דיני שליחות

בשליחות נחזית מכוח דיני ההשתק השולח מושתק מלטעון טענה שהיא נכונה כשלעצמה - כי השלוח פעל ללא הרשאה - כדי למנוע תוצאה בלתי צודקת, שיסודה בכך שהצד השלישי הסתמך בתום-לב ובסבירות על מצגו של השולח כלפיו ובכך שינה את מצבו לרעה. המצג אינו מקים אפוא שליחות, אלא מונע העלאת טענה בדבר היעדר הרשאה כדי להגן על הצד השלישי הנפגע.

מנגד, השליחות מכוח התנהגות השולח כלפי הצד השלישי על-פי דיני השליחות, ככל שהדבר נוגע ליחסים בין השולח לצד השלישי, היא שליחות לכל דבר ועניין. היא מקנה חובות וזכויות הן לשולח והן לצד השלישי, וקיומה אינו מותנה בכך שהצד השלישי שינה את מצבו לרעה. גם ביחסים בין השלוח לבין השולח נוצר קשר של שליחות, אלא שהשולח רשאי לכפור בקשר זה. הקובע אפוא ביצירת השליחות הוא ההתנהגות האובייקטיבית של השולח, הנתפסת כהרשאה לפעול בשמו גם כאשר הוא לא הרשה לשלוח לעשות כן.

בנסיבות אלה, מכוח הפעלת עקרונות המניעות, תהפוך הרשאה פוטנציאלית להרשאה ממשית, ויווצרו יחסי שליחות בין השולח לבין השלוח, אשר יהא בהם כדי לחייב את השולח כלפי הצד השלישי. במקרה מיוחד זה משתלבים הכללים הדיוניים של המניעות בכללים המהותיים של השליחות, ויוצרים הרשאת השלוח כלפי הצד השלישי.

להלן פסק דין בנושא דיני שליחות:

פסק דין

כללי
1.     התובע הגיש לביצוע שטר חוב שנעשה ביום 22.6.03 ומועד פרעונו הוא 1.12.04 (להלן: "השטר"). הנתבעת חתמה על השטר באמצעות אחיה, כמיופה כוחה (להלן: "חזי" או "האח"). חזי ואביה של הנתבעת ( להלן:" מוריס" או " האב") חתומים כערבים.

הסכום הנקוב בשטר הוא 50,000 דולר ואולם, הסכום הנדרש בבקשת הביצוע הוא 125,000 ₪ נכון ליום 1.12.04.

רקע עובדתי
2.     ביום 18.6.03 חתמה הנתבעת בפני קונסול ישראל בגרמניה על יפוי כח כללי בלתי חוזר לטובת אחיה, חזי (להלן: "יפוי הכח").

באותו מעמד חתמה הנתבעת על תצהיר (להלן:"התצהיר") המסמיך את חזי ללוות בשמה כספים ולשעבד דירה ברח' ארנון 3 ת"א הרשומה על שמה. (במאמר מוסגר יוער, כי הצדדים חלוקים בשאלת זיהוי הדירה בבנין שבכתובת האמורה ואולם מחלוקת זו אינה מצריכה הכרעה לצורך התביעה הנוכחית).

יפוי הכח והתצהיר יקראו להלן גם "מסמכי ההרשאה".

3.     ביום 19.6.03 נחתם בין התובע לבין הנתבעת, באמצעות חזי כמיופה כוחה, הסכם שעבוד והלוואה (להלן: "ההסכם"). לפי האמור בהסכם, לוותה הנתבעת מהתובע סך של 67,800 דולר (להלן:"ההלוואה"). כפי שיפורט להלן, לנתבעת טענות באשר לסכום ההלוואה ועל כך - בהמשך.

4.     במעמד חתימת ההסכם ולהבטחת פרעון ההלוואה, נחתם שטר משכנתא על ידי הנתבעת באמצעות חזי כמיופה כוחה. בנוסף, מסר חזי לתובע להבטחת ההלוואה 18 שיקים וכן שטר חוב על סך 50,000 דולר, הוא שטר החוב נשוא התביעה.

5.     ביום 1.2.05 חתמו התובע וחזי כמיופה כוחה של הנתבעת על הסכם נוסף, על פיו הועמדה יתרת חוב לאותו מועד על סך של 30,350 דולר. כן הוסכם על פריסת התשלומים להחזר יתרת ההלוואה המוסכמת (להלן: "ההסכם המאוחר").

ביום 14.6.05 הועבר סך של 13,200 ₪ מחשבונה של הנתבעת לחשבון ההלוואה.

תמצית טענות הנתבעת
6.     הנתבעת טוענת, כי אחיה ניצל את אמונה המוחלט בו בתואנות שווא וכי לא סיפר לה מאומה על קבלת ההלוואה בשמה ועל שיעבוד דירתה. הנתבעת טוענת כי בחתימתו על ההסכם חרג אחיה מההרשאה שניתנה לו. לטענת הנתבעת התובע ידע על החריגה מההרשאה ועל כן הפעולה שנעשתה בשמה, בטלה לגביה.

7.     עוד טוענת הנתבעת, כי הסכום שננקב בהסכם הוא פיקטיבי ונועד להסתיר ריבית רצחנית. לטענתה, סכום ההלוואה האמיתי היה 50,000 דולר ולא 67,800 דולר. הנתבעת טוענת כי אחיה שילם לפחות סך של 69,477 דולר לפרעון הלוואה של 50,000 דולר, כך שלא נותר חוב.

8.     לטענת הנתבעת, ההסכם בטל או מבוטל מכל אחד מהטעמים הבאים:
א.     בשל כך שנחתם בחוסר תום לב, בתנאי עושק ותוך ניצול מצוקה כספית של אחיה ואביה.
ב.     בשל היותו סותר את תקנת הציבור נוכח שיעור הריבית הקבוע בו.
ג.     בשל היותו חוזה למראית עין, באשר למעשה נחתם בין התובע לבין חזי, כאשר הנתבעת אמורה להיות ערבה לחוזה.

תמצית טענות התובע
9.     לטענת התובע קמה לו הזכות לקבל מהנתבעת את מלוא סכום התביעה הן מכוח שטר החוב והן מכוח ההסכם. התובע מכחיש את כל טענות הנתבעת וטוען כי לא עמדה בנטל הראייה הרובץ לפתחה.

התובע מבקש לדחות את טענות הנתבעת ומכל מקום לטענתו, הנתבעת אינה מתמודדת עם ההסכם המאוחר במסגרתו קיימת הודאה בחוב של 30,350 דולר, אשר לא שולם (למעט סך של 13,200 ₪).

התובע טוען לקנוניה משפחתית בנסיון להתחמק מתשלום החוב.

המסגרת הראייתית
10.     מטעם הנתבעת העידו:
ענ/ 1 - תמיר באום , ענ/ 2 - עידו קוק, ענ/ 3 - חביאר X (חזי), ענ/ 4 - הנתבעת.

מטעם התביעה העידו:
עת/ 1 - צלח רועי. עת/ 2 - עו"ד גיל קריספין. עת/ 3 - עו"ד אסתר קריספין. עת/ 4 - התובע.

סוגיית השליחות
גרסת הנתבעת
11.     הנתבעת מודה כי חתמה על יפוי הכח ועל התצהיר התומך בו, אלא שלטענתה יפוי כח זה לא היה "בלתי חוזר" שכן לא ניתן להבטחת זכות כלשהי של מיופה הכח או של אחר. לטענתה, ההרשאה שניתנה ביפוי הכח היתה רק לצורך ביצוע התחייבויותיה שלה, אלא שהיא לא התחייבה בכל התחייבות ואף לא ידעה כי מתחייבים בשמה. לגרסתה, ההתחייבות האמיתית בהסכם היתה של אחיה אשר נזקק לכספים לצרכיו שלו ובפועל הוא זה שנטל את ההלוואה מהתובע ולא היא.

לשיטת הנתבעת, כיוון שלא היתה כל עסקת יסוד בינה לבין התובע, או בינה לבין אחיה, היוצרת למי מהם זכות כלשהי כלפיה, הרי שאחיה חרג מהרשאתו והפר את חובת הנאמנות שלו ביחס אליה.

12.     הנתבעת טוענת כי התובע ידע שלא נחתמה בינו לבינה כל עסקה ואף ידע שהיא אינה יודעת דבר על ההלוואה שנלקחה בשמה. לטענתה, התובע לא הסתמך על יפוי הכח בתום לב, באשר ידע כי ההלוואה ניתנת לאחיה, והוא בעל דברו האמיתי ולא היא.

13.     הנתבעת מוסיפה ומתייחסת לעורכי הדין גיל ואסתר קריספין, אשר טיפלו בהסכם. לגרסתה גם הם, כמו התובע, היו מודעים לנסיבות שהביאו למתן יפוי הכח והם עצמם ניסחו את התצהיר הנלווה ליפוי הכח. הנתבעת טוענת כי במקום להחתימה על ההסכם עצמו, העדיפו התובע ועורכי הדין קריספין לעשות שימוש ביפוי כח ולהסתיר ממנה את המטרה האמיתית לשמה היו זקוקים ליפוי הכח.

14.     הנתבעת מוסיפה וטוענת כי התובע לא שינה את מצבו לרעה בהסתמכו על יפוי הכח באשר קיבל סכומים העולים על סכום ההלוואה.

גרסת התובע
15.     גרסתו של התובע, שונה מגרסת הנתבעת. התובע מתאר את הרקע שקדם למתן ההלוואה, ומבהיר כי אינו מלווה בשוק האפור ואינו עוסק במתן הלוואות. לדבריו, ההיכרות עם משפחת הנתבעת היתה באמצעות עורכי הדין אסתר וגיל קריספין (להלן:"עוה"ד קריספין"), אשר קודם לכן ייצגו דווקא את משפחת הנתבעת. הפניה הראשונה לתובע היתה מטעם אבי הנתבעת, מאורציו X, אשר פנה לתובע בהצעה כי ירכוש בתי קפה ו/או יכנס כשותף ומשקיע בעסקי משפחת X. בראשית שנת 2003 בקש אביה של הנתבעת עזרה כספית שתשמש מקדמה על חשבון ההשקעה. הואיל והאב והאח לא המציאו בטחונות להלוואה, סירב התובע לתיתה להם. אז הציע האב כי ההלוואה תינתן לנתבעת, אשר לה היתה יכולת כלכלית ונכסים להבטחת החזר ההלוואה. בפני התובע הוצג יפוי כח נוטריוני מיום 30/4/03 אשר הסמיך את האח לקחת הלוואה בשם הנתבעת.

16.     לאור הקשר שנוצר, במהלך חודש מאי 2003 בקשו האב והאח ללוות מהתובע סכום נוסף. מאחר שדובר בסכום ניכר, התנה התובע את מתן ההלוואה הנוספת בבטחונות מתאימים. האב והאח הציעו כי להבטחת ההלוואה, תשעבד הנתבעת במשכנתא בדרגה שניה את הדירה ועוד התחייבו בשמה כי במידה ולא תעמוד בתשלומים, תימכר הדירה. בנוסף, עלתה אפשרות שהתובע ירכוש את הנכס, אך אפשרות זו לא יצאה אל הפועל (עדותו של עו"ד גיל קריספין, עמ' 36 שורה 8 לפרוטוקול).

17.     ההסכם נחתם לאחר שהנתבעת המציאה יפוי כח עדכני מיום 18/6/03 וכן תצהיר בו היא מאשרת לאחיה ללוות כספים ולשעבד את הדירה. ההסכם נערך באמצעות עורכי הדין אסתר וגיל קריספין שמונו כנאמנים לביצועו.

התובע מדגיש, כי לאחר חתימת הסכם, הועבר מתוך כספי ההלוואה סך של 63,000 ₪ לבנק דיסקונט לצורך סילוק חוב הפיגורים בגין המשכנתא שרבצה על הדירה.

18.     בהמשך, בחודש פברואר 2005, נחתם בין התובע לבין חזי כמיופה כוחה של הנתבעת "ההסכם המאוחר" בו צוין כי יתרת החוב עומדת על סך של 30,350 דולר והוסכם על הארכת תקופת ההלוואה. על חשבון ההסכם המאוחר שולם סך 13,200 ₪ בלבד, ונותרה יתרת חוב בסך 27,000 דולר בצירוף ריבית בשיעור 24% עבור ששה חודשים. בסך הכל נותר חוב ע"ס 30,240 דולר ובגינו נפתח תיק ההוצל"פ.

דיון ומסקנות
סוגיית השליחות
19.     בחינה אובייקטיבית של יפוי הכח ושל התצהיר הנלווה לו, מלמדת כי הנתבעת נתנה לאחיה הרשאה מפורשת ללוות כספים ולשעבד את דירתה.

מפאת חשיבותו של התצהיר יובא תוכנו כלשונו:
1.     הנני הבעלים הרשום של דירה ברחוב ארנון 3 בתל אביב הידועה כחלקה 23/3 בגוש 6968, להלן "הדירה".

2.     הנני מאשרת כי נתתי לאחי X חביאר ת.ז. X יפוי כח נוטריוני כללי לפעול בשמי ובמקומי.

3.      על פי יפוי הכח הנ"ל רשאי אחי לפעול עפ"י שיקול דעתו הבלעדי ובין היתר ללוות כספים ולשעבד את הדירה, להתחייב בתשלומים חודשיים או אחרים כאשר הדירה משמשת בטוחה, ליתן יפוי כח לרבות יפוי כח בלתי חוזר לצורך מכירת הדירה ו/או השכרתה ו/או שיעבודה, למנות עורכי דין, להסכים להליכי כינוס נכסים ולפעול על פי שיקול דעתו הבלעדי.

4.      הנני מצהירה כי זהו שמי זו חתימתי ותוכן תצהיר זה - אמת.

עיון בתצהיר מלמד, כי נוסחו הוא קצר ותמציתי, כאשר נאמר בו באופן בהיר ופשוט כי הנתבעת נותנת לאחיה הרשאה: "ללוות כספים ולשעבד את הדירה". הנתבעת מוחזקת כמי שקראה את התצהיר בטרם חתמה עליו. לענין זה נקבע: "בדרך כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא" (הנשיא זוסמן בע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור [1], בעמ' 117)" (עא 1513/99 חיים דטיאשוילי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נד(3) 591, 594).

החזקה האמורה מקבלת משנה תוקף בשים לב לכך שאין מדובר באותיות קטנות הנבלעות במסמך ארוך, אלא בהוראות ברורות הנראות לעין.

20.     נסיונה של הנתבעת לטעון כאילו היא עצמה לא התחייבה בהסכם ההלוואה, אינו מתיישב עם הרשות המפורשת שנתנה לאחיה ליטול הלוואות בשמה.

מתוך הראיות עולה כי הנתבעת נתנה לאחיה את יפוי הכח תוך שהיא מודעת למצבם הכלכלי הקשה של אחיה ואביה והיותם נרדפים על ידי נושים בשוק האפור (סעיף ה.1 עמ' 8 לסיכומי הנתבעת).
לאור הרקע האמור, ניתן לצפות מהנתבעת, אשר הינה אשה משכילה, כי תיזהר בעת מתן יפוי כוח כללי לאחיה ותקפיד הקפדה יתרה באשר לסמכויות שהיא נותנת בידיו. משנתנה הנתבעת בידי אחיה יפוי כוח גורף ועוד הוסיפה בצידו תצהיר תמציתי אשר מבהיר את היקף הסמכויות שנתנה לו, סמכויות הכוללות הרשאה לנטילת הלוואות, אין לה להלין על השימוש שנעשה בהרשאה שנתנה.

21.     הנתבעת העידה בחקירתה כי התרשלה בעת חתימתה על יפוי הכוח והתצהיר הנלווה לו (עמ' 27 שורוה 23 לפרוטוקול). התרשלותה של הנתבעת חמורה במיוחד בשים לב לנסיון העבר שהיה לה עם אחיה. הנתבעת אישרה כי יפוי הכוח הנדון, אינו יפוי הכח הראשון שנתנה לאחיה. היא נתנה לו יפוי כח בשנת 93' גם בשנים 98 ובשנת 99' ( עמ' 24 שורות
3-1 לפרוטקול).

     בשנת 1999 התברר לנתבעת כי אחיה פעל בניגוד להרשאתה ובאמצעות יפוי הכח שנתנה לו, נטל הלוואה מבנק דיסקונט ושיעבד את דירתה. ( עמ' 26 לפרוטוקול). על אף כל זאת, בשנת 2003 שבה הנתבעת ומוסרת בידי אחיה יפוי כוח נוסף אליו היא מצרפת תצהיר נלווה המפרט את הסמכויות שהיא מקנה לו ובכלל כך נטילת הלוואות ושעבוד נכס. לאור התנהלותה, מנועה הנתבעת ומושתקת מלהעלות טענות כנגד השימוש שנעשה במסמכי ההרשאה.

22.     עוד טוענת הנתבעת כי מדובר בעסקה מלאכותית באשר העיסקה האמיתית היתה הלוואה לחזי, כשלמעשה היא ערבה בלבד.

כפי שיפורט להלן, לא מצאתי כי יש יסוד לטענות הנתבעת ולמעלה מן הנדרש יצוין, כי אף אם היתה מתקבלת עמדת הנתבעת בדבר היותה ערבה בלבד ולא חייבת עיקרית, אזי גם כערבה היתה מחויבת בפרעון החוב.

23.     בחינת הנסיבות מלמדת, כי התובע רשאי היה להסתמך על יפוי הכוח והתצהיר הנלווה לו באופן שההתקשרות תהיה עם הנתבעת באמצעות אחיה כמיופה כוחה.


בהקשר זה העיד עו"ד קריספין:
" קודם כל לא חזי קיבל את ההלוואה אלא גילדה. זה שהיא עשתה את זה באמצעות מיופה כוח זה נכון, אבל חלק מהכסף הלך ישירות לחשבון הבנק שלה, בשביל להציל את הדירה שלה, שהבנק רצה לממש". (עמ' 36 שורות 23-26 לפרוטוקול).

הן התובע והן עו"ד קריספין העידו כי היתה העדפה לגיבוש העסקה באופן שהנתבעת תהיה הלווה, מכיוון שלנתבעת, להבדיל מלאחיה, היתה דירה אותה ניתן היה לשעבד להבטחת החזר ההלוואה (עמ' 42 שורות 21-28 לפרוטוקול).

כאשר הנתבעת נותנת יפוי כוח ותצהיר המסמיך את אחיה ליטול הלוואות ולשעבד את הדירה, אין מניעה מצד התובע לראות את הנתבעת כצד להסכם.

קשה להלום, כיצד לאור מודעותה של הנתבעת להתנהלות אחיה אשר פעל בעבר באמצעות יפוי כח שקיבל ממנה בניגוד לאינטרסים שלה, היא שבה ונותנת בידיו יפוי כח נוסף. במצב דברים זה, ניתן לייחס לנתבעת ידיעה והסכמה לכך שאחיה יטול בשמה הלוואות.

24.     לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות לא מצאתי כי עלה בידי הנתבעת להוכיח שאחיה פעל תוך חריגה מהרשאתה.

מכל מקום, גם לו היתה הנתבעת מוכיחה כי אחיה פעל בניגוד להרשאתה, לא היה בכך כדי להביא להפטרה מפרעון החוב ולו מן הטעם שהתובע הוא צד שלישי, אשר הסתמך בתום לב ובסבירות על מצג השליחות שיצרה הנתבעת בחתימתה על מסמכי ההרשאה ושינה את מצבו לרעה. מכוח דיני ההשתק מנועה הנתבעת לטעון כנגד ההרשאה שנתנה שכן יהא בכך להביא לתוצאה בלתי צודקת הפוגעת בתובע.

סוגיית השליחות נדונה בהרחבה בע"א 1873/92 ושם נקבע כי:
"בשליחות נחזית מכוח דיני ההשתק השולח מושתק מלטעון טענה שהיא נכונה כשלעצמה - כי השלוח פעל ללא הרשאה - כדי למנוע תוצאה בלתי צודקת, שיסודה בכך שהצד השלישי הסתמך בתום-לב ובסבירות על מצגו של השולח כלפיו ובכך שינה את מצבו לרעה. המצג אינו מקים אפוא שליחות, אלא מונע העלאת טענה בדבר היעדר הרשאה כדי להגן על הצד השלישי הנפגע. "

וכן:
"מנגד, השליחות מכוח התנהגות השולח כלפי הצד השלישי על-פי דיני השליחות, ככל שהדבר נוגע ליחסים בין השולח לצד השלישי, היא שליחות לכל דבר ועניין. היא מקנה חובות וזכויות הן לשולח והן לצד השלישי, וקיומה אינו מותנה בכך שהצד השלישי שינה את מצבו לרעה. גם ביחסים בין השלוח לבין השולח נוצר קשר של שליחות, אלא שהשולח רשאי לכפור בקשר זה. הקובע אפוא ביצירת השליחות הוא ההתנהגות האובייקטיבית של השולח, הנתפסת כהרשאה לפעול בשמו גם כאשר הוא לא הרשה לשלוח לעשות כן. " (עא 1873/92 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' פנחס הספל, פ"ד נו(6) 529, 540 ).

ועוד נקבע :
"בנסיבות אלה, מכוח הפעלת עקרונות המניעות, תהפוך הרשאה פוטנציאלית להרשאה ממשית, ויווצרו יחסי שליחות בין השולח לבין השלוח, אשר יהא בהם כדי לחייב את השולח כלפי הצד השלישי. במקרה מיוחד זה משתלבים הכללים הדיוניים של המניעות בכללים המהותיים של השליחות, ויוצרים הרשאת השלוח כלפי הצד השלישי". (ע"א 474/80 גרובר נ' תל-יוסף, קבוצת פועלים להתישבות שיתופית בע"מ, פ"ד, לה(4) עמ' 45).

     בענייננו, ניתן לראות בפעולותיה של הנתבעת הרשאה היוצרת שליחות של ממש, באופן שיוצר חיוב כלפי הנתבעת וזכות כלפי התובע וזאת בלא שתהא רלבנטיות לשאלה האם התובע שינה את מצבו לרעה. חתימתה של הנתבעת על יפוי הכוח והתצהיר הנלווה לו, נתפסות כהרשאה לחזי לפעול בשמה, הרשאה המהווה הרשאה אובייקטיבית לכל דבר וענין. התובע, כמו גם עורכי הדין קריספין היו רשאים לנהוג כפי שנהגו ולהסתמך על יפוי הכוח והתצהיר הנלווה לו.

25.     גם אם נבחן את המצב על פי עקרונות השליחות הנחזית, הרי שהתובע הסתמך על המצג שהציגה הנתבעת בפניו על ידי יפוי הכוח והתצהיר ועל יסוד הסתמכות זו שינה מצבו לרעה (בנותנו את ההלוואות). לאור האמור מנועה הנתבעת ומושתקת מלהעלות טענה בדבר היעדר הרשאה.

26.     תקפותה של השליחות מתעצמת נוכח התנהלותה של הנתבעת לאחר חתימתה על מסמכי ההרשאה. בתאריך 14/6/05 הועבר מחשבונה של הנתבעת עבור התובע סך של 13,200 ש"ח (סעיף 10 לתצהירו של ענ/2 עידו קוק). הנתבעת הצהירה כי: "דבר ההלוואה שנלקחה על שמי בשוק האפור נודע לי רק בחודש יוני 2005" (סעיף 30 לתצהיר הנתבעת). העברת הכספים מחשבון הנתבעת אל התובע על חשבון ההלוואה, יש בה משום אישרור פעולותיו של חזי לרבות אשרור נטילת ההלוואה על ידו.

27.     בין יתר טענותיה, מפנה הנתבעת טרוניה כלפי עורכי הדין גיל ואסתר קריספין אשר היו שותפים לעריכת ההסכם והתצהיר ואשר לא התקשרו אליה להסביר לה את השימוש שבכוונתם לעשות בהרשאה שנתנה ואשר לא העבירו אליה את ההסכם גופו.

לא מצאתי כי יש יסוד לטרוניה שמפנה הנתבעת כלפי עורכי הדין קריספין. ראשית, ראוי לציין כי עורכי הדין גיל ואסתר קריספין ייצגו מלכתחילה את אחיה ואביה של הנתבעת ובהמשך ייצגו את שני הצדדים להתקשרות, הן את האח והאב והן את התובע. לאור האמור ההנחה היא כי ניתן לייחס להם נאמנות כלפי כל המעורבים בעסקה. מעבר לכך. לא היתה כל מניעה שהנתבעת עצמה תתקשר לעורכי הדין קריספין לקבלת הסברים ככל שחפצה בכך. הנתבעת היא שבחרה מטעמיה שלה לחתום על המסמכים בלא לפנות בבקשה להסברים ועל כן אין לה להלין אלא על עצמה.

איני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה היה מחובתם של עורכי הדין קריספין להעביר אליה את ההסכם תחת להסתפק ביפוי הכוח ובתצהיר. אכן, לא ניתן לשלול את האפשרות לפיה הדברים היו מתנהלים אחרת ואפילו אולי היתה הנתבעת מסרבת לחתום על הסכם ההלוואה אילו היתה מקבלת אותו לעיונה, ואולם אפשרות זו אינה מלמדת על קיומה של חובה אשר הפרתה מקנה לנתבעת זכויות.
משמסרה הנתבעת מסמכים המייפים את כוחו של חזי ליטול הלוואות, לא היו עורכי הדין מחויבים להעביר לה את ההסכם והיו רשאים לעשות שימוש במסמכי ההרשאה.

עו"ד גיל קריספין העיד כי לא התקשר לנתבעת מאחר שזה לא היה אמצעי זהוי והוא הסתמך על אימות על ידי הקונסול בגרמניה ( עמ' 36 שורה 18 לפרוטוקול) . עוד הבהיר עו"ד גיל קריספין כי בעת שנשלחו לנתבעת יפוי הכח והתצהיר לחתימתה, היתה טיוטה אשר טרם נחתמה ועלתה אפשרות שהדירה תימכר. מאחר שלא היה ברור מה יהיה הנוסח הסופי שעליו יחתמו, לא נשלח לנתבעת נוסח ההסכם אלא תצהיר הכולל גם אופציה של מכירה (עמ' 36 שורות 7-10). בתשובה לשאלה מדוע לא ננקבו בתצהיר תנאי ההלוואה, הבהיר עו"ד קריספין: "אם הייתי כותב את הסכום המדויק, חזי לא יכול היה לעשות בזה שימוש לעיסקה שאינה בדיוק מה שהיה כתוב. כאשר גילדה נמצאת בגרמניה, והעיסקה היא מסחרית-דינמית, יש צורך שיהיה נציג בארץ שאיתו אפשר לעבוד". ( עמ' 36 שורות 27-30 ועמ' 37 שורות 1-5). דברים אלה מתיישבים עם ההגיון ויש בהם כדי להשמיט את היסוד לטרוניות הנתבעת.

על הנתבעת היה לפעול בזהירות בה היה נוהג אדם סביר והיה עליה לדעת כי מרגע שהינה מוסרת יפוי כוח ובנוסף תומכת אותו בתצהיר המפרט בתמציתיות את הסמכויות המוקנות לשלוח, ניתן יהיה לעשות שימוש במסמכים אלה וצד שלישי יהא רשאי להסתמך עליהם, כפי שאכן קרה .

28.     בנסיבות הענין, נדחות טענות הנתבעת לענין השליחות. לאחר שבחנתי את מכלול הראיות, שוכנעתי בקיומה של שליחות אשר התובע ועורכי הדין קריספין הסתמכו עליה כדין.

ההסכם
29.     לטענת הנתבעת, סכום ההלוואה היה למעשה 50,000$ בלבד והסכום שננקב בהסכם כעומד ע"ס 67,800$ אינו אמיתי אלא נועד להסוות ריבית של 5% לחודש במשך ששה חודשי ההלוואה הראשונים ו- ריבית בשיעור של 4% לחודש במשך שנים עשר חודשי ההלוואה האחרונים.

הנתבעת תומכת טענתה בסעיף 26 להסכם המעניק ללווה זכות פרעון מוקדם של ההלוואה כנגד 50,000$. כן נסמכת ההגנה על אישורו של התובע מיום 1/2/05 המתייחס לסכום של 50,000$ בלבד.

עוד טוענת הנתבעת כי 18 התשלומים שהיה על חזי לשלם היו עבור החזרי ריבית בלבד , כאשר את קרן החוב היה חזי אמור לסלק ביום 30/12/04. מתוך הסכומים ששולמו על ידי חזי, מבקשת הנתבעת להסיק כי הריבית שנדרשה עבור החודשים הראשונים של הלוואה היתה 5% לחודש ולא כפי שצוין בהסכם .

30.     לאחר שבחנתי באופן מעמיק את טענות הנתבעת לא מצאתי מקום לקבלן.

ראשית, טענת הנתבעת המתכחשת לסכום ההלוואה הנקוב בהסכם הינה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב שכן בפתח ההסכם מיום 19/6/03 צוין:

" הואיל והממשכן לווה מהמשעבד סך של 67,800 $ ארה"ב כאשר מתוכם סך של 17,800$ דולר ארה"ב כבר ניתנו לו"

הכלל הוא כי לא ניתן לסתור מסמך בכתב על ידי ראיה בעל פה. לענין זה נקבע:

"אפשר, וסעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומנית הוא הוראה מיושנת ופורמליסטית. אולם, היא עדיין חלק מן הדין החל אצלנו. המערער יוצא חוצץ כנגד תוכן ההתחייבות. הוא אינו טוען כי אירעו עניינים לאחר כריתת החוזה. הוא טוען נגד תוכנו של החוזה. "דרישת הכתב אינה מהווה אך מחסום בפני תביעות שווא. היא גם מיועדת להוות מחסום בפני הגנות שווא" (פרידמן וכהן, חוזים (תל-אביב, התשנ"ג) 393). הסיפא לסעיף 80 קובע כי אין סותרים מסמך בכתב על ידי ראיה בעל-פה. "(עא 4408/90 רפאל בן-חיים נ' עמירם גוטמן ).

31.     חרף האמור, קיימת תחושת אי נוחות מהסתמכות על המחסום הראייתי שמציב סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומנית ועל כן מן הראוי לברר את טענות הנתבעת לגופן.

בנסיון לבסס את טענתה לענין סכום ההלוואה נסמכת הנתבעת על דבריו של חזי, הטוען כי קיבל מהתובע רק 50,000$ ויתר הסכומים הם ריבית מוסווית. כבר כאן יצוין, כי לא נתתי אימון בגרסתו של חזי, אשר היתה אינטרסנטית ובלתי מהימנה.
למעשה חזי עצמו השמיט את היסוד לאמינותו עת שהעיד כי פעל בכוונת מרמה ( עמ' 15 שורה 4 לפרוטוקול) וכי אינו בוחל לשקר ( עמ' 20 שורות 6-2 לפרוטוקול). כך שלא מצאתי מקום ליתן כל משקל לעדותו של חזי.

32.     הנתבעת נסמכת גם על נוסחו של סעיף 26 להסכם הקובע:
" ניתנת בזה לממשכן זכות פרעון מוקדם של ההלוואה בכל עת כנגד תשלום 50,000 דולר במזומן ובלבד שעמד עד למועד זה בכל התשלומים החודשיים על פי לוחות הסילוקין של כל ההלוואות".

מנוסחו של הסעיף מבקשת הנתבעת להסיק כי ההלוואה היתה ע"ס 50,000 דולר בלבד, ויתר הסכומים היו ריביות. כפי שיפורט להלן, אינני מקבלת את טענת הנתבעת.

     בהתייחס לסעיף 26 הנ"ל העיד עו"ד גיל קריספין:
" הלוואת בלון היא הלוואה שיש לו לגביה זכות לפירעון מוקדם. מה שכתוב פה הוא שלגבי הסכום של 50,000$ אין קנס. אפילו שההסכם הוא ל-18 חודשים, אפשר לפרוע 50,000$ בלי לשלם ריבית. הסעיף מתייחס רק להלוואת הבלון של 50,000 $ אבל היו עוד שתי הלוואות נוספות". ( עמ' 40 שורות 301 לפרוטוקול).

עו"ד קריספין העיד כי בניגוד לגרסתו של חזי האומר שהסכום של 17,800$ הם ריבית מוסווית, הרי למעשה זה חוב אמיתי. והסביר:
" התשלומים של 17,800$ היו בשיטת שפיצר ושם היה צריך לשלם את כל התשלומים, עם ריבית עבור כל התקופה ל- 18 חודשים. את ה- 50,000$ היה אפשר לפרוע בכל עת, בלי צורך לשלם את הריבית עד תום התקופה" ( עמ' 39 שורות 23-20 לפרוטוקול).

הסברו של עו"ד קריספין, בהיותו מי שייצג את שני הצדדים לעיסקה ואינו בעל דין בתביעה זו, מקובל עלי והריני מעדיפה אותו על פני גרסתו של חזי.

הסבר זה מתיישב עם נוסחו המילולי של הסעיף, אשר ברישא שבו מתייחס לאפשרות לפרעון הלוואה ע"ס 50,000$ ( בלשון יחיד), בעוד שהתנאי המאוזכר בסיפא מתייחס ל"כל ההלוואות" (בלשון רבים).

33.     הנתבעת תולה יתדותיה באישור התובע מיום 1/2/05 בו נאמר:"...לאחר שאקבל מX מאורציו ע"ח הקרן 25,000$ תוותר קרן הלוואה בסך 25,000$..." (נספח 19 לתצהיר חזי).

מעדויות התביעה עולה, כי האישור מיום 1/2/05 התייחס להלוואה ע"ס 50,000$ בלבד שכן באותו מועד שתי הקרנות של ההלוואות ע"ס 2,800$ וע"ס 15,000$ כבר נפרעו ריבית וקרן. לפיכך ביום חתימת האישור, ההלוואה היחידה שנותרה היתה הקרן של ההלוואה ע"ס 50,000$ והאישור התייחס רק להלוואה זו.

גרסת התביעה מועדפת עלי באשר הינה מתיישבת עם כלל הראיות, לרבות האמור בהסכם עצמו. ברישא להסכם, צוינו שלוש הקרנות מהן הורכבה ההלוואה בסך 67,800$, כאשר ביחס לכל קרן נקבעה דרך פירעון אחרת:
הלוואה ע"ס 50,000$ אשר משולמת בתשלומים חודשיים עבור ריבית ותשלום קרן החוב בסוף התקופה ושתי הלוואות נוספות ע"ס 15,000$ וע"ס 2,800$ המשולמות בתשלומים שכוללים קרן וריבית.

גם העובדה כי להבטחת ההלוואה על סך 50,000$ נמסר שטר חוב בסכום תואם ואילו לגבי שאר ההלוואות נמסרו המחאות, תומכת בגרסת התביעה.

34.     לתמיכה בטענותיה, צירפה הנתבעת "חוות דעת" מטעמו של מר עידו קוק. לא מצאתי מקום להסתמך על חוות הדעת האמורה המושתתת כולה על נתונים שמסר חזי למומחה בהסתמך על ההסכם הראשון, תוך התעלמות מהעובדות לאשורן. חוות הדעת אינה עומדת בפני עצמה וההנחות שבבסיסה הן על פי דבריו של חזי ולא על פי הנתונים העובדתיים. למעט ציון הסכומים ששולמו ונתמכים במסמכים (ולמעשה אינם שנויים במחלוקת) אין בחוות הדעת כדי להוכיח את פרעון החוב. מעבר לנדרש יצוין, כי "המומחה" אינו כלכלן ואינו בעל תואר בראיית חשבון או במימון.

35.     בחנתי את תוכן ההסכם תוך התייחסות לנסיבות חתימתו, כפי שפורטו על ידי עדי התביעה בעדויותיהם המקובלות עלי, ולא מצאתי כי יש יסוד לטענת הנתבעת כאילו מדובר בחוזה למראית עין, או בחוזה בלתי חוקי ובלתי מוסרי.

נחה דעתי כי ההסכם מגבש ומשקף נכונה את התנאים שסוכמו על ידי הצדדים מתוך גמירות דעת.

על כן, נדחות הטענות המתייחסות לתוקפו של ההסכם כמו גם לתוכנו.

ההסכם המאוחר
36.     הנתבעת מיקדה את טענותיה ביחס להסכם מיום 19/6/03 ואולם לא התמודדה כלל ועיקר עם ההסכם המאוחר שנחתם בין הצדדים נושא כותרת "נספח להסכם ההלוואה", המכונה לעיל " ההסכם המאוחר".

ההסכם המאוחר אינו נושא תאריך ואולם התובע העיד כי נחתם בחודש פברואר 2005. (סעיף 16 לתצהיר התובע). חזי אישר את חתימתו על ההסכם המאוחר ולא סתר את הטענה ביחס למועד חתימתו. על כן, הריני קובעת כי ההסכם המאוחר נחתם בחודש פברואר 2005.

בהסכם המאוחר אשר נחתם בפברואר 2005, צוין כי יתרת ההלוואה עומדת על סך 30,350 $. אין חולק כי לאחר חתימת ההסכם המאוחר שולם לתובע על החשבון סך של 13,200 ₪ בלבד.

בהתייחס לנסיבות חתימת ההסכם המאוחר העיד עו"ד קריספין:
" מה שאני יודע זה שבחודש פברואר 2005 ישב טורג'מן עם X וגם קצת נעזרו בי, היה לו פתק כזה ואחר והגענו לכך שחסרים עוד 5,000$ שהיו הפרשי תשלומים שלא שולמו וריבית. זה היה הפיגורים. בנוסף, היו עוד 25,000$ שנשארו מהלוואת הבלון לאחר ששילם 25,000$" ( עמ' 41 שורות 20-17 לפרוטוקול).

ההסכם המאוחר משקף את יתרת החוב המוסכמת למועד חתימתו, דהיינו יתרה בסך 30,350$ נכון לפברואר 2005. עם חתימת ההסכם המאוחר אין רלבנטיות להסכם שקדם לו. כל הטענות, ככל שהיו בהתייחס להסכם הראשון, מאבדות את משמעותן אל מול ההסכם המאוחר בו נקבעה יתרת החוב המוסכמת.

37.     הנתבעת לא העלתה טענות של ממש כנגד ההסכם המאוחר ולא נתנה הסבר מניח את הדעת מדוע אין חובה לשלם את הסכום שנקוב בו.

בתצהירי ההגנה אין כל התייחסות להסכם המאוחר ולא הועלתה כל טענה ביחס אליו.

הטענה כאילו הופעל עליו לחץ לחתום על ההסכם המאוחר, הועלתה על ידי חזי רק בחקירתו הנגדית. רק אז טען לראשונה כי חתם על ההסכם המאוחר מכיוון שחשש ממכירת הדירה אשר ניתנה להבטחת ההלוואה.

נסיונו של חזי לטעון כי ההסכם המאוחר נחתם תחת לחץ, אינו מתקבל ולו מן הטעם שהועלה לראשונה בחקירה נגדית. עד שלב החקירה הנגדית, כבש חזי את הגרסה כי ההסכם נחתם תחת לחץ ואיני רואה לייחס משקל משמעותי לגרסה כבושה ומאוחרת במיוחד בענין כל כך משמעותי.

אפילו בחקירתו הנגדית לא ביסס חזי את הטענה בדבר חתימה תחת לחץ ולא הניח תשתית עובדתית אשר יש בה כדי להצביע על קיומו של לחץ בלתי הוגן. מכל מקום, אף אם היתה מתקבלת הטענה כי ההסכם נחתם תחת לחץ ( ולא כך הוא), הרי לא נטען ולא הוכח כי הנתבע פעל לביטול ההסכם תוך זמן סביר לאחר שפסקו הלחץ הכפיה הנטענים.

בהקשר זה יש ליתן את הדעת לכך שטענת הלחץ מתייחסת להסכם מחודש פברואר 2005 כאשר התובע נקט בהליכי הוצל"פ בחודש יוני 2005. במשך החודשים שחלפו מאז חתימת ההסכם המאוחר ועד פתיחת תיק ההוצל"פ, לא פנה חזי בהליך משפטי לביטול ההסכם ו/או לא פעל למניעת מימוש הדירה.
לא זו בלבד שחזי לא פעל לביטול ההסכם אלא שביום 14/6/05 העביר מחשבונה של הנתבעת אל חשבון התובע סך של 13,200 ₪ על חשבון החוב.

לאחר ביצוע התשלום האמור, התחייב חזי לשלם את חובו לתובע, כפי שהעיד:
"אחרי התשלום ב 14.7.05 בשעה 12:00 היתה לנו פגישה במשרד של קריספין....בפגישה תיארתי להם איך אני אשלם את יתרת החוב" (סעיפים 74, 76 לתצהירו). ובהמשך מתאר:" ימים ספורים לאחר מכן הלכתי למשוך 2000 ₪ על מנת להחזיר חלק של החוב..."( סעיף 77 לתצהיר).

גם במכתב שכתב חזי לעו"ד קריספין ביום 21/7/05 (נספח ג' לתצהירו ) הוא מציין כי ימשיך לשלם לתובע בלא שיאיימו עליו ואין הוא מתכחש לחובו.

נכונותו של חזי להחזיר לתובע כספים אינה מתיישבת עם גרסתו הנוכחית לפיה לא נותר חוב כלפי התובע ומשמיטה את היסוד לטענת הפרעון.

38.     ראוי לציין כי גם בסיכומי ההגנה אין התמודדות עניינית עם ההסכם המאוחר. ההתייחסות להסכם המאוחר הועלתה רק בסיכומי התשובה. שתיקתם של הסיכומים ביחס להסכם המאוחר, הינה בגדר שתיקה רועמת המעלה תמיהה וזאת במיוחד נוכח אריכותם של הסיכומים המעלים בפירוט ניכר מצבור רב של טענות.

בהקשר לסיכומי ההגנה, יוער גם כי לא היה מקום לצרף אליהם מסמכים, אשר לא הוגשו כדין במסגרת הבאת הראיות.

סוף דבר

39.     נתתי את דעתי לכל טענה וטענה שהועלתה בסיכומיה המפורטים של הנתבעת, כמו גם בסכומי התשובה מטעמה, אך לא מצאתי כי יש במי מהטענות כדי להפטיר את הנתבעת מפרעון חובה לתובע.

אשר על כן, התביעה מתקבלת.

התובע רשאי לפעול לגביית החוב נשוא תיק ההוצל"פ 0161077057.

הנתבעת תישא בהוצאות ובשכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון