סעיף 1 לחוק המחאת חיובים, תשכ"ט - 1969, כותרתו "המחאת זכות" ולשונו: (א) זכותו של נושה, לרבות זכות מותנית או עתידה לבוא, ניתנת להמחאה ללא הסכמת החייב, זולת אם נשללה או הוגבלה עבירותה לפי דין, לפי מהות הזכות או לפי הסכם בין החייב לבין הנושה. (ב) ההמחאה יכול שתהיה לגבי הזכות כולה או מקצתה, ויכול שתהיה מותנית או על דרך שעבוד" הסעיף מאפשר להמחות זכות "עתידה לבוא". קיימות שתי פרשנויות אפשריות למונח זה: פרשנות צרה - זכות על פי חוזה קיים, שמועד פירעונה חל בעתיד; פרשנות רחבה - זכות שטרם נוצרה - על פי חוזה שטרם נכרת. באמרות אגב, בפסקי דין מוקדמים, בית המשפט העליון נקט בגישת הפרשנות הצרה. בשנים האחרונות נדונה השאלה שוב בבית המשפט העליון ונפסק כי בתחום המחאת החיובים עולה שאלה מהי זכות נושה הניתנת להמחאה, ולמה התכוון מחוקק חוק המחאת חיובים, תשכ"ט-1969 בקובעו בסעיף 1(א) כי זכות נושה, לרבות "זכות עתידה לבוא", ניתנת להמחאה. גם בהקשר זה הובעה דעה כי המחאת זכויות עתידיות על-פי חוזה שטרם נכרת עולה בקנה אחד עם משמעות המושג "זכות עתידה לבוא", והיא עשויה להשתלב בתפיסה הבסיסית המונחת ביסוד החקיקה האזרחית הישראלית. לתפיסה רחבה זו חשיבות רבת משקל לפיתוח שוק האשראי על דרך מתן אפשרות לרכוש סיכוי בר מימוש גם אם טרם נתגבש לכלל זכות מלאה. אם גוף כלכלי מעוניין לרכוש 'משהו', ויהא זה סיכוי או ציפיה גרידא, יש לסייע לו להגשים את רצונו. הווי אומר, על שיטת המשפט להכיר בסוג כזה של עיסקה, ובלבד שאין כנגדה שיקולים לבר-מסחריים כמו שאלות מוסר או טובת הציבור. מההיבט הכלכלי ייתכן מצב שבו חוזה קיים יהיה בעל משקל כלכלי פחות ערך מציפייה או סיכוי עתידי העשויים להניב טובת הנאה כספית משמעותית. אין הצדקה שלא להכיר בערך הכלכלי של ציפייה כזו וליתן לה מעמד ומשקל מוכרים במהלך החיים העסקיים. הכלל שלפיו אין לעשות עיסקאות וליתן בטוחות בזכויות עתידיות שטרם באו לעולם, עומד להערכה ולעיון מחודשים. ההלכה הפסוקה במקומנו סטתה מהעיקרון האמור, מבלי משים, בתחומים שמתבקש בהם ליתן הכרה משפטית לציפייה או לסיכוי שיש להם משקל כלכלי, ומקום שישנה הסתברות מסוימת כי יתממשו. התפתחות סוגיה זו על דרך הרחבת ההכרה המשפטית ביכולת הדיספוזיציה בציפייה לזכות עתידה. להלן החלטה בנושא המחאת זכות עתידית: החלטה 1. החייב הקים וניהל חברה בשם "רמי תשובה ובניו חברה להשקעות ולבנין בע"מ (להלן - "החברה"). לצורך פעילותה העסקית של החברה ולקבלת אשראי, הוא ערב לה בערבות אישית יחד עם החייבת. בעקבות קשייה הכלכליים של החברה, הגישו החייבים, במועד השנוי במחלוקת בין הצדדים, בקשה לצו כינוס נכסים ופשיטת רגל. ביום 06/06/01 ניתן צו לכינוס נכסים לנכסי החייבים, רחמים תשובה (להלן "החייב"), ואשתו אסתר תשובה (להלן: :החייבת"), וביום 28/08/02 הוכרזו כפושטי רגל. משיב 2 (להלן: "הנאמן"), עו"ד שי ניצן, מונה כנאמן על נכסי החייבים. המשיבים 3-6 (להלן: "המשיבים"), הינם נושים של החייבים. הנאמן הכיר בשיעבוד זכויות בדירת החייבים שנעשה לטובתם, וקבע כי הינם נושים מובטחים. המבקש הינו בנק, שהינו נושה בלתי מובטח של החייבים. 2. עניינה של הבקשה הוא בשניים: (1) ערעור על קביעת הנאמן, כדי שבית המשפט יקבע כי השעבודים של זכויות החייבים לטובת המשיבים, בטלים, וכי אין לראות באף אחד מהם "נושה מובטח". (2) ערעור על גובה סכום תביעות החוב של חלק מהמשיבים. טענות המבקש: 3. כנגד תוקף השיעבודים של המשיבים , כנושים מובטחים, טוען המבקש בתמצית את הטענות הבאות: (1) המשכון לטובת עו"ד אלרואי, נרשם שלא דין, שכן, המסמך על פיו נרשם המשכון, שכותרתו "מכתב אישור והסכמה" (נספח ג' לבקשה), איננו מהווה המחאת זכות, אלא רק הסכמה לחתום על כתב המחאת זכות; (2) שיעבוד הזכויות לטובת המשיבים מהווה הענקת זכויות של החייבים לטובת המשיבים. הענקה זו היא "הענקה בטלה", לפי סעיף 96(א) לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם - 1980 (להלן: "הפקודה"), משום שלגבי כל אחד מהמשיבים התקיימו במצטבר התנאים הבאים: (1) השיעבוד נעשה תוך פחות משנתיים לפני המועד בו החייבים הוכרזו פושטי רגל; (2) המשיב ידע על הקשיים הכלכליים של החייב ושל החברה. (3) שיעבוד הזכויות לטובת כל אחד המשיבים מהווה "העדפת מירמה" לפי 98 לפקודה, משום שנעשה תוך פחות משלושה חודשים, עובר למועד בו החייבים הגישו את הבקשה לפשיטת רגל, אשר לשיטת הבנק היה ביום 18.01.01; (4) שיעבוד הזכויות בדירה חסר תוקף משפטי, משום שמדובר בעיסקה במקרקעין, המתגבשת רק עם רישומה בלשכת רישום המקרקעין. 4. טענות כנגד גובה החוב של החייבים: כלפי עו"ד אנה אלרואי - סכומי שכר הטירחה שגבתה היו 'נכבדים', ועל כן ניתנו ללא תמורה נאותה. מאחר שלטענת המבקש,ידעה על הקשיים הכלכליים של החייבים, יש לראות בהתחייבות לשלם לה "הענקה בטלה"; כלפי גב' מלכה חדד - המסמכים שהגישה רצופים סתירות: בענין גובה ההלואה שנתנה לחייבים ובענין משך תקופת ההלוואה. מכיוון שצירפה אסמכתאות על 34,000 ₪ בלבד, יש לאשר לה כחוב, רק סכום זה, ולא בסך של 20,699$, כפי שאישר לה הנאמן; כלפי מר הרצל תשובה - מאחר שצרף אסמכתאות רק על סך 7,943 ₪, יש לאשר לו חוב רק בסכום זה, ולא בסך 11,000$, כפי שאישר לו הנאמן. תשובות המשיבים: 5. כנגד טענות המבקש בדבר בטלות השיעבודים, עונים המשיבים: (1) המסמך שכותרתו "מכתב אישור והסכמה", מהווה המחאת זכות, ועל כן רישום המשכון לטובת עו"ד אלרואי נעשה כדין; (2) שיעבוד הזכויות איננו "הענקה בטלה" - המשיבים הינם נושים של החייבים, בגין תמורה נאותה שהעניקו לחייבים. על כן שיעבוד הזכויות לטובתם מהווה, לכל היותר, העדפתם על פני נושים אחרים, ואינו מהווה הענקה של זכויות. מעבר לכך, המשיבים מכחישים כי היו מודעים לקשייהם הכלכליים של החייבים, ולאפשרות שלא יוכלו להחזיר את חובם. לפיכך הוראות סעיף 96 לפקודה אינן רלוונטיות במקרה דנן; (3) שיעבוד הזכויות איננו העדפת מירמה מכל אחד מהטעמים הבאים: (1) החייבים הגישו את הבקשה לפשיטת רגל ביום 22/05/01, דהיינו 4 חודשים אחרי המועד שנקב הבנק בבקשתו. לפיכך כל השיעבודים נעשו למעלה משלושה חודשים ממועד פשיטת הרגל, ועל כן סעיף 98 לפקודה אינו חל; (2) לא הוכח כי המטרה המכרעת והדומיננטית של העברת הזכויות, שעמדה לנגד עיני החייבים, היתה העדפתם על פני נושים אחרים; (4) שיעבוד הזכויות לטובת המשיבים איננו עיסקה במקרקעין, אלא המחאת זכויות חוזיות - שיעבוד התמורה שתתקבל ממכירת הדירה, לכשתימכר. על כן לא היה צורך ברישום השיעבוד בלשכת רישום המקרקעין. די בכך שהן נרשמו אצל רשם המשכונות. 6. כנגד טענות המבקש על גובה החוב של החייבים: טענה מקדמית - הבנק מנוע מלערער על גובה תביעות החוב שאושרו על ידי הנאמן, הן בהתאם לדין, והן על פי ההסכם הדיוני בין הצדדים מיום 08/09/04, אשר אושר בתוקף פסק דין. לפיכך בית המשפט מתבקש לדחות על הסף את הבקשה בענין גובה הסכומים שאושרו על ידי הנאמן. לגופו של עניין - אישור גובה תביעות החוב על ידי הנאמן, נעשה לאחר התייחסות פרטנית ויסודית וחקירות ביחס לכל תביעה ותביעה. עו"ד אלרואי הציגה מסמכים מפורטים על השירותים המשפטיים שהעניקה לחייבים. העדרם של מסמכים לגבי תביעות החוב של גב' מלכה חדד ומר הרצל תשובה, הינו סביר בנסיבות העניין: קירבת המשפחה שבין החייבים לגב' מלכה חדד ומר הרצל תשובה; והעובדה שחלק מההלוואות בוצעו במזומן והסתמכו על הבטחות בעל פה כי יוחזרו תוך זמן קצר. לפיכך אין די בטענות הסתמיות אותן מעלה הבנק, כדי לערער על גובה הסכומים. דיון ומסקנות המחאת הזכות לטובת עו"ד אלרואי 7. אשר לטענת המבקש כי רישום המשכון לטובת עו"ד אלרואי נעשה שלא כדין - סעיף 6 למסמך שכותרתו "מסמך אישור והסכמה" מיום 01.11.00, לשונו: "להבטחת תשלום שכר הטרחה, הנני מסכים לחתום על המחאת זכות לטובת עו"ד לקבל מכספי מכירת הבית שלי את מלא הסכום המגיע לה, וכן מסכים אני שהמחאה זו תרשם ברשם המשכונות ולראיה באתי על החתום: רחמים תשובה" לטענת המבקש, התחייבות החייב "לחתום על המחאת זכות" מלמדת כי המחאת הזכות הינה מסמך אחר, ואילו המסמך לעיל הוא אך ורק התחייבות לחתום על המחאת זכות. אינני מקבלת טענה זו. אין שום הגיון בעריכת שני הסכמים, התחייבות לחתום על המחאת זכות, והמחאת זכות. המסמך "אישור והסכמה", הוא הוא המחאת הזכות, והסכמתו של החייב "לחתום על המחאת זכות", באה לידי ביטוי בחתימת החייב שבסוף המסמך. לפיכך רישום המשכון לטובת עו"ד אלרואי נעשה בהסכמתו של החייב, דהיינו כדין. "הענקה בטלה" ו "העדפת מירמה" 8. אשר לטענת המבקש כי יש לראות בשיעבודים לטובת המשיבים "הענקה בטלה" לפי סעיף 96 לפקודה, ו"העדפת מירמה" לפי סעיף 98 לפקודה, ועל כן הם בטלים. אינני מקבלת טענה זו. סעיף 98 לפקודה קובע: "(א) מי שאינו יכול לפרוע מכספו את חובותיו כשמגיע זמן פרעונם, וכדי לתת עדיפות לנושה פלוני... הוא מעביר נכס או משעבדו...ועל סמך בקשת פשיטת רגל שהוגשה תוך שלושה חדשים מיום שעשה כן הוכרז פושט רגל, יראו את מעשהו כמעשה מרמה ויהיה בטל כלפי הנאמן" זהו הסדר ספציפי הנוגע להעדפת נושים על פני נושים אחרים, ועל כן בנסיבות אלו מקרים לא יחול ההסדר הכללי של סעיף 96. הרציונאלים של שני הסעיפים שונים. מטרתו של סעיף 96 היא הגנה על כלל הנושים של החייב כנגד 'נדיבות' החייב לצד שלישי. כפי שכתבה כבוד השופטת א' פרוקצ'יה: "הרעיון ביסוד הוראה זו הוא, בתמצית, כי בגדר התקופה הקובעת הקודמת לתחילת פשיטת הרגל הענקת נכס על-ידי חייב ללא תמורה או בתמורה מופחתת פוגעת בכושר הפירעון שלו כלפי נושיו ומצדיקה את ביטולה כדי לקדם את אינטרס הציבור בהגנה על הנושים ... כאשר אדם יודע שמצבו הכלכלי מצוי בשפל, עליו להיות בראש ובראשונה הוגן כלפי נושיו בטרם יהא נדיב כלפי קרוביו, ועליו לדאוג לשלם את חובותיו בטרם ייתן מתנות לאחרים" (ע"א 5709/99 זיוה לוין נ' גד שילר פד"י נה (4) 925, 938-939) לעומת זאת, מטרת סעיף 98 להביא לשוויון בקרב הנושים של החייב. כפי שכתב כבוד השופט זוסמן (כתוארו אז): "לא בכדי הגביל החוק אפשרות הביטול של עסקה בסעיף 43 (כיום סעיף 98 - י' ש') פשיטת הרגל 1936, למועד קצר ... ענינו של הסעיף הנ"ל הוא ביטול פרעון חוב שהחייב היה חב, שעצם תשלומו לא רק אינו פסול אלא אף רצוי. אף-על-פי-כן ניתנת העסקה לביטול, אך לא משום שלא היה חוב, אלא הואיל ופרעון לנושה שהחייב חפץ ביקרו מערער את עקרון השוויון בין הנושים, בו נוהגים בפשיטות רגל. ביטול למטרת השגת השוויון בדיעבד מחייב הגבלה לתקופה קצרה יחסית" (ע"א 471/68 דוד יעקבי ואח' נ' המפרקים של מקיף בע"מ (בפירוק) ואח', פ"ד כג(1) 65,71). 9. במקרה דנן, המשיבים הם נושים של החייבים, אשר העניקו לחייבים תמורה נאותה עבור החוב, וכלל לא הקטינו את מסת הנכסים של החייב. התמורה הנאותה שהעניקו עבור החוב היא: עו"ד אלרואי נתנה שירות וייצוג משפטי לחברה של החייב. כפי שעולה מהמסמכים שצירפה, השרות והייצוג המשפטי היו כרוכים בעבודה מרובה ולאורך זמן, וכספי התמורה שהחברה קיבלה בעקבות פועלה הוזרמו על ידי החברה כתשלום לנושיה, לרבות המבקש; כל שאר המשיבים, העניקו לחייבים הלוואות, בתמורה לחוב. לפיכך סעיף 96 לפקודה איננו חל במקרה דנן, ושעבוד הזכויות לטובת המשיבים איננ "הענקה בטלה". 10. אשר לתחולתו של סעיף 98 "העדפת מירמה" - סעיף זה חל רק אם ההעדפה נעשתה תוך שלושה חודשים מהמועד בו החייב הוכרז כפושט רגל. כאמור, הצדדים חלוקים לגבי מועד זה. עיון בטפסי פשיטת הרגל של החייבים, מגלה כי החותמת "התקבל" על גבי הבקשות לפשיטת רגל נושאת תאריך 21/05/01. מכאן שרישום המשכון על ידי כל אחד מהמשיבים, כפי שעולה מהתאריכים שפורטו בטענת המבקשת, נעשה למעלה משלושה חודשים לפני הגשת הבקשה לפשיטת רגל: עו"ד אלרואי - רישום המשכון לטובתה נעשה ב- 02/11/00 (פיסקה 18.2 בבקשה); עו"ד עמית - רישום המשכון לטובתו נעשה ב- 02/11/00 (פיסקה 27 בבקשה); גב' חדד - הבקשה לרישום משכון על פיו הוגשה ב- 05/01/01 (פיסקה 38 בבקשה); מר תשובה - רישום המשכון לטובתו נעשה ב- 05/11/00 (פיסקה 49 בבקשה). לפיכך לא חל סעיף 98, המבטל רק העדפות שנעשו תוך שלושה חודשים ממועד הגשת הבקשה לפשיטת רגל. אי לכך אין נפקות לשאלה אם המשיבים ידעו או לא ידעו על קשייהם הכלכליים של החייבים, ואינני רואה צורך לדון בטענות הנוספות של המשיבים כנגד תחולת סעיף 98 בעניינינו. השיעבוד לטובת המשיבים - האמנם עיסקה במקרקעין? 11. כפי שציינתי לעיל, המבקש והמשיבים נחלקים בענין מהות השיעבודים לטובת המשיבים. לשיטת המבקש, מדובר בשיעבוד מקרקעין, דהיינו משכנתא, החייב ברישום במרשם המקרקעין. לעומת זאת, לשיטת המשיבים, מדובר בשיעבוד של זכויות חוזיות עתידיות, שניתן לרשום אותו אצל רשם המשכונות. לצורך הכרעה במחלוקת, יש להכריע בשאלות הבאות: (1) שאלה עובדתית - מהן הזכויות ששועבדו? (2) שאלה משפטית - האם שיעבוד אותן זכויות נעשה על פי הפרוצדורה המשפטית המתאימה, והאם יש להכיר במשכון של זכויות שכאלה? הזכוית ששועבדו לטובת המשיבים: 12. על פי האישורים על רישום משכון שצרפו המשיבים, הנכס הממושכן, לטובת כל אחד מהם, הוא "זכויות במקרקעין", עם פירוט הכתובת, הגוש והחלקה של דירתם של החייבים. מכיוון שהמונח "זכויות במקרקעין" כולל את כל הזכויות במקרקעין, ובכללן הזכויות הקניניות שבחוק המקרקעין, נדרש תיאור ספציפי של הזכות ההמושכנת. בתיאור הזכות הממושכנת, באישורים שצירפו המשיבים, קיים הבדל בין רישום המשכון לטובתם של עו"ד אלרואי, עו"ד עמית ומר הרצל תשובה, לבין רישום המשכון לטובתה של הגב' מלכה חדד. תיאור הזכות הממושכנת לטובתה של הגב' מלכה חדד, כולל במפורש את התמורה ממכירת הדירה: " חלקו של החייב בדירה, ו/או תמורתה אם תמכר הדירה...", בעוד שתיאור המשכון לטובת שאר המשיבים מוגבל אך ורק ל"חלקו של החייב בדירה". בענין השיעבוד לטובת הגב' חדד, ברור מהתיאור לעיל כי מדובר במישכון התמורה ממכירת הדירה. אולם לגבי שאר המשיבים, כיצד יש לפרש את הנוסח "זכויות במקרקעין ... חלקו של החייב בדירה"? סבורה אני כי אף בעינינם של המשיבים עו"ד אלרואי, עו"ד עמית ומר הרצל תשובה, יש לפרש את הזכות המשועבדת כזכות חוזית, לקבלת התמורה ממכירה עתידית של הדירה, ולא כשיעבוד של הזכות הקניינית. זאת מהטעמים הבאים: א. אמנם, המונח "זכויות במקרקעין" הוא מונח כללי. עדיין, תיאור הנכס כ"זכויות במקרקעין", ולא כ"מקרקעין", מלמד שלא מדובר רק בזכות קנינית - במשכון של המקרקעין עצמם, דהיינו משכנתא, אלא במשכון של זכויות חוזיות במקרקעין; ב. מהות העיסקה אינה נקבעת רק לפי הכותרת. עיון במסמכים על פיהם נרשמו השיעבודים, מעלה שפרשנות זו תואמת את כוונת הצדדים לעיסקת המשכון, לרשום שיעבוד על התמורה ממכירת הדירה. כך עולה מסעיפים שונים בתוך המסמכים: על פי סעיף 6 במסמך ההמחאה לטובת עו"ד אלרואי: "לקבל מכספי מכירת הבית את מלוא הסכום המגיע לה". בהסכם ההלוואה עם עו"ד עמית: "ימשכן הלווה את חלקו בדירה...ו/או את תמורתה אם תמכר הדירה". ובסעיף 5 בהסכם ההלוואה שבין מר הרצל תשובה לחייב "ימשכן הלווה את חלקו בדירה ... ו/או את תמורתה אם תמכר הדירה"; ג. בבחירת הפרשנות ביחס למהות הזכות הממושכנת, יש להעדיף את הפרשנות המקיימת את המישכון, על פני פרשנות ההופכת אותו לבטל (השוו: חוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973, סעיף 25 "פירוש של חוזה"); פרשנות לפיה הזכות המשועבדת היא בעלות במקרקעין בלבד, תוביל לבטלותו של המשכון, שכן אז מדובר במשכנתא, החייבת ברישום במרשם המקרקעין. אי לכך יש להעדיף את הפרשנות המקיימת את המשכון, דהיינו, שהזכות הממושכנת היא הזכות לקבלת התמורה מכספי מכירת הדירה. זאת, להבדיל מהזכות לנקוט באמצעים למימוש הנכס (ראו: חוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969, סעיף 90; וחוק המשכון, תשכ"ז - 1967, סעיף 18). שיעבוד זכות עתידית 13. סעיף 1 לחוק המחאת חיובים, תשכ"ט - 1969, כותרתו "המחאת זכות" ולשונו: "(א) זכותו של נושה, לרבות זכות מותנית או עתידה לבוא, ניתנת להמחאה ללא הסכמת החייב, זולת אם נשללה או הוגבלה עבירותה לפי דין, לפי מהות הזכות או לפי הסכם בין החייב לבין הנושה. (ב) ההמחאה יכול שתהיה לגבי הזכות כולה או מקצתה, ויכול שתהיה מותנית או על דרך שעבוד" הסעיף מאפשר להמחות זכות "עתידה לבוא", וכפי שמציין פרופ' ש' לרנר (ש' לרנר, המחאת חיובים (ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, תשס"ב - 2002), עמודים 181-198), קיימות שתי פרשנויות אפשריות למונח זה: פרשנות צרה - זכות על פי חוזה קיים, שמועד פירעונה חל בעתיד; פרשנות רחבה - זכות שטרם נוצרה - על פי חוזה שטרם נכרת. באמרות אגב, בפסקי דין מוקדמים, בית המשפט העליון נקט בגישת הפרשנות הצרה (ראו: ע"א 263/70 בנק ליצוא בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח', פ"ד כד(2) 672; ע"א 471/73 מקבלי נכסים זמניים ומנהלים של אלקטרוג'ניקס (ישראל) בע"מ נ' אלסינט בע"מ, פ"ד כט(1) 121, 127-128; ע"א 323/80 אלתית בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד לז(2) 673, 683; ע"א 717/89 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' ערן טורס בע"מ (בפירוק) ואח', פ"ד מט(1) 114, 126). 14. בשנים האחרונות נדונה השאלה שוב בבית המשפט העליון, וכבוד השופטת א' פרוקציה כתבה על כך: "בתחום המחאת החיובים עולה שאלה מהי זכות נושה הניתנת להמחאה, ולמה התכוון מחוקק חוק המחאת חיובים, תשכ"ט-1969 בקובעו בסעיף 1(א) כי זכות נושה, לרבות "זכות עתידה לבוא", ניתנת להמחאה. גם בהקשר זה הובעה דעה כי המחאת זכויות עתידיות על-פי חוזה שטרם נכרת עולה בקנה אחד עם משמעות המושג "זכות עתידה לבוא", והיא עשויה להשתלב בתפיסה הבסיסית המונחת ביסוד החקיקה האזרחית הישראלית. לרנר ... מסביר כי לתפיסה רחבה זו חשיבות רבת משקל לפיתוח שוק האשראי על דרך מתן אפשרות לרכוש סיכוי בר מימוש גם אם טרם נתגבש לכלל זכות מלאה. הוא אומר ... : "לדעתנו אם גוף כלכלי מעוניין לרכוש 'משהו', ויהא זה סיכוי או ציפיה גרידא, יש לסייע לו להגשים את רצונו. הווי אומר, על שיטת המשפט להכיר בסוג כזה של עיסקה, ובלבד שאין כנגדה שיקולים לבר-מסחריים כמו שאלות מוסר או טובת הציבור". מההיבט הכלכלי ייתכן מצב שבו חוזה קיים יהיה בעל משקל כלכלי פחות ערך מציפייה או סיכוי עתידי העשויים להניב טובת הנאה כספית משמעותית. אין הצדקה שלא להכיר בערך הכלכלי של ציפייה כזו וליתן לה מעמד ומשקל מוכרים במהלך החיים העסקיים." (עא 3553/00 יששכר אלוני נ' זנד טל מכוני תערובת בע"מ פד"י נז(3) 577, 593-594) ובהמשך דבריה השופטת מסכמת: "הנה-כי-כן, הכלל שלפיו אין לעשות עיסקאות וליתן בטוחות בזכויות עתידיות שטרם באו לעולם, עומד להערכה ולעיון מחודשים. ההלכה הפסוקה במקומנו סטתה מהעיקרון האמור, מבלי משים, בתחומים שמתבקש בהם ליתן הכרה משפטית לציפייה או לסיכוי שיש להם משקל כלכלי, ומקום שישנה הסתברות מסוימת כי יתממשו. התפתחות סוגיה זו על דרך הרחבת ההכרה המשפטית ביכולת הדיספוזיציה בציפייה לזכות עתידה" (שם, עמוד 594). 15. ומן הכלל אל הפרט. אני סבורה שיש להכיר בזכותו של חייב לשיעבוד התמורה שיקבל ממכירה עתידית של דירתו, מהטעמים המצטברים הבאים: (1) קיים הגיון כלכלי בהכרה בזכות - שיעבוד התמורה ממכירה עתידית של הדירה, מהווה המחאה של זכות שקיימת הסתברות גבוהה כי תתממש, יש בו הגיון כלכלי, ואין הוא פוגע בזכויות צד שלישי, באמינות המרשם או בתקנת הציבור. אמנם, משכנתא של הדירה מהווה בטוחה טובה יותר, אולם לא תמיד ניתן למשכן את הדירה. כך למשל כמקרים בהם מוטלת על הדירה משכנתא ראשונה, כאשר חוזה המשכנתא אינו מאפשר לקיחת משכנתא שניה על הנכס (ראו: א' איזנשטיין, יסודות והלכות בדיני מקרקעין (הוצאת בורסי, התשנ"ו - 1996) חלק שני עמוד 153 על הנוהג של הבנקים בישראל לכללול תנאי המונע רישום משכנתא שניה); (2) הכרה בזכות איננה פוגעת בזכויות של צד שלישי - לגבי צד שלישי שהוא נושה מובטח - זכותו הקנינית בנכסי החייבים, עדיפה על זכותם של המשיבים, ועל כן זכותו גוברת והוא לא יפגע. לגבי צד שלישי שאינו נושה מובטח - הוא לא דאג לעצמו לבטוחה בכך שנטל על עצמו את הסיכון כי החייב ישעבד את הנכס גופו. באותה מידה נטל על עצמו את הסיכון כי החייב ישעבד את דמי הנכס, שיתקבלו ממכירתו. מכאן שהכרה בזכותם של המשיבים אינה פוגעת בו. שיעבוד התמורה ממכירת הדירה, לא מהווה הפרה של ההגבלה החוזית ללקיחת משכנתא שניה. הוא לא מקנה לנושים זכות קנינית בדירה, ואיננו מעניק להם את הזכות הקיימת לבעל משכנתא שניה, לכפות את מכירת הדירה, בניגוד לרצונו של בעל המשכנתא הראשונה; (3) הכרה בזכות איננה פוגעת באמינות מרשם המקרקעין - שיעבוד הכספים שיתקבלו ממכירת מקרקעין, איננו רלוונטי לזכויות הרשומות במרשם לגבי אותם מקרקעין. השיעבוד אינו מונע מכירה, השכרה או העברה של כל זכות קנינית אחרת בנכס, בין אם הצד השלישי יודע עליה, ובין אם לאו. יודגש, השיעבוד הנ"ל אף אינו מונע רישום משכנתא על הנכס. זכותו הקנינית של בעל המשכנתא תגבר על זכותו החוזית של בעל שיעבוד הזכות, גם במקרה שהמשכנתא תירשם לאחר מועד שיעבוד הזכות החוזית. ככלל, שיעבוד זה אף איננו מונע את מכירת הנכס במחיר מוזל, או את נתינתו במתנה. אולם במקרים אלו, ובנסיבות המתאימות, בעל השיעבוד, וכל נושה אחר, יוכל לתקוף את העיסקה, בטענה שמדובר ה"הענקה בטלה". לפיכך השיעבוד תקף, והמשיבים הינם נושים מובטחים. הערעור על גובה תביעות החוב 16. אשר לערעור הבנק על גובה תביעות החוב שאושרו על ידי הנאמן - ביום 08/09/04 נערך הסכם דיוני בין הצדדים אשר אושר על ידי בית המשפט. סעיף 6 בהסכם קובע: "בנק הפועלים ובנק דיסקונט זכאים לבדוק את אישור הנאמן לתביעות החוב של "הנושים מובטחים" וזאת תוך 45 יום מהיום שיקבלו מהנאמן את כל המסמכים שהוגשו לו לצורך הענין" (בש"א 10258/04 עמוד 5 לפרוט'. ההדגשה לא במקור - י' ש'). על פרשנותו של הסעיף ניתן ללמוד מהצעת בית המשפט ומתגובת הצדדים, אשר בעקבותיה נוסח ההסכם: "הצעת בית המשפט: בית המשפט... לאחר שנשמעה טענת נושים בלתי "מובטחים" כלפי נושים "מובטחים", וכדי לאפשר לנושים הבלתי מובטחים לטעון את טענותיהם במפורט, תוך שמירת הטענות כי יכלו לטעון את הטענות בעבר ונסתתמה דרכם היום, מוצא כדלקמן: בית המשפט ... יאשר את חלוקת הדיבידנד כשהדבר האחרון כפוף לשמיעת טענות הצדדים בכתב בלוח זמנים קצרים לגבי מעמדם של הנושים "המובטחים. הצדדים: אנו מסכימים להצעת בית המשפט" (עמוד 3 לפרוט' הנ"ל, ההדגשות שלי - י' ש'). מכאן שסעיף 6 בהסכם מאפשר אך ורק ערעור על מעמדם של המשיבים, כנושים מובטחים. הסעיף מאפשר לבנקים לבדוק רק מסמכים שהוגשו לצורך ענין זה, דהיינו, ענין היות המשיבים "נושים מובטחים". הסעיף אינו מאפשר עירעור על גובה תביעות החוב שאושרו להם על ידי הנאמן. לפיכך אני דוחה על הסף, את טענות המבקש באשר לגובה תביעות החוב של הגב' מלכה חדד ושל מר הרצל תשובה. 17. רק לענין גובה תביעת החוב של עו"ד אלרואי, ניתנה לבנקים זכות ערעור, וזאת על פי סעיף 8 להסכם הקובע: "עו"ד אנה אלרואי, תאפשר לב"כ הבנקים ... לעיין במשרדה בכל המסמכים שטופלו על ידה עבור החייבים" המבקש לא ערער במפורט על הסכומים שתבעה, אלא רק טען טענה כללית, ללא כל ביסוס, כי גבתה "תשלומי שכ"ט נכבדים ... מבלי להיכנס לאופי ניהול התיקים והעבודה שהושקעה על ידה" (פסקה 17 בבקשה). בהתחשב בזכות שניתנה לבנק לבדוק את המסמכים הנוגעים לתיקים שנוהלו על ידי עו"ד אלרואי, אין מקום לטענה הסתמית שהבנק טען. אני מקבלת את הדברים המפורטים בתשובתה של עו"ד אלרואי, בדבר הטיפול שטיפלה בחייבים ועיסקיהם. בכך גם תרמה ליצירת הכנסות שהקטינו את היקף החובות לכלל הנושים. על כן אני דוחה את טענות הבנק כנגד גובה שכר הטירחה שגבתה. סוף דבר: 18. לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות כל אחד מהמשיבים 6-2 בסך 1,500 ₪, לכל אחד, צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.המחאת חיובים