הלוואה בשוק האפור

ההסדרה המשפטית של שוק ההלוואות החוץ בנקאיות, הידוע גם כ"הלוואה בשוק האפור", טומנת בחובה שני אינטרסים מנוגדים. מן העבר האחד של המתרס עומדת ההכרה בכך שההלוואה החוץ בנקאית נולדה לענות על צורך אמיתי הקיים בשוק, דהיינו, מתן הלוואה לגורמים אשר אינם יכולים לקבלה במערכת הבנקאית.

הכרה זו, במובלע, מניחה כי תנאי ההלוואה משקפים את הסיכון הגלום בה. מן העבר השני עומדת השאיפה לספק הגנה הולמת ללווה, ולמנוע מן המלווה לנצל לרעה את הבדלי הכוחות והפער ביכולת המיקוח.

להלן פסק דין בנושא הלוואה בשוק האפור:

פסק דין

1.     בי' בטבת, תשס"ב, רכשו המבקש ורעייתו דירה בפרויקט "סביוני ראש פינה" בראש פינה, מחברה קבלנית בשם קיסר הגליל ריצוף ועבודות גמר בע"מ (להלן: "החברה הקבלנית").
     מועד מסירת הדירה לרוכשים נקבע כ - 12 חודשים לאחר חתימת ההסכם.

תמורת הדירה התחייבו הרוכשים לשלם לחברה הקבלנית סכום השווה ל - 210,000 דולר ארה"ב, (כערכם אז - 900,000 ₪), בתשלומים שפורטו בזכרון הדברים שנערך בין הצדדים. (נספח התשלומים להסכם הרכישה לא צורף ע"י המבקש לעותק ההסכם שהוגש לבית המשפט).

סכום של 85,714 ₪ (20,000 דולר), שולם על פי המוסכם, ביום 21/01/02, וסכום של 428,570 ₪ (המהווים 100,000 דולר) שולם ביום 21/05/02).

על פי זה זכרון הדברים, אמור היה להשתלם סכום של 300,00 ₪ בתאריך 10/10/02, בכפוף למכירת דירתו הפרטית של הרוכש, ויתרת הסכום עם מסירת הדירה.

2.     החברה הקבלנית, בניהולו של מר מאיר מנור, (להלן: "הקבלן") נקלעה לקשיים ולא עמדה בלוחות הזמנים להשלמת הפרויקט. במקביל, לא נמצא קונה לדירתו הפרטית של המבקש, אשר לאחר מכירתה אמור היה לשלם את הסכום המוסכם - 300,000 ₪.

3.     בשל מצוקת המזומנים אליה נקלעה החברה הקבלנית, פנה מנהלה אל המבקש, וביקש ממנו לשלם במזומן את יתרת המחיר.

4.     ביום 08/01/03 חתמו המבקש, המשיב והקבלן על הסכם משכון (להלן: "הסכם המשכון") העומד במרכז המחלוקת בהליך זה, במסגרתו הצהיר, בין היתר, המשיב, שהוא בעל עסק לממכר חומרי בנין, כי הוא מוכן להעמיד לחברה אשראי עד לסך של 50,000 דולר (לא כולל מע"מ), וזאת בכפוף לכך שדירתו של המבקש, ברח' רמת גן 120/3 בראש פינה (להלן: "הדירה הפרטית"), תשועבד לטובתו, להבטחת תשלום התמורה.

5.     משנתגלעו חילוקי דעות בין המשיב והקבלן באשר לחובות המגיעים למשיב, הוא הגיש בקשה ללשכת ההוצאה לפועל לשם מימוש המשכון, אשר נרשם מכוח הסכם המשכון, על דירתו של המבקש בלשכת רישום המשכונות.

     לפי בקשת המשיב, מונתה באת כוחו, עו"ד יסמין שרמן, ככונסת נכסים לשם מימוש המשכון.

6.     בעקבות זאת, הוגשה התובענה שבפני, על דרך של המרצת פתיחה, במסגרתה עותר המבקש, להורות:

א.     על ביטול המשכנתא שנרשמה על דירת המבקש, הידועה כגוש 13962 חלקה 4 תת חלקה 3, ברח' רמת גן 120/3 בראש פינה.
     ב.     על ביטול הצו למינוי כונס נכסים שהוצא ע"י כב' ראש ההוצאה לפועל בצפת.
     ג.     על ביטול כל ההליכים בהוצאה לפועל, שנפתחו לצורך מימוש המשכנתא.
     ד.     כי המבקש איננו חב דבר למשיב על פי הסכם המשכון.

7.     הצדדים חלוקים ביניהם באשר לנסיבות בהן נחתם הסכם המשכון, פרשנותו ותחולתו.

8.     כאמור, אין מחלוקת כי המבקש והמשיב, שניהם (יחד עם הקבלן) חתמו על הסכם המשכון, במשרדו של עו"ד ליברמן, אשר ערך אותו.

בעקבות ההסכם נרשם משכון בלשכת רישום המשכונות (ולא משכנתא כנטען בתובענה), על זכויות המבקש בדירה הפרטית, ולשם מימושו נפתח תיק ההוצאה לפועל.

9.     טענות המבקש בסיכומיו כנגד מימוש המשכון הן כדלקמן:

א.     הסכם המשכון נחתם תוך הטעיתו, והולכתו שולל באשר לנסיבות שבהן זכאי המבקש לבטל את ההסכם.
ב.     המשיב עשה שימוש לרעה בזכויות הנובעות מההסכם וקיים את חלקו שלא בדרך מקובלת ובחוסר תום לב, כך שהמבקש זכאי לבטל את ההסכם.
ג.     המשיב לא היה רשאי לפנות להליכי ההוצל"פ למימוש המשכון, שכן לא נוצר חוב, וזאת מהנימוקים הבאים:
-     הנסיבות המסויימות המהוות תנאי להווצרות החוב לא נתקיימו.
-     חומרי הבניה אשר בגינם טוען המשיב כי הקבלן חייב לו כספים, לא סופקו להמשך בניית הבית והפרויקט, בהתאם לתנאי הסכם המישכון, ולכן לא נוצר חוב.
-     גם אם היה חוב, דבר שלא הוכח, לא הוכח גובה החוב.
ד.     לחילופין, גם אם היה חוב, הרי שהערבות פקעה בין בשל פרעון החוב המקורי ובין בשל אי קיום התנאים הנדרשים להתגבשות הערבות ע"י המשיב.

10.     המשיב מבקש לדחות את טענות המבקש ולהתיר לו להמשיך בהליכים בהם פתח, לשם מימוש המשכון.

לטענת המשיב, יש לדחות את גרסתו העובדתית של המבקש, ולאמץ את עמדת המשיב, שלפיה קיים חוב בלתי מוכחש למעשה, של החברה הקבלנית למשיב, בגין סחורה שסופקה לחברה.

עוד לטענתו, אין כל חשיבות לשאלה לאיזה פרויקט סופקה הסחורה, שכן הסכם המשכון לא הגביל את ערבותו של המבקש לחובות מסוימים. מבחינת המשיב, אשר לא ידע על קיומם של פרויקטים נוספים, שביצעה החברה הקבלנית באותה עת, סופקה הסחורה כולה לפרויקט בראש פינה, וכך גם הנחה את עובדיו.

לחילופין, הנטל להוכיח כי הסחורה לא סופקה רק לפרויקט בראש פינה מוטל על המבקש, והוא לא עמד בנטל זה. להיפך, מבקש המשיב לקבוע כי הוכח שהסחורה סופקה בפועל רק לפרויקט בו מצויה גם דירת המבקש.

באשר לחוב שקדם לחתימת ההסכם - מבקש המשיב לקבוע כי המשכון נועד להבטיח גם חוב זה, וכי הדברים היו ידועים למבקש בעת שנערך הסכם המשכון.

בנוסף, המשיב דוחה יתר טענות המבקש שהועלו בסיכומיו לעניין חוק ההלוואות חוץ בנקאיות, חובת הגילוי, טענת ההטעיה, וחוק הערבות.

11.     הסכם המשכון:

     הרקע      לחתימתו של הסכם המשכון ביום 08/01/03 מפורט במבוא להסכם.

כפי שניתן ללמוד מזכרון הדברים שנערך בין המבקש לחברה הקבלנית, היה אמור המבקש לשלם תמורת הדירה שרכש סך של 300,000 ש"ח ב - 10/10/02, וזאת בכפוף למכירת דירתו הפרטית.

מועדי התשלומים של התמורה, לא היו תלויים בקצב התקדמות הבניה, כפי שטוען המבקש, אם כי הצפי היה כי החברה הקבלנית תעמוד בהתחייבותה ותשלים את הבניה בתוך שנה.

התשלום היחיד אשר היה כרוך במסירת הדירה הוא בסך 114,286 ₪.

ביום 08/01/03 עדיין לא נמצא קונה לדירה הפרטית, החברה הקבלנית נקלעה למשבר מזומנים ולא יכולה היתה להמשיך בבנית הפרויקט והיתה זקוקה לאשראי לצורך מימון חומרי הבנין שישמשו אותה בבנית הפרויקט.

לפיכך, הצהירה החברה כי ברצונה "לקבל מימון להמשך בנית הפרויקט בכלל ובית המגורים בפרט", המשיב הצהיר כי הוא מוכן להעמיד לחברה אשראי עד לסך של 50,000 דולר (לא כולל מע"מ), וזאת בכפוף לכך שהדירה תשועבד לטובתו ע"י שלמה, והמבקש הצהיר כי הוא "מוכן לשעבד את הדירה לטובת ציון, בכפוף לתנאים הקבועים בהסכם זה".

בגוף ההסכם נקבע כי בהסתמך עליו, ירשם משכון בלשכת המשכונות, כפי שנעשה. כן הוסכם, שהחברה הקבלנית תשלם למשיב את מחיר חומרי הבנין בתוך 6 חודשים ממועד ההסכם.

על פי נוסח ההסכם "במידה וימצא רוכש לדירה אזי מתחייב ציון להמציא לידי שלמה ו/או החברה מכתב התחייבות להסרת המשכון, שיהא מותנה בפרעון יתרת החוב של החברה לציון במועד מתן כתב ההתחייבות, כשבכל מקרה לא יעלה הסכום הנקוב במכתב ההתחייבות על הסך של 50,000$ בצירוף מע"מ ... במידה וחלפו 6 חודשים ממועד חתימת הסכם זה וחובה של החברה לציון לא נפרע, אזי תהא לציון הזכות לבצע מכירה של הדירה ולגבות מהתמורה שתתקבל את חובה של החברה כלפיו, בצירוף הוצאות מכירת הדירה".

עוד הוסכם כי במקרה שבו יממש המשיב את זכותו וימכור את הדירה, תוצא כנגד המכירה חשבונית שסכומה לא יפחת מ - 85,000$ וסכום זה יחשב כשולם לחברה הקבלנית, תמורת הדירה שנרכשה ממנה.

ההגיון הכלכלי העומד מאחורי ההסכם הינו מובן. המבקש התחייב לשלם חלק מתמורת הדירה שרכש, לאחר שימכור את דירתו הפרטית, ומשהדבר לא עלה בידיו, הסכים כי זו תשמש בטוחה לתשלום חובותיה של החברה הקבלנית לספק חומרי הבנין.

מתוך הסכם המשכון ברור כי המבקש לא אמור היה לשלם כספים נוספים לקבלן, בעבור מכירת דירתו הפרטית, כל עוד זו משועבדת.

יש להניח כי תובענה זו כלל לא היתה באה לעולם לולא שילם המבקש לחברה הקבלנית, סכומים נוספים לאחר חתימת ההסכם, מבלי לדאוג קודם לכן להסרת המשכון ומבלי לוודא קודם לכן, האם מילא הקבלן אחר התחייבותו לפרוע חובותיו למשיב.

מששולמו כספים נוספים, ציפה המבקש כי הדירה הפרטית לא תשמש עוד בטוחה להבטחת חובותיה של החברה הקבלנית, עד שנודע לו מהמשיב כי קיימת יתרת חוב וכי המשיב מתכוון לפורעה, תוך מימוש הבטוחה.

המבקש פעל מתוך תמימות, וככל הנראה, מבלי שהבין את התוצאות המסתברות של מעשיו, ומשיצא הקבלן מן התמונה (ככל הנראה עזב את הארץ), נותרה חזית המחלוקת בינו ובין המשיב, אשר עומד מצידו על מימוש הבטוחה, שבהסתמך עליה המשיך לספק סחורה לחברה הקבלנית.

אמנם המבקש המשיך והפקיד כספים בידי הקבלן גם לאחר שנודע לו כי המשיב טוען שקימת יתרת חוב של הקבלן שלא נפרעה, ולא היה בפיו הסבר להתנהגותו זו, פרט לכך שסמך על הקבלן כי הוא דואג להסדיר את העניין עם המשיב, אך אין בהתנהגות זו משום חוסר תום לב כלפי המשיב, תוצאותיה הן חשיפת המבקש עצמו לתשלום כפול, ואין בה כדי לצמצם או להרחיב את היקף ערבותו של המבקש לחובות הנערבים באמצעות משכון הנכס.

חוזה מתפרש על פי אומד דעתם של הצדדים (סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973), הנלמד מתוך לשון ההסכם והנסיבות החיצוניות לו, כאשר מטרתו של הפרשן היא ליתן לטקסט החוזי את הפרשנות המגשימה את תכלית החוזה.

בעקבות הלכת אפרופים (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מ"ט(2), 265):

"שני מקורות אלה קבילים הם. המעבר מהמקור הפנימי (הלשון) למקורות החיצוניים (הנסיבות) אינו מותנה בקיום תנאים מוקדמים. לא נדרשת בחינה מוקדמת אם הלשון ברורה אם לאו. ודוק, אין חולק על העקרון כי "גבול הפרשנות הוא גבול הלשון" (ע"א 1900/96 טלמצ'יו נ' האפוטרופוס הכללי, פ"ד נג(2) 817, 827)" (ע"א 2553/01 - ארגון מגדלי ירקות - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(5), 481 , 530-531 (2005).

במקרה זה, אומד דעתם של הצדדים הינו ברור, מתוך לשון החוזה ומתוך הנסיבות החיצוניות שלו, והשניים עולים בקנה אחד, ולפיהם, נכונותו של המבקש לערוב לחובות הקבלן, עד לסכום מסוים, נועדה לאפשר המשך הבניה של הפרויקט, לרבות הבית שרכש מהקבלן, וע"י כך להבטיח כי עבודות הבניה תמשכנה והבית שרכש ימסר לחזקתו.

מימוש המשכון כפוף, לפיכך, לכך שהחברה הקבלנית (החייבת), אכן נותרה חייבת כספים למשיב, וכי חובה זה או חלקו מובטח באמצעות המשכון.

12.     האם קיים חוב של החברה לספק (המשיב):

הקבלן, מאיר מנור, עמד בראשן של מספר חברות שעסקו בקבלנות ואשר להן סיפק המשיב חומרי בניה. על פי תצהירו של המשיב, נוהלו בבית עסקו כרטיסיות לקוח נפרדות לכל אחת מן החברות, וכרטסת החברה "קיסר הגליל בע"מ" היא כרטסת נפרדת שנפתחה לצורך הספקת הסחורה לפרויקט בראש פינה בלבד.
(יש להבהיר כי עסקו של המשיב נוהל עד לסוף שנת 2002 כעסק פרטי והחל מראשית שנת 2003 באמצעות חברה בשם "אזולאי בית משה בע"מ", כאשר בהסכם המשכון נרשם מפורשות כי חובות לחברה זו יהיו מובטחים אף הם באמצעות המשכון).

על פי כרטיס הלקוח והחשבוניות המפורטות - עמד חובה של החברה הקבלנית למשיב על סך של 186,971 ₪ נכון ליום 31/05/05. טענה זו באשר לגובה החוב הכולל לא נסתרה.

טענות המבקש מיועדות לכפור בטענה כי מישכון הדירה הפרטית נועד להבטיח את מלא החוב. לגישתו, המשכון נועד להבטיח חובות עתידיים בלבד, וכאלה שנוצרו כתוצאה מהספקת חומרי בנין לפרויקט סביוני ראש פינה, ולא לפרויקטים אחרים שביצעה החברה באותה עת.



13.     חובות העבר:

אין חולק כי יתרת חובה של החברה למשיב כוללת גם חובות שנוצרו טרם עריכת הסכם המשכון. לפי תצהירו של המשיב (סעיף 13) בעת עריכת הסכם המשכון היה החשבון מאוזן, שכן הופקדו בו צ'קים דחויים בסך של כ - 70,000 ₪. רק לאחר רישום המשכון, הודיע הקבלן למשיב כי צ'קים אלו שנמשכו מחשבונה של חברה אחרת שבבעלותו, לא יפרעו, וביקש שלא להפקידם. המשיב הצהיר כי בירר בסניף הבנק והוברר לו כי אכן לא יהיה כיסוי לצ'קים ולכן, בכדי למנוע תשלום עמלות מיותרות, הוא לא הפקידם בבנק, וחוב זה הצטרף ליתרה השלילית בכרטיס החברה.

טוען המשיב, כי המבקש ידע על קיומו של החוב הקודם, והבין כי הקבלן ניצל את כל האשראי שהמשיב מוכן היה ליתן לו, ועל כן סירב להמשיך ולספק לו סחורה ללא ערבויות מתאימות.

עוד לטענתו, בהסכם המשכון, לא נאמר שהוא לא נועד להבטיח את החוב הקודם, וניתן ללמוד מעדות המשיב וגם מעדותו של עו"ד ליברמן, כי השעבוד נועד להבטיח את כל חובות החברה כלפי המשיב, ללא הגבלה לחובות העתיד.

בחקירתו הנגדית, הוסיף המשיב וטען כי עניין החוב הקודם עלה מפורשות בשיחה שקיים עם עו"ד ליברמן, לפני חתימת ההסכם, ובנוכחות המבקש. מדובר בעובדה מהותית שהמשיב לא טרח לציינה בתצהיר, והעלה אותה לראשונה בתשובה לשאלות ב"כ המבקש, ומתוך מטרה לחזק את עמדתו.

מתוך תצהירו, עולה בבירור כי המשיב עצמו לא סבר כי קיימת יתרת חוב בעת עריכת הסכם המשכון, הוא חזר על כך גם בעדותו, וטען כי כרטיס החברה היה מאוזן, משמע, לא היתה בו יתרה שלילית, ורק לאחר חתימת ההסכם הודיע לו הקבלן כי הצ'קים העתידיים המופקדים בכרטיס לא יפרעו.

המבקש הצהיר, כי לא ידע שיש לחברה הקבלנית חוב קודם ולא דובר על חוב קודם. עם זאת, הוא הבין שהמשיב איננו מוכן לספק לקבלן סחורה נוספת, ללא ערבויות מתאימות. המבקש השיב בחיוב לשאלה האם ידע שהקבלן ניצל את "האובליגו" שלו אצל המשיב, אך בהמשך השיב כי איננו יודע מה פירוש המילה "אובליגו".

מכל מקום, יש להבחין בין השאלה האם ידע המבקש על קיומו של חוב קודם למשיב, לבין השאלה האם הסכים לערוב לחוב כזה. התשובה על השאלה השנייה היא ברורה.

נושא זה לא הועלה כאחד מן התנאים בהסכם המשכון והמבקש לא הסכים לערוב לו.

עו"ד ליברמן העיד בתחילת עדותו, מפורשות, כי בעת עריכת ההסכם, לא דובר על חוב קודם או על צ'קים עתידיים המופקדים אצל המשיב. בהמשך עדותו סבר כי זכרונו איננו חזק מספיק בכדי ליתן תשובות ודאיות, ולכן חזר בו ואמר כי איננו זוכר האם דובר על חוב קודם, אם לאו.
מכל מקום, העד סבר כי לו היה מוסכם בין הצדדים להבטיח פרעון החוב הקודם, היה מנסח את ההסכם בדרך אחרת.

לשון ההסכם תואמת את עדותו של המבקש, את גרסתו הראשונית והאינטואיטיבית של עו"ד ליברמן, וכן מתיישבת יותר עם נסיבות עריכתו של ההסכם.

המבקש לא התכוון לערוב ולהבטיח פרעון חובות שנוצרו קודם כריתת ההסכם גם אם ידע שמצבו הכספי של הקבלן איננו טוב, ואף בהנחה שידע על קיומם של חובות כאלה. המשיב לא הסתמך על ערבותו כאשר נתן אשראי זה לקבלן, ובעת שנחתם הסכם המשכון יצא מתוך הנחה שחשבונו של הקבלן מאוזן אצלו.

על פי לשון ההסכם, מטרתו לאפשר לחברה לקבל מימון להמשך הבנייה, והמשיב מוכן לשם כך להעמיד אשראי עד לסך של 50,000 דולר בכפוף למשכון הדירה, מדובר באשראי חדש, שנוצר מאותה עת ואילך.

בסעיף 10 להסכם התייחסו הצדדים להגדרת החוב הנערב בקובעם כי בכל מקום בהסכם בו מתייחסים לחובה של החברה כלפי המשיב יכלל גם חובה כלפי חברת אזולאי בית משה בע"מ, למרות זאת לא מצאו לנכון להרחיב ולקבוע כי הכוונה היא גם לחובות שכבר נוצרו, לפני כריתת ההסכם.

עדותו של המבקש בעניין זה, ובכלל, היתה מהימנה יותר, עקבית ועדיפה על עדותו של המשיב, אשר כאמור, ניסה להוסיף על גרסתו ולתומכה בעובדות חדשות במהלך העדות.

המסקנה היא כי המשכון לא נועד להבטיח את החובות שכבר נוצרו עד לכריתתו.

יחד עם זאת, לא ניתן לקבל את טענת המבקש, כי בהסכם כולו נפל פגם בשל העדר תום לב מצד המשיב, אשר לא גילה למבקש בשלב המו"מ כי כבר קיים חוב בעבר.

ראשית, משטוען המבקש כי ההסכם לא חל על חובות העבר, וכי לא היתה כל כוונה להחילו עליהם, הרי קיומו של חוב כזה, גם אם ניתן לומר כי היה חוב בעת עריכת ההסכם, יכול להיות רלבנטי רק ככל שיש בו להצביע על מצבה הכלכלי של החברה.

בעניין זה, אין מחלוקת כי המבקש היה מודע לקשיים הכספיים אליהם נקלעה החברה. לטענתו, מנהל החברה, הקבלן, פנה אליו מכיוון שהיה זקוק למזומנים, הוא לא עמד בקצב הבנייה המתוכנן, וברור היה כי העמדת הבטוחה ע"י המבקש נועדה לאפשר הספקת חומרי בניה, שלא היו ניתנים לחברה לולא זאת. היקף הסיכון שעמד כנגד המבקש היה ברור ומוגדר, על כן יש לדחות טענתו בעניין זה.

14.     יעוד הסחורה:

המשיב טוען, כאמור, כי אין כל נפקות לשאלה לאן סופקה הסחורה שרכשה ממנו החברה הקבלנית, והחוב, כפי שהוגדר בהסכם המשכון, איננו חוב שנוצר אך ורק עקב הספקת סחורה לפרויקט בראש פינה.

לטענתו, בעת עריכת ההסכם, לא ידע איש מהצדדים ולא נאמר לעורך המסמך כי החברה עוסקת בבנית בתים נוספים וכי יכולה להיות בעיה עקב אספקת חומרי בנין לאתרי בניה אחרים, ולכן הדבר גם לא צויין בהסכם.

עוד מוסיף המשיב כי הוא מבחינתו, לא יודע גם כיום, מה היה היקף הבניה של החברה באותה עת, ולמיטב ידיעתו סופקה כל הסחורה לפרויקט בראש פינה, וכך גם הינחה את עובדיו.

לעומתו טוען המבקש כי מתוך ההסכם ניתן ללמוד שהמימון המובטח הוא לצורך המשך בנית הפרויקט בכלל ובית המגורים בלבד, ולא לצורך מטרה אחרת.

לשון ההסכם וכן העדויות שהובאו, תומכים כולם בצורה ברורה בעמדת המבקש, כי אומד דעת הצדדים בעת עריכת הסכם המשכון היתה לאפשר קידום הפרויקט, בהסכם נרשם מפורשות כי מטרתו הינה לאפשר לקבלן לקבל חומרי בנין לצורך המשך הבניה, לא רק של בית המבקש, אלא של הפרויקט עצמו, אך לא מעבר לכך.

המשיב עצמו, גם אם נצא מתוך הנחה כי הוא מדייק בדבריו, טוען כי בעת עריכת ההסכם לא היה איש (פרט לקבלן, ככל הנראה) מודע לכך שהוא בונה פרויקטים נוספים, תחת שם החברה הקבלנית וחברה נוספת שבניהולו, ולכן לא חזו אפשרות כזו.

יתירה מכך, טענתו של המשיב כי הנחה את עובדיו שלא לספק סחורה לקבלן, אלא לצורך הפרויקט בראש פינה, טענה עליה חזר מספר פעמים, מלמדת כי לפחות בשלב כלשהו, אם לא בעת כריתת ההסכם, היה מודע לכך, שהחברה הקבלנית בונה פרויקטים נוספים, אחרת לא היה צורך בהנחיה כזו לעובדיו.

המשיב הצהיר כי כרטיס הלקוח של החברה הקבלנית נוהל אך ורק לצרכי אספקת חומרי בנין לפרויקט של החברה בראש פינה. לקראת סוף שנת 2002, הודיע המשיב לקבלן כי איננו מסכים "להמשיך ולספק חומרי בנין לפרויקט (ההדגשה לא במקור - א.ה.), ללא בטחון מוצק" (סעיף 4 לתצהיר העדות הראשית).

ובסעיף 14 לתצהיר נאמר: "כרטיסי הלקוח של החברה (דהיינו קיסר הגליל בע"מ - א.ה.) הינם כרטיסים המפרטים חובה של החברה לבית העסק בגין חומרי בנין שסופקו לבנית הפרויקט של החברה בראש פינה בלבד ... לקיסר הגליל היה רק פרויקט אחד והוא הפרויקט בראש פינה, במסגרתו נבנה ביתו של ברקוביץ".

בחקירה הנגדית, נשאל המשיב היכן כתוב בתעודות המשלוח כי הן סופקו לסביוני ראש פינה, ובתשובה אמר: "לא כתוב בשום מקום, אבל אין לי אתר אחר של קיסר הגליל. לי היה הסכם איתו רק לגבי האתר הזה". המשיב נתבקש להציג את ההסכם הנ"ל וענה: "בהסכם שעבוד רשום רק לסביוני ראש פינה, וזה מה שיש לי איתו. בהסכם שעבוד רשום שאני מספק רק לסביוני ראש פינה". (עמ' 21 שורות 20-25).

אומד דעתם של הצדדים בעת עריכת ההסכם, איננו יכול לפיכך, להיות שנוי במחלוקת, והוצהר מפי שניהם, ברוח דומה. כך גם עולה מתוך עדותו של עו"ד ליברמן, לפיכך, החוב המובטח הוא רק החוב הנוגע לאספקת הסחורה "לסביוני ראש פינה".

בגרסת המשיב חל שינוי רק לאחר שהוצגו לו תעודות משלוח בהן נרשם מפורשות יעד שונה, ולא ניתן לקבל את גרסתו.

מדובר בעסקה שבה משכן אדם נכס שבבעלותו כערובה לחיובו של אחר (סעיף 12 לחוק המשכון, תשכ"ז - 1967, (להלן:"חוק המשכון").

על המשיב מוטל הנטל לשכנע כי קיים חוב נערב באמצעות המשכון, ומהו היקפו של חוב זה, אותו הוא מבקש להפרע באמצעות מימוש המשכון, מה גם שמדובר בעובדות הנמצאות בידיעתו ובשליטתו של המשיב.

לטענת המשיב, הוכח שהסחורה כולה סופקה לאתר בראש פינה, וכי אין באפשרותו כספק לשלוט ביעד הסופי אליו הגיעה. אכן, בכל הנוגע לסחורה שסופקה לפרויקט סביוני ראש פינה, אך הועברה משם ע"י הקבלן לאתרים אחרים, (כפי שהעיד מנהל העבודה, מר יעקב אבוקסיס), לא היתה למשיב כל יכולת לפקח ולעקוב אחר השימוש שנעשה בסחורה שסופקה לאתר הבנייה.

יחד עם זאת, היתה למשיב ידיעה ואף שליטה על מקום ההספקה של הסחורה, רובה ככולה, והדבר עולה מתוך עדותו. בעמ' 30 לפרוטוקול, בחקירתו הנגדית, הסביר המשיב כי ההובלה של הסחורה עם משאית ומנוף בוצעה באמצעות משאית שלו, והוא יכול לדעת בדיוק מה יעד הנסיעה והיכן פורקים את הסחורה.

כאשר בידי המשיב היתה האפשרות לדעת ולעקוב אחר מקום הפריקה של הסחורה, ולטענתו, הוא אף הנחה עובדיו לספק סחורה לפרויקט סביוני ראש פינה בלבד, הרי אם לא קוימה הנחייתו, ובפועל סופקה סחורה לאתרים אחרים, ואם לא הקפידו לרשום על גבי תעודות המשלוח מה יעד הסחורה, הרי חוב שנוצר עקב הספקת סחורה ליעד לא ידוע, איננו יכול להחשב כחלק מן החוב הנערב. על אחת כמה וכמה, כאשר בתעודת המשלוח נרשם יעד אחר, כמו "חצור".

על פי עדותו של מר אבוקסיס, מתחילת עבודתו אצל הקבלן כמנהל עבודה, בינואר 2003, רוכזו כל חומר הבנין שנרכשו באתר בראש פינה ומשם חולקו לאתרים אחרים.
הסדר זה לא היה על דעתו של המשיב, ולא היה ביכולתו לדעת כי כך נעשה.

עוד הוסיף העד, כי רוב חומרי הבנין להשלמת פרויקט סביוני ראש פינה נקנו מאת המשיב.

לפיכך, התמורה עבור סחורה שלגביה הוכח כי סופקה לראש פינה, לאחר חתימת הסכם המשכון, הינה בגדר החוב הנערב.

לטענת המבקש, החומרים שסופקו לראש פינה, לא כולם שימשו לפרויקט סביוני ראש פינה, והדבר עולה מתוך כך שיועדו לשלבי בניה שונים, בעוד שכל הבתים בפרויקט בו בנוי ביתו של המבקש היו כבר בשלב גמר.

ראשית, לא הוכח כי המשיב ידע באילו שלבים נמצאת הבניה של בתי הפרויקט. המשיב הכחיש ידיעה בעניין זה ועדותו לא נסתרה.

שנית, מנהל העבודה מר אבוקסיס, העיד אמנם כי בתקופה שבה הועסק ע"י החברה הקבלנית (9 חודשים) בתי הפרויקט היו כמעט גמורים, (עמ' 35 לפרוטוקול) אך בחקירתו החוזרת הבהיר כי הבתים לא היו באותם שלבי בניה, חלקם היו בשלב מתקדם יותר וחלקם פחות (עמ' 37 לפרוטוקול).

מר אבוקסיס גם הסביר כי לקראת סוף העבודה בוצעו קירות תומכים, עבורם הוזמנו חומרים שחלקם משמש גם לבנית שלד. לשאלה ספציפית לגבי בלוקי פומס שנרכשו, הוא הבהיר כי אלה לא מיועדים לקירות תומכים.

על כל פנים, מתוך עדותו של מר אבוקסיס עולה בבירור שלא כל הסחורה שסופקה לפרויקט סביוני ראש פינה שימשה בפועל לבנית בתי הפרויקט, וחלק ממנה הועבר ע"י מנהל העבודה או עובדי הקבלן לאתרים אחרים. אלא שלא הוכח כי עובדה זו היתה ידועה למשיב, אשר סיפק מצידו את הסחורה לאתר סביוני ראש פינה.

מכאן, שאין בעובדה כי חלק מן הסחורה סופק לאתר סביוני ראש פינה, ומשם דאג הקבלן להעבירו לאתרים אחרים, כדי לשנות מן המסקנה, כי הסחורה שסופקה לאתר בראש פינה הינה בגדר החוב הנערב.

לטענת ב"כ המבקש, בחלק מתעודות המשלוח הוספה המילה "ראש פינה" בשלב מאוחר יותר, ע"י יד נעלמה.

לטענה זו לא הונח כל בסיס עובדתי.

ב"כ המבקש מבקשת ללמוד ולהסיק על ההוספה המאוחרת מתוך כך שבתעודות המשלוח בשנת 2002, ברובן המכריע (99 תעודות מתוך 128), לא מופיע כלל יעד המשלוח וב - 29 הנותרות מופיע היעד - ר"פ - בראשי תיבות. לעומת זאת, בתעודות המתייחסות לשנת 2003 מופיע הרישום "ראש פינה" בכיתוב מלא, ובכל תעודות המשלוח מופיע יעד.

מתוך נתון זה לא מתחייבת המסקנה אליה הגיעה ב"כ המבקש. ראשית, לא הוכח כי התעודות נרשמו ע"י אותו אדם, שנית, הסכם המשכון שנערך בתחילת שנת 2003 יכול אף הוא להוות הסבר לכך שעובדי המשיב התחילו להקפיד ולרשום את יעד הסחורה, בהתאם להנחיה שקיבלו מהמשיב, כפי שהעיד המשיב בעדותו (בעמ' 31 לפרוטוקול, שורות 1-2).

נימוק נוסף לטענה כי היעד הוסף בשלב מאוחר יותר, מנסה המבקש לדלות מתוך חזותן של תעודות המשלוח, כאשר לפי הנטען, הצבע המודגש יותר של המילים "ראש פינה" בהעתק, מוכיח כי אלו נוספו בשלב מאוחר יותר.

עיון בתעודות המקוריות (ההעתק שנותר בפנקסי המשיב), איננו מצביע באופן חד משמעי על הנטען. בחלק מתעודות המשלוח אין כל הבדל בגוון הצבע, ובאחרות ישנן גם מילים אחרות או ספרות שצבעיהן מודגשים יותר.

מעבר לכך, המשיב לא עומת עם הטענה לפיה גוון הצבע של המילים "ראש פינה" בתעודות המשלוח שונה מיתר הרשום בתעודות, ולא נתבקש להגיב עליה, ולכן אין בחקירתו הסבר לטענה.

לא ניתן אם כן לקבל את טענת המבקש כי בתעודות המשלוח בהן נרשם "ראש פינה" כיעד הסחורה, לא מדובר ברישום אוטנטי המשקף את יעדה האמיתי.

יתירה מכך, מנהל העבודה העיד, כי לפי הנחיתו, סופקה כל הסחורה לאתר סביוני ראש פינה, ממועד הסמוך לתחילת עבודתו, (ראשית שנת 2003) ומרבית חומרי הבנין ששמשו לפרויקט, נרכשו מהמשיב וסופקו לאתר. עדות זו תומכת ומאשרת את הרישום בתעודות המשלוח.

לפיכך, מתוך סכום תעודות המשלוח המתייחסות לתקופה שלאחר הסכם המשכון, יש להפחית את תעודות המשלוח בהן צויין היעד חצור או חצור/ראש פינה, או שלא צוין יעד כלל (אם ישנן כאלה).

יתר התעודות משקפות את הסחורה שסופקה לחברה הקבלנית ושהחוב בגינה נערב על פי הסכם המשכון, והנכס שמושכן נועד להבטיחה.


15.     טענות המבקש כנגד תוקפו של הסכם השעבוד או חבותו על פי ההסכם:

המבקש העלה בסיכומיו טענות ביחס לתוקפו של ההסכם ולהעדר חבותו לאור הוראות החוקים החלים, לגישתו, על המטריה בה אנו עוסקים.

א.     טוען המבקש כי המשיב לא היה רשאי לפנות להוצאה לפועל בטרם מימש את הדרכים שנקבעו בהסכם המשכון, משמע, פניה לבוררות, ובהעדר פסק בוררות, היה עליו לפנות לבית המשפט, בכדי שיקבע מהו סכום החוב הנערב.

     בהסכם המשכון הסכימו הצדדים למנות את עורך דין רז ליברמן, שערך את ההסכם, כבורר יחיד בלעדי וסופי, שיפסוק בכל המחלוקות ביניהם.

     משנתגלע הסכסוך אכן פנה המשיב, כמוסכם, לעורך דין ליברמן, על מנת שיקיים הליך בוררות. המבקש, באמצעות בא כוחו, הוא שהתנגד לקיום ההליך בפני עו"ד ליברמן, והלה קיבל נימוקי התנגדותו, והחליט שלא לשמש כבורר בסכסוך.

בנסיבות אלה, לא היתה כל חובה על המשיב לקיים הליך אחר טרם הגשת הבקשה ללשכת ההוצאה לפועל לביצוע המשכון, כפי שפעל.

כיום, משהוכרע נושא המחלוקת ביחס להיקף החוב הנערב, וודאי שאין כל מניעה כי המשיב ימשיך בהליכי מימוש המשכון, לשם פרעון חוב זה בלבד.

     ב.     חוק הלוואות חוץ בנקאיות התשנ"ג - 1993:

טוען המבקש כי על פי חוק הלוואת חוץ בנקאיות, התשנ"ג - 1993 (להלן: "חוק הלוואות חוץ בנקאיות"), הסכם ההלוואה טעון מסמך בכתב, וכי על ההסכם לכלול פרטים מלאים כמפורט בחוק.

על המשיב, המלווה במקרה זה, היה לגלות למבקש גלוי מלא של העובדות, והפרת החובה מביאה לבטלות ההסכם.

עוד נטען כי הליכי ההוצל"פ לא ננקטו בהתאם להוראת סעיף 8(ב) לחוק הלוואות חוץ בנקאיות, ודין ההליכם להתבטל גם מטעם זה.

המשיב מבקש לדחות את טענות המבקש, בטענה כי אין תחולה לחוק הלוואות חוץ בנקאיות בענייננו, כאשר מדובר בהספקת סחורה באשראי ולא בהלוואה.

להוראות חוק הלוואות חוץ בנקאיות אין תחולה בענייננו, משמדובר בהעמדת נכס כערובה להבטחת תשלום סחורה שסופקה באשראי, ולא בהלוואה שניתנה בתנאים בהם דן החוק, ובנסיבות המצדיקות מתן הגנה ללווה, שלשמן נועד החוק.

"ההסדרה המשפטית של שוק ההלוואות החוץ בנקאיות, הידוע גם כ"שוק אפור", טומנת בחובה שני אינטרסים מנוגדים. מן העבר האחד של המתרס עומדת ההכרה בכך שההלוואה החוץ בנקאית נולדה לענות על צורך אמיתי הקיים בשוק, דהיינו, מתן הלוואה לגורמים אשר אינם יכולים לקבלה במערכת הבנקאית. הכרה זו, במובלע, מניחה כי תנאי ההלוואה משקפים את הסיכון הגלום בה. מן העבר השני עומדת השאיפה לספק הגנה הולמת ללווה, ולמנוע מן המלווה לנצל לרעה את הבדלי הכוחות והפער ביכולת המיקוח (ע"א 9044/04 - מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' יצחק צוניאשוילי).

שנית, לווה, על פי החוק, הוא רק לווה יחיד, שאיננו תאגיד וכאן, גם לו היה מדובר בעסקת הלוואה, שהמבקש הינו ערב לה, הרי הלווה, היא החברה הקבלנית.

מעבר לכך, הוראות החוק עליהן נסמך המבקש (סעיפים 2,3), אינן חלות על מלווה שנתן הלוואה שלא דרך עיסוקו (סעיף 15 לחוק הלוואות חוץ בנקאיות) ובענייננו, אין טענה כי המשיב עוסק במתן הלוואות.

מעבר לנדרש, יוער כי הטענה בדבר העדר גלוי נטענה בעלמא, וגם לגופו של עניין, דינה היה להדחות. סכום החוב נרשם בצורה מפורשת בהסכם המשכון, המבקש הבין היטב מהו היקף הסיכון הצפוי לו (שבאותה עת לא היה סיכון ממשי, כי ממילא חייב היה לשלם סכום זה לקבלן תמורת הדירה שרכש), ולפיכך, לא נפל בהסכם פגם בשל העדר גילוי פרטים מהותיים כלשהם.

ההפניה לסעיף 8 לחוק ההלוואות חוץ בנקאיות, אף היא איננה מן העניין, אף לו היתה תחולה לחוק על המקרה שלפני, סעיף 8 שלו, עוסק בהגשת בקשה לביצוע פסק דין או שטר ללשכת ההוצאה לפועל, ולא בבקשה למימוש משכון.

     ג.     חוק הערבות, התשכ"ז - 1967:

המבקש טוען כי הינו ערב, כמשמעותו בחוק הערבות התשכ"ז - 1967, מכוח הוראת סעיף 12 לחוק המשכון, שלפיו דינו של בעל נכס הממשכן אותו כערובה לחובו של אחר כדין ערב לאותו חיוב, אך אין להפרע ממנו, אלא במימוש המשכון.

"הגישה המקובלת היא, כי הוראת סעיף 12 לחוק המשכון מחילה את דיני הערבות על היחסים שבין הממשכן, החייב והנושה, וזאת במטרה לספק לממשכן הגנה מפני מעשים של החייב והנושה שיש בהם כדי לפגוע בו. ראה י' ויסמן, חוק המשכון, תשכ"ז-1967 (ירושלים, תשל"ה) 249... ערבותו של בעל הנכס הממושכן - ערבות המוסקת מהסכמתו לכך, שהנכס שלו ישמש כערובה לחיובו של אחר - היא ערבות מוגבלת - לאמור: כפיפותו לנושה אינה כפיפות אישית אובליגטורית, כי אם כפיפות חפצית בלבד, המוגבלת לכך, שהנושה יוכל להיפרע על החיוב מהנכס הממושכן ואין הוא יכול להיפרע מנכסיו האחרים של הממשכן" " (ע"א 6899/97 - פניה פייבושביץ נ' בנק לאומי לישראל ו-5 אח').


לטענת המבקש, הספקת חומרי בנין ליעדים אחרים, ולא לפרויקט סביוני ראש פינה, אם היא נעשתה בתיאום בין המשיב לקבלן, מהווה הפרה יסודית של הסכם המשכון, ויש בה שינוי של החוב הנערב, המזכה את המבקש לבטל את ערבותו.

לא ניתן לקבל טענה זו. מצד אחד, טען המבקש, וטענתו נתקבלה, כי החוב הנערב איננו כולל חוב שנוצר בגין אספקת סחורה לאתרים אחרים, מלבד הפרויקט בראש פינה, ומצד שני הוא מבקש לבטל את ערבותו, בשל אותו חוב.

המשיב לא התחייב כלפי המבקש, שלא לספק סחורה לקבלן לאתרים אחרים בהם עבד. כל שיכול היה המבקש לטעון בעקבות הספקת הסחורה לאתרים אחרים הוא, שאין החוב בגינם יכול להפרע מתוך הנכס שמשכן, ומשנתקבלה בקשתו, אין בפיו כל טענה המצדיקה פטור מערבותו לחובות, אותם אכן התחייב להבטיח באמצעות העמדת הנכס הממושכן.

המבקש מפנה לסעיף 8 לחוק הערבות, אשר לפיו חלה חובה על הנושה לדרוש את החוב תחילה מאת החייב העיקרי בטרם ידרוש אותו מאת הערב.

סעיף 8 איננו מחייב "מיצוי ההליכים" כנגד החייב, אלא דרישה קודמת מן החייב בלבד (פסק הדין אליו הפנתה ב"כ המבקש בסיכומיה בר"ע 1684/99 (מחוזי חיפה) בנק כרמל למשכנתאות בע"מ נ. טאפש, עוסק בעניין "מיצוי ההליכים").

המשיב הצהיר כי פנה למנהל החברה הקבלנית, הקבלן, פעמים רבות בדרישה כי יסלק את חובו, הוא אף פנה למבקש והודיע לו כי הקבלן לא פורע את החוב, ורק לאחר שכל נסיונותיו להפרע מן החייב העיקרי לא הועילו, פנה לעורך דין ליברמן, כדי לממש את המשכון.

עדותו בעניין זה לא הופרכה ולא נסתרה. גם מתוך עדותו של המבקש עלה כי לאחר שהמשיב הודיע לו על החוב, פנה המבקש אל הקבלן, וזה הרגיעו. משמע, החייב העיקרי נדרש לשלם, ידע על קיום החוב, אך לא פעל לסלקו.

יתירה מכך, סעיף 8 מונה את החריגים, שבהתקיימם אין חובה לפנות לחייב העיקרי בדרישה לפרוע את החוב, טרם הפניה לערב. המבקש טוען בסיכומיו, כי לא הוכח קיומו של אף אחד מחריגים אלו, למרות שבאותם סיכומים הוא טוען (בסעיף 7.2 לסיכומים) כי הקבלן "נעלם" ומאשר בכך טענת המשיב כי הקבלן עזב, ככל הנראה, את הארץ, ולכן, גם לולא דרש המשיב את החוב מן החייב העיקרי, היה בפיו נימוק המצדיק זאת.

ד.     "טענת פרעתי"

          טוען המבקש כי הוא איננו חייב בתשלום החוב, שכן פרע אותו לקבלן.
ראשית, ספק אם מדובר ב"טענת פרעתי". מכל מקום, דינה של טענה כזו להתברר בפני ראש ההוצאה לפועל, אם סבור המבקש כי טענתו נכנסת למסגרת זו.

16.     לסיכום:

אין כל עילה לקבוע כי הסכם המשכון בטל.

הסכם המשכון חל ותקף ביחס לחובות שנערבו על פיו והובטחו ע"י המשכון, דהיינו, חובות שנוצרו לאחר חתימתו, כתוצאה מהספקת סחורה ע"י המשיב לאתר הבניה בראש פינה.

התוצאה היא, שאין מניעה כי המשיב ימשיך בביצוע הליכי המימוש של המשכון, לשם פרעון החובות הנערבים בלבד.

לאור התוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. התיישנות הלוואה

  2. הלוואה בשוק האפור

  3. מס על רווח מהלוואה

  4. תביעה לפרעון הלוואה

  5. חוזה הלוואה חוץ בנקאית

  6. החזר הלוואה לאדם שנפטר

  7. עורך דין הלוואות

  8. תביעה להחזר הלוואה לחבר

  9. תביעה לתשלום חוב הלוואה

  10. התאבדות לאחר הלוואה מהבנק

  11. שקיפות הבנקים בהסכם הלוואה

  12. הלוואות לדיור לעולים חדשים

  13. הכחשת הלוואה שניתנה במזומן

  14. גרירת הלוואה של משרד השיכון

  15. הלוואה עם ריבית שנתית של 18%

  16. חוזה הלוואה בכתב בשוק האפור

  17. ניכוי ריבית על הלוואות דיור

  18. הלוואה חוץ בנקאית - פסק דין

  19. חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות

  20. פקיעת הסכם הלוואה בעקבות מוות

  21. תשלום יתרת הלוואה בלתי מסולקת

  22. הלוואה מיוחדת בחוק מימון מפלגות

  23. החזר הלוואה ליורשים של אדם שנפטר

  24. תביעת אח נגד אחותו להחזר הלוואה

  25. תביעה נגד ערבים להלוואה של חברה

  26. חובת הגילוי של הבנק לגבי הלוואה

  27. החזר הלוואה מההורים לאחר גירושין

  28. אי החזרת הלוואת זכאות משרד השיכון

  29. הלוואות לזוגות צעירים לקניית דירה

  30. החזר הלוואה שניתנה במסגרת הסכם שבוטל

  31. חובת גילוי מיוחד של הבנק בהסכם הלוואה

  32. חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, התשנ"ג-1993

  33. החזרת הלוואה בעשרה תשלומים שינוכו מהשכר החודשי

  34. תביעה נגד ישראכרט לפצות עקב ביטול אישור הלוואה

  35. תביעה בגין הסכם הלוואה במהלך נסיעה משותפת לארה"ב

  36. תביעה להחזר יתרת הלוואה לעובד בחנות פלאפל שווארמה

  37. הסדר הבעלים לא החריג זכות לתבוע את השבת כספי ההלוואה

  38. חוזה הלוואה חוץ בנקאית בין מלווה ללווה טעון מסמך בכתב

  39. תקנות הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות (סדרי דין), התשנ''ד-1994

  40. טרם הוכרע האם העדרו של הסכם בכתב שולל גם השבה של קרן ההלוואה

  41. טען שהבנק לא גילה לו כי הלווה נטל את ההלוואה לצורך כיסוי חוב קיים

  42. בקשה להעביר את הדיון לבית המשפט - סעיף 10 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות

  43. טענה כי הבנק לא העניק ללקוחותיו הפחתות מוגדלות בעמלת פרעון מוקדם של הלוואות משלימות

  44. תקנות הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות (קביעת סכום לענין סעיף 15(ב)(1) לחוק), התשס''ז-2007

  45. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון