הברחת נכס משועבד לבנק

להלן פסק דין בנושא הברחת נכס משועבד לבנק:

פסק-דין

עניינה של תובענה זו בטענת הבנק-המבקש להברחת נכס, שלטענת הבנק שועבד לזכותו, מידי חברת "כטכו" לידי חברת "ל' טאוב" - כהגדרתן בהמשך - ואשר בית משפט מתבקש להורות על השבת הזכויות בו לידי הבנק.

הצדדים לתובענה
1.      המשיבה 1, כטכו השקעות בע"מ (להלן: "כטכו") היא חברה פרטית שנוסדה ביום 29/4/96. המשיבים 5 ו-6, חיים כהן (להלן: "חיים כהן") ויפה רחל כהן (להלן: "יפה כהן"), הם הבעלים והמנהלים בחברה זו. (פלט רשם החברות של כטכו צורף כנספח 1 לתובענה).
     המשיבה 2, פ.ס.ק - חברה לתשתיות פיתוח ואינסטלציה בע"מ (להלן: "פסק תשתיות") היא חברה פרטית שנוסדה ביום 10/8/95 ונרכשה בשנת 1997 על-ידי חיים כהן ועל ידי משיב 4, יצחק עמרם (להלן: "עמרם"). כהן ועמרם הם הבעלים והמנהלים בפסק תשתיות (פלט רשם החברות של פסק תשתיות צורף כנספח 2 לתובענה).
     המשיבה 3, און אנרגיות בע"מ (להלן: "און אנרגיות") היא חברה פרטית שנוסדה ביום 4/5/98, ובעלי המניות בה הם כטכו ועמרם. בפלט רשם החברות שהוצג אין נתונים בדבר מנהלי החברה (פלט רשם החברות של און אנרגיות צורף כנספח 3 לתובענה).

     כטכו, פסק תשתיות ואון אנרגיות ניהלו חשבונות בסניף שדרות בנימין בנתניה של הבנק המבקש, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הסניף" ו- "הבנק"). חיים כהן ערב בחתימתו על ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום לחובותיהן והתחייבויותיהן של שלוש החברות הללו. עמרם, יפה כהן וכטכו גם הם ערבים לחובותיהן והתחייבויותיהן של פסק תשתיות ואון אנרגיות כלפי הבנק; ויפה כהן ערבה ביחד עם בעלה כאמור לחובותיה והתחייבויותיה של כטכו.
     
המשיבה 7, מפעלי ל' טאוב בע"מ (להלן: "ל' טאוב") היא חברה פרטית שהוקמה ביום 20/2/00 על-ידי לילי טאוב (להלן: "לילי טאוב") (העתק תעודת ההתאגדות ותקנון החברה צורפו כנספח 5 לתובענה).
     
המשיבה 8, מיטבית סיבל באר שבע (1995) בע"מ (להלן: "מיטבית") היא הבעלים הרשום בחטיבת קרקע בבאר שבע הנמצאת בהליכי הסדר, הרשומה בפנקס השטרות ולשכת רישום המקרקעין בבאר שבע, בספר 500 דף 22, כגוש תל"ר 503/55, חלקה ארעית 14 (2/49 אל-סיר) בשטח רשום של 894.602 דונם לפני הסדר, שנועד להקמת פרויקט "פארק מיטבית סיבל" (להלן: "המקרקעין" ו- "הפרויקט" לפי העניין). משיבה 9, ס.מ.ל היפר באר שבע 1997 בע"מ (להלן: "סמל") היא בעלת זכויות החכירה על חלק מהמקרקעין (נסח המקרקעין צורף כנספח 6 לתובענה). בגדר המקרקעין מצויה יחידת קרקע בשטח של כ-6.270 דונם (להלן: "המגרש").

     משיבה 10, 2599 CONSTRUCCIONES (להלן: "קונסטרקציונס") היא חברה זרה הרשומה בוונצואלה, שבבעלותם של סלומון כהן-בוטבול (להלן: "סלומון כהן") ואשתו, מריסול כהן-בן נעים. סלומון הוא אחיו של חיים כהן.
     
     בהחלטה מיום 7/12/05 עוכבו ההליכים נגד משיבים 4, 5, ו-6 - עמרם, חיים כהן ויפה כהן, משהוכרזו פושטי רגל.
בפסק דין חלקי שניתן על ידי כבוד השופטת ציפורה ברון ביום 19/6/01 (בש"א 13840/01), בהסכמה נמחקה סמל (משיבה 9) מהתובענה.
     מיטבית (משיבה 8) נמצאת בהליך של כינוס נכסים ולדברי כונסי הנכסים אין לה כל עמדה בתובענה והם יכבדו כל החלטה שתינתן, שכן ממילא לא תהיה לה כל השפעה ממשית על מיטבית. משכך, לבקשתם, הם הופטרו מהופעה בתיק (ראה החלטה מיום 7/12/05).
     גם משיבים 11 ו-12 מסרו הודעה לתיק בית המשפט, שלפיה אין להם כל אינטרס בתובענה, ומשכך גם איש מטעמם לא נטל חלק בדיונים (ראו בש"א 22915/02).
     למשיבים 1, 2, 3, 7 ו-10 ייצוג משותף בתיק והם יכונו להלן ביחד "המשיבים".

רקע עובדתי
2.     מיטבית וסמל יצאו במכרז פרטי לביצוע עבודות תשתיות ופיתוח בפרויקט, מכרז שבו זכתה כטכו. בעקבות הזכייה נקשר ביום 7/4/98 הסכם לביצוע העבודות בין מיטבית כיזם לבין כטכו כקבלן (להלן: "הסכם הפיתוח" ו- "עבודות הפיתוח") (נוסח הסכם הפיתוח שעליו חתמו הצדדים צורף כנספח 7 לתובענה). בה בעת הוסכם בין מיטבית לבין כטכו כי חלק מהתמורה עבור עבודות הפיתוח שכטכו התחייבה לבצע בהתאם להסכם הפיתוח, ישולם לה על ידי מיטבית באמצעות זכויות בעלות במגרש - ולמעשה בשווה כסף ולא בכסף. את הסכמתם זו עיגנו הצדדים בהסכם מכר מיום 7/4/98, שאין מחלוקת שנחתם במעמד הסכם הפיתוח, שלפיו מכרה מיטבית לכטכו את המגרש אשר יועד להקמתה של תחנת דלק (להלן: "הסכם המכר", צורף כנספח 8 לתובענה). גובה התמורה עבור המגרש נקבע בסכום של 1,200,000 דולר וכן נאמר שזו תשולם במלואה על דרך של קיזוז תשלומים שיגיעו לכטכו על חשבון התמורה שתהא זכאית לה על פי הסכם הפיתוח (ראו סעיף 10.2 להסכם המכר).
     
הסכמה זו שבין כטכו לבין מיטבית הועלתה על הכתב גם בנספח תמציתי להסכם הפיתוח, שעליו חתמה גם סמל, שאף הוא נערך ביום 7/4/98 (להלן: "הנספח להסכם הפיתוח", צורף כנספח 9 לתובענה).
     
בנספח להסכם הפיתוח ניתן ביטוי להסכמה נוספת שבין הצדדים לו, שלפיה עבודות הפיתוח יבוצעו בפועל על ידי פסק תשתיות - שהיא קבלן רשום - וכי כטכו תהא ערבה לכל פעולותיה של פסק תשתיות. אמנם פסק תשתיות איננה חתומה על הסכם הפיתוח וגם לא על הנספח להסכם הפיתוח, אך כפי שכבר הובהר חברות אלה קשורות זו בזו ואין חולק שפסק תשתיות קיבלה על עצמה את ביצוע עבודות הפיתוח כאמור.

על חשבון אותו חלק בתמורה שהגיע לכטכו עבור עבודות הפיתוח, אשר שימש על דרך של קיזוז לרכישת זכויות הבעלות במגרש, הוציאה מיטבית חשבוניות מס בסכום כולל של 1,894,493 ₪ (העתקי החשבוניות צורפו כנספח 12 לתובענה).
     יצויין כי החשבוניות הוצאו על שם און אנרגיות ולכך עוד אתייחס בהמשך, כאשר אומר כבר עתה כי מעמדה של און אנרגיות בנוגע למגרש והשלכתו על הסכסוך שבין הצדדים שנוי במחלוקת.

     ביום 13/8/98 נרשמה לטובת כטכו הערת אזהרה על זכויות הבעלות של מיטבית במגרש, להבטחת זכויותיה של כטכו על פי הסכם המכר (להלן: "הערת האזהרה", נסח רישום המקרקעין הכולל את הערת האזהרה צורף כנספח 6 לתובענה).

3.     הבנק העניק אשראי לכטכו כדי לאפשר לה את ביצוע עבודות הפיתוח. כטכו מצידה שיעבדה ביום 3/6/98, לטובת הבנק וכבטוחה לחובותיה והתחייבויותיה כלפיו, את כל זכויותיה החוזיות על פי הסכם הפיתוח, ובראשן הזכות לקבלת התמורה עבור עבודות הפיתוח (להלן: "המשכון" ו- "שטר המשכון" - צורף כנספח 10 לתובענה בצירוף אישור רישום השעבוד ברשם החברות מיום 21/6/98).
     בנוסף, ביום 23/6/98 שיעבדה כטכו באיגרת חוב לטובת הבנק, כבטוחה לחובותיה והתחייבויותיה כלפיו, את כל נכסיה מכל מין וסוג שהוא ללא הגבלה בסכום (להלן: "השעבוד הצף" ו- "איגרת החוב" - איגרת החוב בדבר השעבוד הצף ואישור רישום השעבוד ברשם החברות ביום 5/7/98 צורפו כנספח 11 לתובענה). המשכון והשעבוד הצף יכונו להלן ביחד: "השעבודים".

4.     כטכו ופסק תשתיות לא עמדו בהתחייבויותיהן כלפי הבנק ולא פרעו את חובותיהן, ומשכך מימש הבנק בטוחות שהעמידו לטובתו. גם לאחר מימושן של אלה, נותרו חשבוניותיהן של כטכו ופסק תשתיות ביתרת חובה, המגעת למיליוני שקלים נכון להיום ביחס לכל אחת מהחברות הללו. באותה עת טרם פעל הבנק למימוש השעבודים, כהגדרתם לעיל. במקביל נעשה ניסיון בין כטכו ופסק תשתיות, מצד אחד, באמצעות חיים כהן ועמרם, לבין נציגי הבנק מצד שני, לנסות ולהגיע להסדר לתשלום החוב. למטרה זו, נערכה ביום 11/5/00 ישיבה במשרדי ההנהלה הראשית של הבנק, בה נכח בנוסף לנציגי הבנק ונציגי כטכו ופסק תשתיות, גם עמי גניש ז"ל מנהלה של מיטבית. עמי גניש, לטענת הבנק, התנדב לסייע למציאת פיתרון, שמצד אחד יאפשר את המשך ביצוע הפרויקט ומן הצד האחר לא יפגע בזכויות הבנק מכוח השעבודים.

     לטענת נציגי הבנק, בדיעבד נודע לבנק כי זה מכבר ובלא ליידע את הבנק, הגיעו כטכו ומיטבית להסכמות לעניין המשך היחסים החוזיים שביניהם - על רקע החובות שאליהם נקלעה כטכו וחוסר יכולתה לעמוד בהתחייבויותיה כלפי מיטבית לביצוע עבודות הפיתוח, תוך שכטכו ופסק תשתיות צוברות חובות לספקים בנוסף לחובם לבנק. הסכמות אלה הועלו על הכתב בזכרון דברים מיום 18/4/00 (להלן: "זכרון הדברים" - צורף כנספח 3 לתצהיר המשלים של דן הלפרין מטעם הבנק). בזכרון הדברים הוסכם על יתרת התמורה המגיעה עד אותה עת לכטכו בגין ביצוע עבודות הפיתוח ואופן תשלומה (חלקה ישירות לספקים), וכן על ביטול הסכם הפיתוח והסכם המכר, תוך שנקבע בסעיף 2ז לזכרון הדברים:

"תתבצע חתימה על הסכם חדש לרכישת המגרש שנרכש ע"י כטכו ו/או און אנרגיות לרוכש החדש שנכנס בנעליהם - מפעלי ל. טאוב בע"מ ח.פ. 512908575 והסבת הסכומים ששולמו עד כה בגין המגרש מכטכו ו/או און אנרגיות לרוכש החדש."

יצויין כי עד למועד ההתקשרות בזכרון הדברים הספיקה כטכו לשלם בגין המגרש -באמצעות עבודות הפיתוח ועל דרך קיזוז מיטבית את התמורה המגיעה לכטכו בגינן - סכום של 600,000 דולר בצירוף מע"מ, שהוא מחצית משוויו של המגרש.

בהמשך לזכרון הדברים, ביום 18/5/00 חתמו מיטבית מצד אחד וכטכו ואון אנרגיות מצד שני על הסכם לביטול הסכם המכר (להלן: "הסכם הביטול" - צורף כנספח ד לתצהיר המשלים של דן הלפרין מטעם הבנק). בסעיף 1.3 להסכם הביטול נאמר כי הוא "מותנה בכניסתו לתוקף של הסכם מכר והסכמי פיתוח שייחתמו עם מפעלי ל' טאוב בע"מ" (סעיף 1.3 להסכם הביטול).

5.     ביום 22.6.00 נחתם הסכם לרכישת המגרש בין ל' טאוב לבין מיטבית (להלן: "הסכם המכר החדש" צורף כנספח 18 לתובענה). יוער כי שטח המגרש על פי הסכם המכר החדש קטן במקצת משטחו בהסכם המכר (5.983 דונם לעומת 6.270 דונם) ובהתאם גם קטנה התמורה (1.175 מיליון דולר במקום 1.200 מיליון דולר).

במעמד החתימה על הסכם המכר החדש ובהתאם לנספח התשלומים המצורף אליו, היתה אמורה ל' טאוב לשלם למיטבית את התשלום הראשון בגין המגרש בסכום של 600,000 דולר בצירוף מע"מ, שבאותה עת היה שווה ערך לסכום של 2,878,200 ₪ (להלן: "התשלום הראשון"). סכום זה שולם על ידי ל' טאוב למיטבית באופן דלקמן: בעקבות ביטול הסכם המכר והסכם הפיתוח עם כטכו, השיבה מיטבית לכטכו סכום של 600,000 דולר בצירוף מע"מ בגין ביצוע עבודות הפיתוח בשיעור שקוזז קודם לכן ונזקף על חשבון התמורה שבה התחייבה מצידה כטכו כלפי מיטבית על פי הסכם המכר. ההשבה בוצעה באמצעות ארבעה שיקים לפירעון ביום 2/7/00 וביום 15/8/00 - שניים מהם לפקודת כטכו בסכומים קטנים יחסית והשניים האחרים לפקודת און אנרגיות, ובסך הכל 2,878,200 ₪ (להלן: "השיקים", צורפו כנספחים ט/1-ט/4 לתצהיר המשלים של דן הלפרין). על השיקים חתמו כטכו ואון אנרגיות, לפי העניין, חתימות היסב ולאחריהם חתמה ל' טאוב חתימת היסב; ואלה הוחזרו למיטבית שמצידה המציאה ביום 2/7/00 חשבונית מס למפעלי ל' טאוב בסכום כולל של 2,878,200 ₪, ובה פירוט השיקים כאמור.
הנה כי כן, יוצא כי התשלום הראשון אינו אלא הסכום שאותו השיבה מיטבית לכטכו בעקבות ביטול הסכם הפיתוח והסכם המכר עמה, אשר הוחזר למיטבית על ידי הסבת אותם שיקים עצמם ומבלי שלמעשה עברו כספים כלשהם בין מיטבית, כטכו ו-ל' טאוב.

יצוין בנקודה זו, שאין מחלוקת כי במהלך השנים שחלפו מאז, שילמה ל' טאוב את יתרת התמורה בגין המגרש, על דרך קיזוז מהמגיע לה בגין עבודות הפיתוח, בסכום של 575,000 דולר בצירוף מע"מ (חשבוניות המס צורפו כנספחים א/1-א/11 לתצהיר המשלים מאת לילי טאוב).

6.     להשלמת הפרק העובדתי יצוין עוד, כי משלא צלח המשא ומתן עם הבנק להסדר חובם של כטכו ופסק תשתיות, פתח הבנק בהליכי הוצאה לפועל למימוש המשכון וביקש במסגרתו למנות את עו"ד ויקטור פישר ככונס נכסים לזכויות החוזיות של כטכו על פי שטר המשכון (להלן: "עו"ד פישר" או "הכונס"). ראש ההוצאה לפועל נעתר לבקשה וניתנו על ידו החלטה למינוי הכונס וכן צו מיום 5/7/00 לרישום הערת אזהרה בהתאם על זכויותיה של כטכו במגרש (הבקשה, ההחלטה והצו צורפו כנספחים 13 ו-14 לתובענה); אלא שאז התברר כי הערת האזהרה שהיתה רשומה על המגרש לטובת כטכו נמחקה עוד ביום 25/6/00 ותחתיה נרשמה הערת אזהרה לטובת ל' טאוב.

     במצב דברים זה פנה הבנק בבקשה נוספת לראש ההוצאה לפועל, לרישום צו הכינוס על זכויותיה של ל' טאוב במגרש, וביום 11/7/00 נעתר ראש ההוצאה לפועל לבקשה זו ובהתאם אמנם נרשמה ביום 12/7/00 הערת אזהרה לזכות הבנק בלשכת רישום המקרקעין (הצו מיום 11/7/00 והעתק נסח רישום המקרקעין הכולל את ההערה בדבר מינוי הכונס על הזכויות החוזיות הרשומות על שם ל' טאוב במגרש, צורפו כנספחים 16 ו-17 לתובענה).

     ביום 30/7/00 גם הגיש הבנק בקשה לכינוס נכסים ומימוש השעבוד הצף על נכסי כטכו, במסגרת תיק פש"ר 1597/00. בית משפט אמנם נעתר לבקשה, ואולם משהוברר כי הבנק נדרש קודם לכן להצהרה בדבר הברחת זכויותיה של כטכו - כנטען על ידו - הסכימו הבנק וכטכו כי הבקשה תימחק וצו כינוס הנכסים הזמני יבוטל, בלא לגרוע מתוקפה של איגרת החוב. ביום 23/12/01 הוגשה לבית המשפט בקשה בהתאם והוא נעתר לה.

     לטענת הבנק, משלא הועילו הליכי מימוש השעבודים לנוכח הברחת רכושה של כטכו כנטען, הוגשה התובענה דנן.

טענות הצדדים
7.     הבנק טוען כי כטכו שיעבדה לטובתו את כל זכויותיה ונכסיה הן בשעבוד הספציפי של הסכם הפיתוח על פי שטר המשכון והן בשעבוד צף על פי איגרת החוב - וכי לפיכך ומכוח הוראות שטר המשכון ואיגרת החוב היתה כטכו מנועה מהעברת הזכויות והכספים שהגיעו לה בגין ביצוע עבודות הפיתוח, עקב ביטול הסכם הפיתוח וביטול הסכם המכר בעקבותיו, בלא הסכמתו של הבנק מראש ובכתב; והסכמה כזו אין מחלוקת שמעולם לא ניתנה. לנוכח עמדת המשיבים, הבנק מוסיף ומדגיש כי מאחר שהסכם הפיתוח שועבד לטובתו, אין ולא יכול להיות חולק על כך שתמורת עבודות הפיתוח שועבדה אף היא. משכך ומאחר שחלק מהתמורה שולמה באמצעות הזכויות במגרש - אזי גם הזכויות במגרש משועבדות לטובת הבנק.
     
לטענת הבנק, כטכו חתמה על זכרון הדברים בעת שניהלה כביכול עם הבנק משא ומתן לסילוק חובה, ותוך כדי כך ומאחורי גבו של הבנק הבריחה את נכסיה. למעשה, כך טוען הבנק, המחתה כטכו את זכויותיה לל' טאוב, פעולה שאינה במהלך עסקים רגיל ועומדת בניגוד לשיעבודים, ותוך שהיא גורעת בעשותה כן ושלא כדין מנכסי כטכו את הנכס המשמעותי היחיד שווה הערך שהיה בידי כטכו, קרי: הזכויות שרכשה במגרש. הבנק מוסיף וטוען כי ההעברה הסיבובית של השיקים - ממיטבית לכטכו ואון אנרגיות ומהם לל' טאוב והסבתם בחזרה למיטבית, שימשה כאמצעי בידי חיים כהן להברחת נכסי כטכו מידי הבנק בעל השעבודים.
     התנהלות זו של כטכו נעשתה לעמדת הבנק, בשיתוף פעולה עם מיטבית ובידיעת ל' טאוב,כל זאת שעה שקונסטרקציונס שהיא בעלים ב-50% ממניות ל' טאוב היא תאגיד בבעלות אחיו של חיים כהן; וכאשר למעשה חיים כהן הוא הוא שעומד מאחורי קוסנסטרקציונס ובהתאם גם שימש כמיופה כוח וכמנהל מטעמה ב-ל' טאוב.

     בנסיבות אלה הבנק טוען כי מאחר שלכטכו היו זכויות במגרש שבוטלו ובגינם החזירה לה מיטבית סכום של 600,000 דולר בצירוף מע"מ - אותם כספים שנזקפו קודם לכן על חשבון מחיר רכישת המגרש על ידי קיזוז מהתמורה שהגיעה לכטכו בגין עבודות הפיתוח; ומאחר שכספים אלה הומחו בניגוד לשיעבודים לל' טאוב, תוך שהמשיבים וכן מיטבית, כולם ביחד או מי מהם בנפרד, פעלו להברחת נכסיה של כטכו במטרה למנוע מהבנק לממש את השעבוד הצף ואת המשכון הספציפי על הזכויות הממושכנות ולהתחמק מתשלום חובותיה של כטכו; אזי יש להורות על השבתם של כספים אלה לידי הבנק.
     לחלופין, מבקש הבנק להורות כי השעבודים שלזכות הבנק ממשיכים לרבוץ על הזכויות הקנייניות של ל' טאוב במגרש, עד לסכום של 600,000 דולר בצירוף מע"מ.
     לחלופי חלופין, מבקש הבנק להורות כי המניות של קונסטרקציונס בל' טאוב הן למעשה מניותיה של כטכו וכי יש לרשום שעבוד לטובת הבנק על מניות אלה. יוער כי אף שבתובענה עתר הבנק לסעדים רחבים יותר, הוא צמצם את אלה בסיכומים שהגיש לסכום של 600,000 דולר בצירוף מע"מ, בין בכסף ובין שיעבוד זכויות עד לסכום זה.
     
בסיכום טיעוניו הוסיף הבנק וטען כי הסכם הביטול הוא חוזה למראית עין ולכן בטל, ואולם זו טענה חדשה שלא בא זכרה קודם לכן. משכך היא מהווה הרחבת חזית אסורה, שהמשיבים מתנגדים לה, ואין לכן להידרש לה.

8.     המשיבים מצידם טוענים ראשית דבר כי ההסכם היחיד שמושכן לבנק מכוח שטר המשכון ואיגרת החוב הוא הסכם הפיתוח ולא הסכם המכר. לפיכך ובהיעדר כל אזכור למגרש בהסכם הפיתוח, הרי שהמגרש לא שועבד כלל לבנק.
     עוד הם טוענים כי בכל מקרה המגרש נרכש בנאמנות עבור און אנרגיות ולכטכו אין ולא היו כל זכויות בו. לטענתם, באותה עת טרם הוקמה און אנרגיות אך היתה כוונה להקימה כחברה שיעודה המתוכנן היה לעסוק בתחום הנדל"ן ותחנות דלק. על כן בעת ההתקשרות בהסכם המכר נרשמה כטכו כקונה של המגרש, בידיעת מיטבית שכטכו רוכשת את המגרש בנאמנות עבור החברה שעתידה לקום. ואמנם, בטרם חלוף 30 יום מעת ההתקשרות בהסכם המכר, ביום 5/5/98 נמסרה לרשויות המס הודעה על הנאמנות כמתחייב מהוראות החוק (להלן: "ההודעה על נאמנות" - נספח א' לתצהיר חיים כהן). עובדה היא גם שאת חשבוניות המס - שהוצאו בגין תשלום תמורת המגרש - הוציאה מיטבית על שם און אנרגיות.
המסקנה המתבקשת מן האמור היא שהמגרש ממילא לא היה במסת הנכסים של כטכו, וכי הבנק ידע זאת. משכך המגרש גם לא היה בגדר הנכסים המשועבדים לבנק שכן שטר המשכון ואיגרת החוב נחתמו בחודש יוני 1998 בעוד אשר ההודעה על נאמנות היא מיום 5/5/98.
עוד טוענים המשיבים כי ביטול הסכם הפיתוח והסכם המכר עם מיטבית היה על רקע הקשיים שאליהם נקלעה כטכו, ועל רקע זה גם נעשתה ההתקשרות החדשה של מיטבית עם ל' טאוב; ומשכך, אין שחר לטענת הבנק, שלפיה התנהלות זו - שהיתה כורח המציאות, לטענתם של המשיבים - נועדה להברחת נכסיה של כטכו מהבנק תוך הפרת השעבודים.
המשיבים מוסיפים וטוענים כי העברת 50% מהון המניות של ל' טאוב לידי קונסטרקציונס נעשתה לנוכח העובדה שהמקור לסכום של 600,000 דולר ששימשו כתשלום הראשון לרכישת המגרש הוא בכספים שהעביר סלומון כהן לחיים כהן בזמנו, מעת לעת - עוד כאשר הסכם הפיתוח והסכם המכר עמדו בתוקפם - וזאת לבקשתו של חיים כהן שביקש מאחיו סיוע כספי. על כן, בדין נרשמו המניות על שם החברה שבבעלותו של סלומון כהן.

לטענת ל' טאוב, היא בכל מקרה רכשה את המגרש בתום לב ובתמורה, ולא היתה לה כל ידיעה על הברחת נכסיה של כטכו - אם אמנם עסקינן בהברחת נכסים. עוד לטענתה, מקורו של התשלום הראשון עבור המגרש, המהווה כמחצית משווי המגרש, הוא בהלוואת בעלים של קונסטרקציונס שהיא בעלת מחצית מהון המניות של ל' טאוב אותן רכשה זמן קצר בטרם החתימה על הסכם המכר החדש, כאשר את יתרת התשלום שילמה ל' טאוב באמצעות ביצוע עבודות פיתוח עבור מיטבית.

גם המשיבים בסיכומי הטיעונים מטעמם מעלים טענות חדשות שלא בא זכרן קודם לכן - כך, למשל, הם טוענים לראשונה לזכותם לביטול השעבודים לנוכח טענתם בדבר הפרת הבנק את התחייבותו למתן אשראי לכטכו; וכן הם טוענים כי און אנרגיות, שלטענתם היא ששילמה עבור המגרש, עשתה כן בכספי הלוואה שקיבלה מאת כטכו, כאשר נושא ה"הלוואה" נולד בסיכומים יש מאין.
טענות אלה הן בגדר הרחבת חזית, שהבנק מתנגד להן ולפיכך אין מקום לדון בהן.

דיון
9.     מטעם הבנק העידו חזי פרימט אשר שימש כמנהל סניף הבנק בתקופה שבין אפריל 1999 לאפריל 2002 (להלן: "פרימט"), דן הלפרין אשר בתקופה הרלוונטית עבד באגף אשראים מיוחדים בבנק והיה מורשה חתימה (להלן: "הלפרין") וכן עו"ד ויקטור פישר (הכונס).
     מטעם המשיבים העידו חיים כהן, סלומון כהן ולילי טאוב. כן נשמעה עדותו של רו"ח מנחם וקסלר - אשר עדותו נתבקשה לצורך הבהרת טעות שלטענת המשיבים נפלה בספרי הנהלת החשבונות של ל' טאוב, שייאמר כבר עתה שאין בה כדי לתרום לבירור הסכסוך.

רוכשת המגרש - האם כטכו או און אנרגיות
10.     על-פי הסכם המכר, המגרש נרכש על ידי כטכו; אלא שכטכו טוענת כאמור שהוא נרכש על ידה בנאמנות עבור און אנרגיות ומשכך לא היה בגדר מסת הנכסים של כטכו וממילא גם לא בגדר השעבודים, אשר מאוחרים בזמן להודעת הנאמנות.

     האמנם?

     אומר כבר עתה, כי שוכנעתי ממכלול הראיות שהוצגו בפניי כי כטכו היא שרכשה את המגרש, וכי לא עשתה כן בנאמנות עבור און אנרגיות כנטען על ידי כטכו; ואנמק.
בהסכם המכר שלפיו כטכו היא הקונה, אין כל אינדיקציה לכך שהמגרש נרכש על ידה בנאמנות עבור מאן דהוא. לא רק זאת אלא שגם הערת האזהרה נרשמה לזכות כטכו - חרף העובדה שאון אנרגיות הוקמה כבר ביום 4/5/98, והערת האזהרה נרשמה רק ביום 13/8/98. עובדה היא גם שזכרון הדברים שהוא מיום 18/4/00 - שבו הוסכם בין כטכו ומיטבית על ביטול הסכם המכר - נעשה עם כטכו, ואילו און אנרגיות אינה צד לו. כך, אף בהסכמים שנערכו עם ל' טאוב בשלב מאוחר יותר, ההתייחסות היא אל כטכו כאל רוכשת המגרש, והוא הדין במסמכים אחרים שהוצגו, כגון: כתב הסכמה מיום 18/4/00 שעליו חתום חיים כהן בשם כטכו (ת/2), שבמסגרתו אישרה האחרונה שהיא מוטב הערת האזהרה שנרשמה לטובתה ביום 13/8/98 וכי היא מסכימה שעל המגרש תירשם חכירה לטובת צד ג'. כאשר נתבקש חיים כהן בחקירתו ליתן הסברים לכל אלה, לא היה בפיו כל הסבר מניח את הדעת, ועדותו בכללותה היתה רצופה בסתירות ולא מעוררת אמון.
     זאת ועוד - בהסכם המכר נקבע במפורש כי התמורה עבור המגרש תשולם למיטבית על ידי כטכו על דרך קיזוז כספים שיגיעו לכטכו עבור ביצוע עבודות הפיתוח בהתאם להסכם הפיתוח; ואילו לאון אנרגיות אין ולא כלום עם הסכם הפיתוח, כך שמנגנון התשלום שנקבע עבור המגרש אינו מתיישב עם היותה הרוכשת כנטען על ידי כטכו.

11.     בעניין זה מפנה כטכו לכך שאת חשבוניות המס - בגין התשלום עבור המגרש על דרך הקיזוז כאמור - הוציאה מיטבית לאון אנרגיות, ומבקשת ללמוד מכך שאון אנרגיות היא ששילמה עבור המגרש, דבר המעיד לכאורה על היותה הרוכשת. אלא מאי? מתברר שאמנם חלק מהתשלומים למיטבית - בפעולה סיבובית של העברת שיקים לצורך ביצוע פעולת הקיזוז - בוצעו באמצעות שיקים שנמשכו מחשבונה של און אנרגיות, אלא שבחינה של מקור הכספים ששילמה און אנרגיות למיטבית מגלה כי מקורם בחשבונותיה של כטכו; קרי - הוברר כי חיים כהן שהיה הרוח החיה הן בכטכו והן באון אנרגיות משך כספים מחשבונותיהם של כטכו ופסק תשתיות והעבירם לחשבון של און אנרגיות, ובדרך כלל עוד באותו יום הועברו הכספים מאון אנרגיות לידי מיטבית. דרך התנהלות זו פורטה בהרחבה ובתיעוד מתאים בסעיף 9 לתצהיר המשלים של הלפרין ונספחים א/1-א/39 לתצהיר זה.
יוער אגב כך, כי נראה שגם המשיבים נוכחו לדעת כי המסמכים אינם מתיישבים בשום אופן עם הטענה שאון אנרגיות היא ששילמה עבור המגרש; ובצר להם, העלו בסיכום טיעוניהם טענה חדשה שלפיה מדובר בכספים שהגיעו לידי און אנרגיות כהלוואה מאת כטכו ומשכך אלה כספים של און אנרגיות, הגם שהיא מחוייבת בהחזר ההלוואה. אלא שטענה זו כפי שכבר צוין היא טענה שנטענה לראשונה בסיכומים ויש בה משום הרחבת חזית אסורה, מה גם שלא הונחה לה כל תשתית עובדתית וראייתית.

12.     נמצאנו למדים, כי טענת כטכו לעניין הנאמנות היא טענה בעל פה כנגד מסמכים רבים בכתב - שהבנק התנגד לה ואין לשעות לה.

     ודוק: סעיף 2 לחוק הנאמנות התשל"ט-1979 (להלן: "חוק הנאמנות") קובע לאמור:     
"נאמנות נוצרת על פי חוק, על פי חוזה עם נאמן
או על פי כתב הקדש."

אין מחלוקת כי במקרה דנן לא מתקיימת אף אחת מהחלופות הללו. אמנם הפרשנות המקובלת לסעיף זה, בהתייחס למצב שבו לא נחתם בין הצדדים חוזה בכתב שמציין באופן מפורש כי הם מסכימים על יצירת יחסי נאמנות ביניהם היא, שאין בכך כדי לסתום את הגולל על האפשרות כי אמנם נוצרו בין השניים יחסי נאמן ונהנה כדין - וזאת משום שחוזה יש לפרש בהתאם לתכליתו ולאור אומד דעתם הסובייקטיבי המשותף של הצדדים במועד ההתקשרות [ראו: שלמה כרם נאמנות 184-185 (מהדורה רביעית, 2004); וכן: פסק דינו של כבוד הנשיא א' גורן, פש"ר (ת"א) 1153/02 ריקושט 3000 בע"מ נ' המשביר הישן בע"מ (בפירוק זמני) תק-מח 2005 (1) 1793, בע"מ 1801 (2005)]. ואולם במקרה דנן, כפי שהוברר, אין כל בסיס לקביעה כי בין כטכו לבין און אנרגיות נקשרו יחסי נאמן-נהנה. ההודעה על נאמנות אין בה כדי לשנות ממסקנתי זו, כאשר משורה ארוכה של מסמכים מאוחרים, כפי שגם ממסמכים קודמים, ברור ללא ספק שכטכו היא הרוכשת ולא אחרת, וכי יחסי נאמנות אין.
למעלה מן הצורך אומר כי הוברר מעדויותיהם של נציגי הבנק, כי לבנק מעולם לא הודע על קיומם של יחסי נאמנות כנטען (ראו: עדות פרימט בעמ' 12 ש' 12-20 לפרוטוקול מיום 14/9/06 ועדות הלפרין בעמ' 85 ש' 25-24 לפרוטוקול זה). גם לא היה על הבנק לדעת על קיומם של יחסים כאלה, בהיעדר כל אסמכתא לקיומם.
משכך, בכל מקרה אין כוחה של הנאמנות - גם לו היתה, ולא היא - יפה כלפי הבנק, כפי שנלמד מהוראת סעיף 5 לחוק הנאמנות:

"כוחה של נאמנות יפה כלפי כל מי שידע או שהיה עליו
לדעת עליה, ומשנרשמה הערה לפי סעיף 4 (בפנקס
המתנהל על פי חוק - ע.ב.) - כלפי כל העולם."

לנוכח כל האמור, אני קובעת כי הרוכשת של המגרש על פי הסכם המכר, כהגדרתו לעיל, היא כטכו ואין בלתה.

השעבודים - האם חלים על המגרש
13.     לטענת המשיבים, גם אם כטכו היא הרוכשת של המגרש, כפי שקבעתי, אין המגרש בא בגדרי השעבוד לבנק מכוח שטר המשכון. זאת באשר במסגרתו שועבד לבנק הסכם הפיתוח, והוא בלבד, ובהסכם זה אין כל אזכור למגרש.

     אין ממש בטענה זו, ואבאר.

     בשטר המשכון (נספח 10 לתובענה; סומן גם ת/3), על פי תיאור המשכון כמפורט בו, שיעבדה כטכו לטובת הבנק את הסכם הפיתוח וכן "כל הזכויות של הממשכנים (כטכו - ע.ב.) לקבלת כספים המגיעים או שיגיעו להם מאת החייבים ששמותיהם מפורטים מטה (מיטבית - ע.ב.) על פי או בקשר עם המסמך/ים הנזכר/ים להלן (הסכם הפיתוח - ע.ב.) ביחד עם כל הבטוחות והערובות שינתנו לממשכנים להבטחת הזכויות האמורות ועם כל הזכויות הנלוות לזכויות האמורות."
     תיאור זה שבשטר המשכון הוא רחב ולא יכול להיות ספק כי מששועבד הסכם הפיתוח לטובת הבנק, שועבדה לזכותו גם - ובעיקר - התמורה שמגיעה לכטכו על פיו בגין עבודות הפיתוח. משכך ומאחר שחלק מהתמורה המגיעה לכטכו שולם לה באמצעות זכויות במגרש, המסקנה המתבקשת מן האמור היא כי הזכויות במגרש אף הן משועבדות לטובת הבנק. ממילא גם השעבוד הצף מכוח איגרת החוב "תופס" את המגרש, ואולם אינני נדרשת כלל לשעבוד הצף כאשר קיים במקרה דנן שעבוד ספציפי ולנוכח המסקנה שאליה הגעתי כפי שעוד יפורט.

     סעיף 5(2) לשטר המשכון קובע לאמור כי כטכו מתחייבת "לא למכור, לא להעביר ולא להמחות בכל אופן שהוא את הזכויות הממושכנות או כל חלק מהן, למישהו אחר, בלי הסכמתו של הבנק מראש בכתב;"
     ויותר מכך, בסעיף 5(1) לשטר המשכון קיבלה על עצמה כטכו "… לא לשנות ולא להסכים לשינוי כלשהו במסמך/ים הנ"ל (הסכם הפיתוח - ע.ב.) או בזכויות הממושכנות או בתנאיהם ולא לוותר או להתפשר בגין סכום כלשהו המגיע או שיגיע לממשכנים (כטכו - ע.ב.) על פי או בקשר לזכויות הממושכנות, בלי הסכמתו של הבנק מראש בכתב;"

     הוברר ודומה שגם אין מחלוקת, כי הבנק לא נתבקש וממילא לא נתן את הסכמתו לוויתור כטכו על זכויותיה במגרש; ו"משהושבו" הכספים על ידי מיטבית חלף הזכויות במגרש עם ביטול הסכם המכר, אזי השעבוד על פי תיאור המשכון חל על כספים אלה. אמנם חלק הארי של הכספים "הוחזר" בשיקים לפקודת און אנרגיות, אך ברי כי כך נעשה לבקשת כטכו וחיים כהן, שהוא הבעלים הן בכטכו והן באון אנרגיות. אלא שהשיקים כהגדרתם לעיל, בסכום כולל של 600,000 דולר בצירוף מע"מ מצאו דרכם בחזרה למיטבית, בעסקה סיבובית כפי שתואר לעיל: כאשר אלה הוסבו לכטכו ולאון אנרגיות, לפי העניין, ומהן ל-ל' טאוב ובחזרה למיטבית שמצידה הוציאה חשבונית בהתאם ל-ל' טאוב; ובפועל היוו את התשלום למחצית מהזכויות במגרש.
     הנה כי כן, נמצאנו למדים כי כטכו הפרה את התחייבויותיה מכוח שטר המשכון, "רוקנה" את השעבוד מהנכס העיקרי - הזכויות במחצית המגרש בשווי של 600,000 דולר בתוספת מע"מ. והשאלה היא, מה תרופתו של הבנק. אך טרם שאדרש לשאלה זו, יש לברר את טענותיה של קונסטרקציונס והבעלים שלה - סלומון כהן שהוא כזכור אחיו של חיים כהן - לזכויות במגרש, בהיות קונסטרקציונס בעלת 50% מהון המניות של ל' טאוב, שכיום היא בעלת הזכויות במלואן במגרש מששילמה את מלוא תמורתו.

המשיבה 10 - קונסטרקציונס
14.     תמצית טענותיה של קונסטרקציונס, באמצעות הבעלים בחברה ומנהלה, סלומון כהן, היא שבזכות הועברו לידיה 50% ממניות ל' טאוב המשקפים 50% מהזכויות במגרש - שכן אלה מהווים תמורה לכספים שהעבירו לחיים כהן מעת לעת כדי לסייע בידי האחרון, בסכום כולל של כ-600,000 דולר בצירוף מע"מ, כאשר כטכו עוד היתה קשורה בהסכם הפיתוח והסכם המכר עם מיטבית.
דא עקא, שטענתו של סלומון כהן בדבר הלוואת כספים לחיים כהן נטענה בעלמא ובלא כל תימוכין. לא הוצגה כל אסמכתא להעברת הכספים ולא לקיומה של הלוואה ביחסים שבין חיים כהן לבין סלומון כהן או קונסטרקציונס. אמנם מדובר בשני אחים, ואולם מדובר בסכום משמעותי; מעבר לכך התיעוד מתבקש אף מכך שנטען שההלוואה ניתנה על ידי קונסטרקציונס שהיא תאגיד שמטבע הדברים נדרש לנהל ספרים על פי חוק, הגם שבעניין זה יצוין שנתגלעו סתירות בעדותו של סלומון כהן שלעיתים התייחס לכספים ככסף פרטי שלו. עוד בעדותו, פעם טען סלומון כהן כי הלווה מעת לעת כספים לאחיו כאמור ופעם אחרת טען שקונסטרקציונס הזרימה ל-ל' טאוב את הכספים.
בעניין זה גם נתגלעו סתירות בין עדותו של סלומון כהן שטען שאת הכספים שילם עבור רכישת 50% ממניות ל' טאוב ואילו לילי טאוב טען כי אלה ניתנו על ידי קונסטרקציונס כהלוואת בעלים. מעבר לכל האמור הוברר כי התשלום הראשון, ששולם לכאורה על ידי ל' טאוב למיטבית עבור המגרש - באותה העברה סיבובית כפי שתוארה לעיל - שולם באמצעות השיקים שמקורם בעבודות הפיתוח שביצעה כטכו, באמצעות פסק תשתיות, ואשר התמורה בגינן היתה משועבדת לבנק; ומשכך מקור הכספים איננו בקונסטרקציונס וגם לא בסלומון כהן. יצוין אגב כך כי סלומון כהן בעדותו אישר כי אינו מכיר כלל את השיקים וטרם שנרכשו המניות ב-ל' טאוב לא הכיר כלל את החברה ולא את לילי טאוב.
במצב דברים זה ולנוכח הסתירות הרבות שנתגלעו בעדותו של סלומון כהן, לא הוכח כלל ועיקר שנתן הלוואה לחיים כהן וגם לא שהשקיע או הלווה כספים ל-ל' טאוב. על פי התרשמותי מעדותו, כל כולה של זו נועדה לעזור לחיים כהן בהגנתו, גם אם במחיר אי אמירת אמת; כאשר אין ולא כלום בין טענתו להעברת כספים לחיים כהן בסכום של כ-600,000 דולר, לבין העובדה ש-50% מהון המניות ב-ל' טאוב הועברו לקונסטרקציונס.
נראה לכן מכלל חומר הראיות כי מי שעומד מאחורי אחזקות קונסטרקציונס ב-ל' טאוב ועקב כך גם מחזיק בעקיפין בזכויות ב- 50% מהמגרש, אינה אלא כטכו באמצעות חיים כהן.

יוער בנקודה זו, כי ככל שמדובר ב-ל' טאוב ולילי טאוב, לא הוכח כי אלה ידעו על אודות השעבודים או על הפרתם על ידי כטכו או חיים כהן. העובדה היא כי ל' טאוב שילמה עבור המגרש במלואו וכי גם עבודות הפיתוח בוצעו על ידה באמצעות חברה קבלנית מטעמה.

תרופתו של הבנק - זכות העקיבה
15.     בסיכומים שהגיש, טען הבנק כטענה חלופית, לסעד מכוח זכות העקיבה הנתונה לו בנסיבות המקרה, אחר המגרש וכספי ההשבה. אמנם טענה זו לא נטענה במפורש בכתב התביעה ואולם אני סבורה שהמסקנה בדבר קיומה של זכות עקיבה, מהבחינה המשפטית, עולה ומתבקשת מחומר הראיות, ומשכך יש מקום להידרש אליה. דעתי היא כי זה אמנם הסעד המתאים לנוכח העובדות כפי שנתבהרו בפניי [ראו: ע"א 794/86 החברה המרכזית לשיכון ולבנין בע"מ נ' אגנס פינק פ"ד מז(1) 226, 230 (1990)]. משמעותה של זכות העקיבה היא, שבעל זכות קניינית בנכס - כאשר זה יוצא מרשותו, רשאי לעקוב אחר הנכס בגלגוליו השונים. בדנ"א 2568/97 כנען נ' ממשלות ארה"ב, [פ"ד נז (2) 632 (2003)], התייחס בית משפט לזכות העקיבה תוך ציטוט בהסכמה מפסק דינו של כבוד השופט ז' חשין בע"א 218/57 מקבל הנכסים הרשמי והמפרק של פלס בע"מ נ' מאיר:

"בית המשפט יצווה להשיב לבעליהם נכסים לרבות מעות, באמצעות צו עקיבה בשני מקרים, היינו:כשנשללו הנכסים מאת בעליהם ללא חוק, והם ניתנים לזיהוי בכל צורה שבה נתגלמו, אלא אם כן הגיעו לידי מי שרכשם בתום לב ובתמורה; (שם בעמ' 679).

ובהמשך מבהיר כבוד השופט ת' אור:
"זכות העקיבה משמשת בין היתר, ככלי להשיב לאדם תחליף לנכס שהיה שייך לו ושניטל ממנו שלא כדין. זכות זו מבוססת על עקרון העל הבא למנוע עשיית עושר ולא במשפט של האחד על חשבון חברו... בתמצית, דיני העקיבה נקלטו במשפטנו במסגרת דיני עשיית עושר ולא במשפט הישראליים, והפכו לחלק ממשפטנו הנוהג. פתרון הסוגיות השונות המתעוררות בדינים אלה ופיתוחם ייעשו על ידי בית-המשפט במסגרת העקרון הכללי של דיני עשיית עושר ולא במשפט, כפי שמצא את ביטויו בסעיף 1 לחוק עשיית עושר...". (שם, בעמ' 679-680)

ומן הכלל לענייננו -
במועד ביטול הסכם המכר רכשה כטכו זה מכבר מחצית מהזכויות במגרש בשווי של 600,000 דולר בצירוף מע"מ. עם ביטול הסכם המכר "השיבה" מיטבית סכום זה, שבפעולה סיבובית מצא דרכו בחזרה למיטבית, לאחר שעבר "דרך" ל' טאוב; כאשר עתה בעלת הזכויות במחצית המגרש - ובינתיים במלוא המגרש, מששילמה את יתרת תמורתו - היא ל' טאוב. קונסטרקציונס מחזיקה ב-50% מהון המנויות בל' טאוב המייצגים 50% מהזכויות במגרש.

תהליך העקיבה בנסיבות תיק זה, כפי שתוארו בהרחבה לעיל, "מוביל" למניות המוחזקות בידי קונסטרקציונס. משכך אני מקבלת את התביעה, במובן זה שאני קובעת כי הבנק רשאי כי יירשם לזכותו שעבוד על מניות אלה עד לסכום של 600,000 דולר בתוספת מע"מ; וכך אני מורה.

במצב דברים זה אני מחייבת את כטכו, את חיים כהן ואת קונסטרקציונס בתשלום הוצאות משפט וכן שכר טרחת עורך-דין לבנק בסכום של 45,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין עד התשלום בפועל, בגין הוצאות משפט ממועד הוצאתן ובגין שכר טרחת עורך-דין ממועד פסק-הדין.

אינני רואה מקום לעשות צו להוצאות ביחסים שבין הבנק לבין בעלי הדין האחרים.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הגדרת לקוח בנק

  2. לקוח בנק מועדף

  3. עורך דין נגד בנק

  4. אי כדאיות כלכלית

  5. חוק הבנקאות רישוי

  6. תביעה נגד בנק יהב

  7. התיישנות תביעת בנק

  8. פקודת הבנקאות, 1941

  9. הצעת חוק בנק מח עצם

  10. תביעה נגד בנק איגוד

  11. תביעה נגד בנק לאומי

  12. התניית שירות בשירות

  13. העברה בנקאית בטלפון

  14. היתר עיסקא בנק לאומי

  15. חוק שירות לקוחות בנק

  16. סמכות המפקח על הבנקים

  17. חיוב כפול של לקוח בנק

  18. תביעה נגד בנק דיסקונט

  19. הברחת נכס משועבד לבנק

  20. תנאי מקפח בחוזה בנקאי

  21. סירוב בנק לפריסת חובות

  22. עורך דין לענייני בנקאות

  23. בקשת בנק לפסק דין חלקי

  24. עורך דין לענייני בנקים

  25. התיישנות תביעה נגד בנק

  26. התיישנות תביעה נגד בנק

  27. אחריות הבנק כלפי ערבים

  28. העברה בנקאית ע''י מתחזה

  29. דחיית טענת מרמה נגד בנק

  30. הודעת הבנק ללקוח באיחור

  31. מחיקת המילים למוטב בלבד

  32. מכתב הצהרת כוונות מהבנק

  33. אי מתן שירות בנקאי במועד

  34. עצימת עיניים מצד לקוח בנק

  35. תביעה נגד בנק ערבי ישראלי

  36. התניה פסולה של שירות בנקאי

  37. תביעת בנק נגד ערב של חברה

  38. מניעת מכירת רכב ע''י הבנק

  39. חוב לבנק על מסחר באופציות

  40. זכויות מוכר מול זכויות בנק

  41. העברה בנקאית ללא מסמך בכתב

  42. העברת עובדת בנק לתפקיד אחר

  43. תביעה לתשלום יתרת חוב לבנק

  44. תקופת צינון למפקח על הבנקים

  45. חיוב הבנק (צד ג') בחוב הפסוק

  46. מימוש בטוחות - תביעה נגד בנק

  47. הלוואה חוץ בנקאית ללא הסכם בכתב

  48. בקשה לחייב לחתום על מסמכים בבנק

  49. איך מוכיחים התניית שירות בשירות

  50. הקפאת הרשאה לביצוע עסקאות מט''ח

  51. האם הבנק התנה קבלת שירות בשירות ?

  52. צו הבנקאות (אגרות), התשמ"ג-1983

  53. תביעה של בנק הפועלים על יתרת חוב

  54. אחריות בנק מלווה כלפי רוכשי דירות

  55. תביעת בנק על חוב בחשבון עובר ושב

  56. הודעה בדבר מסירת פרטי זיהוי לבנק

  57. פיצוי מהבנק על דיווח ל-BDI על חוב

  58. תביעת בנק בגין חוב בחשבון של חברה

  59. תקלה באתר בנק לאומי - תביעת פיצויים

  60. עורכי דין המתמחים בתביעות נגד בנקים

  61. הודעה על מתן הוראות ניהול בנקאי תקין

  62. תביעה של בנק בגין חובות אישיים של ערבים

  63. צו הבנקאות (מוסדות כספיים), תש"ל-1970

  64. בקשת מנהל מיוחד למימוש נכס משועבד לבנק

  65. הודעה על תיקון הוראות ניהול בנקאי תקין

  66. התניית שירות בנקאי בפתיחת תוכנית חיסכון

  67. טען כי לא קיבל מהבנק התראה לפני מכתב ההגבלה

  68. לאיזה בית משפט מגישים תביעה נגד לקוח של בנק

  69. צו הבנקאות (פיקדונות ללא תנועה), התש"ס-2000

  70. כללי הבנקאות (הביקורת הפנימית), התשנ"ג-1992

  71. נטען כי הבנק ראה את שני החשבונות כאובליגו אחד

  72. חוק לתיקון פקודת הבנקאות (מס' 9), תשכ"ט-1969

  73. רכישת אופציות על מדד המעו''ף - תביעה נגד בנק

  74. הודעה על שינוי במועד תחולת הוראות ניהול בנקאי תקין

  75. טענו שהבנק הסתיר את המסמכים הרלבנטיים לשאלת ההתיישנות

  76. הוראות הבנקאות (הצגת דו"ח כספי שנתי ופרסומו), התשנ"ב-1991

  77. בקשה שבית המשפט יכריז כי השעבוד גובר על השעבוד לטובת בנק לאומי לישראל

  78. כללים חשבונאיים לחישוב נזילות חובה ונזילות בפועל של תאגידים בנקאיים

  79. תקנות מס הכנסה (הנחה ממס על פקדון במטבע ישראלי בתאגיד בנקאי), התשמ''א-1981

  80. כללי הבנקאות (רישוי) (הגדרת הון תאגיד בנקאי לענין סעיף 23א לחוק), התש"ן-1990

  81. צו הבנקאות (שירות ללקוח)(ביטול הפיקוח על שירותים בנקאיים מסוימים ושינויו במקרים אחרים), התשס"ח-2008

  82. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון