בדיקת תעודה מזהה - תשלום בכרטיס אשראי

במקרה שבו נערכה עסקה בבית עסק, ולספק ישנה אפשרות לוודא שכרטיס האשראי שייך לאדם שמציג אותו על ידי בדיקת השם בתעודת הזהות שלו ועל גבי הכרטיס וכן על ידי השוואת חתימתו של האדם העומד לפניו לחתימה המופיעה בגב הכרטיס ניתן לומר שאם הספק לא פעל כנדרש הוא אחראי להתרחשות הנזק, הגם שקיבל אישור מטעם חברת האשראי לביצוע העסקה.

עם זאת, כאשר הספק פעל בהתאם להנחיות שהכתיבה או הנהיגה חברת האשראי ובדק את הזהות בין החתימה על שובר כרטיס האשראי לחתימה המופיעה בגב הכרטיס, מן הראוי שחברת האשראי תהיה מנועה מלגלג את האחריות על הספק בקרות "שימוש לרעה".נ

הספק מבצע העסקה, בידיו כל הכלים והיתרון הברור בהשוואה למנפיק, למנוע זיוף ושימוש בכרטיסי אשראי גנובים או במספרי כרטיס אשראי הלקוחים מהעתקי שוברי תשלום. על הספק להקפיד על הוראות הבדיקה והזיהוי כלשונן אחרת לוקח על עצמו סיכון.ו

אין זה הגיוני שהמנפיק ייטול את כל הסיכון לעצמו כאשר לא מתקיימות הוראות ההסכם וכאשר אפשרויות הבדיקה שלו מוגבלות לעומת הספק.נ

להלן פסק דין בנושא בדיקת תעודה מזהה - תשלום בכרטיס אשראי:

פסק דין

בפני תביעה כספית בסך 28,614.09 ₪ אשר הוגשה על ידי התובעת, חברה המנפיקה כרטיסי אשראי, נגד נתבעת 1, חברה העוסקת במוצרי חשמל ואלקטרוניקה, נגד נתבע 2 בעל המניות בה ונתבע 3 מורשה החתימה.

א.     טענות התובעת.
     1.     ביום 1.5.02, נחתם בין התובעת לנתבעת 1, באמצעות נתבע 2, הסכם
ספק - בקשה להצטרפות להסדר כרטיסי ישראכרט. (להלן "ההסכם").
בהתאם להסכם, על הנתבעים לכבד כרטיסי אשראי המונפקים על ידי התובעת ללקוחותיה, (להלן "המחזיקים"), ועל התובעת לזכות את חשבון הבנק של נתבעת 1 בסכומי העסקאות, או לחייב את חשבונה של נתבעת 1 בסכומים המגיעים ממנה לתובעת.

     2.     הנתבעים ביצעו עסקאות באמצעות כרטיסי אשראי שהונפקו על ידי
התובעת ופעלו בניגוד להסכם, כאשר לא וידאו כי מי שביצע את העסקאות באמצעות אותם כרטיסים, הם "המחזיקים" ואפשרו, למי שאינם "המחזיקים", לבצע עסקאות בכרטיסים אלה.
התובעת העבירה לחשבונה של נתבעת 1 את תמורת עסקאות אלה, בניכוי עמלתה.

3.     לאחר העברת תמורת העסקאות, הודיעו "המחזיקים" של אותם כרטיסים לתובעת כי העסקאות לא בוצעו על ידם ו/או שהם לא קיבלו את הסחורה וכי העסקאות מבוטלות.

בעקבות הודעות המחזיקים, זיכתה אותם התובעת בסכומי העסקאות, בהם חויבו, בהתאם לקבוע בהוראות חוק כרטיסי חיוב התשמ"ו 1986, (להלן "החוק").

התובעת בקשה לחייב את נתבעת 1 בסכומים אלה, אך ההרשאה בחשבון נתבעת 1 לטובת התובעת בוטלה.
     
     4.     הנתבעים ביחד ולחוד חייבים לתובעת את סכום התביעה.
נתבעת 1 מכוח ההסכם, נתבע 2 חב אישית מתוקף היותו בעל המניות היחידי בנתבעת 1 ונתבע 3 חב אישית, מכוח היותו מורשה חתימה בנתבעת 1.

ב.     טענות הנתבעים

     1.     נתבע 2 רכש את מניות נתבעת 1 בשנת 2004, לאחר ביצוע העסקאות
הנטענות על ידי התובעת ולא היה צד לפעילות הנטענת בכתב התביעה.
טענות התובעת כנגד נתבעים 2-3 הן טענות בעילה של "הרמת המסך", ולא ניתן לחייב מנהלים אלא אם הוכח שאלה הונו ו/או קיפחו נושה ו/או נטלו סיכון לא סביר באשר ליכולתה של נתבעת 1 לפרוע את חובותיה וטענת רשלנות אינה משמשת עילה ל"הרמת המסך".
לאור זאת יש לדחות את התביעה כנגד נתבעים 2-3.

     2.     נתבעת 1 ביצעה את העסקאות ומכתב התביעה לא ניתן ללמוד, לגבי
איזה כרטיסים לא וודאו הנתבעים את זהות מבצעי העסקאות.
לטענת הנתבעים, התובעת משמשת כמונופול ומחליטה איזה עסקאות לכבד ואיזה לא, ללא כל הסבר.

3.     הודעות המחזיקים בדבר הכחשת העסקאות הן שקריות ומתחמקות.
כך, החתימה על שובר החיוב של גב' לירון חתן, נראית כחתימתה, בני פיבניק ודהן אופיר מתחמקים מהעסקאות שביצעו.
לטענת הנתבעים, חלק מהכרטיסים התקבלו ישירות מלקוחות הנתבעת 1 והועברו חלקם בגיהוץ בבית העסק שבו נקנה המוצר וחלק מהעסקאות הועברו בהעברה לנתבעת 1.

4.      הנתבעים אינם חייבים לתובעת כל סכום שהוא. נהפוך הוא, הנתבעת חייבת להם כספים לאור העובדה שחייבה את חשבון נתבעת 1 מבלי שנתנה לחיובים אלה הבהרות, לגבי הסכומים המפורטים בסעיף 17 לכתב ההגנה.
הנתבעים טוענים לקיזוז סכומים אלה. התובעת לא נענתה לדרישת נתבע 3 לקבלת פירוט הקיזוזים והשוברים שנעשו בחשבון נתבעת 1. יתרה מכך, התובעת גירשה ממשרדיה את נתבע 3 ורואה חשבון מטעמו, אשר הגיעו אליה לקבל הפירוט הנ"ל.
לטענת הנתבעים, התובעת נטלה סך 24,500 ₪ ממר ראובן פרת, מחזיק הכרטיס, באמצעותו בוצעה עסקה שמספר השידור שלה הוא 5871732, ולא העבירה סכום זה לנתבעת 1.
לטענת הנתבעים קיימת להם יתרת זכות גדולה אצל התובעת.

ג.      דיון

הצדדים חלוקים בשאלה האם העסקאות מושא תביעה זו בוצעו על ידי מחזיקי הכרטיס, כטענת הנתבעים, או שכטענת התובעת, נעשה בהם שימוש לרעה, מחזיקי הכרטיסים לא ביצעו את העסקאות ולכן התובעת, כדין זיכתה את חשבונות המחזיקים וחייבה את חשבון נתבעת 1 - אולם הוראת הקבע לטובת התובעת בוטלה ובשל כך הוגשה תביעה זו.

אם יוחלט שבדין חייבה התובעת את חשבון נתבעת 1, האם רק על נתבעת 1 לשלם את סכום התביעה לתובעת או גם נתבעים 2-3 חבים לתובעת סכום זה.

נתבע 2 לא הגיש כתב הגנה לאחר שכתב התביעה נמסר לידי אמו, אשר חתמה על קבלתו ביום 20.11.05. הטענות אשר מתייחסות לגביו בכתב ההגנה מטעם נתבעים 1 ו-3 נמחקו, ע"פ החלטתי מיום 11.10.05 .

1.      מר משה אליהו, סגן מנהל מחלקת בטחון, בקרה ואבטחה אצל התובעת הצהיר בפני, שהתובעת פעלה בהתאם להסכם בין הצדדים ולחוק, עת זיכתה את חשבון מחזיקי הכרטיסים וחייבה את חשבון נתבעת 1.

בחקירתו הנגדית הבהיר, כי כאשר מחזיק הכרטיס מתכחש לעסקה, התובעת מזכה אותו בסכומה.
לאחר שהתובעת מחייבת את הספק, היא נותנת לו אפשרות להגיב. אם, כתוצאה מתגובת הספק יש צורך לתקן את הפעולה, התובעת עושה זאת ומזכה שוב את חשבונו (עמוד 6 שורות 20-11 לפרוטוקול).

לטענתו, גם עם נתבע 3 נעשה בירור, בהתאם למסמכים שלא הוצגו לבית המשפט.

על פי עדותו, במקרה נשוא תביעה זו, מחזיקי הכרטיס טענו שאינם מכירים את בית העסק, שחתימתם זויפה והתובעת זיהתה ריכוז סכומים גבוה בעסקאות שהשוברים מולאו ידנית ולא באמצעות מכשיר העברת הפס המגנטי.
לגרסתו, בקר התובעת העלה בחקירתו כי המחזיקים לא ביצעו את העסקאות ושמדובר בהלוואות בשוק האפור (עמוד 7 שורות 17-12 לפרוטוקול).

2.      לטענת מר אליהו, התובעת שלחה לנתבעים פירוט העסקאות שבוטלו. מדובר בשוברי העסקאות ועותק מהם נותר בידי הנתבעים.

מר אליהו השיב, שהוא אישית לא ניהל את הדברים מול הנתבעים, אלא מר מוטי ברקן.
מר אליהו הוסיף, שהמחזיקה בשם חתן, שלחה מכתב הכחשת העסקה לתובעת, לפיו, לא חתמה על העסקה ולא הייתה בבית העסק והגישה תלונה במשטרה. מדובר בעסקת רכישת קלטות ומכשיר די.וי.די. בחנות בתחנה המרכזית בתל אביב בסך של 900 ₪, כאשר חשבונה חויב באמצעות כרטיס האשראי, בסכום של 18,000 ₪ (900 ₪ כפול 24 תשלומים). את הכרטיס היא מסרה להעברה במכשיר האלקטרוני בחנות בשם "סלון יפן" ומסתבר בדיעבד כי בוצעה באמצעותו עסקה ידנית, בחנות "לה פאם", כאשר החתימה בעסקה בחנות "לה פאם", אינה חתימתה.

בהמשך השיב כי העסקה בחנות "לה פאם" אותה המחזיקה מכחישה הייתה בסכום של 1,000 ₪ ולא בסכום של 18,000 ₪.

מר אליהו השיב כי המחזיקים מעולם לא טענו שכרטיסם נגנב וכי נתבעת 1 חויבה בגין הכחשת העסקאות, בין בדרך של קיזוז, או בדרך של חיוב חשבון בית העסק.

3.      מר אליהו הסביר כי אם הייתה הנתבעת, כטענתה, מודיעה לתובעת מראש, שמדובר בעסק העובד גם עם נקודות מכירה, ההסכם שהיה נחתם עמה, אינו הסכם רגיל, אלא הסכם סוכנים ועל התובעת לדעת מיהם כל הגורמים שמהם בית העסק מקבל את השוברים. מר אליהו הוסיף, כי בהסכם סוכנים, בית העסק מתחייב לאחריותו על כל נזק שייגרם כיוון שלתובעת אין שליטה על הסוכנים (עמוד 12 שורות 12-11 ושורה 27 לפרוטוקול).

על פי עדותו, במקרה נשוא תביעה זו, מדובר בהסכם רגיל ולא בהסכם סוכן או יבואן.

4.      מר אליהו השיב, כי התובעת החזירה למחזיק הכרטיס את הסכום של 24,000 ₪ לאחר כחודשיים.

לגרסתו, נתבעת 1 ביטלה את ההרשאה שהייתה לתובעת בחשבונה ולכן התובעת בטלה את ההסכם (עמוד 13 שורות 27-26 ועמוד 14 שורה 2 לפרוטוקול).

5.      עד התביעה אופיר דהן, מחזיק אחד הכרטיסים, שבאמצעותו בוצעה עסקה בחנות "לה פאם" והוכחשה על ידו, העיד בפני כי הוא שלח מכתב לתובעת ובו הוא מכחיש כי ביצע את העסקה עם "לה פאם", החתימה על שובר העסקה אינה חתימתו והוא מעולם לא ביקר בחנות חשמל זו. חשבונו זוכה, על ידי התובעת, בסכום העסקה אשר הוכחשה על ידו (עמוד 15 שורות 23-26 לפרוטוקול)

מר דהן העיד בפני כי כרטיס האשראי שלו מעולם לא נגנב ממנו, הוא דיווח לתובעת על עסקה שלא ביצע וחויב בה וכי התלונן אצל התובעת על כך.

6.     עד התביעה, מר בני פבניק, מחזיק אחד הכרטיסים שבאמצעותו בוצעה עסקה בחנות "לה פאם" והוכחשה על ידי המחזיק, העיד בפני כי שלח לתובעת מכתב הכחשת העסקה וכי לא ביקר בבית העסק "לה פאם". לגרסתו, כרטיסו מעולם לא נגנב ממנו והוא לא קנה מוצרי חשמל בתחנה המרכזית, פרט לכמה דיסקים (עמוד 18 שורות 11,22 לפרוטוקול).

7.      נתבע 3, מר אמציה דמארי, הצהיר בפני, כי נתבעת 1 ביצעה את העסקאות ולעניין זהות המשתמש, הוא פעל כפי שכל חברה פועלת וזאת בהסכמת וידיעת התובעת.

בתצהירו, אישר נתבע 3 את המפורט בכתב ההגנה והוסיף כי התובעת משמשת כמונופול ומשתמשת בכוחה להחליט אם לכבד עסקאות.

8.      בחקירתו הנגדית השיב, כי הוא בעל המניות היחיד ב"לה פאם" אשר הוקמה בשנת 2002 והוא זה שחתם על ההסכם עם התובעת ביום 1.5.02. הוא אישר שקרא את ההסכם ומודע להוראותיו.

לגרסתו, חלק מהעסקאות בוצעו בבית העסק וחלקן על ידי נציגיו במקומות אחרים אשר העבירו אליו את שוברי העסקה (עמוד 19 שורות 21-20 לפרוטוקול).

לגרסתו בבית העסק שלו, שהוא אולם תצוגה של חברה יבואנית, מתבצעות עסקאות במקרים נדירים ואז כרטיס האשראי מועבר במכשיר האלקטרוני. חלק מהעסקאות בוצעו על ידי נציגיו, לא בבית העסק, אלא בחנויות שונות.

נתבע 3 אישר שאין בהסכם הוראה לעניין זה, אך לטענתו, נציג התובעת יודע זאת.
ב"כ התובעת, הפנה את נתבע 3 לסעיף 14 להסכם, לפיו חל על נתבעת 1 איסור קבלת והעברת שוברים ואישורים. נתבע 3 אישר שכתובת בית העסק היא ברחוב אבולעפיה 6 בתל אביב, אך הוא העביר גם שוברים בכתובת אחרת. (עמוד 20 שורה 23 עד עמוד 21 שורה 12 לפרוטוקול).

9.      לגרסתו, היה לו אישור מסוכן התובעת לבצע עסקאות במקומות אחרים מחוץ לבית העסק, לאחר שהסוכן הגיע אליו טרם חתימת ההסכם. נתבע 3 הוסיף, שהוא הסביר לסוכן התובעת ששיטת העבודה של נתבעת 1, היא כזו, שהיא מייבאת מוצרים ומשווקת אותם במקומות רבים בארץ, בעסקאות אשר מבוצעות באמצעות כרטיסי אשראי. (עמוד 22 שורות 20 - 26 לפרוטוקול).

לגרסתו, הסוכן לא הוסיף סיכום דברים זה להסכם למרות שידע וראה, בעת ביקורו בבית העסק, שזוהי שיטת העבודה של נתבעת 1 (עמוד 23 שורות 6-5 לפרוטוקול).

10.      נתבע 3 אישר בחקירתו, כי שובר העסקה אשר בוצעה בכרטיסו של בני פידביק לא עבר במכשיר האלקטרוני, אלא בוצע ידנית והשיב שהעסקה לא בוצעה על ידו, לא הוא העביר את השובר ולכן אינו יכול להעיד לגבי מקרה זה. מי שביצע את העסקה, לא נמצא בארץ ולכן לא הובא לעדות. לגרסתו, הוא אישית לא ביצע אף עסקה אלא עובדיו. (עמוד 24 שורות 18-22 לפרוטוקול).

הנתבעים לא טרחו להביא את מבצעי העסקאות שהוכחשו לעדות, כדי שיאירו את עינינו לשיטת ביצוע העסקאות וזיהוי מבצעיהן.

     ועל אי הבאת עד כבר נקבע כי:
"אי הבאת עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו מחשיפתו לחקירה שכנגד" וכן "... אבכן, ככלל, אי העדת עד רלוונטי "יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו...". (ראה: ע"א 641/87) קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ פד"י (1) 239 בע"מ 245. ת.א. (ראשון לציון) 4712/01 ב.ג. את א. נ' צ'רבוס ניהול, תק- של 2002 (2) 650, עמ' 655.
ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח'. פד"י מה (4), 651, 654) ודי לי בדברים אלו.
     
     11.      לגרסת נתבע 3 :
" אף אחד לא פועל על פי ההסכם הזה במדינת ישראל. כבודו הולך לקנות בסופר מרקט אף אחד לא מסתכל על הכרטיס. מעבירים ומקבלים אישור ואלה הנהלים שלנו. לאחר מכן מעבירים את השובר בכספית כדי לבדוק שהוא בתוקף". (עמוד 23 שורות 23 -26 לפרוטוקול).

נתבע 3 מודה שפעל בניגוד להסכם, ואלו הנהלים שעל פיהם עבדו נציגיו, דהיינו, נתבע 3 מאשר שבעת ביצוע עסקאות בבית העסק שלו, באמצעות כרטיסי אשראי, לא נבדקת תעודת הזהות של מבצע העסקה וזאת בניגוד לנדרש מהם.
בכך הפר את החוזה עם התובעת.

נתבע 3 אישר, שבסעיף 23 להסכם הוא התחייב לשאת בנזקי עסקאות שיוכחשו על ידי מחזיקי הכרטיסים.

ההסכם בין הצדדים

12.      מעדותו של מר אליהו עולה, כי במקרים בהם בית העסק מודיע לתובעת מראש, כי בכוונתו לשווק ולמכור את מוצריו, הן בבית העסק והן באמצעות סוכניו ו/או נציגיו, בנקודות מכירה אשר גם בהם יועברו כרטיסי מבצעי העסקה, מחתימה התובעת את בית העסק על הסכם אחר (הסכם סוכנים) מזה שחתמה נתבעת 1 (הסכם ספק).

בהתאם להסכם בין הצדדים, בית העסק נמצא ברחוב אבולעפיה 6 בתל אביב וזוהי הכתובת היחידה אשר מולאה בסעיף ב' לטופס "פרטים אודות הספק" .

13.      פרק ה' להסכם הספק מאפשר לנתבעת 1 להציב מכשיר נקודות מכירה ו/או מכשיר קורא כרטיס חכם, אשר יאפשר לבית העסק לפעול בהתאם להוראות פרק ב' להסכם העוסק ב"שימוש באמצעים מגנטיים".

פרק ב', הנ"ל מסדיר הצבת מכשיר נקודת מכירה, המעביר נתונים מגנטיים בתקשורת אלקטרונית והוא מדגם, אשר אושר מראש ובכתב על ידי התובעת ומופעל בתאום עמה. (סעיף 31 להסכם).

14.      מנוסח ההסכם ומהעדויות שהובאו בפני עולה, כי הנתבעת לא בקשה להציב מכשירים כאלה בנקודות מכירה נוספות מעבר לכתובת המצוינת בהסכם, והיא הכתובת של בית העסק.

טען בפני נתבע 3, כי סוכם בינו לבין סוכן התובעת, שנתבעת 1 תבצע עסקאות בנקודות מכירה, מעבר לכתובת בית העסק.

מדובר בטענה בעל פה נגד מסמך מכתב ובדברי כבוד השופט יעקב קדמי
"המגמה הבסיסית, הן של החוק -הוראות הסיפא של סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומני והן של ההלכה הפסוקה, היא שלא להתיר הבאת עדות בעל פה כנגד תוכנו של מסמך בכתב (יעקב קדמי "על הראיות" חלק שלישי הדין בראי הפסיקה, מהדורה משולבת ומעודכנת, תשס"ד-2003 עמודים 1307-1305)".

הנתבעים לא הוכיחו את טענתם, לפיה, היו הסכמות בעל פה, בין נתבע 3 לסוכן התובעת, בניגוד להסכם, לעניין ביצוע מכירה גם בנקודות מכירה.

15.     על הנתבעים היה להעיד מטעמם את סוכן התובעת כדי שיתמוך בגרסתם
דברי לעניין אי הבאת עד יפים גם לכאן.

מהמקובץ עולה, כי נתבעת 1 התחייבה למכור את מוצריה, באמצעות המכשיר האלקטרוני בכתובת המצוינת בהסכם זה בלבד ולא בכל כתובת אחרת ולהעביר שם את כרטיסי האשראי במכשיר האלקטרוני.

סעיף 6 להסכם קובע כדלקמן:

"אופן ביצוע המכירה באמצעות כרטיס
6.      בעת מכירת המצרכים ללקוחות ינהג הספק כדלקמן:
א.     יוודא כי הכרטיס המוצג לו עדיין בתוקף, הינו תקין, לא הושחת ולא נעשו בו שינויים, וכי מספר הכרטיס לא נכלל ברשימת הכרטיסים המבוטלים כמפורט בהסכם זה להלן...
ג.     יטביע בשובר את פרטי הכרטיס באמצעות מכונת ההטבעה הכוללת את מספר הספק אצל ישראכרט...
ח.      יחתים את הלקוח על השובר ויוודא כי החתימה שעל השובר זהה לדוגמת החתימה המופיעה על הכרטיס וכי שם הלקוח בחתימה זהה לשם המוטבע בכרטיס למען הסר ספק מובהר, כי אין לכבד כרטיס אשר על גביו לא מופיעה חתימת הלקוח."

העסקאות נשוא תביעה זו.

16.       מהעדויות והראיות אשר הובאו בפני עולה, כי שלושת מחזיקי הכרטיסים, אשר באמצעותם בוצעו העסקאות נשוא תביעה זו, מכחישים את עצם ביצוע העסקה. לגרסת כולם, הם רכשו מוצרים בחנות אחרת וחשבונם חויב בגין עסקאות שבוצעו, כביכול, אצל נתבעת 1, כאשר הם לא רכשו ממנה דבר.בנוסף כרטיס האשראי שלהם היה מוחזק על ידם כל הזמן, לא נגנב ולא נעשה בו שימוש על ידי אחר.
העסקאות בוצעו באמצעות שוברים ידניים ולא הועברו במכשיר האלקטרוני.
גם בכך הנתבעים ביחד ו/או לחוד הפרו את ההסכם עם התובעת.

17.     דהיינו שהמפורט בהסכם כלל לא קוים על ידי נתבע 3 ועל ידי עובדיו. בעסקאות נשוא תביעה זו, המוכחשות על ידי מחזיקי הכרטיסים, לא הועברו הכרטיסים במכשיר האלקטרוני והנתבעים לא פעלו כמפורט בסעיף 6 ג' להסכם, המחייב העברת הכרטיס כאמור.
עוד עולה מנספח ד' לכתב התביעה שכרטיסיהם של המחזיקים חתן, פיבניק ודהן הועברו על שובר ידני שלא הועבר במכשיר האלקטרוני, ושאינו שייך לנתבעת 1, כך שנתבעת 1 פעלה בניגוד לסעיף 14 להסכם האוסר העברת השוברים בין בתי העסק.
סעיף 14 להסכם:
"איסור העברה וקבלה של שוברים ואישורים"

     14. הספק אינו רשאי להעביר לאחר את השוברים שנערכו אצלו ואינו רשאי להעביר לישראכרט לפירעון שוברים שנערכו אצל אחרים או שלא בכתובתו בבקשה...

מחזיקי הכרטיסים הצהירו כי מעולם לא ביצעו עסקאות בסכומים בהם חויבו ,לא ביקרו בבית העסק של הנתבעת וכן הצהירו כי החתימות על שוברי העסקאות זויפו ואינן חתימותיהם.
הנהלים על פיהם עבדו עובדי נתבעת 1 היו כאלה שלא בודקים את הכרטיס ולא מזהים את מבצע העסקה וכל שנבדק היה שיש אישור לחייב את חשבון מחזיק הכרטיס מבחינת סכום העסקה.

נתבעת 1 פעלה שלא על פי ההסכם הן מבחינה זו שבצעה עסקאות שלא בכתובת בית העסק המצוינת בהסכם ושלא על פי הנהלים המפורטים בהסכם.

מחזיקי הכרטיסים העידו בפני כי הודיעו לתובעת שהעסקאות לא בוצעו על ידם וכי חשבונם זוכה בסכום העסקאות.

18.     "המלומדים ברק ופרידמן בספרם "כרטיסי חיוב" הביעו דעתם כי:
"במקרה שבו נערכה עסקה בבית עסק, ולספק ישנה אפשרות לוודא שהכרטיס שייך לאדם שמציג אותו על ידי בדיקת השם בתעודת הזהות שלו ועל גבי הכרטיס וכן על ידי השוואת חתימתו של האדם העומד לפניו לחתימה המופיעה בגב הכרטיס ניתן לומר שאם הספק לא פעל כנדרש הוא אחראי להתרחשות הנזק, הגם שקיבל אישור מטעם חב' האשראי לביצוע העסקה.
עם זאת, כאשר הספק פעל בהתאם להנחיות שהכתיבה או הנהיגה חב' האשראי ובדק את הזהות בין החתימה על שובר כרטיס האשראי לחתימה המופיעה בגב הכרטיס, מן הראוי שחברת האשראי תהיה מנועה מלגלג את האחריות על הספק בקרות "שימוש לרעה".נ
א. ברק וע. פרידמן בספרם "כרטיסי חיוב", הבטים משפטיים ומעשיים של כרטיסי אשראי ובנק, עמ' 327.בע"א (באר שבע) 51/91 ארגון מושבי הנגב נגד דקל תק-מח 92(2) 704. הספק מבצע העסקה, בידיו כל הכלים והיתרון הברור בהשוואה למנפיק, למנוע זיוף ושימוש בכרטיסי אשראי גנובים או במספרי כרטיס אשראי הלקוחים מהעתקי שוברי תשלום. על הספק להקפיד על הוראות הבדיקה והזיהוי כלשונן אחרת לוקח על עצמו סיכון.ו
אין זה הגיוני שהמנפיק ייטול את כל הסיכון לעצמו כאשר לא מתקיימות הוראות ההסכם וכאשר אפשרויות הבדיקה שלו מוגבלות לעומת הספק.נ

ביהמ"ש בשורה ארוכה של פסקי דין נתנו תוקף לסעיפים שהטילו על הספק את מלוא הסיכון לגבי עסקאות שבוצעו. הטלת הנטל והסיכון על כתבי המנפיק תביא למצב בלתי אפשרי מבחינת המנפיק.ב


אני מוצאת שיש איזון בין האחריות המוטלת על המנפיק לזו המוטלת על הספק. המנפיק פטור מאחריות במקרים שעל פי דין יהיה מנוע מלחייב את הלקוח או שיחויב להחזיר ללקוח סכומים שישולמו לספק ולעומת זאת אם יהיה שימוש לרעה בכרטיסי הלקוח או חדלות פירעון המנפיק לא רשאי למנוע תשלום מהספק.ו

ת.א. (בת ים) 2520/99 אפנת מתיו 1990 בע"מ' ישראכרט בע"מ (פס"ד מיום 06/05/01 ע"י כב' השופטת מני גור).נ
ת.א. (תל אביב) 90432 ארז ביטון נ' ישראכרט בע"מ (פס"ד מיום 24/07/01 ע"י כב' השופטת גרוסמן)." (ת.א. 217677/02 פוטומאניה בע"מ נגד ויזה כ.א.ל. כרטיסי אשראי (אתר נבו).

19.     סעיף 23 ג' להסכם קובע:
"...אם ישראכרט תהיה מנועה ע"פ דין מלחייב את הלקוח בגין עסקה כלשהי של הלקוח עם הספק,או שתהיה מחויבת להחזיר ללקוח סכומים שנגבו מהלקוח ושולמו לספק ,תהיה ישראכרט זכאית לפטור מתשלום לספק או לקבלת החזר מהספק....ת.ת.

     סעיף 6א לחוק כרטיסי חיוב התשמ"ו 1986, קובע:

מיום 6.8.1998
תיקון מס' 3
?"? ???"? ??' 1684 <> מיום 6.8.1998 עמ' 328 (?"? 2726 <>)
     "6א.     (א)     הודיע לקוח למנפיק, תוך שלושים ימים מיום שנמסרה הודעת המנפיק על החיוב, שהסכום במסמך המעיד על העסקה הוגדל ללא הרשאה, ישיב לו המנפיק את ההפרש בין הסכום שעליו הודיע הלקוח כי התחייב בו תמורת הנכסים שרכש, לבין הסכום שרשום במסמך, בערכו ביום החיוב (להלן - סכום ההפרש);
     (ב)     המנפיק ישיב את סכום ההפרש, בהקדם האפשרי, אך לא           יאוחר מ-30 ימים מהיום שבו הודיע לו הלקוח כאמור.
     (ג)     אין באמור בסעיף קטן (א) כדי לגרוע מזכותו של מנפיק לחזור ולחייב את הלקוח בסכום ההפרש כאמור בסעיף קטן (א), כולו או חלקו בערכו ביום החיוב, אם נוכח שהלקוח אכן התחייב גם בסכום ההפרש הרשום במסמך כולו או חלקו; המנפיק ימסור ללקוח הודעה המפרטת את הנימוקים לחיוב לפי סעיף קטן זה, לפחות חמישה עשר ימים לפני החיוב בפועל, וימסור ללקוח, לפי דרישתו, עותקי מסמכים שבידו לענין זה.
(ד)     (ד) נמסרה הודעת הלקוח כאמור בסעיף קטן (א) בעל פה או באמצעות הטלפון, רשאי המנפיק לבקש מהלקוח לאשר תוך זמן סביר את ההודעה בכתב לרבות תיאור נסיבות המקרה; ואולם העדר אישור ההודעה בכתב כאמור, לא יגרע מזכויות הלקוח לפי סעיף זה.

     מכאן, שעל המנפיק, על פי החוק, להחזיר ו/או לזכות את מחזיק הכרטיס, בסכומים שחוייב בגין עסקה שלה הוא מתכחש. התובעת, נהגה על פי החוק, וההסכם בעת שזיכתה את חשבונות מחזיקי הכרטיסים בסכומים שחוייבו בגין העסקאות נשוא תביעה זו לאור הכחשותיהם את העסקאות .
     טענת הקיזוז שהועלתה על ידי הנתבעים

19.      איני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעים בסיכומיו לפיה, התובעת לא הכחישה את טענת הקיזוז שלהם. לטענת התובעת. התובעת הציגה את פירוט החיובים וחישוב יתרת החוב של הנתבעת 1.
     מיום 4.8.1994
תיקון מס' 1
ס"ח תשנ"ד מס' 1476 <> מיום 4.8.1994 עמ' 264 (ה"ח 2188 <>)
הנתבעים לא העידו מטעמם את מר פורן, לעניין טענתם לפיה, הוא לא שילם להם במזומן בגין העסקה שביצע.
הנטל להוכחת טענת הקיזוז, מוטל על הנתבעים אשר עליהם לטעון טענה זו בפירוט ולא בעלמא וכן להוכיחה,הנתבעים לא הציגו בפניי כל הודעה בפניי בדבר קיזוז כלשהו בכתב לתובעת.כדי להוכיח את טענת הקיזוז הנטענת על ידם היה עליהם למצער, להעיד מטעמם את אותו מר פורן כדי שישכנע את בית המשפט שסכום העסקה שבוצעה על ידו לא שולמה לנתבעים.

     אחריות נתבע 3

20.     נתבע 3, הודה בריש גלי כי הוא הפר את ההסכם בכך שביצע עסקאות שלא בבית העסק המפורט בהסכם, אלא בנקודות מכירה אחרות. על פי דברי נתבע 3, הוא העביר לתובעת שוברים שנערכו אצל אחרים, ושלא הועברו אצלם במכשיר האלקטרוני, אלא בוצעו ידנית.

מעשים אלה מהווים הפרה יסודית ומהותית של ההסכם כולו, הבנוי על הנחה שהספק מספק מוצרים ללקוחות ואף מטילים עליו חובות בדיקה שונות בעת מכירת מוצרים ללקוח. (כב' השופט רחמים כהן בת.א. 59077/04 ישראכרט נגד מויאל שי השקעות ונכסים).

נתבע 3 אישר, שהוא ועובדיו, בהתאם להוראותיו, פעלו בניגוד להסכם, ולא זיהו כלל את מבצעי העסקאות.

יתרה מכך, מחזיקי הכרטיסים, העידו בפני, כי כלל לא ביצעו עסקה אצל נתבעת 1, אלא בבית עסק אחר, שם הועבר כרטיסם במכשיר האלקטרוני, ומשום מה, חויבו בעסקה נוספת, על ידי נתבעת 1, שם כאמור, כלל לא ביקרו ו/או ביצעו עסקה.
     
מכאן שנתבע 3 הפר את ההסכם הפרה יסודית ומהותית.


חוק החוזים

21.     חוק החוזים והעילות חוזיות אשר הוא מקים, כמו למשל הפרת חובת תום הלב במשא ומתן לכריתת חוזה (סעיף 12 לחוק החוזים), בקיום חוזה (סעיף 39 לחוק החוזים), וכן בכל דיני החיובים באשר הם. בהתאם לסעיף 61(ב) לחוק זה, יכולים להביא לחיוב אישי של אורגן אשר אחראי לכריתת החוזה. זוהי חובה קוגנטית שאין להתנות עליה. הדרישה היא להתנהגות שתיעשה ביושר, בהגינות ובאמון.

"מהותו של עקרון תום הלב טמון בכך שהוא משלב סייגים חברתיים-אתיים לתוך הכללים החלים על פעולות משפטיות ועל פעולות אחרות המתלוות אליהן (ד"נ 7/89 פנידר נ' קסטרו, פ"ד לז(4) 673, 696). זוהי חובה קוגנטית שאין להתנות עליה. הדרישה היא להתנהגות שתיעשה ביושר, בהגינות ובאמון (בג"צ 59/80 שירותי תחבורה באר שבע נ' ביה"ד הארצי לעבודה, פ"ד לה(1), 828)".

ראוי לציין, כי דברים דומים נאמרו גם בהקשר לקיום חובת תום הלב - שבמקרה שבפני כאשר זו הופרה על ידי נתבע 3, בע"א 10385/02 מכנס ואח' נ' ריג'נט השקעות בע"מ ואח', פ"ד נח(2) 53 (להלן: "פרשת מכנס"):

"... להטלת חבות אישית על המנהל אין די להיווכח כי נורמת תום-הלב - המכתיבה רמת התנהגות אובייקטיווית - הופרה, אלא יש להראות שעל המנהל רובץ אשם אישי (סובייקטיווי) למעשים או למחדלים שיש בהם משום ביצוע עוולה או הפרת חובה חוקית".

משהודה בפניי נתבע 3 על צורת ההתנהלות של נתבעת 1 לעניין אי קיומו של ההסכם עם התובעת, בחוסר תום לב, מוטלת עליו חבות אישית כמנהלה ,לעניין החוב נשוא תביעה זו.

22.       מהמקובץ בפסק דיני זה עולה, שהתובעת הוכיחה שנתבעת 1 ביחד עם נתבע 3, הפרו את ההסכם במעשיו ו/או במחדליו של נתבע 3.
עוד עולה, כי העסקאות נשוא תביעה זו לא בוצעו על ידי מחזיקי הכרטיס.

לאור המפורט אני מקבלת את התביעה במלואה.

נתבעת 1 ונתבע 3 ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת סך 28,614.09 ₪, בצירוף ריבית והצמדה כידן מיום 5.4.05 ועד לתשלום בפועל.
כן ישלמו לתובעת הוצאותיה, ובנוסף, שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ בצירוף מע"מ.

התובעת תודיע עד ליום 15.8.06 לגבי המשך ניהול ההליכים נגד נתבעת 2.

בהעדר הודעה תמחק התביעה מחוסר מעש.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוק נתוני אשראי

  2. כרטיס אשראי חסום

  3. ביטול עסקת אשראי

  4. הכחשת עסקת אשראי

  5. זיוף כרטיסי אשראי

  6. העמדת אשראי לפרעון

  7. כרטיס אשראי מזוייף

  8. אי חידוש מסגרת אשראי

  9. תביעה בגין העמדת אשראי

  10. שינוי הסכם אשראי עם הבנק

  11. שימוש לרעה בכרטיס אשראי

  12. הפסקת אשראי על ידי הבנק

  13. שימוש בכרטיס אשראי גנוב

  14. אשראי במסגרת ליווי בנקאי

  15. חיוב על כרטיס אשראי גנוב

  16. תביעה נגד כאל כרטיסי אשראי

  17. חריגה ממסגרת אשראי מאושרת

  18. גביה שלא כדין בכרטיס אשראי

  19. תיקון חוק שירות נתוני אשראי

  20. תביעה של לאומי קארד נגד לקוח

  21. הפסקת אשראי בנק לפרויקט בניה

  22. איבוד כרטיס אשראי בשדה התעופה

  23. טענה כי הבנק ניצל מצוקת אשראי

  24. ביטול קנייה בכרטיס אשראי שנגנב

  25. אחריות ספק בעסקת אשראי טלפונית

  26. תביעה בגלל סירוב הבנק לתת אשראי

  27. רשלנות בשמירה על קוד כרטיס אשראי

  28. דרישה לפתוח חיסכון כתנאי לקבלת אשראי

  29. בקשה לא לחייב חשבון - אשראי דוקומנטרי

  30. בדיקת תעודה מזהה - תשלום בכרטיס אשראי

  31. תקנות שירות נתוני אשראי, התשס''ד-2004

  32. אשראי בריבית נמוכה לרכישת קרנות נאמנות

  33. חוק היטל על אשראי במטבע חוץ, התשמ"ז-1987

  34. הזמנת כרטיסי טיסה באמצעות כרטיס אשראי מזוייף

  35. שימוש בצ'קים או כרטיס אשראי בהליך פשיטת רגל

  36. פיצוי על חוסר אפשרות למשוך כסף בכרטיס אשראי בחו''ל

  37. בקשה להבהרת החלטה ולמתן צו עיקול זמני על מסגרת האשראי

  38. הסתמכות על הבטחה בעל פה על ידי עובדי הבנק כי יינתן אשראי

  39. צו שירות נתוני אשראי (דחיית תחילתו של החוק), התשס"ד-2004

  40. תקנות שירות נתוני אשראי (הכשרה לפקח על פעולות), התש''ע-2009

  41. העובדה שהבנק היה נכון בעבר לסטות ממסגרת האשראי המוסכמת אינה מחייבת

  42. צו שירות נתוני אשראי (דחיית תחילתו של תיקון מס' 3 לחוק), התשס"ט-2009

  43. טוען הבנק כי לא חייב לכבד כל פעולה אשר תביא לחריגה ממסגרת האשראי בחשבון

  44. תקנות השקעות משותפות בנאמנות (עסקאות באשראי ופדיון יחידות באשראי), התשס''א-2001

  45. תקנות הגנת הצרכן (מכירות, מכירות באשראי, מכירה מיוחדת ועסקה ברוכלות), התשמ''ג-1983

  46. תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (קביעת אחידות מטבע בחוזי ביטוח ודמי ביטוח באשראי), התשמ''ד-1984

  47. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון