מהי הלוואה חוץ בנקאית ?

##הגדרת הלוואה חוץ בנקאית:## חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, התשנ"ג-1993 חל, באורח מלא או מסויג, על הלוואות הניתנות ליחיד (להבדיל מתאגיד) ע"י מלווה כספים שאינו תאגיד בנקאי או אינו תאגיד עזר כמשמעותם של מונחים אלה בחוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א-1981. החוק מקנה ללווה שורה של הגנות מהותיות והגנות דיוניות. ההגנות המדוברות מתייחסות הן למועד כריתת חוזה ההלוואה והן למועד הגשת תביעה או בקשה לביצוע שטר שעילתן בחוזה הלוואה עליו חל החוק. ##להלן החלטה בנושא הלוואה חוץ בנקאית:## החלטה השאלה הזקוקה להכרעה בהחלטה זו היא מה דינה של תביעה שאיננה מקיימת את הדרישות המנויות בסעיף 8 לחוק, כולן או חלקן, ובאופן זה מאיינת, הלכה למעשה, את ההגנות הדיוניות המוקנות ללווה. האם מחמת פגמים שנפלו בניסוח כתב התביעה יש להורות על סילוק התביעה על הסף או שמא יש ליתן למשיב הזדמנות לעתור לתיקונהּ? הכרעה בשאלה האמורה מחייבת הכרעה בשאלה מקדמית בדבר תחולת החוק (באופן מלא או חלקי) על מסכת העובדות המתוארת בכתב התביעה. הבקשה 1. המבקש כלל בבקשתו (בש"א 151242/07; להלן-"הבקשה") שתי עתירות חלופיות. העתירה העיקרית עניינה סילוק התביעה בת"א 60707/06 (להלן-"התביעה") על הסף מן הטעם שזו האחרונה אינה מקיימת שתי דרישות דיוניות הקבועות בסעיף 8 לחוק. לפי הטענה, סעיף 8 הנ"ל שכותרתו "סדרי דין" מעמיד ללווה שתי הגנות דיוניות. הגנות אלה משתכללות על ידי כך שמלווה המגיש תביעה או בקשה לביצוע שטר, שעילתן בחוזה הלוואה עליו חל החוק, חייב להגישן בהתאם לדרישות הבאות: האחת, לצרף לכתב התביעה או לבקשה לביצוע שטר, העתק של חוזה ההלוואה או פסק הדין, לפי העניין (סעיף 8(א) לחוק; להלן-"הדרישה לצירוף חוזה ההלוואה"); השנייה, לציין בכתב התביעה או בבקשה לביצוע שטר, את הסכום שתשלומו נדרש, אופן חישובו וכן פרטים מהותיים נוספים דוגמת: כל הפרטים שיש לגלותם בחוזה הלוואה לפי סעיף 3(ב) לחוק; תשלומים ששילם הלווה לפירעון ההלוואה ומועדיהם; יתרת החוב במועד הגשת התביעה; תשלומים שבפיגור וסכומי הריבית וריבית הפיגורים ביחס אליהם שנצברו עד למועד הגשת התביעה (סעיף 8(ב) לחוק; להלן-"הדרישה לגילוי מלא של כל פרטי ההלוואה"). מפאת חשיבותה של הוראת סעיף 8 לחוק להמשך דיוננו, נביאה כלשונה: "(א) הגיש מלווה תובענה בבית משפט נגד לווה או הגיש נגדו בקשה ללשכת הוצאה לפועל לביצוע פסק דין או לביצוע שטר, והכל בקשר לחוזה הלוואה, יצרף לכתב התביעה או לבקשה העתק של פסק הדין או של החוזה לפי העניין. (ב) בתובענה או בקשה כאמור בסעיף קטן (א) יציין המלווה את הסכום שתשלומו נדרש ואת אופן חישובו, וכן פרטים אלה: (1) כל הפרטים שיש לגלותם לפי סעיף 3(ב); (2) התשלומים ששילם הלווה לפירעון ההלוואה ומועדיהם, בפירוט סכום ההלוואה והריבית בכל תשלום; (3) יתרת החוב במועד הגשת התובענה; (4) התשלומים שבפיגור, וסכומי הריבית וריבית הפיגורים ביחס אליהם שנצברו עד למועד הגשת התובענה; (5) כל סכום שמועד פירעונו הוקדם, וסכום הריבית ביחס אליו שנצבר עד למועד הגשת התובענה; (6) כל פרט אחר שיקבע שר המשפטים, בהתייעצות עם שר האוצר". במסגרת העתירה החלופית עותר המבקש כי ביהמ"ש יעשה שימוש בסמכויות השונות המסורות בידיו וייתן כל סעד על-פי דין המתחייב ממחדלו הדיוני של המשיב לקיים את הדרישות המנויות בסעיף 8 לחוק. הבקשה לא נתמכה בתצהיר המבקש. בבקשה נטען כי עובדותיה עולות מכתב התביעה והטענות המועלות בה נסמכות על הוראות הדין כמקובל בבקשות לסילוק תביעה על הסף (ראו האמור בסעיף 12 לבקשה). 2. המשיב הגיש תגובה לבקשה (להלן-"התגובה"). התגובה נתמכה בתצהיר המשיב לאימות העובדות המועלות בה (להלן-"תצהיר המשיב"). ביום 12.2.07 קוים דיון בבקשה במעמד הצדדים, במהלכו נחקר המשיב על תצהירו. בסיום הדיון נצטוו הצדדים לסכם טיעוניהם בכתב. 3. כאן המקום להבהיר כי הכרעה בבקשה דנא תיעשה לרקע המערך העובדתי הנלמד מקריאת כתב התביעה, כתב התשובה, תצהיר המשיב וחקירתו הנגדית של המשיב בביהמ"ש (להלן-"כתבי בי הדין") ובהתעלם מטענות הגנה אפשריות של המבקש. בשלב הנוכחי, בו טרם נערך בירור עובדתי של התביעה, עליי להתייחס (לצורך הדיון בבקשה) לכל הטענות העובדתיות הנטענות בכתבי בי הדין האמורים כאילו הוכחו. יאים לענייננו, בשינויים המחויבים, דבריו של השופט גרוניס בע"א 154/04 הרב אמנון יצחק שליט"א נ' נוימן (להלן-"פסק הדין בעניין נוימן") לפיהם: "מעצם טיבו, הדיון בבקשה למחיקה על הסף מחמת העדר עילה הוא דיון משפטי המתמקד בבחינת כתב התביעה, הא ותו לא. אין צורך לצרף תצהיר לבקשה כאמור, שכן בית המשפט אינו מברר את אמיתות העובדות אלא יוצא מתוך הנחה שהתובע יצליח להוכיח את כל העובדות להלן טען (ע"א 194/87 סאלח נ' רשות הפיתוח, פ"ד מד(2) 185, 187)". (ההדגשות שלי- מ' י'). עיקרי העובדות 4. המבקש והמשיב הם אנשי עסקים. במהלך השנים 2001-2003 לווה המבקש מהמשיב כספים בסכום כולל של 3,154,000 ₪ (להלן-"ההלוואה"). ההלוואה לא ניתנה בסכום אחד. לפי הטענה, במשך שנתיים ימים שילם המשיב עבור המבקש תשלומים שונים (סעיף 3(א) לכתב התביעה). בחקירתו בביהמ"ש (פרוטוקול עמ' 3, שורות 3-4) ציין המשיב כי "בין השנים האלה הוא (המבקש- מ' י') קיבל את התשלום הזה במאות תשלומים. אבל זו לא הלוואה אחת. הלוואה זו הגדרה לאותם מאות תשלומים. לשיטתי זה נכון לאחר הבהרתי". פירוט הסכומים ששילם המשיב עבור המבקש, צורף כנספח 1 לתביעה. מדובר ברשימות שנכתבו בכתב ידו של המשיב. 5. בתצהירו (סעיף 2) ידע המשיב לספר כי לא נערך הסכם הלוואה בכתב בינו לבין המבקש. משכך, לא צורף חוזה הלוואה לכתב התביעה. 6. בחודש ינואר שנת 2003 נערכה התחשבנות בין המבקש ובין המשיב בנוכחות עדים, במסגרתה סוכם ביניהם כי המבקש נותר חייב למשיב סכום של 599,976 ₪ (להלן-"יתרת החוב"). עוד סוכם בין השניים כי המבקש יחזיר למשיב את יתרת החוב ב-18 תשלומים שווים, רצופים וחודשיים, החל מחודש ינואר 2004, בתוספת ריבית פריים פלוס 2.5% מחודש ינואר 2003. 7. המבקש הפר את הסכם ההתחשבנות מחודש ינואר 2003 ולא פרע את יתרת החוב. מכאן התביעה. 8. להשלמה ייאמר כי המשיב טוען בתצהירו (סעיף 1) שמעולם לא עסק כדרך עיסוק במתן הלוואות. דיון ומסקנות 9. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובסיכומיהם החלטתי להיעתר לבקשה בחלקה מהנימוקים שיפורטו להלן. האם יש בענייננו תחולה מלאה או חלקית לחוק? 10. הצדדים מסכימים כי העסקה בגינה נוצרה יתרת החוב היא עסקת הלוואה (ראו בין היתר האמור בסעיף 3(א) לכתב התביעה; סעיף 4 לכתב התשובה; דברי המשיב בחקירתו בביהמ"ש פרוטוקול עמ' 3, שורות 3-4; סעיף 2 (א) לסיכומי המשיב; סעיף 24 לכתב ההגנה). בין הצדדים ניטשה מחלוקת לגבי סכום ההלוואה, נסיבותיה ותחולת החוק (באופן מלא או חלקי) על הלוואה זו. כנזכר לעיל, קביעה לפיה החוק חל (באופן מלא או חלקי) על עסקת ההלוואה העומדת בבסיס התביעה, תחייבני לדון בתוצאות הפרת הדרישות הדיוניות (כולן או חלקן), המנויות בסעיף 8 לחוק. בטרם אעשה כן, אסקור, בתכלית הקיצור, את טענות הצדדים. 11. המבקש טוען כי יש לחוק תחולה מלאה בענייננו. המבקש סומך טענתו על כך שהמשיב הציג עצמו בכתב התביעה כמלווה. אף בחקירתו הנגדית בביהמ"ש הודה המשיב כי שילם למבקש במשך שלוש שנים מאות תשלומים בסכום כולל של כ-3.5 מליון ₪ אותם הוא רואה כהלוואה (פרוטוקול עמ' 2-4). הודאה זו של המשיב וכן הגדרתם הרחבה של המונחים "לווה" ו-"מלווה" בסעיף 1 לחוק, אינם מותירים מקום לספק כי החוק חל בנסיבות המקרה. לפיכך, משהגיש המשיב את התביעה בניגוד לדרישות הקוגנטיות הקבועות בסעיף 8 לחוק יש להורות על סילוקה של התביעה על הסף. 12. המבקש מוסיף וטוען כי מהודאתו של המשיב וממסכת העובדות שהוצגה על ידו, ניתן ללמוד שהמשיב הוא מלווה שעיסוקו במתן הלוואות. כיוון שכך, אין הוא יכול ליהנות מן הסייגים לתחולת החוק המנויים בסעיף 15(א) לחוק. ברם, אף אם נקבל את דברי המשיב (לצורך הדיון בבקשה) ונניח כי המשיב הינו מלווה שנתן הלוואה שלא דרך עיסוק (כמשמעותו של מונח זה בסעיף 15(א) לחוק) הוראת סעיף 8 לחוק חלה בענייננו. הוראת סעיף 8 לחוק חלה הן על מלווה מזדמן והן על מלווה שעיסוקו במתן הלוואות. סעיף 15 (א) לחוק מסייג את תחולת סעיפים 2, 3 ו-7 לחוק על מלווה שאין עיסוקו במתן הלוואות. אין הוא מסייג את חלותו של סעיף 8 לחוק על מלווה מסוג זה. 13. המשיב טוען כי החוק לא חל בענייננו מן הטעם שאין הוא בבחינת מלווה כמשמעותו של מונח זה בסעיף 1 לחוק. לחלופין טוען המשיב כי יש לחוק תחולה חלקית בלבד. לדברי המשיב עיסוקו אינו במתן הלוואות. משכך, אין חלה עליו החובה המעוגנת בסעיף 2 לחוק לכרות עם המבקש חוזה הלוואה בכתב. משלא קמה בנסיבות המקרה חובה מהותית לערוך חוזה הלוואה בכתב, נופלת מאליה הדרישה הדיונית הקבועה בסעיף 8(א) לחוק, לפיה על המלווה לצרף לכתב התביעה העתק של חוזה ההלוואה. 14. בחינת התשתית העובדתית שהניח המשיב בכתבי בי הדין מטעמו (בלא הכרעה לגבי נכונותה) הביאתני לידי מסקנה לפיה יש לחוק תחולה חלקית בענייננו. אסביר את הדברים. 15. החוק בא להסדיר את מערכת היחסים בין מלווה ללווה בקשר להלוואה שנתן המלווה ללווה שלא באמצעות בנק. על מנת לקבוע אם הלוואה נשלטת ע"י הוראות החוק, אם לאו, על הטוען לתחולת החוק להראות, בשלב ראשון, כי מתקיימים שלושת התנאים המצטברים הבאים: האחד, מדובר בעסקת הלוואה, על-פי מהותה, טיבה ותכליתה; השני, מדובר ב"מלווה" במובן החוק, היינו "מי שנותן הלוואה, למעט תאגיד בנקאי ותאגיד עזר כמשמעותו ב חוק הבנקאות (רישוי), תשמ"א-1981" (ראו הגדרת "מלווה" בסעיף 1 לחוק); השלישי, מדובר ב"לווה" במובן החוק, היינו "למעט תאגיד" (ראו הגדרת "לווה" בסעיף 1 לחוק). 16. בענייננו השכיל המבקש להראות כי מתקיימים שלושת התנאים המצטברים דנן. למעשה, שני הצדדים מסכימים כי עניין לנו בעסקת הלוואה שנתן מלווה (המשיב, שאיננו תאגיד בנקאי) ללווה (המבקש, שהינו יחיד ולא תאגיד). יאים בהקשר זה הדברים שנאמרו בדברי ההסבר של הצעת חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג-1993, ה"ח 2172, בעמ' 117 (להלן-"הצעת החוק"), לגבי תחולת החוק: "מוצע שהחוק יחול לגבי הלוואות הניתנות ליחידים, להבדיל מלתאגידים, על ידי גורמים שאינם מוסדות בנקאיים בפיקוח". 17. אולם בכך לא די. כדי לקבוע אם החוק חל באופן מלא או חלקי על ההלוואה שבבסיס התביעה עובר הנטל, בשלב שני, לבעל הדין המתנגד לתחולת החוק, להראות כי מתקיימים בנסיבות המקרה הסייגים לתחולת החוק, כולם או מקצתם, המנויים בסעיף 15 לחוק. 18. דברים אלה נכונים ויפים עת נדונה שאלת תחולת החוק לאחר שנשמעו ראיות בתיק. ברם, כאשר מתעוררת שאלת תחולת החוק או הוראה מהוראותיו בשלב מקדמי של הדיון, טרם הבאת ראיות, יש להניח (לצורך הדיון בבקשה ובהעדר הסכמה אחרת בין בעלי הדין) כי תנאי הסייגים המנויים בסעיף 15 לחוק, שהינם עובדתיים באופיים, הוכחו על ידי בעל הדין המתנגד לתחולת החוק או הטוען כי החוק חל באורח חלקי. נדגים את הדברים. 19. המשיב טוען לתחולת הסייג הקבוע בסעיף 15(א) לחוק. סייג זה קובע כי: "הוראות סעיפים 2, 3 ו-7 לא יחולו על מלווה שנותן הלוואה שלא דרך עיסוק". 20. לדברי המשיב, עיסוקו אינו במתן הלוואות. המשיב הראה בכתבי בי הדין מטעמו כי פרע מאות תשלומים לחבר (המבקש), כאשר בזמנים הרלבנטיים לתביעה עסק בתיווך של סחורות (פרוטוקול עמ' 3, שורות 16-17). המבקש לא הביא בפני ביהמ"ש כל ראיה לסתור טענה זו. המשיב מוסיף ומחדד כי בהיותו מלווה מזדמן ולא מלווה שעיסוקו במתן הלוואות, הוראות סעיפים 2, 3 ו-7 אינן חלות עליו. 21. כאן המקום להבהיר כי הוראות סעיפים 2, 3 ו-7 לחוק מטילות על מלווה חוץ-בנקאי שלוש חובות מהותיות בשלב כריתת חוזה ההלוואה. מדובר בחובות קוגנטיות שכן סעיף 17 לחוק קובע כי הוראות החוק יחולו "על אף כל ויתור או הסכם נוגד, אלא אם כן הותנה עליהן לטובת הלווה". החובה האחת היא כי חוזה הלוואה בין לווה למלווה חוץ בנקאי ייעשה בכתב (סעיף 2 לחוק). בהצעת החוק הודגש (בעמ' 117) כי מדובר בדרישת כתב מהותית. כלומר, הסכם הלוואה בעל-פה יהיה חסר תוקף. החובה השנייה עניינה חובת המלווה ליתן ללווה עובר לחתימה עותק של חוזה ההלוואה והזדמנות סבירה לעיין בו. בנוסף נדרש המלווה לגלות ללווה במסגרת חוזה ההלוואה פרטים שונים וביניהם, סכום ההלוואה, הסכום שקיבל הלווה בפועל, פרטים בדבר הריבית וההצמדה, שיעור העלות הממשית של האשראי, הצעדים שרשאי המלווה לנקוט בשל אי תשלום במועד, שיעור ריבית הפיגורים ועוד (סעיף 3 לחוק). החובה השלישית עניינה הגבלה החלה על המלווה לגבי הקדמת מועד הפירעון (סעיף 7 לחוק). 22. על רקע דברים אלה ניתן לסכם את מהלך הטיעון של המשיב כדלקמן: בשל היותו מלווה מזדמן (ולא מלווה שעיסוקו במתן הלוואות), הוראות סעיפים 2, 3 ו-7 לחוק אינן חלות עליו. משמעות הדברים המעשית לענייננו היא כי לנוכח הפטור מחובת עריכת חוזה הלוואה בכתב (לפי סעיף 2 לחוק), אין חלה על המשיב חובה לצרף העתק של חוזה הלוואה לכתב התביעה בהתאם לדרישה הדיונית הקבועה בסעיף 8(א) לחוק. 23. אני סבור כי הדין עם המשיב. אניח לצורך הדיון בבקשה (מבלי לפסוק בדבר) כי המשיב הוא מלווה מזדמן. במצב דברים זה פטור המשיב מחובת עריכת חוזה הלוואה בכתב בינו לבין המבקש. פטור מהותי זה כורך עִמו פטור דיוני ולפיו אין המשיב חייב לצרף לכתב התביעה עותק של חוזה ההלוואה. מסקנתי היא, אם כן, כי המשיב לא הפר את הדרישה הדיונית לצירוף חוזה ההלוואה לכתב התביעה הקבועה בסעיף 8(א) לחוק. 24. שונים פני הדברים באשר לדרישה הדיונית הקבועה בסעיף 8(ב) לחוק לפיה על המלווה לגלות באורח מלא את כל פרטי ההלוואה, בשלב הגשת כתב התביעה. לכך אעבור עתה. הפרת הדרישה לגילוי מלא של כל פרטי ההלוואה 25. המבקש טוען כי כתב התביעה שהגיש המשיב הינו קצר וסתמי. כתב התביעה נעדר פירוט רלבנטי לגבי הסכום שתשלומו נדרש, אופן חישובו ויתר הפרטים הנזכרים בסעיף 8(ב) לחוק. המבקש מטעים כי סעיף 8(ב) לחוק מונה שורה של פרטים הקשורים לעסקת ההלוואה, אותם חייב מלווה (בין אם הינו מלווה מזדמן ובין אם עיסוקו במתן הלוואות) לפרט בתביעתו, כגון כל הפרטים שיש לגלות ללווה במסגרת חוזה ההלוואה לפי סעיף 3(ב) לחוק; התשלומים ששילם הלווה לפירעון ההלוואה ומועדיהם; התשלומים שבפיגור, וסכומי הריבית וריבית הפיגורים ביחס אליהם שנצברו עד למועד הגשת התביעה; כל סכום שמועד פירעונו הוקדם, וסכום הריבית ביחס אליו שנצבר עד למועד הגשת התביעה ועוד. 26. המשיב טוען מנגד, כי סעיף 8 לחוק (על שני סעיפיו הקטנים, קרי, ס"ק (א) הקובע כי על המלווה לצרף העתק של חוזה ההלוואה לכתב התביעה וס"ק (ב) המטיל חובה על המלווה לגלות את כל פרטי ההלוואה בכתב התביעה) אינו חל עליו. לחלופין, טוען המשיב כי גם אם ייקבע כי סעיף 8(ב) לחוק חל עליו, בתורת היותו (כך הטענה) מלווה מזדמן, הרי שעמד בדרישה לגילוי מלא של כל פרטי ההלוואה. המשיב מבסס טיעונו על האמור בסעיף 3 לכתב התביעה, בו, לפי הטענה, נכלל מלוא הפירוט הנדרש בסעיף 8(ב) לחוק. 27. בעניין זה יש לקבל את טענות המבקש. ראשית, סעיף 8(ב) לחוק חל על כל מלווה חוץ בנקאי, בין אם עיסוקו במתן הלוואות ובין אם הוא מלווה מזדמן. הסעיף מטיל על מלווה חוץ-בנקאי חובה לגלות בכתב התביעה את כל פרטי ההלוואה המנויים בו. בהיות המשיב מלווה חוץ בנקאי, חל עליו סעיף 8(ב) לחוק. עמדה על כך השופטת אריקה פריאל בת"א (חי') 8853/02 יעקוב נ' אלוירה, תקדין שלום 2007(1) 3173: "אין חולק כי חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג-1993 (להלן: חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות) חל גם על מלווה מזדמן וכי גם הוא מחויב לפרט בתביעתו או בבקשה לביצוע שטר את פרטי עסקת היסוד. מלווה מזדמן פטור מעריכת חוזה בכתב ומגילוי פרטי העסקה (ראה סעיף 15 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות)". שנית, כתב התביעה, בנוסחו כפי שהוא כיום, אינו עונה על הדרישה הדיונית (המעוגנת בסעיף 8(ב) לחוק) לגילוי מלא של כל פרטי ההלוואה. עיון בכתב התביעה, על נספחיו, מגלה כי רב הנסתר בו על הנגלה ממנו. הפכתי והפכתי בכתב התביעה ולא מצאתי כי הוא כולל את מלוא הפירוט הנדרש בסעיף 8(ב) לחוק. כך, למשל, לא ברור אם יתרת החוב נשוא התביעה (סכום של 599,976 ₪) מהווה החזר קרן בלבד או שמא יתרת החוב כוללת גם החזר ריבית ו/או ריבית פיגורים; לא ברור מהו שיעור הריבית ביחס לסכום ההלוואה; לא ברור אם מאות התשלומים ששולמו ע"י המשיב עבור המבקש כהלוואה, כוללים רכיב קרן בלבד בלא שמגולם בהם רכיב ריבית; לא ניתן ללמוד מנספח 1 לכתב התביעה (המורכב מאסופה של רשימות בלתי ברורות בכתב ידו של המשיב) מהם התשלומים ששילם המבקש לפירעון ההלוואה עד להיווצרות יתרת החוב, מהם מועדיהם, ומה היה גובה הריבית בכל תשלום; לא ברור אם במסגרת החזר ההלוואה היה איזה שהוא סכום שמועד פירעונו הוקדם וכדומה. 28. הדרישה הדיונית הקבועה בסעיף 8(ב) לחוק איננה דרישה טכנית. מדובר בהגנה דיונית הקנויה ללווה (יחד עם הגנות מהותיות נוספות), אשר שומה על ביהמ"ש להקפיד על קיומה. ברע"א 5888/95 קווי אשראי לישראל (ראשל"צ) בע"מ נ' וניני, פ"ד נא(1) 424, 430, שנינו מפי השופט אור כי תכלית החוק היא להגביל את הריבית המותרת אצל "השוק האפור". בע"א 9136/02 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' רייז, פ"ד נח(3) 934, 947 הטעים השופט ריבלין (כתוארו אז) כי חובות הגילוי והנאמנות של בנק כלפי לקוחות ומקבלי שירות מקבלות משנה תוקף מקום שמדובר בו במוסד המעניק הלוואות חוץ בנקאיות. השופט ריבלין ציין כי: "אמנם, יש להישמר מפני התערבות-יתר בהלוואות שכאלה, בעיקר לאור ההכרה כי יש בהן כדי לענות על צורך אמיתי הקיים בשוק, לאמור מתן אפשרות לאנשים שאינם מסוגלים לקבל הלוואה במערכת הבנקאית, למצוא מזור-אשראי ממקור אחר. זאת ועוד, העובדה שמדובר כאן בהלוואות הניתנות למי שידו אינה משגת לקבל הלוואה בנקאית, משמיעה מניה וביה כי הלוואות אלה ניתנות בתנאים המשקפים את רמת הסיכון הגבוהה הגלומה בהן מבחינת המלווה. ... אלא ששיקולים אלה- חשובים ככל שיהיו- אינם עומדים לבדם. למולם ניצבים אינטרסים נוספים המטים את הכף לעבר הקפדה מיוחדת על ההגנות הקנויות ללווים בהלוואות חוץ בנקאיות. מערכת היחסים בין הלווה, הזקוק- לעתים באופן נואש- להלוואה ואינו יכול להשיגה אלא בדרך חוץ- בנקאית, לבין המלווה פותחת פתח לניצול לרעה של הבדלי הכוח ושל הפער ביכולת המיקוח. הותרת הלווה בלא מערכת של הגנות סטטוטוריות כפי שהן מפורשות בפסיקה עלולה להרבות מצבים שבהם ייכנסו הלווים למערכות יחסים חוזיות חד צדדיות, בלתי הוגנות ובלתי יעילות. לווים אלה עלולים לשקוע עד מהרה בבוץ תובעני וטובעני שאין ממנו מוצא. האיזון בין השיקולים האמורים נעשה, בין היתר, במסגרת הוראות הלוואות חוץ בנקאיות". (ההדגשה שלי- מ' י'). 29. זאת ועוד. בת"א (שלום-ת"א) 36685/03 יצחק נ' בעז ואח', עמד ביהמ"ש (השופט חגי ברנר) על מטרת סעיף 8 לחוק (על שני סעיפיו הקטנים) כהאי לישנא: "מטרת סעיף 8 לחוק היא לאפשר לבית המשפט לבחון האם עסקת ההלוואה עומדת בדרישות החוק ולאפשר ללווה או לערב להתגונן מפני התביעה. במקרה דנן הטיל המחוקק על המלווה את החובה לצרף את חוזה ההלוואה ולגלות את המידע הנוגע לתנאי ההלוואה. הפרת חובה זו שוללת מבית המשפט את הכלים לבחינת חוקיותה של ההלוואה, ולפיכך אינו יכול להעבירה תחת שבט ביקורתו. סעיף 8 לחוק מהווה נדבך הרתעתי חשוב וזאת בנוסף לדרישת הכתב וחובת הגילוי עליהם כבר עמדתי, בכך שמלווים שאינם עורכים הסכמים בכתב, או אינם מצרפים אותם לתביעתם או אינם מפרטים את הטעון פירוט במצורף לתביעתם, לא יוכלו לאכוף את עסקת ההלוואה בבית המשפט. תפקידו של סעיף 8 הוא להוות מחסום דיוני המבטיח את קיומם של הדרישות המהותיות של החוק (דרישת הכתב, הגילוי, הגבלת הריבית וכד')". 30. אף בע"א (נצ') 2020/02 פואנקינוס-טל מוריס נ' עז אלדין ואח' ייחד ביהמ"ש מילים מספר לחשיבות ההגנות הקנויות ללווה בחוק: "עיון בהוראות החוק מלמד על כך ברורות שתכליתו היא להגן על לווים שנזקקו ליטול הלוואות מחוץ למערכת הבנקאית. הגנה זו באה לידי ביטוי בחלק ניכר מההוראות הכלולות בחוק. כך למשל חייב המלווה לתת ללווה מראש העתק מחוזה ההלוואה שהוא מציע לחתימתו ולהעניק לו הזדמנות סבירה לעיין בו (ראה סעיף 3 לחוק). עוד נקבע בסעיף זה כי על המלווה למסור ללווה פרטים מלאים אשר יגלו בבירור את שיעור הריבית שתיגבה על ההלוואה, וכן "תוספות" שונות הכלולות בהסכם. עוד על המלווה לגלות את שיעור העלות הממשית של האשראי והצעדים שהמלווה רשאי לנקוט בשל אי תשלום במועד. בסעיפים 5 ו-6 מתערב המחוקק באופן קיצוני בחופש ההתקשרות בין הצדדים וקובע תקרה לשיעור עלות האשראי שרשאי המלווה לגבות מהלווה ולשיעור ריבית הפיגורים ובהמשך אף מקנה לבית המשפט את הסמכות להתערב בהתקשרות שבין הצדדים, להתאימה להוראות החוק ואף להפחית את שיעור הריבית שנקבעה בהסכם, במידה וזו עולה על התקרה הקבועה בחוק וראה על כך בסעיף 9 שם. לא מנינו כאן אלא את עיקריו של החוק אשר כולל הוראות נוספות בתחום המהות וכאלה שעניינן בסדרי דין, ואשר נועדו כולן להגן על הלווה". 31. אני קובע, על כן, כי המשיב הפר את הדרישה הדיונית הקבועה בסעיף 8(ב) לחוק, לגילוי מלא של כל פרטי ההלוואה. 32. המשיב טוען שההלוואה אינה באה, מפאת סכומה (3,154,000 ₪), בגדר החוק. המשיב מתבסס בטיעונו זה על הסייג לתחולה הקבוע בסעיף 15(ב)(1) לחוק. בסייג זה נאמר כי על הלוואה בסכום העולה על 25,000 ₪ אין הוראות סעיפים 5 ו-6 לחוק חלות. לדברי המשיב אף לאור הסייג דנא, יש לקבוע כי אין הוא כפוף לדרישה הדיונית המעוגנת בסעיף 8(ב) לחוק. 33. טיעון זה איננו יכול לסייע למשיב. אף אם אניח (מבלי לקבוע מסמרות בדבר) כי סייג התחולה הקבוע בסעיף 15(ב)(1) לחוק חל בנתוני המקרה, הרי שכל פועלו הוא הגבלת תחולת סעיפים 5 ו-6 לחוק. אין הוא מגביל את תחולת יתר הוראות החוק, וביניהן הוראת סעיף 8(ב) לחוק. טענה דומה הועלתה במסגרת ע"א (ת"א) 1834/06 קי ג'י צ'ינג' בע"מ נ' ארנון (להלן-"פסק הדין בעניין ארנון") ונדחתה. באותו מקרה הוגשה ללשכת ההוצל"פ בקשה לביצוע שטר בקשר לשיק על סך 2,500,000 ₪, שנמשך ע"י המשיב לפקודת המערערת. בד בבד עם הגשת הבקשה לביצוע שטר הגישה המערערת בקשות לצווים זמניים. המשיב הגיש התנגדות לביצוע שטר והדיון בה הועבר לביהמ"ש המחוזי בת"א. בפתח הדיון ביקש המשיב לדחות הבקשות למתן סעדים זמניים על הסף מן הטעם שהבקשה לביצוע שטר הוגשה בניגוד להוראת סעיף 8 לחוק. ביהמ"ש (הרשם שמואל ברוך) קיבל את בקשת המשיב. הוא הורה על ביטול הצווים הזמניים ומחק התביעה על הסף. ערעור שהגישה המערערת על החלטה זו נדחה. במסגרת פסק הדין בערעור קבעה השופטת שרה דותן, בין היתר, כך: "טוען ב"כ המערערת כי הוראות חוק הלוואות חוץ בנקאיות נועדו להגן על 'לווים קטנים', שסכום ההלוואה שנטלו אינו עולה על 25,000 ₪. אלא שעיון בסעיף 15 לחוק מעלה, כי רק הוראות סעיפים 5 ו-6 לחוק הוגבלו למי שהלוואתו אינה עולה על הסכום הנ"ל. יתר הוראות החוק מתייחסות לכל הלוואה שהלווה מלווה, כהגדרתו בסעיף 1, ללווה, כהגדרתו בחוק, ללא הגבלת סכום. ככל שהדברים נוגעים לסעיף 8, גם הגיונם של דברים מחייב עמידה בהוראות הפירוט מאחר שזהו אמצעי שהעמיד המחוקק לרשות החייב ובית המשפט לבחינת סכום ההלוואה שביסוד התביעה". (ההדגשה הוספה- מ' י'). 34. נותר לנו אפוא לבחון מהן השלכות הפרת הדרישה לגילוי מלא של כל פרטי ההלוואה. נפקות הפרת הדרישה לגילוי מלא של כל פרטי ההלוואה 35. המבקש טוען כי כתב תביעה שאינו עומד בדרישה הדיונית הקבועה בסעיף 8(ב) לחוק דינו סילוק על הסף. המבקש מוצא אחיזה לטיעונו בפסק הדין בעניין ארנון, בגדרו אישר ביהמ"ש את החלטת הרשם ברוך למחוק על הסף את תביעת המערערת כיוון שלא עלתה בקנה אחד עם דרישות סעיף 8 לחוק. בפסק הדין ארנון לא מצאה השופטת דותן טעם לפגם בכך שהרשם ברוך לא הציע למערערת לתקן את התביעה טרם הורה על מחיקתה. השופטת דותן ציינה בפסק הדין כי: "המערערת הינה חברה עסקית, שיוצגה על ידי עורך דין לכל אורך הדרך, וחזקה עליה שהוראת סעיף 8 לחוק הלוואות חוץ בנקאיות מוכרת לה. משנטענה טענה לעניין סעיף זה, היה עליה להיערך להתמודד עמה, בין לגופו של עניין ובין על ידי הגשת בקשה לתיקון ערוכה כדין". בדבריה הנ"ל הסתמכה השופטת דותן על פסק דינו של השופט גרוניס בעניין נוימן. בפסקה 9 לפסק הדין קבע השופט גרוניס כך: "אין בידי לקבל את טענת המערערים, כי בית המשפט המחוזי שגה משמחק את התביעה על הסף בכל הנוגע למשיבה בטרם נתן להם הזדמנות לעתור לתיקון כתב התביעה. אכן, הלכה פסוקה היא, כי אין לנקוט צעד קיצוני של מחיקת תביעה מחמת העדר עילה אם ניתן להצילה על ידי תיקון כתב התביעה ... ברם, כאשר התובע אינו טורח להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה, ואינו מפרט כיצד ביכולתו לתקן את כתב התביעה באופן שזה יגלה עילה, עשוי הדבר להצדיק את מחיקת התובענה אף בלא שיותר תיקון כאמור (ראו ע"א 109/84 ורבר נ' אורדן תעשיות בע"מ, פ"ד מא(1) 577, 580-581). בענייננו, המערערים לא עתרו בשום שלב לתיקון כתב התביעה. הם אף נמנעו בעקביות מליתן כל פרט שהוא בדבר התיקונים שבאפשרותם לבצע במקרה בו ייקבע, כי כתב התביעה בנוסחו הנוכחי אינו מגלה עילה, ולו באופן חלופי לטענתם העיקרית לפיה כתב התביעה מגלה עילה. למערערים היו הזדמנויות לא מעטות לציין מהם התיקונים העומדים על הפרק מבחינתם, החל בתשובתם לבקשת הסילוק בבית משפט קמא, דרך כתב הערעור שהגישו לבית משפט זה וכלה בסיכומיהם הראשיים ובסיכומי תשובתם שהוגשו במסגרת הערעור, אלא שהם לא ניצלו הזדמנויות אלה ... משכך, אין הם יכולים להישמע כעת בטענה, כי היה מקום להתיר להם לתקן את כתב התביעה תחת למחקו". (ההדגשות שלי - מ' י'). 36. בתגובה ובסיכומים מטעמו, המשיב איננו מתמודד עם האמור בפסקי הדין ארנון ונוימן (יוער כי פסק הדין ארנון צורף לבקשה ולסיכומי המבקש). המשיב טוען (ראו סעיף 2(ד) לסיכומיו) כי כאשר ביהמ"ש משתכנע שהחוק חל בנסיבות המקרה וכי סעיף מסעיפיו לא קוים, הסעד בגין ההפרה האמורה מצוי בדל"ת אמות סעיף 9 לחוק. סעיף 9 לחוק מורה לאמור: "ביטול או שינוי תנאי בבית משפט (א) ראה בית המשפט בתובענה בקשר לחוזה הלוואה, כי החוזה או תנאי בו אינם מתאימים להוראות סעיפים 5, 6 או 7, או כי המלווה לא גילה גילוי מלא של הפרטים המהותיים לחוזה ההלוואה, יורה בית המשפט, ביוזמתו או על פי בקשה, ולאחר שנתן הזדמנות לצדדים להשמיע טענותיהם, לבטל את החוזה או את התנאי או לשנותו, הכל במידה הנדרשת כדי להתאימו לדרישות החוק, ולפי העניין. (ב) מבלי לגרוע מכלליות האמור בסעיף קטן (א) או מכל תרופה אחרת שבדין, רשאי בית המשפט להתאים את שיעור העלות הממשית של האשראי ואת שיעור ריבית הפיגורים לשיעורים המותרים לפי סעיפים 5 ו-6, או לקבוע שיעור נמוך יותר, לצוות על השבה של כל סכום שקיבל המלווה מן הלווה שלא בהתאם להוראות חוק זה, לחייב את המלווה בהוצאות שנגרמו ללווה, וליתן כל הוראה אחרת שתיראה צודקת בנסיבות העניין". המשיב סומך טיעונו על פסק דינו של השופט אבי פורג בת"א (שלום-ת"א) 45290/04 ע.כ. אשראי ופיתוח (1994) בע"מ נ' בועז ואח' (להלן- "פסק הדין בעניין בועז"). 37. אני סבור כי בנסיבות העניין יהא זה ראוי וצודק לאפשר למשיב לעתור לתיקון כתב התביעה כדי להתאימו לדרישה הדיונית הקבועה בסעיף 8(ב) לחוק. הטעמים המצטברים עליהם מיוסדת מסקנתי זו, הם אלה: האחד, הפרתו של המשיב הפרה חלקית היא. המשיב לא קיים את הדרישה הדיונית הקבועה בסעיף 8(ב) לחוק בלבד; השני, כאשר כתב התביעה לא מגלה עילה (ובענייננו, כתב התביעה אינו מקיים אחת מן הדרישות הקבועות בחוק) מסור לביהמ"ש שיקול דעת, בהתאם למכלול נסיבות המקרה ובהתחשב בחומרת ההפרה ובשלב של הדיון בו מתעוררת הסוגיה, להחליט אם מוצדק להורות על מחיקת התביעה בלא מתן הזדמנות לתיקונהּ. כך קבע השופט גרוניס בפסק הדין נוימן. לטעמי, שונה המקרה שבפניי מן המקרים שהתבררו בפסקי הדין נוימן וארנון. אני סבור כי בענייננו הכף נוטה דווקא לטובת מתן אפשרות לעתור לתיקון כתב התביעה, תחת מחיקתו על סף מפתן הדלת; השלישי, בל נשכח כי סילוק על הסף של תביעה הוא צעד חריג. לעולם יעדיף ביהמ"ש בירור ענייני וממצה של הפלוגתאות המובאות לפניו, על פני סגירת שערי ביהמ"ש בפני התובע (ראו, מכלל רבים אחרים, את האמור בע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב יפו, פ"ד מ(2) 668, 671-672; ע"א 50/89 ליטן נ' אילתה, פ"ד מה(4) 18, 25-26; ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני, פ"ד לו(2) 151, 155). כן ראו דברי השופטת שטרסברג-כהן בע"א 3599/94 יופיטר נ' בל"ל, פ"ד נ(5) 423, 433, לפיהם: "הצעד הדראסטי של דחיית עילת תביעה צריך להינקט רק לאחר שמוצו אפשרויות התיקון וההשלמה". הרביעי, סעיף 9 לחוק איננו יכול לסייע במישרין למשיב. סעיף 9 לחוק מסמיך את ביהמ"ש לפעול בדרכים שונות המנויות בו, לתיקון הפרתם של סעיפים מסוימים בחוק. סעיף 9 הנ"ל לא מתייחס לסעיף 8 לחוק. עמד על כך השופט פורג בפסק הדין בעניין בועז: "בחוק הלוואות חוץ בנקאיות לא נקבעה סנקציה לגבי הפרת סדרי הדין על פי סעיף 8 לחוק". דא עקא, אני סבור כי ניתן להיעזר ברעיון הבסיסי העומד מאחורי סעיף 9 לחוק אף במצב של הפרת סעיף 8 לחוק. סעיף 9 לחוק מפקיד בידי ביהמ"ש מספר דרכי פעולה שנועדו להביא לתיקון הפרות המתייחסות לסעיפי חוק הנזכרים בו, תוך התאמת ההפרות לדרישות המהותיות של החוק. נראה לי כי אותו מנגנון פעולה הקבוע בסעיף 9 לחוק ראוי לחול אף לגבי הפרת סעיף 8 לחוק, וזאת מכוח גזרה שווה או מכוח הגיונם של דברים. התוצאה 38. בש"א 151242/07 מתקבלת בחלקה, במובן זה שניתנת למשיב הזדמנות להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה (בהתאם לתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984; להלן-"תקנות סד"א") כדי שיענה על הדרישה הדיונית הקבועה בסעיף 8(ב) לחוק. בקשה כאמור תוגש עד ולא יאוחר מיום 20.6.07. המבקש יהא רשאי להגיב לבקשה, ככל שתוגש, עד ולא יאוחר מיום 2.7.07. המשיב יוכל להשיב לתגובה עד ולא יאוחר מיום 15.7.07. 39. לא תוגש בקשה לתיקון כתב התביעה כאמור בסעיף 38 לעיל, תימחק התביעה. 40. התיק יובא לעיוני ביום 16.7.07. אם וככל שתוגש בקשה לתיקון כתב התביעה, כאמור בסעיף 38 לעיל, אכריע בבקשה זו וכן בשתי בקשות נוספות, בהן טרם ניתנה החלטה (בש"א 150263/07 ובש"א 153263/07) בצוותא חדא. 41. לאור התוצאה אליה הגעתי, בטלה ישיבת קדם המשפט הקבועה ליום 20.5.07. מועד חדש ייקבע, במידת הצורך, במסגרת החלטה בבקשה לתיקון כתב התביעה, ככל שתוגש בקשה כזו. 42. בהתחשב בעובדה שהבקשה התקבלה בחלקה, ישא המשיב בהוצאות המבקש בסך 2,500 ₪ (כולל מע"מ), ללא קשר לתוצאות ההליך. הלוואה חוץ בנקאיתבנקשאלות משפטיותהלוואה