להלן פסק דין בנושא תביעת שיבוב בגין שריפה: פסק דין מבוא 1. התובעת - כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "כלל"), חברה לביטוח רשומה כחוק בישראל, הגישה כנגד הנתבעים תביעת תחלוף ע"ס של 562,171 ₪ בגין תגמולי ביטוח ששילמה למבוטחיה כמפורט להלן, וזאת בגין אירוע שריפה מיום 3.9.98 (להלן: "האירוע"). 2. הנתבע מס' 1 (להלן: "אהרון") והנתבע מס' 2 (להלן: "נתן") (אהרון ונתן יקראו להלן יחדיו:"מושכל") היו בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו בעלי הזכויות בכל שטח משק 44 במושב גנות (להלן: "המשק"), לרבות המבנים שבו. 3. בהסכם שנחתם ביום 24.11.96 בין מושכל מצד אחד לבין הנתבע שכנגד מס' 5 (להלן: "קובי"), הושכר לאחרון שטח של 200 מ"ר בחלק הדרומי של מבנה הנמצא במשק (להלן: "מבנה קובי"), וזאת לתקופה, כולל אופציה, מיום 1.12.96 ועד ליום 30.11.98 (להלן: "הסכם קובי"). 4. בהסכם שנחתם ביום 10/1/97 בין מושכל מצד אחד לבין הנתבעת שכנגד מס' 4 - חברה פרטית (להלן: "שלטי דימור"), הנתבע שכנגד מס' 2 (להלן: "שמעון") והנתבע שכנגד מס' 3 (להלן: "בן ציון") (שלטי דימור, שמעון ואשד יחדיו יקראו להלן: "דימור"), הושכר להם שטח של 350 מ"ר בחלק הצפוני של מבנה הנמצא במשק (להלן: "מבנה דימור"), וזאת לתקופה שמיום 15.2.97 ועד ליום 15.2.99 (להלן: "הסכם דימור"). מבנה קובי ומבנה דימור הם למעשה מבנה אחד שמחיצת פח מפרידה בין שני חלקיו המושכרים. (מבנה קובי ומבנה דימור יחדיו ייקראו להלן:"המבנה"). המבנה הינו בשטח כולל של 550 מ"ר. 5. אשד ובן ציון היו בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו הבעלים והמנהלים של דימור. 6. כלל הנפיקה לקובי ולשלטי דימור שתי פוליסות ביטוח נפרדות, המכונות בשם "מטריה - פוליסה משולבת לבתי מלאכה". קובי בוטח בפוליסה מס' 11695723008 (להלן: "פוליסת קובי") ושלטי דימור בוטחה בפוליסה מס' 24212862801 (להלן: "פוליסת דימור"). 7. פוליסת קובי, כמו גם פוליסת דימור, כיסו בין היתר את תכולות ציודם של קובי ושלטי דימור וכן את מבנה דימור ומבנה קובי. הפוליסות הנפרדות כללו, בין היתר, כיסוי עפ"י פרק אחריות כלפי צד שלישי וכן כיסוי עפ"י פרק "ביטוח אש מורחב למבנה ו/או לתכולתו". 8. כלל שילמה תגמולי ביטוח לקובי ושלטי דימור בגין הנזקים שנגרמו לתכולת רכושם, ותביעתה זו מוגשת בגין כך. 9. מושכל הגישו, כאמור, תביעה שכנגד בגין הנזקים שנגרמו למבנה. 10. טרם שמיעת הראיות הגיעו הצדדים להסכמה ולפיה "שאלת גובה הנזק וחבותה של כלל כלפי דימור וקובי לתשלום תגמולי הביטוח אינה שנויה במחלוקת, ועל כן, התובעת (= כלל - ה.י.) פטורה מהוכחתם" (הצהרת ב"כ מושכל בעמ' 57 לפרוטוקול ישיבת יום 16.1.05). 11. בהמשך, וטרם שמיעת הראיות, הוסכם בין הצדדים כי "הצדדים מוותרים על חקירות השמאים מטעמם ומסכימים שהזמן שהיה נדרש באופן מקצועי לשיקום המבנה שנשרף הוא חודשיים ימים, כאשר התמורה שניתן באופן תיאורטי לקבל עבור כל חודש שכירות ביחס לכלל המבנה, היא 2,750 דולר (התמורה החוזית שהיתה משולמת באותה תקופה עפ"י הסכמי השכירות). אין בהסכמה זו כדי למנוע מהתובעים שכנגד לטעון שמגיע להם פיצוי עבור תקופה ארוכה יותר מחודשיים, ואין בכך כדי למנוע מהנתבעת שכנגד לטעון כי לא מגיע לתובע פיצוי אפילו עבור אותם חודשיים שהיו נדרשים לשיקום הנזק. מובהר בזאת כי מוסכם עלינו כי היה וביהמ"ש יפסוק לנתבעים שכנגד (צ"ל - התובעים שכנגד - ה.י.) הפסד דמי שכירות לתקופה שתעלה על חודשיים - החישוב ייעשה עפ"י שכ"ד השווה ל- 2,750 דולר לחודש. הוסכם בינינו כי נזקי המבנה בעקבות השריפה יועמדו על סך של 246,217 ₪ ביחס לכלל המבנה על שני חלקיו, נכון ליום האירוע, ולכן אין צורך בחקירת השמאים והמהנדסים (עמ' 4, ש' 1-13 לפרוטוקול ישיבת יום 8.2.05 ). 12. הצדדים חלוקים בשאלת נסיבות האירוע ועל מי מוטלת האחריות לאירוע. כן חלוקים קובי ודימור מצד אחד ומושכל מצד שני באשר למחויבויות החוזיות ההדדיות שביניהם מכח הסכם קובי והסכם דימור. 13. פסק הדין ניתן לאחר ששמעתי את חקירותיהם הנגדיות של חוקר השריפות מטעם כלל - מר אלי היינה (להלן: "היינה"), חקירתו הנגדית של מהנדס החשמל מטעם כלל - מר סלוצקי (להלן: "סלוצקי"), חקירתו הנגדית של בן ציון. כן עיינתי בחוות דעתם של היינה וסלוצקי ובתצהיר עדותו הראשית של בן ציון. כמו כן שמעתי את חקירותיהם הנגדיות של אהרון ונתן, של החשמלאי מטעמם מר ישראל דנון (להלן: "החשמלאי"), של חוקר השריפות מטעם מושכל מר ישעיהו מור (להלן: "מור"), וחקירתו הנגדית של קובי. כן עיינתי בחוות דעתם של החשמלאי ומור ובתצהירי עדויותיהם הראשיות של מושכל וקובי. בישיבת יום 3.4.05 סיכמו ב"כ בעלי הדין את טענותיהם ובישיבת יום 13/4/05 הם השלימו, לבקשתי, את טיעוניהם. בתום ישיבת יום 13.4.05 העליתי בפני הצדדים את הצעתי לפשרה ומשהצדדים לא הודיעוני עד ליום 4.5.05 כי עלה בידיהם להגיע לכדי הסדר - נערך פסק הדין. 14. בסיכומיה הכירה כלל בחבותה כלפי מושכל, בכל הנוגע לנזק שנגרם למבנה דימור, וכל זאת בכפוף לחבותם הנזיקית של דימור ו/או קובי ו/או מי מהם כלפי מושכל. (הצהרת ב"כ כלל בעמ' 56 לפרוטוקול ישיבת יום 3.4.05). 15. כלל לא הכירה בכיסוי הביטוחי כלפי קובי וכלפי מושכל בכל הנוגע לנזקים שנגרמו למבנה קובי. בנסיבות אלו ביקש קובי כי יוארך לו המועד להגשת הודעה לצד שלישי כנגד כלל על מנת שזו תחויב לשאת בכל תשלום בו יחויב בתביעה שכנגד, אם וככל שיחויב. הודעה זו לא הוגשה וכן לא ניתנה החלטה הנענית לבקשה להארכת המועד. 16. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור אלא אם יצוין אחרת. נסיבות האירוע שאינן שנויות במחלוקת 17. כפי שעולה מתצהירו של בן ציון, ביום 2.9.98 בשעות הערב, הוא דרך את מערכת גילוי העשן הקווית והאלחוטית וסגר את מבנה דימור . למחרת, בסמוך לשעה 07:15, בהגיע בן ציון בסמוך למבנה, הוא הבחין בעשן המיתמר ממבנה קובי. בן ציון הבחין כי דלת מבנה קובי נעולה, כמו גם דלתות מבנה דימור. באותו שלב הבחין בן ציון בעשן ובאש המיתמרים ממבנה קובי בלבד. בן ציון רץ מיד למבנה דימור, פתח את דלתו אשר האש עדיין לא אחזה בה, אולם משהבחין בגיצים ובחלקי פלסטיק מותכים - יצא ממבנה דימור, התקשר למשטרה וביקשה להזעיק את מכבי האש. סמוך לשעה 08:00 הגיע אהרון למקום, וזאת לאחר שעלה בידי בן ציון לאתרו טלפונית. בעקבות האירוע נגרמו נזקים כבדים למבנה, כמו גם לכל תכולת הציוד (תצהיר עדותו הראשית של בן ציון). 18. קובי שכר את מבנה קובי לתקופה שעד ליום 30.11.97, ובתום התקופה מימש את האופציה שעמדה לזכותו ושכר את מבנה קובי לתקופה נוספת שעד ליום 30.11.98. בשל ירידה חדה בהכנסותיו כעצמאי החליט קובי לסגור את בית המלאכה במבנה קובי ובמקביל עסק בעבודות מזדמנות בבתי מלאכה אחרים. בסוף חודש אוגוסט 1998 החל קובי לעבוד כשכיר בבית מלאכה במקום אחר, ועל כן הגיע להסכמה עם מושכל כי תקופת השכירות במבנה קובי תסתיים בסוף חודש ספטמבר 1998. החל מהשבוע האחרון של חודש אוגוסט 1998 היה בית המלאכה במבנה קובי סגור ולא נעשתה בו כל עבודה שהיא. המפסק הראשי של לוח החשמל היה מנותק, כפי שנהג קובי לעשות בתום כל יום עבודה במבנה קובי. ביום האירוע הוזעק קובי טלפונית על ידי בנו והתבקש להגיע למבנה (תצהירו של קובי אשר לא נסתר ע"י מושכל). 19. אין מחלוקת כי חברת החשמל סיפקה את החשמל למשק וזאת עד ללוח החשמל הראשי של המשק, שהיה מותקן במבנה ששימש בעבר כמדגרה (להלן: "המדגרה"). המדגרה נמצאת בסמוך לבית המגורים של מושכל ובמרחק מהמבנה. 20. אין מחלוקת כי אספקת החשמל לכל יחידות המשק נעשתה מלוח החשמל שבמדגרה (דברי אהרון בעמ' 23 לפרוטוקול ועו"ד גנות בעמ' 48 לפרוטוקול). 21. אין מחלוקת כי החשמל למבנה סופק באמצעות לוח החשמל הראשי שהיה במדגרה והוא הוזן באמצעות כבל. (קיימת מחלוקת האם המדובר בכבל עילי או תת קרקעי, אולם כפי שיובהר בהמשך אין רלבנטיות לשאלה זו). מכל מקום, אין מחלוקת בין הצדדים כי כבל זה לא הותקן ע"י חברת החשמל. הכבל חובר בשני קצותיו ע"י החשמלאי. קצה אחד חובר ע"י החשמלאי למדגרה והקצה השני חובר ללוח החשמל במבנה קובי. לוח החשמל (להלן: "לוח קובי") הותקן ע"י החשמלאי עוד בשנת 1996 (חוות דעת החשמלאי). 22. אין מחלוקת כי חברת החשמל חייבה את מושכל בגין צריכת כל צרכני המשק (לרבות דימור וקובי) וזאת בהתאם לחיובי מונה החשמל שהותקן על ידה במדגרה. כן אין מחלוקת בין הצדדים כי הותקנו מונים נפרדים במבנה קובי ובמבנה דימור, ועל פיהם חוייבו קובי ודימור כלפי מושכל בגין צריכת החשמל. 23. אין מחלוקת כי חשמלאי מטעמו של קובי התקין במבנה קובי לוח חשמל קטן שהוזן בחשמל מלוח קובי. (להלן: "לוח קובי הקטן"). 24. אין מחלוקת כי כבל הוליך חשמל מלוח קובי ללוח קובי הקטן. 25. אין מחלוקת כי אספקת החשמל לצרכני מבנה קובי, כדוגמת מסור, תאורה, מכשיר פקסימיליה ועוד (להלן: "צרכני קובי") סופקה באמצעות כבל חשמל שהוביל מלוח קובי הקטן. 26. אין מחלוקת כי מוקד השריפה היה במבנה קובי, וכי האש התפשטה ממנו גם למבנה דימור. 27. אין מחלוקת כי מוקד השריפה במבנה קובי היה בכניסה ללוח חשמל המותקן במבנה קובי (עו"ד אסטרייכר בעמ' 58 לפרוטוקול). המחלוקת כפי שתפורט להלן, הינה בין היתר בשאלה האם לוח זה הינו לוח קובי או לוח קובי הקטן. 28. אין מחלוקת כי המבנה נבנה ללא היתר וכי מושכל לא פנו למכבי האש כדי לברר את דרישותיהם בטרם השכירו את המבנה (אהרון, בעמ' 20 לפרוטוקול). 29. אין מחלוקת כי עסקי דימור וקובי נוהלו ללא רישיון עסק. 30. אין מחלוקת בין הצדדים כי השריפה פרצה בשל כשל חשמלי (סעיף 9 לכתב ההגנה). 31. אין מחלוקת כי מוקד השריפה היה בכבל בקטע המחבר בין המונה שהותקן במבנה קובי לבין לוח קובי הקטן. ראיות וטענות כלל, דימור וקובי במישור העילה הנזיקית לרבות ראיות שהובאו במהלך חקירותים הנגדיות של עדיהם ככל שהדבר נוגע לעילה הנזיקית בלבד, למעט הטענה להפרת חובה חקוקה 32. לוח קובי מותקן בתוך המבנה, בקיר הדרום-מזרחי של המבנה. האש התפשטה מלוח קובי אל כל חלקי המבנה (עמ' 8, ש' 10 ו-12 לחוות דעת היינה). 33. לא נצפו סימני פריצה והצתה. 34. היינה לא מצא סימנים כלשהם לכשלים חשמליים במערכת החשמל במבנה קובי, דבר שחיזק את דברי קובי כי מפסק הזרם הראשי במבנה קובי נותק על ידיו כשעזב את מבנה קובי ובמערכות החשמל לא שרר מתח עובר לאירוע (סע' 5 לחוות דעת היינה). האש התפשטה במבנה קובי וממנה למבנה דימור דרך חלקה העליון של מחיצת הפח שהפרידה בין מבנה קובי למבנה דימור ואשר לא היתה אטומה בחלקה העליון. 35. השריפה פרצה כתוצאה מכשל חשמלי בתוך לוח קובי (סע' 6.3 לחוות דעת היינה). 36. סלוצקי, אשר גם הוא הוזעק למקום ע"י השמאי מטעם כלל, מצא כי החשמל למבנה הוזן באמצעות כבל שהיה מחובר בקצהו ללוח החשמל של חברת החשמל שהיה במדגרה. לדברי סלוצקי, מסיבה שלא הובררה, מאן דהוא מטעם מושכל בטל (עקף) את המפסק הראשי אשר היה מותקן בלוח החשמל המותקן במדגרה, ועקב כך לכשפרצה האש לא נותק החשמל שהוזרם למבנה. אלמלא היה נעקף המפסק הראשי - היתה, בסבירות גבוהה, מופסקת זרימת החשמל למבנה ובכך היתה נפסקת הבעירה בעודה באיבה (עמ' 4 לחוות דעת סלוצקי ודבריו בשורות 22-14 בעמ' 12 לפרוטוקול). 37. למעט אמירה סתמית בסעיף 6 לתצהיר מושכל - אין כל ראיה מפי החשמלאי או מור כי היו מותקנות במקום כלשהו, הגנות מסוג אותו מפסק שבוטל. כן לא נטען ע"י החשמלאי או מור כי אין להגנה זו חשיבות. 38. מוקד הכשל החשמלי "... התחולל בכניסה ללוח החשמל בקובי תפאורות (לוח קובי - ה.י.) זאת היות והכשלים התגלו בין המונה (בלוח החשמל של קובי - ה.י.) לבין ..... הכניסה ללוח. אם השריפה היתה מתחוללת מסיבה כל שהיא מחוץ ללוח החשמל הרי שדרך לוח החשמל כבר לא היו מתרחשים אירועים היות וכבל ההזנה ללוח מותקן חיצונית... והיה נשרף קודם לחדירת האש אל תוך לוח החשמל" (של קובי - ה.י.) (סע' 7 לחוות דעת סלוצקי). 39. מוקד השריפה ארע בכבל בין קופסת ההסתעפות שהותקנה ע"י מושכל או מי מטעמם , לבין המפסק הראשי בלוח החשמל של קובי (סלוצקי בתשובה לשאלת ביהמ"ש, בשורות 23-20 בעמ' 12 לפרוטוקול). על כן, לטענת כלל- אין רלבנטיות לשאלה האם הותקן ע"י קובי לוח קובי הקטן בנוסף ללוח קובי אשר הותקן כאמור ע"י החשמלאי מטעמם של מושכל. 40. "בלוח החשמל של שלטי דימור לא התחוללו כשלים חשמליים מסוג כל שהוא היות ושם כבר לא היה חשמל בעת שהלוח נשרף" (סע' 8 לחוות דעת המהנדס). 41. האחריות לאספקת החשמל למבנה קובי מוטלת על מושכל כפי שצוין בהסכם קובי ובהסכם דימור. כל שהיה על דימור וקובי לעשות הוא לשלם עבור צריכת החשמל של כל אחד מהם. טענות וראיות מושכל לרבות תשובותיהם בחקירותיהם הנגדיות ככל שהדבר נוגע לעילה הנזיקית- למעט הטענה להפרת חובה חקוקה 42. קובי הודה בחקירתו הנגדית כי חשמלאי מטעמו חיבר את לוח קובי הקטן בקיר הדרומי של מבנה קובי. 43. מוקד השריפה הוא בחיבור הכבל ללוח קובי הקטן ובשל חיבור רופף ארעה השריפה. 44. כפי שעולה מחוות דעתו של מור - "סיבת השריפה: אינה ידועה" ( הדגשה במקור- ה.י). 45. נטל הראיה מוטל על קובי ודימור להוכיח כי לא התרשלו ועל כן משלא הרימו נטל זה יש לדחות את תביעת כלל הנכנסת לנעליהם ולחייב את כלל , קובי ודימור בתביעה שכנגד. ממצאים ומסקנות מוקד השריפה 46. כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים כי מוקד השריפה היה בלוח שהותקן בתוך מבנה קובי. הצדדים חלוקים בשאלה האם האש פרצה במקום החיבור ללוח קובי או במקום החיבור ללוח קובי הקטן. 47. שוכנעתי כי האש פרצה בנקודת חיבור הכבל ללוח קובי הקטן. להלן הטעמים שהביאוני למסקנה זו. 48. אין מחלוקת כי לוח קובי מותקן בתוך מבנה קובי, בצידו המערבי. מחוות דעת היינה עולה בבירור כי הלוח אליו הוא מתייחס מותקן בפינה הדרומית-מזרחית במבנה קובי. 49. מחוות דעת היינה עולה, כי לא נמצאו סימני חריכה בקטע הכבל המחבר בין אותו לוח לצרכני קובי וכי סימני החריכה נמצאו בקטע הכבל המחבר בין מונה החשמל במבנה קובי לפלג הכניסה של אותו לוח. קצהו המרוחק של אותו כבל מחובר ללוח החשמל של חברת החשמל המותקן במדגרה. 50. בסעיף 5 לחוות דעתו הצהיר החשמלאי כי "התקנתי במחסן, מצד ימין לכניסה הימנית לוח חשמל קטן עם מפסק חצי אוטומטי תקניים וחיברתי אליהם את הכבל התת-קרקעי. לוח זה והחיבור ללוח זה הותקנו על ידי בצורה מקצועית". החשמלאי לא נחקר בעניין זה בחקירה נגדית. 51. בחקירתו הנגדית העיד אהרון כי החשמלאי התקין את הלוח "בכניסה למבנה בצדו הימני, כאשר אני עומד ופני מול המבנה (זה הצד המערבי דרומי - י.ה.) - במבנה שהושכר לקובי" (שורות 22-19 בעמ' 24 לפרוטוקול). 52. בחקירתו הנגדית העיד נתן כי לוח החשמל הותקן ע"י החשמלאי "בכניסה מצד ימין, בחלק המערבי של המבנה - אני חושב שבמרכז..." (שורה 20 בעמ' 29 לפרוטוקול). 53. יודגש, כי בהסכמת הצדדים כל בעלי הדין לרבות מושכל, נתן ואהרון לא נכחו במהלך חקירותיהם הנגדיות של העדים האחרים שהעידו לפניהם, ועל כן נתן לא נכח במהלך חקירתו הנגדית של אהרון. האם קובי ניתק את זרם החשמל 54. עדותו של קובי עשתה עלי רושם אמין. קובי העיד בכנות שבאה לידי ביטוי גם בתשובותיו לשאלות ביהמ"ש באשר לנסיבות שהביאו להפסקות החשמל במבנה, נסיבות שאין בהן כדי להעיד על רשלנותם ואחריותם של מושכל לאירוע. 55. שוכנעתי כי קובי נהג לנתק את זרם החשמל במבנה קובי בסיומו של יום העבודה. חיזוק לכך מצאתי בעדותו ולפיה הפסיק לעבוד במושכר בסוף חודש אוגוסט ואף הודיע למושכל על כוונתו לסיים את תקופת השכירות בסוף חודש ספטמבר, טענה שלא נסתרה. תימוכין נוסף מצאתי לכך בחוות דעת היינה לרבות בסעיף 3.12 לחוות הדעת באשר להעדר סימני חריכה בקווי ההזנה למדחס. 56. חוות דעתו של היינה נערכה מלכתחילה מטעמה של כלל ולא מטעמו של קובי ועל כן באם היה להיינה ספק בעניין זה - חזקה עליו כי היה מודיע לכלל כי קיים ספק באם קובי מילא אחר תנאי הפוליסה ובנסיבות אלו יכול ולא היתה באה לעולם תביעתה זו של כלל. הגורם לכשל 57. מור ביקר במבנה כ-8 שנים לאחר האירוע בעוד אשר היינה וסלוצקי ביקרו במקום עוד בבוקר האירוע. 58. מור מצא כי "סיבת השריפה: אינה ידועה" (הדגשה במקור). 59. היינה וסלוצקי מצאו כי המדובר בכשל חשמלי. סלוצקי הינו מהנדס חשמל והיינה חוקר שריפות. מור אינו מהנדס חשמל אלא חוקר שריפות בלבד. בנסיבות אלו, וכן בהתחשב בעובדה כי היינה וסלוצקי ביקרו במקום במועד האירוע ואילו מור ביקר במקום כ-6 שנים לאחר האירוע - מצאתי להעדיף את חוות דעתם על פני חוות דעתו, וזאת בכפוף להסתייגויות כפי שתפורטנה בהמשך. 60. נשאלת השאלה מהו הגורם לכשל. בחקירתו הנגדית העיד סלוצקי כי הכשל החשמלי יכול היה להיגרם מאבק, לחות וכיו"ב. 61. בסעיף 5.7 לחוות דעת מור הוא חולק על קביעת סלוצקי כי הכשל החשמלי יכול היה להיגרם למרות שזרם החשמל נותק. מור מוסיף ומציין כי "...על מנת שתהיה התחממות בכבלים ושריפה למעשה צריך שיבואו לידי ביטוי לפחות שני גורמים: א. מגע רופף בחיבורי החוטים. ב. זרימת זרם דרך המגע הרופף שיצור קשת חשמלית והתחממות". 62. בתשובה לשאלת ביהמ"ש היכן היה מוקד האש, השיב סלוצקי: "... מוקד השריפה היה כאמור בקטע הכבל שבין המונה למפסק הצמוד ע"ג חיבורי המפסק" (שורות 23-22 בעמ' 12 לפרוטוקול). 63. לאור האמור לעיל, מששוכנעתי כי השריפה ארעה בלוח קובי הקטן על קובי, אשר לו השליטה המלאה על לוח קובי, מוטל הנטל להוכיח כי לא היתה רשלנות שיחוב עליה. חבותם הנזיקית של הצדדים 64. אין מחלוקת כי לא הותקנו גלאי אש במבנה קובי, בעוד אשר היו מותקנים כאלה במבנה דימור (סעיף 7 לתצהירו של בן ציון). לא שוכנעתי כי היה בגלאים אלו כדי למנוע את נזקי השריפה וזאת נוכח ריחוק המבנה מבית משפחת מושכל ונוכח העובדה כי איש לא שהה במבנה בעת אירוע השריפה. שוכנעתי כי היו מטפים במבנה קובי (סעיף 13 לתצהיר). אולם, לא די היה בהם כדי למנוע את התפשטות האש והנזק שנגרם, שכן כאשר בן ציון הגיע למבנה, התפשטה האש גם למבנה דימור ועל כן הוא נאלץ לצאת ממבנה דימור מבלי לעשות דבר לכיבוי האש. 65. לטענת ב"כ כלל וקובי, מושכל חבים חובת זהירות קונקרטית כלפי קובי ודימור וכי זו הופרה על ידם, ועל כן כאמור בע"א 500/82, ישעיהו עציוני נ' עזקר, פד"י מ' (2) 733, חבים מושכל בחבות קונקרטית מכח יחסי שוכר-משכיר. לעניות דעתי, אין מקום לתחולת פסק הדין על המקרה שלפנינו, שכן במקרה שנדון נקבע כי "...המשכיר והשוכר אינם "זרים" זה לזה. בשליטתו על דרכי הכניסה והיציאה מהנכס המושכר העמיד עצמו המשכיר ביחסי "רעות" עם השוכרים לעניין נזק שנגרם בשל שליטה רשלנית. איזון נאות של אינטרסים מחייב בנסיבות אלה הטלת חובה על המשכיר לנקוט באמצעים ראויים כדי שהנכס המושכר יהא בטוח לשימוש לו הוא נועד" (סעיף 11 לפסק הדין). 66. ניתן היה להתקין את ההגנה לקו (במקום ביטול המפסק הראשי, כאמור לעיל) במספר מקומות בין לוח החשמל של חברת החשמל הנמצא כאמור במדגרה לבין לוח קובי לרבות בקופסאות ההסתעפות שהותקנו ע"י מושכל בין המדגרה לבין מבנה קובי, דבר שהיה די בו כדי למנוע את המשך הזרמת החשמל למבנה. אין די בהגנות של חברת החשמל ( דברי סלוצקי בע"מ 13 לפרוטוקול). 67. במקרנו אנו, איש לא מנע מקובי או מדימור להתקין את אותו מבטח בקופסת ההסתעפות הצמודה למבנה והנתונה לשליטתם, בין אם הבלעדית ובין אם ביחד עם מושכל. 68. לא אירעו תקלות חשמל בעבר (סע' 4.7 בעמ' 11 לחוו"ד היינה). קובי לא ידע לומר מה מהות התקלות שאירעו ב-7 החודשים האחרונים שלפני האירוע ולא שוכנעתי מי הביא לפתרונן ועל כן אין בהן דבר היכול להצביע על רשלנותם, כביכול, של מושכל. הפרת חובה חקוקה 69. בסעיפים 17 (א) ו-18 לכתב תביעתה טענה כלל "כי מושכל... התקינו בנכסים אשר בבעלותם מערכות חשמל בלתי תקינות ו/או שלא על פי התקן הנדרש ו/או שלא על פי חוק החשמל תשי"ד-1954 והתקנות אשר מכוח תיקון זה". 70. בסעיף 1 לפרק הדיון בחוות דעתו של סלוצקי, הוא חיווה את דעתו כי "... נעשה כאן זלזול חמור מאין כמוהו בכל הכללים הבסיסיים וכמובן תקנות החשמל בנוגע להזנת מערכת כח חשמלית". 71. תקנה 74 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") קובעת כדלקמן: "הועלתה בכתב טענות טענה של הפרת חובה חקוקה, יצויין החיקוק אשר הפרתו מהווה עילה לתובענה". 72. בסיכומי טענותיו בע"פ בישיבת יום 3/4/05 טען ב"כ כלל כי מושכל פעלו, כדברי סלוצקי ב: "... זלזול חמור מאין כמוהו ... בכל הכללים הבסיסיים בתקנות החשמל, מאחר ומפסק הזרם הראשי בלוח הראשי שבמדגרה בוטל, ולכן נשאר הלוח שבמדגרה... ללא כל מפסק וללא כל הגנה..." (בעמ' 51 לפרוטוקול). 73. במהלך הכנת טיוטת פסק הדין לאחר ישיבת יום 3/4/05, הגעתי, ביני לביני, למסקנה הלכאורית כי דין תביעת כלל - להידחות. באותו שלב לא מצאתי בסיס לטענות ב"כ כלל ולפיה מושכל הפרו הוראות חובה חקוקה. מאחר וכלל, כמו גם סלוצקי, לא מצאו לנכון לציין מהי אותה חובה חקוקה, נאלצתי לטרוח ולחפשה. במסגרת חיפושי, לא עלה בידי לאתר סעיף בחוק החשמל או תקנה מתוך כ- 30 (!) תקנות שונות שהותקנו מכוחו - המחייבים את מושכל להתקין את אותו מפסק הגנה. 74. משהגעתי, ביני לביני, כמפורט להלן, למסקנה הלכאורית כי דין התביעות ההדדיות שבין הצדדים להדחות ככל שהן נוגעות לעילה הנזיקית, מצאתי, כי לטענות החוזיות ההדדיות שבין הצדדים יכולות להיות השלכות מהותיות על תוצאות ההליך. משהגעתי למסקנה כי הצדדים לא התייחסו לחבות החוזית בהיקף הנדרש - זימנתי את הצדדים להשלמת טיעונים בענין זה, וזאת לישיבת יום 13.4.05. 75. בתחילת ישיבת יום 13/4/05 הבהרתי לב"כ כלל וקובי כי לא עלה בידי לאתר הוראת חובה חקוקה שהופרה, כטענתם, ע"י מושכל. בו במקום הם המציאו לי "מהמוכן" את תקנות החשמל (העמסה והגנה של מוליכים וכבלים במתח עד 1000 וולט) התשנ"ג-1992 (להלן: "תקנות החשמל"). 76. לטענת ב"כ כלל ודימור, תקנות החשמל קובעות כי היה על מושכל להתקין "מבטח" כהגדרתו בתקנות החשמל, ומשלא עשו כן - הפרו הוראות חובה חקוקה. 77. בעקבות הגשת תקנות החשמל, בקשתי משלושת ב"כ בעלי הדין להתייחס תחילה לטענה להפרת חובה חקוקה ככל שהיא נוגעת לתקנות החשמל. 78. נשאלת השאלה מדוע תקנות החשמל הוגשו רק לאחר אמירתי המפורשת כי לא עלה בידי לאתר את אותה חובה חקוקה. יוזכר כי אלמלא הוזמנו ב"כ בעלי הדין מיוזמתי להשלמת טיעונים - לא היה עולה בידי לאתר את תקנות החשמל. זאת ועוד, הזימון לישיבה הנ"ל נועד להשלמת הטיעונים בעילה החוזית בלבד והצדדים לא יכלו להניח כי הם יתבקשו להשלים טיעוניהם גם בעילה הנזיקית. 79. אין זה מתפקידו של ביהמ"ש לנסות ולאתר תקנה שהופרה, מה גם שבמקרה דנן אין היא נמנית על התקנות השכיחות שב"כ בעלי הדין טוענים כי הופרו, כדוגמת תקנות הפיקוח על העבודה. גם במקרה האחרון טורחים ב"כ בעלי הדין להפנות לתקנה הספציפית הרלבנטית ואינם מסתפקים בטענה כי תקנות הפיקוח על העבודה הופרו. 80. לאחר ישיבת יום 13/4/05 במהלכה הומצאו לידי לתקנות החשמל, שבתי וניסיתי לאתר את תקנות החשמל ב- 5 (!) מאגרים משפטיים על מנת לוודא כי אכן חיפושי היה רשלני - בשניים בלבד מהמאגרים עלה בידי לאתרן, וזאת לאחר שידעתי את שאני אמור לאתר. 81. לטענת ב"כ כלל - סלוצקי הינו מהנדס החשמל היחידי שהעיד בתיק, ועל כן על ביהמ"ש לקבל את חוות דעתו. משסלוצקי חיווה דעתו כי מושכל הפרו את הוראות חוק החשמל ותקנותיו בכך שעקפו את המפסק - על ביהמ"ש לאמץ דעה זו שכן לא הובאה בפניו חוות דעת סותרת. 82. מקובלת עלי טענה זו בכפוף לכך ששומה על ביהמ"ש לבחון את אותו חיווי דעה, גם באם הוא חיווי הדעה המקצועי היחידי שהובא בפני בית המשפט, שכן אין חולק כי הקביעות הינן בסופו של יום קביעותיו של ביהמ"ש בלבד ולא של המומחה. 83. אין ספק כי מומחיותו של מהנדס חשמל בענייני חשמל עולה על מומחיותו הדלה של ביהמ"ש (ככל שהדבר נוגע למותב זה ). יחד עם זאת, על בית המשפט לנקוט במשנה זהירות במיוחד כשעסקינן במומחה שאינו מומחה מטעם ביהמ"ש אלא במומחה ששירותיו נשכרו ע"י אחד הצדדים. 84. מחוות דעתו של סלוצקי עלה מפורשות כי לדעתו מושכל ו/או מי מטעמם ביצעו עבודה לא מקצועית ורשלנית בכך שספקו את החשמל למבנה החשמל באמצעות כבל עילי שנפרס באופן רשלני ולא מקצועי מהמדגרה למבנה. (היינה החזיק אף הוא בדעה זו כפי שעלה מחוות דעתו). ברם, בחקירתו הנגדית אישר סלוצקי כי "זה לא משנה אם זה בא מכבל עילי או תחתי, שכן השריפה היתה בתוך הלוח" (סלוצקי - שורות 17-16 בעמ' 11 לפרוטוקול בתשובה לחקירה נגדית). על כן, נשאלת השאלה מדוע הן בחוות דעתו והן בחקירתו הנגדית בעמ' 8-11 לפרוטוקול, מצא סלוצקי לנכון לייחס חשיבות לטענה כי החשמל הוזן באמצעות כבל עילי ולא באמצעות כבל תת-קרקעי?. משאין כל חשיבות, גם לשיטתו של סלוצקי, לשאלה כיצד סופק החשמל למבנה - מן הראוי היה כי מומחה המכבד את עצמו יתייחס לעניינים הרלבנטיים עליהם מתבססת חוות דעתו המקצועית, ולא ינסה להציג תמונה שגם אם היא נכונה - אין כל קשר בינה לבין הגורם לשריפה. 85. שוכנעתי מעדויות ותצהירי מושכל ודנון כי כבל החשמל העילי כלל לא היה פעיל, לפחות לא בתקופה הרלבנטית, וכי החשמל למבנה סופק באמצעות אותו כבל תת-קרקעי שהונח ע"י מושכל באמצעות בעלי מקצוע ודנון. 86. כאמור, משבסופו של יום נאלץ סלוצקי להודות כי אין רלבנטיות לשאלה באמצעות איזה כבל סופק החשמל למבנה ומשהוכח בפני כי אספקת החשמל למבנה נעשתה באמצעות אותו כבל תת קרקעי ולא באמצעות הכבל העילי - שומה עלי לבחון בקפידה את חוות דעתו של סלוצקי, שמא טעה גם בעניין הפרת אותה חובה החקוקה. 87. זאת ועוד, במהלך חקירתו הנגדית של סלוצקי הסתבר, כאמור, לראשונה כי ניתן להתקין את אותו מבטח גם במקומות נוספים, לרבות בהסתעפויות, ולא רק בלוח החשמל הנמצא במדגרה. בסעיף 7 בעמוד 2 לחוות דעתו של סלוצקי, נאמר כי "על גבי המבנה קיימת קופסת הסתעפות נוספת אשר מפצלת את ההזנה ללוח החשמל של קובי תפאורות וללוח החשמל של שלטי דימור הממוקמים בהמשך אותו מבנה", מכאן כי גם לשיטת סלוצקי ניתן היה להתקין את המבטח גם באותה קופסת הסתעפות הצמודה למבנה. 88. אמנם, סלוצקי ערך את חוות דעתו כמומחה מטעם צד אחד בלבד ולא כמומחה מטעם ביהמ"ש, ועל כן יכול ותיטען הטענה כי אין זה מתפקידו לעשות את מלאכתו של הצד שכנגד - אולם משהסתבר כי המומחה לא הביא מיוזמתו בפני ביהמ"ש את כל העובדות הרלבנטיות - שומה על ביהמ"ש לבדוק בדוק היטב את ממצאיו ומסקנותיו של אותו מומחה. 89. בנסיבות העניין ובמיוחד נוכח הנסיבות המיוחדות המפורטות לעיל ומשעלו בליבי תהיות שנותרו ללא מענה גם נכון למועד מתן פסק הדין, בשאלה מדוע תקנות החשמל הומצאו לידי רק לאחר אמירתי המפורשת - מצאתי כי כלל מנועה מלטעון להפרת חובה חקוקה שכן לא מלאה, אחר הוראת תקנה 74 (א) הנ"ל לתקנות סדר הדין האזרחי שכן לעניות דעתי "....ראוי בעת הגשת התביעה להיצמד לכתוב בתקנות, בדבר חובת ציון החיקוק אשר נטען שהפרתו מהווה עילת תביעה של הפרת חובה חקוקה. ציון החיקוק ימנע מצב שבו הנתבע לא ידע מפני מה עליו להתגונן" בש"א 5434/00 בת.א (מחוזי -ב"ש) 3054/98 יורם קלינברגר נגד בלארט ישראל בע"מ ואח’ ( טרם פורסם). 90. כאמור, סלוצקי לא התייחס ל"תקנות החשמל" כהגדרתן לעיל, אלא ל"... תקנות החשמל בנוגע להזנת מערכת כוח חשמלית" (עמ' 4 לחוות הדעת). על כן, כל שנותר לי לעשות, ב"מומחיותי" הדלה, הוא להתכבד ולנסות להבין את אותן תקנות החשמל, ואעשה זאת להלן, הן למקרה ודי היה בהפניה שנעשתה בסעיפים 17 א' ו-18 לכתב התביעה, והן נוכח הוראות תקנה 74 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי לפיהן "... אין בעל דין מנוע מהסתמך על הוראת דין כאמור מחמת שלא הביא אותה בכתב טענותיו". תקנות החשמל 91. סעיף 1 לתקנות החשמל עוסק בהגדרות רבות ושונות בתחום החשמל, ובין היתר מוגדרים בו המונחים כדלקמן: "זרם" - שיעורו האפקטיבי... "זרם העמסת יתר" - זרם יתר במעגל שאין בו תקלה והנגרם על ידי העמסת יתר. "זרם יתר" - זרם העולה על הזרם הנומינלי ויכול שיהיה זרם העמסת יתר או זרם קצר... "זרם קצר" או "Ik" - זרם יתר המופיע כתוצאה מקצר. "כבל" - מוליך יחיד מתכתי מבודד בעל עטיפה... "מוליך" - גוף המיועד להעביר זרם חשמלי. "מבטח" - אבזר תקני לניתוק אוטומטי של זרם חשמלי במיתקן. "מפסק אוטומטי זעיר" - מפסק זרם אוטומטי לפי תקן ישראלי ת"י 745. "מפסק זרם אוטומטי" - מבטח בעל מנגנון מכני לניתוק זרם. "קצר" - חיבור בעל עכבה נמוכה יחסית הנגרם בשל תקלה בין שתי נקודות שקיים ביניהן הפרש פוטנציאלים במצב תקין. פרק ב' לתקנות החשמל עוסק ב- "מבטחים והתקנתם". אביא להלן את התקנות הרלבנטיות: "2. חובת הגנה (א) כל מוליך חי.... יוגן על ידי מבטח המגן הן בפני זרם קצר והן בפני זרם העמסת יתר, או על ידי מבטח נפרד לכל יעוד.... 3. מיקום מבטח ויעודו (א) מבטח יותקן עד כמה שאפשר קרוב למקור הזינה ובלבד שהמקום יהיה נוח לגישה ולטיפול בו. (ב) מבטח ינתק את הזרם במוליך כאשר עוצמתו עשויה לגרום לעליית הטמפרטורה של המוליך מעל למותר לפי תקנות אלה. 4. סוגי מבטחים מבטח יהיה אחד מאלה: (1) מבטח להגנה בפני זרם העמסת יתר בלבד; (2) מבטח להגנה בפני זרם קצר או מפסק זרם אוטומטי מגביל זרם בלבד; (3) מבטח להגנה בפני זרם יתר.... 9. מיקום מבטחים מבטח להגנה בפני זרם העמסת יתר ומבטח להגנה בפני זרם קצר יותקנו בכל הסתעפות של מעגל שבה חלה הקטנה בכושר ההעמסה של המוליך עקב הקטנת חתכו, שינוי אופן התקנתו או שינוי סוג הבידוד....". פרק ה', שכותרתו "שונות" קובע בין היתר כדלקמן: 21. בדיקה (א) הגנות של מוליכים מבודדים או של כבלים במיתקן ייבדקו לפני הפעלת המיתקן או עקב שינוי יסודי במיתקן;.... (ב) בבדיקה יאומת אם התקיימו הוראות תקנות אלה. 22. אחריות חובה המוטלת לפי תקנות אלה יראו אותה כמוטלת על מתכנן המיתקן, על מחזיקו, על בעלו, על מפעילו, הכל לפי הענין. 23. תחולה ... (ג) תקנות 3(א), 6(ג), 7(ג), 9, 10 ו-11 לא יחולו על רשת חשמל עילית, לרבות חיבורים עיליים ותת קרקעיים למבנים." 92. מתקנה 21 עולה כאמור כי: קיימת חובת בדיקה של הכבלים וההגנות לפני הפעלת המתקן - פרשנותי הינה - לפני חיבור והפעלת החשמל במבנה קובי. תקנה 22 מטילה אחריות הן על מחזיק המתקן, הן בעליו והן על מפעילו - "הכל לפי העניין". 93. לאחר שטרחתי וניסיתי, ללא הצלחה יתרה, לרדת לעומקן של תקנות החשמל לרבות אותן נוסחאות הדורשות מומחיות והבנה, לא שוכנעתי כי תקנות החשמל חלות בענייננו, בין היתר נוכח העובדה כי נוכח הוראות תקנה 23 (ג) לעיל, ולפיה הן אינן חלות על "...רשת חשמל עילית, לרבות חיבורים עיליים ותת קרקעיים למבנים". כמי שאינו מומחה אני מסיק כי יכול וכאשר עסקינן באספקת חשמל למבנה באמצעות כבל תת קרקעי - לא חלה תקנה 3(א) המורה על התקנתו של המבטח "... עד כמה שאפשר קרוב למקום הזינה...", וזאת בהנחה שמקור הזינה הינו לוח החשמל שבמדגרה. על כן עולה השאלה שנותרה ללא מענה - האם אכן במקרה דנן היתה מוטלת על מי מהצדדים החובה להתקין את אותו מבטח?. 94. יתכן בהחלט כי הבנתי הדלה בענייני חשמל מונעת בעדי מלהבין דברים שהינם ברורים כשמש למי שמומחיותו בכך - אולם כלום לא היה על אותו מומחה לוודא כי המותב היושב בדין מודע לקיומן של אותן תקנות החשמל ואף עלה בידיו להבינן. כלום סלוצקי לא יכול היה להיווכח לדעת משאלות ביהמ"ש שהופנו אליו במהלך חקירתו הנגדית, כפי שעולה מפרוטוקול הדיון, כי המותב היושב לדיון "צמא" לשמוע את דעתו?. על כן, נשאלת השאלה - מדוע סלוצקי ו/או ב"כ קובי ו/או ב"כ כלל לא מצאו לנכון לוודא כי מותב זה אכן יודע לאלו תקנות מתכוון סלוצקי???. יודגש ויובהר כי ב"כ כלל וקובי לא נתנו כל טעם מדוע תקנות החשמל לא הוגשו קודם לכן, ולחילופין לא נקבו בשמן. 95. בנסיבות אלו, וגם נוכח אי הבהירות הרבה שעולה מאותן "תקנות החשמל" שהוגשו בפני על ידי ב"כ קובי וכלל, ומשלא שוכנעתי כי סלוצקי התכוון לאותן "תקנות החשמל" כמי שחלות בענייננו - לא שוכנעתי כי אלו הן התקנות הרלבנטיות. 96. גם באם נפלה שגגה במסקנתי והיה עלי לקבוע כי תקנות החשמל הן התקנות הרלבנטיות - הרי שתקנות אלו מטילות אחריות זהה על מושכל, קובי ודימור כבעלים/מחזיקים במתקן החשמלי ומשכך הם פני הדברים - על כל אחד מהם להלין על עצמו בלבד. 97. בסיכומיו, טען ב"כ מושכל כי דימור וקובי הפרו בעצמם את הוראות תקנות החשמל שכן היו צריכים להתקין את המבטח בקופסת ההסתעפות וכי הם, כמו גם הסוקר מטעם כלל, היו צריכים לוודא כי המבטח אכן הותקן. ברם, משמושכל בעצמם לא טענו להפרת חובה חקוקה, אין מקום להיזקק לטענתם זו. באשר לטענה כי לאור הוראת תקנה 74 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי היה על קובי ודימור להתקין מבטח בעצמם - משלא שוכנעתי כי תקנות החשמל חלות בענייננו - דין טענה זו להידחות. 98. בחקירתו הנגדית אישר קובי כי טרם כריתת חוזה הביטוח עם כלל נבדק המבנה ע"י סוקר מטעם כלל. עיון בפוליסה מלמד כי הוצא כיסוי בגין: אחריותו של המבוטח (קובי) כלפי צד שלישי, נזקי שריפה, ביטוח לתכולת הציוד של קובי וכן ביטוח מבנה קובי. מכאן ניתן ללמוד כי הסוקר שנשלח ע"י כלל אמור היה לבדוק, בין היתר, את הסיכונים הטמונים בשריפת המבנה, כפי שאף עולה מסיכומי ב"כ כלל בשורות 23-24 בעמוד 6 לפרוטוקול ישיבת יום 13/4/05. לעניות דעתי, ניתן היה לצפות מהסוקר להתייחס לשאלה האם הוצא רישיון עסק לעסקו של קובי, שכן אישור שירותי כיבוי אש ולפיו מולאו דרישותיהם, אם וככל שהיו, מהווה אחד התנאים להוצאת רישיון לעסק. לו הסוקר היה שואל שאלות אלו היה מסתבר לו כי לא הוצא רישיון לעסק שכן המבנה עצמו הוקם ללא היתר, ומכאן ברי כי המבנה, כמו גם העסק המתנהל בו, לא נבדקו ולא אושרו ע"י כיבוי אש. נראה כי עניין זה לא הטריד את מנוחתו של אותו סוקר, כמו גם את כלל , עובר להנפקת הפוליסה. 99. כפי שעלה מתצהירו של קובי, הוא העתיק את עסקו ששכן במשך שנים רבות בנמל תל-אביב, למושב גנות וזאת בשל גובה דמי השכירות. יש להניח כי אחת הסיבות לשכירת המבנה במושב גנות היא דמי שכירות נמוכים שהביאו בחשבון גם את העדרו של רישיון עסק, לרבות הסיכון שבפינוי השוכר ע"י הרשויות, ביחס למבנה שמוצא לו רישיון עסק ולא רק בשל ריחוקו ממרכז ת"א. 100. בנסיבות אלו, שני הצדדים, קרי קובי, דימור ומושכל, נטלו על עצמם את הסיכונים הנובעים מכך ובמיוחד את העובדה כי המבנה לא נבדק ע"י שירותי הכבאות. על כן, מצבה של כלל הנכנסת לנעלי מבוטחיה אינו יכול להיות טוב יותר ממצב מבוטחיה מה גם שהיא, באמצעות הסוקר היתה אמורה לדעת על כך. 101. לשיטת מושכל, עפ"י מור - גורם השריפה אינו ידוע, ואילו לשיטת סלוצקי- הגורם לשריפה יכול היה להיות אבק ולחות. לא מצאתי מה היה על קובי לעשות שלא עשה על מנת למנוע את אותו אירוע, דהיינו את אותה רטיבות או אבק. 102. לא הובאה בפני כל ראיה מדוע יש לחייב בנזיקין את דימור בגין הנזקים שנגרמו למבנה. אין חולק כי השריפה פרצה במבנה קובי, אין חולק כי לדימור לא היתה חזקה במבנה קובי ועל כן דין תביעתם שכנגד של מושכל כנגד דימור וכלל להדחות ככל שהדבר נוגע לעילה הנזיקית. 103. משהוכח כי מוקד השריפה היה במבנה קובי - נשאלת השאלה מהי חבותם הנזיקית של מושכל כלפי קובי ודימור וכלפי כלל הנכנסת בנעליהם. דין תביעתה של כלל כנגד מושכל להדחות וזאת לאחר שלא הובאה בפני כל ראיה, מעבר לטענה כי המבנה נבנה ללא היתר וכי על כן לא נבדק ע"י כיבוי אש, כדי להטיל עליהם חבות נזיקית. סוף דבר 104. התביעות ההדדיות שבין הצדדים, דהיינו תביעת כלל וכן עילת תביעתם הנזיקית של מושכל - נדחות. עילת התביעה החוזית העומדת למושכל כלפי דימור, קובי וכלל 105. אקדים ואומר כי דין התביעה שכנגד כנגד כלל להידחות גם בעילה החוזית שכן אין חולק כי הכיסוי עפ"י הפוליסה ניתן למבוטח, קרי שלטי דימור ו/או קובי מכח העילה הנזיקית בלבד. משהגעתי למסקנה כי לא מוטלת על קובי ודימור חבות נזיקית כלפי מושכל - דין התביעה שכנגד כנגד כלל להידחות. 106. בסעיף 10.4 להסכם קובי והסכם דימור התחייבו דימור וקובי, בחיובים נפרדים, להשיב את המבנה כשהוא במצב תקין. לטענת מושכל - זו חבות חוזית ללא כל סייג. 107. משהגעתי למסקנה כי שוכרי מבנה דימור וכן קובי אינם חבים בחבות נזיקית בגין הנזקים שנגרמו למבנה - יש לפרש את ההסכם בהתאם לאומד דעת הצדדים. לא נטען ע"י מושכל בתצהיריהם, כמו גם בחקירותיהם הנגדיות, כי דימור וקובי נטלו על עצמם מחויבויות מוחלטות ללא תנאי להשבת המבנה. פרשנות שכזו היתה מטילה על דימור וקובי מחויבות, להשבת המבנה תקין, גם במקרה של אירוע נזקי טבע כדוגמת שיטפון, רעידת אדמה וכיו"ב. יתרה מכך, בתצהיריהם מושכל לא התייחסו להוראות הסכמי קובי ודימור והתעלמו מהם לחלוטין. 108. הסכם קובי נערך ע"י מושכל או מי מטעמם, אולם טרם חתימתו נערך מו"מ בין הצדדים. סעיף 12 להסכם נושא את הכותרת "אחריות וביטוח". בסעיף 12.1 המודפס הוסכם בין הצדדים כי "השוכר לבדו אחראי כלפי המשכיר כבעל המושכר, וכלפי כל צד שלישי, לכל נזק מכל מין וסוג שייגרם לכל אדם ולכל רכוש... הנובע בכל דרך שהיא מהמושכר או הקשרו במושכר, לרבות ציוד השוכר ...". 109. במסגרת המו"מ שהתנהל בין קובי למושכל בוצעו בהסכם קובי שלושה תיקונים/תוספות בלבד שהוספו בכתב יד על גבי טיוטת הסכם קובי המודפס. תוספת אחת הוספה בסיפא לסעיף 12.1, ובה נקבע כי "המשכיר יעשה ביטוח על המבנה בלבד". התוספת השניה נכתבה אף היא בכתב יד, בסיפא להסכם, ולפיה "המשכיר מתחייב לספק לשוכר A25X3 חשמל לשימוש המכונות". התוספת השלישית הוספה בסעיף 5 העוסק במטרת השכירות. 110. אין מחלוקת כי מושכל לא ביטחו את מבנה קובי כמו גם את המבנה. 111. כאמור, הסכם דימור נחתם כחודשיים ימים לאחר שנחתם הסכם קובי. עיון בהסכם דימור מלמד כי הוא זהה להסכם קובי, למעט בתוספות הנ"ל אשר לא הוספו לו. 112. מושכל הפרו את התחייבותם כלפי קובי לביטוח מבנה קובי, ובאם היו ממלאים אחר התחייבותם זו היו מושכל זכאים לקבל ממבטחתם את תגמולי הביטוח בגין הנזקים שנגרמו למבנה קובי ולא היו מגישים כנגד קובי את תביעתם זו. ער אני לטענה כי במקרה שכזה צפוי היה קובי לסיכון כי אותה מבטחת היתה מגישה כנגדו תביעת תחלוף בגין תגמולי הביטוח אותם היתה משלמת למושכל, אולם תביעה זו כפופה היתה לקיומה של חבות נזיקית אשר נקבע כי לא חלה במקרה דנן. ( נא ראה סעיף 115 להלן). יתרה מכך, כוונת הצדדים כהדיוטות היתה כי גם אחריותו הנזיקית של קובי תצומצם כפי שבאה לידי ביטוי בהתחייבותם של מושכל לבטח את מבנה קובי. על כן, הצדדים לא נתנו את דעתם לאפשרות כי במקרה של קיומה של חבות נזיקית תוגש תביעת תחלוף כנגד קובי. 113. בנסיבות אלו פטור קובי משיפויים של מושכל בגין הנזק שנגרם למבנה קובי וזאת גם באם היה נקבע כי קובי חב חבות בנזיקין לאירוע השריפה שכן מושכל הפרו את התחייבותם כלפיו לבטח את מבנה קובי. 114. יובהר כי בהסכמי קובי ודימור אין הגדרה של המבנה וההתחייבות לשיפוי, כמו גם ההתחייבות לביטוח חלות לכאורה על כל המבנה. אולם לעניות דעתי כוונת שני הצדדים היתה כי הוראות ההסכמים בכל הנוגע ל"המבנה", כמו גם לאותו חלק המושכר שהושכר לכל אחד מהשוכרים בנפרד, היתה לאותו חלק בלבד שאותו שוכר שכר לשימושו ולא לכל המבנה. 115. חיזוק למסקנתי כי אין בעילה החוזית כדי לסייע למושכל מצאתי בעובדה שהם לא שלחו הודעה לצד שלישי כנגד קובי ודימור בדרישה לשפותם, מכוח העילה הנזיקית, בכל תשלום שיחויבו כלפי כלל, אם וככל שיחויבו. 116. הסכמי קובי והסכם דימור נוסחו כאמור ע"י מושכל או מי מטעמם. על כן, במקרה של ספק יש לפרשם פירוש מצמצם. נא ראה לעניין זה ע"א 631/83 המגן נ' מדינת הילדים, פד"י לט (4) 561, 572, וע"א 119/90 סולל בונה בע"מ נ' י. שרף עבודות צנרת בע"מ ואח', תק-על 94(1) 707. כפי שעולה מע"א 9311/99 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' נרות ירושלים אילום (1987) בע"מ ואח', פד"י נו(2) 550, חלוקת הסיכונים בין שוכר למשכיר במערכת יחסיהם החוזיים מקובלת בין צדדים, ומערכת זאת אף יכול והיה בה כדי לחסום את דרכה של מבטחתם ה"תיאורטית" של מושכל, לו היו ממלאים אחר חיובם כלפי קובי לביטוח המבנה כהגדרתו בהסכם קובי. 117. מטרת שכירת מבנה קובי היתה ל "... אחסנה + בית מלאכה בלבד..." (כאמור בס' 5 להסכם קובי). הוראות ס' 12.1 להסכם קובי מטילות חובת שיפוי על קובי "... וכל זאת בשים לב במיוחד למטרת השכירות על כל המשתמע מכך" דהיינו, אחריותו של קובי עפ"י סעיף 12 להסכם קובי הינה בהתייחס לעסק שיתקיים במקום - לא מצאתי כל קשר בין האירוע לבין אותה "מטרת השכירות". כאמור, למטרת השכירות בהסכם קובי שהיתה "לאחסנה" הוספה מטרה נוספת - "בית מלאכה". 118. בסעיף 5 להסכם דימור צוינה מטרת החוזה "לאחסנה בלבד" - גם במקרה זה לא מצאתי כל קשר בין האירוע לבין אותה מטרת שכירות. 119. סוף דבר- דין התביעה שכנגד, להידחות בעילה החוזית . סיכום 120. דין התביעה שכנגד כמו גם התביעה העיקרית להידחות. בנסיבות העניין ובכפוף לאמור בסעיף 121 להלן, איני עושה צו להוצאות וזאת לאחר שהבאתי בחשבון כי תביעת כלל כמו גם התביעה שכנגד נדחו וכי שלטי דימור, אשד ובן ציון יוצגו, במסגרת הכיסוי הביטוחי, על ידי בא כוחה של כלל ועל כן לא נגרמו להם הוצאות משפטיות. 121. באשר לקובי ציון - בשל התנערותה של כלל מכל מחויבות כלפיו, התנערות ממנה חזרה בה באופן חלקי במהלך שמיעת הסיכומים בישיבת יום 3.4.05, ומשקובי נזקק על חשבונו לייצוג משפטי נפרד, הנני מחייב את מושכל לשלם לקובי הוצאות משפט בסך כולל של 15,000 ₪ בצירוף מע"מ, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל, אלא אם ישולם בתוך 45 יום ממועד מתן פסק הדין. זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש המחוזי.תביעת שיבובשריפה