אכיפת שעבודים לטובת הבנק

להלן פסק דין בנושא אכיפת שעבודים לטובת הבנק:

פסק דין

1.     בפני בקשתו של בנק הפועלים בע"מ (להלן- "הבנק") לאכוף את השיעבודים שנרשמו לטובתו על נכס מקרקעין שבבעלות חברת דר-חן ניהול פרויקטים בע"מ (להלן- "דר-חן") להבטחת חובות דר-חן ואקורד הנדסה בע"מ, כמפורט באגרת החוב שצורפה לבקשה, ולהעניק לכונס הנכסים את כל הסמכויות למימוש הנכס בהסתמך על אגרת החוב.


עיקרי העובדות הדרושות לענין
2.     א.     דר-חן הינה חברה פרטית שנרשמה ביום 16.12.02. בעלי המניות בחברה הם "שי אייזנברג אחזקות והשקעות בע"מ" וחיים סוויסה בחלקים שווים. חתימותיהם של שי אייזנברג וחיים סויסה יחדיו מחייבות את החברה.
ב.     "אקורד הנדסה בע"מ" (בפירוק) (להלן-"אקורד") הינה חברה המצויה בהליכי פירוק בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (פש"ר 1687/04). עובר לפירוקה שימשה כחברה לבניה וביצוע של פרויקטים ממשלתיים. בעלת השליטה באקורד הינה "שי אייזנברג אחזקות והשקעות בע"מ" ובעל המניות היחידי בה הינו שי אייזנברג.
ג.     נכס המקרקעין, עליו רובץ השעבוד נשוא הבקשה, הינו שטח של כ-42,042 מ"ר, הידוע כגוש 39516 חלקה 1, הממוקם באזור התעשיה בדימונה (להלן- "הנכס").
ד.     ביום 16.4.03 נחתם הסכם מכר בין "ליגר מבנים בע"מ" (להלן- "ליגר") לבין דר-חן, להעברת הזכויות בנכס לדר-חן בתמורה לסך של 2,886,000 ₪ (נספח ד' לתגובת לנקרי מיום 6.4.05).
ה.     ביום 12.6.03 נרשם שעבוד על ידי ליגר לטובת דר-חן ללא הגבלה בסכום (נספח ה' לתגובת לנקרי מיום 6.4.05).
ו.     ביום 29.6.03 שונו זכויות החתימה בדר-חן והוחלט כי חתימתו של שי אייזנברג או חיים סויסה ועופר דר יחד יחייבו את דר-חן. על פר’ האסיפה חתומים שי אייזנברג וחיים סויסה (נספח יג' לתגובת לנקרי מיום 6.4.05).

בישיבת דירקטוריון של דר-חן מיום 7.7.03 בה נכח שי אייזנברג, הוחלט על ערבות דר-חן לחובות אקורד לבנק הפועלים ולהסמיך את שי אייזנברג לחתום על כל המסמכים הדרושים לכך (נספח טו' לתגובת לנקרי מיום 6.4.05).
ז.     ביום 7.7.03 נחתמו שתי ערבויות בלתי מוגבלות בסכום לטובת הבנק להבטחת חובותיהם של דר-חן ואקורד, כאשר כל אחת מהחברות ערבה לשניה (נספח א' לתצהירה של הגב' לילך אורבך מטעם הבנק).
ח.     ביום 10.7.03 נחתמה אגרת חוב, לפיה שיעבדה ליגר את זכויותיה של דר-חן לטובת הבנק להבטחת חובותיהן של דר-חן ואקורד לבנק. (נספח ג לבקשה).
ט.     ביום 3.3.04 שלח הבנק מכתב התרעה לדר-חן לפיו חשבון העו"ש שלה עומד בחובה של 160,564 ₪, וכערבה לחובותיה של אקורד היא חבה לבנק סך של 18,680,710 ₪. (נספח ח' לבקשה).
אקורד נקלעה לקשיים כספיים וניתן נגדה צו פירוק. מכאן הבקשה שבפני לאכיפת השיעבודים מכוח ערבותה של דר-חן לחובותיה של אקורד.
עיקרי הבקשה
3.     הנכס המשועבד הועמד כבטוחה לחובותיהם (מכל סוג שהוא) של אקורד ודר-חן לבנק. אגרת החוב מאפשרת לבנק להעמיד לפרעון מידי את הסכומים המובטחים וכל חלק מהם במקרים המנויים בסעיף 17 לאגרת החוב, לרבות כשמונה לאחת מהנערבות או לליגר מפרק או שניתן צו לפירוקן, או שמונה מפרק זמני או שהוטל עיקול על נכסיה, או כאשר חדלו לשלם חובותיהם או ניהול עסקיהם. מכיוון שאקורד מצויה בהליכי פירוק זכאי הבנק לממש השעבוד.
בנוסף, בניגוד להסכם השעבוד חל שינוי בזהות בעלי המניות בחברה, באופן שיובל לנקרי וחיים סויסה הם בעלי המניות, בעוד חברת "שי אייזנברג אחזקות והשקעות בע"מ" "יצאה מהתמונה" וזאת מבלי לידע את הבנק ולקבל הסכמתו מראש, כמתחייב מאגרות החוב. גם במצב זה לפי סע' 23 לאגרת החוב רשאי הבנק לממש השעבוד.
מאחר ואקורד היא שמימנה את רכישת הנכס באשראי - שהועמד לרשותה על ידי הבנק - שועבד הנכס לטובת הבנק גם להבטחת חובות אקורד.

תגובת המשיב לנקרי יובל (בעל 50% ממניותיה של דר-חן)
4.     מסמכי ההתאגדות של דר-חן קבעו כי חתימותיהם של חיים סויסה ומי מטעם "שי אייזנברג אחזקות והשקעות בע"מ" יחד, בצירוף חותמת החברה מחייבים את דר-חן. כך גם צויין במסמכי פתיחת חשבון הבנק של דר-חן בסניף בנק הפועלים בדימונה. השעבוד לא נחתם על ידי סויסה אלא על ידי שי אייזנברג ואין בו כדי לחייב דר-חן. פר’ דר-חן לפיו שונו זכויות החתימה זוייף אף הוא, משסויסה לא חתם עליו. לא היה מקום לרישום השיעבוד הנוסף על ידי ליגר ביום 10.7.03 כיוון שדר-חן שילמה את מלוא התמורה עוד ביום 5.6.03 וקיבלה החזקה בנכס. דר-חן היא היחידה שיכלה, איפוא, לשעבד את הזכויות בנכס. ליגר, עת חתמה על אגרת החוב, שעבדה הנכס שכבר לא שייך לה.
שעבוד הנכס לטובת אקורד מקורו בדחיית בקשתה לאשראי נוסף אלא אם ינתנו בטחונות נוספים. שי אייזנברג בהיותו בעל מניות בדר-חן החליט לעשות בנכסיה כבשלו ושיעבד הנכס לקבלת אשראי נוסף עבור אקורד, שבבעלותו.
לביצוע השיעבוד שונו זכויות החתימה. הדבר נעשה תוך זיוף חתימתו של חיים סויסה על פר’ האסיפה. גם עו"ד פרלמן שאישר חתימתו של סויסה כב"כ החברה, לא ייצג את החברה.
לא הוכח כי אקורד קיבלה אשראי לרכישת הנכס ולא הוכח כי אקורד העבירה כספים לרכישת הנכס הגם שניתן היה להגדיל האשראי לדר-חן לרכישת הנכס במקום ליתן האשראי לרכישת הנכס לאקורד.

דיון
5.     כתב הערבות עליו חתמה דר-חן ביום 7.7.03 (נספח א' לתצהירה של לילך אורבך מטעם הבנק), הינו "ערבות מוחלטת, בלתי מסויגת וללא כל תנאי לפרעון המלא והמדויק של כל הסכומים המגיעים ו/או שיגיעו לבנק מהלקוח (המוגדר כ"אקורד הנדסה בע"מ"- ש.ד.) מדי פעם בפעם, בגין חובות הלקוח ... הכל בצירוף ריבית, דמי עמלה, הפרשי הצמדה והוצאות אחרות מסוג כלשהו..." (סעיף "הערבות", עמ' 1 לכתב הערבות).

אגרת החוב אשר שעבדה את הנכס לטובת הבנק נחתמה ביום 10.7.03 על ידי ליגר (המוגדרת כ"ממשכן") (נספח ז' לתגובת המשיבים; להלן- "אגרת החוב"). הזכויות בנכס שועבדו לטובת הבנק להבטחת חובותיהן של אקורד ודר-חן (המוגדרות כ"נערבות"). נספח התנאים המיוחדים לאגרת החוב מציין, כי "... הבנק יהיה זכאי להפרע על פי אג"ח אך ורק מהנכס המשועבד ולא מנכסים אחרים של ליגר מבנים בע"מ". (נספח ח' לתגובת המשיבים).

סעיף 17 לאגרת החוב, מפרט את המקרים בהם הבנק יהא רשאי להעמיד לפרעון מיידי את הנכס המשועבד על פי אגרת החוב. בין המקרים המנויים מצויים: מינויו של כונס נכסים/ מתן צו כינוס נכסים על רכוש הממשכן ו/או הנערב (ס"ק ג); שינוי בבעלות/ בשליטה על הממשכן ו/או הנערב ביחס למצב ביום חתימת האג"ח (ס"ק ה'); אם פסק הממשכן ו/או הנערב לפרוע חובותיו ו/או לנהל את עסקיו (ס"ק ו'); במקרה של פירוק, פשיטת רגל ועוד של הממשכן ו/או הנערב (ס"ק יב').

לכאורה התקיימו יותר מאחת מהעילות הנ"ל, בהיות אקורד בהליכי פירוק, אי תשלום סכום הערבות ע"י דר-חן בהיותה ערבה לחובות אקורד ושינו זהות בעלי המניות בד-חן.

יחד עם זאת, משדר-חן, מעלה טענות המעיבות על אכיפתה של אגרת החוב כמו טענות של זיוף חתימות וכתוצאה מכך בטלות השיעבוד, או עריכת שעבוד על ידי ליגר, כאשר ליגר כבר אינה הבעלים של הנכס יש להתייחס למספר נקודות עיקריות והן:
א.     היצוג של דר-חן.
ב.     מעמדו של לנקרי - המשיב 1.
ג.     הזיקה שבין אקורד לדר-חן ומעורבותו של סויסה בדר-חן.
ד.     טענות זיוף הפר’ והשפעתו על שיעבוד הנכס.
ה.     נסיבות שעבוד הנכס לטובת הבנק.
ו.     האם השקיע סויסה כסף בדר-חן והמקור הכספי לרכישת הנכס.

היצוג של דר-חן
6.     ההתנגדות המקורית הוגשה על ידי יובל לנקרי, שטען לזכויות של 50% בחברה. בתגובתו ובתצהיר שצורף לא צויינה כלל זיקתו לחברה אלא רק בכותרת. לא צורפה גם החלטת דר-חן לפיה עו"ד גריידי הוסמך לייצגה.
ביום 19.6.05 נשלחה הודעה לביהמ"ש לפיה חיים סויסה בעל 50% מהמניות בחברה הוכרז כחסוי והגב' מלי פרץ, אחותו, מונתה ביום 21.3.05 כאפוטרופא לגופו ולרכושו.
תגובת לנקרי הוגשה ביום 15.3.05. פרוטוקול למינוי של עו"ד גריידי, כב"כ דר-חן, נערך ביום 29.5.05.
ביום 7.6.05 פנה האפוטרופוס הכללי לביהמ"ש לעניני משפחה, משהתברר לו שמלי פרץ, עת מונתה, היתה פושטת רגל. בבקשתו ציין שאין מקום למינוי דירקטור בדר-חן מטעם החסוי או להעסיק עו"ד לייצג את דר-חן מבלי שהדבר יאושר מראש ע"י ביהמ"ש. (בקשה למתן הוראות בתיק של החסוי, חיים סויסה, (תמ"ש 1130/08 ביהמ"ש לעניני משפחה בבאר שבע).

בדיון שהתקיים בבימ"ש לעניני משפחה ביום 1.9.05 בוטל מינויה של הגב' פרץ כאפוטרופא בלעדית של חיים סויסה ונקבע כי דירקטור מטעם חיים סויסה בחברה ומינוי עו"ד שייצג אותו יעשה על ידי הגב' פרץ והקרן לטיפול בחסויים, לאחר מינויים, (בש"א 2583/05 בימ"ש לעניני משפחה ב"ש). התוצאה היא שכל עוד הקרן לא מונתה כאפוטרופא לחסוי, כל הפעולות שנעשו על ידי הגב' פרץ אינן תקפות משבוטל למעשה מינויה כאפוטרופא לחסוי ומשנקבע כי מינוי דירקטור ועו"ד יעשו יעשו יחדיו עם הקרן לטיפול בחסויים. לאור הוראה מפורשת זו של בימ"ש לעניני משפחה מינויו של עו"ד גריידי לייצג את דר-חן חסר תוקף והוא לא היה מוסמך לייצגה. אם מינויו שואב כוחו מלנקרי, גם לנקרי מונה כדירקטור בדר-חן ע"י מלי פרץ, מינוי חסר תוקף. דירקטור חדש לא מונה, מכאן שעו"ד גריידי לא הוסמך לייצג את סויסה ולא את דר-חן ומינויו חסר תוקף.
יחד עם זאת מצאתי לנכון להתייחס לטענות גם לגופו של ענין.

מעמדו של לנקרי
7.     לנקרי העיד שכל שיודע הוא מקורו בנדב פרץ, מלי פרץ ועיון במסמכים. אין לו מידע מידיעה אישית (פר’ 27.12.06 עמ' 296 - 297). לדבריו מונה כדירקטור מטעם מלי פרץ (עמ' 298), אלא שמינויה של מלי פרץ כאפוטרופא לחסוי בוטל בהיותה פושטת רגל. דהיינו לנקרי למעשה אינו דירקטור.

תצהירו של לנקרי כולל האשמות חמורות כנגד רבים בדבר זיוף ומרמה אך אין לו מושג כלל מי האנשים והוא לא היה מעורב אישית בקשר כלשהו עם אותם אנשים או אירועים ואין לו כל אינפורמציה לענין זה (עמ' 302). מעיד שהוא בעל 50% ממניות דר -חן אך לא יודע לומר מתי הועברו לו המניות. גם עיון מעמיק בתצהיר לא עזר לו כי פרט זה לא צויין בתצהיר. להערכתו הוא בעל מניות זה כשנתיים וחצי (עמ' 302 ש' 17 ואילך).

מת/20, שהוגש על ידי הבנק, מתברר שנעשתה העברת מניות ברשם החברות משי אייזנברג אחזקות והשקעות בע"מ לב. ליאם יזמות בע"מ. מועד העברה הוא 12.2.04 וההודעה לרשם החברות היא מיום 3.10.04. בו ביום גם מודיעים לרשם החברות שב. ליאם יזמות בע"מ מעבירה המניות ללנקרי יובל כשמועד העברה הוא 3.10.04. על שתי ההודעות חתום חיים סויסה.
לנקרי מעיד שרכש המניות מאדם בשם בוריס שילם עבור המניות למעלה מחצי מליון ₪ אך אין לו הסכם. משנה דעתו וטוען שקיים הסכם, צריך להיות כזה ושוב משנה דעתו שאין הסכם ושוב משנה דעתו (עמ' 304 - 306). קשה ללמוד מעדות זו אם אכן קיים הסכם אם לאו, כאשר הסכם זה לא הוגש והכל מעורפל.
מאשר שבעת רכישת המניות ידע שהנכס משועבד לבנק הפועלים (עמ' 306 ש' 21 עד עמ' 307 ש' 5), אבל מלי פרץ הסבירה לו את אשר התרחש בחברה והראתה לו מסמך של גרפולוג שזוייפו מסמכים לגבי זכות חתימה. התייעץ עם המשפחה ועם רב והחליט לרכוש הנכס (עמ' 307 ש' 8-23).

משרכש לנקרי את הנכס בידיעה שמשועבד הוא אין הוא נכנס בנעלי סויסה. טענותיו של סויסה כלפי הבנק אינן מזכות אותו ואם טענות לו, עליו להפנותן כלפי אלה שמסרו לו את האינפורמציה ששימשה אותו כבסיס לרכישה ולא לבנק.

כנשאל מאיפה היה לדר-חן הכסף לרכוש הנכס עונה בשאלה "חיים סויסה לא הביא כסף" (עמ' 310 ש' 19 ). מעדותו של לנקרי מתברר שאין הוא יודע דבר, במקרה הטוב מקור הידיעה באחרים ובמקרה הגרוע השערות למיניהן. לנקרי לא רק שלא ידע העובדות אלא נתונים שיכול היה לבדוק לא טרח לעשות כן. אפילו לא את העברת הכספים לחשבון דר-חן ומחשבון דר-חן לאחרים. הרושם הוא שהתצהיר הוכן עבורו והוא חתם עליו מבלי לדעת דבר או חצי דבר לגבי העובדות. בעדותו של לנקרי אין כדי לתרום כהוא זה לתיק. זכויותיו בדר-חן כפופות לשיעבוד, משרכש הנכס בידיעה שהוא משועבד.

הזיקה בין אקורד לבין דר-חן ומעורבותו של חיים סויסה בדר-חן
8.     החוט המקשר בין דר-חן ואקורד הוא שי אייזנברג אשר החזיק במועדים הרלוונטים ב-50% ממניות דר-חן, באמצעות "שי אייזנברג אחזקות והשקעות בע"מ" אשר לה השליטה בחברת אקורד.
שי אייזנברג העיד כי יצר קשר עם נדב פרץ ודני פרץ, אשר ניהלו מרכז מסחרי בדימונה להשבחתו של אותו מרכז. למטרה זו הוקמה דר-חן שתפעל כחברת נדל"ן. מי שקיבל את מחצית המניות בדר-חן הוא חיים סויסה, גיסו של נדב פרץ הנשוי לאחותו, מלי פרץ. כשנשאל אייזנברג מדוע סויסה ענה "...הסוגיה היתה שמבחינתי נדב ודני אמרו לי שיש להם איזה שהן בעיות מסוימות, לא נכנסתי בדיוק מהן הבעיות, ושנציגם יהיה חיים סויסה בתוך התהליך. אני מבחינתי קיבלתי את זה...לא ראיתי בזה משהו פגום שיהיה נציג משפחה" (פר’ 29.10.06, עמ' 23, ש' 11-15). יש ממש בעדות זו של אייזנברג בהתחשב בעובדה שנדב פרץ נשוי למלי פרץ, אחותו של סויסה, ושניהם הוכרזו כפושטי רגל. מעורבותו של סויסה בדר-חן, לגרסת שי, הצטמצמה לחתימה על מסמכים, וגם זה נעשה דרך נדב פרץ כדבריו "...אני חייב לציין שכל ההתנהלות שלי, אני אולי את מר סויסה פגשתי 5-6 פעמים. ההתנהלות השוטפת של החברה הן בחתימת שיקים והן בהתנהלות השוטפת היתה תמיד כזו שנדב לוקח את הדברים לחתימה ומחזיר את זה למחרת חתום..." (שם, עמ' 30, ש' 22 ואילך). "...אפילו שהוא (הכוונה לסויסה- ש.ד.) חתם בבנק אני לא חתמתי איתו ביחד, אני הייתי יום לפני ובדרך כלל הוא היה מופיע יום אחרי בזמנו הפנוי, לוקח אותו נדב ומחתים אותו, לא היתה פגישה עם מנהל בנק הפועלים בדימונה מעולם, שלי או של חיים או של נדב. לא זכורה לי פגישה כזאת בכלל" (שם, עמ' 31, ש' 6-11). כשנשאל שי בשנית על ידיעתו של סויסה באשר לשעבוד הנכס, השיב: "אני מתנצל על זה שאני אומר משהו קצת לא מנומס, אבל אילו חיים סויסה היה יכול להיות פה, אז היית מבינה שלא כל כך אפשר לתקשר איתו במיוחד גם אז, והוא לא בדיוק היה מישהו שמבין באיזה שהוא ענין עסקי מסוים. חיים סויסה היה חותמת של מה שאומרים לו...ואני מצטער שאני כאילו מדבר כך כי הוא בן אדם. אני חושב שהוא בן אדם הגון וישר אבל אני לא בדיוק יודע אפילו אם בנושא החשבוני יודע לעשות חשבון. אמרו לו לחתום והוא חתם" (עמ' 31, 18 ואילך). ובהמשך "הוא בדר"כ שואל נדב איפה לחתום? ואז הוא מקשקש..." (עמ' 58 ש' 14-15).

9.     גם נדב אומר כי הוא היה איש הקשר מטעם סויסה בדר-חן (פר’ 6.12.06 עמ' 219 ש' 15-18). נדב זוהה עם דר-חן על ידי כל אלה שהיה להם קשר עסקי עם דר-חן. כך הפניה אליו על ידי עו"ד טוניק לתשלום שכ"ט (ת/17). כך גם עו"ד רינה כהן חמו, שהעידה שייצגה את נדב פרץ בהליכי פשיטת הרגל וכי הוא נעלם לה מהמשרד ברגע שהוכרז כפושט רגל. לאחר שהתבקשה על ידי עו"ד טוניק, שייצג את דר-חן, לבדוק את העסקה במנהל מקרקעי ישראל, הופיע נדב במשרדה עדכן אותה שהוא מצוי בקשר עם עו"ד טוניק ועובד בדר-חן "אבל את הקשר שלו לחברה הוא לא כל כך הגדיר אבל הבנתי שהוא קשור לדר-חן" (פר’ מוקלד 29.10.06 עמ' 16 ש' 4-7). כשנשאלה אם לנדב היתה מעורבות כלשהי בשעבוד לטובת בנק הפועלים ענתה "יכול להיות שהוא היה מתקשר אלי או מבקש ממני".... (עמ' 15 ש' 11-15). יחד עם זאת מאשרת שנדב ידע על פעולותיה לרישום המשכון (פר’ מוקלד 29.10.06 עמ' 21 ש' 3-1). ידיעתו של נדב, כאיש הקשר של סויסה בדר-חן, היא ידיעתו של סויסה בדבר רישום המשכון ומכאן ניתן להסיק הסכמתו.

10.     עו"ד רביבו, אשר יצג בעבר את אייזנברג העיד כי "נדב היה יד ימינו של אייזנברג מטעם סויסה" (פר’ 13.7.05 עמ' 7 ש' 20-21) "אני יודע שנדב היה איש הקשר היחיד ... מול חיים סויסה.... הדברים שלי עולים מההתנהלות השוטפת היום יומית. כל פעם שהוא היה צריך לטפל בענין כזה או אחר היו אלה שי אייזנברג ונדב פרץ....מי שהביא את עוה"ד רינה חמו כהן לטפל בענינים היה נדב פרץ והוא זה שהשיג מליגר את יפוי הכח שמייפה את כוחה של עוה"ד רינה כהן לטפל במינהל" (עמ' 8 ש' 1-12). לדבריו את ההוראות המנהליות בדר-חן נתנו נדב ושי (עמ' 12 ש' 9-11) ונדב הוא זה שהביא את העסקה של רכישת הנכס (עמ' 13 ש' 8 ו-10).

11.     בעדותו בביהמ"ש ניסה נדב להרחיק עצמו, הצניע חלקו והסתירו. ממכלול העדויות עולה תמונה שהמניות אכן נרשמו על שמו של סויסה באופן פורמלי אך האיש האמיתי, המחליט והמכריע היה נדב פרץ. מת/1 ניתן ללמוד על מעמדו של נדב פרץ בדר-חן עת קיבל יפוי כח יחד עם עו"ד רביבו ועו"ד רינה כהן לעיין בתיק המנהל של הנכס. מדוע יש ליתן לו יפוי כח לכך, אם ניתן כזה לעוה"ד אלא אם לו אינטרס של ממש באופן אישי.

סויסה לא היה מעורב בעסקים ולא ידע כל שהתרחש, הוא עשה את אשר נאמר לו על ידי נדב פרץ. הוא הובא לחתום כאשר עו"ד רביבו עמד על כך. שאלה נכבדה אם המסמכים שנטל נדב פרץ לחתימה לסויסה אכן נחתמו על ידי סויסה. דבר אחד ברור המסמכים הומצאו חתומים כשעליהם מתנוססת חתימה, המתיימרת להיות חתימה של סויסה.

נדב מכחיש כל קשר לדר-חן, אך התייצב כמעט לכל דיון שהתנהל ודר-חן לכאורה נושאת את האותיות הראשונות של שמות ילדיו. במהלך הדיון הגב' מלי פרץ גם רשמה הערות, כאשר היא לא אמורה להעיד (בסופו של יום הוגשה בקשה להעדתה והיא העידה). גם נדב פרץ לא אמור היה להעיד ותצהירו הוגש רק בשלב מאוחר יותר, כשהתברר שבעדותו של לנקרי והעדים הנוספים אין ממש.

טענות זיוף הפרוטוקול והשפעתו על שעבוד הנכס
12.     שי אייזנברג נשאל בחקירתו באשר לחתימת "מסמך המחלוקת", הוא הפר’ מיום 29.6.03, על פיו שונו זכויות החתימה וניתנה לו האפשרות של חתימה בלעדית: "ש. ..השאלה אם אדוני מאשר שבזמן החתימה על הפר’ מר סויסה לא היה...ת. ברור שלא, אבל היה נוכח נדב שלקח את המסמך, כפי שמצוין פה, נסע איתו דרומה והחזיר אותו ביום למחרת" (פר’ מיום 29.10.06, עמ' 63, ש' 18 -23).

עו"ד פרלמן העיד: " המסמך בא לבטא ישיבה שבה נכחנו שי, נדב פרץ ואנוכי... חשבנו שיהיה מגוחך שתדרש עוד חתימה מעבר לזו של שי שהכסף הוא שלו. בהסכמה מוחלטת והרמונית זה מה שהוסכם. אני ניסחתי את ההסכמה... רציתי שתהיה חתימה גם של הצד השני, והנוסח הראשון, שמצוי במחשב האישי שלי שהוחרם על ידי שי, היה נדב פרץ בשם חיים סויסה, על פי יפוי כח, וגם החתימה השניה היתה צריכה להיות שכאשר שי בחו"ל של פרץ ושל עופר דר. אז נדב ביקש ממני לשנות את זה לסויסה, אמרתי לו שאם הוא רוצה לשנות לסויסה, אז גם שסויסה יחתום על כך. הוא נסע לדימונה וחזר עם המסמך למחרת חתום " (פר’ מיום 13.7.05, עמ' 25, ש' 8-22). ובהמשך "המסמך החתום של שי וסויסה נמסר לי באמצעות נדב פרץ.לשאלה מי ביקש ממני לאשר את הפרוטוקול אני משיב, שנדב...לשאלה האם נקטתי באיזה פעולות לברר אם מר סויסה חתם על הפר’ אני משיב שלא. די היה ששי יחתום על זה כיושב ראש גם על פי תקנות החברה" (שם, עמ' 26, ש' 7-11).

נדב פרץ מכחיש שקיבל את פרוטוקול המחלוקת, החתים עליו את סויסה והחזיר את המסמך חתום, וכדבריו: "מעולם לא היה כזה דבר. מעולם לא השתתפתי בישיבה כזאת. מעולם לא קיבלתי לידיי מסמך של שינוי זכויות החתימה להחתים את חיים סויסה" (פר’ 6.12.06, עמ' 156, ש' 23-25). כשנשאל מתי ידע כי שונו זכויות החתימה השיב: "...מתי שבנק הפועלים ביקש מחיים סויסה לשלם 20 מליון ₪ באופן אישי, והוא אמר שהוא לא ערב, ואז הודיעו לו שיש שינוי זכויות החתימה" (שם, עמ' 158, ש' 19-21). נדב העיד לגבי הנוהל הנהוג באקורד ודר-חן לגבי חתימות על מסמכים: "אם זה בדר-חן אז היה יוצא שיק שחיים סויסה היה חותם עליו או ששי אייזנברג היה חותם, מדי פעם היו נותנים לי כסף, אני נוסע לדימונה מחתים את חיים ולחילופין אותו הדבר.זה היה הנוהל בדר-חן. באקורד הנדסה שי אייזנברג חתם" (שם, עמ' 164, ש' 20-23). אף כי הכחיש שאת מסמך המחלוקת לקח לדימונה להחתמתו של סויסה, ציין נדב פרץ כי לעיתים נהג לקחת מסמכים לחתימתו של סויסה. איני מקבלת עדות זו של נדב שלא נטל הפרוטוקול להחתמתו של סויסה. לא ברור אם אכן סויסה בסופו של יום חתם על הפרוטוקול אך עובדתית למחרת היום הומצא הפרוטוקול כשהוא נושא חתימה המתיימרת להיות חתימתו של סויסה. נדב יאמר היום כל דבר שישרת את מטרתו, גם אם יציג העובדות שלא כהווייתן, או יטה אותן לטובתו, אך כל העדויות כולן מצביעות על מעורבותו של נדב בדר-חן כבעל אינטרס של ממש ולא כעושה דברו של סויסה.

13.     בהסכמת הצדדים מונה גרפולוג לצורך הכרעה בשאלה מי חתם על מסמך המחלוקת הוא פר’ בדבר שינוי זכויות חתימה. בחוות הדעת שהוגשה לבית המשפט ציין הגרפולוג, מר נפתלי, כי חילק את המסמכים שהועברו אליו לבדיקה לשתי קבוצות: קבוצה A, מורכבת ממסמכים שמוספרו 1-12 והועברו על הגב' מלי פרץ וקבוצה B שמוספרו 27-38 והם שיקים שהועברו על ידי הבנק. בחלק "ממצאים ומסקנות" לחוות הדעת, כתב מר נפתלי כי "...קרוב לודאי שחותם הדוגמאות בקבוצה A ..לא חתם את חתימת המחלוקת" (עמ' 3, סעיף ה-5). ובהמשך "בהשוואה בין דוגמאות קבוצה B (דוגמאות מבין השיקים) לבין חתימת המחלוקת, קיימת זהות בחלק ניכר ו/או ברוב תכונות הכתב, לרבות בתכונות כתב שכותב מתקשה לחקות, כגון כיווני כתיבה, מיקום יחסי, פריסה במרחב, פסיקי המראה ועוד. לפיכך קיימת אפשרות סבירה שחותם דוגמאות קבוצה B חתם את חתימת המחלוקת" (שם, עמ' 3, סעיף ה-6).

מחקירתו של יונתן נפתלי מיום 29.10.06 מתברר כי המסקנה אליה הגיע כי מי שחתם על המסמכים בקבוצהA , המסמכים שהומצאו על ידי הגב' מלי פרץ, לא סביר שחתם על המסמכים בקבוצה B. כשנשאל מר נפתלי על הסבירות כי אותו אדם חתם על המסמכים בקבוצהA והן על המסמכים בקבוצה B והשינוי מקורו במחלה, השיב "זה מאוד לא סביר, אני לא נתקלתי בדבר כזה. אני לא יכול לשלול זאת לחלוטין" (פר’ מיום 29.10.06, עמ' 4, ש' 14). מנגד לא יכול היה כמובן לאשר כי חיים סויסה חתם את החתימות שהן הבסיס להשוואה.

14.     בהתאם לטבלת המדרג המופיעה בחוות הדעת ומסבירה את ודאות המסקנות ניתן לומר, כי מי שחתם את חתימה B חתם את חתימת המחלוקת, ברמה של אפשרות סבירה שכן.
מנגד מר סויסה לא לא נתן דוגמאות חתימה להשוואה. גם המסמכים שהוגשו למומחה והיוו בסיס לכתיבת חוות דעתו, מטבע הדברים לא זוהו בוודאות כחתימות של סויסה, לכן ממצאי הבדיקה הגרפולוגית אינם חד משמעיים, כל עוד לא ברור שאכן סויסה הוא זה שחתם על המסמכים בקבוצה B.

15.     מאחר ואיש, כאמור, לא יודע איזה מסמכים אכן נחתמו על ידי סויסה והנטל להוכיח טענת הזיוף היא על המשיבים הטוענים לכך ומשסויסה לא התייצב לעדות לא הוכחה הטענה בדבר זיוף הפר’.

הטענה שסויסה לא ידע דבר הזיוף הופרכה גם מתוך המסמכים שצורפו לתצהירה של מלי פרץ (נספח יא). מדובר בהעברת כספים מחשבונה של דר-חן, הוראות שנתנו לבנקים על ידי אייזנברג ב- 22.7.03 ו- 31.07.03, לאחר ששונו זכויות החתימה בדר-חן. מסמכים אלה, לעדותה של מלי פרץ, נמסרו לה על ידי חיים סויסה, דהיינו היו ברשותו. מכאן ניתן להסיק שבזמן אמת ידע סויסה דבר שינוי זכויות החתימה. בנוסף מסמכי הבנק נשלחו לכתובתה של דר-חן בדימונה והועמדו לרשותו של סויסה לבדיקה בכל עת. מלי פרץ העידה שלאחר שינוי זכויות החתימה נמשך סך של מליון ₪ מחשבונה של דר-חן (פר’ 27.12.06 עמ' 360 ש' 2). כך שסויסה או נציגיו ידעו או אמורים היו לדעת דבר שינוי זכויות החתימה. הידיעה היתה קיימת ואם נעשה הדבר שלא בהסכמתו של סויסה או במרמה היו העברות אלה, שבוצעו בחתימה אחת, צריכות להדליק נורות אזהרה אצל המשיבים וחובה היתה עליהם להתריע בפני הבנק שסויסה לא נתן הסכמתו להוצאות הכספיות בחתימתו הבלעדית של שי אייזנברג במיוחד לאור עדותו של אייזנברג אשר העיד שמיום שינוי תנאי החתימה, 19.6.03 ועד להפסקת הפעילות בחודש פברואר 2004 (עמ' 37), נחתמו הרבה שיקים בחתימתו בלבד.

לא ניתן לקבוע ברמת ההסתברות הדרושה במשפט האזרחי, כי חתימתו של סויסה זויפה וכי שינוי זכויות החתימה נעשה שלא בהסכמתו, במיוחד לאור העובדה שסויסה לא הובא להעיד ועל כך אתייחס בהמשך.

16.     בנוסף גם אם זוייף המסמך, לבנק אין כל ידיעה בדבר הזיוף. זכותה של חברה לשנות את זכויות החתימה בה. לא היה כאן מצג כלשהו שהיה בו כדי להדליק נורות אזהרה בבנק, במיוחד לאור העובדה שמסמך זה אושר על ידי עו"ד. הטענה שעו"ד פרלמן לא היה עוה"ד של דר-חן, אינה מסוג הטענות שעל הבנק לדעת או לבדוק או לחקור אחריהן כיוון שמדובר בחכמה וידיעה בדיעבד. אם לא נאמר כך התוצאה תהיה שהבנקים הם אלה שינהלו את כל החברות אם על כל פרט יבקשו אישור של בעלי המניות עצמם או בעלי זכויות החתימה של כולם. גם הטענה שהבנק צריך היה לדעת על קשרים בין עו"ד פרלמן לשי אייזנברג, בחברה אחרת, לאו טענה היא, הבנק אינו יכול לבדוק קשר זה אם איש לא מביא זאת לידיעתו בזמן אמת.

אי העדתו של סויסה
17.     מלי פרץ, אחותו של סויסה מונתה כאפוטרופא לענייניו. מינויה הבלעדי בוטל, כאמור, על ידי ביהמ"ש אשר ביקש למנות בנוסף אליה גם את הקרן לטיפול בחסויים, כן ביקש להסדיר מינוי דירקטור ועו"ד מטעם החסוי לטיפול בענייניו כבעל מניות בדר-חן לאחר מינוי אפוטרופוס לסויסה. לא הוצגה בפני החלטה נוספת של בית המשפט לעניני משפחה שמאן דהוא מונה כאפוטרופוס. מכל מקום, סויסה לא הגיש תצהיר ולא הובא לעדות.
לא הוצגה בפני חוו"ד לפיה נבצר מסויסה להעיד אף כי אחותו טוענת שהוא לוקה בנפשו. לא ניתן לקבוע שהוא שרוי במצב שאינו מתקשר עם הסביבה. גם אם לקה בסכיזופרניה. אי העדתו של סויסה עומדת לרועץ למשיבים כיוון שכל הטענות בדבר הזיוף נטענות בשמו ומפיו. אך בעל הדבר עצמו לא נשמע. אם הטענה שהוא אכן היה מעורב וידע את כל אשר התרחש בדר-חן, הרי שהוא האדם הנכון להעיד על כך. כך גם לגבי הטענות בדבר מרמה וזיוף. טוענים המשיבים כי סויסה לא ידע על השעבוד, טענה זו הינה טענה עובדתית ולא ניתן לקבל טענה זו מפיהם של אחרים בדבר ידיעתו של סויסה אלא היא צריכה להשמע מפי חיים סויסה עצמו. הוא זה שצריך להעיד שלא הסכים לשינוי בעלי זכות החתימה ולשעבוד הנכס לטובת אקורד וכי החתימה על הפר’ בדבר שינוי זכויות החתימה אינה שלו. בכלל הוא זה שצריך ליתן הסבר למעמדו בדר-חן, לאור העובדה שנדב פרץ היה המוציא והמביא בכל הקשור לעניני דר-חן.
יתרה מזו, אם חיים סויסה אינו כשיר לנהל עסקיו, לכאורה, לא היה כשיר לכך גם כאשר הוחתם כבעל מניות בדר-חן שכן מנספח א' לסיכומי הבנק עולה שכבר משנת 2000 סבל מהפרעה מחשבתית וכך גם שעה שחתם על העברת המניות בדר-חן ביום 3.10.04 (ת/20).

בנוסף לא רק שלא הוגשה חוו"ד לגבי מצבו של סויסה גם לא הוצג מסמך פסיכיאטרי עדכני לגבי מצבו. התנהלות זו תמוהה ביותר לאור מצעד העדים, הלא רלוונטיים שהוזמן על ידי המשיבים שהעידו על היותו של סויסה איש עסקים מוצלח. הרבה יותר אפקטיבי היה לזמן את מר סויסה לעדות כדי שאוכל להתרשם ממנו. אם אכן נבצר ממנו להעיד חובה היתה להציג חוו"ד עדכנית. משלא נעשה הדבר ולא הובא העד הרלבנטי ביותר, המסקנה היא שעדותו לא היתה תומכת בעדות המשיבים ובעדותם של אותם עדים שבאו לפאר ולהלל את סויסה כאיש עסקים מוכשר. המשיבים לא הוכיחו שסויסה לא הסכים לשינוי בעלי זכויות החתימה בדר-חן ולא הוכיחו שלא הסכים לשעבוד.

נסיבות שעבוד הנכס
18.     היוזמה לרכישת הנכס המשועבד היתה של נדב פרץ, והוא שניהל את המו"מ מול יוסי אזולאי מנכ"ל ליגר (עדות אייזנברג, פר' 29.10.06 , עמ' 26, ש' 1-4).

עו"ד פרלמן העיד ששעבוד הנכס מקורו בצורך במימון כספי "...כאשר נדרשנו להשלים את התמורה הכספית בגין רכישת המגרש, לא היה לאקורד כסף...ליגר לא הסכימה לשעבד את הקרקע מבלי שכל התמורה תהיה אצלה" (פר’ 13.7.05, עמ' 22, ש' 7-8, 10). ובהמשך "לשאלה למה היה צריך בכלל באותו שלב לשעבד את המגרש, אני משיב מכיוון שזה היה חלק ממערכת הבטחונות שבנק הפועלים דרש מדר-חן ואקורד, מכיוון שבנק הפועלים היה זה שבפועל, בין במישרין ובין בעקיפין, מימן את המגרש הזה. כשאני מדבר על מימון מגרש, צריך לשים לב שזה בא בשתי צורות. האחת, יצירת מסגרות לדר-חן לשלם כליווי בנקאי לקניית המגרש, ופעם שניה, חלק מהחוב שנוצר באקורד היה כיוון ששי היה לוקח כספים מאקורד או מקבוצת החברות שלו, כספים מהשוטף של החברה, ומבצע השקעות" (שם, עמ' 37, ש' 21-22; עמ' 38 1-4).

עו"ד הוברמן, אשר ייצג את ליגר בעסקת המכר הסביר מדוע היה צורך בשעבוד ע"י ליגר. "השעבוד בוצע על ידי דר-חן. טכנית היה צריך שאנחנו ניקח בזה חלק, כי הנכס למעשה היה רשום בשמנו..." (עמ' 5 ש' 14-16). "... מכיוון שהתמורה טרם הושלמה, לא שולמה התמורה, העסקה עוד לא היתה סגורה, ולכן אנחנו דרשנו, לקוח שלי דרש מהם, לבוא ולשלם את יתרת התמורה אם חשוב להם לשעבד את הנכס..." (פר’ מיום 6.12.06, עמ' 7, ש' 8-11). "... קיבלנו שיק בנקאי על 300 אלף ₪... ומאותו רגע, הנכס בעצם היה של חברת דר-חן, לא שלנו, אנחנו רק היינו רשומים עליו טכנית, והם ביקשו לשעבד אותו... אין לי מכתב שבו בוצע השעבוד.." (שם, ש' 16-21). עו"ד הוברמן הדגיש כי ליגר חתמה באופן פורמלי בלבד, נוכח רישום הנכס על שמה, כאשר השעבוד נעשה לבקשתה של דר-חן, וכי היא המשעבדת של הנכס (שם, עמ' 10, ש' 24 ואילך; עמ' 16, ש' 15-16). ת/6 הוא יפוי כח של ליגר לב"כ עו"ד הוברמן ולעו"ד רינה כהן חמו, המייצגת את דר-חן, לרישום השיעבוד. כשנשאלה עוה"ד רינה כהן חמו אם קיבלה יפוי מדר-חן השיבה כי חב' דר-חן לא היתה רשומה במנהל כבעלת זכות ולכן נדרשה על ידי המינהל להציג יפוי כח מטעם חב' ליגר. (פר’ מוקלד מיום 29.10.06 עמ' 20 ש' 4-2).

19.     הטענה כי אגרת החוב שנחתמה על ידי ליגר לטובת הבנק סותרת את הוראת סעיף 9.2 להסכם המכר בין ליגר לחברה מיום 16.4.03, דינה להידחות.
סעיף 9.2 להסכם המכר קובע: "... מוסכם כי לאחר ביצוע התשלום השני יהיה הרוכש רשאי לרשום בעצמו ועל חשבונו משכון ושעבוד מדרגה ראשונה ברשם המשכונות וברשם החברות לטובת הרוכש להבטחת קיום התחייבויות המוכר כאמור בהסכם זה, על זכויות המוכר בנכס והמוכר מתחייב לחתום על כל מסמך שידרש לשם רישום משכון ושעבוד כאמור..." (נספח ד' לתשובת המשיב מיום 6.4.05, עמ' 4, סעיף 9.2).
בישיבת דירקטוריון של ליגר מיום 10.7.03 (נ/7), הסכימה ליגר לערוב כלפי הבנק לפרעון החובות של דר-חן ואקורד באמצעות שעבוד זכויותיה של ליגר בנכס. מנ/5, מיום 28.7.03, ניתן ללמוד, כי דר-חן אישרה למנהל מקרקעי ישראל להוציא כתב התחייבות למשכנתא לטובת בנק הפועלים על הנכס שנרכש מליגר. המסמך אמנם אינו חתום אך הוכן על ידי עו"ד רינה כהן חמו עבור דר-חן.
עו"ד כהן העידה כי את שירותיה עבור דר-חן שכרו עו"ד טוניק בשם דר-חן לצורך בדיקת הנכס נשוא הסכם המכר עם ליגר, ואת שכר הטרחה סיכמה מול דני פרץ או נדב פרץ. עובדה המחזקת הטענה שנדב פרץ היה בעל הענין האמיתי בדר-חן.

20.     איני מקבלת את טענת המשיבים כי לא ניתן להוכיח יוזמתה או הסכמתה של דר-חן לשעבוד הנכס לטובת הבנק. עפ"י העדויות ומסמכי השעבוד שהובאו בפני מתברר כי היוזמה לשעבוד הנכס, לטובת הבנק, היתה של דר-חן, מתוך מחסור פיננסי להשלמת עסקת המכר. הצורך בחתימתה של ליגר על השעבוד מקורו בעובדה שזכויותיה של דר-חן בנכס טרם נרשמו בשמה, כפי שהעיד גם עו"ד רביבו שייצג בתקופה הרלוונטית את דר-חן: "... בשלב זה הזכויות הן אובליגטוריות כיון שהבעלים של הנכס היא עדיין חברת ליגר, ורק היא יכולה להסכים לרישום משכון נוסף" (פר’ מיום 13.7.05, עמ' 13, ש' 6-7). כך גם הסביר עו"ד הוברמן את הצורך בחתימתה של ליגר אף כי לכאורה שולמה מלוא התמורה עבור הנכס, ולעדים אלה אין כל אינטרס בנכס לא היום ולא בעבר ועדותם מקובלת עלי.

המימון לרכישת הנכס המשועבד
21.     אכן לא נלקחה הלוואה ספציפית מהבנק כדי לרכוש הנכס. מנגד לא הוכח שלדר-חן היו המקורות הכספיים לרכישת הנכס. כן הוכח שהועברו כספים של אקורד לדר-חן. לא הוכח שסויסה הפקיד הכסף לדר-חן לשם רכישת הנכס וגם אם כן, הרי שאת הכסף שנטען שהפקיד הוא קיבל חזרה.

המסמכים שצורפו על ידי מלי פרץ לתצהירה לכל היותר מלמדים שלחיים סויסה היה כסף בחשבונו בשלב מסויים, אך אין הם מלמדים ולא הוכח שכסף זה הועבר לדר-חן. בסופו של יום לאחר חקירה הודתה מלי פרץ שאין היא יודעת כמה כסף השקיע חיים סויסה בדר-חן (פר’ 27.12.06 עמ' 341 ש' 21). היא גם הודתה שהכספים שהועברו על ידי חיים סויסה הוחזרו לו (סע' 16 לתצהירה). משהבינה בחקירתה הנגדית שעדות זו משמיטה את הטענה בדבר מרמה הסתבכה בהסברים חסרי הגיון, כשנשאלה לדוגמא לגבי החזר של 266,675 ₪ לחיים סויסה על ידי דר-חן לא ידעה ליתן הסבר (עמ' 359 ש' 15-12).
משלא הוכח כי הנכס נרכש ממקורות של דר-חן, הרי שהטענה שהשעבוד גזל הנכס מדר-חן חסרת בסיס. משנה חשיבות גם לעובדה שלא מדובר בערבות חד צדדית של דר-חן לאקורד אלא גם אקורד חתמה ערבות לדר-חן.

22.      אייזנברג נחקר לגבי מקור הכספים וכדבריו: "ת. העסקה כולה מומנה, כמו גם ההשקעות של השיפוצים, כולם מומנו דרך חברת אקורד הנדסה, שהיתה בעצם החברה
החזקה מבחינה פיננסית, שהיא בעצם העבירה את כל הכספים לחברה" (פר’ מיום 29.10.06, עמ' 27, ש' 3-8). באשר למימון קניית הנכס: "... מימן את זה הבנק. מה לעשות שהבנק רוצה התחייבות. ההתחייבות היתה לתת לו חזרה את המגרש..." (שם, עמ' 56, ש' 3-5). כשנשאל מדוע לא נלקחה הלוואה נוספת השיב: "... היתה בעיה של שעבוד הנכס, ליגר התנתה את שעבוד הנכס במתן כל התשלומים... לכן עד שכל הכספים לא הועברו לא יכולנו לשעבד את הקרקע, וזאת הסיבה שבעצם אקורד הנדסה לקחה את ההתחייבות והעבירה את הכספים לדר-חן" (שם, עמ' 28, ש' 6-17). ובהמשך "שאנחנו פשוט הלכנו ולקחנו עוד אשראי מהבנק, מתוך התחייבות שלנו שבעתיד אנחנו נשעבד את הנכס לטובת הבנק " (שם, עמ' 29, ש' 10 ואילך; ר' גם דבריו של אייזנברג בעמ' 55-56 בענין שעבוד הנכס ומימון רכישתו).

כשנחקר נדב פרץ, לגבי מקור הכסף השיב: "ש. מאיפה היה לדר-חן כסף?.. ת. לחיים סויסה היה הרבה כסף, וכנראה גם לשי, אני לא יודע" (פר’ 6.12.06 עמ' 233, ש' 2-3). בהמשך העיד כי אינו יודע כמה כסף השקיע כל אחד בדר-חן (שם, עמ' 233). "...חיים סויסה הכניס הרבה כסף... הוא סיפר לי שהכניס הרבה כסף לחברה ולאקורד הנדסה. יש שיקים של חיים סויסה שניתנו לחברת אקורד..." (עמ' 234).

לילך אורבך, מנהלת מדור באגף אשראים מיוחדים בבנק הפועלים תל-אביב, העידה: "... לשאלה מה היו המקורות הכספיים שהחברה שילמה עבור רכישת הנכס על פי ההסכם, אני משיבה, שראיתי העברות מאקורד לחברה בסכומים העולים על תמורת הרכישה של הנכס. מאחר שלכסף אין צבע וריח אני לא יכולה להיות ספציפית, אני יכולה להגיד שנכנס כסף ויצא כסף. מאחר והסכומים חופפים והתקופה חופפת וניתן להסיק מכאן את המסקנות המתבקשות" (פר’ מיום 13.7.05, עמ' 6, ש' 3-7).

מר אבי בזורה, שימש כמנהל מרכז עסקים תל-אביב של בנק הפועלים העיד: " ש. ידוע לך מי רכש את הנכס?... ת. דר-חן. ש. דר-חן רכשה את זה באמצעות כספים שלה או באמצעות כספים של הבנק? ת. דר-חן רכשה את הנכס מליגר, המימון של העסקה היה דרך אקורד ודר-חן ומהון עצמי. ש. כמה היה הון עצמי? ת. לא זוכר, אבל היה מרכיב הון עצמי, אני מניח שזה היה במסגרת המדיניות שלנו של סדר גודל של בין 30% ל-50% " (עמ' 22, ש' 5-14).

23.     מסקנתי היא, כי לא נסתרה טענת הבנק שרכישת הנכס מומנה ע"י העברת כספים מאקורד, היא בעלת האשראי לדר-חן. הנסיונות להוכיח כי היה מימון עצמי משמעותי נכשלו, למעט סך של כ-300 אלף ₪ שאוזכרו על ידי עו"ד הוברמן בחקירתו, וניתנו כשיק בנקאי (פר’ מיום 6.12.06, עמ' 7, ש' 16). לא הוכח שסויסה הוא זה שהעביר הכספים לדר-חן. אם אכן העביר סויסה כספים לדר-חן מה היה יותר פשוט מאשר להציג דפי חשבון של העברות כספיות מחשבונו של סויסה לדר-חן. העובדה שלא הוצגו העברות כספיות שכאלה מלמדת שהן לכאורה לא נעשו.

המסקנה המתבקשת היא, כי מימון הנכס נעשה מכספי הבנק שהועמדו כאשראי לאקורד אשר העבירה אותם לדר-חן. על כן שועבד הנכס גם להבטחת חובות אקורד.

מימוש השעבוד מתבקש נוכח ערבותה של דר-חן לחובותיה של אקורד, כאשר לא הוכח
כי הושגה שלא כדין או במרמה, משסויסה לא הובא להעיד ולא הוכח שנבצר ממנו הדבר לאור מצבו הרפואי, באין חוו"ד פסיכיאטרית לענין זה. דחיית הבקשה משמעותה השארת הנכס בדר-חן מבלי שהוכח שהיא שילמה ממקורותיה עבור רכישתו.

24.     סוף דבר, אני מקבלת את הבקשה לאכיפת שעבוד, וממנה את עוה"ד רמית למפרט ככונסת נכסים לנכס המשועבד נשוא בקשה זו. סמכויותיה כמפורט בסע' 10-1 לבקשה. מכירת הנכס או העסקת בעלי מקצוע כפופה לאישור ביהמ"ש. כונסת הנכסים תחתום על התחייבות בסך 200,000 ₪.

25.     תיק שענינו אכיפת שיעבודים הוסט על ידי המשיבים לכיוונים לא עניניים שאין בהם דבר וחצי דבר לאכיפת השיעבודים, תוך הזמנת עדים לא רלוונטים, תצהירים שלא הוגשו במועד ובקשות חוזרות ונשנות להשמעת עדים ללא הגשת תצהירים, בנימוק שמסרבים הם לחתום על תצהיר והנה מתברר שעובדות אלה לא היו מדוייקות בלשון המעטה. בנוסף, בסיכומיהם ציטטו המשיבים מפרוטוקול הדיון מבלי להפנות לעמוד הרלוונטי והנה מתברר, להפתעתי הרבה, שהציטוט אינו מדוייק והושמטו ממנו האימרות המהותיות שאינן משרתות את האינטרסים של המשיבים. זאת אני רואה בחומרה. (כך למשל הציטוט בסע' 10 לסיכומי המשיבים לעומת דברי העד בעמ' 10-15 פר’ 13.7.05 ואין זה המקום היחיד. פירוט נרחב נמצא בסע' 1 - 2 לסיכומי הבנק). לאור התנהלות זו מצאתי לחייב המשיבים יחד ולחוד לשלם לבנק הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסכום של 45,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. שעבוד שביושר

  2. שעבוד על מניה

  3. מימוש שעבוד ציוד

  4. שעבוד תוכנית חיסכון

  5. בקשה לאכיפת שעבודים

  6. המחאה על דרך השעבוד

  7. שעבוד לא רשום מול עיקול

  8. אכיפת שעבודים לטובת הבנק

  9. ביטול שעבוד ברשם המשכונות

  10. אכיפת שעבוד על פי איגרת חוב

  11. אישור צו שעבוד על בתי מגורים

  12. צו מניעה - עיכוב מימוש השעבוד

  13. המחאת זכויות שלא על דרך שעבוד

  14. אכיפת שעבוד של חברה בפירוק מרצון

  15. תקנות הגנת השכר (עיקול, העברה ושעבוד), תשל''ג-1973

  16. בקשה לפדיון זכויות שעבוד למניעת פירוק השיתוף בנכס לשם מימושו

  17. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון