעת התובעת בשפה עילגת, וכאשר אין התאמה בין מספר התיק - תיק הוצל"פ ת"א - לבין זהות ראש ההוצל"פ החתום לכאורה על הצו - ראש הוצל"פ הרצליה. בסופו של בירור, התגלה חד משמעית, כי מדובר במסמך מזויף, דהיינו הנתבעת העבירה בעלות ברכב מכוח צו שיפוטי שלא היה ולא נברא. התובעת טוענת, כי מדובר בהתנהלות רשלנית של משרד הרישוי. פקידי משרד הרישוי היו אמורים לבדוק האם מדובר בצו תקין ותקף, מאחר ולא עשו כן, רובצת עליהם האחריות. לטענת התובעת, הנתבעת היתה אמורה לבדוק לדעת ולהבין כי זהו מסמך מזויף ועל כן האחריות לנזק שנגרם, רובצת על שכם הנתבעת. התובעת שוללת את הגירסה שהובאה מפי מצהירי הנתבעת ואת הדגימות שצורפו לתצהירים של גב' מהלל, עדת ההגנה והאבחנה שביקשה לערוך, בין מסמכים מזויפים למסמכים אמיתיים. אשר על כן, סבורה התובעת, כי מן הראוי לחייב את הנתבעת באחריות. עמדת הנתבעת: הנתבעת טוענת, כי אין לה סמכות לבדוק אם מדובר בצו שגוי. אין עצה ואין תבונה כנגד זייפן, אין לה יכולות להתמודד מול זייפנים ואין להטיל עליה אחריות עקב כך. הנתבעת ממקדת את המחלוקת בשאלה, האם פקיד הנתבעת מהווה מעבדת מז"פ והאם מוטל עליו לזהות צו הוצל"פ מזויף? הנתבעת סבורה, כי על פקידיה לפעול בסבירות ובמקצועיות. לגירסתה, במסגרת זו, כאשר מוגש מסמך סביר על פניו, כגון המסמך שהוגש כאן, אין להטיל עליה אחריות כלשהי. הנתבעת טוענת, כי היא וכל הגורמים הרלוונטיים, פעלו בהתאם לדין ובהתאם לצווים השיפוטיים אשר הוצגו בפניה. מסיבה זו בוצעה העברת הבעלות. בדיעבד, התברר כי צו ראש ההוצל"פ היה מזויף. אולם, עובדה זו אינה מעלה ואינה מורידה מפעולותיה של הנתבעת, שנעשו כשורה על פי הצו אשר נחזה להיות חוקי ונטול כל פגם. אומנם, הרכב נמכר ע"י התובעת ביום 12.3.02 למר תיתי מורד, אולם במשרדי הנתבעת נרשם שינוי בעלות ברכב לאדם אחר בשם עדאוי אברהם, מכוח צו הוצל"פ שנחזה באותה עת להיות שלם ותקין על פי מראהו. הנתבעת טוענת, כי התצהירים שהוגשו מטעם התובעת, הן של מר עסיס והן של עו"ד אוחיון, הם בעיקרם עדויות שמועה ואין להם משקל מול הנסיבות האמיתיות בתיק, זיוף מסמך, שאין אפשרות מעשית להתמודד עימו. טוענת הנתבעת לעומת זאת, כי תצהירה של גב' מהלל מטעמה, מהווה תמצית נכונה ומדויקת של הארועים בתיק. לגירסת הנתבעת, אין להטיל עליה אחריות מעבר למצופה מרשות מינהלתית, הפועלת במתחם הסבירות והעילות, על מנת להבטיח חיי מסחר תקינים. יכולתו של פקיד משרד הרישוי, ואפשרותו לעמוד על אמיתותו של כל צו המוצג בפניו, היא מוגבלת ויש להתחשב בכך. אם לא כן, ישותקו לחלוטין רשויות משרד הרישוי והעברת הבעלות בכלי רכב תהיה איטית ומסורבלת. הכרעה: אין ספק, כי הצו מכוחו הועברה הבעלות ברכב על שמו של מר עדאוי אברהם, היה צו מזויף. אין ספק, כי הצו נוסח, באופן בו אדם הבקיא בסוגית ההוצל"פ מבחין בכך על נקלה. לדוגמא, חוסר ההתאמה בין שמו של ראש ההוצל"פ לבין מספר התיק. אין ספק, כי אדם מן הישוב, ופקיד משרד הרישוי בכלל זה, אינם אמורים להבחין בזיוף מסוג זה. הפקיד, בשונה מעו"ד אוחיון, העוסק תדיר בענייני הוצל"פ, אינו יודע מיהם ראשי ההוצל"פ, המכהנים בכל עיר ועיר. קיימת גם אפשרות למעבר בין בעלי תפקידים. אובייקטיבית , הפקיד לא יכול היה להבחין בזיוף. אך, אני סבורה, כי אין להשאיר את האפשרות להבחין בין מסמך רגיל לבין מסמך מזויף, ברמה הפרסונלית על שכם הפקיד. על משרד הרישוי, לשכלל את אופן הבקרה שלו , אודות צווי הוצל"פ הנמסרים לטיפולו. מצד אחד, אכן צודקת הנתבעת, כי לא תוכל לשמש כמעבדת מז"פ ולבחון כל זיוף באשר הוא. מצד שני, אין לשלול אחריות של הנתבעת לבדוק ביתר יסודיות וקפדנות, מסמכים המוגשים אליה לצורך ביצוע העברת בעלות. סברתי, כי על הצדדים להגיע לעמק השווה במישור הפיננסי, משהדבר לא נסתייע, יש להכריע בסוגיה והכרעה היא לטובת התובעת. התובעת כבעלת נכס, זכאית לכך, שרשויות המדינה לא יפעלו מבלי לבצע בקרה נאותה על העברות הרישום בכלי רכב. התובעת, ככל גורם במדינת ישראל, שמה מבטחה ברשויות המדינה, כדי שיבקרו ויבדקו כהלכה את הפעולות המשפטיות המבוצעות בנכסיה. היעילות אינה חזות הכל. אם יידרש זמן נוסף כדי לאמת אמיתותו של צו שיפוטי, מן הראוי להקצות משאבים לכך. מה גם שהצווים המזויפים של גב' מהלל צרפה כדוגמאות לתצהירה, מלמדים כי הבעיה מוכרת אצל הנתבעת. אשר על כן, אני קובעת, כי האחריות להעברת הבעלות ברכב על יסוד מסמך מזויף רובצת על שכם הנתבעת. גובה הנזק: לאחר שקבעתי כי אחריות רובצת על שכם הנתבעת, יש לקדם את ההליך לקביעת גובה הנזק. הצדדים לא היו אמורים לטעון בעניין זה בסיכומיהם, אלא להביא ראיות מחדש. לפיכך, אינני נדרשת בפסק דין זה לשאלת שווי המשאית, לשאלה האם מחיר מחירון הוא הפרמטר המשקף, ולשאלת שווי המימוש של משאית מסוג זה בהליכי הוצל"פ. הצעתי לצדדים, כי יבואו ביניהם בדברים ,כאשר האינדיקציה לפיצוי יהא שווי המימוש של משאיות מסוג זה בהליכי הוצל"פ כשהוא פחות משמעותית ממחיר המחירון. אני מקציבה לצדדים שהות לניהול מו"מ. במידה והמו"מ לא יעלה יפה, יתייצבו הצדדים לישיבת ק.מ. בפני ביום 9.9.09 בשעה 12:30. אני מחייבת את הנתבעת בתשלום הוצאות בגין ההליך הפסק הדין החלקי בסך של 2,500₪ בצרוף מע"מ, ריבית והצמדה מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.העברת בעלותבעלותצוויםעיקול